למי יש סיפור קצר על החזו"א

[יאיר1]

לפעמים האבות מקבלים ש"ב מהמורות של הבנות שלהם....
אז הנה קיבלתי ש"ב מהמורה לכיתה ד' למצוא סיפור קצר על החזו"א [ואני ממש גרוע בתחום הזה....]
אז למישהו יש סיפור קצר

[אום אני חומה]

יש בהיברובוקס את כל ה'מעשה איש'

בהצלחה!

[לומד_בישיבה]

סיפר הגר"א טננבוים ז"ל שהחזו"א היה מטייל מידי בוקר באיזור פרדס ברמן, ביום מן הימים צעק לעברו איש אחד שלא הכירו, הייתי מצפה שאיש בגיל שלך יאמר בבוקר פרק תהלים ולא יטייל סתם כך בעלמא, יום אחד האיש הזה היה צריך להיוועץ עם החזו"א, כאשר נכנס אליו כמעט התעלף, והחל להתנצל שלא ידע וכו'. תנוח דעתך אמר לו החזו"א מאז שצעקת עלי הריני מקפיד כל בוקר לקרוא פרק תהלים, ושלף לו את ספר התהלים שלו והראה לו.

תוך כדי, נזכרתי במה שסיפר לי צ.מ. וידבסקי. – לאביו היה שקים מלאים עם פונטים אנגלים ונסע אל החזו"א להוועץ עמו היכן להשקיע את הכסף, החזו"א ענה לו, לך רכוש את פרדסי ברמן, אביו ז"ל הלך לראות את הפרדסים וכשחזר לא הפסיק לצחוק, אח"כ פנה להאדמו"ר מגור ז"ל לשאול בעצתו, והבית ישראל השיב לו להשקיע בזהב, וסיפר לי ר' צ,מ וידבסקי שתוך זמן קצר לא נשאר לאביו זכר מהכסף הזהב צנח מאוד.

סיפר רב שמואל לזנובסקי ז"ל שהיה שכן של החזו"א ז"ל. פעם היה רעש גדול ליד ביתו של החזו"א ז"ל ושאל לפשר הדבר ואמרו לו שהביאו לכאן בחורה שכפי הנראה נכנס בה דיבוק, והוסיף רב שמואל ז"ל וסיפר שנדחף עד לביתו של החזו"א לראות בפלא הזה, כאשר נכנס לביתו של החזו"א ראה איך ששוכב שם בחורה וצועקת אני ז'וזף אני זו'זף יותר מזה הוא לא הבין.

ושמע איך החזו"א אומר בזה"ל. הזמינו מונית ואני נוסע עמה לירושלים, לפתע שמעו קול יוצא מהבחורה בזה"ל, באם אתה נוסע לירושלים אני הורג אותה בדרך, ואז אמר החזו"א ז"ל לאנשי ביתו, אסע עמה להאדמו"ר מסייאטין ז"ל לת"א. ואכן כך היה, הזמינו מונית והכניסו אותה וסיכמו עם הנהג שהוא נוסע לת"א להאדמו"ר מסייאטן ז"ל והחזו"א ישב מקדימה ומלמל כל הזמן.
לפתע פונה החזו"א לאחד שישב שם ואמר לו אפשר כבר לחזור לבני ברק.

איני יודע אם הסיפור הזה פורסם אי פעם, אך כן שמעתי מרבי שמואל לזנובסקי ז"ל.

[ציפורן]

מעשיות נפלאות, אך נראה לי שלשיעורי בית עבור בנות קטנות- יש לספר להם דברי מוסר ומידות.
ולא מעשיות מדיבוקים ורוחות וכ"ש על (כביכול) כישלון חרוץ של אדמו"ר מול מרן החזון איש...

[לומד_בישיבה]

מעשה באב ובנו, בחור כבן שבע עשרה, שבאו להתדיין לפניו, האב טען כי הבן למד דיו והגיעה שעתו לצאת את הישיבה לשוק החיים. בשר ודגים – טען האב – אף הם ענין, ורוצה הוא כי בנו יוכל להתפרנס בכבוד. הבן טען בבישנות כי אינו חפץ בבשר ודגים, אין חפצו אלא בתורה. נענה רבנו הק' ואמר לאב: כלום למדת פעם פרקי "אבות"? הזוכר אתה את המשנה: כך דרכה של תורה – פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וכו' אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא? מילא בעולם הבא אפשר להבין כי טוב לו, אולם כיצד אשריו בעולם הזה? הלא הוא חי חיי צער! ומה טעם מדגישה המשנה "אם אתה עושה כן"? אלא חז"ל באים להשמיע לנו דברים שבנך מבין אותם ואילו אתה אינך מבין אותם. רק מי שעושה כן הוא יודע כי אשריו גם בעולם הזה, ואין הצער שמצטער אלא צער מדומה, וכקליפת השום נחשב לעומת התענוג בעמלה של תורה.

הרב משה שינפלד ז"ל

רב איסר זלמן זצ"ל: אם יאמרו לי החזו"א הוא מלך המשיח אאמין. משפט זה נמסר לרבינו. השיב: בואו וראו כמה רבי איסר זלמן נכסוף נכסף למשיח, שחושב אפילו...
מתוך דגלנו

החזו"א ז"ל ביקר פעם בביתו של מרן הגרי"ז זצ"ל, ואמר ביציאתו למלויו, חשים כאן קדושת המקום. מסרו זאת להרב מבריסק, השיב, בודאי חשים כאן קדושת המקום, שעה שהחזו"א נמצא פה.
מתוך דגלנו.

[שי אבי דוד]

בצל שכנותו של החזו"א. פורסם לפני כשנתיים במוסף שבת של 'יתד'. כל הזכויות שמורות.
הגאון רבי יוסף שטיגל שליט"א מראשי ישיבת 'ברכת יצחק' מעלה זכרונות ילדות בצלו ובשכנותו של מרן החזו"א
***
כשלושים שעות בטרם פטירתו, עוד זכיתי לשוחח עם מרן החזו"א, מספר הרה"ג ר' יוסף שטיגל שליט"א מראשי ישיבת 'ברכת יצחק' שבאור יהודה ובנו של הגאון רבי מתתיהו זאב שטיגל זצ"ל מייסד ישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק בבני ברק, מי שלזכותו נזקפת הגעתו של החזו"א לבני ברק.
שישים שנה חלפו מעת עלייתו של החזו"א לשמי מרום בליל שבת קדש לסדר 'ואברהם שב למקומו'. הזכרונות יוקדים וניצבים מול עיניו כאילו התרחשו הדברים אך אתמול - 'מה שאני מספר לך, זה רק מה שאני זוכר באופן ברור', אומר לי רבי יוסף, גדלתי בצלו, ועקבתי אחר דמותו הנאצלת אשר הותירה בי חותם עמוק בל ימחה, לכל אורך חיי.
***
אבי פגש בחזו"א לראשונה בחתונתו של גיסו מרן הסטייפלער שהתקיימה בוילנא - אותו הכיר מתקופת נובהרדוק (אף כי לא למד יחד עמו באותה ישיבה). זכרונו הראשון של אבי ממנו, כפי שסיפר לי לימים, היא כשל אברך העושה רושם רציני - עובדה שלא מנעה ממנו להגיע ולשמח את גיסו החתן כשהוא חובש לראשו כובע כשל ילד חסידי, מראה שהעלה חיוך אצל המשתתפים.
על חלקו של אבי (אשר עלה ארצה בגפו בשנת התרצ"א, תוך שהוא מותיר אותנו - אימי ושלושת ילדיה עד להתבססותו בארץ, אנו הגעתנו לכאן רק בשנת התרצ"ה) בהגעתו של החזו"א לבני ברק סיפר לי, כי בהיותו באחת הפעמים בתל אביב לשם השגת אישורי עליה עבור תלמידי נובהרדוק, פגש במקום את רבי משה פרוש, אשר שח לו כי נשלחה אליו בקשה מאת מרן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, לפעול להשגת אישור עבור מרן החזו"א.
ראה זה פלא, אמר רבי משה לאבי, תדיר בכל עת שאני מגיע לכאן, אני נתקל בקשיים מרובים עד אשר אני זוכה לראות את האישור ביד, והנה עתה, התרחש הכל ללא תקלות ובקצב מהיר.
עם הגעתו של החזו"א בשלהי שנת התרצ"ג, מצא לו מקום זמני אצל רב שהתגורר בעיר יפו אשר עמד בקשרים עם הגרח"ע, אבי נהג לפקוד את המקום מעת לעת, על מנת להתעדכן בנעשה אצל ידידיו שמעבר לים. היה זה בימי שלושת השבועות, והנה, אבי מבחין בחזו"א. תוך כדי שיחה עמו הבין אבי כי בתכניתו למצוא לו משכן קבע בישיבת לומז'א שבפתח תקוה. הוא הציע לו לבוא לבני ברק, שם, כך סבר, יוכל להשפיע רבות על צביון המקום, שבאותה עת התנהל כמושבה של המזרחי. בתשובה נענה החזו"א כי עתה, בשלושת השבועות, אין לו כל תכניות.
במסגרת אותה שיחה התעניין אבי אצל החזו"א בנוגע לגיסו: 'שלחתי אליו אישור עליה כפי שסוכם בנינו, שלאחר שאמצא עשרים תלמידים להקמת ישיבה, אציב אותו בראשה. משום מה, לא שמעתי ממנו עד כה.
כאשר הבין אבי כי ככל הנראה ידו של אחד מתלמידי הישיבה ב'מעל', החליט לשלוח את הרישיון שוב בידי אחד מנאמניו שימסור אותו לסטפיילער ביד, הפעם אכן יצא הדבר אל הפועל. לימים, סיפר בנו מרן הגר"ח שליט"א לבני כי מי שהסתיר את הדבר מן הסטייפלער היה בעל שם משפחה זהה לשלנו, אשר לא יכול היה להשלים עם כוונתו של הסטייפלער לנטוש את צאן מרעיתו.
חלפו מספר ימים, והנה, למחרת תשעה באב, בעוד אבי שוהה בהיכל הישיבה, ששכנה באותם ימים בביהכנ"ס הגדול, נקרא לפתע על ידי מישהו הממתין לו בחוץ, שם גילה לשמחתו את מרן החזו"א ורעייתו. תיכף קרא לשני בחורים ובקשם כי יטלו עמם שני כסאות ויעלו יחד עמו להר השלום, על מנת לשאוף אויר צח. במקביל, קרא לשני בחורים נוספים ובקשם לסור אל המושבה, ולחפש דירה עבורם. היה זה הרב מיודסר, אחד מבין שלושת הרבנים ששימשו אז במושבה, אשר בדירתו שעמדה בסביבת רחוב מנחם של ימינו, נמצא מקום עבורם לתקופת שהותם הראשונה במקום.
***
מכאן ואילך, מספר רבי יוסף שליט"א החלה מסכת ידידות רבת שנים, בין משפחתנו לבין בית החזו"א, שכן לאחר תקופה קצרה בה התגורר בבית הרב מיודסר הציע אבי לחזו"א לעבור להתגורר בגבעת רוקח סמוך לביתנו.
היה זה יהודי אמיד בשם ר' קלמן בלס יוצא גרמניה שהחזיק כמו רבים אחרים בפרדס שעמד לצד ביתו, ובמסגרת מעשי החסד הרבים שעשה, השכיל לפנות מקום עבור החזו"א. את מקום הפרדס נתן לאבי על מנת להושיב עליו ישיבה, ואילו את ביתו חילק לשנים: דירה אחת שהיתה בנויה כחדר על גבי חדר וגרם מדרגות עשויות עץ שחיבר בניהם הותיר לעצמו, ודירה נוספת בת שלושה חדרים, ייעד עבור החזו"א.
בהקשר לכך, זכורה לי שנינותו של החזו"א, היה זה לאחר שמאן דהוא מיעט בכבודו של ר' קלמן בנוכחות החזו"א, באומרו כי ראשי התיבות של שמו מרכיבים את המילים: 'כזבנו, לצנו, מרדנו, נאצנו'. על אתר השיב לו החזו"א באותה מטבע: קלמ"ן, ראשי תיבות למפרע, 'נדב מדרש לישיבה קדושה'.
מפי ר' קלמן עצמו זכורה לי היטב אמירה נוספת, אותה זכה לשמוע בהיותו כבן חמש בעירו ממל שבגרמניה. היה זה בעת ששהה במקום רבי ישראל סלנטר זצ"ל, היתה אז פרשת בלק, אמר הרב המקומי בדרשתו: 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' - כמה טוב לבית הכנסת שרבי ישראל שוהה בקרבו.
משך מספר שנים התפלל החזו"א באופן קבוע בהיכל הישיבה שכאמור עמד בסמוך (היכן שניצבת כיום ישיבת בית מתתיהו הנושאת את שמו של אבי), שם נהג להתפלל תפילת שחרית ביחידות כוותיקין גם בימים הנוראים, תוך שהוא נותר במקום עד לסיום התפילה במנין שהחלה מאוחר יותר. בתקופה מאוחרת יותר, החל להתקיים מנין בביתו.
פעמים רבות, מספר רבי יוסף, התפללתי במחיצת החזו"א, זכורה לי היטב קריאתו את 'שמע', כיצד רעדו ידיו ורגליו באומרו 'בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך'. פעם נוספת בה רעד היתה בסיום הקריאה באומרו 'להיות לכם לאלוקים'.
שלוש פעמים ראיתיו בוכה, האחת, בעת אמירת הקדיש בהלוויית אמו (שנמנתה על המתפללות הקבועות בעזרת הנשים של בית הכנסת שלנו), הלווייתה יצאה מהדשא שבקדמת בית הכנסת הגדול, אל עבר הר הזיתים, אחר שבבני ברק טרם היה באותם ימים בית קברות. פעם נוספת היתה בתשעה באב, כאשר עם סיום אמירת הקינות, פרץ בבכי יחד עם גיסו הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל. הפעם השלישית, היתה בעת הלווייתו של הגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל.
***
על השכנות הטובה עם משפחות קרליץ וקנייבסקי מספר רבי יוסף: משפחת קנייבסקי התגוררה מעלינו, באחד הימים אני שומע לפתח רחש בחדר המדרגות, יצאתי לראות במה דברים אמורים, והנה, אני מבחין כיצד צאצאיה הרבים של אם החזו"א מלווים אותה מביתו של הגאון רבי ניסים קרליץ לביתו של הסטייפלער, 'כיבוד אם' שכזה נחרת היטב בזכרוני.
שמעת שיירו פעם לעבור של החזו"א? שואל רבי יוסף, היה זה היכן שניצב כיום רחוב חתם סופר, בבית הראשון מצד שמאל התגורר יהודי אמיד שהעסיק אצלו פועלים ערביים, קינן בו החשש שמא הם יגנבו מביתו, ולשם כך, ביקש מן השומר המקומי כי יפטרל בקרבת ביתו. היתה זו שעת בוקר מוקדמת שלאחר ליל קיץ, והחזו"א שביקש לעצמו מפלט מהחום, שכב על ספסל במרפסת ביתו כשהוא מכוסה בסדין. השומר שחלף במקום הבחין בדמות העוטה על עצמה סדין, סבר לתומו כי נפל לידיו אחד מאותם ישמעאלים. 'הרם ידים', צעק לעברו של החזו"א שלא שמע את הקריאה, ומשלא קיבל שום תשובה, ירה לעברו. הכדור חלף כמטר מעליו, וחדר מבעד לדלת העץ. לאחר מכן התקרב החזו"א לעברו, הזדהה וטרח להסביר את סיבת שהותו במקום. בתפילת שחרית שלאחר מכן, בה נכחתי גם אני, הגיע החזו"א לבית הכנסת וביקש מהגבאי עליה. הגבאי סבר לתומו כי בכוונת החזו"א לברך ברכת 'הגומל', ולא היא, 'אחזתי באמצע ברכת התורה, סיפר, כשלפתע הפר את השקט אותו כדור תועה, עובדה שבלבלה אותי, ובשלה אבדתי את הכוונה ואת המקום שבו אחזתי. משום כך, אני רוצה לצאת ידי חובת הברכה בברכה שאומר על הספר. אין לי הסבר מדויק לדבר, אומר רבי יוסף, אמנם כך חרות הדבר בזכרוני.
המעשה הבא, הוא בבחינת 'מופת', איני יודע כיצד להסבירו, אמנם כך היה המעשה: יהודי נכבד פנה אל החזו"א בטענה כי אין זה מכובד עבורו להתגורר בדירה שכורה, והציע כי יבנה עבורו דירה. 'איני לוקח כסף מאנשים' השיב לו החזו"א. חלף זמן מה, והיהודי פונה אליו שוב: לכולם נותן הרב עצות, מדוע לא אזכה אף אני לעצה? נותן אני את הסכמתי לבניית הדירה, אולם רק בתנאי שאשתתף בעלותה על ידי מתן דמי שכירות חודשית, אמר החזו"א.
ויהי היום, החזו"א החליט להעתיק את מגוריו אל הדירה החדשה, אל הבית שעליו ניצב תלמוד תורה תשב"ר, ברחוב הקרוי על שמו. באחד הימים שלאחר המעבר, בקשתי לפקוד את מעונו החדש. בביקורי שם פגשה אותי אחותו, אמו של מרן הגר"ח, ובקשה ממני כי אטול עימי בחזרה לביתי שקית ובה עוף עבור הרבני שחששה מן המעבר, ונותרה להתגורר בדירה הקודמת.
חלפו מספר חודשים, הרבנית טרם שינתה את דעתה, בסמוך לביתנו-ביתה התגוררה אשה גלמודה שידועה היתה כמי שאינה יוצאת מביתה לעולם, והנה, באחד הימים, לאחר שהרבנית סרה לביתה, בקשה אותה שכנתה להצטרף אליה לסיור ברחובות המושבה, במסגרתו הגיעו עד למעונו החדש של החזו"א. הרבנית החליטה לנצל את הסיור על מנת להתרשם מן הבית החדש, משהבחינה במטבח המרווח שאותו היא מסרבת לנצל, החליטה על אתר כי יהיה זה לא חכם לבלתי לנצלו. משתם לו הסיור המשותף, נפרדו דרכיהן של השתיים, הרבנית העתיקה את מגוריה אל הבית החדש, בעוד שכנתה ננעלה שוב בביתה כבתחילה.
בהקשר לכך, נזכר רבי יוסף כיצד באחד הימים שמע את הרבנית שחה כמענה לטענה שהושמעה כלפיה על אודות תרומתה העצומה לגדילתו של החזו"א: 'ארבעים שנה שלחתי אותו לבית הבראה ולי אומרים כך!? מידי יום הייתי טורחת ומביאה לו אוכל לבית הכנסת, גם כאשר ירו ברחובות!'
על אודות כך נהג החזו"א לספר כי קודם חתונתם נתנה את הסכמתה כי לכך שיוכל לשבת וללמוד ללא כל הפרעה, כאשר עול הבית יהיה מוטל כולו על שכמה. כאשר קודם לגמר השידוך, שלח אותו אביה להיבחן אצל הגר"ז בענגיס. לימים, כאשר הגיע הגר"ז לבקרו, נכחתי לראות כיצד קם ששכב באותה עת על כסא נח, קם לכבודו מלוא קומתו.
על התקופה בה ניהל הרבנית חנותה לפרנסתה, ספרה לאימי כי בחששה מן הגויים שפקדו את חנותה, נוהגת היתה לפתוח מעת לעת את הדלת שהפרידה בין החנות לביתה, ולקרוא לעבר בעלה שישב אותה עת בבית המדרש: 'שעי', תכבה את האש, תוריד את הסיר מן האש'.
***
זכות גדולה, מספר רבי יוסף, נפלה בחלקי ובחלקו של אחי הצעיר ממני שמרן החזו"א ילמד עמנו מידי שבת בשבתו, במשך תקופה שהתפרסה על פני שלוש שנים. היה זה לאחר סעודה שלישית שאותה נהג החזו"א לאכול בסיומה של מנחה גדולה, אנו היינו ממתינים לו שיסיים את סעודתו, אז היינו דופקים בדלת שנפתחה על ידו. לימודנו לא היה על סדר קבוע, כי אם עסק כל פעם בחומר שאותו למדנו בשבוע הקודם.
שאלו אותי פעם כיצד עלה בידי החזו"א לרדת מרום פסגת עמקותו אל רמתם של ילדים צעירים כמותנו? נתתי לכך דוגמה שתיטיב לתאר את הצורה שבה נהג ללמוד עמנו: 'אתה הולך למכולת, שאל אותי החזו"א, נוטל לידך כוס מיץ ונותן בעבורה כסף. האם מכרת כסף ושלמו לך בעבורה מיץ, או שמא להיפך, קנית מיץ, ושלמת בעבורו כסף? למאי נפק"מ, אם אתה יכול להתחרט אם לאו. אם קנית מיץ, הרי שאתה צריך לעשות קנין משיכה, אמר לי. באופן זה, ביקש לבאר לי את דברי המשנה הראשונה בפרק הזהב, אם הזהב הוא הדבר שאותו קונים, הרי שחייבים לתת תמורתו את הכסף. עבורי הצעיר, היו הדברים קשים מעט להשגה באותה עת.
לא אחת שמעתי מפיו בעת הלימוד דברי הערכה על הגרעק"א, חשתי כיצד כאשר הוא מדבר עליו ממלאת אותו יראה. על המשנה ברורה נהג לומר: 'רואים פה את שיטת הגרעק"א'. ידוע גם כי אחיו התפאר בין חבריו בבחרותו, כי הינו אח של רעק"א. לתמיהת חבריו, הסביר כי סברותיו הינן כשל הגרעק"א.
***
תקופת הבחרות, אותם ימים שבהם כבר עמדתי על דעתי, מנעו ממני מלהמצאות בחברתו כפי שמורגל הייתי עד כה. היה זה לאחר שבשנת התש"ז עברתי ללמוד בישיבת מיר, בה למדתי למשך תקופה של מספר חודשים, החל מחודש חשון ועד לחודש שבט, שכן בחודש חודש אדר כבר הטילו השלטונות הבריטים עוצר על שכונת בית ישראל, דבר שאילץ אותי לשוב לבני ברק, לישיבת פוניבז'. ברור היה לי כי במפגשי הראשון עם החזו"א אדרש להשיב לשאלותיו הנוגעות ללימוד המסכת. משכך, מנעתי עצמי מלראותו במשך כחצי שנה, אלא אם כן וידאתי כי אנשים נוספים מצויים אצלו באותה שעה. חלפה חצי שנה, אזרתי אומץ בקרבי, הגעתי לביתו בגפי, וכאשר יגורתי כן היה. 'מה אתה לומד?', התעניין אצלי החזון איש, 'סוגיית תקפו כהן בבבא מציעא' השבתי, נו, תגיד משהו, ביקש, הרציתי בפניו את דברי הרמב"ם בסוגיה והקושיה עליהם, ואת התירוץ של הגהות הגר"א על פי דברי הרשב"א. את זה אומר הרשב"א, אמר החזו"א, אבל מה אתה אומר? היתה זו בשבילי אותה שעה מעין קריעת ים סוף. חזרתי פעם נוספת על דבריי. הסמקתי מבושה. לא ככה לומדים' אמר לי, עליך לחשוב מה אתה אומר, ואם כתוב ברשב"א לא כך, עליך להבין מדוע.
***
השיחה עם רבי יוסף מתארכת, ויחד עמה קולחים מפיו בזה אחר זה זיכרונותיו מאותן שנים:
היה זה ערב פסח, נזכר רבי יוסף, אבי שלחני אל מרן החזו"א ונתן בידי צ'ק על סך חמישים לירות - סכום שנשלח מחו"ל והיה בו בכדי לקנות שטח של דונם באותם ימים. ידע אבי כי החזו"א לא יחתום על קבלה בימי חול המועד, ובקשני כי אבקש הימנו שיאשר את קבלת הסכום. אמור לאבא, אמר החזו"א, כי גם היום בערב חג הפס איני נוהג לכתוב, סור אלי לאחר המועד. עשיתי כדבריו והגעתי לאחר החג, הוא נטל גיליון גדול, חתך ממנו פיסה קטנה, ורשם באותיות קטנות כי הוא מאשר את קבלת הסכום.
זכורני, כיצד רשם פעם על גבי מעטפה ששלח לכ"ק האדמו"ר האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצ"ל שהתגורר ברחוב אחד העם בתל אביב, תוך שהוא מוסיף בין המילים אחד [ולא מן] העם'.
באחד מימי הפורים סרתי לביתו, יחד עימי היו בבית שבעה אנשים נוספים, הוא שכב על מיטתו, ואחד מן הנוכחים ביקש ממנו כי יאמר 'פורים תורה'. פתח החזו"א ואמר: 'סוס חי שלושים שנה', כתוב שהמן ביקש לרכב על סוס שרכב עליו המלך, על כך אמרו חז"ל 'סוס שהמלך רכב עליו - בזמן שהמליכו אותו', נמצא לפי זה שהסוס היה בעת המלכת המלך בן חמש עשרה, ומאז שהתחיל המלך למלוך ועד שביקש המן לרכב עליו חלפו שתים עשרה שנות מלכות, נמצא שהיה הסוס בן 27, 'אאלטער פעלד (סוס זקן)' אמר החזו"א, והעלה חיוך על פני הנוכחים.
נדמה לי, אומר רבי יוסף, כי ביאור הדברים הוא כך: אצל אדם פחות משישים שנות חיים הרי זה בבחינת כרת, מחצית מאותן שנים הן שלושים, ובפרקי אבות נאמר 'בן שלושים לכח', שכן שלושים שנה הן אמצע החיים. אם סוס חי שלושים שנה, הרי שאמצען הן חמש עשרה.
מקרה נוסף שבו שנינותו של החזו"א גרמה להעלות חיוך אצל סביבתו, אם כי לא הייתי נוכח באותו מעמד, התרחש בימי חג הסוכות, עת שהתה אצלו קבוצת בחורים, על השולחן היו מונחים מזונות, אמנם בני החבורה התביישו ליטול מהם, עד אשר אחד מהם אזר די אומץ ונטל לעצמו מן התקרובת. החזו"א הבחין בבני החבורה המביטים בחברם בעין ביקורתית, הוא רצה להציל המצב, אמר להם: היתה לבחור 'חקירה', הרי מצטער פטור מהסוכה, אם בכל זאת ישב בסוכה נקרא הדיוט, והקופץ בראש גם הוא הדיוט. אמר החבור לעצמו, אם כבר הדיוט עדיך להיות עם עוגה.
זכור לי מקרה שבו באה לידי ביטוי חכמתו הגדולה של החזו"א, היה זה בראש השנה, הגאון רבי דוד פוברסקי היה בעל תפילה בישיבת פוניבז', בנו הגאון רבי ברוך דב שליט"א, שכב באותה העת במיטה כשהוא סובל מנפיחות בשפה, דבר שגרם לחום גופו לעלות. הלך בחור מהישיבה לבקרו, ורץ לספר לחזו"א על מצבו. החזו"א קם ויצא לראות במה דברים אמורים, הגיע אל מיטת חוליו, הסיר את משקפיו, התכופף אליו ובחן את מצבו. על אתר הודיע כי יש להבהילו בדחיפות לרופא, תוך שהוא מורה למסור לרופא בשמו כי יש לנתחו. מאוחר יותר התברר כי החולה היה נתון בסכנת חיים בשל המוגלה שאיימה לחדור לווריד, דבר שאובחן על ידי החזו"א בזמן אמת.
זכרון נוסף שיש לי מתקופת לימודי בפוניבז', אולם הישיבה שכן אז היכן שנמצא כיום חדר האוכל, הגיע יהודי ואמר לי שהוא מגיע מביתו של החזו"א, לשם הלך בכדי לבקש ברכה מעבור בנו החולה. 'עלה לישיבת פוניבז', בקש מעשרה בחורים ששקועים בלימוד לומר עשרה פרקי תהלים, ולאחריהם יאמרו 'מי שברך'.
לפני מספר שנים, ספרתי זאת לגבאי של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, תוך שאני מפרש את דברי החזו"א בכך, שאותם השקועים בלימוד, מסוגלים יותר להיות מצירים בצרתו של יהודי. הלך הגבאי וסיפר את הדברים למרן הגר"ח. והנה, לאחר מספר חדשים, אני מקבל טלפון מאחי הצעיר, ומספר לי שהגיע אדם לגר"ח ושאלו על אודות דברי המדרש שכאשר ישנו יהודי המצוי בצער, הקב"ה מודיע זאת ליעקב אבינו, ומבקשו שיתפלל עליו. מדוע דוקא ליעקב? שאל האיש. ענה לו הגר"ח, יוסף שטיגל סיפר על החזו"א שאלו שמתעמקים בלימוד מבינים טוב יותר את צערו של הזולת, לכן מספר זאת הקב"ה דוקא ליעקב. כך זכיתי לקבל הסכמה מרבי חיים קנייבסקי.
***
שישים שנה חלפו מאז אותו ליל שבת מר, עת הסתלק מרן החזו"א. עבור רבי יוסף, כמו עבור רבים אחרים, האבדה הולכת ונעשית גדולה יותר עם חלוף השנים. זכורה לו היטב אותה שבת, בה התקבלה הידיעה הפתאומית. אותה עת ישן עמו הבחור ברטלר, החזו"א העירו וביקש כי יביא לו כדור, הלך לחדר השני להביאו, וכששב נמצאו ללא רוח חיים. הבחור החל להרים קול צעקה, הסטייפלער שהתגורר בבית הסמוך נחרד למשמע צעקותיו, הגיע מהר והעלה אור בחדרו. תיכף הזעיק את רופאו ד"ר המר מתל אביב, כאשר הגיע כבר לא נותר לו אלא לקבוע את מותו. הוא היה זה שפרסם את דבר המקרה, כך נודע הדבר בחו"ל, שם טרם נכנסה השבת לפני שנודע הדבר כאן ברחבי הארץ.

[מתפעל]

"תוך כדי, נזכרתי במה שסיפר לי צ.מ. וידבסקי".

אפשר לדעת מי זה?

אשמח להתקשר אליו לשמוע את הסיפר הזה ממנו.

הסיפור עם הדיבוק נשמע לי באבע מעשה.

[לומד_בישיבה]

"תוך כדי, נזכרתי במה שסיפר לי צ.מ. וידבסקי".

אפשר לדעת מי זה?

אשמח להתקשר אליו לשמוע את הסיפר הזה ממנו.

הסיפור עם הדיבוק נשמע לי באבע מעשה.

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=46105
כפי שכתבתי אני נדפס גם נדפס אינך חייב להאמין לי.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לרגל יומא דהילולא בחו"ל עדיין יום.

[נוטר הכרמים]

אני מעתיק מיומני מחודש תשרי האחרון:

אחר כך פניתי אל בית הרב הגאון רבי שמעון זייבלד שליט"א ברחוב רשב"ם. עיניו ברקו כאשר הזכרתי שם מו"ר זצ"ל, אך לא היה בפיו לחדש, סיפר שאחיו הגדול ז"ל למד עמן באותה הכיתה בעץ חיים. שאלתיו על הקשר שלו עם החזו"א, וסיפר כמה דברים.

תחילת הקשר היה כאשר למד ב'מתמידים' בשעות הלילה שפתח הרב הצדיק ר' וועלווע'ל חעשין בברסלב שול בשכונת שערי חסד. ר' שמעון שינן גמרא פרק הכונס בעל פה על הלשון עם המנגינה. כפרס על תקופה שלמה נסעו כל הילדים בחול המועד לבני ברק לבקר אצל החזון איש ובישיבת פוניבז' וכו'.

כשנכנסו להחזו"א אמר ר' וועלוועל שיש כאן ילד ששינן בע"פ הכונס, החזו"א אמר שיתחיל להגיד, אמאר עמוד אחד, ואז החזו"א הפסיקו ואמר גענוק, ומגגודל הנאתו נתן לו כרך חזון איש על בבא קמא במתנה.

שאלתי את ר' שמעון, אם אפשר לראות ולגעת בכרך של החזו"א ההוא... והוא משיב, שאין לו אותו, "מיד החזרתי אותו, ראיתי שאין לחזון איש כסף והוא מתפרנס בקושי ממכירת הספרים, לא רציתי שיפסיד כרך, יצאנו החוצה וראיתי ערימה של ספרים והבלעתי את הספר בערימה... (לא יאומן ההסתכלות של ילד ירושלמי והעדינות).

אחר כך סיפר על הזדמנות נוספת שחווה אצל החזו"א, "למדתי ב'עץ חיים', יום אחד הרגשתי שאין לי כל כך חשק ללמוד, ואבא אמר לי שנסע לחזו"א, ונסענו שנינו, נכנסתי ושמע שאין לי חשק, ואמר לי להוציא גמרות ובא נלמד יחד, ולמדנו קצת, ואח"כ אמר לי, לא מתאים לך ללמוד בירושלים, מתאים לך ללמוד כאן. בסלבודקה או בפוניבז', והעדיף את סלבודקה בשבילי, ור' אייזיק לא רצה לקבל אותי באמצע הזמן, והחזו"א השתדל בשבילי שאתקבל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

גענוק= די .תרגום לספרדים.

[חשבה לטובה]

סיפור שהובא בהרבה מקומות אבל ההוספה שלי היא מכלי ראשון
היה זוג ניצולי שואה הונגרים תמימים שגרו בשכנות לחזו''א ויהי היום ואירע להם פיצוץ בצנרת ולא ידעו מה לעשות הבעל רץ לחזו''א ואמר לו רבי מה עושים אמר לו החזו''א מה אתה רוצה ממני אמר לו אותו יהודי אני רוצה שהרבי יגיד למים להפסיק לזרום, ענה החזו''א אני אומר למים להפסיק ואכן המים הפסיקו לזרום. עד שתוקן התקלה בא שוב לחזו''א ואמר לו רבי מה יהיה המים לא זורמים אמר לו החזו''א שיתחילו לזרום וכן הווה.

וההוספה היא כדלהלן כאמור שמעתיה מבעלי המעשה כלי ראשון:
היה זוג ניצולי שואה שהאשה עברה ניסויים אצל מנגלה ימ''ש עד שהפכה לעקרה, ואותו יהודי שנישא לה א ידע מזה ועז היה חפצו להקים דורות ישרים אחרי השואה והלך לחזו''א לשאלו אם זה נקרא מקח טעות ענה לו החזון איש הוא (מנגלה ימ''ש) לא יחליט אם יהיה לך ילדים או לא ענה לו היהודי מה הרבי מתכוין לומר ענה לו החזון איש אני מתכוין לומר שאתה תוכל לקיים פו''ר ויהיה לך בן ובת וכך הווה
היהודי הסתלק לפני כעשור ואשתו לפני כשנתיים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הובא בקובץ שהעלתי לעיל.

[מצליח]

ידוע שהחזו"א היה בשולחן ליל שבת אצל האדמו"ר מוויזניץ?

[חיים שאול]

כנראה מי ששמע הדברים בשבעה לא דק
א. את כד יתבין שר החזו"א בשמחת תורה בביתו
ב. הקה"י הי׳ בטיש הראשון של האמרי חיים יחד עם בנו הגר"ח שליט"א
ג. את ההערות הללו העיר כשפגשו ביום חול (כך מונח בזכרוני, אולי במעמד הקמת השיכון או משהו דומה)

[פנחסויפלל]

בדומה לסיפור דלעיל. סיפרה לי סבתי, שאחר המלחמה עלו לארץ, והיה להם איזה סכום להשקיע. ושאלו את החזו"א. ואמר שיקנו קרקעות בב"ב. וסיפרה שהיה נראה להם שלא יצא מזה כלום, והלכו וקנו איזה מכונות אריגה. ואחר זמן קצר לא נשאר מזה כלום.

[צביב]

בת אחות החזון איש היתה צריכה להכין שיעורי בית,
להעתיק קטע ספרותי,
כתב בשבילה החזון איש ( מה שהובא בקובץ אגרות)
האדם דומה להולך ביער עבות וכו'