רבי מנשה בן-חיים קניג

[בן ירושלים]

אני לא מתוכח על הסיפור ביחס לאיש האצ"ל , אבל ישבתי עם ר' מנשה כמה שנים באותו חדר בבית המדרש להלכה בהתישבות. היה איש רעים להתרועע בצורה מופלאה. מקצת ממה ה ששמעתי מפיו במהלך השנים היליתי בפורום.
כללית הסיפורים של גאליצינער עליו משתלבים היטיב בדמותו המקורית

[מתעמק]

אוסיף עוד לענין נאמנות רמב"ח
בעמודים 263-268 תחת הכותרת "קידוש לבנה – נוסח ברלין", מאריך בסיפור שלדבריו שמע בעצמו מפי המנחת אלעזר ממונקאטש, מה שקרה עמו בברלין בשנת תרע"א.
וזה תוכן הסיפור:
בחודש כסליו שנת תרע"א חלה אביו בעל דרכי תשובה. הוא הובל לברלין לצורך ניתוח ושהה שם ביחד עם בנו המנח"א (רמב"ח מאריך בפרטי פרטים של ההכנות והסידורים לקראת הנסיעה והניתוח). אחר הניתוח שהה כ"ב יום בבית החולים. אחר זה שכרו קומה העשירית מבית מלון בעלת ט"ז קומות – הבנין היותר גבוהה אז בברלין - שהיתה קרובה לבית החולים ושם שכב הדרכי תשובה והרופא היה מבקרו שם כל יומיים. בחודש שבט היה קור ושלג ומעונן ולא היה מוצא לקדש הלבנה, בליל האחרונה היה קר במיוחד, כ"ה מעלות מתחת לאפס, ועדיין לא נראית הלבנה. כחצות הלילה, שעה לפני סוף זמן קידוש הלבנה, החלו השמים מתבהרים והדרכי תשובה במטת גלגלים ועוד ט' אנשים יצאו למרפסת לקדש הלבנה. כעבור דקה שמעו קול ציבור מקדשים הלבנה, היו אלו חברי הקהלה בברלין שהעמידו תורנות בבנין הנ"ל מחמת גבהותה לצפות בהראות הלבנה וכולם עמדו ערים לצורך זה, וברגע שהתפאשרה קידשו הלבנה ביחד. הדרכי תשובה בכה מהתרגשות לראות חביבות המצוה בברלין המודרנית.
בשלהי הסיפור מוסיף רמב"ח: "כפי שציינתי לעיל שמעתי ספור זה אישית מבעל "מנחת אלעזר" ז"ל.
נ.ב. הביקור בברלין בחודש אלול תרע"ג המוזכר בהקדמה לדרכי תשובה ו-ז, נדה ומקואות, היה ביקור חוזר – ביקור שני."
ע"כ דבריו.

הסיפור נחמד ומרתק, אך כמה תהיות בדבר.
א) ב"בית שלמה – צבי תפארת" סיפור תולדות הדרכי תשובה נזכר רק ביקור אחד אצל רופאים בברלין, בחודש אב תרע"ג ושהה שם כשלשה שבועות. אין ספק שאילו היה שוהה בתרע"א כחדשיים בברלין, הי' דבר זה נזכר.

ב) באותה שעה – טרם מלחמת העולם הראשונה – לא היו בברלין בנין בעלת ט"ז קומות (היו בנינים רשמיים עם מגדלים בעלות מדרגות לעלות לראשן, אך לא קומות עם חדרי מגורים או משרדים).

ג) כאמור זמן שהותו בברלין היתה בחודש אב, כך שלא היה קור וקרח כמובן.

ד) ב'מכתבים ואגרות קודש' (פישהוף) עמודים 368-369 נדפס מכתב מכתי"ק הדרכי תשובה, בתאריך "יום ג' בשלח תרע"א מונקאטש יע"א". המכתב כולו בכתי"ק המנחת אלעזר, ושורה האחרונה והחתימה בכתי"ק הדרכי תשובה. הרי שבאותה שעה, י' שבט תרע"א נמצאו הדרכי תשובה והמנחת אלעזר במונקאטש ולא בברלין! גם בשו"ת עני בן פחמא יו"ד סימן כ"ג יש תשובה מהדרכי תשובה בתאריך כ"ב אדר תרע"א ומתנצל שלא ענה על מכתבו הקודם כי נאבד בין המון מכתבים שהגיעו אליו וכך נעלם ממנו הכתובת. מסגנון זה לא נראה שזה עתה שב מברלין בה היה חולה אנוש ולא ראה כלל מכתבים שהגיעו אליו במונקאטש הרחוקה.
מה כן?

הסיפור במקורו ב'תולדות רבינו' אות פ"ב, מה שקרה בהיותו (כנראה בין השנים תר"ע-תרע"ג) בארדאניע (לא אדע לזהות המקום, אך עכ"פ מדובר מעיר חוף בגרמניה על שפת הים הבלטי. שם שהה בימי הקיץ לרחוץ במי הים לרפואה. לאשר החוף ממוקם בקירוב יחסית לקוטב הצפוני, זמן צאת הכוכבים שוהה עד קרוב לחצות הלילה (או לא מגיע כל עיקר, ראה שו"ע הרב מהדורא בתרא סימן ?) הוא שהה שם בתשעה באב, וצם עד חצות הלילה. כאשר רצה לקדש הלבנה (כנראה ג"כ בחודש אב) הוצרך לחכות עד כחצות הלילה. כאשר עמד הכן בחוץ לקדש הלבנה הבחין באחת העליות מישהו בלי חזות יהודי (כיפה זקן ופיאות) מגיע לחלון ואומר בלשון אשכנז, אה הנה נראה הלבנה ומברך ברכת הלבנה. המנח"א התרגש מאוד ואף הזכיר את זה בדרשה לראש השנה. עד כאן הסיפור.
אין כאן בעל דרכי תשובה חולה, ולא קור, ולא ברלין, ולא קומה העשירית. כל הדרמה לא היה ולא נברא.
יתכן שאכן שמע רמב"ח הסיפור מפי המנח"א והרבה בדמיונו. אך יתכן גם שאת הסיפור קרא בתולדות רבינו הנ"ל, ולא שמע מפי המנח"א כלל. הדברים נוטים לזה, מאחר שב'תולדות רבינו' סימן הבא (פ"ג) מספר על נסיעת המנח"א עם אביו הדרכ"ת לברלין בתרע"ג, כך שנראה שרמב"ח הרכיב שני הסיפורים הבאים זה אחר זה, והוסיף עליהם כיד הדמיון הטובה עליו.

[בן ירושלים]

אוסיף עוד לענין נאמנות רמב"ח
בעמודים 263-268 תחת הכותרת "קידוש לבנה – נוסח ברלין", מאריך בסיפור שלדבריו שמע בעצמו מפי המנחת אלעזר ממונקאטש, מה שקרה עמו בברלין בשנת תרע"א.
וזה תוכן הסיפור:
בחודש כסליו שנת תרע"א חלה אביו בעל דרכי תשובה. הוא הובל לברלין לצורך ניתוח ושהה שם ביחד עם בנו המנח"א (רמב"ח מאריך בפרטי פרטים של ההכנות והסידורים לקראת הנסיעה והניתוח). אחר הניתוח שהה כ"ב יום בבית החולים. אחר זה שכרו קומה העשירית מבית מלון בעלת ט"ז קומות – הבנין היותר גבוהה אז בברלין - שהיתה קרובה לבית החולים ושם שכב הדרכי תשובה והרופא היה מבקרו שם כל יומיים. בחודש שבט היה קור ושלג ומעונן ולא היה מוצא לקדש הלבנה, בליל האחרונה היה קר במיוחד, כ"ה מעלות מתחת לאפס, ועדיין לא נראית הלבנה. כחצות הלילה, שעה לפני סוף זמן קידוש הלבנה, החלו השמים מתבהרים והדרכי תשובה במטת גלגלים ועוד ט' אנשים יצאו למרפסת לקדש הלבנה. כעבור דקה שמעו קול ציבור מקדשים הלבנה, היו אלו חברי הקהלה בברלין שהעמידו תורנות בבנין הנ"ל מחמת גבהותה לצפות בהראות הלבנה וכולם עמדו ערים לצורך זה, וברגע שהתפאשרה קידשו הלבנה ביחד. הדרכי תשובה בכה מהתרגשות לראות חביבות המצוה בברלין המודרנית.
בשלהי הסיפור מוסיף רמב"ח: "כפי שציינתי לעיל שמעתי ספור זה אישית מבעל "מנחת אלעזר" ז"ל.
נ.ב. הביקור בברלין בחודש אלול תרע"ג המוזכר בהקדמה לדרכי תשובה ו-ז, נדה ומקואות, היה ביקור חוזר – ביקור שני."
ע"כ דבריו.

קשה לי להתוכח עם מתעמק שדבריו נכוחים.
אבל למען כבודו של רמב"ח אציין שגם בספר וגם בע"פ היה מספר לפרטי פרטים. כשהיה סיפור חוזר על עצמו זה היה באופן דומה או שווה לחלוטין לפעם הקודמת. הסיפור על קידוש לבנה - גם שמעתי ממנו על קומה גבוהה וכו'.
אני נזכר כעת על ביקורו של הבית ישראל בביתו שבנחל שורק(לא בדקתי כעת אם זה מצוי בספר), הוא סיפר לפרטי פרטים כמה פעמים איך הגיע, איך היו ההכנות, איך פתח המקרר וכו.