פורום אוצר החכמה

וולףאנטפלעקונג כתב:

לעומקו של דבר כתב:אמרו לי אחי ורעי, פרשת ההימום בשחיטה באשכנז לפני המלחמה הארורה, היכן יש מראי מקורות לפרשה היסטורית זו?
אחר שקראתי שו"ת שרידי אש ח"א (וע"ש באורך), התחדשו לי דברים רבים
היכן יש חומר נוסף?

יש על זה ספר שלם ׳עדות נאמנה׳ מצוי באוצר ובהיברו בוקס.

תודה

עקביה כתב:בסוף כרך א' של אגרות חזו"א מופיע מכתב שכתב ר' חיים עוזר אל הרב ד"ר מאיר הלדסהיימר, בו הוא מביע את התנגדותו להעברת ביהמ"ד לרבנים לארץ ישראל. הרב וויינברג, בעל השרידי אש, כתב מכתב תגובה לרח"ע, בו הוא מוחה על הזלזול של רח"ע בביהמ"ד לרבנים. אפשר לראות את המכתב באשכול זה viewtopic.php?t=4032

עכ"פ גם הריי"ו התנגד להעברת ביהמ"ד לא"י, כמבואר באותו מכתב, אף כי הוא אינו מגלה מדוע. מישהו יודע אולי מאיזה טעם התנגד הריי"ו?

אם לא תמצא סיבה מיוחדת אחרת, אין סיבה להניח שהסיבה שלו שונה מהסיבה של התנגדות הגרח"ע ושאר הרבנים.
הבינו שבית מדרש כזה ראוי לו שיהיה במקום שבו בין כך אין ישיבות, ובמקום כמו ארץ ישראל (או גם מזרח אירופה דאז), שיש בו ישיבות 'מן הטיפוס הישן', מוסד כזה יכול רק להזיק.
הרצאת הדברים באורך נמצאת כמדומה במכתב מאליהו. גם בשם החזו"א. (חלק?) אם כי הגריי"ו אולי היה מסגנן פחות חריף מלשון הגראא"ד שם.

היכן נמצאים דברים בהקשר זה במכתב מאליהו?

קראת את מכתב התגובה של הריי"ו למכתבו של רח"ע? לא נראה שהוא מסכים עם טעמו של רח"ע.

עקביה כתב:היכן נמצאים דברים בהקשר זה במכתב מאליהו?

קראת את מכתב התגובה של הריי"ו למכתבו של רח"ע? לא נראה שהוא מסכים עם טעמו של רח"ע.

מחילה, לא ראיתי שהוא כותב במפורש שיש לו טעם שונה מטעם הגרח"ע.

מכל מקום כמדומני שחריפותו של המכתב אינה משקפת כלל את דעתו על הישיבות, הנמצאת בלפרקים ובשאר כתביו. זה סתם באגב.

במכתב מאליהו יש התכתבות על פתיחת הסמינר באנגליה. אין לי מולי לציין.

במכתב מאליהו ח"ג עמ' 355 ו 359 יש 2 מכתבים על סמינר למורים. הוא מדבר שם על 'שיטת פרנקפורט', אך אינו מזכיר את הסמינר לרבנים מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר.

עקביה כתב:במכתב מאליהו ח"ג עמ' 355 ו 359 יש 2 מכתבים על סמינר למורים. הוא מדבר שם על 'שיטת פרנקפורט', אך אינו מזכיר את הסמינר לרבנים מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר.

אבל העיקרון אותו עיקרון, כמובן.

לעומקו של דבר כתב:

עקביה כתב:במכתב מאליהו ח"ג עמ' 355 ו 359 יש 2 מכתבים על סמינר למורים. הוא מדבר שם על 'שיטת פרנקפורט', אך אינו מזכיר את הסמינר לרבנים מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר.

אבל העיקרון אותו עיקרון, כמובן.

למה זה מובן. שמעתי מהר' אורי ויינברג שקהילת פרנקפורט, ממשיכי דרך הרש"ר הירש, התנגדו לשיטת רע"ה. הוא אמר בשם א' ממנהיגי הקהילה, דומני ר' שלמה זמן ברויאר או בנו הרי"ב שהיו רבני הקהילה, שאם כל מה שמוסדות החינוך שלהם עושים הוא למנוע מאנשים מללכת להסמינר של רע"ה זה כדאי.
אולי יש ק"ו, אבל אינו מובן מאליו.

..

עקביה כתב:

יבנה כתב:לאחר השואה הוא נשאל למה הוא לא עובר לגור בא"י, והוא השיב שהוא נמצא בין שתי עולמות ואם יגיע לא"י יצטרך לבחור ביניהן והוא לא היה מרוצה משתיהן. לפי הזכור לי המכתב נדפס ע"י שפירא. אולי זה היה טעמו גם לפני השואה.

יש לי את ספרו של שפירא (מהיברובוקס). לא כ"כ נשמע שזה קשור. וכי אם לו עצמו יש בעיה עם העליה לא"י הוא ימנע זאת מכל ביהמ"ד?

כמדומני שזה מופיע במכתבים לאטלס, ואם לא אז בספרו בין מזרח למערב [באנגלית].
הוא כנראה רצה לחנך את תלמידיו בדרך אמצעית וכפי שסבר בעצמו וכפי שחינך אותם שם.

עמקן כתב: שמעתי מהר' אורי ויינברג שקהילת פרנקפורט, ממשיכי דרך הרש"ר הירש, התנגדו לשיטת רע"ה. הוא אמר בשם א' ממנהיגי הקהילה, דומני ר' שלמה זמן ברויאר או בנו הרי"ב שהיו רבני הקהילה, שאם כל מה שמוסדות החינוך שלהם עושים הוא למנוע מאנשים מללכת להסמינר של רע"ה זה כדאי.

אפשר לראות כאן קצת חומר על זה:

http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/berlin-2.htm

אני שמעתי שזרח וורהפטיג היה זה שרצה לסחוב את המטה של הרב וויינברג (שמעתי שהלוייה היתה בישיבת חברון, ושם דנו באיזה כיוון ללכת, לסנהדריה או מלכי ישראל עד הר המנוחות) ואמר להרב סרנא שכבר חפרו את הקבר, וענה לו הרב סרנא בסערת רוחו 'דאס, זאלסטו האלטען פאר זיך!' (את זה תחזיק לעצמך)
אשכול זו, כנראה מופנית למומחים בחיי הרב וויינברג. מסתמא יבאו קוראים שלא ידעו במה המדובר, ע"כ מן הרצוי שאחד יסקר את חייו בקצרה, עם תאריכים ומקומות מפורטות, כדי להשאיר שם ושארית לענק רוח הזה.
הקונטרס להשמיצו קבלתי באימייל מפרופ' שפירא ובאמת אינו שווה היריקה. קטני הדעת אולי יתפתו מהדברים שהוצאו מקשרם וסך הכל אינם מתאימים לחיי בחור צעיר בתרבותינו. וסתם אזוי, אין בהם כדי להשמיץ אף אחד מהגדולים של היום, שלא הכירו אותו ולא היו בישיבה ביחד אתו, חוץ מהרב יצחק שיינר שליט"א שהיה ר"מ שם כאשר התגורר הרב וויינברג ליד הישיבה, וברור שאין החצים מופנים אליו

הגהמ כתב:כדברים שסיפר לר' רפאל כתב ביתר עוז במכתביו הפרטיים והסודיים לפרופ' אטלס שפירסמם פרופ' שפירא מעל דפי העתון 'תורה ומדע' (באנגלית) לתדהמת רבים.

היכן ניתן לקרוא את הדברים (בעברית)?

גימפעל כתב:יו"ל קונטרס בן 80 עמ' על בעל השרידי אש,
אם דעת החברים שזה מתאים אעלה אותו כאן.

אשמח אם ישלחו לי את הקונטרס לכתובת זו aaaa03355@gmail.com

אגיב לחלק מהדברים הכתובים כאן:
בהקשר לעלייתו של הרב ויינברג לארץ ישראל, יש בידי מכתב של הרב וינברג לאבי זצ"ל בו הוא מודה לו על סידור כל צרכיו למען עלייתו לארץ ישראל. ובכן הרב ווינברג בסוף ימיו גמר בדעתו לעלות לארץ ישראל והעניין כבר כמעט סודר הוא היה אמור לבוא לגור בבית הורי, הוא מודה במכתב לאמי שתחיה שמוכנה לכך שהוא יגור בביתם וכו'. אך לבסוף זה לא קרה בעקבות פטירתו של הרב ויינברג. המכתב דרך אגב פורסם קצת אחר פטירתו של הרב ויינברג אין לי כעת את הירחון בו הודפס [כמדומני של ר' חייקל גרינברג] והמכתב עצמו אבי זצ"ל לא רצה לפרסמו ולכך לא העלה אותו כאן.
פרופסור שפירא הוא פרופסור כמו רוב הפרופסורים שבכדי שהעבודה שלהם תיהי מעניינת ומחודשת הוא צריך להמציא דברים וככל שהדברים יהיו יותר משונים כך תהא עבודתו יותר גדולה ושמו יתפרסם לתהלה. כל דבריו שקר, כל מי שהכיר את הרב ויינברג וביניהם אבי זצ"ל סברו ששפירא שקרן ומנסה בכח לקחת את אישיותו של הרב וינברג למחוזות שהוא לא היה שייך אליהם כלל.
פרופסור שפירא התחנן לאבי שיתן לו העתק של המכתבים של הרב ויינברג, ואבי זצ"ל לא הסכים לשתף איתו פעולה. וחשוב להודיע בכל מקום אפשרי שפרופסור שפירא שקרן, וכפי הנראה מזייף מכתבים. וחוסר היראת שמים שלו גורמת לו לומר דברים שאסור בכלל להעלות אותם במחשבה ולא רק בפה, וכל שכן שלא בכתב, ולא ראוי כלל ששמו ישמע כאן.

הרב שלמה. הדברים שלך מעניינים מאד. אבל כדי לתת להם תוקף, רצוי שתעלה ולו דוגמא אחת שתוכיח את צדקת דבריך, על היותו זייפן/שקרן וכו'.

מונח בזכרוני שהשפירא הזה פרסם משהו בקשר לזה שהחביאו מכתבים ממנו לראיה שהיה בהם משהו בקשר לאחד מחלומותיו על הגרי"י זצ"ל. הוא רצה להסיק שהיה כתוב שם..... ולפי דברי שב"ח י"ל שנקם בזה על מיאון תלמידי הגרי"י זצ"ל למסור בידו חרב להרגנו.

רצוי לא להעלות הקונטרס נגד הגרי"י ותלמידו (לא היה תלמיד מעודו, אבל לצורך הפוליטיקה המציאו קשר כזה כדי להשמיצו).

מנחם-כהן כתב:

הגהמ כתב:כדברים שסיפר לר' רפאל כתב ביתר עוז במכתביו הפרטיים והסודיים לפרופ' אטלס שפירסמם פרופ' שפירא מעל דפי העתון 'תורה ומדע' (באנגלית) לתדהמת רבים.

היכן ניתן לקרוא את הדברים (בעברית)?

למיטב ידיעתי חוץ מקטעים אחדים שפירסם פרופ' שפירא בהערות שוליים בספר כתבי הרב ויינברג שההדיר, מעולם לא נדפסו המכתבים בעברית.

ר' בצלאל רקוב ע"ה שהכיר טוב מאד את רי"י וינברג, אמר לי עליו שביחס שלו לאקדמיה היה בבחינת רצוא ושוב, יום אחד מעריך ויום אחד מזלזל.

היום בלילה [אור לד' שבט כפי שכתוב על ציונו] הוא יום היארצייט של רב האי גאון והיות שהוא לא השאיר אחריו זש"ק, ע"כ בכדי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ראוי ונכון להעלות כאן את דברי תורתו הנפלאים והמחודשים שהם ממש בבחינת מתוק מדבש.
אל נא אחי תעלו את החלק הפוליטי אלא את החלק התורני שבו ושלו.

ראוי לציון ביאורו המבריק לד' הרמב"ם בהל' גו"א (א:ט) שפסק שאין לוקין על לאו דלא תחמוד מכיון שהוא לאו שאין בו מעשה. והרעיש הראב"ד עליו שהרי מיד אח"כ כתב הרמב"ם שאינו עובר על לאו זה עד שיקח החפץ שחמד, וא"כ אין לך מעשה גדול מזה.

ביאר הגריי"ו בדעת הרמב"ם שבאמת הלאו הוא החמדה בלב וחמדה הרי אי"ב מעשה, רק שנתנה תורה שיעור וקבעה שאינו עובר על לאו דלא תחמוד עד שתגביר חמדתו כ"כ ותכריחנו לעשות מעשה. (קצרתי שלא להכביד על הקורא אבל המתעניין ימחול לעיין בגוף הספר, הדברים מובאים בתוך ביאוריו על פרשיות התורה שבמהד' חדשות מספרו 'לפרקים' פרשת יתרו ע"פ המובא בשיעורי הגריי"ו על הש"ס ח"ב סי' לח כצ"ל)

נ"ל שיש להביא סימוכין לביאור זה מד' חז"ל בקידושין (מ.) שאמרו דמחשבה שעושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה, ופירש רש"י "מחשבה שעושה פירות - שקיים מחשבתו ועשה". הרי הוא כמבואר שמחשבה המביא לידי מעשה תקיפה יותר וראויה יותר להיענש עליה מאשר מחשבה שאינה מביאה לידי מעשה, וה"נ דכוותה.

ועוד העירני ח"א שמעין סברת הגריי"ו הנ"ל יש בד' רבותינו האחרונים שביארו שהכח המיחל בקניינים הוא רצונם של הקונה או/ו המקנה רק שנצרך לכך גם מעשה כדבר צדדי להמחיש רצונם בפועל, ולכך שייך להתנות תנאים במעשי הקנין וכדו' (ראה דברי הג"ר אלחנן בקובץ הערות סי' עו).

נמסר לי שערכו לדפוס אסופת מאמרי מחקר בתלמוד של השרידי אש (שפורסמו בכל מיני במות). מקווים שיראה אור בשבועות/חודשים הקרובים.

ייש"כ, הוא היה מעריך גדול של כל אדם, ולפעמים העלה אנשים צעירים ממנו על פניו, למשל חילק בין עצמו להגרמ"פ שהוא פוסק מהגמ' לעומת עצמו שפוסק עפ"י אחרונים, לעומת כן שמעתי מאבי ביקורת שלו על הרב נובירט [שש"כ], עפ"י אמרת ר"ח מולאז'ין על מה שיש לכל חכם בדורו מקרא משנה וגמ', ומה נעשה אתו שהמ"ב אצלו הוא התורה מה כבר נשאר למשנה וגמ'.

יש גם את הסיפור שלו עצמו עם החליצה של מומר, בו יצא הרוגצובר במכתב נגדו, "הלך אחר הנמושות ועזב את הירו' והרמב"ם", אז אמר, "אתם תשמעו בקולו כי הוא גדול הדור אבל אני לא אעזוב את הנמושות שלי הרמ"א והחת"ס".

מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

פרי יהושע כתב:ייש"כ, הוא היה מעריך גדול של כל אדם, ולפעמים העלה אנשים צעירים ממנו על פניו, למשל חילק בין עצמו להגרמ"פ שהוא פוסק מהגמ' לעומת עצמו שפוסק עפ"י אחרונים, לעומת כן שמעתי מאבי ביקורת שלו על הרב נובירט [שש"כ], עפ"י אמרת ר"ח מולאז'ין על מה שיש לכל חכם בדורו מקרא משנה וגמ', ומה נעשה אתו שהמ"ב אצלו הוא התורה מה כבר נשאר למשנה וגמ'.

תודה, מעניין מאד (במיוחד לאור הביקורת ההפוכה לגמרי שקבל מן הצד השני).

פרי יהושע כתב:יש גם את הסיפור שלו עצמו עם החליצה של מומר, בו יצא הרוגצובר במכתב נגדו, "הלך אחר הנמושות ועזב את הירו' והרמב"ם", אז אמר, "אתם תשמעו בקולו כי הוא גדול הדור אבל אני לא אעזוב את הנמושות שלי הרמ"א והחת"ס".

המילים המודגשות לכאורה לא במקור.

ברזילי כתב:

פרי יהושע כתב:ייש"כ, הוא היה מעריך גדול של כל אדם, ולפעמים העלה אנשים צעירים ממנו על פניו, למשל חילק בין עצמו להגרמ"פ שהוא פוסק מהגמ' לעומת עצמו שפוסק עפ"י אחרונים, לעומת כן שמעתי מאבי ביקורת שלו על הרב נובירט [שש"כ], עפ"י אמרת ר"ח מולאז'ין על מה שיש לכל חכם בדורו מקרא משנה וגמ', ומה נעשה אתו שהמ"ב אצלו הוא התורה מה כבר נשאר למשנה וגמ'.

תודה, מעניין מאד (במיוחד לאור הביקורת ההפוכה לגמרי שקבל מן הצד השני).

באמת מעניין.
למרות שבסוף למעשה זה לא אותו ממש אותו נושא, לא נטען שהשש"כ מתיר לעצמו לחלוק על המ"ב.

ובנ"ב, הוא נתן הסכמה חמה מאוד על הספר.

לעומקו של דבר כתב:

פרי יהושע כתב:יש גם את הסיפור שלו עצמו עם החליצה של מומר, בו יצא הרוגצובר במכתב נגדו, "הלך אחר הנמושות ועזב את הירו' והרמב"ם", אז אמר, "אתם תשמעו בקולו כי הוא גדול הדור אבל אני לא אעזוב את הנמושות שלי הרמ"א והחת"ס".

המילים המודגשות לכאורה לא במקור.

למעשה במקרה ההוא השרידי אש אמר לבית הדין שיעשו כהוראת הר"י ראזין, אך לבסוף לא אסתייעא מילתא.
אם כי להלכה נשאר השרידי אש בדעתו. ראה ח"ג סו"ס מד ובסימנים שאחריו (ובח"א עמ' רמה).

לעומקו של דבר כתב:

ברזילי כתב:

פרי יהושע כתב:ייש"כ, הוא היה מעריך גדול של כל אדם, ולפעמים העלה אנשים צעירים ממנו על פניו, למשל חילק בין עצמו להגרמ"פ שהוא פוסק מהגמ' לעומת עצמו שפוסק עפ"י אחרונים, לעומת כן שמעתי מאבי ביקורת שלו על הרב נובירט [שש"כ], עפ"י אמרת ר"ח מולאז'ין על מה שיש לכל חכם בדורו מקרא משנה וגמ', ומה נעשה אתו שהמ"ב אצלו הוא התורה מה כבר נשאר למשנה וגמ'.

תודה, מעניין מאד (במיוחד לאור הביקורת ההפוכה לגמרי שקבל מן הצד השני).

באמת מעניין.
למרות שבסוף למעשה זה לא אותו ממש אותו נושא, לא נטען שהשש"כ מתיר לעצמו לחלוק על המ"ב.

ובנ"ב, הוא נתן הסכמה חמה מאוד על הספר.

אאל"ט טענו עליו בין השאר איך מלאו לבו להכריע (ע"פ מקורות אחרים) במקום שהמ"ב נשאר בספק

הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

סלבודקה!

פרי יהושע כתב:

הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

סלבודקה!

לא הבנתי כוונתך במה שכתבת!!!

הא לחמא עניא כתב:

פרי יהושע כתב:

הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

סלבודקה!

לא הבנתי כוונתך במה שכתבת!!!

התכוונתי שזה ע"ד המוסר של האלטר מסלבודקה, אצלו למד בנעוריו, האם זה לא מובן?

מנחם-כהן כתב:

גימפעל כתב:יו"ל קונטרס בן 80 עמ' על בעל השרידי אש,
אם דעת החברים שזה מתאים אעלה אותו כאן.

אשמח אם ישלחו לי את הקונטרס לכתובת זו aaaa03355@gmail.com

אתה יכול לשלוח לי גם כן

בבדידות ובדוחק | אורי קראוסהר
ימי האימה עברו על הרב יחיאל יעקב ויינברג, מחבר השו"ת "שרידי אש", בבית הכלא ובהתעללות במחנה שבויים. סדרת מכתבים חושפת את מצבו הקשה לאחר תקופת השואה
https://musaf-shabbat.com/2017/04/25/%D ... %94%D7%A8/

ראיתי כעת בקטלוג מכון ירושלים שהוציאו לאור ספר 'פרשנות - עיונים ומחקרים בדברי חז"ל ע"פ כתבים מאמרים ותשובות' להגרי"י ויינברג בעל השרידי אש. מסקרן אותי לדעת האם מדובר בכרך מחקריו שהבטיח רא"א ויינגורט זה רבות בשנים או שמא זה משהו אחר. מי יכול לתאר לנו את הספר החדש?

החלק המדובר אינו דבר חדש אלא יצא לאור כבר במהדורא הישנה של השרידי אש, והוא במהדורת מוסד הרב קוק חלק ד שם כל החלק הוא מאמריו של הרב וינברג, ואת זה צריך הרב ויינגוט להוציא מחדש.

הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

נפלא,
וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!

לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......

ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.

ואהבת אב לילדיו אינה מפני שכן ציוה ד' אלא מפני שכן הוא הטבע האנושי. ומי שאוהב את בניו מפני שכן ציוה ד' אינו בן מעלה כי אם "רובוט" - אשר לא באלה חפץ ד' ית'.
ויש מה להאריך בזה ואין זמן כעת.

זו טענה יפה. אבל מטרידה אותי השאלה עד היכן מוצדק ללכת איתה. האם ראוי לומר שיש להמנע מלשון הרע לא בגלל שזה אסור אלא בגלל שלא צריך לחשוב ולעסוק ברעת השני. והאם מותר להמשיך ולומר שלכן לא כדאי לעסוק בהלכות לשה"ר כי אז תיעלם ההרגשה הפנימית הזאת.

אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

לא הבנתי מה לא מובן,
אני דיברתי על דברים שהם רגשות טבעיים ואנושים.
וטענתי שמי שמקיימם רק בגלל הציווי האלוקי, ומתעלם מכך שהם רגשות טבעיים הפועמים בו, אין זה מעלה כי אם חיסרון.

אך בודאי שיש בזה ציווי והעושה כן מקיים מצות ד' ית' וכן צריך לכוון שעושה בזה רצון ד'. אך זה שמסלק מעצמו את הטבע האנושי, ומתעלם ממנו, ע"ז טענתי שאין זה המכוון במצוות התורה.

ומה נוגע כל זה לעיסוק בגדרי המצוה ההלכתיים, בקיצור, לא הבנתי את טענת מר שליט"א.

ואוסיף לדוגמא,
מה שסח לי פעם עובד ד' רציני שלקח בהשאלה חפץ מחבירו וניזוק באופן של מתה מחמת מלאכה והיה פטור מלשלם. אך הוא הרגיש לא נעים ושילם בכל זאת, מיוזמתו.
אלא,
שליבו נוקפו, הרי אם התורה פטרה הרי שהוא פטור ומה לו לשלם.

ואמרתי לו את אותה נקודה בדיוק,
הרגש שלך הוא רגש טבעי ואנושי. ואם כך אתה מרגיש אתה אדם בריא בנפשך גם לפי התורה. אלא שלא חייבה אותך התורה לשלם.
אם איני טועה כבר עסקנו פעם בסוגיא זו באחד האשכולות