פורום אוצר החכמה

אבקברד כתב:האם ניתן להשיג הקלטות משיעוריו של של הגר"ח זצ"ל?

אמסטרדם כתב:ראו מה שכתב: ידיעה (רק) "טוב מאוד" והבנה "יצוין", "והבן"... (או שמא לא כותבים יצויין כי אם בהבנה?)

ואשאיר לאחרים לדון אודות "הנהגה" "טוב מאוד"...

אישי כתב:בקול הלשון, מדור הספדים על הגר"ח זצ"ל, מס' 2, ישנם דברים מתלמידו הג"ר אריה שכטר שליט"א. מומלץ ביותר.
בין הדברים הוא מספר שם על כך, שהגר"ח נטל על עצמו חובות אדירים, כדי לקומם את סמינר אור החיים וארגון ערכים ושאר מפעליו הכבירים לקירוב. כאשר הג"ר אריה שאלו, כיצד אתה לוקח על עצמך כאלו חובות בשעה שאתה מטופל בילדים רבים כ"י, ענה לו הגר"ח: אני מעדיף שיתבעו אותי בשמים על כסף שלויתי ולא החזרתי, מאשר יתבעו אותי על נשמות שיכלתי להחזיר ולא החזרתי! ודפח"ח.
אוי! מי יתן לנו תמורתו!

אוצר החכמה כתב:כמדומני שראיתי שתוספת זו של לא תוסיפו לדאבה עוד היא תוספת שנהג ר' יוסף חיים זאנענפעלד לאומרה.

אהרון 37 כתב:שמעתי שיש אומרים משמו שבניחום אבלים היה אומר רק "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", בלי הסיומת "ולא תוסיפו לדאבה עוד", האם מישהו יודע משהו בעניין?.

יניק וחכים כתב:ראיתי בתחילת ספרו של ר' יעקב שניידמן ר"י תפארת ציון ב' מכתבים ההחזו"א.
המכתב השני ראיתי בכמה ספרים שהעתיקו מכתב זה בדיוק בשם הגרח"ג.
האם למישהו יש מידע על כך??

אהרון 37 כתב:יומא דהילולא השני של רבינו זצוק"ל.
בהמשך אעלה עוד דברים, מרגשותי, וקטעים שהתקבצו אצלי ממספר מקורות.

מטעים כתב:

אהרון 37 כתב:שמעתי שיש אומרים משמו שבניחום אבלים היה אומר רק "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", בלי הסיומת "ולא תוסיפו לדאבה עוד", האם מישהו יודע משהו בעניין?.

בעיתון ירושלמי שאיני זוכר את שמו . היה מדור שנקרא "זכרון להולכים" ואותו כותב היה רגיל לחתום כך את דבריו בתוספת זו, ומשם אמירה זו רווחה בציבור. ולכאו' זה המקור היחיד לנוסח זה...

דורשי יחודך כתב:בחו"ל (עכ"פ באמריקה) כמדומני שלא שמעו מימיהם מנוסח זה. וכשבני חו"ל באים לנחם בארץ הקדושה ואומרים רק הנוסח המקובל זה אלפיים שנה, מביטים עלינו כעמי הארץ גדולים...
מסתמא ה"מדקדקים" שבאו ללמוד בארץ ישראל כבר יתחילו לייבא את העניין לחו"ל.

דורשי יחודך כתב:בחו"ל (עכ"פ באמריקה) כמדומני שלא שמעו מימיהם מנוסח זה. וכשבני חו"ל באים לנחם בארץ הקדושה ואומרים רק הנוסח המקובל זה אלפיים שנה, מביטים עלינו כעמי הארץ גדולים...
מסתמא ה"מדקדקים" שבאו ללמוד בארץ ישראל כבר יתחילו לייבא את העניין לחו"ל.

לייטנר כתב:אתה צודק. אני מבקש סליחה.
(אם תרצה, אפשר למחוק את הערותי והערתך)

דורשי יחודך כתב:

לייטנר כתב:אתה צודק. אני מבקש סליחה.
(אם תרצה, אפשר למחוק את הערותי והערתך)

סולח...
(אכן כדאי למחוק.)

מיללער כתב:באמת, במקומות שלנו לאחר אמירת המקום ינחם וכו' וירושלים מוסיפין בשפת אידיש: מ'זאל מער נישט וויסן פון קיין צער

אהרון 37 כתב:שמעתי שיש אומרים משמו שבניחום אבלים היה אומר רק "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", בלי הסיומת "ולא תוסיפו לדאבה עוד", האם מישהו יודע משהו בעניין?.

חכם באשי כתב: עד שאתה שואל על התוספת 'ולא תוסיפו לדאבה עוד' תמוה מדוע בכלל מנחמים בנוסח 'המקום ינחם' וכו' שאינו נזכר בחז"ל!
בחז"ל הנוסח הוא: 'מן השמים תנוחמו'. וכן נוהגים בני עדות המזרח.

... הנוסח המקובל אצל כלל ישראל בניחום אבלים הוא 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'.
נוסח זה מקובל אצל יהדות אשכנז מדורי דורות . וכפי שמובא במהרי"ל (שמחות, יד) "... שאלתי לאמ"ץ (= אדונינו מורה צדק) מהר"י סג"ל ואנו היכי נימא, ואמר ששמע מאביו שאמר 'השם ינחמך עם שאר אבילי ציון', ותו לא ". וכיוצ"ב במנהגי ורמיזא (לרי"ל קירכום, הלכות אבל, עמ' שטו) "ואין אומרים בשבת 'השם ינחמך עם שארי אבילי ציון' כמו בחול". פסקי מהר"ש מלובלין (סי' מ) "וכן אני נוהג לומר לאבל כשבא, 'ה' ינחם אותך עם אבילי ציון וירושלים'". ובעוד מקומות רבים.

כאמור, כיום מקובל לומר 'המקום ינחם' , במקום 'השם ינחם' המובא בדברי הקדמונים .
(כן הוא הנוסח המובא בדברי הפוסקים. ראה כגון מגן אברהם (רפז, א) - 'המקום ינחמך' (ומציין שם לטור שצג, ושם אין מובא נוסח זה). ובעקבותיו בפמ"ג, שו"ע הרב, ערוך השלחן, ומשנה ברורה שם. ובשאר הפוסקים)
וזאת על פי דברי חז"ל בניחום עבור הפסדים שעובר האדם "המקום ימלא חסרונך" (ברכות טז:). ובדומה לזה הם דברי חז"ל לגבי הברכה לחולה (שבת יב:): "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל".
וביאור הדברים על פי דברי האר"י הקדוש (שער מאמרי חז"ל שם) שהסביר הענין בסודם של דברים, מדוע דוקא 'המקום' הוא הממלא החסרון, עיי"ש. והסבר זה מתאים גם לבאר מדוע הנהיגו לומר כן בנוסח זה גם בניחום אבלים. כן עולה מדברי מהר"י צמח, ב'נגיד ומצוה', שהעתיק דברי האריה"ק הנ"ל בתוך סדר ניחום האבלים, ונראה בעליל שכוונתו לזה.

אין ברור מתי עברו הציבור לשנות הנוסח מ'השם' ל'המקום'. אולם נציין בזה לדברי רבי חיים באכנער (נדפס אמסטרדם תלא) ומביא שם בסימן כז "... וכשמנחם אבלים בחול, יאמר 'המקום ינחמך... בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. וכתבתי בספרי ארחות חיים בשם הגאון מה"ר ליפמאן בעל 'תוספות יום טוב', שיכולים לומר במקום 'המקום ינחמך', 'השם ינחמך'".
ספרו 'ארחות חיים' הוא קיצור הלכות (נדפס לאחרונה מתוך טופס יחיד קרוע, ע"י מכון זכרון אהרן), והוא ספר קיצור הלכות. לספר יש הסכמות מגדולי דורו, וביניהם ה'תוספות יום טוב', אשר הוסיף גם כמה קיצורי דינים לשלבם בתוך הספר. ושם (סימן יד סעיף ח) דן כמה דינים למי שמת לו מת בתוך הרגל (סוכות), ותוך הדברים מובא אודות מי שיושב שבעה לאחר הרגל, וכבר עברו שבעה ימים מעת הפטירה - "אע"פ שנמשכו ימי אבלו עד אחר שבת בראשית, שלא יצאו לקראתו מבית הכנסת לעמוד עמו בשורה, ולומר לו 'השם ינחמך' או 'המקום ינחמך' הואיל ימי התנחומין כבר עברו. עד כאן לשון הרב הגדול (=התוי"ט)". ודייק בלשון רבו [אף שכל נוסח הניחום הובא בדין זה רק בדרך אגב לגמרי], מדנקט ב' הלשונות, אלמא שאפשר לומר ב' הנוסחאות.
ולעניננו למדנו, שבזמנו כבר היה נפוץ הנוסח 'המקום ינחם...', ולכן היה לו נחוץ לו לפרש, שמדברי התויו"ט משמע, שגם הנוסח הישן 'השם ינחמך' אף הוא 'כשר ונכון'.

מנהג אנשי ירושלים , שהנהיגו להוסיף על נוסח הותיק הנ"ל, 'ולא תוסיפו לדאבה עוד' (או נוסח אחר בעל תוכן דומה).
נוסח זה מבוסס על פי הפסוק (ירמיה לא, יא-יב) אודות הגאולה העתידה "... והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד ... והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם".
ראה כתר שם טוב (גאגין, ח"ב מנהגי אבילות סי' קה, עמו תשז) . וכן מובא בתשובות והנהגות (ח"ד סי' רעד. פרק ט ה"ז). וראה גם קונטרס הנהגות ופסקים לרבי יוסף חיים זוננפלד (מנהגי אבילות אות יא) " נוסח נחמת האבלים, שאומרים 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון' הקפיד רבינו לסיים ולומר 'ולא תוסיפו לדאבה עוד', שאם לא כן משתמע מזה שחלילה יהיו בנחמה פעם נוספת רח"ל". [וראה בקובץ מוריה (שנה כב י-יב, אלול נט, עמ' פח), שמביאים שם לשער שנוסח זה הוא על פי הנוסח שהיו רגילים לומר באידיש 'מ'זאל מער נישט וויסן פון קיין צער'].

אכן כאמור, נוסח זה מחודש בדורות האחרונים, ולא היה נהוג בדורות קודמים.

וסיפר הרה"ח ר' דוד מאיר ווייס שליט"א , מה שאירע אצל מהר"א מבעלזא זי"ע, בשעה שישב שבעה על אחיו הרה"ק מבילגורייא זי"ע - "כשהייתי בניחום אבלים אצל כ"ק מרן זי"ע, שמעתי את אחד המשתתפים מנחם את מרן זי"ע בברכה השגורה: "איהר זאלט נישט וויסן פון קיין צער...". והפטיר: "דער רבי האט דאך אסאך מיטגעמאכט". נענה מרן ואמר: "איי, איי, איך האב אין מיין לעבן קיין צער נישט געהאט..." . וכן מספר המשב"ק הרה"ג ר' אהרן מרדכי רוטנר שליט"א - "כאשר ישב מרן זי"ע שבעה לפטירת אחיו, הורה למנחמים לומר 'המקום ינחם אתכם ... און מ'זאל בעהיט און באשיצט ווערן פון יעדער צער'.
כלומר שאכן יש תפילה ותחינה על העתיד להנצל מכל צער, אולם בלא שיהיה שום משמעות שעד עכשיו היה לאדם זה צער ועגמת נפש ...
[ונציין לעיין - בלשון חכמים מרפא - נוסח המובא בשו"ת דובב מישרים (ח"ב סי' יג, שנכתבה ביער בגלותו ברוסיא כמובא שם) ובו מנחם את השואל "... אביע לך ברכת נחמה לרגלי פטירת אמך ע"ה, המקום ינחם אותך, ולא ישמע עוד קול אנחה בבתי אחינו בית ישראל ואך טוב וחסד תסובב אותם כל הימים אכי"ר". דייק בלשונו, בעוד ברישא בנוסח הנחמה דיבר ישירות למנוחם, הרי בסיפא בתחינה ותפילה על העתיד, שינה הלשון לנוסח כללי].

מאיר סובל כתב:לא שונה מזה, מה שאירע ב"לדרמן" בשמחת תורה של השנה הראשונה אחרי פטירת מרן החזו"א.
תלמידי החזו"א הרגישו חסר עצום כי בכל שנה היו רגילים לרקוד בבית החזו"א, והחזו"א הפליא בשמחת התורה כמו נער צעיר והחדוותא דאורייתא עלתה עד לרקיע השביעי, וכל זה חסרו עתה.
כל זה היתה ההרגשה שליבא לפומא לא גליא, עד שבאופן ספונטאני דפק אחד מהחבורה [רבי אהרן ישעי' רוטר] על הבימה והכריז "הולכים לרבי חיים" [גרינמן]. ומאז.....