פורום אוצר החכמה

זה עתה הגיעה הבשורה המרה על פטירתו של הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ"ל, ראש ישיבת אור אלחנן.

לא הכרתי אותו אישית, אבל ניכר היה כי מדובר בדמות מיוחדת, עם הדר וניחוח חברונאי, דמות שהתקשטה בנעימות, אצילות, חיות, רעננות, ועתה אבדה מאיתנו כלי חמדה זה.

יבואו המכירים והיודעים ויספרו על דמותו.

בשורה איומה וקשה.

'גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשווה עליו'.
אומר המדרש: הוד - של רב, והדר - של תלמיד.

כל מי שראה את ראש הישיבה זצ"ל לא יכל לא להבחין בהוד המיוחד שהיה נסוך עליו, הוד של רב. אצילות, רוממות, סלבודקאיות.
ויחד עם זה ההדר המיוחד של תלמיד, כבן זקוניו של אביו הגדול, כתלמיד היונק וממשיך דרכם של רבותיו בישיבת חברון.

וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.

אהרון 37 כתב:זה עתה הגיעה הבשורה המרה על פטירתו של הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ"ל, ראש ישיבת אור אלחנן.

לא הכרתי אותו אישית, אבל ניכר היה כי מדובר בדמות מיוחדת, עם הדר וניחוח חברונאי, דמות שהתקשטה בנעימות, אצילות, חיות, רעננות, ועתה אבדה מאיתנו כלי חמדה זה.

יבואו המכירים והיודעים ויספרו על דמותו.

היה מר"י כנסת יהודה מאלין, וכשנתפרקה פתח את ישיבתו, בסיוע אביו הגדול. (סיפור של שלושים ארבעים שנה).

ואיך ר' אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל היה קשור לענין?

לפני כמה שבועות ביקר אותו הגר"י רוזן שליט"א בחוליו ומצאו שוכב ולומד כשלידו ערימת ספרים ענקית.

אאל"ט,
הוא זיכה את הרבים בגילוי השטמ"ק החסר על כמה דפים בפרק אלו נערות.

יהי זכרו ברוך.

האם הוא המחבר של "מראה מקומות - אהל תורה"?

בנו הגדול מ"מ בראשות הישיבה יבדל"א רבי חיים אריה הוא מחבר המראי מקומות אהל תורה

תודה, שומר.
(אילו ידעתי שרבי מאיר חדש כבר נפטר בשנת תשמ"ט לא הייתי שואל, כי בספר מביא כמה פעמים "אאמו"ר שליט"א").

מענין לענין ומאשכול לאשכול......

כמדומני שאם שיעורו של ר' אשר שליט"א הוא גולת הכותרת של השיעורים הבהירים בעולם הישיבות, אפשר לומר שמראה מקומות אוהל תורה הוא המקביל בה''ישיבישער רייד'' - המודפס.

גם ספר זה נכתב בפשטות - בסגנון ישיבתי בלי גרפיקה - בלי כחל ושרק, ויש בו נעימות מסויימת, בסגנון הלשון כמו ''וידוע לבאר''....

תנא קמא כתב:מענין לענין ומאשכול לאשכול......

כמדומני שאם שיעורו של ר' אשר שליט"א הוא גולת הכותרת של השיעורים הבהירים בעולם הישיבות, אפשר לומר שמראה מקומות אוהל תורה הוא המקביל בה''ישיבישער רייד'' - המודפס.

גם ספר זה נכתב בפשטות - בסגנון ישיבתי בלי גרפיקה - בלי כחל ושרק, ויש בו נעימות מסויימת, בסגנון הלשון כמו ''וידוע לבאר''....

זה כבר מזמן לא סוד, שספר אהל תורה מבוסס בעיקרו הרבה על שיעוריו היומיים של הגאון ר' אשר שליט"א.

ולגוף האשכול, תמיהני שעדיין לא ציינו כאן נקודה מרכזית בדמותו הרוממה של הגרמ"מ זצ"ל. ידוע לכל, הקשר העמוק שהיה בין המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו, והפקרת ביתו לרווחה לצורבים הצעירים, מסופר על כך באריכות בספר 'המשגיח ר' מאיר'. היה כאן שילוב ומיזוג נדיר של משפחתיות ועממיות 'זורמת' ומחבקת, לבבית וחמימה, אולם עם זאת היתה אוירה של נכבדות סלבודקאית שמייקרת כל נברא בצלם אלקים, ועכו"כ בן תורה אמיתי - מחד, ומאידך, מקפידה על גינוני רב ותלמיד והליכות נימוסין מעודנות.

כזה היה הגרמ"מ זצ"ל, בנו יקירו ההולך בדרכיו, ביתו וליבו הרחב פתוחים לרווחה בפני תלמידיו, במועדים ובכל עת מצוא. מחזה נפוץ היה לראותו משתתף בשמחות של 'אח של' תלמיד וכיוצא בזה כמו 'מחותן', כאשר מהלך בפנים זורחות ומאושרות, מעוטרות בחיוך ענוג ושמח, שלוב זרוע עם התלמיד לרקוד בחליל בשמחת התלמיד עם משפחתו, כשפיו מהלל דברי שבחו ותהילותיו.

ותכונה נוספת ידועה: מעולם לא אמר 'קבלו דעתי', אמר את דעתו בבהירות, וידע להלום ולסבול דעות אחרים ולכבדם בדרכם. המליך את חביריו ואף הפחותים ממנו בנחת רוח.

יהי זכרו לברכה.

אני מסתכל בתמונות, בסרט מההלוויה, והלב שלי כל כך כואב ודואב, אפילו שלא הכרתי אותו, כי ההרגשה והרושם שלי שהוא היה אישיות כל כך מתוקה ונדירה,שיש הרגשה כל כך חבל על האי שופרא דבלי בארעא.

יש עוד נקודה, יש אנשים שאתה לא מעכל שהם שייכים לעולם המתים, כי הם כל כך מסמלים את החיים, יש דמויות שאם רוצים להצביע על דמות אדם חי אפשר להצביע עליהם, וההרגשה שהגאון זצ"ל היה שייך לאותן דמויות.

נולד בי"ד כסלו תש"א לאביו המשגיח רבי מאיר זצ"ל viewtopic.php?f=19&t=3503&hilit=%D7%9C%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%9F ולאמו מרת צביה לאה בת רבי נפתלי מנחם הוטנר מאיישישוק viewtopic.php?f=19&t=9690&hilit=%D7%97%D7%93%D7%A9+%D7%94%D7%95%D7%98%D7%A0%D7%A8
גיסו של הגרמ"מ אפשטיין שע"ש נקרא viewtopic.php?f=19&t=2883&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99+%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F
הגרמ"מ נשא לאשה את בתו של רבי יהושע דב לפין זצ"ל חתן הגרח"י מישקובסקי
בניו: הגדול מ"מ כראש ישיבת אור אלחנן רבי חיים אריה, רבי יצחק, רבי דוד שמעון, ר' אלחנן, ר' יהושע דב
חתניו: רבי צבי אליעזר וינפלד ראש הישיבה, רבי צבי פסח [בהגר"ד] כהן, רבי זאב רוטנברג

גם אני הקטן מצטרף למספידים את דמותו, היה נראה כמין נסיך הישיבות מהדור הקודם, ועיקר השפעתו ע"י נימוסיו הנפלאים כל כך רגוע וכל כך מכבד, זכורני שבאתי לביתו לצורך קבלת אישור מאביו הגדול אותו שימש עד יומו האחרון, [ר' מאיר ישב ולפניו חומש בראשית ישן] שניהם קבלוני בחביבות וחמימות, [ר' מאיר שאלני כדרכו "באיזה ועד אתה?" עניתי "ועד רביעי", "א"כ אתה אלטר בוחר" הפטיר], יהי זכרם של האב והבן ברוך.

היה בעל תפילה נפלא וידווע שאור אלחנן בימים נוראים היא אחת המקומות המבוקשים.
כמו כן היה יודע שיר בעיקר בניגוני בית מודז'יץ שהיה בקי נפלא בהם בדיוק רב. ובעל רגש גדול.

על אלה אני בוכיה ואבל יחיד הוא לי הקטן בין הרבה יחידים שלכל אחד אבל יחיד הוא, באשר ליד הגאון זצ"ל היה כל אחד חש כידיד וכקרוב.
עוד הרבה יש להאריך באבדה הגדולה, בחלקה כבר נגעו קודמי, ולבי חלל בקרבי ואין אומץ ברוחי, עתה, בעוד המת מוטל לפנינו, להרבות בדבור על האסון הגדול אשר קראנו בהלקחו בחטף מעל ראשנו.
אך זאת אומר בהקשר מיוחד לאתרא הדין, שהגרמ"מ זצ"ל היה חדור תחושת שליחות כל ימיו להעביר לדורות הבאים את תורת זקניו הגאונים צדיקי עולם, ומאמץ גדול השקיע בחקר תולדותיהם והליכותיהם למען ידעו דור אחרון. כל שיחה אתו ואפי' שיחת חולין של ת"ח היתה חופפת הוד קדומים עם סיפורים והליכות של גאוני עולם זקניו ורבותיו.
עוד בצעירותו ממש הוציא לאור את "פני הארי' החי" להגאון ר' חיים ליב סטאוויסקער זקן אשתו [אבי הגרח"י מישקובסקי, חמיו של הגר"י לפין, חמיו של ראש הישיבה זצ"ל]. לאחרונה יצא הספר לאור בהידור בהוצאה מחודשת, ביזמתו.
כמה שמחה היתה לו בשמעו כי ש"ב מוציאים לאור את הספר "בכורי יוסף" של זקנו הג"ר יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. הוא השתתף עמם בכל המלאכה והשפיע רבות על כתיבת התולדות חיים שיהיו מפורטים ומדויקים ככל האפשר.
לאחרונה ממש אף הוציאו לאור מחדש ביזמתו את הספר הנודע "פרי יצחק" להגר"י בלאזר זצ"ל חמיו של הגרח"י מישקובסקי.

אגב, הגרמ"מ ורעיתו היו בני דודים שלישיים [חמישי בחמישי] באשר הגרי"ז הוטנר אבי זקנו של הגרמ"מ היה גיסו של הגרח"ל מסטאוויסק אבי זקנה של הרבנית שתחי'. שני גאוני עולם אלו היו נשואים לשתי אחיות לבית קרצ'מר.

פרנקל תאומים כתב:ואיך ר' אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל היה קשור לענין?

הג"ר שמחה וסרמן זצ"ל אוד מוצל ממשפחת הגאון רבי אלחנן הי"ד עלה לארץ ישראל וחיפש ישיבה שתאבה להנציח את שם אביו הגדול. למטרה זו ייעד סכום כסף שנותר לו ממכירת בנין ישיבתו בלוס אנג'לס. ידיד משותף תיווך ביניהם, ומאז הפכה הישיבה שנקראה בשנותיה הראשונות "מאור ירושלים" לישיבת אור אלחנן.
הידידות בין ר' שמחה להגרמ"מ היתה לשם דבר והגרמ"מ כבדו בכל מאודו כשר' שמחה מצדו ממשיך לסייע לישיבה בגיוס כספים ואמירת שיחות ושיעורים.

קוים משותפים היו בין ר' שמחה לר' משה, שניהם אצילי רוח, בעלי תבונה יתירה ורצון עז להמשיך את שושלת מסירת התורה כצורתה מהדורות הקודמים.

חבל על דאבדין.

מישהו יודע היכן יושבים שבעה?

ישיבע בוחער כתב:מישהו יודע היכן יושבים שבעה?

בביתו אשר בבניין הישיבה.

http://beinenu.com/faceted_search/resul ... %253A52155
הספדים מהגרמ''מ זצ''ל על אביו המשגיח זצ''ל

נוטר הכרמים כתב:ולגוף האשכול, תמיהני שעדיין לא ציינו כאן נקודה מרכזית בדמותו הרוממה של הגרמ"מ זצ"ל. ידוע לכל, הקשר העמוק שהיה בין המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו, והפקרת ביתו לרווחה לצורבים הצעירים, מסופר על כך באריכות בספר 'המשגיח ר' מאיר'. היה כאן שילוב ומיזוג נדיר של משפחתיות ועממיות 'זורמת' ומחבקת, לבבית וחמימה, אולם עם זאת היתה אוירה של נכבדות סלבודקאית שמייקרת כל נברא בצלם אלקים, ועכו"כ בן תורה אמיתי - מחד, ומאידך, מקפידה על גינוני רב ותלמיד והליכות נימוסין מעודנות.

אכן, יצא לי פעם לבקר בדירת המשגיח ר' מאיר זצוק"ל, והיו בה שני מדורים, המדור הפרטי של ר"מ ורעייתו שכלל שני חדרים וחדרי שירות, והמדור ה'ציבורי' היינו הסלון והמטבח. מספרים שעל השיש במטבח עמדה קופסת פח מלאה בעוגיות ולצידה קנקן תה ובחורים היו נכנסים בכל עת ובכל שעה ועושים במקום כבשלהם, כשלעתים גם ר' מאיר והרבנית היו נכנסים ומשתמשים במקום, עד שניתן היה לומר ש'גם ר' מאיר שוהה שם לפעמים'..

כיוצא בזה אנו יכולים למצוא אצל יבדלחט"א רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שליט"א, שדירתו מופקרת לכל כרשות הרבים ממש, וכבר נשאל מרן האיך אינו מקפיד על כך שאנשים נכנסים לחדר השינה ומשתמשים בכל החדרים, והשיב על כך בלשונו הזהב 'כאן הכל הפקר'!!

איזו גדלות עצומה רואים כאן, הרי בנוהג שבעולם אדם חי כל כולו בתחושה של 'ביתי הוא מבצרי', זה המקום הפרטי שלי ואין לאף אחד רשות להכנס, האדם זקוק בעומק נפשו למקום אישי, למקום שיש לו עליו 'הוראת בעלות', לחוש את ה'שלי!', ומי של"ע חווה פריצה לביתו יכול להעיד שהתחושה הקשה ביותר זה לא הנזק המסוים שנגרם מהגנבה אלא אובדן תחושת הביטחון האישית הבסיסית הזו של 'כאן אני הבוס', והנה אצל רבותינו אנו רואים בדיוק ההפך- הכל הפקר! הכל מדבר! אין לי כלום, אין לי טיפה 'בעלות' אפילו לא בביתי שלי! כלום! אני אורח בדיוק כמותכם!

אכן, מלאכים בדמות אדם!!

[כמעט ש] לא הכרתי את הגאון רבי משה מרדכי זצ"ל, מלבד פעם אחת שביקרתי במעונו ונשתוממתי לראות את הרהיטים הכ"כ פשוטים שבבית העומדים בסתירה מוחלטת לבנין המוחצן של הישיבה. לעצמו לא היה צריך יותר מזה.

אום אני חומה כתב:

נוטר הכרמים כתב:ולגוף האשכול, תמיהני שעדיין לא ציינו כאן נקודה מרכזית בדמותו הרוממה של הגרמ"מ זצ"ל. ידוע לכל, הקשר העמוק שהיה בין המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו, והפקרת ביתו לרווחה לצורבים הצעירים, מסופר על כך באריכות בספר 'המשגיח ר' מאיר'. היה כאן שילוב ומיזוג נדיר של משפחתיות ועממיות 'זורמת' ומחבקת, לבבית וחמימה, אולם עם זאת היתה אוירה של נכבדות סלבודקאית שמייקרת כל נברא בצלם אלקים, ועכו"כ בן תורה אמיתי - מחד, ומאידך, מקפידה על גינוני רב ותלמיד והליכות נימוסין מעודנות.

אכן, יצא לי פעם לבקר בדירת המשגיח ר' מאיר זצוק"ל, והיו בה שני מדורים, המדור הפרטי של ר"מ ורעייתו שכלל שני חדרים וחדרי שירות, והמדור ה'ציבורי' היינו הסלון והמטבח. מספרים שעל השיש במטבח עמדה קופסת פח מלאה בעוגיות ולצידה קנקן תה ובחורים היו נכנסים בכל עת ובכל שעה ועושים במקום כבשלהם, כשלעתים גם ר' מאיר והרבנית היו נכנסים ומשתמשים במקום, עד שניתן היה לומר ש'גם ר' מאיר שוהה שם לפעמים'..

כיוצא בזה אנו יכולים למצוא אצל יבדלחט"א רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שליט"א, שדירתו מופקרת לכל כרשות הרבים ממש, וכבר נשאל מרן האיך אינו מקפיד על כך שאנשים נכנסים לחדר השינה ומשתמשים בכל החדרים, והשיב על כך בלשונו הזהב 'כאן הכל הפקר'!!

איזו גדלות עצומה רואים כאן, הרי בנוהג שבעולם אדם חי כל כולו בתחושה של 'ביתי הוא מבצרי', זה המקום הפרטי שלי ואין לאף אחד רשות להכנס, האדם זקוק בעומק נפשו למקום אישי, למקום שיש לו עליו 'הוראת בעלות', לחוש את ה'שלי!', ומי של"ע חווה פריצה לביתו יכול להעיד שהתחושה הקשה ביותר זה לא הנזק המסוים שנגרם מהגנבה אלא אובדן תחושת הביטחון האישית הבסיסית הזו של 'כאן אני הבוס', והנה אצל רבותינו אנו רואים בדיוק ההפך- הכל הפקר! הכל מדבר! אין לי כלום, אין לי טיפה 'בעלות' אפילו לא בביתי שלי! כלום! אני אורח בדיוק כמותכם!

אכן, מלאכים בדמות אדם!!

מצד שני, יש פעמים שזה מכוער מצד המבקרים שמתייחסים לביתו של הרב כאילו הוא שלהם. בלי לתת פרטיות לרב ולמשפחה. ואכמ"ל.

לעומקו של דבר כתב:

אום אני חומה כתב:

נוטר הכרמים כתב:ולגוף האשכול, תמיהני שעדיין לא ציינו כאן נקודה מרכזית בדמותו הרוממה של הגרמ"מ זצ"ל. ידוע לכל, הקשר העמוק שהיה בין המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו, והפקרת ביתו לרווחה לצורבים הצעירים, מסופר על כך באריכות בספר 'המשגיח ר' מאיר'. היה כאן שילוב ומיזוג נדיר של משפחתיות ועממיות 'זורמת' ומחבקת, לבבית וחמימה, אולם עם זאת היתה אוירה של נכבדות סלבודקאית שמייקרת כל נברא בצלם אלקים, ועכו"כ בן תורה אמיתי - מחד, ומאידך, מקפידה על גינוני רב ותלמיד והליכות נימוסין מעודנות.

אכן, יצא לי פעם לבקר בדירת המשגיח ר' מאיר זצוק"ל, והיו בה שני מדורים, המדור הפרטי של ר"מ ורעייתו שכלל שני חדרים וחדרי שירות, והמדור ה'ציבורי' היינו הסלון והמטבח. מספרים שעל השיש במטבח עמדה קופסת פח מלאה בעוגיות ולצידה קנקן תה ובחורים היו נכנסים בכל עת ובכל שעה ועושים במקום כבשלהם, כשלעתים גם ר' מאיר והרבנית היו נכנסים ומשתמשים במקום, עד שניתן היה לומר ש'גם ר' מאיר שוהה שם לפעמים'..

כיוצא בזה אנו יכולים למצוא אצל יבדלחט"א רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שליט"א, שדירתו מופקרת לכל כרשות הרבים ממש, וכבר נשאל מרן האיך אינו מקפיד על כך שאנשים נכנסים לחדר השינה ומשתמשים בכל החדרים, והשיב על כך בלשונו הזהב 'כאן הכל הפקר'!!

איזו גדלות עצומה רואים כאן, הרי בנוהג שבעולם אדם חי כל כולו בתחושה של 'ביתי הוא מבצרי', זה המקום הפרטי שלי ואין לאף אחד רשות להכנס, האדם זקוק בעומק נפשו למקום אישי, למקום שיש לו עליו 'הוראת בעלות', לחוש את ה'שלי!', ומי של"ע חווה פריצה לביתו יכול להעיד שהתחושה הקשה ביותר זה לא הנזק המסוים שנגרם מהגנבה אלא אובדן תחושת הביטחון האישית הבסיסית הזו של 'כאן אני הבוס', והנה אצל רבותינו אנו רואים בדיוק ההפך- הכל הפקר! הכל מדבר! אין לי כלום, אין לי טיפה 'בעלות' אפילו לא בביתי שלי! כלום! אני אורח בדיוק כמותכם!

אכן, מלאכים בדמות אדם!!

מצד שני, יש פעמים שזה מכוער מצד המבקרים שמתייחסים לביתו של הרב כאילו הוא שלהם. בלי לתת פרטיות לרב ולמשפחה. ואכמ"ל.

אין כאן צד שני.
הכיעור הוא מצד האורחים שאינם יודעים את מקומם, ובעלי הבתים, "מלאכים בדמות אדם", כנ"ל.

אום אני חומה כתב:

נוטר הכרמים כתב:ולגוף האשכול, תמיהני שעדיין לא ציינו כאן נקודה מרכזית בדמותו הרוממה של הגרמ"מ זצ"ל. ידוע לכל, הקשר העמוק שהיה בין המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו, והפקרת ביתו לרווחה לצורבים הצעירים, מסופר על כך באריכות בספר 'המשגיח ר' מאיר'. היה כאן שילוב ומיזוג נדיר של משפחתיות ועממיות 'זורמת' ומחבקת, לבבית וחמימה, אולם עם זאת היתה אוירה של נכבדות סלבודקאית שמייקרת כל נברא בצלם אלקים, ועכו"כ בן תורה אמיתי - מחד, ומאידך, מקפידה על גינוני רב ותלמיד והליכות נימוסין מעודנות.

אכן, יצא לי פעם לבקר בדירת המשגיח ר' מאיר זצוק"ל, והיו בה שני מדורים, המדור הפרטי של ר"מ ורעייתו שכלל שני חדרים וחדרי שירות, והמדור ה'ציבורי' היינו הסלון והמטבח. מספרים שעל השיש במטבח עמדה קופסת פח מלאה בעוגיות ולצידה קנקן תה ובחורים היו נכנסים בכל עת ובכל שעה ועושים במקום כבשלהם, כשלעתים גם ר' מאיר והרבנית היו נכנסים ומשתמשים במקום, עד שניתן היה לומר ש'גם ר' מאיר שוהה שם לפעמים'..

כיוצא בזה אנו יכולים למצוא אצל יבדלחט"א רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שליט"א, שדירתו מופקרת לכל כרשות הרבים ממש, וכבר נשאל מרן האיך אינו מקפיד על כך שאנשים נכנסים לחדר השינה ומשתמשים בכל החדרים, והשיב על כך בלשונו הזהב 'כאן הכל הפקר'!!

איזו גדלות עצומה רואים כאן, הרי בנוהג שבעולם אדם חי כל כולו בתחושה של 'ביתי הוא מבצרי', זה המקום הפרטי שלי ואין לאף אחד רשות להכנס, האדם זקוק בעומק נפשו למקום אישי, למקום שיש לו עליו 'הוראת בעלות', לחוש את ה'שלי!', ומי של"ע חווה פריצה לביתו יכול להעיד שהתחושה הקשה ביותר זה לא הנזק המסוים שנגרם מהגנבה אלא אובדן תחושת הביטחון האישית הבסיסית הזו של 'כאן אני הבוס', והנה אצל רבותינו אנו רואים בדיוק ההפך- הכל הפקר! הכל מדבר! אין לי כלום, אין לי טיפה 'בעלות' אפילו לא בביתי שלי! כלום! אני אורח בדיוק כמותכם!

אכן, מלאכים בדמות אדם!!

וכן מסופר על ר' חיים בריסקער כידוע.

הגרמ"מ

עוד ידובר רבות על חיבתו העזה לכתבי הראשונים הגנוזים, ובצעירותו כשעתותיו עוד היו בידו השקיע רבות במציאתם ובהדפסתם.
ידוע כי חלק מהשיטה מקובצת על כתובות שלא הודפס מעולם נמצא על ידו [כמדומה שבשיטמ"ק של מוה"ק השתמשו בכתב יד הזה].
כמו"כ בסביבות שנת תש"מ הקים מכון בשם "מכון אור" להדפסת ספרי ראשונים כשבמסגרתו יצא לאור חי' הרשב"א על ברכות בעריכת ש"ב הג"ר נפתלי קרביץ שליט"א. (בלויה אמר לי מאן דהו יודע דבר שספר זה הוא הראשון שיצא במתכונת זו של צורת העמוד ובעקבותיה הלכו במוה"ק)
לא ידוע לי על עוד ספרים שיצאו לאור על ידי המכון הזה ושמא הישיבה שהחלה להתפתח גזלה את מיטב זמנו ולא היה סיפק בידו לאחוז בזה ובזה.

טוב לי כתב:עוד בצעירותו ממש הוציא לאור את "פני הארי' החי" להגאון ר' חיים ליב סטאוויסקער זקן אשתו [אבי הגרח"י מישקובסקי, חמיו של הגר"י לפין, חמיו של ראש הישיבה זצ"ל].

מאחורי ההוצאה ההיא עמד סיפור מרטיט.
עברו כמה שנים אחרי נישואיו של הגרמ"מ זצ"ל והוא טרם נפקד בזש"ק והרופאים לא בשרו טובות. על מנת לעורר זכות אבות קיבל ע"ע הגרמ"מ להוציא לאור את הספר "פני הארי החי" של הגאון הקדוש ר' חיים לייב סטאוויסקר שנודע בגאונותו, צדקותו וקדושתו המופלגת, אביו של הגאון הנודע רח"י מישקובסקי, סבה של הרבנית שתחי'.
למרבה הנס מיד עם תחילת העיסוק בענין נתבשרו כי פקוד נפקדו בסימן טוב ובמזל טוב. את בנם אשר נולד קראו 'חיים אריה' על שמו של הגרח"ל הנ"ל, ובגב השער של הספר שיצא לאור לאחר לידתו הודפס בזה"ל:
"ספר זה יצא לאור הודות לנין המחבר חיים אריה ח. שיחי'".
הספר שבאוצר הינו מהמהדורה הראשונה ולא מההדפסה הנ"ל, לעומת זאת בה"ב יש אמנם צילום של המהדורה הזו אך עמוד זה נשמט ולא הובא שם.

ראיתי אותו פעמים בודדות במסגרת אירועים משפחתיים והי' כ"כ מלא חיבה ושמחה שמאז שנפטר צורת פניו כמעט שלא משה מזכרוני, חבל על דאבדין

שמעתי בשם הגרא"י סולוביציק שנשאל בלויה על ידי תלמידו מהיכן הכיר את ר' משה זצ"ל. ויען רא"י: "איך וויס ניט פון ווו, אבער ווען מ'האט זאך געטראפן האט מען געשפירט זייער היימיש".
תרגום: איני יודע מהיכן, אבל תמיד כשנפגשנו הרגשנו מאד "היימיש".
כמה הגדרה זו ממצה את האישיות הקורנת של ר' משה זצ"ל - תמיד הרגשנו היימיש!
ואידך זיל גמור.

עם מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל
נראים בצד הגרד"צ אליאך והגר"ח וואלקין

בעלון הנפלא 'שלמים מציון' הובאו דברי הספד שאמר ביא"צ של הגאון הגרבצ"פ זצ"ל. יסודות נפלאים בענייני חינוך ילדים והעמדת תלמידים, והמשכיל יתלמד מתוכם גם את הדרך איך נגשים למאמר חז"ל כפי שהתוו בסלבודקא, את ההתבוננות וההתעמקות בכל פרט עד לגילוי צפונות דברי חז"ל הקדושים.

העליתי את דברי המנוח זצ"ל. מרתק שווה לכל נפש.

יריעה נרחבת על הגרמ"מ מתוך מוסף 'לקראת שבת'

כתבה על הרב

ליום היא"צ הראשון. מתוך 'לקראת שבת'