צולניק כתב:פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.
לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.
[אם היו מספרים כזה סיפור על גדול אחר [שליט"א] היו נזעקים כולם למחות 'מזויף' 'השמצות' וכו'].
יבאו כל המבינים הגדולים בגרי"ש או בגדולים אחרים שלא ראו ולא הכירו, ויגידו מה היה ומה לא היה!, אבל האמת שבמעשה זה אפי' אין חידוש, וכל אחד שזכה להכירו כמוני יודע בבירור זאת, אבל כרגיל יש כאלה שאחראים על מה שהגדולים יאמרו או לא יאמרו!!.
ונפק"מ מכל זה מי שלא לומד תורה שחייב ללכת לצבא, ואסור לו להשתמט בכל מיני אמתלות כגון,"הכופרים האלה אי אפשר לסמוך עליהם", וכדו', אלא שיתן את הדין על כך שאחרים הלכו לצבא במקומו, והוא בחר להשתמט.
