פרטי החגיגה הגדולה של ירית אבני הפנה לשכונת "עץ חיים" ביום ג' ו' ניסן שעה 3 אחה"צהשתתפו בחגיגה זו יותר מעשרת אלפים איש. הקהל הגדול הי' מגוון, ברובו מהאורטודוכסים שבירושלים וארץ ישראל, אבל היו בו גם רבים מהישוב החדש. היו כל גאוני ורבני ירושלם, וגם מארץ ישראל, רבני הישיבות היועץ המשפטי, סגן המושל, באי כח ההנהלה הציונית, הקרן קימת, הועד הלאומי, ב"כ החנוך הממשלתי, ראשי המוסדות מהישוב הישן וגם מהחדש.
שעה 2,30 יצאה תהלוכת תלמידי הת"ת עץ חיים (בה השתתפו רוב המחלקות, מלבד א. ב. ג.) במספר קרוב לאלף ילד, בידיהם דגלי עץ חיים. בראש התהלוכה הלכה מכונית מקושטת בה השמיעה תזמורת חנוך עורים את מנגינותיה, אחרי המכונית הלכה המקהלה מחניכי הת"ת בנצוח החזן
ר"ז רבלין, אחרי' דגל עץ חיים, ולדגל זה נמשכה השורה הארוכה של החניכים, וחניכי מחלקות ג. ד. ה. ו. נשאו כלם דגלים קטנים. פרשים רוכבים מלפני' ואחרי' שמרו על הסדר. כשהגיעה התהלוכה למגרש הסתדרה מסביב למקום החגיגה שהי' מוקף בקישוט ובשער יפה, ובאמצע שני אהלים ארוכים, אחד לגברים ואחד לגברות. בין שני האהלים בימה מקושטה.
מקהלת עץ חיים בנצוח ר"ז רבלין זמרה את המקראות: "אבן מאסו", "עץ חיים היא למחזיקים בה".
פותח החגיגה ומנהלה הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי מנהל עץ חיים באר את מהותה של החגיגה, ויאמר: אבן יסוד נושא עליו את הבית כלו, והשכונה הזו שאנו יורים היום את אבן פנתה - תהי' אי"ה בעתיד אבן יסוד שתשא עליה' את הבית הישראלי בארץ ישראל. כל אלפי השנים לא הי' עם ישראל צריך להבטיח את בית חייו, כי אחד הרגיש שבלעדו אי אפשר לעם ישראל להתקיים, כיום שמצב הת"ת והישיבה ירד בהרבה, והם מתאבקים על קיומם, הגיע הזמן לחוש ולהבטיח את עתידו. (חוברת נדפסה בהרצאת-פתיחה יותר מפורטת נתחלקה בין הנאספים).
אחרי הפתיחה החלו הנאומים והברכות.
דברו הרב רבי איסר זלמן מלצר הר"מ הראשי, הרב רבי יוסף חיים זוננפלד, הרב רבי אלי' קלצקין הרב מלובלין, הרב רבי יעקב יעקב מאיר הרב הראשי, הרב רבי שלמה הכהן אהרונזון רב ראשי בתל אביב יפו (הוא הזכיר זכרונות קדומים מזמן שהי' גבאי לעץ חיים בעיר קיוב, וממהות עץ חיים הנודע מאז ומכבר בעולם כלו), הרב רבי יעקב משה חרל"פ (הוא דבר בשם שותף עץ-חיים באמריקה "בקור חולים הוספיטאל" ויספר איך הוא, כשאר גידולי ציון, נתחנכו מילדותם ועד גדלם בהת"ת והישיבה עץ חיים). כל הרבנים בארו את הזכי' הגדולה של בוני השכונה הזו העושים דבר חדש בעולמנו שלא זכו לו עד היום כל שאר נדיבי עמנו באלפיהם וברבבותיהם.
אחרי כן בקש יו"ר האספה סליחה מכל שאר הרבנים וראשי המוסדות הגדולים מירושלם וארץ ישראל, שרשמו את עצמם לדבר, ושאין הזמן מרשה, ויזמין רק את מר
חיים סלמון שנתבקש מראש העירי', לדבר גם בשמו הוא. מר חיים סלמון דבר בשם ארבעה: בשם ראש העירי', בשמו הוא בתור סגן ראש העיריה, בשם הועד הלאומי (שנתבקש לדבר גם בשמו), וביחוד מצד אבותיו מיסדי ולומדי עץ חיים: אבי זקנו הרב שלמה זלמן צורף נסע לקושטא ולמצרים והשיג בשנת תקצ"ז את הפירמן מהשולטן לגאולת חצר חורבת רבי יהודה החסיד, ויהי ממכונני הת"ת עץ חיים בחורבת ר' יהודה החסיד בשנת תקצ"ט, וזקנו רבי מרדכי גם אביו רבי יואל משה סלמון (ממיסדי הישוב החדש) שאבו מקור חייתם בישיבת עץ חיים.
בינתים נגנו התזמורת והמקהלה שיר המעלות (קכ"ב).
הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי לארץ ישראל, שלא הי' חפץ להיות נוכח בעת השירה והנגון בשל אבלותו על אביו, נתאחר לבא. בעלותו על הבמה דבר על ערך התורה וערך עץ חיים רב השנים והפעולות ועל הערך הגדול של מעשי הנדיבים בוני הבתים הראשונים לקיום התורה והיהדות באר"י.
אחרי הרב הראשי הוזמנו חתני החגיגה: ראשונה עלה הר'
אפרים שיף מסינסיטי בונה הבית הראשון, וינאום על החדר הישראלי הנותן את כל הכח והעצמה לעמנו להתקיים בכל הרפתקאותיו. ויביע את שמחתו להזכי' הגדולה שזכה היום. אחריו הובעה ברכה בשם מר
יעקב (דזשיקאב) וועקסלער (תלמיד ישיבת חברון) שהי' נוכח בחגיגה בשם אביו מר
ירחמיאל וועקסלער משקאגא בתור מלא יד להניח בשמו אבן יסוד לבנין בית על שמו. אחריו עלה
הרב דווארעץ וידבר בתור מלא יד ממר שמעון וועקסלער משיקאגא להניח אבן יסוד לבנין בית בשמו. אחריו הביע ברכה
הר"ז שחור בשם הר'
ישראל רוקח מנויארק, ובשם הגברת קיילא פייגנהאלץ משיקאגא, שהם מלאו את ידו להניח אבני יסוד לבנין בתים על שמם.
נתקבלו ארבעים ושלשה מכתבי ברכה והתנצלות, בתוכם מהנציב העליון, מושל המחוז (נוסף לברכתו ואחוליו לשכונה העתידה של עץ חיים הוא כותב שמסבה אינו יכול להיות נוכח, הוא שולח את סגנו במקומו), הרבנות הראשית בירושלם, הרבנות הראשית תל אביב יפו, מנהל מחלקת החנוך הממשלתי (שמסבת שינוי שעת הפתיחה מן 2 עד 3,30 שלא ידע מראש - שלח את בא כחו במקומו), מעירית תל אביב מדיזינגוף ראש העירי', הישיבות בירושלם ובאר"י, הקונסול הכללי הצרפתי (הקונסול האמריקאי הכללי לא קבל את ההזמנה שנשלחה לו ע"י הדאר ביום הששי החולף, סבה זו קרה לעוד אנשים רבים וגדולים כאשר נודע אח"כ), רבני טבריה צפת חיפה ראשון לציון זכרון יעקב ועוד, הכשרת הישוב
ד"ר טון, הסתדרות מדיצינית הדסה,
פקידים ואמרכלים, ועדי וראשי המושבות, ומועצה מקומית פתח תקוה,
ביהמ"ד למורים המזרחי, ועדי השכונות פה, ומוסדות ורבנים גדולים חשובים פרטיים רבים עוד.
ונתקבלו גם 28 תלגרמי ברכה, בהם: מהרב רבי משה מרדכי עפשטיין הגאב"ד ור"מ חברון ומהישיבה שם, ומרבני וראשי העדה בצפת וטבריה, ופ"ת ורבני וועדי המושבות, פקוא"מ, ומוסדות ונכבדים ועוד.
נקראה מגילה להניחה תחת אבן היסוד ע"י החזן הראשי בירושלים מר
ישראל ברדקי (נכד גאוני ומיסדי עץ חיים: רבי ישראל משקלאו תלמיד הגר"א ז"ל, חתנו רבי ישעי' ברדקי, ומחותניו רבי זונדל סלנטער, ורבי שמואל סלנט - זלה"ה). והעשרה הבונים הראשונים להשכונה נתברכו ע"י החזן הראשי בברכת "מי שברך".
ונסתיימה החגיגה בטכס הנחת אבני הפנה. הרב רבי קוק הניח אבן יסוד בשם הגברת רחל מאלע לעוין - נוי-קאסטעל
[ניוקאסל?], ר' שלמה זלמן אפרים אפרים שיף ורעיתו הגברת שרה רשיל מסינסנטי הניחו בשמם הם, הבחור וועקסלער בשם הוריו מר ירחמיאל וועקסלער ורעיתו, הרב דווארעץ בשם אחי הנ"ל מר שמעון וועקסלער, הר"ז שחור הניח שתי אבני יסוד אחת בשם ר' ישראל רוקח ואחת בשם מרת קיילא פיינגהאלץ, ואחריהם הרבנים ראשי ומנהלי עץ חיים הניחו חמש אבני יסוד בשם חמשה נדיבים אלה: ר' יצחק ב"ר אליעזר [?]אקס ורעיתו מרת חיי' בילא ב"ר משה אהרן פיטסבורג, ר' סנדר ב"ר אברהם קויפמן ורעיתו מרת חיי' פייגל ב"ר יואל, ר' קלמן ב"ר יהודה [?]ואלענס ורעיתו חיי' שרה ב"ר ברוך, ר' מנחם מנדל ב"ר אברהם צבי ורעיתו מרת זלאטער ב"ר איסר לאוויטץ - אלבני, ר' אברהם ב"ר יהודה לייב גודמאן ורעיתו מרת לאה בת ר' אברהם - ווארען.
באותו מעמד נתברך בברכת "מי שברך" ר' צבי הירש שיף ורעיתו הגברת לענא
[?] - ניוארק, הוא הנדיב הראשון להתחלת בנין אגף חדש נוסף - מבתי למוד לעץ חיים (שבשביל שינויי תכנית הבנין ממהנדסי הממשלה נדחה אשורו מזמן לזמן).
ונזכר בתפלת אמ"ר ר'
אריה ליב (לעאן) קאמייקא ז"ל מניוארק, שבימיו האחרונים כתב ממכתבו להרב מנהל עץ חיים שחפצו להציב יד ושם בבניני עץ חיים לעי"נ
בנו הנהרג מר [?] קאמייקא ז"ל. ונתברך ביחוד הזו"ג הנדיבי הר' זאוול ברענענסקי ורעיתו הגברת מ' באשא ביילא, שמלבד נדבותיהם הם התנדבו לנסוע לאמריקא למשך שנה לשם תעמולה לבניני עץ חיים - על הוצאותיהם הם - יהי שמם ברוך.
וכל טכס החגיגה עלה יפה מאד, זולת מקרה קל ערך מארבעה צעירים בלתי קרואים שעשו נסיון של הפרעה קלה בשביל קנאותם לז'רגון
[ראו; נזכר כאן].
בברכת "מזל טוב" ובלחיצת ידים נפרד הקהל הגדול בההכרה שנסיון של צעד גדול נעשה היום הזה, וכולם הביעו זל"ז, "חפץ ה' בידינו יצליח" (דואר היום, י"א ניסן תרפ"ט,
עמ' 4).