דבר הראשון המתבקש פה, היא לינק להאשכול ב'אייוועלט', למען יוכלו לדון בהענין בשלימות.
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... 5&start=50 הדבר הכרחי יותר, לאור הוכחות נוספים הנמצאים שם, שמבהירים התמונה ביותר.
ובכן, נתחיל ב
הקדמת ספר 'עולמו של אבא', שהמו"ל ורושם מגולל סדר כתיבת המחברת. אעתיק ממנו הקטעים הרלוונטים להנידון.
אאמו"ר זצ"ל הי' קרוב לגבורות כשזכה לקבל דרכון המאפשר את עלייתו לארץ הקודש וכו', לא כהתה עינו ולא נס לחו מבחנה רוחנית וזכרונו פעל באופן יוצא מן הכלל. במובן מסוים ה' "אנציקלופדיא חיה" וזכר מאוראות שהתרחשו מאז ימי לדותו בעולם היהודי בכלל ובחיי הקהלות באוסטריא-הונגריא בפרט. הוא הכיר מספר גדול של רבנים ועסקנים צבוריים לפי שמותיהם ושושלת משפחותיהם וידע לצטט את חידושי התורה או את המילתא דבדיחותא ששמע מפיהם.
אבי ז"ל הי' כל ימי חייו סגור בחדרו, בתוך ד' אמות של הלכה וקיים את "והגית בו יומם ולילה" במלוא מובן המלה וכו'.
מספר שבועות לפני הנסיעה לארץ הקודש, כשעמד לעזוב את העיר פעטרושן, בה כיהן כרב המקום במשך חמישים שנה, נעתר אבי ז"ל לבקשתי וסיפר לי על תולדות חייו ועל דברי ימי הרבנים, האדמורי"ם והקהלות באוסטריא-הונגריא בכלל ובמחוז טרנסילבניה בפרט. הכל כתבתי מלה במלה ורשמתי במחברת שנשארה אצלי. וכו'
אחי ומורי הרב הגאון ר' לוי יצחק מילר שליט"א מקרית-אתא, קיבל את אבינו בכבוד מלכים וקיים מצוות כיבוד אב ואם בנאמנות ובמסירות. אאמו"ר ז"ל זכה לחיות עוד שנתיים בארץ ישראל ולסדר לדפוס את ספרו החמישי וכו'. אאמו"ר ז"ל נפטר ביום י"ג לחודש תשרי תש"כ והובא למנוחת עולמים למרגלות הרי הגליל בקרית-אתא.
כאמור, נכתבו במחברת זו הדברים כפי שאבי ז"ל סיפר אותם. למרות כי לפעמם דבריו על אישים, על קהלות ותנועות קשים כגידין ואינם מתקבלים היום על הדעת, בכל זאת לא דילגתי עליהם ולא עשיתי בהם שינוים, מכיון שרציתי לתת תיאור מושלם על אישיותו ועל השקפת עולמו של אבי זצ"ל; כך הוא הי' וכך הוא ראה את העולם שלו, העולם שנעלם בתקופת השואה.
ברצוני לצין כי מספר סיפורים, משלים וחידודים מצאתי בכל מיני ספרים שהופיעו בתקופה האחרונה, כי לקוחים הם מאוצר הפולקלור היהודי, עם זאת לא פסחתי עליהם, כי לא רציתי לפגוע במקוריות הדברים וכו'.
יתכן שנפלו גם כמה טעויות בשמות הרבנים והאדמורי"ם. אך חוברת זו אינה ספר של הלכה שבו מוכרחים להגיד דבר בשם אומרו, וגם אינו ספר מדעי. בסך הכל מדובר כאן בסיפורים וזכרונות.
לאחר עליית אאמו"ר ז"ל לארץ ישראל, המשכתי לכהן כרב המחוזר בעיר דעווא (טראנסילבניא - רומניא). בלילה אחד נשמעה נקישה בדלת ביתי. שליח מיוחד מעיר פעטרושען בא לגלות לי, כי אנשי הבולשת עומדים לעצור אותי בשל פעילותי למען העלי' לארץ ישראל. איש זה קנה את עולמו, כי מיד התחלתי בבדיקה וב"ביעור חמץ". את המכתבים הבלתי חשובים מחו"ל שרפתי בתנור לחימום מים במקוה, שהי' בחצר ביתנו ואת החוברת על תולדות חייו של אבי ז"ל הסתרתי בעלית בית הכנסת.
ויהי מקץ שנתיים, לאחר שיחרורי מבית-הסוהר, כשעליתי ארצה, פחדתי לקחת את המחברת הנ"ל מכיון שכתבי-יד טעונים אישור השלטונות. ברם, לאחר עשרים שנה ביקר ברומניא תלמיד אחד של אאמו"ר זצ"ל, בתור תייר מארצות הברית. הוא סר ללינת לילה גם לעיר דעווא, עלה לעליית הגג של בית-הכנסת והביא לי את המחברת הנ"ל.
אולם, שיני הזמן, הקור, החום, הרטיבות, השלג והפיח השחירו את דפי המחברת וגם כרסמו אותה בכמה מקומות. אי לכך, לא יתכן שלא נפלו שיבושים ואי דיוקים בהעתקת הכתב, ועם הקורא הסליחה.
נצרת עלית, תשמ"א.
הרב פינחס מילר
בן המחבר
אחר הקדמה התמימה הזאת, יבין כל קורא שהמו"ל לדבריו לא שימש אלא כמעתיק מפה אביו אל הכתב, הגם שבמשך רוב שנותיו לא זכה לשמוע הרב מפיו משום התמדת האב, אבל משך מספר שבועות האחרונות שישב אצל אביו לפני עלייתו לארה"ק הקצה אביו בשבילו שעות ארוכות שבהן סיפר את כל הכתוב בספר הזה, אותו רשם הבן בדייקנות. אחר כעשרים שנה הפסק העתיק ממחברת זו את הדברים בצורה הכי מדוייקת, אף שיתכן שמחמת כרסום המחברת טעה בהעתקה מספר פעמים.
בגוף הספר, לא רק שהכל מדובר בגוף ראשון, אלא אף לקראת סיום הספר, בעמוד תקי, מודגש, "
כשמפרידות אותי מספר שעות בלד מהדרך הארוכה, המובילה אותי מעבר לים, לארץ הקודש". כלומר, הבן ישב עם אביו כל אלו השבועות עד ממש לפני עלייתו לרכבת בנסיעתו לנמל בדרכו לארה"ק.
זמנו של שטר, הרי הוא בקיץ תשי"ח. הן מהמפורש שם בעמוד תק"י שרשיון העליה לארה"ק היתה בתשי"ח אחר , והן מהכתוב בהקדמה שהוא חי בארה"ק כשנתיים, ומאחר שפטירתו היתה בתשרי תשכ"א (ולא ככתוב בהקדמת עולמו של אבא - תש"כ) כמפורש ב
הקדמת בני המחבר לספרו קרבן אשר, שהבן המו"ל ספר 'עולמו של אבא' בעצמו מזכיר בניסן תשכ"א את אביו זצ"ל בתואר הכ"מ. וזה מתאים עם השנתיים האמורות (סוף הקיץ תשי"ח - תשרי תשכ"א).
אך עיון ובדיקה בגוף החיבור מורה שמחברה אינו הרה"ג בעל ספרי '
לחם אשר', '
קרבן אשר', '
שו"ת חיי אשר', והמו"ל ומוסיף הערות חשובות בספר '
גבעת פנחס'. הרב הנ"ל ניכר היותו ת"ח עצום שכל יגיעתו בתורה, מחדש ומפלפל בסגנון רבני הונגריה. לא כן המחבר 'עולמו של אבא', שכל דברי תורה שמביא מרבנים אחרים, הכל וורטים קצרים ובדיחות, לא כאלו המשקפים שיחות רב ת"ח בסוג שלו עם רבנים אחרים.
נקודה נוספת היא העובדא שלפי ההקדמה הנ"ל, נאמרו ונכתבו הדברים בקיץ תשי"ח, אך המעיין בהם ימצא דברים שלא קרו עדיין בעת ההיא, כיציאת האדמו"ר מסקולעני מבית הסוהר הרומני והגירתו לארה"ב. זה מוכיח שהדברים נכתבו בסביבות תש"מ, כשזה היה כבר היסטוריה מכבר, והכותב לא הצליח להיזכר מתי זה היה בדיוק, וטעה להקדים את זה בשנתיים. יש עוד הרבה דברים כאלו המנויים בתגובה שתורגמה לעיל, ועוד דוגמאות בשאר תגובות של הניק "אלד וויליאמסבורג" בפורום "אייוועלט" הנ"ל.
בעל הניק הנ"ל, הוכיח מכמה מקומות שהידיעות בספר הנ"ל אינן בערך ידיעותיו של הרה"ג הישיש, כלומר, אלו דבריו שהיו צריכים ידועים ומוכרים אצלו, נראים חסרים בספר, ולעומת זאת הדברים שאפשר להבן לידע בעצמו, שם הידיעות ברורות. כמו כן הוכיח מתוך ספרו שו"ת חיי אשר, שהאירועם היוצאים משם שונים ממה שמביא הבן על שמו. הסיבה הפשוטה לזה (כתב הנ"ל ואוסיף קצת נופך), כמוזכר בראש הקדמתו היה האב הוגה בתורה כל ימיו וישב סגור ומסוגר בד' אמות של הלכה, הבן לא הכיר עולמו של אביו, רק מסיפורים זעירים שמקבל כל בן מאביו זעיר פה זעיר שם. בסופו של דבר ארג הבן בסביבות תש"מ כל הידוע לו על חיי אביו, ועל הידוע לו מתקופתו, הן מהקצת ששמע ממנו ורוב המכריע מתוך מקורות אחרים, ושילב את הכל על שם אביו. (דוגמא אפשרית לכך, הפרטים על אבי זקינו רבי חיים מילר, לקוחים מתוך ההספד על אביו נושא שמו ר' חיים מילר בספרו לחם אשר דף קד, והדבר תורה על שמו מספר הנ"ל פרשת ברכה). מאחר שכן, היה בידו רק ללקט מתוך כתבי אביו שהיו תחת ידו. לא כן ספר חיי אשר שכתב היד הופקד בתשי"ט ולא היה בהישג יד משנת תשכ"א (עת עליית הבן לאר"י) עד תש"נ (
כשנמצא כתה"י ברומניה), לא היה אפשרות לו לבדוק מקורותיו מולם, ולכך טעה בהן.
יש עוד כמה הוכחות שאפשר להוסיף על דברי הניק הנ"ל. דוגמא קטנה, בעולמו של אבא עמוד י' מספר על דודו זקנו הרה"ג רבי משה סופר אב"ד טיסא-פירעד, ובאופן מפליא לא מזכיר כלל שהוא בן הרה"ג רבי יעקב שלום סופר אחיו של הרבנים המחנה חיים והמעטה נפתלי, ידיעה בסיסית לרב הונגרי, ובפרט לתלמיד ישיבת פרשבורג, מקום מוצא של משפחת סופר. למרבית הפלא מזכירו פעם נוסף בעמוד קצז, ביחס למחותנו רבי יודא גולדשטיין חתנו של הרר"מ הנ"ל, אך מבלבל שם את השמות, ועושה את רבי יהודה גולדשטיין לבנו של רבי יעקב שלום.
אך שיא ההוכחות לענ"ד היא מה שמצא הניק הנ"ל, הודאת בעל דין, של המו"ל, המעמיד צל של חשד בכל הסיפור. הוא מצא בספר '
מעשה שהיה', שחיברה ר' פנחס מילר בעצמו, הוא המו"ל וכותב של ספר 'עולמו של אבא'. בעמוד 126 שם מספר על פגישתו האחרונה עם אביו, ואלו דבריו:
ביקרתי בבית הורי כשבוע לפני שעלו לישראל. בבית מצאתי אנדרלמוסיה שלמה; נשים וגברים, ידידים ושכנים עזרו באריזת התיבות והמזוודות ואמי הצדקת ז"ל התמקחה עם רומני כפרי בדבר מחירם של רהיטי הבית. חיפשתי את אבא זצ"ל בכל הבית ולא מצאתיו. בסופו של דבר מצאתי אותו יושב בבית המדרש הסמוך לבית בשקט נפשי רב, כשהוא מתעמק בספרי הקודש שהיו צבורים על שולחנו, וכך הסביר לי אבי זצ"ל:- "כידוע לך הייתי חולה בשנים האחרונות ולא יכולתי לעסוק בתורה באותם מרץ ודביקות כפי שהורגלתי מאז ומתמיד. לפני עלייתי ארצה אמרתי בלבי: אין תורה כתורת ארץ-ישראל, ורבני מדינת ישראל שאפגוש אותם יחשבוני לבור ועם הארץ. לכן, ברגע שקיבלתי את הדרכון החלטתי לחזור על סוגיות הש"ס, כדי לרענן את זכרוני ולעבור על החידושים שחידשתי בכל סוגיא וסוגיא. סיימתי כבר מאה סוגיות ואני מקוה בעזהי"ת לסיים את כולם עד יום נסיעתי"...
בקצרה אין כאן אי-דיוקים, אלא שטר מוקדם היא, שנכתב כעשרים שנה אחר זמן כתיבתו הרשמית, על ידי בן היודע קצת מחיי אביו, והשלים רוב המכריע על פי עצמו, ועוד העיז להעיד על עצמו בהקדמתו שהדפיס הכל בלי להשמיט חלילה משום שכן היה תפיסת עולמו של האב.
