פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:כמו עוד מאמרים של שנרב, שטחי מלא שנאה וחצאי אמיתות.
הרבנים וגדולי ישראל לא עובדים אצל נדב שנרב ואינם מחוייבים להוציא קונטרסים בסגנון בו הוא חושק. וגם אם הוא חושב שהקונטרס שהוא הוציא בתור נער בעניין הגיוס זקוק לתשובה אז זהו שפשוט לא.

אוצר החכמה כתב:שטחי מלא שנאה וחצאי אמיתות.

ד. אין מגוחך מתמיכה ברבנים הליברלים שהזכיר שאולי יודעים מדע ואולי לא אבל אינם מחוייבים לתורה"ק והדבר דומה לשליחת סנדלר לאליפות כדורגל כי הוא מבין בעור ו"יכול לקחת אחריות" על הכדור.

רבנים שהזכיר שנרב בסוף המאמר אינם "כוס התה שלי", בלשון המעטה, אבל נראה שהביטוי שלך ביחס אליהם אינו אלא שטחי מלא שנאה וחצאי אמיתות.

לייטנר כתב:א. אזכור חוברת של שנרב לפני שנים רבות שלא בהקשרה, הוא בהחלט אד הומינם שאינו במקומו.
ב. האמירה שהרבנים הנ"ל אינם מחוייבים לתורה, היא בדיוק מה שרמזתי ביחס לכבוד התורה...
ג. ברור שאיננו מצפים שפוסק יכיל את כל הידע הקיים בעולם. חובתו של הפוסק היא הכרת המציאות. כיצד יעשה זאת ובמי ייעזר? זה כבר השלב הבא.
ד. השוואת כהנת לפונדקית, היא לא תמיד חיובית, ואם האמירה שיש גם פרופסורים למתמטיקה שטועים מרגיעה אותך, היא אינה יותר מאשר נחמת טיפשים.

לייטנר כתב:א. אזכור חוברת של שנרב לפני שנים רבות שלא בהקשרה, הוא בהחלט אד הומינם שאינו במקומו.
ב. האמירה שהרבנים הנ"ל אינם מחוייבים לתורה, היא בדיוק מה שרמזתי ביחס לכבוד התורה...
ג. ברור שאיננו מצפים שפוסק יכיל את כל הידע הקיים בעולם. חובתו של הפוסק היא הכרת המציאות. כיצד יעשה זאת ובמי ייעזר? זה כבר השלב הבא.
ד. השוואת כהנת לפונדקית, היא לא תמיד חיובית, ואם האמירה שיש גם פרופסורים למתמטיקה שטועים מרגיעה אותך, היא אינה יותר מאשר נחמת טיפשים.

בברכה המשולשת כתב:ה. לא רק הגרשז"א, מצאנו כגון זה גם אצל כל הפוסקים כמעט (איני זוכר כרגע דוגמא לפסק בלי בירור מציאות. וכאמור התשובה הנ"ל של הגריש"א אינה דוגמא מתאימה כ"כ)

לעומקו של דבר כתב:

בברכה המשולשת כתב:ה. לא רק הגרשז"א, מצאנו כגון זה גם אצל כל הפוסקים כמעט (איני זוכר כרגע דוגמא לפסק בלי בירור מציאות. וכאמור התשובה הנ"ל של הגריש"א אינה דוגמא מתאימה כ"כ)

ברור שכל רב מברר את המציאות. אבל הגרשז"א היה מיוחד בזה, ולכל רב יש את הייחודיות שלו (כמדומני שיבדל"א הגרש"א כתב על זה ועל כך שהיה הראשון בבירור הבעיות ההלכתיות המתחדשות לעומקם, נמצא אולי בהקדמות לספרי הגרשז"א).

בברכה המשולשת כתב:

לעומקו של דבר כתב:

בברכה המשולשת כתב:ה. לא רק הגרשז"א, מצאנו כגון זה גם אצל כל הפוסקים כמעט (איני זוכר כרגע דוגמא לפסק בלי בירור מציאות. וכאמור התשובה הנ"ל של הגריש"א אינה דוגמא מתאימה כ"כ)

ברור שכל רב מברר את המציאות. אבל הגרשז"א היה מיוחד בזה, ולכל רב יש את הייחודיות שלו (כמדומני שיבדל"א הגרש"א כתב על זה ועל כך שהיה הראשון בבירור הבעיות ההלכתיות המתחדשות לעומקם, נמצא אולי בהקדמות לספרי הגרשז"א).

ייש"כ גדול על ההבהרה החשובה. אכן, בדיוק בגלל זה כתבתי מלכתחילה "כגון", אבל אה"נ שהניסוח שלי לא היה ברור מספיק. (אם כי כמדומני שזו היתה בדיוק גם דרכם של הצי"א ושל מרן הגר"ש ישראלי)

לעומקו של דבר כתב:

בברכה המשולשת כתב:ה. לא רק הגרשז"א, מצאנו כגון זה גם אצל כל הפוסקים כמעט (איני זוכר כרגע דוגמא לפסק בלי בירור מציאות. וכאמור התשובה הנ"ל של הגריש"א אינה דוגמא מתאימה כ"כ)

ברור שכל רב מברר את המציאות. אבל הגרשז"א היה מיוחד בזה, ולכל רב יש את הייחודיות שלו (כמדומני שיבדל"א הגרש"א כתב על זה ועל כך שהיה הראשון בבירור הבעיות ההלכתיות המתחדשות לעומקם, נמצא אולי בהקדמות לספרי הגרשז"א).

אוצר החכמה כתב:

לייטנר כתב:א. אזכור חוברת של שנרב לפני שנים רבות שלא בהקשרה, הוא בהחלט אד הומינם שאינו במקומו.
ב. האמירה שהרבנים הנ"ל אינם מחוייבים לתורה, היא בדיוק מה שרמזתי ביחס לכבוד התורה...
ג. ברור שאיננו מצפים שפוסק יכיל את כל הידע הקיים בעולם. חובתו של הפוסק היא הכרת המציאות. כיצד יעשה זאת ובמי ייעזר? זה כבר השלב הבא.
ד. השוואת כהנת לפונדקית, היא לא תמיד חיובית, ואם האמירה שיש גם פרופסורים למתמטיקה שטועים מרגיעה אותך, היא אינה יותר מאשר נחמת טיפשים.

א. לא קראת את המאמר. נכון?
ב. אם אני נתפס על כבוד התורה של הרב בני לאו, מילא.
ג. הסכמת. כמו שהזכרתי כנראה הידע על העננים לא כ"כ רלוונטי לנושא.
ד. לי יש כבוד לחכמים באשר הם. גם לפרופסורים למתימטיקה ולפיסיקה. ומה שאני לומד מהטעות הוא מה שהיה צריך ללמוד, שכל אדם טועה הן בתחום התמחותו והן שלא בתחום התמחותו, ורק שחצנים מנופפים בטעיותיהם של אחרים ובפרט כשהם גדולים מהם הרבה מונים כיחס בין הגריש"א לבין נדב שנרב.

בברכה המשולשת כתב:ב. צר לי- אך מי ש"פוסק" שמותר לכהן שאינו יכול לעמוד לשאת כפים מטעם של כבוד הבריות (אך כשזה מגיע לגירוש של אלפי יהודים מביתם וביטול מצוות יישוב א"י הוא "פוסק" שאסור למחות)

וצע"ג.

מה שנכון נכון כתב:

בברכה המשולשת כתב:ב. צר לי- אך מי ש"פוסק" שמותר לכהן שאינו יכול לעמוד לשאת כפים מטעם של כבוד הבריות (אך כשזה מגיע לגירוש של אלפי יהודים מביתם וביטול מצוות יישוב א"י הוא "פוסק" שאסור למחות)

הפסיקה שלו אינה מטעם כבוד הבריות. אלא לאחר שהניח שדין עמידה הוא רק מדרבנן, ס"ל שבכה"ג אפשר לסמוך על השבו"י שהתיר (ראה בה"ט ושע"ת קכח, כה). וז"ל "התשובה של הרב ריישר עמדה מול עיני בעת לימודי את שאלת הכהן הנ"ל. ידוע לי שיש פוסקים שחלקו על השבות יעקב (כמו פנים מאירות, חלק ב סימן קפו, נודע ביהודה מה"ק או"ח סימן ה, בית מרדכי חלק ב סימן ג). אולם הכלל בעניינים אלה שבמילי דרבנן כדאי וראוי לסמוך גם על דעת מיעוט. הצער של הכהן משמש מקור של ממש לחיזוק הפסיקה המאפשרת לו לברך את עמו ישראל באהבה".

אולם יל"ע במה שכתב שם להוכיח שדין עמידה הוא רק דרבנן מדברי הרב אריה לייב. וז"ל:

המשמעות של "למדו מפי השמועה" (שכתב הר"מ) הוא שזהו דין מדרבנן, הנלמד באסמכתא מן הפסוקים. כך כותב במפורש הרב אריה לייב, בעל טורי אבן (מאה 18, ליטא) בחידושיו למסכת מגילה (כד ע"ב): כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו. מה"ת בעל מום נושא ומדרבנן גזרו דלא וה"ט מפני שהעם מסתכלין בו. תדע דהא בגמ' אמרינן מומין דאמרו בפניו ידיו ורגליו ואי מה"ת שאר מומין נמי לא. ועוד דאמ' סומא בא' מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי' דש בעירו מותר והא סומא באחת מעיניו נמי בעל מום הוא. ואי מה"ת בעל מום לא כי דש בעירו מה הוי, אלא ש"מ מדרבנן הוא מפני שהעם מסתכלין בו וכי דש בעירו תו לא מסתכלין בו. והכי אמרינן להדיא בפ"ד דתענית (דף כ"ו) אקרא דלשרת ולברך בשמו וכו' דאסמכתא נינהו. עכ"ל.

ולפלא שהשמיט את סוף דבריו של הרב אריה לייב. וכך כתוב בטו"א: והכי אמרינן להדיא בפ"ד דתענית (דף כ"ו) אקרא דלשרת ולברך בשמו וכו' דאסמכתא נינהו. ומה דק"ל מהא על פ"ז דסוטה (דף ל"ח) וסוגיא כה תברכו בעמידה יתבאר בחידושי שם. עכ"ל.
כמעט מפורש בדבריו כאן שס"ל שעמידה הוא דין מה"ת. וכך מתבאר גם ב"חידושי שם" היינו בספרו האחר של אותו הרב אריה לייב הנקרא גבורת ארי בתענית שם. אמנם סוף הדברים שם חסר, אך נראה ברור מה דעתו ע"ש.
וצע"ג.

נוטר הכרמים כתב:בנוגע להשקפת עולמו של מרן הגרי"ש זיע"א. ברצוני להביא כאן את מכתבו הידוע שרבים וטובים רואים בה צוואה רוחנית לדור, ויובא כאן במסגרת דברי הגרי"י קאלמנוביץ שליט"א. [אקוה כי לא יאשימוני שוב ב'קב חומטין', וזאת מב' סיבות, הן כי זה כתגובה להעמדת צד מתריס בסוגיא אקטואלית, והן כי אם מותר לצטט את 'נדב שנרב' בעניני השעה, לא תהא כהנת כפונדקית].

נשר כתב:

פלתי כתב:סיפור קצת שונה, אבל יש דמיון משהו. שמעתי מבעל המעשה שהיה בחור ישיבת אור שמח של חוזרים בתשובה. והנה עם פרוץ מלחמת לבנון השניה, הרגיש אותו בחור שהוא רוצה להשתתף במלחמה. רבותיו בישיבה ניסו להניאו ולשכנעו שעדיף לישב וללמוד, שבודאי יביא תועלת יותר גדולה. אבל הוא בשלו, לא קיבל את דעת הרבנים. עד שהסכימו כולם שאותו בחור ילך לשאול את דעת הגריש"א זצ"ל, ומה שהוא יגיד, כך יהיה.
אותו בחור התדפק על דלתו של הרב והרב בעצמו פתח את הדלת, הבחור סיפר לו שהוא מרגיש צורך לילך למלחמה, ושהרבנים בישיבה מתנגדים, ושהוחלט לשאול את פי הרב מה לעשות. הגריש"א מיד אמר לו, תעשה מה שאתה מרגיש. עד כאן מפי בעל המעשה.

האם בשנת תשס"ו היה שייך שהרב אלישיב יפתח בעצמו את הדלת?

לעומקו של דבר כתב:הבהרה קטנה למי שמשום מה לא מבין, הספר דברי אגדה הוא מאלף להבנת משנתו האידאולוגית הכללית של הגריש"א, עם יחס לבעיות התקופה. יש בו ייחודיות כיוון שהוא נאמר לא לאחר שנכנס להנהגת הציבור החרדי אלא עשרות שנים קודם (לאלו הסבורים ש(יתכן ו)היה שינוי).

ניים ושכיב כתב:המאמר שלינקקתי התסיס לכיוון אחר לגמרי ממה שניסיתי לכוון אתכם אליו במשפט שכתבתי.

ככלל, המאמרים של שנרב ידועים כפרובוקטיביים, ואין מה לדון על השאור שבעיסתו [ההבלים שכתב כדי להתסיס] וכפי שביערוהו יפה הראוצה''ח ודעימיה.

התכוונתי לנקודה אחת שהיתה קשורה לויכוח הקודם באשכול- משום מה גדול''י לא מבארים לנו באר היטב את דעותיהם בעניני השעה, כדרך שמבארים בשאר עניני התורה. זה מה שמאפשר את הויכוח באשכול האם הגרי''ש התיר למישהו אי פעם להתגייס, ובכלל, את אופיין של המחלוקות הגדולות שגוזרות את ציבור שומרי המצוות למגזרים.

סודות ההשקפה נמסרין בלחישה מגדול לגדול, שדברים הללו אסור לאומרן בפני ע''ה. מדי פעם פורחת לה איזו שמועה לאויר העולם, עד מפי עד, עד מאחורי הפרגוד בעצמו, שאינה מזרזת אלא למזורזין, ותוכנה הוא בערך הנח להם למגזרנו, אם אינם נביאים בני נביאים הם. ולעיתים אנו זוכים ומתפרסם איזה פתקאויל, ע''י מי שבפניו נכתב ובפניו נחתם, ובו כתוב פחות או יותר, גזירה היא מלפני, קבלוה משעשעי דת. ואם מישהו רוצה שלא יהא שומע מפי המתורגמן, לפי שאינו דומה השומע מפי הרב לשומע מפי התלמיד, פוגש הוא באותם שהם אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ויושבין על מפתחי לבן של ישראל, ונדמין לו כהר גבוה, ואין מניחין אותו ליכנס. ואז, כדי שלא להשאיר הנייר חלק והשכל ריק, בא לו הגביהא בן פסיסא התורן ומנצח את בני אפריקי ומצרים בטענות שבודה לו מלבו.

מה אנחנו, עדר של ברברים שלא יכול להשיג האמת על בוריה ונמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו?

משום מה, כל מה שאני מדבר איתו על זה [ואפי' שנרב במאמרו] באמת סובר ככה, לא שהוא עצמו ברברי חלילה, אלא כל השאר, ואין ברירה אלא להנהיגם כעדרי צאן.
וכך הולך לו כל אחד ומגבש לו דיעה מהרהורי לבו ומהרהורי הגביהות שקדמו לו, ונתלה באילן גדול.
ורק אני האידיוט היחיד שלא יודע דעת ריבוניו, ומה פתאום תפסו להם פלך שתיקה דוקא בדברים שהנשמה תלויה בהם.

תקוותי היא שיתפתח על זה דיון, ואולי אזכה להוסיף קצת הבנה בזה לפי מך ערכי.

[טיפה התייחסו לזה לעיל בתגובות, אבל בעוניי לא נחה דעתי כלל]

לעומקו של דבר כתב:השאלה שאלה אבל ניסחת אותה בהגזמה.

ניים ושכיב כתב:

לעומקו של דבר כתב:השאלה שאלה אבל ניסחת אותה בהגזמה.

אתה צודק. העייפות שהיתה בי בשעת הכתיבה והתסכול שהצטבר בי, הולידו את מבול המליצות הנפוחות ההוא. כעת שדעתי צלולה עלי, שבתי והנפתי על הודעתי את חרב הקיצוצים, ובכלל עקרתי את שאלתי מן השורש.

לדעת הרב לעש''ד כן מבארים השקפה בהרחבה, ולדעת הרב שומ''ש גם הלכה לא מבארים בהרחבה.
ראו נא בהודעתי שערכתי שהתחרטתי ולדעתי אין טעם לדון בכל זה. רק אודיעכם שתשובותיכם לא הניחו את דעתי, כי במחלוקת ביניכם אני סובר הפוך מכם, דהיינו בענין ההשקפה אני סובר כהרב שומ''ש שמשנ''ת בספרי האגרות איננו מספיק, ובענין ההלכה, אני סובר כהרב לעש''ד, שאמנם הם לא מבארים כ''כ בשו''תים הקצרצרים שמתפרסמים מהם בספרי קיצורי ההלכות, אבל הם מבארים יפה יפה בספרים ובשיעורים.

נוטר הכרמים כתב:בנוגע להשקפת עולמו של מרן הגרי"ש זיע"א. ברצוני להביא כאן את מכתבו הידוע שרבים וטובים רואים בה צוואה רוחנית לדור, ויובא כאן במסגרת דברי הגרי"י קאלמנוביץ שליט"א. [אקוה כי לא יאשימוני שוב ב'קב חומטין', וזאת מב' סיבות, הן כי זה כתגובה להעמדת צד מתריס בסוגיא אקטואלית, והן כי אם מותר לצטט את 'נדב שנרב' בעניני השעה, לא תהא כהנת כפונדקית].

איטשע טבריאנער כתב:מענין לענין באותו ענין,
סיפור נאה סיפר לי יהודי בעל המעשה, -שומר תו"מ קלה כבחמורה [חרדי משלנו] גויס בתקופה אחרי מל' ששת הימים, ונאמר לו שיוטל עליו תפקיד לסייר בהר הבית.
הלה עלה והעלה השאלה קדם הגריש"א, מה יעשה כדת, הרב נתן לו הנחיות כיצד לנהוג בקדושה וטהרה וההכנה הראויה, והוסיף לבל ינסה לקבל היתר מהמפקד להמנע מלקיים הפקודה, כי אחריותו על כתפיו לקיים הדבר לפי גדרי ההלכה, משא"כ אם הדבר יעשה בידי אחר, מי יידע אם ישמור כראוי.

אוצר החכמה כתב:זה רעיון כללי הנכון גם למקומות אחרים. לדוגמה כשנצרך לנסוע בשבת לצורך פקו"נ עדיף שיעשה יר"ש הנזהר לעשות את הנצרך ולא יהודי אחר המזלזל.

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל גם במקרה הזה לפי הסיפור לא מדובר על זה שיקח את תורנותם של אחרים אלא שלא יבקש להשתחרר מהמוטל עליו.

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל גם במקרה הזה לפי הסיפור לא מדובר על זה שיקח את תורנותם של אחרים אלא שלא יבקש להשתחרר מהמוטל עליו.