Re: מו"ר הגר"ע יוסף שליט"א - בהיותו בחור, ובמצרים...
פורסם: ב' אפריל 16, 2012 12:32 am
ארי במסתרים כתב:למה לא שומעים בברכת כהנים את התיבה "יברכך"?
זה לשון הגרי"ח בשו"ת רב פעלים חלק ג - אורח חיים סימן ה
שאלה. בש"ע סי' קכ"ח כתב מרן ז"ל, מתחילין הכהנים לומר יברכך, ומור"ם כתב י"א שגם יברכך יקרא הש"ץ תחלה, ושמענו שבמח"ק היה המנהג כמ"ש מרן, ושניתם המנהג ועשיתם כמ"ש מור"ם, יורינו למה, ומה טעם יש בזה, ובעירינו ג"כ המנהג כמ"ש מרן ז"ל אם נוכל לשנותו.
ועוד באתי לשאול ממעכ"ת במזמור ארוממך ה' כי דלתני שאומרים בכל יום, למה מדלגים פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ומתחילים מן ארוממך, ולא עוד אלא גם בחנוכה כתוב בשם רבינו האר"י זלה"ה שידלגו פסוק זה ויאמרו מן ארוממך, אבל בשיר היום אומרים מן מזמור שיר חנוכת הבית, ואין מדלגים אותו. יורינו מה טעם יש בזה, ושכמ"ה.
תשובה. על שאלה הראשונה, ע"פ הסוד צריך שכל תיבות של ברכת כהנים יקבלו אותם הכהנים מן הש"ץ, והכהנים יתנו אותם לישראל, ורמז של הסוד זה כתוב בדברי רבינו בחיי ז"ל פרשת נשא ע"ש, ומשם תבין שאין הטעם בקריאת הש"ץ כמ"ש הפשטנים שהוא מפני הטעות, ולהכי ס"ל תיבת יברכך לא יאמר החזן, מפני שהיא ראשנה וליכא חשש טעות, אלא הטעם האמתי הוא שצריך שהכהנים יקבלו כל ט"ו תיבות כולם מן החזן ואז יברכו את ישראל בהם כידוע ליודעי חן כנגד מי הוא החזן וכנגד מי הכהנים, ולכן אין הפרש בזה בין יברך לשאר תיבות, ועל כן במדרש בית אל יכב"ץ בירושלם תוב"ב נוהגים שהחזן מקרא לכהנים גם תיבת יברכך מפני שכך צריך ע"פ הסוד, וכ"כ הרב המגיה בספר חסד לאלפים, והוסיף שם בשבח המנהג שנוהגים לקרות החזן תיבת יברכך משום דמ"ד לא יקרא החזן אינו לעכב אלא כונתו לומר דאינו צריך, כיון דליכא חשש טעות בתיבה ראשנה, ולמ"ד דיקרא החזן סובר דצריך ואיכא קפידה בדבר ע"ש. וטעם זה הוא יציב ונכון כי כן מפורש בב"י שדעת רבינו הטור והר"ן ז"ל שצריך החזן לקרות גם מלת יברכך, ורק מדברי הרמב"ם נראה שאין צריך ע"ש. והנה עינא דשפיר חזי יראה דאפשר להשוות דעתו של הרמב"ם עם דעת י"א שצריך לקרות החזן, ובפרט כי כן כתב בפירוש המשנה, אך מאחר שראה מרן ז"ל שבמלכות א"י ומצרים נוהגים שאין החזן אומר יברכך באומרם שהם נוהגים כהרמב"ם דנראה שהם מפרשים דברי הרמב"ם כפשוטן, לכן סתם בש"ע כמנהגם.
והנה אמת הדבר דפה עירינו בג'דאד היו נוהגין מקדמת דנא כמ"ש מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת יברכך, ואנא עבדא דרשתי לקהל הי"ו בדרוש שבת שובה לשנות המנהג, והיה החזן מקרא גם תיבת יברכך כי כן ראוי להיות ע"פ הסוד, והכי נהוג המקובלים ז"ל ועוד סברת י"א שהביא מור"ם הוא לעיכובה שצריך לומר יברכך ג"כ אבל סברה שהביא מרן ז"ל אינה לעיכובה, וגם חשש הפסק אצל החזן ליכא כנודע, ותועלת גדולה עשיתי בזה המנהג, כי מקודם היו הכהנים סומכין תיבת באהבה עם יברכך בנשימה אחת ולא היו הצבור עונין אמן אחר באהבה מחמת המהירות של הכהנים שסומכין באהבה עם יברכך, ועתה תהלות לאל עונין אמן בשופי הנה כי כן גם במקומכם תהיו נוהגים בכך להקרות החזן גם תיבת יברכך.
וזה לשון מרן ביבי"א ח"י
ח"ג חאו"ח סימן ה אודות מה שפסק מרן בש"ע (סי' קכח סעיף יג) שבברכת כהנים הכהנים מתחילים לומר "יברכך", והוא מדברי הרמב"ם (הל' תפלה פרק יד הלכה ג). ומרן הכסף משנה הביא המקור לזה, מהגמרא (סוטה לט.) אין הכהנים מתחילים בברכה עד שיכלה אמן מפי הצבור. ובספרו בית יוסף כתב שבכל מלכות ארץ ישראל ומצרים נוהגים כדברי הרמב"ם שהכהנים מתחילים מעצמם לומר "יברכך". ע"ש. והרהמ"ח כתב שע"פ הסוד צריך שכל התיבות של ברכת כהנים יקבלו אותן הכהנים מהשליח צבור, וחוזרים הכהנים ונותנים אותן לישראל. וכמ"ש רבינו בחיי (פרשת נשא). ולכן אף שמנהג בגדאד היה כדברי הרמב"ם ומרן, דרש הרהמ"ח בדרשה לשבת תשובה לשנות המנהג, שהש"צ יקריא גם תיבת יברכך. ע"כ. אולם הנה מהר"ש ויטל שהיה מקובל ובכל תורת הסוד נאמן הוא, כתב בספר "חיים שנים ישלם" (סי' קכח), "שהכהנים מתחילים יברכך מעצמם, ופוק חזי מאי עמא דבר". ולא מלאו לבו לומר שיש לשנות המנהג ע"פ הסוד. וזהו כמ"ש מהר"י קולון שאפילו גדול הדור אין בכחו לשנות מנהג, כמו שאמרו ביבמות (קב.) אפילו אם יבא אליהו ויאמר אין חולצים בסנדל אין שומעים לו שכבר נהגו העם בסנדל. ושאין לחלק בין מנהג למנהג. והוכיח כן מהמעשה של רב בתענית (כח:). והובא בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' ט דף ד רע"ב). וכ"כ הגאון רבי גבריאל פונטרימולי בשו"ת שמש צדקה (חאו"ח סי' ד, דף כז רע"ד), שאם הקהל רוצים להמשיך במנהגם שנהגו להניח תפלין בחוה"מ, ושלא כדברי הזוהר שאוסר בזה בכל תוקף, בודאי שאין שום חכם יכול להכריחם לשנות מנהגם, כיון שיש להם על מה שיסמוכו, על דברי הפוסקים הסוברים כן. ע"ש. והנה ידוע כי בנוסח "זכרנו לחיים" שאומרים בעשרת ימי תשובה, היה נוסח קדום בהוספת תיבות "אל חי", ובשער הכוונות (דף צו ע"ג) כתב שאין לאומרו. וכתב על זה בשו"ת מטה יוסף ח"א (חאו"ח סי' ג), שהגם שהחכמים המקובלים היו מדלגים תיבות "אל חי", אף כשהיו יורדים לפני התיבה, מ"מ כל הצבור במצרים ובכל המקומות נוהגים לאומרם ואין פוצה פה למחות בידם. כי חכמת הסוד לא ניתנה אלא לצנועים יראי ה' וחושבי שמו בהצנע לכת, כי אף רבינו האר"י עצמו מעולם לא אמר לצבור לשנות שום מנהג, וכל התקנות והסידורים שתיקן וסידר היו לו לעצמו ולכל סיעתו ההולכים לרגליו וכו'. ע"ש. גם הגאון מהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סי' תקפב) כתב ע"ז, וזה דרכי תמיד שלא לשנות מן המנהגים כלל וכלל, מכיון שנתקנו מקדמת דנא על ידי רבנים וגאונים גדולי עולם. וכל מנהג יש לו שרש וצנור למעלה, וכל המשנה ידו על התחתונה, ואינו אלא טועה ופורץ גדר. ע"ש. וע"ע בשו"ת חקקי לב ח"א (חאו"ח סי' ו, דף ז ע"א) שכתב, שהגאון גדול הדור מהר"י מאיו (המחבר שרשי הים ועוד) ביקש מהצבור לשנות את מנהג עירם שהיו אומרים ההושענות בחג הסוכות אחר תפלת מוסף, ולקבוע אמירתן אחר ההלל כמנהג ארץ ישראל, וכמנהג הרבנים המקובלים, וכל הצבור הסכימו לדבריו, זולת הגביר החכם רבי יעקב רבי שעמד כנגדו ולא הניחו לשנות המנהג, כי אמר שלא לחנם הנהיגו כן זה כמה דורות, וכראות הגאון כן משך ידו מלשנות המנהג. וכן חזר על המעשה הנ"ל בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' ט דף ו סע"ב, וסימן קכז דף צג ע"ד). ע"ש. אלא שהרהמ"ח היתה לו השפעה גדולה על אנשי קהלתו. וכמ"ש הרה"ג בן ציון מ. חזן זצ"ל בתחלת ספר דעת ותבונה, שלא היה שום חשש שמי שהוא ימרה את פיו או לעשות מחלוקת נגד הרב ח"ו. ולכן במקומות שמצא לנכון לשנות המנהג בקעה מצא וגדר בה גדר. אבל אין לנו ללמוד מזה אנן יתמי דיתמי לשנות מנהגים, וגם לא יבצר ממחלוקת ריב ומדון. וכמ"ש בשו"ת מהריק"ו (סי' ט) בשם רבינו יצחק בן גיאת, שנשאל רב האי גאון על מנהג שנהגו להוציא ס"ת וכו', והשיב, כי מה שנהגו במקום הנזכר אין לשנותו, אע"פ שהמנהגים האחרים יותר מתוקנים ממנו, דחיישינן דילמא אתו לאנצויי. ע"ש. ופוק חזי מ"ש מרן החיד"א בספר ככר לאדן (סי' ז דף קנז ע"א), כי דברי הקבלה לא נאמרו אלא למצניעיהם ההולכים בכל דרכיהם ע"פ דברי רבינו האר"י, והרי כמה דברים שנוהגים בהם המון העם אף שהם נגד הקבלה, והמשכיל בעת ההיא ידום. כגון שיש חברות בבית המדרש בחו"ל שאחר תפלת ערבית קוראים תנ"ך, ומרבית העם זהירים לקרוא עמהם. וכמה מחכמי ארץ ישראל המקובלים עוברים דרך ארצם ואינם אומרים להם שום דבר. אף שהם יודעים שרבינו האר"י הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה, מ"מ סברי מרנן, דהני מילי אין לאומרם בפני עמי הארץ, דכמו זר נחשב לומר שלא ילמדו תורה. והצנועים מושכים את ידיהם שלא לגלות אזהרות רבינו האר"י. ולא עוד אלא שיש רבים מגדולי ישראל דאביקי בתורת הפשט טובא ואף ששומעים מדברי רבינו האר"י אינם זזים ממנהגיהם. כגון הפרי חדש שנהג שלא לומר ברכת הנותן ליעף כח, הגם שרבים אומרים אותה ע"פ דברי האר"י. וכן הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה קורא תגר על איזה מדברי המקובלים, וכתב שקבלה בידו שלא לחוש לנהוג בדבר שלא בא בתלמוד וכו'. ע"ש. ובספר פדה את אברהם להרה"ג ר' אברהם מונסה נר"ו ח"א (עמוד תלו) כתב, שהיה ש"צ בבית הכנסת שהיה שם הגאון נסים אלישר ז"ל ונהג להקריא תיבת יברכך כדברי הרהמ"ח, והעיר לו הגאון, שמכיון שאנו נוהגים כדעת מרן, וכך נהגו כל בתי הכנסת בירושלים זה מאות בשנים, אין דעתי נוחה לשנות מנהגים שנוהגים בהם כדעת מרן, הגם שלא נעלם ממני דעת המקובלים ודברי הגרי"ח, הילכך אל תשנה מנהגינו. ע"ש. אלא בודאי שרשאי כל חכם מורה הוראה למסור ההלכה בשיעוריו, עם מקורותיה, לדעת מה יעשה ישראל, וממילא השומעים החרדים לדבר ה', ישנו את מנהגם מרצונם לעשות כדת וכהלכה, והא ודאי שאין בזה משום שינוי מנהג, ועליהם תבא ברכת טוב. וראה עוד מש"כ בזה בספר הליכות עולם ח"א (עמוד ר והלאה). ובתשובה שנדפסה בקובץ מאור ישראל על הל' שבת (עמוד י והלאה). ע"ש.