65 שנים לפטירת הגאון הרב שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל
פורסם: א' אוגוסט 11, 2013 6:06 pm
ב"ה
בערש"ק האחרון חלה יום השנה ה-65 לפטירת הגרש"פ מנדלוביץ זצ"ל, מקים עולה של תורה בארה"ב שהיה מנהל ישיבת "תורה ודעת" בניו יורק ונפטר בג' אלול תש"ח. חוץ מפעילותו בישיבת "תורה ודעת" הקים וניהל מוסדות לימוד וחינוך חרדיים, הראשונים מסוגם באמריקה. הוא פעל למנוע ולעכב את תהליך החילון שעבר על יהודי ארצות הברית, שהיו הדור השני או השלישי למהגרים מאירופה. חלק רב מהצלחתו של החינוך היהודי-חרדי בארצות הברית, נזקף לזכות עבודתו המאומצת. הגר"מ משה פיינשטיין התבטא אודותיו: "בלעדיו לא היו כלל לימוד תורה ויראת שמים באמריקה".
נולד בתרמ"ו (בעיירה הקטנה וילאג (Világ) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, בסמוך לגבול עם גליציה (פולין). משפחתו הייתה חסידית במקורה. בהיותו בן 12 נפטרה אמו והמשפחה עקרה לעיר מזלובור (Mezõlabor), שם למד שרגא פייבל בחדר המקומי. לאחר-מכן למד בישיבתו של רבי משה גרינוולד, מחבר הספר "ערוגות הבושם", אצל רבי שמואל רוזנברג - מחבר הספר "באר שמואל", ואף אצל רבי שמחה בונם סופר - מחבר הספר "שבט סופר". בהיותו בן 17 נסמך להוראה על ידי הרב סופר. למרות זאת הוא סירב כל חייו בעקביות שיכנוהו בתואר "רב" ודרש שיפנו אליו בתואר "מיסטר מנדלוביץ'" בלבד.
התחתן בגיל 22 והתגורר בעיר הומנה (Humenné). במקביל להמשך לימודיו התורניים, רכש ידיעות נרחבות במחשבת ישראל, כגון ספריו של הרב שמשון רפאל הירש. ידיעות אלו עזרו לו בהמשך חייו, עת מסר שיחות השקפה ומוסר במסגרות השונות אליהן היה קשור.
בגיל 27 היגר לארה"ב, במטרה מוצהרת של הפצת ידע תורני והנחלת ערכי יהדות במקומות שבהם היה הידע בלתי זמין. משפחתו נותרה בינתיים באירופה, והוא התגורר בגפו בעיר סקרנטון שבפנסילבניה. זמן קצר לאחר בואו החל בפעולותיו למען חינוך חרדי לילדים, והקים בעיר תלמוד תורה, שם למדו הילדים היהודים בשעות אחר הצהריים.
לאחר שבע שנים עלה בידו להביא אליו את משפחתו. באותה עת עקר לוויליאמסבורג שבברוקלין, ניו יורק, שם התבקש לנהל את ישיבת תורה ודעת, שהייתה בתחילה תלמוד תורה לגיל החינוך היסודי. הרב מנדלוביץ' נוכח שללא מוסד מתאים להמשך הלימודים תרד ההשקעה החינוכית הרבה לטמיון, ובתרפ"ו פתח מסגרת המשך לתלמוד התורה, המקבילה לבית ספר תיכון. מסגרת זו נקראה "מתיבתא" (בארמית: ישיבה). הוא חיפש ומצא אישיות תורנית מתאימה לעמוד בראשות הישיבה - רבי גדליה שור. בתקופה מאוחרת יותר הוסיף הרב מנדלוביץ' למסגרתה של תורה ודעת גם ישיבה גבוהה וכולל אברכים.
הרב מנדלוביץ' נהג למסור בישיבה שיחות חיזוק והשקפה. בשיחות אלו החדיר בתלמידיו את השאיפה להיות מחוברים וקשורים לחיי תורה מלאים, הכוללים קיום מצוות בדקדוק, קביעת עיתים לתורה, יראת שמים ועבודת השם. במשרה זו החזיק הרב מנדלוביץ' עד פטירתו.
למרות מסירותו הרבה לישיבת תורה ודעת, הניעה אותו דאגתו לכלל ישראל לשגר את טובי תלמידיו לישיבות אחרות כדי לחזקן. בין הישיבות שנהנו מכך היו "מתיבתא חיים ברלין", "ישיבת טלז" ו"ישיבת לייקווד".
כאשר הגיע מרן רבי אהרן קוטלר לארצות הברית ורצה לפתוח ישיבה, שלח הרב מנדלוביץ' לישיבתו החדשה שלושים בחורים מישיבתו, שהיו כמחצית ממספר התלמידים אז, כדי שיקימו את ישיבתו החדשה של רבי אהרן. לימים סיפר נכדו הרב משה לינטשנר (ראה אודותיו להלן) שאותם שלושים בחורים היו הטובים ביותר, ואת הפחות טובים הוא השאיר לעצמו.
בנוסף הוא דאג לתמיכה כלכלית למוסדות אלו, שהפכו במשך הזמן לראשונים מסוגם בארצות הברית.
במקביל הקים מנדלוביץ' ישיבה נוספת במונסי, ישיבת "בית מדרש עליון". הישיבה נועדה עבור בחורים מצטיינים ואף אברכים נשואים. למעשה היה זה הכולל הראשון באמריקה, ובעקבותיו הוקמו מאות אחרים.
בראשות הישיבה העמיד הרב מנדלוביץ' את רבי ראובן גרוזובסקי ורבי שלמה היימן , שנודעו כגדולי ראשי הישיבות בארצות הברית.
כמו כן, עמד הרב מנדלוביץ' בקשר עם גדולי ישראל באירופה, ובעיקר עם ה"חפץ חיים", בנוגע לצורת החינוך הראויה בארה"ב ובנוגע לשאר הבעיות שעמדו על הפרק באותו הזמן. בין השאר ניסה הרב מנלוביץ' להפעיל את השפעת הח"ח על רבי אלחנן וסרמן הי"ד שיעקור לארה"ב ויעמוד בראשות ישיבתו. רבי אלחנן נסע אכן לארצות הברית לבדוק אפשרות זו, אך בסופו של דבר מינוי זה לא יצא לפועל.
הרב מנדלוביץ', שנתן את דעתו לחינוך יהודי שורשי מגיל צעיר, פעל גם בתחום החינוך לבנות, והיה ממייסדי מוסדות החינוך לבנות "בית יעקב" ברחבי ארצות הברית. הוא אף ייסד את מחנות הקיץ לבני ישיבה צעירים - ה"קאמפּים", במטרה למנוע מהם להסתובב באפס-מעשה בחוצות הערים האמריקניות הגויות.
תפיסתו החינוכית הכוללנית הביאה אותו לייסד את העיתון היהודי-חרדי "דאס יידישע ליכט", על מנת להוות תשובה כנגד העתונים היהודים החילוניים, ועל מנת שתהיה במה בה יוכלו פובליציסטים חרדיים להביע את דעתם בסוגיות העומדות על הפרק. נהג לכתוב רבות בכתב העת, ולהתריע על פרצות שנבעו בחומת היהדות האמריקנית.
בתקופת השואה פעל רבות בנושא הצלת יהודי אירופה. בהשפעתו אף קמו ארגונים יהודיים שעסקו בהצלת יהודים ממדינות ערב. בשנותיו האחרונות ייסד את הארגון החרדי "תורה ומסורה", ארגון גג הפועל בכל רחבי ארה"ב, ומשלב חינוך ותמיכה קהילתית. במקביל הקים ארגון בשם "אש דת", שנועד להכשיר ולפתח אמצעי סיוע ותמיכה קהילתיים.
רבי שרגא פייבל מנדלוביץ' נפטר בגיל 62 מבעיות לב: נקבר בתחילה בבורו פארק שבניו-יורק. ולאחר מלחמת השחרור, הועלו עצמותיו לארץ ישראל. כאשר הגיעו עצמותיו באונייה לנמל חיפה, שלח "הרב מפוניבז' " שלושה תלמידים שילוו את ארונו לבני-ברק, באמרו שאדם גדול כדוגמתו יש ללוות בכבוד גדול. בין התלמידים שליוו את הארון נמנה רבי ברוך דב פוברסקי, לימים ראש ישיבת פוניבז'. בא"י הוא נקבר בבית הקברות "שומרי שבת" בבני ברק.
בין ספרי המוסר והתשובה שלמד באלול היה גם "אורות התשובה" של מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל שנפטר באותו תאריך 13 שנה קודם לכן וכששמע הרב מנדלוביץ על פטירת הרב קוק, התעלף.
משפחתו:
בנו הוא הרב שמואל מנדלוביץ', מנהל מתיבתא "בית שרגא" במנסי. חתנו הוא הרב אלכסנדר סנדר לינטשנר, מייסד וראש הישיבה התיכונית קריית נוער בשכונת "בית וגן" ומייסד הכולל ליוצאי צבא "תפארת שרגא", על שם חותנו הגדול. כולל זה הוציא סדרת קבצים תורניים בשם "קובץ תפארת שרגא". כמה שנים לפני פטירתו יסד את הישיבה הגבוהה "תפארת שרגא", ישיבה המיעודת לבוגרי ישיבות תיכוניות המעוניינים להמשיך ללמוד תורה (אז לא היה מבחר של ישיבות גבוהות ציוניות כמו שיש היום). לאחר פטירת חתנו, הרב אלכסנדר סנדר לינטשנר, בנו, הרב משה לינטשנר, ת"ח עצום ומחבר ספר 'ביכורי משה' (שזכה להסכמת הנלהבת של ר"י קמינצקי ור"מ פינשטיין), ממשיך את דרכו ועומד בראשות כל המוסדות שפתח אביו. בניו (נכדי הרב אלכסנדר לינטשנר וניני הרב מנדלוביץ') העוזרים על ידו בניהול המוסדות: הרב שרגא פייבל לינטשנר, ר"מ בישיבת "תפארת שרגא" ות"ח גדול, והרב מאיר לינטשנר, ר"מ ב"קרית נוער".
אהרון סורסקי, חיבר עליו את "שלוחא דרחמנא", הוצאת פלדהיים, ירושלים תשנ"ב.
מעשה עליו:
בקיץ תש"ח, לרגל חולשתו הנוראה, לא יכול היה להתעסק בלימוד עיוני, והסתפק בקריאת משניות בעלמא, כיהודי פשוט. תלמיד שנכנס אז אצלו וראהו בכך, התפעל מאוד שרבי שרגא פייבל צהלתו בפניו ושמח בחלקו.
אמר לו רבי שרגא: "מצינו אצל משה רבינו עליו השלום, כשאמר לו ה' יתברך שלא יכנס לארץ ישראל, התחנן וביקש להכניסו לשמה ולו כעוף הפורח. וכי מה מסוגל עוף פורח לעשות בהשוואה למשה רבינו? – משמע, אם כן, שאפילו לחיות סתם, כעוף הפורח ומצפצף לפני ה' יתברך, נחשב גם כן בגדר עבודת השם, ומשה השתוקק ונכסף גם לזה, ולא יהיה לימוד פרק משניות קטן מזה!
ציבור הגולשים מוזמן להוסיף דברים על נשוא האשכול, תולדותיו, משפחתו, שבחיו, דברים ממנו, מעשים עליו, ועוד דברים הקשורים אליו שיש בהם עניין.
בערש"ק האחרון חלה יום השנה ה-65 לפטירת הגרש"פ מנדלוביץ זצ"ל, מקים עולה של תורה בארה"ב שהיה מנהל ישיבת "תורה ודעת" בניו יורק ונפטר בג' אלול תש"ח. חוץ מפעילותו בישיבת "תורה ודעת" הקים וניהל מוסדות לימוד וחינוך חרדיים, הראשונים מסוגם באמריקה. הוא פעל למנוע ולעכב את תהליך החילון שעבר על יהודי ארצות הברית, שהיו הדור השני או השלישי למהגרים מאירופה. חלק רב מהצלחתו של החינוך היהודי-חרדי בארצות הברית, נזקף לזכות עבודתו המאומצת. הגר"מ משה פיינשטיין התבטא אודותיו: "בלעדיו לא היו כלל לימוד תורה ויראת שמים באמריקה".
נולד בתרמ"ו (בעיירה הקטנה וילאג (Világ) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, בסמוך לגבול עם גליציה (פולין). משפחתו הייתה חסידית במקורה. בהיותו בן 12 נפטרה אמו והמשפחה עקרה לעיר מזלובור (Mezõlabor), שם למד שרגא פייבל בחדר המקומי. לאחר-מכן למד בישיבתו של רבי משה גרינוולד, מחבר הספר "ערוגות הבושם", אצל רבי שמואל רוזנברג - מחבר הספר "באר שמואל", ואף אצל רבי שמחה בונם סופר - מחבר הספר "שבט סופר". בהיותו בן 17 נסמך להוראה על ידי הרב סופר. למרות זאת הוא סירב כל חייו בעקביות שיכנוהו בתואר "רב" ודרש שיפנו אליו בתואר "מיסטר מנדלוביץ'" בלבד.
התחתן בגיל 22 והתגורר בעיר הומנה (Humenné). במקביל להמשך לימודיו התורניים, רכש ידיעות נרחבות במחשבת ישראל, כגון ספריו של הרב שמשון רפאל הירש. ידיעות אלו עזרו לו בהמשך חייו, עת מסר שיחות השקפה ומוסר במסגרות השונות אליהן היה קשור.
בגיל 27 היגר לארה"ב, במטרה מוצהרת של הפצת ידע תורני והנחלת ערכי יהדות במקומות שבהם היה הידע בלתי זמין. משפחתו נותרה בינתיים באירופה, והוא התגורר בגפו בעיר סקרנטון שבפנסילבניה. זמן קצר לאחר בואו החל בפעולותיו למען חינוך חרדי לילדים, והקים בעיר תלמוד תורה, שם למדו הילדים היהודים בשעות אחר הצהריים.
לאחר שבע שנים עלה בידו להביא אליו את משפחתו. באותה עת עקר לוויליאמסבורג שבברוקלין, ניו יורק, שם התבקש לנהל את ישיבת תורה ודעת, שהייתה בתחילה תלמוד תורה לגיל החינוך היסודי. הרב מנדלוביץ' נוכח שללא מוסד מתאים להמשך הלימודים תרד ההשקעה החינוכית הרבה לטמיון, ובתרפ"ו פתח מסגרת המשך לתלמוד התורה, המקבילה לבית ספר תיכון. מסגרת זו נקראה "מתיבתא" (בארמית: ישיבה). הוא חיפש ומצא אישיות תורנית מתאימה לעמוד בראשות הישיבה - רבי גדליה שור. בתקופה מאוחרת יותר הוסיף הרב מנדלוביץ' למסגרתה של תורה ודעת גם ישיבה גבוהה וכולל אברכים.
הרב מנדלוביץ' נהג למסור בישיבה שיחות חיזוק והשקפה. בשיחות אלו החדיר בתלמידיו את השאיפה להיות מחוברים וקשורים לחיי תורה מלאים, הכוללים קיום מצוות בדקדוק, קביעת עיתים לתורה, יראת שמים ועבודת השם. במשרה זו החזיק הרב מנדלוביץ' עד פטירתו.
למרות מסירותו הרבה לישיבת תורה ודעת, הניעה אותו דאגתו לכלל ישראל לשגר את טובי תלמידיו לישיבות אחרות כדי לחזקן. בין הישיבות שנהנו מכך היו "מתיבתא חיים ברלין", "ישיבת טלז" ו"ישיבת לייקווד".
כאשר הגיע מרן רבי אהרן קוטלר לארצות הברית ורצה לפתוח ישיבה, שלח הרב מנדלוביץ' לישיבתו החדשה שלושים בחורים מישיבתו, שהיו כמחצית ממספר התלמידים אז, כדי שיקימו את ישיבתו החדשה של רבי אהרן. לימים סיפר נכדו הרב משה לינטשנר (ראה אודותיו להלן) שאותם שלושים בחורים היו הטובים ביותר, ואת הפחות טובים הוא השאיר לעצמו.
בנוסף הוא דאג לתמיכה כלכלית למוסדות אלו, שהפכו במשך הזמן לראשונים מסוגם בארצות הברית.
במקביל הקים מנדלוביץ' ישיבה נוספת במונסי, ישיבת "בית מדרש עליון". הישיבה נועדה עבור בחורים מצטיינים ואף אברכים נשואים. למעשה היה זה הכולל הראשון באמריקה, ובעקבותיו הוקמו מאות אחרים.
בראשות הישיבה העמיד הרב מנדלוביץ' את רבי ראובן גרוזובסקי ורבי שלמה היימן , שנודעו כגדולי ראשי הישיבות בארצות הברית.
כמו כן, עמד הרב מנדלוביץ' בקשר עם גדולי ישראל באירופה, ובעיקר עם ה"חפץ חיים", בנוגע לצורת החינוך הראויה בארה"ב ובנוגע לשאר הבעיות שעמדו על הפרק באותו הזמן. בין השאר ניסה הרב מנלוביץ' להפעיל את השפעת הח"ח על רבי אלחנן וסרמן הי"ד שיעקור לארה"ב ויעמוד בראשות ישיבתו. רבי אלחנן נסע אכן לארצות הברית לבדוק אפשרות זו, אך בסופו של דבר מינוי זה לא יצא לפועל.
הרב מנדלוביץ', שנתן את דעתו לחינוך יהודי שורשי מגיל צעיר, פעל גם בתחום החינוך לבנות, והיה ממייסדי מוסדות החינוך לבנות "בית יעקב" ברחבי ארצות הברית. הוא אף ייסד את מחנות הקיץ לבני ישיבה צעירים - ה"קאמפּים", במטרה למנוע מהם להסתובב באפס-מעשה בחוצות הערים האמריקניות הגויות.
תפיסתו החינוכית הכוללנית הביאה אותו לייסד את העיתון היהודי-חרדי "דאס יידישע ליכט", על מנת להוות תשובה כנגד העתונים היהודים החילוניים, ועל מנת שתהיה במה בה יוכלו פובליציסטים חרדיים להביע את דעתם בסוגיות העומדות על הפרק. נהג לכתוב רבות בכתב העת, ולהתריע על פרצות שנבעו בחומת היהדות האמריקנית.
בתקופת השואה פעל רבות בנושא הצלת יהודי אירופה. בהשפעתו אף קמו ארגונים יהודיים שעסקו בהצלת יהודים ממדינות ערב. בשנותיו האחרונות ייסד את הארגון החרדי "תורה ומסורה", ארגון גג הפועל בכל רחבי ארה"ב, ומשלב חינוך ותמיכה קהילתית. במקביל הקים ארגון בשם "אש דת", שנועד להכשיר ולפתח אמצעי סיוע ותמיכה קהילתיים.
רבי שרגא פייבל מנדלוביץ' נפטר בגיל 62 מבעיות לב: נקבר בתחילה בבורו פארק שבניו-יורק. ולאחר מלחמת השחרור, הועלו עצמותיו לארץ ישראל. כאשר הגיעו עצמותיו באונייה לנמל חיפה, שלח "הרב מפוניבז' " שלושה תלמידים שילוו את ארונו לבני-ברק, באמרו שאדם גדול כדוגמתו יש ללוות בכבוד גדול. בין התלמידים שליוו את הארון נמנה רבי ברוך דב פוברסקי, לימים ראש ישיבת פוניבז'. בא"י הוא נקבר בבית הקברות "שומרי שבת" בבני ברק.
בין ספרי המוסר והתשובה שלמד באלול היה גם "אורות התשובה" של מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל שנפטר באותו תאריך 13 שנה קודם לכן וכששמע הרב מנדלוביץ על פטירת הרב קוק, התעלף.
משפחתו:
בנו הוא הרב שמואל מנדלוביץ', מנהל מתיבתא "בית שרגא" במנסי. חתנו הוא הרב אלכסנדר סנדר לינטשנר, מייסד וראש הישיבה התיכונית קריית נוער בשכונת "בית וגן" ומייסד הכולל ליוצאי צבא "תפארת שרגא", על שם חותנו הגדול. כולל זה הוציא סדרת קבצים תורניים בשם "קובץ תפארת שרגא". כמה שנים לפני פטירתו יסד את הישיבה הגבוהה "תפארת שרגא", ישיבה המיעודת לבוגרי ישיבות תיכוניות המעוניינים להמשיך ללמוד תורה (אז לא היה מבחר של ישיבות גבוהות ציוניות כמו שיש היום). לאחר פטירת חתנו, הרב אלכסנדר סנדר לינטשנר, בנו, הרב משה לינטשנר, ת"ח עצום ומחבר ספר 'ביכורי משה' (שזכה להסכמת הנלהבת של ר"י קמינצקי ור"מ פינשטיין), ממשיך את דרכו ועומד בראשות כל המוסדות שפתח אביו. בניו (נכדי הרב אלכסנדר לינטשנר וניני הרב מנדלוביץ') העוזרים על ידו בניהול המוסדות: הרב שרגא פייבל לינטשנר, ר"מ בישיבת "תפארת שרגא" ות"ח גדול, והרב מאיר לינטשנר, ר"מ ב"קרית נוער".
אהרון סורסקי, חיבר עליו את "שלוחא דרחמנא", הוצאת פלדהיים, ירושלים תשנ"ב.
מעשה עליו:
בקיץ תש"ח, לרגל חולשתו הנוראה, לא יכול היה להתעסק בלימוד עיוני, והסתפק בקריאת משניות בעלמא, כיהודי פשוט. תלמיד שנכנס אז אצלו וראהו בכך, התפעל מאוד שרבי שרגא פייבל צהלתו בפניו ושמח בחלקו.
אמר לו רבי שרגא: "מצינו אצל משה רבינו עליו השלום, כשאמר לו ה' יתברך שלא יכנס לארץ ישראל, התחנן וביקש להכניסו לשמה ולו כעוף הפורח. וכי מה מסוגל עוף פורח לעשות בהשוואה למשה רבינו? – משמע, אם כן, שאפילו לחיות סתם, כעוף הפורח ומצפצף לפני ה' יתברך, נחשב גם כן בגדר עבודת השם, ומשה השתוקק ונכסף גם לזה, ולא יהיה לימוד פרק משניות קטן מזה!
ציבור הגולשים מוזמן להוסיף דברים על נשוא האשכול, תולדותיו, משפחתו, שבחיו, דברים ממנו, מעשים עליו, ועוד דברים הקשורים אליו שיש בהם עניין.