הגאון הרב ישראל בונדהיים זצ"ל

[הכהן]

אבל בעולם התורה: בבית החולים 'שערי צדק' בירושלים לאחר חצות אמש (מוצאי שבת) נפטר והוא בן 88, הגאון רבי ישראל בונדהיים זצ"ל, מראשוני תלמידי ישיבת 'קול תורה' • שימש כאחד מראשי הישיבה לצעירים במשך למעלה מיובל שנים • הלוויתו ב-13:00 מ'קול תורה'

[רציני]

בכל תענית היה עובר עם קופה של צדקה שהיה כתוב בה אגרא דתעניתא בישיבת קול תורה כך סיפרו לי היה עניו גדול רואים על פניו את היראת שמים

[הכהן]

בכל תענית היה עובר עם קופה של צדקה שהיה כתוב בה אגרא דתעניתא בישיבת קול תורה

ובעוד בתי כנסת בשכונה

היה עניו גדול

צא ולמד ממה שציוה שלא יכתבו עליו שום תואר.
אמר לי מישהו שלו היו כותבים עליו תואר אחר מיתתו, הוא היה קם למחוק את זה...

העמיד ענין קדושת ה'שמות' על ידי ייסוד 'הגניזה הכללית'

[mevakeir]

א' אלול, שלהי המאה הקודמת.

בן 13 וחצי הייתי. ילד בבגדים של אבא. בבת אחת נכנסתי לתוך המולה אדירה – הישיבה לצעירים 'קול תורה'. 180 בחורים – אז, היום הרבה יותר. ועוד כמה מאות בישיבה הגדולה מעל. ואני? מסמר קטן שהולך לאיבוד בהמולה.

עם עוד כשלושים בחורים נכנסתי לשיעור הראשון, מצפה לראות את דמותו של הר"מ הראשון שלי במסכת ארוכה של שנות ישיבה קטנה וגדולה. ההמולה רדפה אחרי גם לכאן. ישוב הייתי בינות לעשרות הילדים המתוחים, עד שהושלך הס.

לחדר נכנס יהודי זקן. כחוש, רזה וגבוה. בידו החזיק תרמוס וכוס זכוכית. הוא התיישב, פתח את הגמרא וציוה על אחד הילדים: קרא. היה זה רבי ישראל בונדהיים זצ"ל, שהלך היום לעולמו והוא בן 88. בפי כל נקרא בפשטות: הרב בונדהיים.

לימים נודע לי שהתרמוס היה מלא במים רותחים, בקיץ ובחורף. ללא תה ובלי סוכר. לימים גם התברר לי שהגיזרה הרזה והגבוהה היא תוצאה של שחיה קבועה בבריכה גם בגילו המופלג, חוק ולא יעבור, ביקיות אופיינית.

עוד כמה דברים למדתי עליו עם השנים. שמעתי על מפעל הגניזה הארצי שהקים בעשר אצבעותיו ובכספו האישי, רק בגלל כאבו על מצב הגניזה. למדתי על מלחמות שניהל אי אז לפני שנים נגד חנויות שמכרו עיתונים חילוניים בבית וגן, תוך שהוא מגלה תקיפות מפתיעה ומשאיר את הנימוס היקי בבית. ויכולתי לראותו מסתובב מידי צום במנחה בשטיבלך 'חסידים' בבית וגן, ומתרים צדקה למשפחות שהיה תומך בהן בסתר, בתוך תיק גדול. לא לפי כבודו? בעיניו, זה היה כבודו.

בישיבת קול תורה (הגדולה) היה 'מנהג': בימי שישי, סמוך לכניסת השבת, היו מתקיימים ברחבת הכניסה לישיבה מנייני מנחה רבים בזה אחר זה. באחד הימים, בעת ארוע כלשהו (כמדומני יארצייט של אחד מראשי הישיבה), התכבד הרב בונדהיים לדרוש בהיכל הישיבה הגדולה. הרבנים והתלמידים כאחד הופתעו כשניצל את המעמד למחות במילים חריפות נגד המנהג, שנראה בעיניו כחילול ה' ממש. להזכירכם, הוא היה ר"מ בשיעור א' ישיבה קטנה. אך לא 'דפק חשבון' לאיש, כשעשה מה שחשב שצריך לעשות.

הרב בונדהיים היה שריד לדור היקי של קול תורה. דור שכלל יהודים כמו ר' גדליה אייזמן והרב נויבירט, שלא ידעו פראק מהו. דור שקיים את מאמר חז"ל 'אל תחזיק טובה לעצמך' כפשוטו וכמדרשו. דור שבו להיות ר"מ בשיעור א' ישיבה קטנה במשך יותר מ-60 שנה(!), בלי 'קידום' ובלי 'שחיקה', היה הכבוד האמיתי.

השנים חלפו, המים זרמו, רמי"ם רבים עברו. דמותו של הרב בונדהיים נשארה חקוקה בזכרוני, ומלווה אותי עד היום. לא מעט בעיות עשיתי לו במהלך השנה, לא מעט הערות ספגתי. לקראת סוף השנה אמר לנו, שהוא מבקש שכשנבוא לבקר נזכיר לו את שמינו, משום שהוא מתקשה לזכור (60 מחזורים, כבר אמרנו?). ואז פנה אלי להפתעתי: אותך – כך אמר לי – אותך אני אזכור.

לאחר שנים באתי לשאול מזוזות מהגמ"ח שלו. הוא לא זכרני, ואני לא רציתי להטריחו ולהזכיר לו. וכשאיחרתי בהחזרתן, נקנסתי על ידו בעד כל יום של איחור, לפי התקנון המפורש, וללא כל אפשרות של מיקוח. שילמתי בחפץ. מי אני שאתמקח עם הרב בונדהיים?

נכנסתי הערב לאתר וליבי שקע. גיליתי שאת הלוויתו החמצתי כבר. גם את התשלום הקטן הזה לא זכיתי להשיב לו.

אזיל גברא רבא.

[שיף]

עד לפני כמה שנים עוד נהג ללכת בכל ליל שבת בקיץ ובחורף לכל ה"שלום זכרים" שבשכונה. בער"ש היה רושם לעצמו את הכתובות והשמות כדי שלא ישכח

[נוטר הכרמים]

היום רשימה מרתקת ונרגשת ע"י אחד מתלמידיו במוסף התורני של 'הפלס'. מתנה שבחיו המופלאים לפי שלבי הסולם הרוחני של ה'מסילת ישרים'.

[ליבא לתיובתא]

אם מישהו יוכל לעלות את הכתבה בהפלס לטובת תלמידיו הצמאים דכאן, כדי לשמוע עוד מעט גרגרים על גדלותו העצומה,

בראשי עדיין מהדהדים שיחותיו השבועיות בליל/בוקרו של שבת במעלת התפילה. היה זועק מנהמת ליבו על האי שימת לב למילות התפילה והחזנים המריצים ועוד. היה לומד משניות בין גברא לגברא בקראת התורה. סדר יומו העמוס היה מתחיל בסדר 6:30 כל בוקר כשנעימת לימודו משתפכת ומתנגנת לה אל חדרי הבחוריםהישנים ממש בסמוך לביהמ"ד.

[מטה עז]

עד לפני כמה שנים עוד נהג ללכת בכל ליל שבת בקיץ ובחורף לכל ה"שלום זכרים" שבשכונה. בער"ש היה רושם לעצמו את הכתובות והשמות כדי שלא ישכח

כך גם לנחם אבלים, כשאבי מורי שליט"א ישב שבעה על אמו ע"ה, נחרדנו לפתע לראותו בסלון הבית בשעת צהריים (לפני הסדר כנראה), כמה מרגש היה לראות תלמיד חכם חשוב ומבוגר מאוד, טורח לטפס קומותיים לנחם אדם שהוא פוגש בבית הכנסת לפעמים.
במשך שנים התפללתי בהושענא רבה דווקא בישיבת 'קול תורה' (מניין שהחל בשעה משונה: 6 בבוקר), בהרגשה שאי אפשר לוותר על תפילה ביום החותם הגדול, במחיצת מרן המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל שהשתתף בהושענות ובהקפות כשהוא על כסא גלגלים, וכשבעל התפילה הוא הרב בונדהיים זצ"ל, בלולבו המהודר והארוך, ובקולו הרועד והעמוק (בשנה האחרונה נחלש באמצע חזרת הש"ץ, ונכנס הרב קונשטט שליט"א תחתיו).
אנשי בית וגן זוכרים היטב את דמותו הזריזה מסתובבת בימי תעניות בכל בתי הכנסת בשכונה כגבאי צדקה, גם בזקנותו המופלגת, בשעת מנחה קטנה, בידיו תיק משרדי שחור, עם פתקה גדולה בכתב ידו: "אגרא דתעניתא", וכיום ממשיכים בדרכו זו צדיקים מהשכונה. באחת הפעמים נכנס בשעת קריאת התורה לבית כנסת מסוים בשכונה, וגער בו ד"ר בעל-בית מבוגר על שמפריע לו בקריאת התורה, וכשאורייתא מרתחא ביה, ענה לו הרב בונדהיים בקול נחרץ: "אני לא מקבל ממך"...
היה מופלא בעבודת התפילה, בעומדו על מקומו בקדמת בית כנסת הגר"א ליד החלון, כשהוא משתמש בסטנדר הגדול של הדרשנים, ותפילותיו נישאות לעבר קודש הקודשים המשתקף אי שם באופק, ממרומי בית וגן.
אחתום בווארט ששמעתי ממנו בשם המגיד הירושלמי רבי בנציון ידלר זצ"ל אודות אדמת הכהנים במצרים שלא היתה לפרעה, וזאת על שום מה? ואמר בשם הגרב"צ שיוסף חפץ ליצור תקדים של פטור מעבודת הצבא והמלך, לאחיו ובית אביו שירדו למצרים, ולכן פטר את הכהנים מן המס, כאנשי דת, וממילא נפטרו גם בני יעקב כמותם.

[עקביה]

רק הערב התוודעתי לכך שיש כאן אשכול על הרב בונדהיים.

לא למדתי אצלו, אלא בשיעור המקביל, אבל אי אפשר היה שלא להתפעל מדמותו המרשימה. היה לי גם מעט קשר איתו מכיון שהייתי בעל קורא לפרקים, והוא היה האחראי על התחום הזה בישיבה.

מידי בוקר בבקרו היה מגיע כ20 דקות קודם תפילת שחרית, יושב במקומו ולומד מתוך גמרא קטנה, מהדורת ש"ס פנינים.

מאורע שמן הסתם לא אשכח לעולם הן השיחות שלו בליל חג השבועות בישיבה. הוא היה מדבר על התורה כשכולו אש להבה, ולא זכור לי ששמעתי אי פעם שיחות שעוררו אותי לשבת וללמוד בהתמדה כמו השיחות הללו. דומני שלילי חג השבועות שהיו לי בקול תורה היו אולי הטובים ביותר, מבחינת התמדת הלימוד, ודבר זה נזקף לזכות הרב בונדהיים זצ"ל.

יהי זכרו ברוך.

[חרט]

לא מכבר יצא ספר תולדותיו.
הספר מבוסס בין השאר על הקלטות שהותיר אחריו, בהן תיאר את תלאותיו בימי השואה כנער בודד ונרדף - מידע מדהים ולא מוכר.

הרב בונדהיים.JPG (3.54 KiB) נצפה 239 פעמים

בין השאר, הנידון באשכול נפרד, הוא היכרותו עם "מר שושני". viewtopic.php?f=19&t=5740&p=807338&hilit=%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%99#p807338
וראה כאן: https://www.youtube.com/watch?v=s_X8F6tbz-s
אך זו פרט שולי במשעולי חייו הסוערים.

ספר מרתק במיוחד.