פורום אוצר החכמה

מעט דבש כתב:על הסיפור עם הגר"ח
viewtopic.php?p=186203#p186203

סיפור עם הגרי"ז
viewtopic.php?p=213385#p213385

בברכה המשולשת כתב:האם בהקדמה לשו"ת שלוקט מכתביו אין התייחסות ?

לעומקו של דבר כתב:עובדות והנהגות אינו מקור מוסמך באופן כללי, אבל לנד"ד הרי ידוע מה היה המקור לסיפור זה, וד"ל.

מתפעל כתב:מה פשר השם מוהליבר?
האם על שם עיירה שנולד בה?

ב (והנה במעלת הישיבה בארץ נשתוו בעלי התלמוד עם בעלי המדרש ,\'\והוא אמרםז״ל בכתובות.ק״י ע״ב: ״לעולם ידור אדם בא״י אפילו בעיר שרובה עו״ג ואל ידור בחו״ל אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלו-ה, וכל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלו-ה״. והקשה הגאון האמתי בעל ההפלאה ז״ל, דלשון דבריהם מורה דהדר בא״י הוא רק דומה כמי שיש לו אלו-ה אבל באמת אין לו, והדר בחו״ל הוא רק דומה כמי שאין לו אלו-ה אבל באמת יש לו אלו-ה, וא״כ עדיף חו״ל מא״י? ותירץ הוא ז״ל שכוונתם כך היא: דבאמת המקבל עליו עול תורה ועול מצות יש לו אלו-ה, והפורק ממנו עול תורה ומצות אין לו, אמנם מעלת א״י גדולה כל כך שבל הדר בה אפילו אין בידו לא תורה ולא מצות כבר דומה כמי שיש לו אלו-ה, וכל הדר בחו״ל אפילו מקבל עליו עול תורה ומצות ובאמת יש לו אלו-ה עכ״ז דומה כמי שאין לו אלו-ה. וא״כ לפי הדברים הנ״ל כוונת ראשית דבריהם לעולם ידור אדם באי׳י אפילו בעיר שכולה עו"ג, ר״ל ועי״ז פורק ממנו עול תורה ומצות, ואל ידור בחו״ל אפילו בעיר שרובה ישראל, ר׳יל ועי״ז ישמור התורה והמצות כשלימות. ובן אמרו במדרש ילקוט דברים אלו בסגגון אחר. וז״ל׳ הילקוט איכה ג׳: ״ורבותיה בית ישראל יושבים על י אדמהם ויטמאו אותם, אמר הקב״ה הלואי יהיו בגי עמי בארץ ישראל אף על שמטמאין אותה״

שבילי דנהרדעא כתב:ובכל אופן לא יאות לכתוב על הדברי יחזקאל לא נכון דבריו, ובגופא דעניין בודאי שלא אמר בפירוש שמותר, אבל כשאמר שעדיף ישיבת ארץ ישראל אפילו יבא לידי פריקת עול מישיבת חו"ל בשמירת התורה, הרי זה יותר מסתם יש לו איזה זכות, וזה לא כל כך רחוק מלומר מותר.

מתון כתב:בשבוע העבר ראיתי דברי צחות מר"ש מוהליבר מה שהגיב על דברי רבי חסידי.

היה זה כשהעולם רעש כשהרה"ק רבי מרדכי יוסף מאיזביצא אמר (ראה בספרו מי השילוח על פ' פנחס), שלא יעלה על הדעת לומר שזמרי היה נואף, כי מן הנואף לא עשה הקב"ה פרשה בתורה, אבל יש סוד בדבר.

העיר על זה רבי שמואל, שעכשיו נתיישב לו מה שאמר רש"י על הפסוק "בסודם על תבוא נפשי" - זה מעשה זמרי. דאמר יעקב דאף על פי שלאחר זמן יבוא מי שיבוא ויראה שעל פי סוד לא חטא זמרי כלל, אף על פי כן "בסודם אל תבוא נפשי", לי לנפשי אין כל ענין בסוד אלא בפשט כפשוטו.

לעומקו של דבר כתב:לא כי אלא רבי חסידי הוא שאמר את הוורט הזה עצמו ד"בסודם", ה"ה הרבי ר' אלימלך.
(צריך להקדים לוורט הזה שבאמת אין מבואר מה נרמז במילת "סודם" על מעשה זמרי ועיין תו"ת)

בקרו טלה כתב:

לעומקו של דבר כתב:לא כי אלא רבי חסידי הוא שאמר את הוורט הזה עצמו ד"בסודם", ה"ה הרבי ר' אלימלך.
(צריך להקדים לוורט הזה שבאמת אין מבואר מה נרמז במילת "סודם" על מעשה זמרי ועיין תו"ת)

אני מצאתי כן לגבי קרח
בדברי ישראל - מאדזיץ כתב בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי אמר אא"ז זצוק"ל [הרה"ק ר' יחזקאל מקוזמיר] בשם הרבי ר' אלימלך הק' זצוק"ל כי כוונת קרח בוודאי לא היה גאות כפשוטו, רק כוונתו בוודאי היה עבדות וסודות, אעפי"כ כיון שהיה עם מחלוקת אמר יעק"א ע"ה בסודם אל תבא נפשי, אינני רוצה בסודות שלהם ובעבדות שלהם כי הוא מעלמא דפרודאוד"ל.

שבילי דנהרדעא כתב:אכן גדולי ליטא אף מתנגדיו העריצו אותו, אבל גם ידוע מכתבו החריף והתקיף של הרה"ק משיניאווע זי"ע נגדו ונגד דבריו בעניין עבירות באר"י בספר 'שיבת ציון'.

דברי מוהר"ש מוהליבר הנ"ל הם אכן חמורים, אבל מ"מ יש ללמוד עליו זכות שהרי דברי ההפלאה והמדרש איכה הטעיתו, וכנראה הדברי יחזקאל התנגד לו אישית כשיצא עליו בשצף קצף כזה.

שבילי דנהרדעא כתב:

מתפעל כתב:יישר כח, כותב שאמר פשט אבל לא מביא מה הפשט שאמר.

ומה שכתב שם הדבר''י כאילו הגרש"מ כתב "שפער פיו שבא"י מותר לפרוק עול תורה", אינו נכון כלל וזה פלא, וכי כך כתב? בודאי שאין זה מותר, רק שעל אף שחוטא, יש לו איזה זכות שנחשב עדיין שיש לו אלוק.

יש עוד מכתבים על זה מהדברי יחזקאל ששם מיישב דברי ההפלאה.

ובכל אופן לא יאות לכתוב על הדברי יחזקאל לא נכון דבריו, ובגופא דעניין בודאי שלא אמר בפירוש שמותר, אבל כשאמר שעדיף ישיבת ארץ ישראל אפילו יבא לידי פריקת עול מישיבת חו"ל בשמירת התורה, הרי זה יותר מסתם יש לו איזה זכות, וזה לא כל כך רחוק מלומר מותר.

מאת הלוי כתב:ואחכ"ז מה אפשר לומר בכוונת המדרש איכה המוכר? וכי רצונו של הקב"ה שיבואו לארץ ישראל על אף שמטמאין אותה?! וסותר לדברי הרמב"ן הנזכרים.

עמקן כתב:

מאת הלוי כתב:ואחכ"ז מה אפשר לומר בכוונת המדרש איכה המוכר? וכי רצונו של הקב"ה שיבואו לארץ ישראל על אף שמטמאין אותה?! וסותר לדברי הרמב"ן הנזכרים.

האם ברור שהמדרש אינו מזויף?
אני לא שואל סתם. פעם דברתי עם הרב משה זלזניק ז"ל, בנו של הגאון ר' שלמה זלמנן זלניק ז"ל, על הרב א"י קוק ז"ל, והוא טען שהשמיצו אותו ולא היה כ"כ רע כמו שמציגים אותו. ואני שאלתי על דרשתו המפורסמת [אולי זה נדפס גם בספר] שהוא אמר: 'ותבאו ותטמאו את ארצי, שיבואו אע"פ שאתם מטמאין את ארצי'. והוא ענה לי שזה נדפס במדרש. והוא אמר שהיום ברור שזה זיוף מאוחר, אבל א"א לבוא בטענות על אחד שראה משהו במדרש וחשב לתומו שזה מדרש אמיתי. הוא אמר לי מקום ושנת הדפסת הזיוף, אבל לא בדקתי אחריו בשעתו או טרחתי לזכור הפרטים. אבל כעת שהוזכר מדרש דומה בדקתי בדפוס ראשון, וזה לא נמצא שם.

עליית יהודים לא דתיים לארץ זה טוב (מאמר)
שאלה: בספר לב אליהו לרב אליהו לאפיאן (ח"ג עמ' לח-לט) הוא מביא סיפור מאיש נאמן על מרן הרב קוק זצ"ל, לא מזכיר שם שמו אלא הרב דיפו, ופעם הוא אירח את הרב יצחק בלאזער. כתוב שמרן הרב דרש את הפסוק בירמיהו (ב, ז), "ותבואו ותטמאו את ארצי" ופירש הלואי שתבואו ותטמאו את ארצי. הרב בלאזער הגיב שכתוב בפסוק באחרי מות (יח, כח), "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה", וא"כ מה יועיל אם יבואו לארץ ויטמאו אותה – הרי שוב יגלו! צריך להבין למה התכוון מרן הרב קוק כשאמר "הלואי שתבואו ותטמאו את ארצי"?

תשובה: אמירה "הלואי שתבואו ותטמאו את ארצי" זה לא שמרן הרב קוק המציא אותה אלא היא דברי חז"ל. מרן הרב קוק ציטט את דברי חז"ל מילקוט שמעוני (איכה תתרלח) שאמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה. חז"ל מתכוונים לומר שהעיקר שעם ישראל יחזור לארץ ישראל גם אם הם לא צדיקים. השאילה היא, אם יהודי שהוא לא צדיק יעלה לארץ או לא יעלה לארץ? לפי זה יעלה לארץ. אבל הוא יעשה עיברות בארץ ותטמא את הארץ? הגיון בזה הוא שאף שהארץ סובלת מזה, ב"ה שבמשך הזמן יחזור בתשובה. כלומר כאשר יש פגישה בין הקדושה הגנוזה של עם ישראל ובין הקדושה הגנוזה של ארץ ישראל יחזרו בתשובה. באמת כך אנחנו רואים בימינו שעם ישראל בגלות הולך ומתבולל ונעלם ועם ישראל בארץ יש שחוזרים בתשובה ויש שמחזקים.

יש סיפור שאחרי קום המדינה שיהודים מצפון אפריקה ותימן עלו לארץ והתקלקלו כאן. מי שהיה ראש מחלקת עלייה של הסוכנות היה יהודי תלמיד חכם, הרב שלמה זלמן שרגאי, והוא היה אכול יסורים הצפויים מכל זה. בסוף הוא כבר לא ידע מה לעשות, הלך לרב הראשי של ירושלים, הגאון הרב צבי פסח פרנק, ושאל אותו מה לעשות. אמר לו הרב צבי פסח פרנק: תואיל לתת לי את הילקוט שמעוני – שעמד בארון ממולו. פתח אותו והראה לו בדברי הילקוט שמעוני על מגילת איכה שכתוב ש"אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה".

והמשיך: מה אתה רוצה שאני אעבור על דברי חז"ל. אתה לא אשם על מה שקורה. אתה צריך להעלות יהודים לארץ וכמובן תתאמץ כמה שאפשר שיהיו קשורים לתורה. והוא המשיך להעלות יהודים לארץ וככה הוא סיפר בכמה הזדמנויות. גם הדפסתי מכתב שהוא שלח לי לספר לי בדיוק מה קרה והבאתי בספרי שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל (עמ' 57, 221-222). כאן אפילו יותר חמור שלא מדברים על יהודים בחוץ לארץ לא ירא שמים, הם היו ירא שמים בחוץ לארץ ועלו לכאן וא"כ לא היו ירא שמים. א"כ מה ההגיון של הרב צ"פ פרנק? פעם הרב שרגאי הגיע לצרפת במקום שהיו יהודים מצפון אפריקה שלא עלו לארץ והוא ראה מה המצב. המצב שלא עזבו את הדת אלא שעזבו את יהדות לגמרי – התבוללות מוחלטת. אז הבין שהרב צ"פ פרנק צדק שיש להעלות עם ישראל לארץ ישראל ולא לחוש יותר מדי על התוצאות ולדעת שבסוף הכל יסתדר.

תם מה הוא אומר כתב:בספר הדור והתקופה, הובאו דברי הגרי"ז זצ"ל, שהגר"ש מוהליבר לא היה שייך למזרחי, או שחזר בו, אינני זוכר בדיוק הנוסח. אם זה חשוב למישהו אוכל לחפש בל"נ.

מתפעל כתב:אם כן היה צריך להיות שמו מוהילובר, ולא מוהליבר . .

חלמישצור כתב:1. לשון המדרש "הלואי היו בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה" הובא מאיכ"ר (!) כבר בספר כפתור ופרח (פרק י, מעלת ארץ ישראל), שהוא מן הראשונים. יש להזכיר כי במדרש דנן דנו אחרונים רבים (נזכרו לעיל מפרשי המדרש), ומהם מתנגדים חריפים לציונות כהאדמו"רים מסאטמר וממונקאטש, ר"י רוזין הרוגוצ'ובר (הדרום מ, תשרי תשל"ה) ועוד, ושערי ביאורים לא ננעלו (יעויין התקופה הגדולה א, מעמ' 222, שהרחיב קצת, ועוד מצאתי ביאור ב"אם הבנים שמחה" לרבי ישכר שלמה טייטכל). די בכל זה כדי להעביר את נטל ההוכחה כאן לצד המציע שהוא מזויף.

2. יש להדגיש, בניגוד לרושם שאולי עלה, שהראי"ה קוק כמדומה מעולם לא 'השתמש' בכתב במדרש זה וגם לא הייתה זו "דרשתו המפורסמת". מה שיש בידנו הוא תיאור מאת רבי אליהו לופיאן מפי רבי יוסף חאגיז שנכח באירוע בו נפגשו רבי יצחק בלאזר והראי"ה. האחרון הזכיר בשיחה את המדרש לחיוב ולעומתו רי"ב ביאר את המדרש, כביכול אומר הקב"ה, הלוואי ובני יכלו לשבת בארץ ישראל גם כשמטמאין אותה - אך הדבר בלתי אפשרי, והארץ מקיאה מתוכה את היושבים עליה בטומאה (הנאמן [טו, כו], טבת-שבט תשכ"ג, עמ' 34, ועוד). יוער כי במקו"א לא נזכר הראי"ה כמצטט המדרש אלא רק "אחד הרבנים" (כוכבי אור, תשל"ד, עמ' קסג).

אגב, רבי יצחק בלאזר הגיע לחוף ימה של יפו ביום ט' בתמוז תרס"ד (דיווח). הראי"ה קוק עלה ארצה סמוך מאוד לכך - ביום כ"ח באייר של אותה שנה. במכתב לחותנו האדר"ת מיום ז' בתמוז מציין הראי"ה שתכנן לצאת אל המושבות, להיכרות ראשונה עם הנפשות הפועלות וצרכי הדת, "אמנם ביאת הגריצ"ב שי' עכבתני מפני כבודו" (שו"ת אורח משפט, י). ויש להלום את העדות הנ"ל עם התיאור בספר תנועת המוסר ב, עמ' 238, "ביפו יצאו לקראתו חכמי ירושלים, ובראשם רבה של יפו באותו זמן ר' אברהם יצחק קוק, וקבלוהו באהבה ובכבוד רב". אכן הקשר הידידותי בין שני האישים (ראו לשלשה באלול, תשע"ג, סי' מו) מוקדם, וכלל חליפות מכתבים עוד "בעניני למוד המוסר וביחס להופעת הספר "אור ישראל" עם דברי הגאון ר' ישראל מסלאנט זצ"ל ע"ד זה" (הקדמת אגרות הראיה, עמ' ט). וידוע המעשה בהספדו של הרי"ב (תנועת המוסר שם, עמ' 242).

3. כפי הנראה אחד המוקדמים שהעלה על הכתב את השערת הזיוף הוא בספר "דובב שפתי ישנים" כרך א, בעמ' קמב בשם רבי אליעזר גורדון מטלז ובעמ' רטו בשם רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (המצטט כביכול את רבי יהונתן אייבשיץ) - על "אמינות" קובץ הזיופים דש"י כבר דשו רבים.