דודי, הסטייפלער | הגר"צ רוטברג שליט"א בראיון מיוחד

[מור]

לרגל כ"ג אב, יומא דהילולא הכ"ה לבעל ה"קהלות יעקב", מרנא רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל.

בעיתון 'בקהילה' של השבוע האחרון, שוחח ראש ישיבת בית מאיר הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א, עם הרב יעקב ב. פרידמן שליט"א על דודו הגדול, וחשף סיפורים מענינים ומרתקים השופכים אור על אישיותו של רבנו ה'סטייפלער'.

מיזמתי, פניתי אל הרב פרדימן, וביקשתיו לשגר אלי את השיחה המרתקת, למען אעלנה לטובת החכמים דכאן, ונאות. הרי היא לפניכם.
אציין, כי הרב פרידמן שליט"א הבהיר לי, כי בשל אילוצים טכניים הוכנה הכתבה במהירות, מה שהביא - לדעתו - לתוצאה בלתי מושלמת. בעיקר צר לו, שלא סיפק היה בידו להעלות טור פרי עטו על הסטייפלר "שהיה לי שנים כאב. הייתי קרוב לסטייפלר יותר מרבי צבי רוטברג", כלשונו.

[למי שלא הבין, השורות האחרונות בשיחה עוסקות בשמחתו האישית של הגר"צ רוטברג: בשבוע שעבר נישא הוא למזל"ט, לרבנית שרה תחי', בת מרן הגר"ש רוזובסקי זצוק"ל].

הפעטער... הסטייפלר
ראש ישיבת 'בית מאיר' הגאון הגדול רבי צבי רוטברג, אחיינו של מרן ה'קהילות יעקב' בשיחה מרתקת, אישית וגלויית-לב עם הרב יעקב ב. פרידמן על חייו בצל הדוד הגדול, שהשבוע חל מחצית היובל להסתלקותו * על השעות בהן ישבו יחדיו וקיפלו את גליונות ה'קהלות יעקב' * על ביקוריו התכופים אהבתו ומסירותו הנדירים לבנו יחידו, על הגדר שבנה עבורו במו ידיו * על קשריו עם הגיס הגדול מרנא ה'חזון איש', ועל החמימות שפרצה מתחת ליקוב הדין של השלמות

 קשה לדעת מתי והיכן הומצא הכינוי 'הסטייפלר'. ה'קהילות יעקב' עצמו אמר לי בצעירותי, שהוא לא אוהב את הכינוי הזה. איך קראו לו אצלכם בבית פנימה? אבא, הדודים?
"זה מעניין. אצלנו היה לכל אחד כינוי אחר. ל'חזון איש' קראו אצלנו 'רבי ישעיה'. רבי חיים שאול קרליץ קרא לו 'הפעטער רבי ישעיה'. סבא שלי, אחיו הגדול, היה קורא לו 'אברהם ישעיה...' נו, הוא היה אחיו הבכור... את הסטייפלר איש לא כינה 'סטייפלר'. קראו לו 'רבי ישראל יעקב'".

 הסטייפלר היה נובהרדוקאי בשורשיו. למד בהומל, ולימד בפינסק. שוחחתי לאחרונה גם עם תלמיד נובהרדוקאי שלו מהתקופה הזו, תלמיד מרתק וחריג, הרב אברהם צוקרמן מ'כפר הראה', ראש ישיבות 'בני עקיבא'... האם נותרו לסטייפלר מנהגות נובהרדוקאיות כלשהן?
"אני לא חושב. הוא אמנם לא הקפיד על החיצוניות שלו, אבל לא זכור לי הנהגה נובהרדוקאית..."

 הוא הקפיד לא להקפיד. אחד מנכדיו סיפר לי פעם, על מאורע, שבו נוצרה הווא-אמינא שיעמוד בראש משלחת עם הרב שך לראש הממשלה רבין. כיוון שהיה צריך לצאת מד' אמות 'שיכון חזון איש' אל השררה, שלח את נכדו לרכוש עבורו לכבוד העניין גרביים...
"עד כדי כך אני לא יודע, אבל יש משהו מעניין שאני יכול לספר לך. הישיבה שלנו ('בית מאיר') שכנה עם הקמתה בלדרמן, והוא היה מתפלל אצלנו שחרית. מעריב התפלל בכולל 'חזון איש'. לעיתים, כשהיו לו שמחות באיזור, היה מגיע למעריב לישיבה. הוא היה מגיע עם פראק ועניבה... זה היה סימן שפניו לשמחה... זה היה בשנות תשי"ח עד כ', אחרי זה הוא הפסיק עם הלבוש הזה...
"אספר לך סיפור נפלא. פעם הייתי אצל רבי שלמה זלמן, והוא דיבר בחריפות נגד עניבות. חריפות לא מצוייה! על ה' ועל משיחו ממש!..."

 רבי שלמה זלמן אמר לי פעם, שהבעיה שלו עם עניבה היא בכך, שלכל בגד יש תכלית כשלעצמה. מחמת צניעות או מחמת הקור. בעוד שהבגד היחיד שתכליתו רק היופי - הוא עניבה...
"יתכן. אני זוכר שדיבר בצורה קשה במיוחד. הוא גם הרגיש בנוח לדבר אתי על כך, כי אני מימיי לא ענבתי עניבה. במהלך השיחה חשבתי לרגע להזכיר את העניבה של הרב שך ושאר ראשי ישיבות, אבל הבנתי מעצמי שראש ישיבה שאני; ולכן אזרתי עוז, ואמרתי לרבי שלמה זלמן כך:
'אני רוצה לספר לרב, שהסטייפלר היה מגיע לחתונות עם עניבה...' כשאמרתי את המשפט הזה, נרתע רבי שלמה זלמן, והפסיק מיד לדבר בנושא...".

 היו שתי חלקי 'קהילות יעקב' שאני הכרתי אישית, שכולנו הכרנו. ה'קהילות יעקב' שבכתב המאיר פנים לעולם, בבהירות והסברה הבהירה, ה'קהילות יעקב' הוא מין חיבוק מאיר-פנים לעולם ולומדיו. בנעוריי הייתי קרוב אליו, והייתה לי גם הזכות לקרא העתקי מכתבים אישיים שנשלחו לאנשים ונשים במצוקה. החמימות ומאור הפנים שפעו שם ללא מצרים. לצד זה היה הסטייפלר שבעל פה, של ה'אורייתא קא מרתחא', מעין רשב"י שלאחר המערה... יש לראש ישיבה הסבר לשני סוגי ההנהגה?
"אין לי הסבר מסודר לחלקי ה'אורייתא קא מרתחא' שלו. אבל הוא היה איש רך מאד בפנימיותו. פעם נשלחתי אליו בשליחות על ידי הגר"מ מן לחתום על מכתב חתימה כלשהו... כשבקשתי אמר לי בהקפדה: 'לך לרבי לייזר, מה לך אתי?' כשעמדתי לצאת, קרא לי בחזרה, נטל את הנייר וחתם..."

 היה לו כעס גדול כשביקשו לקנות ממנו את כל כרכי ה'קהילות יעקב'...
"לזה היה הסבר אחר. היו מי שרצו להנות אותו מכספם על ידי רכישת סטים של ספרים. לזה הוא לא הסכים".

 היו הבדלים גדולים בין ה'קהילות יעקב' לגיסו הקדוש בעל 'חזון איש'. הרב גולדוויכט סיפר לי פעם, על מאורע שבו עשה הרב גולדוויכט מעשה פחזות, וחיקה בפרהסיא את סגנון הכתיבה של ה'חזון איש'...
"כן אני מכיר היטב את הסיפור... הוא הדפיס את דבריו בקובץ 'התבונה' של הרב דבורץ. ה'חזון איש' אמר לו אז, שמהראוי היה להקפיד עליו, אבל הוא לא מקפיד עליו, כי אין לו מהמרקחת הזו (-של קפידא) בבית חרושת שלו..."

 מאידך, הסטייפלר היה עולם אחר... הם גרו בצוותא, הסטייפלר מזכיר את שם גיסו כמעט בכל סימן ב'קהילות יעקב', הייתה קרבה ביניהם? גילויי הערצה?
"לסטייפלר הייתה הערצה עצומה ל'חזון איש'. בתור ילד אני גם זוכר שהיו מדברים כל הזמן בלימוד, לא הייתי בגיל שאוכל להבין על מה דיברו... החיבור שלהם היה בלימוד".
"הוא גם הכיר את גבולות יכולותיו. היה יהודי מלונדון, רבי בן-ציון רקוב, שביקש מאבא להיכנס איתו לסטייפלר, לבקש על ישועה. אמר לו ה'קהילות יעקב', 'התחת אלוקים אני?' איך קען שלעפן אייד פון מלאך המוות?'

 לסטייפלר היו שורשים חסידיים. אבא חסיד טשרנוביל. היו לו גילויי הנהגה חסידיים כלשהם? האם נכון הסיפור בספודיק שלבש בחגים?
"הנהגות חסידיות לא ידועות לי, מלבד דברים ששמעתי מתלמידיי על ספרי חסידות כ'נועם אלימלך' שהיה לומד בלילות, בסתר. אני לא אחראי לשמועה הזו. אבל ידוע לי בוודאות שהתפלל נוסח ספרד.
"העניין של הספודיק החל כשרבי חיים קנייבסקי התארס, והשווער להבדיל בין חיים לחיים, הרב אלישיב, העניק לו את הספודיק של סבו בעל ה'לשם'. הסטייפלר היה לובש אותו בפורים ובחגים.
"אספר לך. לישיבה שלנו הקרויה על שם גיסו, הייתה קרבה אישית לסטייפלר. היינו מגיעים בפורים ובשמחת תורה ורוקדים איתו ריקודים נלהבים במעגלים, גם כשעוד היה גר בדירתו הקודמת ליד ביתו של בנו למטה... כטוב לבו, היה מחלק לנו בפורים יין כדת היום, אז היה חובש את הספודיק שלו..."

 הוא היה קרוב מאד לישיבה, היה מגיע לישיבה ומחלק לבחורים ספרים פגומים...
"זה נכון. היה סוחב איתו עשרות ספרים פגומים ומביא לישיבה. אספר לך משהו נורא, שהייתי שותף לו אישית.
"העניות בימים ההם במעונו ובחייו הפרטיים הייתה נוראה. אני זוכר שכאשר היה מקבל את ספרי ה'קהלות יעקב' היה מקבל אותם בצורה של גליונות, והוא היה צריך לקפל אותם במו ידיו... למדתי אז בחברותא עם רבי חיים קנייבסקי, והייתי עולה אתו לביתו, היינו עוזרים לו יחד בקיפול הגיליונות של ספריו... היינו עושים את זה במוצאי שבת, כשאיסתייעא מילתא בסדרי למודנו. לא אחת, כשהיה מגיע ספר, היה רבי חיים אומר לי, 'הגיע לבית אבא ספר חדש שלו נרד לעזור לו...' הסטייפלר היה מנסה להתנגד, אבל הייתה לו הכרת הטוב עמוקה. יש לי בבית 2 ספרי 'קהילות יעקב', אחד מהם על גיטין, עוד מהישנים, הגדולים, שעזרתי אישית בקיפולם. הסטייפלר שלח לי אותם מתנה אישית כהכרת טובה...
"אספר לך משהו משעשע. הרבנית נוחה עדן, הייתה יושבת בדחילו לידנו וסייעה בעצה... ישבנו יחדיו, הסטייפלר, רבי חיים, הרבנית, והיא הייתה מורה לי איך לקפל את הקצוות באופן שכאשר יסתיים הקיפול - הגימור של הספר יהיה מושלם. הייתה לה שיטה מתוחכמת משלה... רבי חיים ניסה להתווכח על כך, בסוף אמר לי 'די מאמא איז גירעכט', אמא צודקת..."
 עד כמה היה הקשר קרוב בין אבא לבנו רבי חיים, עד כמה הייתה קרבה בין הסטייפלר לצורת הלימוד השונה של רבי חיים?...
"אספר לך סיפור מופלא. פעם ישבתי ולמדתי עם רבי חיים, ולפתע עלה אלינו הסטייפלר. הסטייפלר היה שקוע אז בסוגיה של 'אשם תלוי', ונזקק למקורות ל'חקירות' שלו. הוא נכנס לרבי חיים ואמר לו, 'אני צריך לחקירה הזו ראייה מאיזה מקור, מדבר שכתוב... תביא לי ראייה מהבקיאות שלך... הוא הרגיש בנפשו שצריך להיות כתוב משהוא בעניין, אבל לא ישירות...
"ישבתי אז ולמדתי עם רבי חיים. הרהר מעט רבי חיים, והביא לו ראיה. הסטייפלר סירב לקבל אותה. כיוון שכך הביא לו רבי חיים ראיה אחרת ממקור בקיאותי אחר. ראיה נפלאה ממש. אני זוכר עד היום את פניו הקורנות של אביו הסטייפלר, הוא נהנה הנאה עצומה, ולפתע הכריז בחדווה והתלהבות: "הכל צריכין למרא חיטא!..."

 הוא היה מרבה להגיע לבנו רבי חיים?
(בחיוך) "פעם הגיע לרבי חיים, במטרה לדבר אתי אישית. זה היה כשסייעתי בידו לקטוף סכך מעצי אקליפטוס. ברח' חזון איש 17 לסוכות. הייתה חורשת אקליפטוס שהייתה שייכת לישיבת פוניבז'. עליתי על העץ, ומחוסר זהירות החלקתי ונפלתי. איבדתי לכמה זמן את הנשימה... זה נודע לסטייפלר, והוא עלה לבית בנו לתת לי מוסר. הוא אמר לי אז, 'מען דארף נישט קריכען אף ביימער, מען דארף זאך היטן...' הוא הרגיש מעין אחריות אישית...
"היה לו קשר חם מאד ולבבי מאד עם רבי חיים. כשרבי חיים לא הרגיש טוב היה מגיע תמיד לראות את שלומו. זכור לי ביקור שריגש אותי מאד. למדתי פעם עם רבי חיים כשלא הרגיש טוב. הוא שכב במיטה ולמדנו. הסטייפלר נכנס, ודרש לדעת איך הוא מרגיש, במהלך הפגישה מישש הסטייפלר בדאגה רבה את מצחו של רבי חיים לראות אם יש לו חום. זה היה מחווה שריגש אותי עד מאד.
"אספר לך עוד על המסירות שלו לבנו. הוא הגיע פעם למסקנה, שהמדרגות של רבי חיים מסוכנות לילדיו, ויש צורך לבנות שער. עמד אפוא הסטייפלר יום אחד, גרר איתו עצים וכלי עבודה... (בחיוך) היו לו לסטייפלר ידיים מוכשרות... והוא בנה שם שער לתפארת, גם בחוזק וגם בנוי, שהחזיק מעמד זמן רב...
"בניגוד לצורה שאולי אתה הכרת אותו, בפנימיות שלו, הוא היה אדם בעל רגש עצום. הוא היה אבא וסבא חם ולבבי... אני זוכר שלקח פעם בול עץ, צבע אותו בצבע לבן, ובמו ידיו עיצב עליו מכפיסי עץ את אותיות הא' ב' עבור נכדו הגדול. היה לו כשרון גם לדברים האלו, והייתה בו מין אהבה וחום פנימי שפרצו לא אחת ועלו על גדותיהם. שנים רבות היה בול העץ הזה בביתו של רבי חיים, מין מזכרת מליבו החם של אבא..."

 הראש ישיבה זוכר את החתן רבי שאול ברזם זצ"ל?
"וודאי! הייתי מקושר מאד לרבי שאול. היו לי אתו קשרים מיוחדים. הוא נפטר ממחלה ממארת כשהתארסתי. היה תלמיד חכם עצום. היתה לו 'חבורה' חשובה מאד למצות, שהסטייפלר חמיו סמך עליה מאד. הוא נפטר בתחילת אייר. אני זוכר שנכנס אליי לפני פסח; הוא כבר צעד בקושי על רגליו, והתחנן לפניי שאמשיך את חבורת המצות שלו. הסטייפלר לקח ללב באופן קשה מאד את הסתלקותו, אבל גם לקח ללב באופן נדיר את צערה של בתו...
"אספר לך עוד ביטוי מעולם העדנה והרגישות שלו. הבר מצווה שלי התקיימה בשבת. בשבת אין נותנים מתנות. ביום חמישי דפק הסטייפלר בביתנו, והעניק לי מתנה 'קהילות יעקב', נכון שהיה כאן גם הקשר המשפחתי, אבל פעם בו גם הרגש לצורך של ילד בר-מצווה במתנה..."

 ישנם סיפורים שונים על הסיבה שבגללה לא שמע, סיפור על מעיל שסרב להוריד בשבת מהעץ, כשהיה בצבא הרוסי, ולכן קפאו אוזניו... יש סיפורים על ביטויים שאמר למי שהציע לו מכשיר שמיעה, "ניש דא וואס צואה ערן" (אין מה לשמוע")
"לא ידוע לי על כך. אספר לך מה ששמעתי מרבי חיים סטוצ'ינר, שגם היה כבד שמיעה. הוא אמר: כשאדם לא שומע הוא לבד. אוי וויגוט צוא זיין אליין, אוי ווי שווער צוא זיין אליין!" ("אוי, כמה טוב להיות לבד, כמה קשה להיות לבד!")

 ה'קהילות יעקב' הוא ללא ספק ספר בהיר מאד, ממוקד מאד, וישיבתי עד לשד עצמותיו. בכל זאת, איך קרה שהוא הפך לספר יסוד בעולם הישיבתי? עובדה בלתי אפשרית כמעט בדור של עשות ספרים אין קץ. האם בגלל הבהירות הגדולה? או בגלל שהוא התחייב מחוייבות פנימית להתרכז בכל נושא ישיבתי, מין 'שולחן ערוך' ללמדנות ישיבתית?
"לא לא. אני לא חושב שזה שולחן ערוך לישיבשע רייד. ראשית, הוא היה מהות של ראש ישיבה. זוהי ההגדרה האמיתית והפנימית שלו. עובדה לא כל כך מוכרת. בצעירותי קראו לו הרבה 'הראש ישיבה'. הוא אמנם למד ולימד בנובהרדוק שלא הייה לה מאפיינים ישיבתיים כל כך, והמושג ראשות ישיבה לא היה טבעי שם, אבל הוא היה בדמו חלבו ונפשו מהות של ראש ישיבה. הרגיש שאיפה העצומה להיות מרביץ תודה גדול. מין שליחות כזו. אגב, בניגוד למה שאתה סבור, גם בדיבורים שבעל פה היה מחשובי מסבירי הדור. הייתה לו הסברה נפלאה בכתב ובעל פה. והוא עמל על ההסברה הזו ועל העברת תורתו קשות. רבי חיים קנייבסקי אמר לי כמה פעמים שאביו אמר לו, שלקח לו הרבה יותר זמן לנסח ולסגנן ולהבהיר את ה'סימן' מאשר לחדש אותו.
"רבי מרדכי גיפטר אמר דבר מדהים: לו הסטייפלר היה יודע עד כמה יתפרסמו ספריו, ואיזה שימוש מובהק ואינטנסיבי העולם יעשה בספרו, הוא לא היה כותב אותו... משום שציבור גדול הפסיק ללמוד בדרך מסודרת את הראשונים וגדולי האחרונים, והתמקד מיד לצד דף הגמרא והתוס' ב'קהילות יעקב'..."

 להבדיל מה'חזון איש', שהאיר פנים לתנודות שונות בדור, הקנאות של הסטייפלר הייתה מוחלטת. באגרות רבות שנתקלתי בהן, ישנם ביטויים קשים נגד המדינה, כמו למשל שהמדינה היא "מעבר מגלות אחת לגלות מרה וחשוכה מקודמתה" לא ראינו ביטויים וגישה כזו אצל גיסו.
"למה אתה חושב שה'חזון איש' לא חשב כך? ה'חזון איש' היה קנאי לא פחות. אולי הסגנון היה שונה. שמעתי מהרב מבריסק שהתבטא, 'אומרים עלי שאני קנאי יותר מה'חזון איש'? הוא קנאי גדול ממני, האבער ער מאך דאס איידלער... הוא עושה זאת עדין יותר...
"בכלל, צריך לדעת, שכשמדברים בנשימה אחת על כל גדולי התקופה, כולנו וכל גדולי הדור רחוקים מרחק כדול מאד מה'חזון איש'... הוא היה מצוי במחוזות רוחניים רחוקים מאתנו כולנו, מחוזות רחוקים מאד מאד..."

 לסטייפלר הייתה הערצה גדולה לחזון איש...
"אספר סיפור אחד ומאפיין. כשהסתלקה הרבנית של הסטייפלר לעולמה, ביקשו מהגאון רבי משה מרדכי שולזינגר שיספיד אותה. אמר לו רבי משה מרדכי, 'נו צריך להתכונן'. אמר לו תגיד דבר אחד דכולא איתנייהו ביה: 'היא זכתה לשמש את החזון איש!'"

 הסטייפלר בדורו זכה למעמד נשגב ממש... הכרנו גדולי עולם בדורו. בדורנו. מי באמת היה הסטייפלר.
"ראשית כל היה מנהיג דגול, פחות בעניינים פוליטיים, אבל סייע לאלפים ורבבות בכל ענייניהם. בתוך כל זה גם ראו אצלו גילויים של מופתים גלויים ממש. ישנו גם ביטוי של הסטייפלר עצמו, שיש בו משום הודאת בעל-דין כלשהי בכוחותיו העל טבעיים. "עפעס אף קינדער העלפט נישט מיינע ברכות". זו הודאת בעל דין מדהימה שבכל הנושאים האחרים הבין בעצמו שדבריו וברכותיו עושים פירות... אני בעצמיי נתקלתי לא אחת במעשים על טבעיים ממש. אברכים שחזרו ממוות לחיים ממש בעזרת כדור לילדים, או עצות שלא הובנו, וברכת ה' חפפה על הכרעותיו.

 "אני רוצה לסיים בנימה אישית. עולם התורה כולו שותף בשמחת וחדוות הלב של הראש ישיבה. אנחנו מסבים עכשיו במעונו ובחדר תלמודו, ליד ארון הספרים והש"ס של עמוד הענן שלפני עולם התורה, ראש לראשי הישיבות מרן הגר"ש רוזובסקי, השווער הגדול. אני אישית הכרתי גם את אבא שאתו למדתי חברותא שנים וגם את רבי שמואל. שניהם היו ידידי נפש שכרתו ברית דמים לאורך תקופות גרודנא מיר ולומז'א. יש כאן השלמת מעגל רוחנית ורגשית מפעימת לב! לבו של עולם התורה עם הראש ישיבה ושמחתו".
"יישר כוח אצלכם בשמחות".

[שומר מסורת]

[b] היו הבדלים גדולים בין ה'קהילות יעקב' לגיסו הקדוש בעל 'חזון איש'. הרב גולדוויכט סיפר לי פעם, על מאורע שבו עשה הרב גולדוויכט מעשה פחזות, וחיקה בפרהסיא את סגנון הכתיבה של ה'חזון איש'...
"כן אני מכיר היטב את הסיפור... הוא הדפיס את דבריו בקובץ 'התבונה' של הרב דבורץ. ה'חזון איש' אמר לו אז, שמהראוי היה להקפיד עליו, אבל הוא לא מקפיד עליו, כי אין לו מהמרקחת הזו (-של קפידא) בבית חרושת שלו..."

[".

מאן דהוא יכול לעלות את קובץ 'התבונה' המדובר?
ודרך אגב מור תודה רבה, אולי עוד יפתחו אשכול לזה, וכל כותבי השבוענים 'שומרי המסורת' ישלחו את מאמריהם לכאן...

[ועוד לקרא]

אמנם הסטייפלער הוא לא דודי אז אני לא מוסמך לדבר וק"ו לכתוב בשמו אבל לענ"ד נהירא לכל בר בי רב דחד יומא שאין דעתו של מרן זי"ע היתה נוחה מראיון בכזה אכסניה וק"ו הוא שהרי הוא הקים את העיתון "יתד נאמן" כידוע כדי שלא יקראו עתונים אחרים (יומיים) שבקהילה אינו ראוי להקרא עתון לעומתם. ומי לא זוכר את מלחמתו של הרב שך ב"יום השישי" ו"ערב שבת" שבקהילה הוא ההמשך הישיר שלהם מבחינה רעיונית. ולא נותר לי אלא לתמוה

[מגיב ומניב]

כיהודה ועוד לקרא ל'ועוד לקרא', אבל יש ללמד זכות בנידון דידן, שכן הרי"ב פרידמן הוא תלמידו משכבר הימים של הגר"צ רוטברג שליט"א.

אבל באמת יש להצר על סופר מחונן שכמותו שאת הגיגיו בוערי האש וניחוחותיו ספוגי הישיבתיות הוא מעלה במבואותיה המטונפות של אכסניה משכילית עלובה זו, ובכך הוא מחלל את הנושא, את מושאיו, ואת נושאי הדברים, הוא עצמו, ולפעמים איזה מרביץ תורה שנופל ברשתו, (בפרט, בתקופת הרישום לישיבות, וד"ל. ואח"כ מוציא איזה הבהרה תמימה של 'לא ידעתי וכו').

[בן_מנחם]

כיהודה ועוד לקרא ל'ועוד לקרא', אבל יש ללמד זכות בנידון דידן, שכן הרי"ב פרידמן הוא תלמידו משכבר הימים של הגר"צ רוטברג שליט"א.

אבל באמת יש להצר על סופר מחונן שכמותו שאת הגיגיו בוערי האש וניחוחותיו ספוגי הישיבתיות הוא מעלה במבואותיה המטונפות של אכסניה משכילית עלובה זו, ובכך הוא מחלל את הנושא, את מושאיו, ואת נושאי הדברים, הוא עצמו, ולפעמים איזה מרביץ תורה שנופל ברשתו, (בפרט, בתקופת הרישום לישיבות, וד"ל. ואח"כ מוציא איזה הבהרה תמימה של 'לא ידעתי וכו').

מדובר פה במכה רעהו בסתר במלא מובן המילה.

[מגיב ומניב]

מגיב ומניב כתב:
כיהודה ועוד לקרא ל'ועוד לקרא', אבל יש ללמד זכות בנידון דידן, שכן הרי"ב פרידמן הוא תלמידו משכבר הימים של הגר"צ רוטברג שליט"א.

אבל באמת יש להצר על סופר מחונן שכמותו שאת הגיגיו בוערי האש וניחוחותיו ספוגי הישיבתיות הוא מעלה במבואותיה המטונפות של אכסניה משכילית עלובה זו, ובכך הוא מחלל את הנושא, את מושאיו, ואת נושאי הדברים, הוא עצמו, ולפעמים איזה מרביץ תורה שנופל ברשתו, (בפרט, בתקופת הרישום לישיבות, וד"ל. ואח"כ מוציא איזה הבהרה תמימה של 'לא ידעתי וכו').

מדובר פה במכה רעהו בסתר במלא מובן המילה.

לא ידעתי, מאי מכה רעהו ומאי בסתר הכא. יהודי מפרסם בריש גלי מאמרים במקום שאין רוח חכמים נוחה הימנו תחת שמו המלא, אסור גם להביע תמיהה (ואולי, מהולה בקורטוב של רחמים) על כך? אם שמת לב, בן מנחם, רק הערכה כנה לכתיבתו של האיש ושיחו נושבת בין מילותי. על ראש הישיבה שליט"א שבמקרה יש לי קשר תורני עמו רק המלצתי זכות, ועל התופעה בכללותה, אין לנו אלא להפטיר: עקבתא דמשיחא...

[ירושלמי]

ואני הק' רואה כאן נושא מרתק לדיון בפנ"ע: אין חולק שהשבועון הנ"ל לא מוסיף תורה ויר"ש לאף אחד מקוראיו, ותפסתי לשון נקיה. (אגב, מספר הצפיות הלא כ"כ גבוה, וכן חוסר התגובות העניניות לגופן של דברים - מביא אותנו למסקנה שרוב חברי 'מטפחת ספרים' קראו כבר את הדברים במקור הנ"ל??)

אבל: נכון שאלו שקונים אותו, וכן אלו שיוצרים אותו, מתעסקים בדבר לא כ"כ ראוי. אך בהנחה שדברים כמו הראיון הנ"ל השפעתם חיובית וברוכה, האם יש מקום למנוע את פרסומם רק בשל הגדרת האכסניא בה הם יתפרסמו? אולי נתבונן כך: אלו שצורכים את העיתון, לפחות נכניס להם מהדלת האחורית קצת תוכן טוב ובריא!

ובמילים אחרות: היכן הגבול בין 'מתן לגיטימציה' לעיתון שלא נהנה מעודף נחת רוח חכמים, לבין השיקול הגורס מתן תוכן תורני וחיובי גם (ואולי בעיקר) לאלו הצורכים חדשות, רכילות ושאר ירקות רקובים.

ומשל נאה ונוקב שמעתי מפי ידיד שעסק בשאלה זו, וסליחה על אביזרי המשל: "אם אראה שחברי הטוב פיתח לעצמו מנהג משונה - שתיית מים מתוך ביהכ"ס; כלום לא ארוץ ואמלא את ה'ניאגרה' במים זכים וצלולים??"

[מגיב ומניב]

ומשל נאה ונוקב שמעתי מפי ידיד שעסק בשאלה זו, וסליחה על אביזרי המשל: "אם אראה שחברי הטוב פיתח לעצמו מנהג משונה - שתיית מים מתוך ביהכ"ס; כלום לא ארוץ ואמלא את ה'ניאגרה' במים זכים וצלולים??"
ואני הק' רואה כאן נושא מרתק לדיון בפנ"ע: אין חולק שהשבועון הנ"ל לא מוסיף תורה ויר"ש לאף אחד מקוראיו, ותפסתי לשון נקיה. (אגב, מספר הצפיות הלא כ"כ גבוה, וכן חוסר התגובות העניניות לגופן של דברים - מביא אותנו למסקנה שרוב חברי 'מטפחת ספרים' קראו כבר את הדברים במקור הנ"ל??)

אבל: נכון שאלו שקונים אותו, וכן אלו שיוצרים אותו, מתעסקים בדבר לא כ"כ ראוי. אך בהנחה שדברים כמו הראיון הנ"ל השפעתם חיובית וברוכה, האם יש מקום למנוע את פרסומם רק בשל הגדרת האכסניא בה הם יתפרסמו? אולי נתבונן כך: אלו שצורכים את העיתון, לפחות נכניס להם מהדלת האחורית קצת תוכן טוב ובריא!

ובמילים אחרות: היכן הגבול בין 'מתן לגיטימציה' לעיתון שלא נהנה מעודף נחת רוח חכמים, לבין השיקול הגורס מתן תוכן תורני וחיובי גם (ואולי בעיקר) לאלו הצורכים חדשות, רכילות ושאר ירקות רקובים.

ומשל נאה ונוקב שמעתי מפי ידיד שעסק בשאלה זו, וסליחה על אביזרי המשל: "אם אראה שחברי הטוב פיתח לעצמו מנהג משונה - שתיית מים מתוך ביהכ"ס; כלום לא ארוץ ואמלא את ה'ניאגרה' במים זכים וצלולים??"

הענין הוא שקוראי 'בקהילה' הם אחרי הכל אנשים שיש להם ארון ספרים בבית, ואין כאן מדור ליהדות ופרשת השבוע בעיתון חילוני. כך שההכשר והלגיטימציה הם ודאיים, והרווחים לא בטוחים כ"כ.

מלבד זאת כבר ידוע בשם מרן הגרי"ז שאיננו 'סוחרים' עם הקב"ה, בפרט שכל המסחר הוא שלא לשמה, שכן מעורב כאן תאוות הממון ורדיפת הפרסום ועוד.

ואגב, על עיתון זה כבר התפרסם מכתבו של הגאון המקובל ציס"ע רי"א וויינטרויב זיע"א, וחבל שאיננו תח"י. שם הוא מיצר נוראות על כך שצוטט שם.

[מור]

כקריינא דאיגרתא, ראיתי לנכון להביא לידיעתו של הכותב, הרי"ב פרידמן שליט"א את דברי הביקורת שהועלו כאן. הרב פרידמן הגיב לי במייל, והנני להעלות את תגובתו - ברשותו, כמובן:

"מה המתקפה המשונה הזו על כתיבתי במקום ש"אין רוח חכמים נוחה הימנו"?! האם האתרים החרדיים באינטרנט שנאסרו באיסור חמור ממש על ידי כל גדולי ישראל, "רוח חכמים נוחה" מהם?
וסתם להבנה, מדוע נושבת 'רוח משכילית' מבקהילה יותר מכל עיתון המדווח על ארועי השעה? העובדה שבבקהילה אין מכפישים ומצנזרים חלק מגדולי ישראל כפי שעושה זאת יתד נאמן היא שהופכת אותו ל'משכילית'?

אגב, מעולם לא הייתי תלמידו של רבי צבי רוטברג. אני תלמיד מובהק של אביו, שעימו למדתי 8 שנים.

ומילת תודה לכל מי שמרחם עליי".

[תוך כדי דיבור]

ומשל נאה ונוקב שמעתי מפי ידיד שעסק בשאלה זו, וסליחה על אביזרי המשל: "אם אראה שחברי הטוב פיתח לעצמו מנהג משונה - שתיית מים מתוך ביהכ"ס; כלום לא ארוץ ואמלא את ה'ניאגרה' במים זכים וצלולים??"

בלי שום קשר לתקפות הנמשל או לשיוכו לכאן, התשובה של המשל לאו דווקא חיובית - כי כך יתחזק הרגלו של השוטה לשתות ממי ביוב מהאסלה שתזדמן לפניו, והלא אין ידידך מופקד על מילוי כל האסלות. לגבי המסר יש משלים טובים יותר, וגם גישות אחרות.

ולגבי תגובות ענייניות לכתבה עצמה, איזה תגובות (כאלה שעניינן דיון) אתה ציפית לראות? (אני רק יכול לומר, מבחינת התוכן והניסוח, שזה נראה באותה מידה כמו ראיון של הגר"צ רוטברג עם י.ב. פרידמן...)
ולגבי הדיון גבי הכתב וכו', אבק מכה רעהו בסתר ודאי יש פה, והדיון כולו בעל טעם פגום. תדונו בנושא כשלעצמו, לא על גב של אדם ידוע, גם אם התנהלותו אינו מוצאת חן בעיניכם.

[ישראל הר כסף]

ואני הק' רואה כאן נושא מרתק לדיון בפנ"ע: אין חולק שהשבועון הנ"ל לא מוסיף תורה ויר"ש לאף אחד מקוראיו, ותפסתי לשון נקיה. (אגב, מספר הצפיות הלא כ"כ גבוה, וכן חוסר התגובות העניניות לגופן של דברים - מביא אותנו למסקנה שרוב חברי 'מטפחת ספרים' קראו כבר את הדברים במקור הנ"ל??)

אבל: נכון שאלו שקונים אותו, וכן אלו שיוצרים אותו, מתעסקים בדבר לא כ"כ ראוי. אך בהנחה שדברים כמו הראיון הנ"ל השפעתם חיובית וברוכה, האם יש מקום למנוע את פרסומם רק בשל הגדרת האכסניא בה הם יתפרסמו? אולי נתבונן כך: אלו שצורכים את העיתון, לפחות נכניס להם מהדלת האחורית קצת תוכן טוב ובריא!

ובמילים אחרות: היכן הגבול בין 'מתן לגיטימציה' לעיתון שלא נהנה מעודף נחת רוח חכמים, לבין השיקול הגורס מתן תוכן תורני וחיובי גם (ואולי בעיקר) לאלו הצורכים חדשות, רכילות ושאר ירקות רקובים.

ומשל נאה ונוקב שמעתי מפי ידיד שעסק בשאלה זו, וסליחה על אביזרי המשל: "אם אראה שחברי הטוב פיתח לעצמו מנהג משונה - שתיית מים מתוך ביהכ"ס; כלום לא ארוץ ואמלא את ה'ניאגרה' במים זכים וצלולים??"

זה חשבון של זמרי בן סלוא שאמר במקום שיכשלו בעריות וגם בעבודה זרה, נציל אותם, הלא בין כך נכשלים בעריות עדיף שנביא אותם אלינו וננצל מעבודה זרה, החשבון נפלא, אבל בשביל זה כמעט הקב"ה כלה את בני ישראל בחמתו, ופנחס הקנאי קבל את הציון על המעשה מהקב"ה, כי כאן ספג רק בזיונות, מי לנו גדול מהגרי"א וינטרויב זצ"ל שכתב שהמתעסקים עם כך משחקים עם חלקם לעולם הבא, זה מיותר אצלכם שיש אומץ להתעסק עם סיכון של עוה"ב?
אני יודע שגם עלהטוענים כך יהיו טענות ומענות וחשבונות- הכל צודק, אבל מי ששומר על עולמו של הקב"ה יודע את האמת ויש לו את המאזניים של משקל החסידות והקנאות, ועדיף פך השמן הטהור שישאר בטהרתו בלי לקלקל אותו ע"י נתינת לגיטמציה לדברים שליליים, מאשר לשמור על כל אלה שבבחירתם שותים מים מבורות הרעים, אשמתם שהם נופלים, ואתה לא צריך לדאוג להם על חשבון בני הישיבות שנופלים בפח (בעיקר צעירים שאין להם חוש בקורת).

[מגיב ומניב]

כקריינא דאיגרתא, ראיתי לנכון להביא לידיעתו של הכותב, הרי"ב פרידמן שליט"א את דברי הביקורת שהועלו כאן. הרב פרידמן הגיב לי במייל, והנני להעלות את תגובתו - ברשותו, כמובן:

"מה המתקפה המשונה הזו על כתיבתי במקום ש"אין רוח חכמים נוחה הימנו"?! האם האתרים החרדיים באינטרנט שנאסרו באיסור חמור ממש על ידי כל גדולי ישראל, "רוח חכמים נוחה" מהם?
וסתם להבנה, מדוע נושבת 'רוח משכילית' מבקהילה יותר מכל עיתון המדווח על ארועי השעה? העובדה שבבקהילה אין מכפישים ומצנזרים חלק מגדולי ישראל כפי שעושה זאת יתד נאמן היא שהופכת אותו ל'משכילית'?

.

לא הבנתי, מי הצדיק את האתרים החרדיים, ומה ענין פורום תורני/עזרה טכנית זה לאיסורם של גדולי ישראל, כך שמגוחך הוא לגלגל האשמות לת"ח המתארחים פה.

האם מכתבו של הגרי"א וויינטרויב על בקהילה אינו מבטא את דעת גדולי ישראל בענין?

וזאת חוץ מההשואה הנלעגת ליתד נאמן, שאחרי כל הטענות והמענות הוא עומד תחת פיקוח הדוק? אטו חלוקת תוארי 'מרן' ו'הגאון הגדול' וכד' זה החלק ה'משכילי' בעיתון? האם ידוע להר' פרידמן, איזה עיתון מעודד יציאת אברכים למעגל העבודה? מיהו הקורא תגר על הנהגותיהם של ראשי הישיבות בכל התחומים, מי מלבה את הרוחות סביב הנושאים: אשכנזים וספרדים, דירות לנישואי הילדים וכד'?

האם גם בכתיבתך שם אתה מבטא את דעת מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א שאתה כה מרבה להתהדר בו בספריך?

אם לצורך פרנסה התירו פרושים את הדבר, ושאר מילי דטצדקי, ניחא, אבל האם משום כך תירש שפחה גבירתה?

[חמדה גנוזה]

ולי קשה להבין את הצביעות העצומה הניכרת לכל שאינו מרמה את עצמו, ולא זכיתי מדוע פורום שבאינטרנט אינו נכלל באיסור גדולי ישראל מכל החוגים, ואילו עיתון בקהילה שאמנם נכתב משהו נגדו נגד הרב ווינטרויב ז"ל, שאמנם אדם חשוב היה, אך בכל זאת אינו מבטא רק דעת עצמו (והראי' שלא מצינו כל הגדולים חתמו עמו) - לא יראה ולא ימצא. כנראה צריכים להיות מסוג מסויים לדעת להפריד בין הלא דביקים. (ולא הבחינו הגדולים בין פורום טכני אלא כל אתר חרדי ותורני שבאינטרנט אסור, והרי גם באתר הזה ישנם דעות וחוות דעות מכל מיני אקדמיים, שלא רק ש"אין רוח חכמים נוחה מהם" אלא הם אלו שרוח חכמים נגעלת מהם, ובאתר כזה מותר להשתתף, אבל רק לכתוב בעיתן הקהילה - אסור שכן זה לא בפיקוח ההדוק של מערכת היתד. גיורא בארעא ויציבא בשמי שמיא!

[חכם באשי]

גיורא בארעא ויציבא בשמי שמיא!

איני מתכוון להתערב בוויכוח, למרות שכנראה התכוונת גם אלי באותם "אקדמיים"...
ולא באתי אלא לתקן את ציטוטך החותם את הודעתך הנזעמת:
לשון המקורות (ערובין ט ע"א, ועוד): "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!".

[מגיב ומניב]

לידיעת חמדה גנוזה.

א. עד כמה שידוע לי, האתרים החרדיים נאסרו בגלל הררי החדשות הפנימיות והדעות הכוזבות המצויות שם, כאן הפורום נקי לגמרי מנייעס למיניהם, וגם הדעות שאינן תןורניות ממש עוברות סינון קפדני וכל דעה מהסוג הזה נמחקת כמעט לאלתר.

ב. אינני חושב שהגרי"א ווינטרויב הוא דעת יחיד בנושא, ולא ידוע לי על כרוז משותף של גדולי ישראל נגד שום עיתון.

ג. פורום זה הוא ברשימת האתרים הכשרים של נתיב, וזה כבר מקצת ראיה על שונותו מהאתרים הנ"ל. כמובן שהחזקת האינטרנט הוא רק למי שזקוק לו לצרכי עבודה וכו', ובתנאים מסוימים, ורוב המשתתפים בפורום זה הם מטבע הדברים בקטגוריה זו.

בכל אופן, אינני רואה בזה שום צביעות לחשוב שיתד נאמן והפורום הזה טובים מבקהילה, זוהי הדעה המקובלת בציבור. מחזה נפוץ הוא לראות בן תורה קונה בקהילה בתוך שקית שחורה, ואילו ביתד אף אחד לא מתבייש, ודברים בגו. הבושה בהשתתפות בפורום זה הוא רק מצד מצד החשש הכללי שבחשיפת הימצאות האינטרנט, שאנשים חוששים שלא יקבלו בהבנה את אילוציהם וכו'.

[חמדה גנוזה]

באמת? את מי מרמים? באם הראי' היא מהעובדה שאברך הקונה עיתן בקהילה עוטף אותו בשקית שחורה? אז אני רוצה לדעת כמה אברכים הכותבים כאן מפרסים או מדברים בריש גלי שאכן הם כותבים בפורום הזה למרות שהוא כביכול נקי. כל בן ישיבה ממלא פיו מים כאשר מגיע לאינטרנט

עדיין לא ראיתי מענה לעובדה פשוטה שלפועל הפורום הזה קיים ופועל בניגוד מוחלט לדעתם המפורשת של כל גדולי ישראל, ואילו עיתון בקהילה הוא רק בניגוד מוחלט לדעת יחיד (זה שאולי יש דעות הסוברות כמותה, זוהי ספקולציה בעלמא, וכמדומני ברור שהיה איזו סרק שהראו את הרב שטיינן ואת הרב אלישיב ששאלו אותם באם השבועונים הם באיסור ובאופן די ברור שאלו או רמזו באופן שקוף, שאין זה נכלל בשום איסור).

כאמור לא הצלחתי לראות כיצד פורום זה נקי, מועלות פה דעות וידיעות שלעולם לא היה עולה בשום עיתון חרדי אפילו לא בקהילה, בגלל הריח המשכילי שנודף מהם. שכן גם הרחבת ידע והרחבת אופקים מעבר לסוגיות הידועות התורנות יש בהם משום פתח להשכלה, שכידוע הפיתוי להשכלה היה לחשוף את המטמונים, את היהדות העלומה שצונזרה. ופורום זה כל כולו מיוסד על כך ואין זה רק פורום טכני.

וכבר איני מדבר ששמות של חוקרים ששום עיתון חרדי לא היה מעלה על דל שפתיהם שמוזכרים כאן תמידים כסדרם וסכנה גדולה להיחשף להם - מוזכרים כאן תמידים כסדרן.

הקנאות הזאת כאשר כותבים כאן בניקים בכדי להסתיר זהות הכותבים - הינה עושה מעשה זמרי בסתר ומבקש שכר כפנחס בגלוי.

על כך אמרו - טול קורה בין עיניך. לדעתי הקברים ברורים.

(ומאידך המשכיליות של עיתון בקהילה שהם כותבים בעד הליכה לעבודה, ממש השכלה מבית מנדלסון....)

[מגיב ומניב]

חמדה גנוזה, ראה בהודעתי הקודמת התיחסות לכל טענותיך, כולל ענין העלם השמות. במחילה מכב' אתה חוזר ומגיד. אני מתארח כאן כמה חדשים ואינני מוצא שום ידיעה מהסוג הנ"ל. רובו של הפורום הוא בד"ת ממש, ומה מקום יש כאן לויכוחים, נייתי וניחזי. וגם המיעוט הקטן שהוא 'ארום לערנען' אינני מוצא בו החששות הנ"ל, ועל המקטרג להביא דוגמא על מה יצא קצפו.

ובאמת, אם אתה סבור שהשתתפות בפורום זה היא בניגוד גמור לדעת גדולי התורה, מה לכהן בבית הקברות, התכבד וצא!

שוב ראיתי שאותה חמדה גנוזה אינה קדומה כלל, והוא אורח נטה ללון כאן, ולא נשמע קולו אלא באשכול זה, ואם כן צ"ע טובא מנין לו הבקיאות בשקלא וטריא דפורום זה, עד שהוא חורץ עליו משפט, והוא באחת ומי ישיבנו... ושמא הוא בעל הדבר או ידא אריכתא דיליה...

[גלילי]

סליחה, שאני מתערב, אבל אשכול זה מיותר לחלוטין, לא לשם כך נפתח הפורום הזה לדון ולטחון אנשים או עיתונים, ובאמת אם מישהו שגג ודיבר סרה על איש עליו להתנצל.
בקורת ספרים - מקובל! אך אף פעם לא שמעתי שיש בקורת סופרים.
וגם אם מעירים איזה הערה כדאי לחשוב ללמד זכות, ובכל אופן דברי חכמים בנחת נשמעים.
אנא, חזרו לענינים, לדון על הנושא ולא על הדורש או היכן דרש.

[בר ששת]

אשמע לחבירנו הגלילי ואנסה לשוב לגופם של דברים. (ובאקראי ללמד מעט על ההבדל בין העיתונים לשבועונים).

כאשר טרח מור חברן, לצרף את המאמר לאשכול, קראתיו בשקיקה (להקל על עורכי הסקרים: אינני מנוי על שום עיתון). תרתי וחפשתי בו סיפור אחד של 'גדלות' על ר' ישראל יעקב (לא, לא ה'סטייפלער'. הוא לא ממש חיבב את השם הזה.) ולאכזבתי לא מצאתי.
מצאתי שיחת ידידים שהעלו סברות משונות. חיטטו וסיפרו דברים מבפנוכו. אף לא מילה אחת של גדלות. צהבנות-ישיבתית.
אני אישית זכיתי לפרסם הרבה יותר מאמר הערכה לצדיקים מכל החוגים. אלא שמכיוון ולא פירסמתים בצהובנים החרדים - הייתי מחויב לסיפורי 'גדלות' שהמסר החינוכי עולה מהם בברירות יתר.
חושבני שמערכת יתד נאמן, או כל עורך רציני היה מוותר על הכתיבה "בדין עניבתו של הסטייפלער והמסתעף".

כמי שמאוד מחבב את סגנונו הישבתי של הרי"ב, לא נותר לי אלא להסכים עם אמירתו כי הדברים נכתבו במהירות ובבלבול. הרי"ב מקפיד לחדד את המסר ולהוציאו מלובן ומחייב. (כן עשה בסקירת סדר יומו של הגר"ע יוסף שליט"א ובעוד הרבה מאמרים שיש בהם להרבות אהבת תורה ויראה).

גם הטענה כי הרי"ב היה כבן לסטייפלער, מבהירה הרבה מהתמיהה. משום שלעיתים הקירבה מטשטשת את התחומים. הקרוב מתקשה להבין שאת מה שראה בחצר הפנימית, את ה'איידלע זאכין' הדברים העדינים והצנועים, אין להוציא לרשות הרבים. ביודעי ובמכירי קאמינא, הקירבה מאוד מקשה להוציא מאמר יפה וחינוכי.
לעיתים המחרק, נותן את הפרסבקטיבה הנכונה להבנת העניינים.

ואסתגר בזה, אחר בקשת אלף מחילות מכל המצדדים.

[איש_ספר]

סליחה, שאני מתערב, אבל אשכול זה מיותר לחלוטין, לא לשם כך נפתח הפורום הזה לדון ולטחון אנשים או עיתונים, ובאמת אם מישהו שגג ודיבר סרה על איש עליו להתנצל.
בקורת ספרים - מקובל! אך אף פעם לא שמעתי שיש בקורת סופרים.
וגם אם מעירים איזה הערה כדאי לחשוב ללמד זכות, ובכל אופן דברי חכמים בנחת נשמעים.
אנא, חזרו לענינים, לדון על הנושא ולא על הדורש או היכן דרש.

צודק לחלוטין, על אף שמן הראוי היה להתייחס לכמה נקודות שהועלו כאו ולפזר ערפל מכוון שנמסך על עניניים מסוימים.

[אויצר_ניק]

ראיו זה מופיע בספר של הרב יעקב.ב פרידמן ''נפשי יצאה בדברו''

[הא לחמא עניא]

לקראת יום היארצייט כדאי לעבור לראות ולעיין בדברי הגר"צ רוטברג על מה שהוא מספר על דודו הגדול.
ואנו צריכים ללמוד מדרכיהם של הצדיקים הק'.