בד"ה הגה"צ ר' אברהם פרידמן

[שטייגעניסט]

הגה"צ ר' אברהם פרידמן מי-ם, תלמיד חכם עצום ובקי בכל מכמני התורה. חסיד מהדורות הקודמים, מלא טעם וחן. למרות זאת לא היה מחשיב עצמו לאדם נכבד כלל, והיה כל מבקש ה' בא לפניו ומקרבו במאור פנים.

[לא ידען]

מישהו אהב לצלם אותו בעת הליכתו ברחוב בלימודו. מצו"ב.

מסופר שחותנו בא לבית ישראל מגור בפליאה. החתן, שנאמר עליו שהוא פרוש וחסיד, ביקש ממנו דווקא שעון יד כמתנה ולא שעון כיס כמקובל. 'וכי חתן חסידי ילבש שעון יד?!'
אחר בירור נודע לבית ישראל כי החתן לא צריך כלל שעון, הוא ביקש דווקא שעון יד כי הוא יקר יותר ויכול להחליפו תמורת ספרים רבים יותר שבכוונתו לרכוש. הבית ישראל אמר שלאו אריך למיעבד הכי.

הלך לעולמו בלא להותיר מאומה כפשוטו. לא ממון כמובן, אך גם לא ספר, חצר, תפקיד, מאומה. רק ישב ולמד מבוקר עד ערב והאיר לכולם פנים והותיר מאות תלמידים שהנחיל להם מתיקות בתורת ד', בהלכה, אגדה, מחשבה וחסידות.

מעולם לא ניאות לקבל כסף על לימודיו עם אנשים. היה אבא שדחק בו מאוד שילמד עם הבן שלו, ר' אברהם הסכים רק אחר שנקב בסכום גדול שמוכן לתת. כשהגיע זמן התשלום, אמר אברהם לאב 'אני?! אני אקח כסף על לימוד?! ראיתי שאתה כל כך מחשיב את הלימוד עד שהנך מוכן לשלם כל כך הרבה, והסכמתי ללמוד עם הבן...

היה יושב ולומד כל לילה עד השעות הקטנות של הלילה בבית המדרש והיה הנועל שלו. בערך ב-2. בליל שב"ק היה ער כמעט כל הלילה.

בימי חוליו המשיך כל העת ללמוד בלא הפסק. מכיוון ומחמת רוב ייסוריו התעורר המון באמצע הלילה, הכין הרבה קערות נטילה סמוך למיטתו, וכל הלילה כמעט הוקדש ללימוד בעיון מתוך ייסורי שאול.

יש עוד הרבה מה לספר אודות אדם חשוב כזה.

[שטייגעניסט]

ייש"כ יידען על התמונות המנציחות את ההתמדה הנמזגת בפשטות של אדם גדול שהיה ואינו.

[זלמניו]

אני רק מתאר לעצמי איזו אמירה שנונה הייתם חוטפים ממנו על התואר שהצמדתם לו, הגאון הצדיק....

[אום אני חומה]

חסיד גור?

[שטייגעניסט]

אכן
אולם ההערכה אליו חוצה גבולות

[נטיעות]

הלך לעולמו בלא להותיר מאומה כפשוטו. לא ממון כמובן, אך גם לא ספר, חצר, תפקיד, מאומה.

מה זה אומר לנו? זה מעלה? חסרון?

אחד מני מאות שזכה להנות מאורו הגדול בתורה וביראת שמים ובכל מדה נכונה אבדלחט"א.

[אוצר החכמה]

ברור שכוונת לא ידען היתה לציין מעלה.

[י. בנימין]

הגה"צ ר' אברהם פרידמן מי-ם, תלמיד חכם עצום ובקי בכל מכמני התורה.

כשהיה ר' אברהם ז"ל שומע את התואר הזה נאמר על תלמידי חכמים בני דורנו הוא היה ממש מתקומם, דעתו היתה שזו ממש עמרצות, ומי שאומר את זה פשוט לא יודע את גודלה והיקפה של התורה הקדושה. הוא טען שאת התואר הזה אפשר לומר רק על המופלאים שבדור ממש.
על-אף שאפשר לומר שבכל נושא ועניין בתורה שהיו מדברים עם ר' אברהם ז"ל הוא היה ממש בקיא בהכל, ולא היה שייך להפתיע אותו עם איזה דין או סברא שבראשונים או באחרונים שהוא לא הכיר כבר.

[שטייגעניסט]

אוי כמה מתגעגעים אליו תלמידיו.
כל כך הרבה אהבת תורה הקרין עליהם.
כל כך הרבה חביבות לכל שטיקעל גמרא עם ראשונים, לכל סעיף בשו"ע.
גם אנוכי הקטן, זוכר את עצמי בימי שחרותי, נער הייתי, ולאחד מחברי נשברו המשקפים בשבת, וכל הנערים החלו מתווכחים אם השברים מותרים בטלטול.
ניגשתי בשובבות של שעור-ב'-בוחער לר' אברהם, ושאלתי לדעתו. הוא רצה להעביר לי פרק בהכרעת הלכה, ויותר מכך: להטעים לי את הטעם של "אין שמחה כהתרת הספקות", ולא מיהר לענות, ביקש גמרא שבת, שלחני לחפש ריטב"א, הראה לי צד לאיסור, ושוב צד להיתר, עד שהתבלבלתי קשות, ואז החל מפרק ובונה, מקשה ומתרץ, עד שהפסק כבר עמד על לשוני, משאמרתיו, שבחני על תבונתי.
יהי זכרו ברוך

[י. בנימין]

הלך לעולמו בלא להותיר מאומה כפשוטו. לא ממון כמובן, אך גם לא ספר, חצר, תפקיד, מאומה.

על זה מתאים לומר את האמרה החסידית שר' אברהם ז"ל היה אוהב לומר על דברי חז"ל "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שהיכל", שהמזל הטוב הוא של הספר תורה שנשאר בהיכל ואין יד הכל ממשמשים בו, שהרי כשיש ספק בכשרותו של הספר שואלים תינוק איך הוא קורא את האות או התיבה שבה הספר וע"פ מוכרע כשרותו או פסלתו של הספר, כמו כן הגדולים המפורסמים "התינוקות" הם שממשמשים בהם ומביעים "דעות" בקשר למידת "כשרותם".

[הוגה ומעיין]

מקורה של אמרה "חסידית" זו: הרב מטעפליק להרב זוין.

[זלמניו]

איפה יש עוד יהודי בעולם שאוגר בתוכו אוצרות אין סוף, ושבנשימה אחת עם פסקי הלכה ודברי חסידות יכול לספר בדיחה טובה ומוסר השכל בתוכה ולראות בהנאה איך כולם מתמוגגים?!
איפה יש עוד אחד כזה שיכלת לקרוא לו "אברום", בלי תואר ובלי הדר, ולא רק שהוא לא נעלב, הוא אפילו לא "לא נעלב"...
פשוט, חבר בין חברים לבני גילם של נכדיו.

[ארי במסתרים]

איזה פרידמן זה?
האם קשור לפרידמן של חסידי ביאלא?

[לא ידען]

מקורה של אמרה "חסידית" זו: הרב מטעפליק להרב זוין.

המקור המדוייק: הרב זווין כתב מאמר הערכה על ספר של הרב הענקין (או מענקין) לא הידוע מארה"ב כי אם חסיד חב"ד ישיש בירושלים שהיה בסיביר ומוזכר גם בשו"ת טעם הצבי ח"ב.
הרב הענקין כתב 'המחבר גדול מספרו' והתכווין להעריכו שהספר אינו מבטא את גדולת המחבר הגאון הנחבא אל הכלים.
הרב הענקין שנפגע אמר את הווארט הנ"ל.

עוד ווארט עמוק וחריף היה ר' אברהם אומר משמיה דרבי חיים עוזר מווילנא: כל 'גדול' יש לו היום 'קטן עומד על גביו'...

פגשתי היום יהודי בן 70 שטרח ובא מהשפלה לנחם את בני המנוח ז"ל. הוא סיפר לי שבא בחום היום ובעייפות, להכיר טובה למי שלמד עימו לפני למעלה מ-50 שנה בשפ"א פסח (ר' אברהם אהב לומר 'חתיכה' בשפת אמת...איי) קטע הנסוב על 'ובמורא גדול' זה גילוי שכינה.
ליל שבת שלם למדנו את הקטע הזה ור' אברהם הסביר אותו בחיות ובהתלהבות. למחרת בבוקר, בשחרית של שבת, ר' אברהם התפלל בכאלו קולות וברקים כאחד שישן כמה שעות.

[לא ידען]

מתוך אשכול הדיון על ספרו של הרב יהושע בר"צ עינבל שליט"א:

עברתי על הפולמוס המעניין כאן - על חלקיו השונים - רק לאחר שסיימתי לקרוא את הספר.
חלק מהמבקרים טענו טענות ספציפיות על חוסר דיוקים, עריכה לקויה וכדומה - זו ביקורת רגילה, ובודאי שבספר זה שמקיף חומר עצום ורב יש מקום לתיקונים ודיוקים.
חלק אחר מהמבקרים נשמעים בעיקר מבוהלים. מישהו פתח נושאים רגישים, דן בהם מתוך רצון להיות כנה ואמתי, ואפילו, שומו שמים, מעז להציג עמדה אישית שמבוססת על מה ש...רח"ל מסתבר לו.
כמובן, מי שמנסה להציג עמדה ולתמוך בה, ממילא אינו תומך בעמדה ההפוכה. זה דבר פשוט. דווקא לשבחו של המחבר יצויין שלמרות הצגת העמדה היחסית רציונליסטית בחלקים נרחבים מהספר, בפרקים מסוימים הוא נותן דרור לדמיונו ומעלה הצעות מקוריות ביותר, לאו דווקא רציונליסטיות.
הבהלה גדולה. היסטריה. נשמעות הצעות מגוחכות כמו "צריך להביא את הספר לגדולי ישראל שיבדקו אותו" - איזה גדולי ישראל (רבנים, ראשי ישיבות, אדמו"רים) בדורנו עסקו בחומרים האלו ברצינות?? כמה מהם מכירים, לדוגמא, את ביקורת המקרא?? - לא שזה בהכרח חיסרון אצלם (וצ"ע בזה), אבל מהיכי תיתי שהם אלו שיוכלו להביע דעה במה שנמצא לגמרי מחוץ לתחומם?
[יש אמנם תלמידי חכמים שמכירים את החומרים הללו, אבל הכיפה שלהם בד"כ אינה שחורה...]
החרדה הזו שמניעה את האנשים גורמת לחסימה של המחשבה, לאטימה של הרגשות, וממילא להרס של עבודת ה'.
אדם שהמניע שלו הוא פחד, חרדה, בהלה וכיו"ב - מאבד את יכולת השיפוט, מאבד את יכולת הביקורת העצמית המאוזנת, מאבד את המסוגלות למודעות עצמית, מאבד את היכולת ללמוד תורה ולקיימה.

המחבר עשה דבר גדול ואמיץ. הוא הציב את השאלות וניסה להשיב תשובות שאדם מסוגל לקבלן גם בלי החלטה מראש שהוא מאמין לכל הצדיקים שבכל הדורות שכל דבריהם אמת וצדק.
והוא עשה את זה ברוחב דעת, במחשבה מקורית ומעמיקה.

הדברים הזכירו לי שכאשר בא בחור לר' אברהם ואמר לו שיש לו שאלות גדולות והוא חושש לכפירה, השיבו בפנים מאירות: שאלות אינן כפירה!
תשובות לא טובות, חלקיות, מעוותות, הנחות מוטעות וכיו"ב- הן הן כפירה!

[זלמניו]

איזה פרידמן זה?
האם קשור לפרידמן של חסידי ביאלא?

כן.
נכד של ר' לייבל.

[לא ידען]

בימות הקיץ של שנות ה-50, היה הרבי רבי יחיאל יהושע מביאלה מגיע לבית אביו ר' רפאל פרידמן ושוהה שם שבועיים שלמים למנוחה.

ר' אברהם היה אומר הרבה: כיום בזמננו אין אף אחד שמת ברעב, וע"כ דאגת פרנסה חלפה ובטלה מן העולם. נותרה לבנ"א דאגה אחת בלבד, החשש שמא לא יסיים ש"ס וד' חלקי שולחן ערוך.

[נטיעות]

ב"ה

היום היה מאמר ב"המודיע" על "האי שופרא" - כלשון הכותרת, מאת ר' משה גוטמן. מאמר שכולו תמצית שבתמצית אך קולע להפליא על דמות דיוקנו הזוהרת של חד בדרא זה. מאמר מבריק. שפתים ישק.

ייטיב עמנו מי שיעלה לכאן את המאמר. יחכימו הקוראים, ואולי גם יהיו מי שיוסיפו עליו כהנה וכהנה.

[איטשע טבריאנער]

הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע רצה להגדיר איך היה נראה אברך בדור העבר שנכחד, - אברום פרידמן.

[איטשע טבריאנער]

אפשר בבקשה להעלות תמונה שלו [ללא חתימה]?
תודה מראש

[מתפעל]

אז אביו לא היה חסיד גור?

כיצד התקרב לגור?


האם הרבי הבית ישראל קירב אותו?

[נוטר הכרמים]

מצו"ב סיפור נפלא על ר' אברהם פרידמן,
בעמוד השני בקובץ.