הגאון ר' יידל קולודצקי זללה"ה

[פרנקל תאומים]

ר' שמואל דוד גרוס זה הרב של גור באשדוד? בן כמה הוא בערך (כלו' מסביבות איזה מחזור?) ומי זה הרב ויג?.
אום, אני שואל שוב הרב גואלמן ישובניק?
והרב דומב, מאיזה מחזור הוא?

זכרונות: פעם אמר לי: "שתיהיה לך את החוצפה והעזות פנים לדעת "כתובות" (באופן כללי הוא כנראה חשב שיש בי ממידת החוצפה...).
ובהזדמנות אחרת שאל אותי:" נו, אתה כבר יודע כתובות? עניתי לו: "אני עוד אדע", והוא נהנה מהתשובה מאד, ואמר לי:"אם כך אז יש תקווה"...

אני הרבה נזכר בדמות שלו יושב ולומד על הסטנדר בקול רם, בשעות של לימודי החול, כשהכיסא והסטנדר שלו הוסטו על ידו ממקומם והופנו לעבר הארון קודש(כנראה, כדי שלא לראות את אלה שנכנסו מדי פעם לביהמ"ד,מה שיחייב אותו ב"תקיעה", ויפריע לו בלימודו...)
מאחד מנכדיו שמעתי שגם בביתו לאחר סדר ג' היה ממשיך ללמוד בחדרו.

[לעומקו של דבר]

אני מכיר אישית את הראשון שלמד ביישוב ולאחר מכן בשעלבים (הישיבה היתה קיימת מספר שנים, ורק בשלהי תשכ"ז לערך הפכה להיות ישיבת ההסדר השניה, אחרי כרם ביבנה).
ר' יידל לא סלח לאותו בחור.

עד אז הלכו מאה אחוז לישיבות שחורות?

[אום אני חומה]

הרב אברהם ויג. רב ביכנ"ס ברח' החיד"א בבית וגן. יהודי משכמו ומעלה. מחזור תשל"ח.
על הרב גואלמן אינני יודע, אך הבט נא במחזור תשכ"א.

הלכו כולם לישיבות שחורות? מה פתאום.
אבל היו בחורים מופלגים שר' יידל בנה עליהם שילכו לישיבות שחורות ויאירו את העולם, וכשהלכו להסדר התאכזב עמוקות.
הרב זיכרמן אמנם חזר והתחזק, לעומתו בתקופתי היו שני בחורים כאלו, ושניהם לא מלאו את הציפיות. (אחד רווק מבוגר, השני נושא איזו משרה תורנית זניחה בארה"ב)

בני ברקי,
כידוע בשיעוריו בגמרא והלכה הוא בעיקר היה מביא מראשונים ועיקרי האחרונים בהסברה ברורה והבנה ישרה. לא זכור לי שפעם אמר מערכה מעצמו.

זכרונות: פעם כשלמדנו אצלו בכיתה ה' סוגיית הני כהני שלוחי דרחמנא (קידושין כג), סיים את השיעור באמרו 'ומחר נלמד את התו' ואני אגיד לכם מה שר' שמעון אמר לנו' (ונדפס בשע"י). בזמני כבר לא הייתה עוד 'כתובת' לשמוע משפט כזה.

[לייטנר]

.

[לייטנר]

.

[פרנקל תאומים]

היה חוזר ואומר לנו: "אל תהי יושב בין העומדים ואל תהי עומד בין היושבים" (דומני ממסכת דרך ארץ").

הקפיד מאד להשגיח על התלמידים שיתנהגו עפ"י ההלכה. היה מרבה להדריך בעניני הלכה כשהיה מדבר בחדר אוכל לפני סעודות ליל שבת, ובפרט לפני הסעודה או הקידוש בראש השנה (זוכרים כמה היה מזהיר לא להישען על הסטנדר בזמן התקיעות, דסמוך כיושב?) ובזמן סעודה מפסקת ביוהכ"פ.
במהלך יוכ"פ, היה מזהיר את הבחורים שח"ו לא ירוץ מאן דהוא לשתות בברזיה, לאחר צאת הכוכבים ,קודם תקיעת שופר.
אח"כ, בסעודה בצאת הצום, היה רוקד ושר עם התלמידים, כשהוא עוד לבוש בקיטל. תלמידים רבים היו נשארים בישיבה לישון כדי להתפלל עימו למחרת "ותיקין", והיה מכריז שכך המנהג לעשות למחרת היום הקדוש, ושזו נקראת תפילת "קרע שטן".

איי, איי, ר' יידל איפה אתה? מי היה מאמין שיום אחד גם אתה תלך...

[אום אני חומה]

היה מרבה להדריך בעניני הלכה כשהיה מדבר בחדר אוכל לפני סעודות ליל שבת, ובפרט לפני הסעודה או הקידוש בראש השנה (זוכרים כמה היה מזהיר לא להישען על הסטנדר בזמן התקיעות דסמוך כיושב?) ובזמן סעודה מפסקת ביוהכ"פ.

לרוב היה מדבר בענייני הלכה (למשל: לסגור צנצנת סוכר שיש בה זבובונים), זכורני ששנה אחת בפרשת פרה לימד משניות פרה.
בסעודה מפסקת היה מזהיר שלא לשתות חלב לפני הצום, כי חלב זה אוכל ולא שתייה..

[שיבר]

הרב שמוא' צבי קובלסקי זצ"ל היה מתלמידיו. ולפי המסופר בספר תולדותיו "אנא עבדא" הצליח למוסס את המעטה שעל רה"י וליצור עמו קירבה. יש שם תיאור או שניים.

[פרנקל תאומים]

מי היה הרב קובלסקי?

[בני ברקי]

היה מקפיד בשיעור לשתות מים(עם כדור) לא בפני התלמידים אלא היה מסובב פניו ושותה.פעם אחת ביקש מאיתנו למצוא את המקור להנהגה זו,לאחר שאף אחד לא מצא הוא הראה לנו במסכת דרך ארץ שכתוב לא לשתות בפני תלמידים.
היה משתדל להקנות לתלמידים ערך מוסף על ה"נשים-נזיקין-פסחים" שלמדו בישיבה

[אום אני חומה]

היה מקפיד בשיעור לשתות מים(עם כדור) לא בפני התלמידים אלא היה מסובב פניו ושותה.פעם אחת ביקש מאיתנו למצוא את המקור להנהגה זו,לאחר שאף אחד לא מצא הוא הראה לנו במסכת דרך ארץ שכתוב לא לשתות בפני תלמידים.
היה משתדל להקנות לתלמידים ערך מוסף על ה"נשים-נזיקין-פסחים" שלמדו בישיבה

היה שואל 'מה זה דריסה הגרמה החלדה עיקור, ומה זה האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה', מתוך ידיעה ברורה שאין בנמצא יודע להשיב..

הרב קובלסקי הוא אביו של הגרח"ד ממאורות הדף היומי.

לייטנר, הרשה לי לנחש שאביך מהבוגרים.

[לייטנר]

לייטנר, הרשה לי לנחש שאביך מהבוגרים.

צר לי לאכזבך. אבי אינו מבוגרי היישוב.

[פרנקל תאומים]

סיפר לי בוגר, שהיה ועודנו בעל כישרון גדול, שהוא רצה ללכת ל"מרכז הרב", ור' יידל היה מנסה לשכנע אותו על "חברון", אז הוא אמר לו: "מרכז" זו ישיבה טובה, אבל חברון יותר טובה...
כלומר, בפקחותו, לא רצה להיכנס איתו לפינה הזאת של השקפה שידע שאת זה הבחור ההוא לא היה מקבל(כי הוא עוד לא היה משופשף מספיק),אז הוא עשה את זה לענין תמים של איזו ישיבה יותר טובה ברמת הלימוד...
אגב, הרב הראשי של ירושלים- הרב אריה שטרן, ג"כ למד בהישוב, ובאמת הלך אח"כ לחברון,למד שם אלול אחד, לא מצא חן בעיניו, ועבר למרכז הרב...

כשהיה רואה בחורים שקשרו את הסוודר שלהם עם השרוולים סביב המתניים או על הצוואר, היה נוזף בהם, מצביע על אחד מהם ואומר: "ככה הולכים ב"מרכז""ואז מצביע על השני ואומר:"וככה הולכים בכרם ביבנה"...

[שיף]

הרב אברהם ויג. רב ביכנ"ס ברח' החיד"א בבית וגן. יהודי משכמו ומעלה. מחזור תשל"ח.
על הרב גואלמן אינני יודע, אך הבט נא במחזור תשכ"א.

הגאון רבי אברהם נפתלי ויג הוא גם מראשי ישיבת תורה אור וראש הכולל בישיבה [שכמובן למד בישיבה מיד לאחר ה'ישוב']
הגר"י גואלמן גם הוא בן גילו [שנתיים מעליו בגיל] וכמדומה שגם הגיע לתורה אור מהיישוב [ובכל אופן ודאי למד קודם בישיבת נחלים]
בוגר נוסף שהגיע ל'תורה אור' הוא רבי משה זליג שמכהן כראש חבורה בישיבה ומו"צ בשכונת גבעת שאול
גם הגר"צ שרלין מרבני רמת אשכול וראש חבורה ב'תורה אור' [כולם פחות או יותר בני אותו גיל]

[נוטר הכרמים]

יעויין בהקדמת ספר 'שערי זיו' להג"ר ישעיה זאב וינוגרד זצ"ל, חותנו של הגאון רבי ראובן טרופ זצ"ל בן הגרנ"ט זצ"ל, ששימש בראשות המוסד 'הישוב החדש' לפני הרב קולדצקי ז"ל ששולח חיצי מרירות כנגד אלו ששלחו ידם במלאכתו וגרמו לקיצור ימיו. מישהו כאן יודע למי הכוונה?
=====

עוד רציתי לברר, ב'דרך לישיבה', כלומר, בתוככי המוסד הנ"ל, האם נתן הרב קולדצקי רשות לעזוב באמצע (דהיינו המהלך השנה הרביעית והחמישית, שלפי הגיל כבר שייכים לישיבה גבוהה)?

=====

ועוד שאלה לסיום, האם אכן חוסר ההערכה או/ו ההתעלמות המופגנת שנוהגים לעומתו בכירי בוגרי המוסד הנ"ל מקרב הציבור החרדי, יחס זהה בחייו ואף לאחר מותו, זוהי רק תוצאה של חיפוי והדחקת ההיסטוריה האישית הלא מכובדת שלהם, או שישנם נימוקים נוספים?

[איש_ספר]

יעויין בהקדמת ספר 'שערי זיו' להג"ר ישעיה זאב וינוגרד זצ"ל, חותנו של הגאון רבי ראובן טרופ זצ"ל בן הגרנ"ט זצ"ל, ששימש בראשות המוסד 'הישוב החדש' לפני הרב קולדצקי ז"ל ששולח חיצי מרירות כנגד אלו ששלחו ידם במלאכתו וגרמו לקיצור ימיו. מישהו כאן יודע למי הכוונה?
=====

רבש"ע בשביל מה נכנסת לזה? במקו"א כבר רשמה משפחת טרופ את שמו של "המכוון" בר"ת.
במחשבה שניה אולי יש כאן הזדמנות לתלמידיו שבכאן לתת את הגרסה שלו לענין.

[אום אני חומה]

עוד רציתי לברר, ב'דרך לישיבה', כלומר, בתוככי המוסד הנ"ל, האם נתן הרב קולדצקי רשות לעזוב באמצע (דהיינו המהלך השנה הרביעית והחמישית, שלפי הגיל כבר שייכים לישיבה גבוהה)?

זה לא היה תלוי ב'רשות' שלו. פשוט עזבו. חלק מסיבות אישיות, חלק מחמת שנשרפו במחנה בנ"ת או מעצמם.
(הרב אריאב עוזר, למשל, עזב בסוף כיתה ד'. כמוהו גם הרב פלטי' בורשטיין ז"ל, לימים חתנו של הגר"ש גרוסברד זצ"ל, ועוד רבים).
--------------

י
ועוד שאלה לסיום, האם אכן חוסר ההערכה או/ו ההתעלמות המופגנת שנוהגים לעומתו בכירי בוגרי המוסד הנ"ל מקרב הציבור החרדי, יחס זהה בחייו ואף לאחר מותו, זוהי רק תוצאה של חיפוי והדחקת ההיסטוריה האישית הלא מכובדת שלהם, או שישנם נימוקים נוספים?

כבר כתבנו את שני הנימוקים העיקריים: א. פוסט-טראומה מהמרה הנזרקת. ב.בושה שלמדו בישיבה תיכונית (וכי הייתה זו בחירה שלהם??) .
--------------
קיבלתי באישי:

במשפחתי יש יהודי ת"ח שלמד ביישוב [מן הסתם בערך בתחילת שנות התשל"_], וניכרים עליו בהחלט סימני תיעוב ל'יישוב'. בילדותו הוא "נשרף" ורצה ללכת לישיבה קדושה, אך אמו לא הסכימה בשום פנים ואופן שלא ילמד במסגרת תיכונית. הרע במיעוטו, עבורה, היה שילך ליישוב. זה כבר מתכון לשנאת המקום. אבל יותר מהכל, הוא בהחלט שנא את המשטר הכבד והמציק, היה לו קשה מאוד להתפתח עם משטר, ומשאלת חייו הייתה לעזוב את המקום. אבל עם אמו הפולניה [לאוי"ט] לא היה אפילו מצב להתווכח...
לאחר שנקעה נפשו מהיחס הנוקשה של ר' יידל, חרף שקידתו ועמידתו ביעדים, בצעד נדיר, נסעה אמו במיוחד לר' יידל והחלה לגעור בו(!): "מה אתה רוצה מהילד? איך אתה חושב שהוא יצליח להתפתח בצורה כזו? אפשר לחנך ילד כשעושים לו פרצוף כועס?!.. תן לו חיוך, מילה טובה, תתנהג אליו יפה ...". אשה מיוחדת אך פולנייה ש"לא רואה בעין"... ופשוט מאוד, מציקים לילד שלה, אז היא "מטפלת" בבעיה...
ניתן לומר, כי החל מאותו היום, ייחסו של ר' יידל אליו השתנה באופן מהותי.
[מעניין באמת לשמוע מהבוגרים כאן האם הם שמעו פעם על מישהו שהעז לגעור בר' יידל].

בדינר שהתקיים למען הישיבה בשנים האחרונות, נשאל הנ"ל אם הוא רוצה לתרום משהו. הוא השיב: אני מוכן לשלם כל סכום ובלבד שייסגר מוסד זה...

----------------
בנוגע לפרשייה הידועה, מעולם לא דיבר על כך עם תלמידים. כיתתי הוציאה עלון סאטירי לרגל ה'שבת הכתרה' (שבועיים אחרי שבועות של כיתה ד', זה היה המועד השמח ביותר בחיי היישובניק לפי שאז השתדרג מ'דלתון' ל'היון'.) וכתבו כמה מילים על העניין, והוא גער במצוייני הכיתה איך זה שאין פיקוח על התכנים.

[פרנקל תאומים]

ל"אום": הגאון הגדול ר' אריאב עוזר שליט"א סיים את לימודיו בהישוב (אולי הקפיצו אותו כיתה) ולא עזב באמצע. עיין תמונת מחזור תשמ"א.

[פרנקל תאומים]

ובכן בנוגע ל"פרשיה הידועה":
בידיי העתק של מסמכים מאד חשובים בנושא, ומאחר שהנושא עלה, אני נאלץ בצער רב לשתף את כולכם, בענין זה שכמעט 60 שנה עברו מאז התרחשותו. וכדלהלן:
בשנות הארבעים למנינם, הישיבה לא התנהלה כפי שאנו היכרנו אותה. באותם ימים, היתה הנהלת הישיבה ובה היו מספר חברים. יו"ר ההנהלה היה הג"ר חיים מרדכי ברונרוט ז"ל שהיה ראב"ד תל אביב. נשיא הישיבה היה הגרא"י אונטרמן ז"ל שהיה אז רבה הראשי של תל אביב(הרב עמיאל כבר לא היה בחיים)
בידי מסמך מתאריך ט"ו באלול תש"ז המופנה אל הג"ר ראובן טרופ זצ"ל, מפני כבודו של אותו גדול אני מעדיף לע"ע לא לצטט את כולו. אבל התוכן הוא, שהוא זצ"ל נמנע מלבוא למסור את שעוריו בישיבה, והיה מקיימם בביתו. ובמסמך כתובה אזהרה לכת"ר על "התסבוכת שכת"ר מכניס בסדר הלימודים בישיבה" ועל "התוצאות האי נעימות שגורם לעצמו בדרך זו שכת"ר לבד יהיה אחראי להן". על המכתב חתום יו"ר ההנהלה הראב"ד הגרח"מ ברונרוט בשם ההנהלה ויש עליו חותמת של הישיבה. עוד נכתב שם ש"נשיאנו הרב הראשי שליט"א תמים דעים עם תוכן המכתב על האזהרה שבו".
במסמך הבא הדברים מתבהרים קצת יותר: נייר עם הלוגו של הישיבה באותם ימים,מתאריך כ"ו תשרי תש"ח, תחת הכותרת "זכרון דברים" ושם על פגישה שנעשתה עם חברי ההנהלה (מגיד, קוסובסקי והלפרין, והיו"ר הגרח"מ ברונרוט) יחד עם "ר"מי הישיבה:הרבנים טרופ חדש וקולודצקי". ושם דנו בקשר ל"סידורים פנימיים בישיבה" והסכימו כדלהלן: הרב טרופ ימשיך ללמוד עם כיתות ג' וד' והרב קולודצקי"ממשיך להיות משגיח על כל הישיבה ור"מ בכיתה א'". וכמו"כ "כל ההחלטות בענינים הרוחניים היותר חשובים צריכים להיות עפ"י התיעצות מוקדמת של שלושת הר"מים יחד"
א"כ מבואר שר' יידל כיהן כבר לפנ"כ כמשגיח על כל הישיבה(המשיך בזה עד יומו האחרון...) וכר"מ כיתה א'. היו כנראה חילוקי דיעות באשר לסמכות בענינים הרוחניים בינו ובין הרב טרופ שהיה ר"מ של כיתות ג' וד'.נראה שעל רקע זה חודש וחצי לפנ"כ כסוג של הבעת מחאה קיים הרב טרופ את השיעורים בביתו. אגב, בהקדמה לבינת ראובן כתבו שר' יידל(מוזכר רק ברמזים עבים) היה בסה"כ "מדריך"...
כחמישה שבועות לאחמ"כ מסמך נוסף בתאריך ה' כסלו,עם חותמת של הישיבה, מופנה אל מרן הגרצ"פ פרנק אב"ד ירושלים,ובו קובל הראב"ד הגרח"מ ברונרוט על מכתב מבי"ד של הגרצ"פ שהביא הרב טרופ להנהלת הישיבה. כנראה שהיות שלא קיבל סעד מבי"ד של הגרא"י אונטרמן שהיה נשיא הישיבה, פנה לבי"ד דירושלים.
הרב ברונרוט מוחה על כך בחריפות רבה, טוען שאין שום הזנחה בישיבה והיא חלילה לא סטתה מדרך הישר(כפי שכנראה הבינו הבי"ד דירושלים עפ"י טענות הרב טרופ או מקורביו)
יש במכתב הזה דברים קשים מאד ואכמ"ל. רק אצטט משפט אחד :
"הטרם תדעו כי יש פיקוח ואין עזובה ואין הזנחה, ודווקא משום זה יש לפעמים יחיד המתמרמר מפני שרוצה לקבל שלטון שאינו מגיע לו ושאין הוא מסוגל להשתמש בו".
עה"ח הראב"ד הגרח"מ ברונרוט בשם הנהלת הישיבה. עם העתקים להרה"ר לאר"י אז, הגרי"א הרצוג ועוד.

במסמך נוסף מתאריך י"ט כסלו תש"ח, כלומר שבועיים לאחר המסמך הקודם, כותב הרב ברונרוט להרב טרופ, שהועיל והרב טרופ "הפסיק את הלימודים בישיבה והודיע על התפטרותו, נודה לו אם יואיל להודיענו בכתב על דבר תביעותיו הכספיות אם יש לו כאלו ונדון בהן".
כשבוע וחצי לאחמ"כ, בתאריך ג' דחנוכה, כותב הגרא"י אונטרמן הרה"ר לת"א, למרן הגרא"ז מלצר(שכנראה הדורשים בטובתו של הרב טרופ ניסו לערב אותו בענין),וטוען כי "ספרו לכ"ג עלילות ובדותות על ישיבת הישוב החדש ועל מנהיגיה"
שוב חוזר על דברי הרב ברונרוט לעיל,שהישיבה ח"ו לא סרה מ"דרך הישרה המובילה לתכלית הקדושה". ועוד כותב שם "אין שום איש בהנהלה אשר חשב מחשבה לכפות את הרה"ג מוה"ר טרופ נ"י ללמוד כמו שהם רוצים ובאיזה לימוד ובאיזה דרך שהם רוצים" וש"מי שאמר לכ"ג דברים אלה מוציא שם רע במזיד כדי לחרחר ריב ועתיד ליתן את הדין", ומספר כי "רק פעם הודיע לי הרב טראפ נ"י כי אחד מהוועד הציע לפניו להתחיל ללמוד יו"ד עם כיתה ה' כדי שלא יאבו לנסוע למק"א, ואמרתי לו ע"ז כי מצידנו אין שום התערבות בעניני הלימוד", ובהמשך: "מה שקרה הוא רק סכסוך פנימי בין הר"מ ובין הרה"ג ר"י קולודצקי נ"י, המשמש בתור משגיח וגם מגיד שיעור לכיתה א', חקרנו...ונדמה לנו כי דברי רכילות גרמו ושרשי הרוגז הם יותר בדמיון מאשר במציאות". "הצעתי להרב טראפ כי שניהם יביאו תעצומותיהם לפני שני ת"ח חשובים...ולצערי לא נתקבלה הצעתי"

המשך יבוא

[נוטר הכרמים]

ברצוני להסב את תשומת לב תלמידי הרב קולדצקי ז"ל החשובים להתרשמותי הדלה מפי השמועה מכמה בוגרים ותיקים.

א] ראשית, יש לציין כי ר' ייד'ל ז"ל התנגד מאוד לעזיבת המוסד באמצע, ולו גם במקרה שהבח' הצעיר שחשקה נפשו ללמוד תורה בטהרתה 'נשרף' לישיבה קדושה, ועל כך קבלו עליו כי בניגוד האינטרסים שבין המוסד שבראשותו לתועלת התלמיד וההתעלות הרוחנית שלו, גבר השיקול המימסדי. כמובן שיש לצדד לזכות הצעד הנ"ל, רק תחילה אתעניין האם זה אכן היה כך.

גם הללו טענו שככלל היה מעודד מאוד, ובדרך קבע, להמשיך בישיבות קדושות, וכנז' לעיל.

ב] נקודה שניה, עמוקה ומשמעותית מקודמתה, התבטא אחד מהם: עד היום אני 'עמל' לשרש מתוכי את 'קליפת' ה'ישוב'. כשנשאל, מהי אותה קליפה, והאם אכן היא מאפיינת רק מוסד זה או גם את שאר מוסדות הכלאיים שאור והרבה חושך משמשים בהם בערבוביא, נענה, אכן קליפת הישוב דייקא. היתה שם אוירה סוחפת ומלפפת את הכל, שהעיקר בחיים זה 'לצאת משהו', 'להצליח', לצבור הישגים! מה יהיו ההישגים, קודש או חול? פחות חשוב. אל תצא סתם מישהו אלא מצליחן: ראש ישיבה, רב, או לחילופין עורך דין, מנכ"ל משגשג. לא חוו שם אי פעם שאיפות של גדלות אמיתית בתורה 'לשם תורה', להיות ת"ח, לממש את משאלת החיים 'שבתי בבית ד' כל ימי חיי', ומי כבר מדבר על להתקרב לד' או לזכות לעולם הבא. זה לא היה בשיח. ע"כ הציטוט בערך.

ג] לא ארחיב את הדיבור על הזכרונות וה'נוסטלגיה' הלא מלבבת על האוירה הלחוצה והתובענית, המשטר הכבד והמעיק וכל כיוצא בזה, על כך כבר נרמז די והותר לעיל.

מן כל המקובץ התקבל הרושם החזק כי המוסד הזה (כמובן: הכתלים והתכולה שבעיקרה היתה ר' יידל שדמותו מילאה את החלל כולו] היה 'טכנוקרטי' ביסודו; הנה כי כן, לא 'ישיבה', בודאי שלא, ואף לא איזה מדרשיה חברתית לבני נוער עליזים, אלא איזה כור היתוך לצעירים בעלי כישורים אשר נצפה להם עתיד מזהיר, להופכם מוכשרים יותר לתפקידים ייעודיים.

לגדול בתורה, להצמיח 'אישיות', לבנות שיעור קומה של 'בן תורה'? לא כאן.

מה שחיזק בי את תחושת הניכור ששמעתי עליה, שהיתי פעם תקופה ממושכת עם אחד מילדיי בבית החולים איכילוב הסמוך. נסיתי פעם להתגנב לביקור חטוף במבנה ה'ממוסד' - 'מקום ש... בו אבותי, אך לשווא! זקיף חמור סבר חסם בגופו את השער; לא תוכלו להיכנס בלי אישור מבעלי המקום. כמובן הנימוק לא רק בטחוני...

תגובתכם....

[בני ברקי]

אני לא יודע באיזה שנה ניסית להכנס לישיבה ולא הצלחת.
בתקופתי האורחים של החולים באיכלוב היו מגיעים לתפילות בישיבה ולרוב ר' יידל היה משוחח איתם עליהם ועל משפחתם.
שבת אחת הגיע לתפילות בישיבה הגרנ"צ פינקל זצוק"ל ר"י מיר-ירושלים (ביתו הקטנה היתה מאושפזת באיכלוב) ור' יידל יצא מגדרו והביא לו את ה"שלישי" שלו...

[צולניק]

[אחר דברי ההסתייגות -בל' המעטה- מהמשטר הנוקשה של ר' יודל קולידצקי] מעניין לשמוע מה חושבים במבט לאחור בוגרי ישיבה חשובה וידועה על שיטת משטר דומה הנהוגה אצלם.

[אום אני חומה]

עבדתי שעה על תגובה והכל נמחק כשניסיתי לשלוח. עוגמת נפש עצומה.
אחזור בקצרה:
הרב פרנקל תאומים,
אותי הכי מעניין בסיפור הזה מה הייתה דעת החזו"א. כי בזמנו החבר'ה מצאו ארכיון ישן נושן באיזה בוידעם מעל החדר אוכל של הרבנים, ושם היה מכתב מהחזו"א יחד עם עוד חומר, אלא שיד נעלמה קרעה את כל התוכן. אם אתה יודע מה היה שם זה יהיה סקופ אמיתי.

הרב צולניק,
אתאפק לא לענות בעוקצנות. אמנם בבירור זו הייתה דרך החינוך בדורות הקודמים, ותברר כיצד הנהיג הרב קופלמן את ישיבתו. בהנהגה מרוחקת וקשוחה.
ובילדותי סיפר לנו המלמד שבכיתתו ילד שסרח הועמד על כיסא באמצע הכיתה וכל הילדים הורו עליו באצבע ושרו לו 'אשריך יינגאלע אשריך יינגאלע' עד דאזיל סומקא ואתי חיוורא.
משובב נפש!

הרב הנוטר,
דבריך עמוקים בהירים ומאירי עיניים. יישר כחך!
המשך בהודעה הבאה..

[אום אני חומה]

א. אכן התנגד. האם בגלל ניגוד אינטרסים? אולי. ה' יראה ללבב. אבל לא רק בגלל זה. ממש לא.
בכיתה שלי היה אחד המצויינים ש'נשרף' אחרי מחנה בנ"ת (ששווה אשכול בפ"ע) וסוכם שיעזוב לעטרת. אחד מחשובי הר"מים שכנע אותו בכל כחו להישאר, ואגב, הוא הלך לחברון והיום הוא אברך בן תורה. העניין הוא שרוב העוזבים לא הצליחו. במקרה מסוים שראיתי במו עיני שאלתי את עצמי בשביל מה עזבת? בשביל להיות ישיבישער רגיל, קצת לומד קצת חדר קפה וכו'? החלפת את השלוש שעות של לימודי חול בשלוש שעות של נייעס! הם הגיעו לישיבות והשתלבו בחברה הכללית וכל שאיפות והמילים הגבוהות נמוגו בעשן הסיגריות. ויש כאן גם חשש למשהו חמור יותר, שה'שרוף' שמגיע עם כל ה'אורות' מהמחנה ייפגש עם הווי פחות גבוה והניגוד ייצור משבר חמור.
מלבד זה, יש כאן עיקרון יישובניקי קלאסי של 'התחלתי ולכן אסיים'. התחלת פרוייקט - תסיים אותו בבקשה ואח"כ תעשה כל אשר על לבך.

נדלג ל-ג. תתפלא, דווקא הייתה עליזות. דווקא מתוך הלחץ, מתוך ההסתכנות שמא תיתפס בכך או בכך,צמח גיבוש חברתי והרבה שמחה. כשהרב כתריאל נפרד מאיתנו בסוף המחצית הראשונה של כיתה ה' (אז התחלף עם אביו. יצויין שרביל של כיתה ה' ורביל של כיתה א' זה שמים וארץ ממש. רביל=כינויו בפי התלמידים) מסר אז שתי שיחות. הראשונה, תדעו לכם שכמה שנראה לכם שסבלתם בסוף תגלו שאלו היו הימים הכי יפים שלכם. והוא צדק. כך לדעת רוב התלמידים. השנייה תפורט להלן.

האירוע המצער שחווית היה נטו מסיבות בטחוניות. כי גם בזמני לא היה שומר וכל מי שנכנס התקבל בברכה. אלא שמאז פורסמו נהלי בטיחות, ובעוד שבכל המדינה כולה שולטת שיטת הסמוך והחפיף, במקום מסוים בפומבדיתא 10 פינת נהרדעא נתבצרו להם ד' אמות מרובעות תרתי משמע בגדרות תיל וחומת אבן. ודווקא למקום הזה ביקשת לחדור!!
אמנם טוענים שמשפצים שם, ומסתמא התיל יוסר ובור הביטחון ייסתם..

המשך בהודעה הבאה.

[אום אני חומה]

עכשיו ניגש ללב העניין.

יודגש שלא מדברים כאן על הרב ז"ל עצמו שאין כל ספק העיקר אצלו היה התורה ואין בלתה. הנושא הוא האווירה החינוכית במוסד.

בעיקרון יש צדק בדברים. וכך גם אמר לי אחד מרבותי בוגר המקום (לא מהרשימה דלעיל). בבחינת: 'ראו את פלוני 100 בגמרא 100 במתמטיקה 100 באנגלית' או: 'זה דיין וזה עו"ד, זה רואה חשבון וזה מחבר ספרים'. אמנם לי באופן אישי זה פחות הפריע מכמה סיבות: החברה המרכזית בכיתה נטתה לאופי ישיבתי, מחנה בנ"ת תרם את חלקו, והר"מים הצעירים יותר השתדלו להעמיד את ההשקפה הנכונה, ויעמדו על הברכה הרב קרמר והרב קצבורג יחד עם גיסם הרב כתריאל. (חתני הרב כולם בוגרי המקום. אלא מה. גם החתן הגדול הרב שולביץ מ'חברותא') הרב כתריאל בשיחתו השנייה דיבר בדיוק על הנקודה הזו, שיש כאלו שלוקחים את היישובניקיות הלאה לכל החיים, את התפיסה הזו שהתורה כביכול היא 'עוד מקצוע', ולפעמים אתה רואה את זה עליהם גם אחרי 20 שנה.

אמנם מה לנו כי נלין, הרי זה בדיוק היה המוטו. 'כאן זה לא ישיבה'. שוב: לא ישיבה!! לא ישיבה!! לא ישיבה!! כביש לישיבה. כאן מקנים כלים להצליח בישיבה. אל תצפה ליותר.

אם כי דע לך שפערים בהשקפות עוד איכשהו ניתן להשלים. אם משיחות וועדים ביש"ג, או אפילו ממאמר מערכת בעיתון.. לי מפריע משהו אחר, שבאיזה מקום חסר שם בהקניית דרך הלימוד הישיבתית, לומר סברא מחודשת ולתרץ תירוץ טוב. כמובן שרבים השלימו את הפער, אבל זה לא סתם שיצאו משם כ"כ הרבה דיינים. זה משהו בריבוע של המקום, וחבל.

--הבאתי כאן אמרה שלו ופירושה אבל מחקתי כי ראיתי שעלול הדבר לגרום לעיוות בדמות של הרב ז"ל--

[איש_ספר]

בזמנו החבר'ה מצאו ארכיון ישן נושן באיזה בוידעם מעל החדר אוכל של הרבנים, ושם היה מכתב מהחזו"א יחד עם עוד חומר, אלא שיד נעלמה קרעה את כל התוכן.

דברים מארכיון הישיבה כדאי לחפש בארכיון מנהל הישיבה ז"ל וד"ל...

[מחולת המחנים]

אני הדל חושב שיש לחלק בין המקום - ישיבת הישוב החדש ומה שהיא מסמלת לבין דרכו החינוכית של הרב קולודצקי ז"ל.

הנהגתו החינוכית באופן נוקשה ונחרץ לענ"ד אין לה קשר למקום, אלא לאישיות והסגנון, וכפי שהוזכר כאן כך היתה גם הנהגתו של הגרי"ד קופלמן זצ"ל שאף הוא למד אצל הגרש"ש.
תגובת התלמידים להנהגה זו תלויה כמובן ג"כ מאישיותו של כל אחד ואחד ומה שעבר עליו באותן שנים, יצא לי בתקופה האחרונה לפגוש יהודי שהיום הוא מרביץ תורה בזכות עצמו, שדיבר בערגה ובגעגועים על הימים ההם שלמד אצל ר' יידל.

לגבי המקום ומה שהוא מסמל, הרי די מובן שמי שנמצא היום בתוך תוככי הציבור החרדי, לא יזדהה באופן פומבי עם המוסד וזהותו כשם שלא יעלה על דעתו לשלוח שם את ילדיו, וכפי הנכתב כאן אף הרב קולודצקי עצמו נתן את ההרגשה שמדובר במקום של דיעבד.

נקודה צדדית שציין בפני פעם אחד, ואמר, אנחנו רואים שראשי הישיבות בישיבות קטנות שנהגו במשטר נוקשה ופשוט רדפו אחרי הבחורים והטילו פחד ואימים, האריכו ימים בבריאות הגוף וניהלו את הישיבה עד לימיהם האחרונים, ובתור דוגמא נקט את הגרי"ד קופלמן והרב קולודצקי, אותו אחד נתן אף הסבר לטעמו ואמר כי המאבק שניהלו ראשי ישיבות אלו עם צעירים תוססים ומלאי מרץ לא הניח להם להזדקן.

אגב, הג"ר גדליה נדל היה מראשוני התלמידים בישיבת הישוב, האם למד שם גם בתקופת הרב קולודצקי, או רק בימיו של ר' ראובן טרופ.

לגבי תגובות ארוכות, מומלץ מלכתחילה לכתוב אותן בוורד, אם בכל אופן תגובה לא נשלחה ונמחקה, לפעמים יש אפשרות ללחוץ על כפתור backspace במקלדת ולחזור כמה עמודים אחורה.

[איש_ספר]

אגב, הג"ר גדליה נדל היה מראשוני התלמידים בישיבת הישוב, האם למד שם גם בתקופת הרב קולודצקי, או רק בימיו של ר' ראובן טרופ.

לפני ר' יודל.
ראה כאן http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?17680&

[יענק'ל]

ברצוני להסב את תשומת לב תלמידי הרב קולדצקי ז"ל החשובים להתרשמותי הדלה מפי השמועה מכמה בוגרים ותיקים.


ג] לא ארחיב את הדיבור על הזכרונות וה'נוסטלגיה' הלא מלבבת על האוירה הלחוצה והתובענית, המשטר הכבד והמעיק וכל כיוצא בזה, על כך כבר נרמז די והותר לעיל.



מה שחיזק בי את תחושת הניכור ששמעתי עליה, שהיתי פעם תקופה ממושכת עם אחד מילדיי בבית החולים איכילוב הסמוך. נסיתי פעם להתגנב לביקור חטוף במבנה ה'ממוסד' - 'מקום ש... בו אבותי, אך לשווא! זקיף חמור סבר חסם בגופו את השער; לא תוכלו להיכנס בלי אישור מבעלי המקום. כמובן הנימוק לא רק בטחוני...

תגובתכם....

היות שרמזת מי הם הבוגרים הותיקים מהם התרשמת. אולי תביא גם את דעתם על המקום בו שוהים היום, שם השיטה היא זהה. האם שם האוירה אינה לחוצה ותובענית וכו'.

[חיים שמעון]

אני הדל חושב שיש לחלק בין המקום - ישיבת הישוב החדש ומה שהיא מסמלת לבין דרכו החינוכית של הרב קולודצקי ז"ל.

הנהגתו החינוכית באופן נוקשה ונחרץ לענ"ד אין לה קשר למקום, אלא לאישיות והסגנון, וכפי שהוזכר כאן כך היתה גם הנהגתו של הגרי"ד קופלמן זצ"ל שאף הוא למד אצל הגרש"ש.

נקודה צדדית שציין בפני פעם אחד, ואמר, אנחנו רואים שראשי הישיבות בישיבות קטנות שנהגו במשטר נוקשה ופשוט רדפו אחרי הבחורים והטילו פחד ואימים, האריכו ימים בבריאות הגוף וניהלו את הישיבה עד לימיהם האחרונים, ובתור דוגמא נקט את הגרי"ד קופלמן והרב קולודצקי, אותו אחד נתן אף הסבר לטעמו ואמר כי המאבק שניהלו ראשי ישיבות אלו עם צעירים תוססים ומלאי מרץ לא הניח להם להזדקן.

איני מכיר כלל את היישוב ולא את הר"י קולדצקי זלה"ה.
אמנם כיון שעלה שמו של מו"ר הגר"י קופלמן זי"ע. ברצוני לציין נקודה אחת.
אני למדתי שנים רבות בישיבת לוצרן בימים בהם המשטר היה נוקשה מאד מאד, אמנם מעולם אבל מעולם לא היה לאף אחד, הרהור קל, או הו"א של הרהור, אחר רבינו.
היתה בישיבה חסידות עצומה אמונת חכמים ואהבה גדולה אל הראש ישיבה.
וכמדומה שעד היום הזה אין מי שיהרהר אחריו. כל הבוגרים ובפרט אלו שחונכו על ידו בתקיפות יתירה, המשיכו לנהוג ולנצור את לוצרן והראש ישיבה במחשבתם והנהגתם באהבה וחיבה יתירה לעולם.
הטעם לזה כיון שהראש הישיבה היה אדם השלם בכל מיני השלמות וברור היה שכל מעשיו לש"ש ואין בו צד קל של מעשה שבא מחמת נגיעות או משורש אישיותו. ובאופן הזה אין ספק שהשיטה מצילחה.
כאמור איני יודע על הר"י קולדצקי כלום, ויתכן מאד מאד שהיה אדם גדול.
בזכרוני מעומעם שהיה קשר ואהבה בין הראש ישיבה זצ"ל להר"י הנ"ל אמנם אין לי שמועה ברורה בזה.

[לייטנר]

.

[פרנקל תאומים]

ר' לייטנר, חשוב לציין שהרב קירשטיין הוא אדם חרדי, וחינך את ילדיו בחינוך חרדי(אחד מבניו,מבוגרי חברון, הוא חתן של הרב לאו האבא).
ד"א גם הרב גרינברג ר"י כרם ביבנה הוא בוגר הישוב, אבל הוא באמת דת"ל וגם בוגר של כרם בעצמו.( משא"כ הרב קירשטיין שלמד בחברון).

[לייטנר]

.

[לא ידען]

נקודה צדדית שציין בפני פעם אחד, ואמר, אנחנו רואים שראשי הישיבות בישיבות קטנות שנהגו במשטר נוקשה ופשוט רדפו אחרי הבחורים והטילו פחד ואימים, האריכו ימים בבריאות הגוף וניהלו את הישיבה עד לימיהם האחרונים, ובתור דוגמא נקט את הגרי"ד קופלמן והרב קולודצקי, אותו אחד נתן אף הסבר לטעמו ואמר כי המאבק שניהלו ראשי ישיבות אלו עם צעירים תוססים ומלאי מרץ לא הניח להם להזדקן.

אעיר לנקודה הצדדית שהביא כב' בתוך דברי הטעם שלו. יתכן, אולם היו ראשי ישיבות קטנות רבים אחרים שנאבקו עם ועל נפש תלמידיהם ולא זכו לאריכות ימים כמו שני הגאונים הנ"ל.
סבי שיחי' אומר על כמה מידידיו (היום כבר כולם)שנפטרו לפניו למרות שהיו צעירים יותר 'וויזט אויס, אז סאוז גייט נישט לויט דעם 'פספורט' סאוז גייט לויט דעם 'ויזא''...

פעם הגיע להעביר שיעור כללי ביישוב הרב אונטרמן (?). כדי למנוע שאלות מיותרות, ניתנה הוראה שרק הבחורים מכיתה ה' יוכלו להגיב בשיעור. במהלך השיעור הקשה ושמר על עמדתו בתקיפות דווקא בחור מכיתה ג'. בתום השיעור ניגש ר' יידל לבחור ואמר לו: "קירשטיין, הפגזת/הפצצת!".
הרב ישראל קירשטיין, ראש ישיבת ההסדר בקרית שמונה.

הרב ישראל קירשטיין הוא מבחירי הישיבה. אדם משכמו ומעלה. היה בן משפחה רחוק של כ"ק הבית ישראל מגור והושפע רבות ממנו.

בהזדמנות זאת, היה מקום אולי להרחיב על הקשר המיוחד והעינא פקיחא שהייתה לבית ישראל על הישיבה כמו על כל ארץ ישראל ונציבין שהיתה צודתו פרוסה שם. אולי יש היודעים להרחיב מ'כלי ראשון'. אולי ארחיב אחרי השב"ק ממה שממעתי מתלמידים בישיבה.

[פרנקל תאומים]

הרב אום:
שמעתי מאחד מנכדי מו"ר רה"י ז"ל, שהתהליך כולו נעשה אז בהסכמת מרן החזו"א או/ו בהדרכתו. אמנם במסמכים שבידי אין איזכור של החזו"א. שמעתי גם שר' יידל המשיך להיות בקשר עם החזו"א (אולי נועץ בו מדי פעם) עד פטירתו של מרן זי"ע, ואם כן בוודאי זה לא היה קורה אם החזו"א היה חושב שנגרמה ע"י ר' יידל עוולה.
אמנם, כל אלו סיפורים וא"א להוכיחם.
אבל נקודה אחרת משמעותית לדעתי, היא עוד אדם גדול שהיה בתמונה- הגאון הצדיק רבי דוד הלוי חדש זצ"ל.
כפי שהבאתי לעיל, שלושה ר"מים בלבד היו אז בישיבה: ר' ראובן טרופ, ר' דוד חדש ור' יידל.
אין ספק שר' דוד ידע היטב אם לא מעבר לכך על כל המהומה שהתרחשה בין שני הר"מים שלצידו. הוא השתתף בישיבות עם הנהלת הישיבה והרב ברונרוט שנועדו להשליט סדר בסמכויות הר"מים (ושם נקבע כדלעיל שכל הענינים הרוחניים חייבים להיעשות בהסכמת כולם).
ר' דוד, היה אחיו היחיד של מרן המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל, והוא היה אישיות גדולה בפנ"ע.
ר' יידל היה מספר על צדקותו שנים רבות לאחר פטירתו ונראה היה בעליל שהוא ממש העריץ אותו.
ור' דוד, ובכן, הוא נשאר עם ר' יידל לאורך כל הדרך, והמשיך לשמש כר"מ בישיבה עד פטירתו בשנת תשל"ז, כלומר שנים רבות לאחר אותה מחלוקת.( כמה שנים אח"כ ר' יידל השאיר את תמונתו בתמונת המחזור למעלה מצד ימין, ומתחתיה כתב עליו: הגה"צ ר' דוד הלוי חדש זצ"ל. עוד עדות להערצתו אליו).
לדידי, נעלה מכל ספק, שאם הצדק לא היה עם ר' יידל בכל הסיפור הזה. הוא לא היה נשאר שם לצידו. והיה פורש גם הוא כאות מחאה.

[פרנקל תאומים]

ר' לייטנר,
הרב קירשטיין לא מעודד את תלמידיו ללכת לצבא (מי שעושה זאת הוא עמיתו לראשות הישיבה שם- הרב צפניה דרורי).
הוא נמצא שם על תקן זה שאמור ללמד את הבחורים להיות למדנים, ואני בטוח שהוא משתדל (לא בטוח שמצליח...)
גם הרב גולדוויכט זצ"ל בכרם ביבנה היה חרדי לחלוטין, וממש לא עודד ללכת לצבא.

[נשר]

ממה ששמעתי מכמה תלמידי הישוב יש עוד נקודה שלא כ"כ הוזכרה פה.

הוא היה מעודד תחרות,
היה מסוגל להכנס לביהמ"ד ולתת לבחור מלגה כי הוא "מצוין" - ללא קריטריונים מסוימים.
וכמובן דבר שכזה מעורר קנאה ותחרות.
האם אכן כך היה?

[פרנקל תאומים]

לא ידען,
אני יכול לספר מה ששמעתי ממו"ר ר' יידל,
שבשעתו הוא חשב לבנות מקווה במתחם הישיבה, מפני שתמיד היו בחורים ממשפחות חסידיות (בעבר היו לא מעט מחסידי גור. וד"א, גם הרבי מסדיגורא זצ"ל בעל "עקבי אבירים" , למד בהישוב), שנזקקו לכך.
הוא שאל את ה"בית ישראל" וחשב שייענה בהתלהבות. להפתעתו הוא ענה כנגדו: "ומי ישמור?", ונתן לו להבין שהוא מתנגד.

נשר,
אכן, היה מעודד תחרות. "קנאת סופרים תרבה חכמה" הלא כן?
כמו"כ היה מרבה לחלק "שטעלעס" למצטיינים: גבאים, גבאי חשמל, גבאי אוצה"ס וכו' התפקידים האלה היו נחשקים ודירבנו (בין השאר) את התלמידים להצטיין.
רבותיי, צאו מהריבוע של שיטת החינוך הרכרוכית המקובלת היום.
להישגים גדולים באמת(ברוחניות! ברוחניות!), הגיעו דווקא בדורות הקודמים מתוך חינוך של לחץ ודרישות ותחרות ובתנאי חיים הקשים שהיו באירופה.
וכל ישובניק מרגיש ברמ"ח ובשס"ה ש"תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי" ולמדנו תורה שם, ועוד איך למדנו , בכל כוחנו , במאמץ רב! כולנו מנסים לשחזר את העמל הגדול הזה שעמלנו אז בתורה.
יתכן שהיה זה אז "שלא לשמה", אבל "לעולם ילמוד אדם וכו'", ואתם עוד שואלים מדוע אנחנו מרגישים קשר ריגשי חיובי כ"כ רב למקום, והכרת הטוב למו"ר ר' יידל ז"ל ?'"

[מחולת המחנים]

לא ידען,
אני יכול לספר מה ששמעתי ממו"ר ר' יידל,
שבשעתו הוא חשב לבנות מקווה במתחם הישיבה, מפני שתמיד היו בחורים ממשפחות חסידיות (בעבר היו לא מעט מחסידי גור. וד"א, גם הרבי מסדיגורא זצ"ל בעל "עקבי אבירים" , למד בהישוב), שנזקקו לכך.
הוא שאל את הבית ישראל וחשב שייענה בהתלהבות. להפתעתו הוא ענה כנגדו: "ומי ישמור?", ונתן לו להבין שהוא מתנגד.

בקשר לזה
ככל הידוע לי בערים המרכזיות אין מקוה הצמוד לבתי הכנסת של חסידי גור.
אינני יודע מה עשו בערד ובחצור הגלילית, עכ"פ בערים המרכזיות כמדומה לי שאין למצוא מקוה שע"י בתי הכנסת והישיבות דגור.

[לייטנר]

.