הרב שמואל ברוך שולמן זצ"ל <זיוף היסטורי>

[המחקר]

היכן נכתבה ביוגרפיה אודותיו?
האם מישהו יכול להעלות תמונתו?
תודה

[איש_ספר]

שלא להשאיר הגליון חלק.

שתי אחיות היו לו (מהידוע לי), אחת אשת ר' דב אטינגר (מח"ס פאר תחת אפר) ואחת אשת ר' דניאל ינובסקי.
הוא עצמו היה בזיווג ראשון חתן הרב פראנק, (לבתו פעשא, וכששילחה הפטיר, וניקיתי מפעשע רב, (ריש קמוצה למי שלא הבין) ודפח"ח).

[איש_ספר]

אגב, לא היו לו ילדים.

[איש_ספר]

ראיתי השבת ספר באר התורה, "אמרות רעיונות וכו' לפרשיות השבוע... לוקט על ידי הרה"ג רבי ש"ב שולמן זצ"ל רב שכונת סנהדריה וכו'".
י"ל ע"י גיסו, הנשוי עם אחותו. ירושלים תשנ"ד
בתחילת הספר ביוגרפיה עליו. בין היתר נכתב שם אודות מאמריו הרבים על גדולי ירושלים "בפרט על הג"ר יוסף זונדל סלנט, האדר"ת, המהרי"ל דיסקי, הג"ר ירוחם דיסקין, הר"מ קלירס, הג"ר יצחק בלזר, הרנ"ה הלוי, חתנו הג"ר יוסף צבי הלוי והגר"ח ברלין זכר צדיקים לברכה.

מי לא נזכר? הרב קוק כמובן!

ולמי שאינו יודע, על הרב קוק כתב רש"ב שולמן, לא מאמר ולא מאמרים אלא כמה קונטרסים מיוחדים שהוקדשו לדמותו.

גם בכל הספר הכולל ליקוטים מאישים שונים, לא מצאתי את הרב קוק אלא פעם אחת בלבד, ורגלים לדבר שחלק מה"מפי השמועה" התופסים את רוב הספר, שייכים לרב קוק.

כיון שהכרתי את המו"ל ז"ל, הר"ז ממש פלא בעיני.

[כלבאשבוע]

לא מצאתי את הספר 'אש-דת' כאן.

הנה בהב"ב http://www.hebrewbooks.org/31461

[קנאת סופרים תרבה חכמה]

[כלבאשבוע]

הנה ספרו כאן באוצר http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?168036&

אגב, האם תסדרו או תאחדו את עניין השמות האשכנזים [שולמן-שולמאן וכדו'?]

[שיף]

ראיתי השבת ספר באר התורה, "אמרות רעיונות וכו' לפרשיות השבוע... לוקט על ידי הרה"ג רבי ש"ב שולמן זצ"ל רב שכונת סנהדריה וכו'".
י"ל ע"י גיסו, הנשוי עם אחותו. ירושלים תשנ"ד

הספר כאן www.otzar.org/wotzar/book.aspx?177107&pageid=P0001

[שיף]

שלא להשאיר הגליון חלק.

שתי אחיות היו לו (מהידוע לי), אחת אשת ר' דב אטינגר (מח"ס פאר תחת אפר) ואחת אשת ר' דניאל ינובסקי.

ושני אחים היו ר' משה גדליה ור' יצחק מרדכי
בניו של ר' מנחם ישראל, [שהיה כנראה בנו של רבי משה גדליה - חתן רבי יצחק פרידמן ממזריטש viewtopic.php?f=19&t=21440&p=347111&hilit=%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%9F#p239093]

[פרנקל תאומים]

ראיתי השבת ספר באר התורה, "אמרות רעיונות וכו' לפרשיות השבוע... לוקט על ידי הרה"ג רבי ש"ב שולמן זצ"ל רב שכונת סנהדריה וכו'".
י"ל ע"י גיסו, הנשוי עם אחותו. ירושלים תשנ"ד
בתחילת הספר ביוגרפיה עליו. בין היתר נכתב שם אודות מאמריו הרבים על גדולי ירושלים "בפרט על הג"ר יוסף זונדל סלנט, האדר"ת, המהרי"ל דיסקי, הג"ר ירוחם דיסקין, הר"מ קלירס, הג"ר יצחק בלזר, הרנ"ה הלוי, חתנו הג"ר יוסף צבי הלוי והגר"ח ברלין זכר צדיקים לברכה.

מי לא נזכר? הרב קוק כמובן!

ולמי שאינו יודע, על הרב קוק כתב רש"ב שולמן, לא מאמר ולא מאמרים אלא כמה קונטרסים מיוחדים שהוקדשו לדמותו.

גם בכל הספר הכולל ליקוטים מאישים שונים, לא מצאתי את הרב קוק אלא פעם אחת בלבד, ורגלים לדבר שחלק מה"מפי השמועה" התופסים את רוב הספר, שייכים לרב קוק.

כיון שהכרתי את המו"ל ז"ל, הר"ז ממש פלא בעיני.

מעניין לעניין באותו עניין, לאחרונה יצא לאור עולם ספרה של הרבנית צביון תחי': "בית אימי", אודות תולדותיה ומעשיה של אימה הרבנית הצדקנית המפורסמת נ"ע. הספר אכן מיוחד במינו, כתוב וערוך היטב, ומצטיין בכנותו ובפשטותו. דווקא בשל כך קשה היה עליי לקרוא את הפרק העוסק בדמותו של הסבא הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל, המרבה לפרט אודות כל רבותיו: רבי איסר זלמן בסלוצק ואח"כ גם באר"י, רבי ברוך בער בהלוסק, רבי רפאל שפירא בוולוז'ין, רבי שמואל סלנט, וכמובן קרבתו הרבה והמופלגת לבעל ה'לשם' ולמורו ורבו רבי חיים ברלין זי"ע.
ומקומו של מי נפקד ולא נזכר אפי' ברמז?...

בהסכמתו לספר מדגיש אביה של הסופרת, מרנא ורבנא הגר"ח שליט"א, שהיא השתדלה לכתוב רק את הידוע לה לאמת ומדוייק. אומנם יש לחלק טובא בין כתיבת דבר שאיננו אמת מדוייקת ובין השמטתה של האמת המדוייקת, ובכ"ז לפום מרכזיותו הברורה של הגרא"י קוק זצ"ל בחייו הבוגרים של הג"ר אריה לוין, השמטת שמו מבין הגדולים שהשפיעו עליו, הינה לכאו' צע"ג. מעניין אותי לדעת האם הדבר נעשה בהוראתו המפורשת של רבינו הגר"ח שליט"א.

[הוה אמינא]

השאלה דסליק מינה, מראה על מרחק מסויים של השואל מההווי של בית הגר"ח, והספר אכן משקף את ההווי הזה לא רק במה שכתוב אלא גם באיך שהוא כתוב, ומה שלא כתוב לא קיים.

כלומר, אין פה השמטה של הבת - הנכדה. ופשיטא שלא מכוונת. ופשיטא דפשיטא שלא בהוראה של הגר"ח.
היא כתבה כל מה שנשמה ושאפה בבית אימה [ואביה, היינו הך].
היא לא "אספה חומר לספר" ואח"כ סידרה וצינזרה. היא מתארת את מה שידוע לה בצורה ובאופן שידועים לה. ובהצלחה אוטנטית של העברת המידע והתחושות.
ואם חסר משהו, זה בגלל שנמחק מהפרוטוקולים אי שם עוד הרבה לפני שנולדה...
זהו הבית "בית אמי".
לא מדברים נגד. פשוט לא מדובר בכלל. הדור הזה של ניני רבי אריה אשר לענף זה, הם באמת לא יודעים.

[שיף]

יש נינים שאפילו לא מכירים מי היה חותנו של סבם הגרח"ק וק"ו שלא שמעו על חותן חותנו

[לעומקו של דבר]

השאלה דסליק מינה, מראה על מרחק מסויים של השואל מההווי של בית הגר"ח, והספר אכן משקף את ההווי הזה לא רק במה שכתוב אלא גם באיך שהוא כתוב, ומה שלא כתוב לא קיים.

כלומר, אין פה השמטה של הבת - הנכדה. ופשיטא שלא מכוונת. ופשיטא דפשיטא שלא בהוראה של הגר"ח.
היא כתבה כל מה שנשמה ושאפה בבית אימה [ואביה, היינו הך].
היא לא "אספה חומר לספר" ואח"כ סידרה וצינזרה. היא מתארת את מה שידוע לה בצורה ובאופן שידועים לה. ובהצלחה אוטנטית של העברת המידע והתחושות.
ואם חסר משהו, זה בגלל שנמחק מהפרוטוקולים אי שם עוד הרבה לפני שנולדה...
זהו הבית "בית אמי".
לא מדברים נגד. פשוט לא מדובר בכלל. הדור הזה של ניני רבי אריה אשר לענף זה, הם באמת לא יודעים.

יקירי, מה הקשקוש. כל חומר כתוב או כל טיפה תחקיר שהיא עשתה על ר"א לווין ורבותיו, היא הייתה מגיעה מייד לרב קוק. הלימוד זכות משונה מאוד. ברור שציור רשימת רבותיו של ר"א לווין בלי הרב קוק הוא כמו לכתוב על רבותיו של הגרח"ק ולהשמיט את החזו"א. (בשלמא אם לא היו כותבים כלל על רבותיו.)

בכל אופן, לי כשראיתי את הספר, החידוש היה עצם אזכורו של ר"א לווין, ולא השמטתו של הרב קוק... ופשוט.

[פרנקל תאומים]

השאלה דסליק מינה, מראה על מרחק מסויים של השואל מההווי של בית הגר"ח, והספר אכן משקף את ההווי הזה לא רק במה שכתוב אלא גם באיך שהוא כתוב, ומה שלא כתוב לא קיים.

כלומר, אין פה השמטה של הבת - הנכדה. ופשיטא שלא מכוונת. ופשיטא דפשיטא שלא בהוראה של הגר"ח.
היא כתבה כל מה שנשמה ושאפה בבית אימה [ואביה, היינו הך].
היא לא "אספה חומר לספר" ואח"כ סידרה וצינזרה. היא מתארת את מה שידוע לה בצורה ובאופן שידועים לה. ובהצלחה אוטנטית של העברת המידע והתחושות.
ואם חסר משהו, זה בגלל שנמחק מהפרוטוקולים אי שם עוד הרבה לפני שנולדה...
זהו הבית "בית אמי".
לא מדברים נגד. פשוט לא מדובר בכלל. הדור הזה של ניני רבי אריה אשר לענף זה, הם באמת לא יודעים.

אינך צודק. ברי לי שהכותבת שמעה גם שמעה על היותו של סבא-רבא שלה קשור בהגרא"י קוק, וכפי שכתב הרב לעומקו של דבר, ופשוט.
ואם קראת את הספר, היית נוכח לדעת שהיא אכן אספה חומר רב (גם משאר ענפי המשפחה) עיבדה ערכה וסידרה, ולא רק תיארה את הידוע לה מכבר "באופן הידוע לה". ציינתי שהספר הפתיעני לטובה בכנותו ובפשטותו (בשונה מספרים אחרים וד"ל): היא לא היססה לכתוב על ר' אריה ועל היותה של אימה תלמידתו הנאמנה (הספר פותח עם תיאור ביקורה של הכותבת יחד עם אביה מרן שליט"א אצל הסבא ר' אריה), היא לא היססה להביא צילומי מכתביו של אביה לאימה בזמן היותם מאורסים, ובהם בפתח דבריו הוא שואל את ארוסתו "מה שלומך" (מה הפשט בזה?), [ד"א, כתב ידו של רבינו מרנא הגר"ח שליט"א בימי עלומיו נאה ומסודר להפליא], היא לא חששה לכתוב על סבה הסטייפלער הקוטף שושנים ביום הנישואין של בנו וכלתו, ונותנם בידי בנו ע"מ שירנין את ליבה של אשתו הצעירה, היא לא היססה לכתוב על הקשרים ההדוקים עם הג"ר גדליה נדל, על גדלותו המופלגת, על היותו "הדמות הראשונה בשיכון" ועל היותו "הפוסק שלנו", היא גם לא היססה לספר ולתאר מי האיש שהיה מגיע לביתם עם ארגז כלי העבודה שלו ומבצע תיקונים שונים לרבות בניית שער במעלה גרם המדרגות מתוך חרדתו לבל יפלו הילדים הקטנים (..הסטייפלער), ובכלל היא לא חששה לכתוב על כישוריהם החוץ תורניים של אביה וסבה (כמו ציור ושרטוט שערים למחברותיהם ולמחברות צאצאיהם), ועוד ועוד. הספר כתוב בכנות מרשימה, וניכר שנכתב ע"י אישה, ומתוך מגמה של הצגת האמת בלא נופך מיותר, ודווקא מה"ט חשבתי שאף אם בבית אביה, דמותו של הגראי"ה קוק הינה מחוץ לקונסנזוס, בכ"ז תימצא הדרך להשמיט את שמו באופן שאינו נראה כחוטא לאמת. הדרך האופטימלית לכך, כפי שכתב הרב לעומקו, יכלה להיות הימנעות מהזכרת רבותיו של הג"ר אריה בכלל, וכתיבה אודות מעשי החסד המרובים שלו וגדלותו בתורה בלבד.

ד"א, הרבנית נ"ע היתה מספרת רבות לילדיה ולנכדיה אודות סבה זצ"ל גדלותו ומעשיו, גם נכדיה נקראו על שמו.

[פרנקל תאומים]

יש נינים שאפילו לא מכירים מי היה חותנו של סבם הגרח"ק וק"ו שלא שמעו על חותן חותנו

הודעתך זו הינה הודעה בעלת ניחוח פוליטי, ציני, מכוער ורדוד, מהסוג שאכן מצוי מפעם לפעם בפורומינו, ומן הראוי שתימחק.

[הוה אמינא]

אינך צודק. ברי לי שהכותבת שמעה גם שמעה על היותו של סבא-רבא שלה קשור בהגרא"י קוק, וכפי שכתב הרב לעומקו של דבר, ופשוט.




ד"א, הרבנית נ"ע היתה מספרת רבות לילדיה ולנכדיה אודות סבה זצ"ל גדלותו ומעשיו, גם נכדיה נקראו על שמו.

הרב לעומקו כתב כמדומני שבכל בירור או תחקיר שעשתה הגיעה לנתון היות הגרא"ל תלמיד הגראי"ק.
ואילו אני כתבתי לפני כן, ועדיין אינני חושב שזה הופרך, שהיא כתבה מידע מהבית [וכפי שכתבת בשורה האחרונה הנז"ל בעצמך] ולא מתחקיר ולא בירור אחר.
למיטב הכרתי, המשפחה הזו בילדותם מאוד מאוד מלאים ודחוסים בחוויות, ולא מרגישים שחסר להם מידע על הגראי"ק ולא מחפשים אותו. עד כדי שסביר מאוד שלא היא המצנזרת, היא כבר תולדה של צינזור מוקדם.
אפילו תימא ששמעה על הקשר שבין סבה לגראי"ק, ברור שלא שמעה [ולא "חייתה"] את הקשר הזה כפי שאתה יודע עליו, אלא כאיזה משהו מעורפל ברקע.
הצד של החזון איש במשפחה כל כך חזק, שלא יתכן שם תפיסת מקום לגראי"ק, אשר החזו"א בביתו ובתחום מקורביו פנימה היה יותר מתנגד אליו
מהמתנגדים המפורסמים שלו.


אשר הזכרת את כל הפרטים הפחות "קיצוניים", הא לך ראיה שאי האיזכור של הגראי"ק איננו פרי נסיון להקצין את הכתיבה, אלא מחוסר מעמדו ברקע.

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

[שש ושמח]

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

תרי ר' גדליה הוו...

[אפשר]

אינך צודק. ברי לי שהכותבת שמעה גם שמעה על היותו של סבא-רבא שלה קשור בהגרא"י קוק, וכפי שכתב הרב לעומקו של דבר, ופשוט.

ד"א, הרבנית נ"ע היתה מספרת רבות לילדיה ולנכדיה אודות סבה זצ"ל גדלותו ומעשיו, גם נכדיה נקראו על שמו.

הרב לעומקו כתב כמדומני שבכל בירור או תחקיר שעשתה הגיעה לנתון היות הגרא"ל תלמיד הגראי"ק.
ואילו אני כתבתי לפני כן, ועדיין אינני חושב שזה הופרך, שהיא כתבה מידע מהבית [וכפי שכתבת בשורה האחרונה הנז"ל בעצמך] ולא מתחקיר ולא בירור אחר.
למיטב הכרתי, המשפחה הזו בילדותם מאוד מאוד מלאים ודחוסים בחוויות, ולא מרגישים שחסר להם מידע על הגראי"ק ולא מחפשים אותו. עד כדי שסביר מאוד שלא היא המצנזרת, היא כבר תולדה של צינזור מוקדם.
אפילו תימא ששמעה על הקשר שבין סבה לגראי"ק, ברור שלא שמעה [ולא "חייתה"] את הקשר הזה כפי שאתה יודע עליו, אלא כאיזה משהו מעורפל ברקע.
הצד של החזון איש במשפחה כל כך חזק, שלא יתכן שם תפיסת מקום לגראי"ק, אשר החזו"א בביתו ובתחום מקורביו פנימה היה יותר מתנגד אליו
מהמתנגדים המפורסמים שלו.

אשר הזכרת את כל הפרטים הפחות "קיצוניים", הא לך ראיה שאי האיזכור של הגראי"ק איננו פרי נסיון להקצין את הכתיבה, אלא מחוסר מעמדו ברקע.

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

גם אנא מצטרף לכל הדברים הנזכרים ביודעי הרבה מהדברים מכלי ראשון, ודברי הרב פרנקל רחוקים מלהיות נכונים ממי שחי את הדברים ולא ניזון מהספרות וכל המסביב, אלא משקפים זכים לו. וגם מש"כ הרב לש"ד לדמות השתייכותו של הגרא"ל לר' קוק, כמו הגרח"ק לחזו"א, לא נגע ולא פגע, דוגמא קטנה לדבר שהגרא"ל שם דגש די חזק שילדיו לא יתחנכו כחינוך חוגו של ר' קוק, וגם לא שלח ידיו למרכז. משא"כ הגרח"ק כלפי החזו"א לא יתואר ההתבטלות, לכשתימצי אם תסור החזו"א מתוך הגרח"ק לא ישאר אפילו גל של עצמות.

ובכלל כאן המקום לעורר על מה שרבים מהרבנים באתרא הדין רוצים להחזיר עטרה ליושנה, שיש על הציבור החרדי הקיים להכיר בכך שאבותינו ורבותינו היו קרובים ומשתייכים לר' קוק במידת מה, והגדיל לעשות המנוח תוכ"ד שממש מסר נפשו ימים ולילותיו להוכיח כל בדל שייכות, ולקרב החזו"א ודומיו הכי קרוב לר' קוק. ויצויין שכ"ז ועוד לא הועיל לו ולא יועיל לאחריני, כי גם אם החזו"א במהותו לא עמד באותו מרחק מר' קוק ממה ששיטת הציבור עומד היום, א"א בזה לשנות הצביון ודעת הקהל, והנעשה א"א להשיב, וגם אם אנחנו טועים הסטורית, וממילא השקפתית, כ"ז לא משנה כי כבר נעשה הלכה ומורין כן, וגם שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל, ולמעשה הציבור החרדי אשר קנה לעצמה נשמה מגוונת ומסויימת הוקיע מתוכו לגמרי את ר' קוק ודרכיו, בין אם היה צדיק נשגב אין כדוגמתו או לא. ולכן גם לא מעניין מה שתוכ"ד רצה להוכיח שר' קוק עצמו לא היה מזרחי'סט בצורה שהיא כהיום, כי כל ההוכחות ההיסטריות בכ"ז וכיו"ב, יפים הם לספרים, [ולמי שרוצה לבוא על המחקר בצבע ביתו של ר' לייזער טלזער וכיו"ב]. אבל השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה נדבכים ע"ג נדבכים עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל, ואמת ה' היתה זאת, אף אם נפלאת היא בעינינו.

[פרנקל תאומים]

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

הג"ר גדליה זצוק"ל מלבד היותו דקדקן קיצוני בהלכה ואנטי ציוני מובהק, היה גם בוודאי גאון מקורי, הוא לא ראה את עצמו כפוף במיוחד ל"נורמות" המקובלות, כ"א עשה או למד את אשר ראה לנכון עפ"י דעת תורתו לעשות או ללמוד. אין לזה קשר עם "הזן המפדל"י" ושאר ירקות. לדוגמא הוא ראה לנכון לחשוש לדברי הרמב"ם לגבי עיסוק בפרנסה.
יהיה איך שיהיה, זאת לא הנקודה, מפני שגם אם לא כן, המציאות היא שהציבור החרדי הקלאסי מדבר אודותיו בהסתייגות מסויימת (ובוודאי שזה מהטעמים שהזכרתי), א"כ ספר החושש מרחשי לב הציבור או ספר המנסה להתאים את המציאות להלך הרוח ההשקפתי המקובל, היה משתדל לגמד (אם לא להעלים) את הקשר שהיה בינו ובין בית מרן הרב שליט"א.

[אפשר]

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

הג"ר גדליה זצוק"ל מלבד היותו דקדקן קיצוני בהלכה ואנטי ציוני מובהק, היה גם בוודאי גאון מקורי, הוא לא ראה את עצמו כפוף במיוחד ל"נורמות" המקובלות, כ"א עשה או למד את אשר ראה לנכון עפ"י דעת תורתו לעשות או ללמוד. אין לזה קשר עם "הזן המפדל"י" ושאר ירקות. לדוגמא הוא ראה לנכון לחשוש לדברי הרמב"ם לגבי עיסוק בפרנסה.
יהיה איך שיהיה, זאת לא הנקודה, מפני שגם אם לא כן, המציאות היא שהציבור החרדי הקלאסי מדבר אודותיו בהסתייגות מסויימת (ובוודאי שזה מהטעמים שהזכרתי), א"כ ספר החושש מרחשי לב הציבור או ספר המנסה להתאים את המציאות להלך הרוח ההשקפתי המקובל, היה משתדל לגמד (אם לא להעלים) את הקשר שהיה בינו ובין בית מרן הרב שליט"א.

למען ה', אתה לא מכיר את המציאות, ר' גדליה עד יומו האחרון נחשב קדוש קדוש קדוש, בכל הציבור החזו"א, אמנם הסתייגו ממנו, והיו אומרים תרי ר' גדליה הוו, וכנ"ל, ותלו הרבה דברים על השינוי מפטירת רעיתו וכיוצא, אבל עליונותו נשאר לעד, ההערצה וההערכה חוצה כל תלמידי החזו"א כמעט ואין בדומה, ואף שלא קיבלו את שנותיו האחרונות, הם לא העיבו במקצת על שנותיו הראשונות, וצא ולמד ממה שהספידו הגרנ"ק בלשון החיי"א על הגר"א, ואידך זיל גמור.

[פרנקל תאומים]

גם אנא מצטרף לכל הדברים הנזכרים ביודעי הרבה מהדברים מכלי ראשון, ודברי הרב פרנקל רחוקים מלהיות נכונים ממי שחי את הדברים ולא ניזון מהספרות וכל המסביב, אלא משקפים זכים לו. וגם מש"כ הרב לש"ד לדמות השתייכותו של הגרא"ל לר' קוק, כמו הגרח"ק לחזו"א, לא נגע ולא פגע, דוגמא קטנה לדבר שהגרא"ל שם דגש די חזק שילדיו לא יתחנכו כחינוך חוגו של ר' קוק, וגם לא שלח ידיו למרכז. משא"כ הגרח"ק כלפי החזו"א לא יתואר ההתבטלות, לכשתימצי אם תסור החזו"א מתוך הגרח"ק לא ישאר אפילו גל של עצמות.

ובכלל כאן המקום לעורר על מה שרבים מהרבנים באתרא הדין רוצים להחזיר עטרה ליושנה, שיש על הציבור החרדי הקיים להכיר בכך שאבותינו ורבותינו היו קרובים ומשתייכים לר' קוק במידת מה, והגדיל לעשות המנוח תוכ"ד שממש מסר נפשו ימים ולילותיו להוכיח כל בדל שייכות, ולקרב החזו"א ודומיו הכי קרוב לר' קוק. ויצויין שכ"ז ועוד לא הועיל לו ולא יועיל לאחריני, כי גם אם החזו"א במהותו לא עמד באותו מרחק מר' קוק ממה ששיטת הציבור עומד היום, א"א בזה לשנות הצביון ודעת הקהל, והנעשה א"א להשיב, וגם אם אנחנו טועים הסטורית, וממילא השקפתית, כ"ז לא משנה כי כבר נעשה הלכה ומורין כן, וגם שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל, ולמעשה הציבור החרדי אשר קנה לעצמה נשמה מגוונת ומסויימת הוקיע מתוכו לגמרי את ר' קוק ודרכיו, בין אם היה צדיק נשגב אין כדוגמתו או לא. ולכן גם לא מעניין מה שתוכ"ד רצה להוכיח שר' קוק עצמו לא היה מזרחי'סט בצורה שהיא כהיום, כי כל ההוכחות ההיסטריות בכ"ז וכיו"ב, יפים הם לספרים, [ולמי שרוצה לבוא על המחקר בצבע ביתו של ר' לייזער טלזער וכיו"ב]. אבל השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה נדבכים ע"ג נדבכים עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל, ואמת ה' היתה זאת, אף אם נפלאת היא בעינינו.

ימחל לי מר אבל כב' מקשקש בקומקום ומה לי להאריך בזאת. אבל מחאה על ביזוי חכמים עליי לעשות, והיא על דבר הקפדתך המגונה לכתוב שוב ושוב "ר' קוק" בשעה שאת האחרים אתה מכנה כפי כבודם, ואפי' אותי הק' אתה מכנה "הרב". אם אתה חושב שהדבר נובע מחמת "המשקפיים הזכים" להם זכית, דע נא שהדבר נובע מחמת קטנות דמוחין וחוסר הבנה מוחלט בעניינים אלו שמקובל לכנות "השקפה", מרנא הגריש"א זי"ע היה זורק אותך מכל המדרגות בשל חוצפה כגון דא.

נ"ב:
מותר לדעת שהגראי"ק היה אדם גדול מאד וזכר צדיק לברכה, אלא שגדולי רבותינו לאורם אנו הולכים נחלקו עליו, ואין בכך בדל של סתירה להכרתם בגדלותו, מה מסובך?

[פרנקל תאומים]

ומה שעירבבת את רבי גדליה בין כל הנקודות ה"צבעוניות" הבלתי מצונזרות בספר, כאילו היה צריך גם הוא להיות מוסווה בגלל היותו "צבעוני". שורה זו מכמירה לב. ואין לה שייכות לעובדות וכנראה הושפעת מכל מיני מחקרים על רבי גדליה שמוגדר כחדשן, ובעל קו ליברלי בעניני אמונה וכו', כפי שהוצג ע"י כמה שקרבו אליו ושלא זרק אותם, מהזן המפדל"י. כי רבי גדליה שאני הכרתי, וכנראה גם כך ההכרה אליו אצל השכנים [משפחת קניבסקי לדורותיה מהסטייפלר ומטה], הוא היה הכי סופר קיצוני בדקדוקי ההלכה ובהשקפה על הרבנות בפרט והציונות בכלל. והוכר על ידם דה פקטו כהרב הבלתי מוכתר של השיכון.

הג"ר גדליה זצוק"ל מלבד היותו דקדקן קיצוני בהלכה ואנטי ציוני מובהק, היה גם בוודאי גאון מקורי, הוא לא ראה את עצמו כפוף במיוחד ל"נורמות" המקובלות, כ"א עשה או למד את אשר ראה לנכון עפ"י דעת תורתו לעשות או ללמוד. אין לזה קשר עם "הזן המפדל"י" ושאר ירקות. לדוגמא הוא ראה לנכון לחשוש לדברי הרמב"ם לגבי עיסוק בפרנסה.
יהיה איך שיהיה, זאת לא הנקודה, מפני שגם אם לא כן, המציאות היא שהציבור החרדי הקלאסי מדבר אודותיו בהסתייגות מסויימת (ובוודאי שזה מהטעמים שהזכרתי), א"כ ספר החושש מרחשי לב הציבור או ספר המנסה להתאים את המציאות להלך הרוח ההשקפתי המקובל, היה משתדל לגמד (אם לא להעלים) את הקשר שהיה בינו ובין בית מרן הרב שליט"א.

למען ה', אתה לא מכיר את המציאות, ר' גדליה עד יומו האחרון נחשב קדוש קדוש קדוש, בכל הציבור החזו"א, אמנם הסתייגו ממנו, והיו אומרים תרי ר' גדליה הוו, וכנ"ל, ותלו הרבה דברים על השינוי מפטירת רעיתו וכיוצא, אבל עליונותו נשאר לעד, ההערצה וההערכה חוצה כל תלמידי החזו"א כמעט ואין בדומה, ואף שלא קיבלו את שנותיו האחרונות, הם לא העיבו במקצת על שנותיו הראשונות, וצא ולמד ממה שהספידו הגרנ"ק בלשון החיי"א על הגר"א, ואידך זיל גמור.

למען ה', מה אתה רוצה? (אלף מחילות מכבודך, אבל האם אתה מתקשה בהבנת הנקרא? ).

[אפשר]

גם אנא מצטרף לכל הדברים הנזכרים ביודעי הרבה מהדברים מכלי ראשון, ודברי הרב פרנקל רחוקים מלהיות נכונים ממי שחי את הדברים ולא ניזון מהספרות וכל המסביב, אלא משקפים זכים לו. וגם מש"כ הרב לש"ד לדמות השתייכותו של הגרא"ל לר' קוק, כמו הגרח"ק לחזו"א, לא נגע ולא פגע, דוגמא קטנה לדבר שהגרא"ל שם דגש די חזק שילדיו לא יתחנכו כחינוך חוגו של ר' קוק, וגם לא שלח ידיו למרכז. משא"כ הגרח"ק כלפי החזו"א לא יתואר ההתבטלות, לכשתימצי אם תסור החזו"א מתוך הגרח"ק לא ישאר אפילו גל של עצמות.

ובכלל כאן המקום לעורר על מה שרבים מהרבנים באתרא הדין רוצים להחזיר עטרה ליושנה, שיש על הציבור החרדי הקיים להכיר בכך שאבותינו ורבותינו היו קרובים ומשתייכים לר' קוק במידת מה, והגדיל לעשות המנוח תוכ"ד שממש מסר נפשו ימים ולילותיו להוכיח כל בדל שייכות, ולקרב החזו"א ודומיו הכי קרוב לר' קוק. ויצויין שכ"ז ועוד לא הועיל לו ולא יועיל לאחריני, כי גם אם החזו"א במהותו לא עמד באותו מרחק מר' קוק ממה ששיטת הציבור עומד היום, א"א בזה לשנות הצביון ודעת הקהל, והנעשה א"א להשיב, וגם אם אנחנו טועים הסטורית, וממילא השקפתית, כ"ז לא משנה כי כבר נעשה הלכה ומורין כן, וגם שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל, ולמעשה הציבור החרדי אשר קנה לעצמה נשמה מגוונת ומסויימת הוקיע מתוכו לגמרי את ר' קוק ודרכיו, בין אם היה צדיק נשגב אין כדוגמתו או לא. ולכן גם לא מעניין מה שתוכ"ד רצה להוכיח שר' קוק עצמו לא היה מזרחי'סט בצורה שהיא כהיום, כי כל ההוכחות ההיסטריות בכ"ז וכיו"ב, יפים הם לספרים, [ולמי שרוצה לבוא על המחקר בצבע ביתו של ר' לייזער טלזער וכיו"ב]. אבל השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה נדבכים ע"ג נדבכים עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל, ואמת ה' היתה זאת, אף אם נפלאת היא בעינינו.

ימחל לי מר אבל כב' מקשקש בקומקום ומה לי להאריך בזאת. אבל מחאה על ביזוי חכמים עליי לעשות, והיא על דבר הקפדתך המגונה לכתוב שוב ושוב "ר' קוק" בשעה שאת האחרים אתה מכנה כפי כבודם, ואפי' אותי הק' אתה מכנה "הרב". אם אתה חושב שהדבר נובע מחמת "המשקפיים הזכים" להם זכית, דע נא שהדבר נובע מחמת קטנות דמוחין וחוסר הבנה מוחלט בעניינים אלו שמקובל לכנות "השקפה", מרנא הגריש"א זי"ע היה זורק אותך מכל המדרגות בשל חוצפה כגון דא.

נ"ב:
מותר לדעת שהגראי"ק היה אדם גדול מאד וזכר צדיק לברכה, אלא שגדולי רבותינו לאורם אנו הולכים נחלקו עליו, ואין בכך בדל של סתירה להכרתם בגדלותו, מה מסובך?

איני מבין למה אתה מראה סימני התפוצצות למשמע דעת רוב מנין ובנין של הציבור הקלאסי החרדי, וכי לא למדונו שזה מה שקובע? וא"כ מה כ"כ רע לשמוע השיטות הזכות והמיושנות, שמא גל של פתיחות עבר עלינו?
בכ"א אולי תוכל להסביר לי החילוק, למה הציבור החרדי הקלאסי נוהג לכנות לרבי מחב"ד בכל מיני גינוי אשר יכול לעלות על הדעת, וכי א"א לפצל הפיצול אשר פיצלתם, והלא יחסית י"ל שהוא יותר צדיק קדוש ונבון מר' קוק, ובודאי אם נוסיף הערך של יפתח בדורו, ומה גם שהוא היה די צמוד להוראות היצרן [חמיו], ואם עליו יצא הקצף בכל מילות של גנאי, על אחרים עאכו"כ.
ובפרט אם נשוה המרחק של פרי 'מזרחי' לפרי 'חב"ד' שנשרו מהאילן, מי נשר למרחק גדול יותר.
אלא כבר מוחזק לן מהגר"ח 'נעבאך אן אפיקורס איז אויך אן אפיקורס', כלומר נבילה שנשחטה באונס נבילה היא! מה לעשות?! ואם לבו אנסו, אז נעבאך, אבל אנסו. ובפרט שאם דרכו היה נגד רוב מנין ובנין של גדולי ישראל [וזה מה שקובע, כידוע], ולא קיבל קבלתו לא מחמיו ולא ממקו"א, א"כ גם יש טענה דהיה לו ללמוד ולא למד.
וכבר מקובלני איש מפי איש מפי החזו"א שגם ר' מיותר, ואם כי אין בידי להצליב שמועתי נגד דיוקים של כרטיסי יום מולדת והזמנות לחתונות שהיה מנפיק לנו המנוח תוכ"ד, אבל מכ"מ רשאי אני להלך למראית עיני הזכות, ולכן רק מפני כבוד הפרהסיא הוספתי מה שהוספתי.
בקצרה ממשובשים יצא שיבוש וידי אל תהי עמהם.

[שמש]

גם אנא מצטרף לכל הדברים הנזכרים ביודעי הרבה מהדברים מכלי ראשון, ודברי הרב פרנקל רחוקים מלהיות נכונים ממי שחי את הדברים ולא ניזון מהספרות וכל המסביב, אלא משקפים זכים לו. וגם מש"כ הרב לש"ד לדמות השתייכותו של הגרא"ל לר' קוק, כמו הגרח"ק לחזו"א, לא נגע ולא פגע, דוגמא קטנה לדבר שהגרא"ל שם דגש די חזק שילדיו לא יתחנכו כחינוך חוגו של ר' קוק, וגם לא שלח ידיו למרכז. משא"כ הגרח"ק כלפי החזו"א לא יתואר ההתבטלות, לכשתימצי אם תסור החזו"א מתוך הגרח"ק לא ישאר אפילו גל של עצמות.

ובכלל כאן המקום לעורר על מה שרבים מהרבנים באתרא הדין רוצים להחזיר עטרה ליושנה, שיש על הציבור החרדי הקיים להכיר בכך שאבותינו ורבותינו היו קרובים ומשתייכים לר' קוק במידת מה, והגדיל לעשות המנוח תוכ"ד שממש מסר נפשו ימים ולילותיו להוכיח כל בדל שייכות, ולקרב החזו"א ודומיו הכי קרוב לר' קוק. ויצויין שכ"ז ועוד לא הועיל לו ולא יועיל לאחריני, כי גם אם החזו"א במהותו לא עמד באותו מרחק מר' קוק ממה ששיטת הציבור עומד היום, א"א בזה לשנות הצביון ודעת הקהל, והנעשה א"א להשיב, וגם אם אנחנו טועים הסטורית, וממילא השקפתית, כ"ז לא משנה כי כבר נעשה הלכה ומורין כן, וגם שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל, ולמעשה הציבור החרדי אשר קנה לעצמה נשמה מגוונת ומסויימת הוקיע מתוכו לגמרי את ר' קוק ודרכיו, בין אם היה צדיק נשגב אין כדוגמתו או לא. ולכן גם לא מעניין מה שתוכ"ד רצה להוכיח שר' קוק עצמו לא היה מזרחי'סט בצורה שהיא כהיום, כי כל ההוכחות ההיסטריות בכ"ז וכיו"ב, יפים הם לספרים, [ולמי שרוצה לבוא על המחקר בצבע ביתו של ר' לייזער טלזער וכיו"ב]. אבל השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה נדבכים ע"ג נדבכים עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל, ואמת ה' היתה זאת, אף אם נפלאת היא בעינינו.

ימחל לי מר אבל כב' מקשקש בקומקום ומה לי להאריך בזאת. אבל מחאה על ביזוי חכמים עליי לעשות, והיא על דבר הקפדתך המגונה לכתוב שוב ושוב "ר' קוק" בשעה שאת האחרים אתה מכנה כפי כבודם, ואפי' אותי הק' אתה מכנה "הרב". אם אתה חושב שהדבר נובע מחמת "המשקפיים הזכים" להם זכית, דע נא שהדבר נובע מחמת קטנות דמוחין וחוסר הבנה מוחלט בעניינים אלו שמקובל לכנות "השקפה", מרנא הגריש"א זי"ע היה זורק אותך מכל המדרגות בשל חוצפה כגון דא.

נ"ב:
מותר לדעת שהגראי"ק היה אדם גדול מאד וזכר צדיק לברכה, אלא שגדולי רבותינו לאורם אנו הולכים נחלקו עליו, ואין בכך בדל של סתירה להכרתם בגדלותו, מה מסובך?

איני מבין למה אתה מראה סימני התפוצצות למשמע דעת רוב מנין ובנין של הציבור הקלאסי החרדי, וכי לא למדונו שזה מה שקובע? וא"כ מה כ"כ רע לשמוע השיטות הזכות והמיושנות, שמא גל של פתיחות עבר עלינו?
בכ"א אולי תוכל להסביר לי החילוק, למה הציבור החרדי הקלאסי נוהג לכנות לרבי מחב"ד בכל מיני גינוי אשר יכול לעלות על הדעת, וכי א"א לפצל הפיצול אשר פיצלתם, והלא יחסית י"ל שהוא יותר צדיק קדוש ונבון מר' קוק, ובודאי אם נוסיף הערך של יפתח בדורו, ומה גם שהוא היה די צמוד להוראות היצרן [חמיו], ואם עליו יצא הקצף בכל מילות של גנאי, על אחרים עאכו"כ.
ובפרט אם נשוה המרחק של פרי 'מזרחי' לפרי 'חב"ד' שנשרו מהאילן, מי נשר למרחק גדול יותר.
אלא כבר מוחזק לן מהגר"ח 'נעבאך אן אפיקורס איז אויך אן אפיקורס', כלומר נבילה שנשחטה באונס נבילה היא! מה לעשות?! ואם לבו אנסו, אז נעבאך, אבל אנסו. ובפרט שאם דרכו היה נגד רוב מנין ובנין של גדולי ישראל [וזה מה שקובע, כידוע], ולא קיבל קבלתו לא מחמיו ולא ממקו"א, א"כ גם יש טענה דהיה לו ללמוד ולא למד.
וכבר מקובלני איש מפי איש מפי החזו"א שגם ר' מיותר, ואם כי אין בידי להצליב שמועתי נגד דיוקים של כרטיסי יום מולדת והזמנות לחתונות שהיה מנפיק לנו המנוח תוכ"ד, אבל מכ"מ רשאי אני להלך למראית עיני הזכות, ולכן רק מפני כבוד הפרהסיא הוספתי מה שהוספתי.
בקצרה ממשובשים יצא שיבוש וידי אל תהי עמהם.

נראה שאנשים פה טרם התפכחו מיין הפורים... האשכולות היום יכולים לעבור כצורתם לבח"ח ודומיו...

[המעיין]

הציבור החרדי הקלאסי נוהג לכנות לרבי מחב"ד בכל מיני גינוי אשר יכול לעלות על הדעת

עושה רושם שבעיניך רוב מניין ורוב בניין של הציבור החרדי הקלאסי הוא השכנים שלך ברחוב או בבניין.

[המעיין]

איני מבין למה אתה מראה סימני התפוצצות למשמע דעת רוב מנין ובנין של הציבור הקלאסי החרדי, וכי לא למדונו שזה מה שקובע?

מי לימד אותך שזה מה שקובע?
ועיין בהודעתי הקודמת.

[לייטנר]

ובכלל כאן המקום לעורר על מה שרבים מהרבנים באתרא הדין רוצים להחזיר עטרה ליושנה, שיש על הציבור החרדי הקיים להכיר בכך שאבותינו ורבותינו היו קרובים ומשתייכים לר' קוק במידת מה, והגדיל לעשות המנוח תוכ"ד שממש מסר נפשו ימים ולילותיו להוכיח כל בדל שייכות, ולקרב החזו"א ודומיו הכי קרוב לר' קוק. ויצויין שכ"ז ועוד לא הועיל לו ולא יועיל לאחריני, כי גם אם החזו"א במהותו לא עמד באותו מרחק מר' קוק ממה ששיטת הציבור עומד היום, א"א בזה לשנות הצביון ודעת הקהל, והנעשה א"א להשיב, וגם אם אנחנו טועים הסטורית, וממילא השקפתית, כ"ז לא משנה כי כבר נעשה הלכה ומורין כן, וגם שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל, ולמעשה הציבור החרדי אשר קנה לעצמה נשמה מגוונת ומסויימת הוקיע מתוכו לגמרי את ר' קוק ודרכיו, בין אם היה צדיק נשגב אין כדוגמתו או לא. ולכן גם לא מעניין מה שתוכ"ד רצה להוכיח שר' קוק עצמו לא היה מזרחי'סט בצורה שהיא כהיום, כי כל ההוכחות ההיסטריות בכ"ז וכיו"ב, יפים הם לספרים, [ולמי שרוצה לבוא על המחקר בצבע ביתו של ר' לייזער טלזער וכיו"ב]. אבל השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה נדבכים ע"ג נדבכים עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל, ואמת ה' היתה זאת, אף אם נפלאת היא בעינינו.

גם אויל מחריש, חכם ייחשב...

[סטפנסקי]

הרב אפשר דינו של ר' גדליה הוכרע ע''י רוב מניין לבניין ולא יעזור כל מיני הספדים שמצאו תוכ''ד

[סגי נהור]

ר' אפשר, דווקא דיבוריך על "נשמת האומה" די מזכירים את סגנונו של הרב קוק...

(אלא שאצלו "האומה" היינו כפשוטה כלל עם ישראל, ואילו אצלך האומה היא כמה רחובות בב"ב)

[אפשר]

מכמה תגובות כאן, וכן מתגובות באישי, הבנתי ששלש רבעי תגובתי לא הובן כלל, רוב הדברים נאמרו בסגנון 'לשיטתך', וכמה הם ע"פ קודים ולגופם של כמה ניקים כאן באתרא הדין. ואמנם מן הדין יש לבאר ולפרש, אבל אין דרכי לסחוב באשכולות הלוך חזור כשהוא נוגע לעניני אספקלריא ושאר ירקות. ולכן מי שהבין הבין, ומי שלא הבין הנני מגלה דעת, שלענ"ד, לא הבין.

[מעט דבש]

למען ה', אתה לא מכיר את המציאות, ר' גדליה עד יומו האחרון נחשב קדוש קדוש קדוש, בכל הציבור החזו"א, אמנם הסתייגו ממנו, והיו אומרים תרי ר' גדליה הוו, וכנ"ל, ותלו הרבה דברים על השינוי מפטירת רעיתו וכיוצא, אבל עליונותו נשאר לעד, ההערצה וההערכה חוצה כל תלמידי החזו"א כמעט ואין בדומה, ואף שלא קיבלו את שנותיו האחרונות, הם לא העיבו במקצת על שנותיו הראשונות, וצא ולמד ממה שהספידו הגרנ"ק בלשון החיי"א על הגר"א, ואידך זיל גמור.

ראה עוד:
viewtopic.php?p=326722#p326722

viewtopic.php?p=326815#p326815

viewtopic.php?p=326852#p326852

viewtopic.php?p=326866#p326866

viewtopic.php?p=326887#p326887

[פרנקל תאומים]

איני מבין למה אתה מראה סימני התפוצצות למשמע דעת רוב מנין ובנין של הציבור הקלאסי החרדי, וכי לא למדונו שזה מה שקובע? וא"כ מה כ"כ רע לשמוע השיטות הזכות והמיושנות, שמא גל של פתיחות עבר עלינו?

אלא כבר מוחזק לן מהגר"ח 'נעבאך אן אפיקורס איז אויך אן אפיקורס', כלומר נבילה שנשחטה באונס נבילה היא! מה לעשות?! ואם לבו אנסו, אז נעבאך, אבל אנסו. ובפרט שאם דרכו היה נגד רוב מנין ובנין של גדולי ישראל [וזה מה שקובע, כידוע], ולא קיבל קבלתו לא מחמיו ולא ממקו"א, א"כ גם יש טענה דהיה לו ללמוד ולא למד.
וכבר מקובלני איש מפי איש מפי החזו"א שגם ר' מיותר, ואם כי אין בידי להצליב שמועתי נגד דיוקים של כרטיסי יום מולדת והזמנות לחתונות שהיה מנפיק לנו המנוח תוכ"ד, אבל מכ"מ רשאי אני להלך למראית עיני הזכות, ולכן רק מפני כבוד הפרהסיא הוספתי מה שהוספתי.
בקצרה ממשובשים יצא שיבוש וידי אל תהי עמהם.

א)"סימני התפוצצות" מדוע? מפני שרגלי אבותיי דרכו במעמד הר סיני, ושם קיבלנו תורת ה', ובה נאמר שאסור לבזות חכמים אשר יראתם קודמת לחכמתם, והפליגה תורתינו בחומרת האיסור, ואף המבזה אותם מחמת אונס קטנות דעתו ומים הרעים אשר שתה, הרי כבר מוחזק לנו מהגר"ח: "נעבאך אפיקורוס איז אויכעט אפיקורוס".
ב) "רוב מניין ובניין של הציבור הקלאסי" לא קובע מה היא דעת התורה, אין לו את הכלים כיצד לקבוע זאת, מפני שהשו"ע החמישי מסור בידיהם של גדולי החכמים אשר שתלם ה' ולא בידיהם של אינשי דעלמא. רוב מניינו ובניינו של הציבור מכריע רק מי הם גדולי הדור בהם הוא שם את יהבו ולדעת תורתם הוא מייחל.
ג) "השיטות "הזכות" והמיושנות" שאתה מכיר ואליהן אתה מייחל, הן כמובן תלויות הסביבה והתקופה הספציפיות בהן גדלת. וכפי שרמזת בעצמך בהודעתך הראשונה ("להחזיר עטרה ליושנה וכו'" עיי"ש) שאדרבה השיטה "המיושנת" של כל הגדולים והת"ח שהכירו את הגראי"ק באופן אישי לפני שנים רבות, היתה להעריכו כאדם גדול מאד מבלי לפקפק בעובדת היות יראתו קודמת לחכמתו גם אם חלקו עליו בענייני השעה. ובאותה הודעה כבר קבעת בדעת תורתך המזוככת שבעתיים (אשריך שזכית), שההסטוריה לא מעלה ולא מורידה ו"אפי' שורש פנימיות דעת החזו"א לא יוכל להכריע נגד שיטת נשמת ישראל"... ומדוע שוב החלפת את שיטתך ותבקשני לשוב אל השיטה הישנה...שמא גל של פתיחות עבר עליך?
ד) וכבר מקובלנו איש מפי איש עד מרע"ה, שהמבזה חכמים שיראתם קודמת לחכמתם, לא ינצל מדינה של גיהנום, ותירוצים מן המשפחה של: "רשאי אני להלך למראית עיניי הזכות" לא יתקבלו בעולם האמת. והחכם עיניו בראשו והכסיל בחושך יהלוך. ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.


אחזור שוב על העיקרון הפשוט לכל מי אשר ירא את ה' ומוח ניתן בקודקודו:
"השיטה המיושנת של כל הגדולים והת"ח שהכירו את הגראי"ק באופן אישי לפני שנים רבות (לרבות הגרי"ח זוננפלד זי"ע), היתה להעריכו כאדם גדול מאד מבלי לפקפק בעובדת היות יראתו קודמת לחכמתו גם אם חלקו עליו בענייני השעה".
וכי לא שמעת מעודך על גדולי תורה אשר דעתם בהנהגת הדור לא היתה מקובלת על מרבית גדולי תקופתם? ובכ"ז, אם יראים ושלמים (וק"ו גדולי תורה ויראה) אשר הכירום אישית מאז, העידו נאמנה על גדלותם האמיתית בתורה ובירא"ש, הלא המבזה אותם שם את נפשו בכפו ללא ספק, והוא רחום יכפר עוון וגו'.

ואצטט בזה את מש"כ הרב וולבה זללה"ה: "...אומנם הרב קוק היה אדם גדול מאד, צדיק ועובד ה' גדול, כפי ששמעתי מאנשים מהימנים שהכירו אותו, אבל דעותיו אינם מוסכמות (מלבד כתביו בהלכה) כמעט מכל גדולי דורו והדור שאחריו"(אגרות וכתבים ממרן רבינו המשגיח, חלק ראשון, קע"ט).
מן הסתם, אינני צריך לספר לך שכך חשבו גם מרנן הגרי"ש והגרש"ז זי"ע, את הסיפור של הרב בוקסבוים ז"ל ממכון ירושלים על מה שאמר לו הגרי"ש זי"ע על הגראי"ק אתה מכיר? תשאל את הרב ש.ספראי מבאי הפורום, הוא שמע זאת ממנו באוזניו (אני קראתי זאת מפי כתבו של ראיון עם הרב בוקסבוים בחיי חיותו). לחיבת הקודש, אתן לך עוד טעימה קטנה: בספר "איש על העדה", הליכות והנהגות ממרנא הגרי"ש זי"ע בעמ' כ"ח הערה ל"ה הביא מש"כ בספר "פניני תפילה": "שפעם התבטא רבינו (הגרי"ש) אל הג"ר בן ציון קוק בזה"ל:"נישט דיין אלטער פעטער און נישט דער חפץ חיים האבן גאזאגט הגשם בסגול אלא בקמץ און מיין זיידע אויך גיזאגט הגשם בקמץ" עכ"ל" שומו שמים...הגראי"ק, החפץ חיים וה"לשם"... אצל רבינו הגרי"ש הם עמדו בחדא מחתא...
אבל לפום קושטא, חבל שאני מתאמץ להאריך, הלא אתה כבר קבעת שגם אם מרע"ה יבוא עם כל פמליא של מעלה וכל גדולי עולם בהדייהו הם לא יוכלו להכריע נגד "שיטת נשמת ישראל" מפני ש"השקפתינו נבנה ונעשה למציאות, אם בטעות אם בכנות, והיא נבנה.. עד שעתה א"א להזיזו, והיא שיטת נשמת ישראל"...

חזור בך בן אדם, חזור בך בן אדם!


נ"ב:
השבח לה' שלפחות בכבוד תורתו של אדם גדול מאד כמו הגר"ג נדל זי"ע אתה מודה, וכבר רמז כאן אחד החכמים על הסתירה הפנימית הזו שבדבריך. אלא שגם בזה יש להעיר: שנותיו האחרונות של הגרג"נ אינן צריכות לימודי זכות מפיהם של כל מיני בעלי "משקפיים זכים" בעיניי עצמם. "תרי ר' גדליה" הם הפנים השונות של אישיותו הכבירה שהתאחדו והיו לבשר אחד, הם לא היוו סתירה מאחד על השני, כ"א אדרבה הם יצרו את הגדלות הייחודית שלו שהיתה גבוה מעל גבוה. מה שנראה בעינינו הקטנות כסתירות בבניינם של גדולי החכמים, לפום קושטא הן המהוות את יקר תפארת גדולתם ושלמותם. וד"א, גם לפני פטירת הרבנית, הוא לאו דווקא צעד בתלם שהיו מקובל על משקפיך הזכות.
עם זאת, גם אדם גדול מאד, אם דעתו בעניין פלוני חריגה בייחס לשאר גדולי החכמים, הסברא נותנת שלא נלך אחר דעתו, ואין הדבר מפחית מגדולתו.

[אפשר]

סימני התפוצצות.... ו...התפוצצת
תכתוב מה שאתה רוצה, ולא יועיל כלום, כולם יודעים שר' קוק זה סוגיא מורכבת, בחייו אחזו ממנו אכן מצד תורתו ויראתו שהיתה נראית חלקה, אבל במשך השנים כאשר נוכחו לראות רוב הקלקול שיצא ממנו, חורבן ישראל ממש, מאז כבר פסקו טיפת ההערכה שעוד נשאר בליבות חרדי ישראל, והחזו"א דיבר נגדו בחריפות בכל הזדמנות, וכן הוא בבי מדרשא דבריסק, הגר"א קוטלר, הסטייפלער, הרב שך, ושאר גדו"י, ויש אפילו מימרות מהח"ח בעוד שר' קוק היה חי. וכיון שהוכח ההשתבשות לממדים שהוכח, שוב לא מעניין גדלותו, כי כ"א גדול ככל שיהיה ברגע שיש הצפה בענין מסויים, בזה הסתיים הענין.
[אכן יצא מן הכלל הזה הביה"מ הירושלמי כהגריש"א והגרשז"א שגדלו על ברכי הערכתו, מכ"מ הם היו מודעים היטב שהציבור נאיד לגמרי מלהעריכם, ולכן ההערכה שנותר בליבותיהם, שמרו אותה לבל תצא רק לעיתים מזומנות, כגון לפני אחיין וכדומה [הגרשז"א אף תלה תמונה בסוכתו, נו נו, על בניו לא נותר טיפה מכל ההערכה הזו]. בכ"א שני גדולים אלו סברו שכל עוד שאינם נותנים פומבי וחינוך לשיטותיו אין הם מוכרחים להקיא חלב אמם, אבל זה לא היה כלל החינוך בציבור הרחב.
וכבר אמרו גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפיה].

[אפשר]

ואגב יצויין שלא כל גדול ומנהיג ישראל בזמנינו הופך להיות הגדול והמנהיג לכל דבר וענין, כמו שאף אחד לא יחשוב לומר על הגראי"ל שהוא פוסק הדור, ובודאי לא באים אליו עם שאלות להתיר עגונות, כן לאו דווקא כל גדול הדור שהנהיג את הדור לפי שעתו וזמנו, גם התווה להם דרך בהשקפה וכדומה, אלא לקח את המושכות, ואת דעתו האישית הניח בצד, וביסס הנהגתו על ההנהגה הקודמת, ולרוב אף ביטל דעתו לגמרי לקודמיו, עכ"פ לגבי הציבור.

וזה אשר למנהיג הדור ממש. היו גם פוסקי הדור שלא היה להם דריסת רגל כלל בענין חינוך השקפה וישיבות, ורק פסקו שאלות וכדומה. וכן היה להיפך כאלו שהתקבלו או השקיעו עצמם בחינוך הדור, ולא פסקו שאלות ולא קבעו דיעות והשקפה. צריך לדעת היכן לקבל ברכה, והיכן לקבל עצה. וכן היה בכל הדורות, ולפעמים בודאי ימצא איש אשכולות שהכל בו.

[פרנקל תאומים]

סימני התפוצצות.... ו...התפוצצת
תכתוב מה שאתה רוצה, ולא יועיל כלום, כולם יודעים שר' קוק זה סוגיא מורכבת, בחייו אחזו ממנו אכן מצד תורתו ויראתו שהיתה נראית חלקה, אבל במשך השנים כאשר נוכחו לראות רוב הקלקול שיצא ממנו, חורבן ישראל ממש, מאז כבר פסקו טיפת ההערכה שעוד נשאר בליבות חרדי ישראל, והחזו"א דיבר נגדו בחריפות בכל הזדמנות, וכן הוא בבי מדרשא דבריסק, הגר"א קוטלר, הסטייפלער, הרב שך, ושאר גדו"י, ויש אפילו מימרות מהח"ח בעוד שר' קוק היה חי. וכיון שהוכח ההשתבשות לממדים שהוכח, שוב לא מעניין גדלותו, כי כ"א גדול ככל שיהיה ברגע שיש הצפה בענין מסויים, בזה הסתיים הענין.
[אכן יצא מן הכלל הזה הביה"מ הירושלמי כהגריש"א והגרשז"א שגדלו על ברכי הערכתו, מכ"מ הם היו מודעים היטב שהציבור נאיד לגמרי מלהעריכם, ולכן ההערכה שנותר בליבותיהם, שמרו אותה לבל תצא רק לעיתים מזומנות, כגון לפני אחיין וכדומה [הגרשז"א אף תלה תמונה בסוכתו, נו נו, על בניו לא נותר טיפה מכל ההערכה הזו]. בכ"א שני גדולים אלו סברו שכל עוד שאינם נותנים פומבי וחינוך לשיטותיו אין הם מוכרחים להקיא חלב אמם, אבל זה לא היה כלל החינוך בציבור הרחב.
וכבר אמרו גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפיה].

אכן התפוצצתי, השבח לה', שבזיון חכמים טורד את שלוותי.
אתה שב ומאשר את שכתבתי: כל הגדולים אשר הכירוהו אישית ("ביה"מ הירושלמי" בלשונך) העידו נאמנה על גדלותו ויראתו, וסברו בהחלט שמי שמבזה אותו, הרי הוא בכלל כל מה שאמרו חז"ל על המבזה את החכמים. וכי לא תחוש לנפשך? האינך ירא את האלוקים?
ד"א, גם בהודעתך זו, הרבה דברים לא נכונים, כמו הערתך באשר לבניו של מרנא הגרש"ז זי"ע. (שאל נא אצלם האם נכון למחוק תואר 'הרב' ממנו...)

אמנם צדקו דבריך, שכל מה שאכתוב לא יועיל כלום, שהרי אמר שלמה המלך ע"ה: "גם אם תכתוש את האוויל במכתשת, לא תסור מעליו איוולתו".

[אפשר]

סימני התפוצצות.... ו...התפוצצת
תכתוב מה שאתה רוצה, ולא יועיל כלום, כולם יודעים שר' קוק זה סוגיא מורכבת, בחייו אחזו ממנו אכן מצד תורתו ויראתו שהיתה נראית חלקה, אבל במשך השנים כאשר נוכחו לראות רוב הקלקול שיצא ממנו, חורבן ישראל ממש, מאז כבר פסקו טיפת ההערכה שעוד נשאר בליבות חרדי ישראל, והחזו"א דיבר נגדו בחריפות בכל הזדמנות, וכן הוא בבי מדרשא דבריסק, הגר"א קוטלר, הסטייפלער, הרב שך, ושאר גדו"י, ויש אפילו מימרות מהח"ח בעוד שר' קוק היה חי. וכיון שהוכח ההשתבשות לממדים שהוכח, שוב לא מעניין גדלותו, כי כ"א גדול ככל שיהיה ברגע שיש הצפה בענין מסויים, בזה הסתיים הענין.
[אכן יצא מן הכלל הזה הביה"מ הירושלמי כהגריש"א והגרשז"א שגדלו על ברכי הערכתו, מכ"מ הם היו מודעים היטב שהציבור נאיד לגמרי מלהעריכם, ולכן ההערכה שנותר בליבותיהם, שמרו אותה לבל תצא רק לעיתים מזומנות, כגון לפני אחיין וכדומה [הגרשז"א אף תלה תמונה בסוכתו, נו נו, על בניו לא נותר טיפה מכל ההערכה הזו]. בכ"א שני גדולים אלו סברו שכל עוד שאינם נותנים פומבי וחינוך לשיטותיו אין הם מוכרחים להקיא חלב אמם, אבל זה לא היה כלל החינוך בציבור הרחב.
וכבר אמרו גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפיה].

אכן התפוצצתי, השבח לה', שבזיון חכמים טורד את שלוותי.
אתה שב ומאשר את שכתבתי: כל הגדולים אשר הכירוהו אישית ("ביה"מ הירושלמי" בלשונך) העידו נאמנה על גדלותו ויראתו, וסברו בהחלט שמי שמבזה אותו, הרי הוא בכלל כל מה שאמרו חז"ל על המבזה את החכמים. וכי לא תחוש לנפשך? האינך ירא את האלוקים?
ד"א, גם בהודעתך זו, הרבה דברים לא נכונים, כמו הערתך באשר לבניו של מרנא הגרש"ז זי"ע. (שאל נא אצלם האם נכון למחוק תואר 'הרב' ממנו...)

אמנם צדקו דבריך, שכל מה שאכתוב לא יועיל כלום, שהרי אמר שלמה המלך ע"ה: "גם אם תכתוש את האוויל במכתשת, לא תסור מעליו איוולתו".

הסוגיא מוצה.
אני לא באתי לחדש מאומה, אני חוזר על שמועתי שקיבלתי מרבותי בלא להוסיף ובלא לגרוע, אני למדתי בסלבודקה פונביז ובריסק, וזה אשר שמעתי מרבותי.
אתה למדת ביישוב ואתה חוזר על דברי רבותיך בדיוק, אז מה לנו כי נריב, יריבו רבותינו זה עם זה.

[פרנקל תאומים]

סימני התפוצצות.... ו...התפוצצת
תכתוב מה שאתה רוצה, ולא יועיל כלום, כולם יודעים שר' קוק זה סוגיא מורכבת, בחייו אחזו ממנו אכן מצד תורתו ויראתו שהיתה נראית חלקה, אבל במשך השנים כאשר נוכחו לראות רוב הקלקול שיצא ממנו, חורבן ישראל ממש, מאז כבר פסקו טיפת ההערכה שעוד נשאר בליבות חרדי ישראל, והחזו"א דיבר נגדו בחריפות בכל הזדמנות, וכן הוא בבי מדרשא דבריסק, הגר"א קוטלר, הסטייפלער, הרב שך, ושאר גדו"י, ויש אפילו מימרות מהח"ח בעוד שר' קוק היה חי. וכיון שהוכח ההשתבשות לממדים שהוכח, שוב לא מעניין גדלותו, כי כ"א גדול ככל שיהיה ברגע שיש הצפה בענין מסויים, בזה הסתיים הענין.
[אכן יצא מן הכלל הזה הביה"מ הירושלמי כהגריש"א והגרשז"א שגדלו על ברכי הערכתו, מכ"מ הם היו מודעים היטב שהציבור נאיד לגמרי מלהעריכם, ולכן ההערכה שנותר בליבותיהם, שמרו אותה לבל תצא רק לעיתים מזומנות, כגון לפני אחיין וכדומה [הגרשז"א אף תלה תמונה בסוכתו, נו נו, על בניו לא נותר טיפה מכל ההערכה הזו]. בכ"א שני גדולים אלו סברו שכל עוד שאינם נותנים פומבי וחינוך לשיטותיו אין הם מוכרחים להקיא חלב אמם, אבל זה לא היה כלל החינוך בציבור הרחב.
וכבר אמרו גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפיה].

אכן התפוצצתי, השבח לה', שבזיון חכמים טורד את שלוותי.
אתה שב ומאשר את שכתבתי: כל הגדולים אשר הכירוהו אישית ("ביה"מ הירושלמי" בלשונך) העידו נאמנה על גדלותו ויראתו, וסברו בהחלט שמי שמבזה אותו, הרי הוא בכלל כל מה שאמרו חז"ל על המבזה את החכמים. וכי לא תחוש לנפשך? האינך ירא את האלוקים?
ד"א, גם בהודעתך זו, הרבה דברים לא נכונים, כמו הערתך באשר לבניו של מרנא הגרש"ז זי"ע. (שאל נא אצלם האם נכון למחוק תואר 'הרב' ממנו...)

אמנם צדקו דבריך, שכל מה שאכתוב לא יועיל כלום, שהרי אמר שלמה המלך ע"ה: "גם אם תכתוש את האוויל במכתשת, לא תסור מעליו איוולתו".

הסוגיא מוצה.
אני לא באתי לחדש מאומה, אני חוזר על שמועתי שקיבלתי מרבותי בלא להוסיף ובלא לגרוע, אני למדתי בסלבודקה פונביז ובריסק, וזה אשר שמעתי מרבותי.
אתה למדת ביישוב ואתה חוזר על דברי רבותיך בדיוק, אז מה לנו כי נריב, יריבו רבותינו זה עם זה.

מעולם לא שמעתי מרבותיי בהישוב את הדברים האמורים ואף לא בדומה להם או מעניינם. למען האמת, מעולם לא שמעתי מהג"ר יידל ז"ל אף מילה על הרב קוק וכיו"ב.
את הדברים האמורים שמעתי מגדולי תורה וכן קראתי מפי כתבם של גדולי תורה אשר מפיהם אנו חיים, ואשר כל קשר בינם ובין הישוב אינו אפי' מקרי. אל תתרץ לעצמך את התירוצים החלשים האלו, בעולם האמת הם לא יחזיקו מים.
כדאי גם להפעיל את השכל, ולא רק לנסות להיתלות באילנות גבוהים שלא ממין העניין.

[אפשר]

מעולם לא שמעתי מרבותיי בהישוב את הדברים האמורים ואף לא בדומה להם או מעניינם. למען האמת, מעולם לא שמעתי מהג"ר יידל ז"ל אף מילה על הרב קוק וכיו"ב.
את הדברים האמורים שמעתי מגדולי תורה וכן קראתי מפי כתבם של גדולי תורה אשר מפיהם אנו חיים, ואשר כל קשר בינם ובין הישוב אינו אפי' מקרי. אל תתרץ לעצמך את התירוצים החלשים האלו, בעולם האמת הם לא יחזיקו מים.
כדאי גם להפעיל את השכל, ולא רק לנסות להיתלות באילנות גבוהים שלא ממין העניין.

השכל כבר כתבתי, מי שהחריב נתחים נכבדים מכלל ישראל הוא וכו'.
עכשיו גם אמרתי כן בשם רבותי גדולי ישראל אשר ליבם מבעית בים התלמוד.
וכ"ז תירוצים חלשים, כי עדיין לא קראתי את הספרי חיצונים שאתה קראת.
שיהא לך לבריאות.
אם אני ירא את ה' או לא, איני יודע, אקוה שכן, אבל עכ"פ דווקא חלק היראה שבי מוקיע כזה וכיו"ב מתוכי. סוג יראתך איני מכיר.
יראה פירושו להיות ירא מכבודו מלא עולם, ולהזדעזע מכל נדנוד חטא ומרידה בו ית', כשאני רואה אדם שפעולותיו הביאו כזה המון של מרידה בו יתברך, והדבר נמשך כמעט מאה שנה, והמצב רק מחמיר והולך, אז מה אני אמור לראות בדמות הזו, ריבוי כבוד שמים, ריבוי התקרבות לה', או הרמת חרב על משה ותורתו?!?

[פרנקל תאומים]

מעולם לא שמעתי מרבותיי בהישוב את הדברים האמורים ואף לא בדומה להם או מעניינם. למען האמת, מעולם לא שמעתי מהג"ר יידל ז"ל אף מילה על הרב קוק וכיו"ב.
את הדברים האמורים שמעתי מגדולי תורה וכן קראתי מפי כתבם של גדולי תורה אשר מפיהם אנו חיים, ואשר כל קשר בינם ובין הישוב אינו אפי' מקרי. אל תתרץ לעצמך את התירוצים החלשים האלו, בעולם האמת הם לא יחזיקו מים.
כדאי גם להפעיל את השכל, ולא רק לנסות להיתלות באילנות גבוהים שלא ממין העניין.

השכל כבר כתבתי, מי שהחריב נתחים נכבדים מכלל ישראל הוא וכו'.
עכשיו גם אמרתי כן בשם רבותי גדולי ישראל אשר ליבם מבעית בים התלמוד.
וכ"ז תירוצים חלשים, כי עדיין לא קראתי את הספרי חיצונים שאתה קראת.
שיהא לך לבריאות.
אם אני ירא את ה' או לא, איני יודע, אקוה שכן, אבל עכ"פ דווקא חלק היראה שבי מוקיע כזה וכיו"ב מתוכי. סוג יראתך איני מכיר.

מסתמא התכוונת לספרים החיצוניים שקראו רבותינו הגרי"ש והגרש"ז זי"ע, הלא כן?

[אפשר]

יראה פירושו להיות ירא מכבודו מלא עולם, ולהזדעזע מכל נדנוד חטא ומרידה בו ית', כשאני רואה אדם שפעולותיו הביאו כזה המון של מרידה בו יתברך, והדבר נמשך כמעט מאה שנה, והמצב רק מחמיר והולך, אז מה אני אמור לראות בדמות הזו, ריבוי כבוד שמים, ריבוי התקרבות לה', או הרמת חרב על משה ותורתו?!?

לאור הדברים האמורים, אשנה שוב, לגבי האדם עצמו, אילו היה נעול בד' אמותיו, אפשר קדוש קדוש יאמר לו, אני לא נכנסתי לתחום הפרטי שלו. אני דן מצד תחום הציבורי שלו, תחום הציבורי הוא תקיעת חרב בלבו של קודש הקדשים, וקול דמי השכינה המאוננת עדיין מבעבע, ומספיק לי תחום הציבורי של אדם לקבוע דעתי ומשנתי עליו, מה תוארו ומאיזה צד הוא, [ובודאי מאחר שכ"ה משנת רבותי], ולכן אין כאן שום חזרה ושום פחד מדין שמים על מילה אחת מכל מילותי. ולהיפך, בשלמא אם לא נזקקתי לכל הסוגיא, ניחא. אבל עכשיו שנזקקתי, אשמיע בקול משנת היראים והשלמים, ואילו שתקתי הייתי ירא מדין שמים. ותל"מ.

[איש_ספר]

הרב אפשר. לרוב דבריך הגיוניים ומקוריים, אבל כאן אתה דואה על כנפי מליצות נבובות וגוזמאות מתמיהות, באופן שלא מאפשר דיון אמיתי.
בחושיך הדקים אתה קובע שהשכינה מייללת כתוצאה מפעליו של הרב קוק, ומה שאתה מכנה חורבן, גם אותו אתה זוקף לזכותו של הרב קוק. וכל זה בלי שום נימוק או הסבר, סתם תחושות בטן. אולי צריך להזכיר שמליצות נבובות וגזמנות פראית כשהם נאמרים בשבחו של אדם, הן סרות טעם אך כשהם משמשים לגנותו, הרי זה עוון פלילי, ועכו"כ בת"ח וצדיק.