אפרים זלמן כתב:לא ראיתי לפו"ר שהועלה כבר דברי האדמו"ר עצמו אודות איחור זמן תפילה [שלו].
שומע ומשמיע כתב:ככל הידוע לי לעניין ק"ש, הוא קורא מוקדם [כמדומני מיד בתחילת הזמן, לפנות בוקר].
חרסון כתב:הגיע לידי צילום של ראיון עם בתו של הרבי מאמשינוב שליט"א, ובו מספרת על ימי ילדותה ועל חינוכו של אביה שליט"א, ובו כמה נקודות מעניינות. הנני מעלהו להנאת חברי הפורום, כי יש בו כמה נקודות שלענ"ד חשוב לדון בהם ועכ"פ להיות מודע אליהם. אינני יודע היכן פורסם והאם לרצון. אם יש איזה בעיה נא לכתוב ואסירו מיד.
שרה יוכבד ריגלר, בעלת תשובה שהגיעה לארץ אחרי חיים 'רוחניים' בהודו, מספרת שלא רצתה ללדת ילדים. בגיל שלושים ושבע היא חזרה בתשובה
והחלה ללמוד יהדות ותורה. החוויה הרוחנית המזויפת בהודו עברה לחוויה רוחנית קדושה וטהורה של תפילה ולימוד. אבל גם אחרי הכל, עדיין מאוד חששה מלהיות אמא.
"באשראם למדתי שבחיים רוחניים אין מקום לילדים. אפילו כאן, בדירתי השכורה בירושלים, קמתי מוקדם מדי בוקר, וביליתי שעתיים בתרגילי יוגה ובמדיטציה ועוד שעתיים בתפילת שחרית, כשאני הוגה בכל מילה ומילה. משטר כזה היה בלתי אפשרי עם תינוק בוכה או פעוט תובעני. לא הייתי מוכנה להפוך שבע עשרה שנים של עבודה רוחנית מפרכת לערמת חיתולים...
"הרבי מאמשינוב היה התגלמות הגדוּלה הרוחנית אליה שאפתי להגיע. פגשתי את הרב שלוש פעמים קודם לכן. הפעם, כשביקשתי להיפגש עמו, אמרו לי שעליי להתייצב בביתו בשעה רבע לשלוש אחרי הצהריים.
"משפחתו של הרב (שאז מנתה שבע בנות) הייתה כולה ערה וערנית. שתי בנות בצמות ארוכות ושחורות חלפו על פניי בדרך למטבח הקטנטן, וכשהעוזר הוביל אותי לחדר האוכל שמתי לב לתינוקת בסרבל תינוקות ורוד, שעמדה בלול בפינה מרוחקת של החדר.
"הרב נחפז פנימה (הוא תמיד הולך מהר) והתיישב בכיסא שמולי בחדר האוכל. שאלתי עמדה על קצה הלשון: 'האם טיפול בתינוקות לא יהווה מכשול בדרכי הרוחנית?' אך לפני שאחד מאתנו פתח בדבריו, החלה התינוקת בפינה לייבב.
"'סליחה' אמר הרב וקפץ מכיסאו. הוא מיהר אל הלול, הרים את התינוקת, הרגיע אותה, נשא אותה לשולחן והתיישב באותו מקום, מולי, כשהתינוקת בחיקו.
"'מה הייתה שאלתך?' הוא שאל אותי באדיבות. השניים, הוא והתינוקת, הביטו בי כשמבט רציני נשקף מעיניהם.
"השאלה קפאה על שפתיי. כשראיתי את האדם הרוחני ביותר שהכרתי, עסוק בפעילות שלה בזתי כל כך, הרגשתי שאלוקים עצמו הפריך את טענותיי".
רון כתב:דוקא הכותרת נפלאה לענ"ד.
ואפרש שיחתי,
ידוע שהדוגמא האישית היא החינוך המועיל ביותר.
רבים חושבים שחיים של אנשים גדולים מורמים מעם כגון אדמורי"ם הם חיים של "אורות", של סופה וסערה.
דמיונות כאלו מנתקים את האדם מהחיים האמיתיים, וגורמים לו להבין שהוא וגדלות לא הולכים ביחד.
והנה כאן מופיע אדם גדול בדמות רגילה לחלוטין,
מתעניינת בילדים, משקיעה בהם,
וכמעט לא מורגשת בבית על אף הגדלות האישית.
זה משדר דבר אחד
פנימיות!
ושוב פנימיות!
פנימיות לא תופסת מקום,
פנימיות אינה מלווה ברעש וצלצולים.
וזה החינוך האמיתי!
חרסון כתב:הגיע לידי צילום של ראיון עם בתו של הרבי מאמשינוב שליט"א, ובו מספרת על ימי ילדותה ועל חינוכו של אביה שליט"א, ובו כמה נקודות מעניינות. הנני מעלהו להנאת חברי הפורום, כי יש בו כמה נקודות שלענ"ד חשוב לדון בהם ועכ"פ להיות מודע אליהם. אינני יודע היכן פורסם והאם לרצון. אם יש איזה בעיה נא לכתוב ואסירו מיד.
הרואה כתב:ברוך ה' אנחנו חיים מפיהם של ת"ח שאצלם זה לא חידוש בכלל, אפילו בלי גבאי, ועם הקפדה על שו"ע.
מעניין אותי מה הסגנון של לימודו? הלכתי, פלפולי, בקיאותי, וכל כיו"ב
לענין כתב:מאד מרתק.
שתי הערות קלילות בענין המקוה-
א. הייתי שם כמה וכמה פעמים, ולא שמעתי את מערכת הכריזה...
ב. בענין ההכנסות... אציין את העובדה המדהימה שהמקוה עולה רק 2 ש"ח.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 208 אורחים