באוה"ח על פרשתינו - פ' שמות יש משפט לא ברור, ואשמח לשמוע ממי שמבין מה כותב האוה"ח את הפשט בדבריו:
פ' שמות פרק ד' פסוק ח:
"והיה אם לא יאמינו וכי יש ספק לפני הקב"ה, ועוד והלא כבר אמר ושמעו לקולך ואולי ששיעור הדברים כך הוא והיה אם עדיין תחוש עוד ולא יספיק לך טעם זה לומר שבו ודאי יאמינו:
עוד נראה כי נתכוון לומר לו להסיר גם ספק שאינו נראה, והוא דלמא לא יחליטו ישראל האמונה בלבם הגם שבפניהם לא יוכר העדר האמונה, לזה אמר אם לא יאמינו וגו', וספק זה אינו יכול להתברר למשה לומר עליו מי איכא ספיקא קמי שמיא לומר אם לא, שהם דברים שבלב, ובא האדון "להסיר ממנו ספק הכחשת האמונה בלב ישראל" באמצעות שלש האותות:
והיו המים וגו' - "מאיר עיני ישראל רש"י ז"ל" נראה בעיניו, כי טעם אומרו והיו והיו, הוא לומר שלא יהיו לדם עד שיהיו ביבשת ודברי קדוש חן ואני מוסיף בו טעם לשבח, כי הוא מטעם עצמו שציוה ה' כי אהרן הוא יכה במטהו ביאור ואמרו ז"ל (תנחומא וארא יד) כי משה אינו יכול להכות היאור לצד שהגין בעדו, וכאן ציוה ה' שיקח ממימי היאור ויהיו לדם, ונתחכם שלא תהיה המכה על ידי משה לזה אמר והיו בהוייתן כל זמן שיהיו בידו, אלא אחר שיהיו ביבשה יהיו דם, ובזה אין לקותם בא ע"י משה": עכלה"ט.
הפלא הוא שהאוה"ח עוז והדר - שבד"כ עושה עבודה נפלאה, כאן - היית"ה העלמ"ה.
ובתחילה חשבתי אולי הדברים פשוטים ואינני מבין, אך עיינתי במהדורת אור בהיר ואכן ראיתי שהדברים מוקשים מאד, וניסה לבאר שם ע"ד מליצה ולא זכיתי לירד לסוף דעתו.
אודה למי שיוכל לבאר לי דברי קדשו.