אור שמח

[בני ברקי]

ישנו סיפור מפורסם על האו"ש שבילדותו למד רק קצות ונתיבות עד שפגש אחד מגדולי הדור שהציע לו ללמוד חומש רש"י
התחיל האו"ש ללמוד חומש רש"י ואמר שרשי אחד על התורה יותר גאוני מכל הקצות והנתיבות וכך זכינו למשך חכמה
איזה רש"י מדובר???

[פניני]

ראה במשך חכמה של קופרמאן כמדומה לי בין ספר ויקרא לדברים

[המשתמש ה-500]

האם קיימים כיום בעולם צאצאים של ה"אור שמח"?

[ציטרון]

לאור שמח היתה בת יחידה שנישאה לר' אברהם לופטביר. לאחר חתונתה חלתה מאד וזמן מה אח"כ נפטר רא"פ בקציו"ש והבת טופלה ע"י הוריה בביתם. הם לא זכו לצאצאים. לאחר פטירתו של האור שמח ציווה הרוגצ'ובר להניח את מיטתו לזמן קצר בבית, כנהוג אחר מי שנפטר ערירי, ל"ע.

[5389090]

אם מדברים מבעל האור שמח זיע"א יש כאן לעורר מעניניא דיומא מה שחזה ברוח קדשו וכתבו שחור על גבי לבן את ההלוך להתחרש בימיו השואה האיומה ושהכל יתחיל '''מברלין'''.

וז"ל משך חכמה ויקרא פרק כו

(מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם. הענין הוא, שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שיוכל להבין. וזה, כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות, שנים רבות מאוד מאוד, עד זמן אשר חקקה המטרה האלקית, אשר לבא לפומא לא גליא, חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים. והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה גדרים סייגים, אשר האומה תתקיים בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף ברוח אמיץ וכביר.

והנה הראשון המורה דרך ומלמד ראשי האומה הוא אבינו הזקן יעקב, אשר ראה את אשר יקרה אותנו באחרית הימים, חשב אשר אם יהיה שבעים איש בגוי חזק ואמיץ כמצרים מלפנים, הלא יתבוללו ויתבטלו אחד ברבבות רבבה. חשב תחבולה ועצה, אשר בניו יהיו מצויינים שם בבגדיהם ובשמותם. ולכן היו ישראל לגוי בפני עצמו. ואם היה יעקב, אבי כל שבטי ישראל, קבור שם, הלא היו מתיאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם, והיה בטל יעוד האלקי עליהם, כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחד מעם מצרים. לכן צוה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען (בראשית מז, כט - לא), וידעון כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען [שכאשר ידעו מעלתו, היו משתוקקים לקוברו וחשבוהו כאשר הוא למזבח, כמו שאמרו מה מזבח מכפר וכו'. ועיין במדרש שלא יעשו אותו עבודה זרה, יעויין שם].

ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים. וזה (דברים כו, ה) "ויגר שם" - מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם (ספרי שם). פירוש, מלמד לדורות בכל גלות וגלות ההנהגה, שידעון שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים. וכן צוה יוסף (בראשית נ, כה) "פקד יפקד (א - להים אתכם, והעליתם את עצמותי מזה"). וכן כל השבטים, שבזה הניחו שורש גדול בלבב ישראל. ולכן (שמות א, יב) "ויקוצו מפני בני ישראל" - שהיו נחשבים בעיניהם כקוצים (סוטה יא, א) - שכמו שהקוץ אינו נסבך ועושה שרשים בשאר נטעים ואילנות, כן היו נחשבים ישראל, שלא דימו את עצמם למצרים והיו נפרדים בתכונותיהם ובהרגשתם, עד כי היו בעיני המצרי כקוץ. ומזה למדו גדולי האומה - ובראשם עזרא ואנשי כנסת הגדולה - שגדרו וסייגו האומה בי"ח דבר, להיבדל מן הגויים בכל דרכיהם, שידעו ישראל כי הוא אכסנאי וגר בארץ נכריה, והוא כשתילי זיתים שאינו מתערב עם הרכבה אחרת. ולכן אמרו בירושלמי שאפילו אליהו אינו יכול לבטל. פירוש, כל זמן שלא בא הגואל ויפסק שעבוד מלכיות, אפילו בא המבשר ואמר כי תיכף יבא, לא יבטלו, שהם הם הדברים המקיימים להאומה בגולה, ומזכירים אותו שהוא ישראל והוא בארץ לא לו.

והנה מעת היות ישראל בגויים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים [אשר זה לבד גם כן מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלקית, אשר נתנבאו עליה הקדמונים].

הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתיים. ואחר זה יקום רוח סערה, ויפוץ המון גליו, וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים, ירוצו יברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד. שם יבא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש - "יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת"!

ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשתי סיבות: לקיום הדת האמיתי וטהרתו, ולקיום האומה. כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל, יתגדרו נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן. וזה בחכמות האנושית, אשר מקורן מחצבת שכל האנושי, והנסיון בזה יתגדרו האחרונים יוסיפו אומץ, כאשר עינינו רואות בכל דור. לא כן הדת האלוקי הניתן מן השמים, ומקורו לא על ארץ חוצב. הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים, הלא היה להם להתגדר בתיקון האומה כל אחד לפי דורו - בית דין הגדול היה יכול לבטל את דברי בית דין הקודם. ומה שנדרש ב - י"ג מידות, אף בית דין קטן היה יכול להראות אופן הישר בעיניהם. וראה ביום הכיפורים לענין שעורים מה שאמרו, שבדיני נפשות הוא כל אחד כפי הסכם חכמי דורו איזה שעור קצוב, יעויין שם. ומלבד זה היה תמיד הופעה אלקית רוחנית, מלבד מקדש ראשון, ששרה עליהם הרוח, והיו נביאים ובני נביאים, ואסיפת בעלי חכמה והטהרה המוכשרים לזה, כאשר כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, והיה אורים ותומים. אף במקדש שני אמרו ששם שואבים רוח הקודש, והיה גלוי אור אלקי תמיד חופף, אשר לא ידעו הדור מלפנים. ומההנהגה של האומה בענינים הזמניים, כאשר היה המשפט מסור להם לדון להוראת שעה, שהשעה היה צריכה לכך.

לא כן בגולה, שנתמעט הקיבוץ והאסיפה בלימוד התורה, שמטעם זה אין רשות לשום בית דין לחדש דבר, כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לספר משנה תורה, ואין שום חוזה ונביא, ומחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואח"כ יתעורר בהם רוח אלקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו. הלא אין ביד הדור להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם! מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש? יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה. עוד מעט ישוב לאמר "שקר נחלו אבותינו", והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא, יחשוב כי '''ברלין''' היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם. "ואל תשמח ישראל אל גיל כעמים" (הושע ט, א).

אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה', אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים. ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קודש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה', יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה, ובזה יתקיים ויחזק אומץ. כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד - פוק חזי אמירות דברים בספר אור זרוע סוף הלכות תפילה בתשובה מר"א מביהם ז"ל מעמד האומה בארצות פר"א, יעויין שם!

וזה "לא מאסתים" - מיאוס הוא על שפלות האומה בתורה והשכלה הרוחנית המופעת מתורתנו הכתובה והמסורה. "לא געלתים" - הוא על גיעול ופליטה ממקום למקום. "לכלותם" - הוא על הגלות שזה גיעול וכליון חרוץ להאומה. "להפר בריתי אתם" - הוא על שכחות התורה. רק "כי אני ה' א - לקיכם", רצונו לומר, שהגיעול והמיאוס הוא סיבה שאני ה' א - לקיהם. אבל לא מיאוס וגיעול מוחלטת "לכלותם ולהפר בריתי אתם" חלילה. שעל ידי זה יתגדל שמו ויתקיים גוי זרע אברהם, זרע אמונים, ראוי ועומד לקבל המטרה האלקית, אשר יקרא ה' לנו באחרית הימים בהיות ישראל גוי אחד בארץ, והיה ה' אחד ושמו אחד. ויש לנו בזה דברים רבים ואכמ"ל.

[תוכן]

אמרו עליו על האו"ש, שי"ח שנה למד י"ח שעות כל יום, וכך צמח להיות האו"ש.

[הגהמ]

לאור שמח היתה בת יחידה שנישאה לר' אברהם לופטביר. לאחר חתונתה חלתה מאד וזמן מה אח"כ נפטר רא"פ בקציו"ש והבת טופלה ע"י הוריה בביתם. הם לא זכו לצאצאים. לאחר פטירתו של האור שמח ציווה הרוגצ'ובר להניח את מיטתו לזמן קצר בבית, כנהוג אחר מי שנפטר ערירי, ל"ע.

פרט בלתי ידוע בענין נישואי הבת של האור שמח מצאתי אצל מי שלמד בדווינסק תחת חסותו של רמ"ש וכה כתב ר' שמואל ליב ילוב ז"ל (אב"ד בעיר סיראקיוז נ.י.) בס' שלמי שמואל עמ' תיב:

לבסוף נתגרשה מבעלה ונשארה בבית אביה

האם ידוע על כך? לפי"ז מוזר בעיני מה שבספרים זרע אברהם (שו"ת וחידושים) שהוציא הגר"מ זמבא לזכר נשמת חתנו של הגרמ"ש מוזכר המנוח בדף השער כחתנו של רמ"ש! מה פשר הדבר?

[עתניאל בן קנז]

לאור שמח היתה בת יחידה שנישאה לר' אברהם לופטביר. לאחר חתונתה חלתה מאד וזמן מה אח"כ נפטר רא"פ בקציו"ש והבת טופלה ע"י הוריה בביתם. הם לא זכו לצאצאים. לאחר פטירתו של האור שמח ציווה הרוגצ'ובר להניח את מיטתו לזמן קצר בבית, כנהוג אחר מי שנפטר ערירי, ל"ע.

פרט בלתי ידוע בענין נישואי הבת של האור שמח מצאתי אצל מי שלמד בדווינסק תחת חסותו של רמ"ש וכה כתב ר' שמואל ליב ילוב ז"ל (אב"ד בעיר סיראקיוז נ.י.) בס' שלמי שמואל עמ' תיב:

לבסוף נתגרשה מבעלה ונשארה בבית אביה

האם ידוע על כך? לפי"ז מוזר בעיני מה שבספרים זרע אברהם (שו"ת וחידושים) שהוציא הגר"מ זמבא לזכר נשמת חתנו של הגרמ"ש מוזכר המנוח בדף השער כחתנו של רמ"ש! מה פשר הדבר?

אני חושב שלא נתגרשה, אלא מחמת מחלתה חזרה לבית אביה ושם טיפלו בה (עוד טרם שבעלה נפטר).

[מתפעל]

אדמו"רי גור, האמרי אמת הבית ישראל והלב שמחה, זצ"ל הגו באופן קבוע במשך חכמה.
כמדומני שאחד מהם הפליג לגבי מה שכתב המשך חכמה בשער ספרו,
"חובר ברצון אבינו שבשמים".

בפשטות זה דומה לחובר בעזרת השי"ת.
אבל הם ראו בזה אמירה גבוהה יותר, שרמ"ש חש בפנימיותו שקיבל כביכול הסכמה מהקב"ה על ספרו.
זה היה ברצון ה'.

הרבי הבית ישראל אמר שבג' מקומות הוא חולק על המשך חכמה.
אחד מהם זה שאין דין בן סורר ומורה בירושלים וביאר האו"ש כי יש שם הרבה בשר של קדשים ואין להאשימו.
אבל הרבי בית ישראל כתב שיש לומר הפוך, שבשר קדשים לא יגשם אותו ולא נורא שאוכל תרטימר בשר מבשר קדשים ולכן לא נהיה בן סו"מ.

אני לא זוכר את ב' המקומות האחרים שהשיג עליו.


ב' פולמוסים יש לגבי האור שמח, האחד מה בדיוק היה עם החפץ חיים באיזו אסיפה והאם שייך שהקפיד על הח"ח כפי שכמה מביאים.
והשני, האם נטה להמזרחי, שלפי הרב מיימון מספר שבא לקבל ממנו מכתב לטובת יישוב הארץ וישב מיד לכתוב לו את מכתב התמיכה, כדי שלא יבואו עסקנים ולא יאפשרו לו לכתוב. משהו כזה.

גם מפורסם המופת של המשך חכמה עם הנהר שסיפר ראש השב"כ הידוע איסר הראל.
נדמה לי שהמופת הגדול ביותר היה שהרב החסידי של דווינסק, הגאון הרוגטשובי זצ"ל, הכיר בגדלותו התורנית האדירה של המשך חכמה ושלא כמנהגו, שיבחו ולא קטלו כפי שנהג עם הרבה רבנים ואפילו גדולים.

[הגהמ]

פרט בלתי ידוע בענין נישואי הבת של האור שמח מצאתי אצל מי שלמד בדווינסק תחת חסותו של רמ"ש וכה כתב ר' שמואל ליב ילוב ז"ל (אב"ד בעיר סיראקיוז נ.י.) בס' שלמי שמואל עמ' תיב:

לבסוף נתגרשה מבעלה ונשארה בבית אביה

האם ידוע על כך? לפי"ז מוזר בעיני מה שבספרים זרע אברהם (שו"ת וחידושים) שהוציא הגר"מ זמבא לזכר נשמת חתנו של הגרמ"ש מוזכר המנוח בדף השער כחתנו של רמ"ש! מה פשר הדבר?

נזדמן לידי הביוגרפיה שכ' ר"א ברגמן על רמ"ש (שכנראה 'מיוסד' ברובו על זה של רבינר) וראיתי שהוא מביא הגירסא שרמ"ש הציע לחתנו לגרש בתו שחלתה מחלה אנושה והוא סירב מחמת שלא רצה להיפרד מחותנו רמ"ש. ולמטה בהערה מביא ר"א ברגמן מספרו של ר' ילוב מה שהבאתי למעלה. (דרך אגב, ראיתי בספרו של ר' ילוב שכ' המחבר שלצורך הדפסתו שהה בבני ברק משך כמה חדשים והכיר תודה להרמ"צ ברגמן על עזרתו במשך אותה התקופה.)

ואולם שוחחתי עם זקן אחד שליט"א מתלמידיו המקורבים של רי"י רודרמן ר"י נר ישראל ואמר לי שרבו זה הכיר הר' אברהם לופטביר אישית וגירסתו של ר' שמואל ילוב שגויה במח"כ והנכון הוא שבתו של רמ"ש חלתה בחולי הנפש עד שא"א היה לפטרה בגט, ואמנם הציעו לו חבריו של ר' אברהם לקחת היתר מאה רבנים כדי לישא אחרת והוא אכן סירב מטעם הנזכר.

[אום אני חומה]

ישנו סיפור מפורסם על האו"ש שבילדותו למד רק קצות ונתיבות עד שפגש אחד מגדולי הדור שהציע לו ללמוד חומש רש"י
התחיל האו"ש ללמוד חומש רש"י ואמר שרשי אחד על התורה יותר גאוני מכל הקצות והנתיבות וכך זכינו למשך חכמה
איזה רש"י מדובר???

הובא במוסף שב"ק (כי תצא תשעה) בשם ר' ברל ברקוביץ' מלונדון ששמע מסבו ר' יוסף אדלר מטורדא זצ"ל ששמע מהאו"ש עצמו:
לדבריו, האו"ש עסק בילדותו ב'תומים' (ולא בקצות ונתיבות), כי 'בדף אחד של התומים יש יותר חריפות מאשר בכל פירוש רש"י על התורה'... אותו גדול הוכיחו על פניו והודיע לו שבשנה הבאה הוא חוזר לכאן ויבחן אותו על כל הרש"י על התורה.
לשנה האחרת חזר אותו גדול, ואז אמר לו הנער שלהיפך- בהערה אחת של רש"י יש יותר חכמה מאשר כל התומים... והביא דוגמא מרש"י ישן (אינו לפנינו) עה"פ 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך לכל נדר' כתב רש"י: 'לרבות הבמות', מה הוקשה לרש"י? כי לכאורה טפי הול"ל 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר (מעשה האיסור) בית ה' אלוקיך' (מקום האיסור),או 'לא תביא בית ה' אלוקיך (מקום האיסור) אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר' (החפצא של האיסור), אבל מה הפשט 'בית ה' אלוקיך לכל נדר'?? תירץ רש"י לרבות הבמות, שהוא בית ה' רק לעניין נדרים ונדבות אך לא לקרבנות חובה! מכאן הוציא רש"י את הדין ולכן העתיק את כל הדיבור המתחיל הארוך, וכעת תבין מדוע אני אומר שבהערה אחת של רש"י יש יותר חכמה מכל התומים...

[חובב_ספרים]

והשני, האם נטה להמזרחי, שלפי הרב מיימון מספר שבא לקבל ממנו מכתב לטובת יישוב הארץ וישב מיד לכתוב לו את מכתב התמיכה, כדי שלא יבואו עסקנים ולא יאפשרו לו לכתוב. משהו כזה.

לדברי מיימון הרבה רבנים תמכו במסרחי הגם שאף אחד זולתו אינו יודע מזה כלום למרות עדותו הברורה מה שהם אמרו לו בעצמם.

גם מפורסם המופת של המשך חכמה עם הנהר שסיפר ראש השב"כ הידוע איסר הראל.

לפני כעשרים וחמש שנים הייתי אצל אחד בארה"ב והיה אצלו בחור רוסי מדווינסק שהוא היה מקרב [איני יודע הסוף אבל באותו שעה עדיין לא בגדר בעל תשובה]. הוא סיפר לי המעשה עם הנהר ואמר לי שהוא שמע זה בתחילה מסבתא שלו וחשב שזה רק סיפורי סבתא אבל הוא התעניין אצל כמה זקנים וזה היה מעשה מפורסם אצל כולם.

[בברכה המשולשת]

איני מתייחס לגידופים, אבל לגבי האו"ש אין צריכים לעדותו של הריל"מ ולא לעדויות סותרות, שכן יש בידינו התייחסויות מפורשות של האו"ש עצמו.

[מה שנכון נכון]

המכתב של רמ"ש הוא לפנינו, אך אין בו תמיכה בתנועת המזרחי, אלא במצות ישוב א"י [לכל היותר בקה"י]. ויש סוברים שאיכא בינייהו.

[בברכה המשולשת]

ואכן לא טענתי שיש בו תמיכה במזרחי. טענתי שכדי לברר את דעת האו"ש יש להתבסס בעיקר על מה שכתב בעצמו ולא על עדויות לצד זה או לצד אחר.

[מה שנכון נכון]

ואכן לא טענתי שיש בו תמיכה במזרחי. טענתי שכדי לברר את דעת האו"ש יש להתבסס בעיקר על מה שכתב בעצמו ולא על עדויות לצד זה או לצד אחר.

אם כך מה פירוש "לגבי האו"ש אין צריכים לעדותו של הריל"מ ולא לעדויות סותרות, שכן יש בידינו התייחסויות מפורשות של האו"ש עצמו". הלא ההודעה שעליה הגבת עסקה ביחסו של רמ"ש למזרחי, ולגבי זה אין דברים מפורשים מרמ"ש ו'צריכים' אנו לסיפורי מימון או לעדויות הסותרות.

[בברכה המשולשת]

פירוש דברי (שלא חשבתי שניתן לפרשם אחרת) הוא שאין אנו יודעים מה היה יחסו של האו"ש למזרחי, כי אין לנו מקורות בזה ממנו, ולכן אין להתעסק עם כל העדויות מכל הצדדים (שטבען למשוך את העובדות לכיוון מסויים- כל אחד לכיוונו הוא ...) אלא רק עם מה שכתב האו"ש עצמו- ביחס לנושאים המשיקים לשאלה.

(ועיקר הטעם שהגבתי היה בשל הגידופים - כפי שכתבתי בתחילת ההודעה)

[כנסת ישראל]

ישנו סיפור מפורסם על האו"ש שבילדותו למד רק קצות ונתיבות עד שפגש אחד מגדולי הדור שהציע לו ללמוד חומש רש"י
התחיל האו"ש ללמוד חומש רש"י ואמר שרשי אחד על התורה יותר גאוני מכל הקצות והנתיבות וכך זכינו למשך חכמה
איזה רש"י מדובר???

הובא במוסף שב"ק (כי תצא תשעה) בשם ר' ברל ברקוביץ' מלונדון ששמע מסבו ר' יוסף אדלר מטורדא זצ"ל ששמע מהאו"ש עצמו:
לדבריו, האו"ש עסק בילדותו ב'תומים' (ולא בקצות ונתיבות), כי 'בדף אחד של התומים יש יותר חריפות מאשר בכל פירוש רש"י על התורה'... אותו גדול הוכיחו על פניו והודיע לו שבשנה הבאה הוא חוזר לכאן ויבחן אותו על כל הרש"י על התורה.
לשנה האחרת חזר אותו גדול, ואז אמר לו הנער שלהיפך- בהערה אחת של רש"י יש יותר חכמה מאשר כל התומים... והביא דוגמא מרש"י ישן (אינו לפנינו) עה"פ 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך לכל נדר' כתב רש"י: 'לרבות הבמות', מה הוקשה לרש"י? כי לכאורה טפי הול"ל 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר (מעשה האיסור) בית ה' אלוקיך' (מקום האיסור),או 'לא תביא בית ה' אלוקיך (מקום האיסור) אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר' (החפצא של האיסור), אבל מה הפשט 'בית ה' אלוקיך לכל נדר'?? תירץ רש"י לרבות הבמות, שהוא בית ה' רק לעניין נדרים ונדבות אך לא לקרבנות חובה! מכאן הוציא רש"י את הדין ולכן העתיק את כל הדיבור המתחיל הארוך, וכעת תבין מדוע אני אומר שבהערה אחת של רש"י יש יותר חכמה מכל התומים...

לא רש"י אלא ספרי. כמובא במש"ח על אתר
משך חכמה דברים פרק כג
לכל נדר. "נדר" - פרט לדבר הנדור. כשהוא אומר "לכל נדר" - לרבות במה (ספרי). פירוש, דמצאנו גבי בעל מום "נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" (ויקרא כב, כג), דנדבה הוי קדשי בדק הבית ונדר קדשי מזבח (ספרי שם). לכן יכול גם כאן שלבדק הבית מותרים. אבל כיון דדריש (ספרי) מ"בית ה'" שאסור לעשותם ציפויים למזבח, אם כן למה כתב "נדר". לזה אמר פרט לדבר הנדור, פירוש דוקא שהיה מעיקרא חולין, אבל כי היה קודם קודש, אף באופן דמה שנותן להזונה הוי מתנה, וכמו קדשים קלים לר' יוסי הגלילי (קידושין נב, ב) דממון בעלים, או בממנה זונה על פסחו, בכל זאת כיון דנדור הוי, לא נאסר. ודוקא שיהיה אתנן זונה נדור אחר כך פסול להקריבם.
ויש כאן זרות, שלפי הענין היה לאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר בית ה' אלקיך", או "לא תביא בית ה' אלקיך אתנן זונה וכו'", ולמה הפסיק בשם המקום בנשוא הענין. לכן דרשו "בית ה' אלקיך" ל"כל נדר", פירוש, שאינו "בית ה'" לדברים של חובה רק לנדרים, וגם שם "לא תביא", וכמו שאמרו בפרק קמא דמגילה (ט, ב): זה הכלל, כל שהוא נידר ונידב - קרב בבמה, וכל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמה. וצריך לומר כמו שהוא בספרי "לכל נדר" - לרבות הבמה, שמזה עיקר הדיוק. וזה כוונה שניה בפסוק כדרך חז"ל. עוד נלמד לעיל בשופטים (יז, א) מקרא ד"לא תזבח וכו' כי תועבת", יעויין שם בספרי, דמרבה אתנן ומחיר מ"תועבה". והך קרא (שופטים יז, א) בבמה משתעי, כמפורש בגמרא בכורות יד, ב:

[אום אני חומה]

אכן במוסף שב"ק צוין שמקור הרש"י הוא מהספרי

[לייטנר]

האם יש מקור (מלבד עדות במוסף שב"ק ש"ז) שקיים רש"י כזה, רק שאינו לפנינו?!

[הבטחתי]

מבני משפחתו של ר' חיים קרלינסקי שמעתי, כי היה לו חיבור מוכן על האו"ש כדוגמת 'הראשון לשושלת בריסק', שלא פורסם (כנראה אבד לאחר פטירתו).

[מיללער]

אשכול על מודעות והספדים שנערכו על פטירת רבי מאיר שמחה שבע שנים לפני מותו:
viewtopic.php?f=19&t=24301

-

בחפשי בעיתונים על הנידון מצאתי אגב אורחא מודעה באחד מעיתוני ארה"ב משנת תרע"ה, המודעה מספרת שהגאון רבי מאיר שמחה נתקבל לכהן פאר כאב"ד קאוונא, האם היו דברים בגו?

[מתפעל]

"ר' מאיר שמחה לא היה ציוני בגלוי, אך מעולם לא דיבר בגנותה של התנועה הציונית. ארץ ישראל היתה חביבה עליו מאוד. הוא שאל: "מדוע לא הרג ה' את המצרים ונתן את ארץ מצרים נחלה לעם ישראל"? ומשיב הרב, כי רק ארץ ישראל מסוגלת לעשות את בני ישראל עם סגולה, כי היא מקור מחצבתם. ארץ ישראל קדושה גם כשהיא נמצאת בידי זרים וארץ ישראל לא תימכר לצמיתות. הוא מפרש את הפסוק "ושב וקבצך": ישנם יהודים המפריחים את שממות הארץ. הם הקדימו לבוא והם בחינת "ושב". ויש יהודים המוצאים נחת בארץ נכריה ואין להם תשוקה לעלות לארץ. גם אותם יקבץ ה' וישיבם אל ארץ ישראל. ידוע מכתבו לאנשי המזרחי בדווינסק שאחרי הצהרת בלפור והכרת הממלכות בסאן-רמו, סר פחד השבועות שאסור לעלות בחומה ולמרוד באומות ומצוות ישוב א"י במקומה עומדת".

מתוך מאמרו היפה של הרב רבינוביץ באתר דעת



http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/hagaon-4.htm