פורום אוצר החכמה

"פעם אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה מחברו ותוך כדי השימוש בה, נפלה הכוס ונשברה.

ישבו באותה שעה במסיבה מגדולי החכמים של ירושלים והחלו לדון ולהתפלפל אם הוא חייב לשלם או לאו. אם זה נקרא 'מתה מחמת מלאכה' אם לאו.

החליטו להביא את השאלה בפני רבי שמואל מסלנט. הוא פסק כי הוא פטור מלשלם ומסיבה אחרת שהפליאה את הלומדים בפשטותה. הוא אמר כי בסך הכל הכוס שווה פרוטות אחדות וטובת הנאה של השימוש איננה שווה פרוטה. לנגד עיניו עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא מצא ענין בפלפולים".

[מפי הרב ש. סלנט בשם הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל]

הובא בספר שמואל בדורו.

יש להבין מה שפסק שהשימוש פחות משווה פרוטה, וכי מסתכלים רק על השימוש הבודד? הרי שאל כוס וצריך להשיב כוס והכוס שווה כמה פרוטות.
ומה איכפת לן כמה שווה השימוש בכוס?

ואגב הגאון רבי שמואל,

הובא בויקיפדיה:

"הרב סלנט פעל למינויו של הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים, אם כדי שלא יתערב בענייני הרבנות של הרב סלנט, ואם כיוון שנחשב לפוסק מיקל, דבר שהיה לו חשיבות רבה בתקופה שבה הייתה הקהילה היהודית בירושלים ענייה למדי. בשנת תרס"ה (1905), כאשר עלה ארצה הרב יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז), דאג לו הרב סלנט למשרת רבנות בצפת, כדי למנוע חיכוכים אפשריים אם יתיישב בירושלים".
המקור לדברים: 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון.

הספר אמרי שפר לא נמצא באוצר.

הגאון ר' יהושע לייב היה אחראי על בית המטבחיים?

מתפעל כתב:"פעם אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה מחברו ותוך כדי השימוש בה, נפלה הכוס ונשברה.

ישבו באותה שעה במסיבה מגדולי החכמים של ירושלים והחלו לדון ולהתפלפל אם הוא חייב לשלם או לאו. אם זה נקרא 'מתה מחמת מלאכה' אם לאו.

החליטו להביא את השאלה בפני רבי שמואל מסלנט. הוא פסק כי הוא פטור מלשלם ומסיבה אחרת שהפליאה את הלומדים בפשטותה. הוא אמר כי בסך הכל הכוס שווה פרוטות אחדות וטובת הנאה של השימוש איננה שווה פרוטה. לנגד עיניו עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא מצא ענין בפלפולים".

[מפי הרב ש. סלנט בשם הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל]

הובא בספר שמואל בדורו.

יש להבין מה שפסק שהשימוש פחות משווה פרוטה, וכי מסתכלים רק על השימוש הבודד? הרי שאל כוס וצריך להשיב כוס והכוס שווה כמה פרוטות.
ומה איכפת לן כמה שווה השימוש בכוס?

זו בעיא דלא אפשיטא בב"מ צו ע"א, וראה שו"ע שמו,י.

[לענין מש"כ "כי בסה"כ הכוס וכו" - כמובן שאין טעם לדקדק בלשונות של מעשיות למיניהם, אך כנראה הכוונה בסגנון הנ"ל שאם הכוס היתה מזהב אז יתכן שגם הנאה חד פעמית משתייה בה היתה שו"פ, משא"כ כשכל עצמה אינו שווה יותר מכמה פרוטות].

אגב, יש סיפור כזה עם הרצפ"פ ושאלת עט לכתוב בו [אינני זוכר אם מעשה בא לפניו, או שאלה ששאל לחדודי תלמידים].

יישר כח גדול,

הנה לשון השו"ע שם:

"שאל פרה לרבעה או לרעות או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה הרי זה ספק ואין מוציאין מידו".

אם כן, לכאורה זה דוקא שאדם שואל כוס מחברו לשימוש של פעם אחת או פעמיים. אבל אם שימוש של כוס פעם אחת שווה למשל רבע פרוטה, אם כן, אם שאל להשתמש ארבע פעמים, כן יהיה חייב. היינו שהשאלה צריכה להיות מראש שלא הולך להשתמש בשווי של פרוטה.
ומסתמא כך היה הסיפור שם רק שלא טרחו לדייק כפי שאמרת.
עוד יש להעיר שהשואל פטור רק מחמת הספק ולכן המוציא מחברו ע"ה, אבל אולי לצאת ידי שמים כן צריך לשלם.

מתפעל כתב:ו

הובא בויקיפדיה:

"הרב סלנט פעל למינויו של הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים, אם כדי שלא יתערב בענייני הרבנות של הרב סלנט, ואם כיוון שנחשב לפוסק מיקל, דבר שהיה לו חשיבות רבה בתקופה שבה הייתה הקהילה היהודית בירושלים ענייה למדי. בשנת תרס"ה (1905), כאשר עלה ארצה הרב יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז), דאג לו הרב סלנט למשרת רבנות בצפת, כדי למנוע חיכוכים אפשריים אם יתיישב בירושלים".
המקור לדברים: 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון.

הספר אמרי שפר לא נמצא באוצר.

הגאון ר' יהושע לייב היה אחראי על בית המטבחיים?

בישורון לד עמוד קעו ואילך, במאמר על ר' יוסף בנימין שמעונוביץ זצ"ל -ראש השוחטים בירושלים מסופר שהתמנה לתפקידו ע"י ר' יהושע לייב (שאף אכל רק משחיטתו) והגרש"ס. אבל בכל המסמכים שם והביוגרפיה הקצרה אין שום רמז שר' יהושע לייב היה קשור בפועל לבית המטבחיים למרות ששמו מוזכר שם כמה פעמים

יישר כח.

מתפעל כתב:
עוד יש להעיר שהשואל פטור רק מחמת הספק ולכן המוציא מחברו ע"ה, אבל אולי לצאת ידי שמים כן צריך לשלם.

שמעתי פעם שבספקא דממונא אין ענין לצאת ידי שמים, דאלת"ה - אין לדבר סוף.
אבל יש לדון לשיטת הרמב"ם וסייעתיה לגבי אם תפס האם מוציאים ממנו.

ראיתי סיפור מדהים ביותר


"בהיותו כבן שלש עשרה אף נסמך להוראה על ידי הגאון רבי אבלי מפוסבילה זצ"ל שמילא גם את ידו לסדר גט בעיר הסמוכה לעירו בענין שדרש למדנות ופקחות מרובה וכה כתב לו רבי אבלי היות כי פלוני חפץ לגרש את אשתו פלונית ובשום אופן איננו רוצה שהגט יהיה בוילנא ויען כי המגרש הוא תלמיד חכם להרע ולכן על הרב המסדר לחשוש על כל חששות ולתקנם שלא יוכל ח"ו לערער אח"כ על הגט ובחשבי את כל הרבנים שבסביבת וילנא מצאתי לנכון לבחור בכבוד תורתו שיחי' ועליה דמר קא סמיכנא .
משורות אלו שאותם כתב רבי אבלי, אנו למדים על גדלותו וחשיבותו של רבינו בעיניו של רבו הגאון רבי אבלי שבכל סביבת העיר וילנא העיר הגדולה לאלקים שהיתה מלאה בלמדנים חכמים וסופרים לא מצא מכולם אלא את שמואל הקטן שהיה כבן תליסר ". [אדרת שמואל עמוד תנ"ז]

שומו שמים

נער בר מצוה שיכתוב גט מסובך?????
זה נשמע ממש בידיוני.
איך ניתן להאמין לכזה סיפור?

אצל המספר הראשון (שאינני יודע מי הוא) לא נכתב שכשהיה בן תליסר - בקשו ר' אברהם פוסבילער לסדר הגט, אלא שהמספר הראשון אומר בחדא מחתא שהוא נסמך על ידו להוראה כבר תליסר, ומוסיף באותה נשימה שהיה מעשה עם גט. ונכון שהמספר הזה לא מנסח טוב, אבל לא נרמז כך בדבריו.
באדרת שמואל עשו מזה סל(נ)ט אחד, ושבחוהו בדבר שאינו מסתבר ושאין לו סימוכין.
רק לראות כמה שווה עריכה סתמית של נוגעים בדבר..