פורום אוצר החכמה

שמו של ראש כולל עטרת שלמה במ"ע הוא הרב רפאל שמואלביץ.
הוא בנו של הג"ר מאיר שמואלביץ, בן זקוניו של מרן הגר"ח.

מחולת המחנים כתב:

דודי צח כתב:שמעתי כמה תלמידי חכמים מפקפקים אם אכן הגרח"ש אמר את הדברים הידועים, שהוא חולק על הפסוק והנביא.

יש אומרים שהוא דבר זר.

למיטב ידיעתי, אין עדים נאמנים על האמרה הזאת, אם כי אנוכי שמעתי אותו ממי שמציג עצמו כ'כלי ראשון' לסיפור נודע זה, הלא הוא הנהג של רבי חיים - יבדלח"ט ר' דוד כהן (ש') משכונת שערי חסד. בעצם כנראה שהוא זה שחידש את הסיפור הלזה עם כל ההרגש היפה שבו. אך צ"ע אם לקבל ממנו הדברים כמות שהן, ודי למי שמכיר ומבין.

בעצם, אין מה לעשות, הלא זה הפך מכבר לאחד מפניני היסוד בנוגע לרחל אמנו והקבר, וההרגשה העזה של רח"ש. ומפורש הדבר מדי פעם בכותרות שבועונים/עלונים, ואף למחרזי החרוזים - וויין מאמע וויין - - -

ממח ולב, והדברים ידועים ומפורסמים.

מח ולב.jpg

אגב, מיהו ר' דוד כהן משערי חסד, האם הכוונה למנהל ישיבת מעלות התורה ב"ר יעקב כהן ז"ל?

משום מה, הסיפור ששולב בתוך 'מוח ולב' אינו מכריח אותי כלום כי אכן אירע בפועל. רשאי כל סופר לכתוב כל שמועה חזקה כסיפור, אבל זה בעצמו לא הופך להוכחה. [אלא אם יתברר שכתב והצהיר שכל סיפור אומת על ידו ללא ספק].

נכון, וכך גם שמעתי מר' דוד הנ"ל, שהיה ר' חיים מרבה לפקוד ציוני הקודש, לדבריו היה זה לפעמים אחר שיגע בסוגיא ולא מצא פיתרון לתמיהותיו, היה שופך שיח אצל האור החיים, או בקבר רחל (בדרך כלל בימי שישי) - והעיד לו ר' חיים שראה בזה נפלאות בבירורי שמעתתא.
הוא גם היה נוסע הרבה למקום הנקרא 'יד אבשלום' (ומתאים לשיחה הידועה משמו אודות דוד המלך שאמר כלפי אבשלום המורד בו - 'בני' 'בני').

אך הנסיעות הרבות, אינן מעידות מאומה על האמירה הידועה, שהקב"ה אומר לך אל תבכי, ואני חיים אומר לך: תבכי תבכי.


ר' דוד כהן הוא יהודי קשיש, טיפוס ידוע בשערי חסד, אוסף כספים בבית הכנסת הגר"א, מלפנים קראו לו אנשי שערי-חסד בשם כינוי, שלא אצטט כאן. נסו לברר

ברור שסופר אינו ראיה, אבל מח ולב הרי עבר מן הסתם אצל המשפחה. אמנם לא בהכרח.

אני שמעתי את הסיפור הזה מקרובת משפחתי שגרה בחו"ל והגיע לאר"י והלכה להתפלל בקבר רחל, והנה נכנס הגרח"ש ואמר את הדברים הידועים בשמו וכשסיים הלך משם. (אולי השתהה כמה רגעים נוספים, זה אינני זוכר אבל עכ"פ זה היה עיקר שהותו שם).
היא מאד התרגשה, אבל היו שם כאלה שאמרו לה שזה קורה הרבה. (מונח לי בראש ערב ר"ח, אבל יתכן שאני טועה).

דודי צח כתב:שמעתי כמה תלמידי חכמים מפקפקים אם אכן הגרח"ש אמר את הדברים הידועים, שהוא חולק על הפסוק והנביא.

יש אומרים שהוא דבר זר.

למיטב ידיעתי, אין עדים נאמנים על האמרה הזאת, אם כי אנוכי שמעתי אותו ממי שמציג עצמו כ'כלי ראשון' לסיפור נודע זה, הלא הוא הנהג של רבי חיים - יבדלח"ט ר' דוד כהן (ש') משכונת שערי חסד. בעצם כנראה שהוא זה שחידש את הסיפור הלזה עם כל ההרגש היפה שבו. אך צ"ע אם לקבל ממנו הדברים כמות שהן, ודי למי שמכיר ומבין.

בעצם, אין מה לעשות, הלא זה הפך מכבר לאחד מפניני היסוד בנוגע לרחל אמנו והקבר, וההרגשה העזה של רח"ש. ומפורש הדבר מדי פעם בכותרות שבועונים/עלונים, ואף למחרזי החרוזים - וויין מאמע וויין - - -

שנים רבות לפני שהולחנו החרוזים, וגם לפני שנודעתי לספר "מוח ולב" שם זה מסופר, שמעתי סיפור זה מעד ראיה שתיאר לי את הבכיות והתחנונים, ושרק אחריהן שם לב שהמתחנן הוא לא אחר מהגר"ח.
לפי המתאר, שאמנם לא נחשב לת"ח ואין לו פרמטרים למדידה שיש לכמה הת"ח המפקפקים הנז"ל, היה הגר"ח בעל רגש גדול, והיה לו התפרצות רגשות מעומקא דליבא. "לא לפי הספר". על תפילה שכזו מקירות הלב - ההיפוך של עושה תפילתו קבע ושל מלומדה - אין מקום לבחון אם זה חולק על הנביא או משהו אחר.

צורב מתחיל כתב:אני שמעתי את הסיפור הזה מקרובת משפחתי שגרה בחו"ל והגיע לאר"י והלכה להתפלל בקבר רחל, והנה נכנס הגרח"ש ואמר את הדברים הידועים בשמו וכשסיים הלך משם. (אולי השתהה כמה רגעים נוספים, זה אינני זוכר אבל עכ"פ זה היה עיקר שהותו שם).
היא מאד התרגשה, אבל היו שם כאלה שאמרו לה שזה קורה הרבה. (מונח לי בראש ערב ר"ח, אבל יתכן שאני טועה).

מש"כ שאמר כן הרבה פעמים מסתבר מאוד, שלכן התפרסם כ"כ.

לא ירדתי לסוף דעת המפקפקים. הרי ''מנעי קולך מבכי'' אינו צו איסור הבכיה, אלא הודעה והבטחה מרנינה ש[b]אין צורך[b] בבכיה. והגר''ח מבקש ממנה -לפי שמועה זו- המשיכי בבכי ע''מ לזרז הבטחה זו.

דודי צח. תמהני עליך מה טעם טרחת להביא מקור, רק בשביל לזלזל בו שוב ושוב ושוב.. חבל.

מי כאן עם הגאון?

שמעתי מחמי ז"ל שלמד אצל הגרח"ש, שפעם בשיחת מוסר הזכיר הגר"ח פירוש האור החיים על איזה פסוק, והוא חלק עליו ואמר פירוש הפוך ממנו, ואמר לתלמידים כך: "עכשיו, בנוגע אלי, אני אסע מחר לקברו של האור החיים לבקש סליחה על שהעזתי לחלוק עליו, אבל בנוגע אליכם אני נשאר צודק..."

מתפעל כתב:מי כאן עם הגאון?

2026.jpg

מזכיר את רבי נתן וכטפויגל מלייקווד, וגם קצת את רבי דוב סוקולובסקי שהיה במיר.

זהו רבי מאיר סגל זצ"ל מחיפה. היה בן דודו של הגר"ח, שניהם נכדי הסבא מנובהרדוק זצ"ל

נואם כמדומני בכנסיה הגדולה.

בחופה.

1.

מודה ומהלל כתב:נואם כמדומני בכנסיה הגדולה.

זה לא בכנסה"ג אלא בועידה הארצית של אגו"י בשנת תשל"ו.

מודה ומהלל כתב:בחופה.

כמדומני שהחתן הוא רה"י הגרנ"צ זצ"ל.
הבחור חבוש הקסקט הוא בנו הג"ר אברהם.

המסופר על מרן הגרח"ש זצ"ל שסעודות שבת שלו נמשכו כ20 דקות או פחות, מהוה לכאורה קצת סתירה להסבר הידוע ומפורסם בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל למה לא זכה שבנו יצעד בדרכו - כי לא שר זמירות שבת. הרי בני הגרח"ש זצ"ל גדולים ועצומים בתורה ויראה, ואדרבה, ממנו למדו שקדנות והתמדה. ובהכרח שאין זו כל התמונה.

נודה ונהלל למודה ומהלל, תמונות יפות. מנין לך?

דעת_האברך כתב:המסופר על מרן הגרח"ש זצ"ל שסעודות שבת שלו נמשכו כ20 דקות או פחות, מהוה לכאורה קצת סתירה להסבר הידוע ומפורסם בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל למה לא זכה שבנו יצעד בדרכו - כי לא שר זמירות שבת. הרי בני הגרח"ש זצ"ל גדולים ועצומים בתורה ויראה, ואדרבה, ממנו למדו שקדנות והתמדה. ובהכרח שאין זו כל התמונה.

יש הרבה בחינות והרבה סיבות לכל ענין ואין סתירה בזה

הגרח"ש מצד שני היה אבא שלוקח את ביתו הקטנה לשחק עם חברתה, ומחכה שם עד שתגמור.
גם אמר פעם בביקורת על מישהו "הוא אבא קר". [כל הנ"ל מונח בזכרוני מהביוגרפיה "מוח ולב"]

כמובן שאין לראות באי שירת זמירות שבת על שולחן השבת סיבה יחידאית לשינוי מנהגיו של האב (כלום אדם שיתנהג עם בניו בקפידה יתירה ובאותה מידה יקפיד על שירת זמירות שבת איתם מובטח שחינוכו יעלה כרצונו?!). הרב שך אמר זאת כדוגמא לאי הפיכת מצוה לחוויה אצל הילד. אפשר לראות זאת גם בתיאור הד"נ חנוכה שלו.
ודון מינה.

כמובן שאין לראות בדבריי אלה ביקורת על גדולי ישראל, ח"ו, כי אם נקודה שניתן ללמוד ממנה (וכפי שכתבו כאן ובמקומות אחרים, הסיבות לשינוי של ד"ר שך מנהגיו של אביו לא היו בשל סיבה אחת, ובכ"מ נשאר ירא שמים).

ישנו חילוק פשוט:
הרב שך בשנות אברכותו - היה קובע רוב עיתותיו לתורה בבית המדרש, ולא בביתו הפרטי. כך שאם גם בסעודת שבת היה ממהר, נמצא שבניו לא ראו ולא חוו את דמות ה'אבא' על כל אשר בו. וכל הבית נשאר מופקר ועזוב לאשתו שהיתה אחות רפואית.
אולם הגרח"ש למד המון המון בביתו שבבניין ישיבת מיר, כך שגם אם לא האריך בסעודת שבת, הלא היה נוכח בביתו על כל המשתמע מכך, ובניו ראו דמות אבא שלא רק 'בחוץ' או 'בין הגדולים' הוא נחשב גדול מוערך, אלא גם חלל הבית זכה לבלוע את תורתו ואישיותו.

מודה ומהלל כתב:בחופה.

מימין רבי בייניש ומימינו ר''ח גריינימן

בשמחה יחד עם הגאונים רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ורבי יחזקאל סרנא זצ"ל.

ר' נתן צבי הוא החתן כאן מימין, אחריו זהו הגאון הצדיק ר' לייזר יודל שהיה אח של סבא שלו, ומשמאל נראה אבא של ר' נתן צבי, וכן ר' מאיר חדש, ובקהל רואים את רבי מרדכי שולמן ראש ישיבת סלבודקא. זכר כל הצדיקים לברכה. יישר כח.

בשמחה. יושבים משמאל לחתן הגרא"י פינקל זצ"ל, והגר"א קוטלר זצ"ל.

החתן הוא הגר"ר שמואלביץ זצ"ל.
מימינו יושב סב הכלה הגר"י סרנא זצ"ל.
ממולו הג"ר אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל.
הגר"ח זצ"ל עומד ממול, ולידו מחותנו אבי הכלה
רה"י הג"ר אברהם פרבשטיין זצ"ל.

יישר כח גל

אמנם, מי זה הנראה לימינו של הגר"א קוטלר?

יישר כח מודה, תמונה יפה מאד.

דודי צח כתב:שמעתי כמה תלמידי חכמים מפקפקים אם אכן הגרח"ש אמר את הדברים הידועים, שהוא חולק על הפסוק והנביא.
יש אומרים שהוא דבר זר.
למיטב ידיעתי, אין עדים נאמנים על האמרה הזאת, אם כי אנוכי שמעתי אותו ממי שמציג עצמו כ'כלי ראשון' לסיפור נודע זה, הלא הוא הנהג של רבי חיים - יבדלח"ט ר' דוד כהן (ש') משכונת שערי חסד. בעצם כנראה שהוא זה שחידש את הסיפור הלזה עם כל ההרגש היפה שבו. אך צ"ע אם לקבל ממנו הדברים כמות שהן, ודי למי שמכיר ומבין.
בעצם, אין מה לעשות, הלא זה הפך מכבר לאחד מפניני היסוד בנוגע לרחל אמנו והקבר, וההרגשה העזה של רח"ש. ומפורש הדבר מדי פעם בכותרות שבועונים/עלונים, ואף למחרזי החרוזים - וויין מאמע וויין - - -

מחולת המחנים כתב:ממח ולב, והדברים ידועים ומפורסמים.

מח ולב.jpg (66.25 KiB) נצפה 9022 פעמים

דודי צח כתב:

מחולת המחנים כתב: ממח ולב, והדברים ידועים ומפורסמים.
[מח ולב.jpg]

משום מה, הסיפור ששולב בתוך 'מוח ולב' אינו מכריח אותי כלום כי אכן אירע בפועל. רשאי כל סופר לכתוב כל שמועה חזקה כסיפור, אבל זה בעצמו לא הופך להוכחה. [אלא אם יתברר שכתב והצהיר שכל סיפור אומת על ידו ללא ספק].
נכון, וכך גם שמעתי מר' דוד הנ"ל, שהיה ר' חיים מרבה לפקוד ציוני הקודש, ... אך הנסיעות הרבות, אינן מעידות מאומה על האמירה הידועה, שהקב"ה אומר לך אל תבכי, ואני חיים אומר לך: תבכי תבכי.

צבי וחמיד כתב:לא ירדתי לסוף דעת המפקפקים. הרי ''מנעי קולך מבכי'' אינו צו איסור הבכיה, אלא הודעה והבטחה מרנינה שאין צורך בבכיה. והגר''ח מבקש ממנה -לפי שמועה זו- המשיכי בבכי ע''מ לזרז הבטחה זו.

לכאורה מוכרח שתלמיד טועה סיפר את המעשה הזה, כי עדיין תמוה מאוד איך בשר ודם יכול לומר להמשיך בבכי, כשהקב"ה אומר שאין שום צורך ותועלת בבכי.

חבל להתווכח על המציאות, הגר"ח היה אומר זאת פעמים רבות בלכתו לקבר רחל, ויש על כך עדים רבים, ניתן לשאול אף את בניו הגאונים שליט"א ותלמידיו ובני משפחתו.

ישנם כאלו שהסגנון אינו ערב לאוזנם ולכן קשה להם לקבל סגנון דיבור כזה, בדור האינסטנט של היום הדברים אינם ערבים לאוזנים ויש שלא הורגלו לזאת, אבל כך היה סגנון דיבורו של הגר"ח ויש לו יתדות וסמוכות מרבותינו בדורות הקודמים.

מחולת המחנים כתב:חבל להתווכח על המציאות, הגר"ח היה אומר זאת פעמים רבות בלכתו לקבר רחל, ויש על כך עדים רבים, ניתן לשאול אף את בניו הגאונים שליט"א ותלמידיו ובני משפחתו.

ישנם כאלו שהסגנון אינו ערב לאוזנם ולכן קשה להם לקבל סגנון דיבור כזה, בדור האינסטנט של היום הדברים אינם ערבים לאוזנים ויש שלא הורגלו לזאת, אבל כך היה סגנון דיבורו של הגר"ח ויש לו יתדות וסמוכות מרבותינו בדורות הקודמים.

גם לפני "דור האינסטנט" לא דיברו כך בניגוד לדברי הקב"ה.

בהחלט היו שדיברו כך, ואף ביתר חריפות, כפי שמונצח לדוגמא בניגוני הרלוי"צ מברדיטשוב.
אם היתה דרכו של הגר"ח שמואלביץ לדבר כך אינני יודע.

ערבך ערבא צריך. כי יש שפקפקו על חלק מהסיפורים על הקדושת לוי.
ראה viewtopic.php?f=19&t=1323&hilit=#p8174

לכן דייקתי וכתבתי "כפי שמונצח בניגוני הרלוי"צ מברדיטשוב", שגם אם אין ראיה שמקורם ברלוי"צ עצמו, על כל פנים מקורם אינו במשכילים, ולא בדור האינסטנט.

העד ר' דוד כהן משערי חסד נפטר לפני כחודשיים

מתפעל כתב:ר' נתן צבי הוא החתן כאן מימין, אחריו זהו הגאון הצדיק ר' לייזר יודל שהיה אח של סבא שלו, ומשמאל נראה אבא של ר' נתן צבי, וכן ר' מאיר חדש, ובקהל רואים את רבי מרדכי שולמן ראש ישיבת סלבודקא. זכר כל הצדיקים לברכה. יישר כח.

כמובן חוץ מזה שהוא היה אחי סבו של החתן, הוא גם היה הסבא של הכלה, אבי אביה הג"ר ביינוש פינקל זצוק"ל.
וכמובן הג"ר מרדכי שולמן זצ"ל היה בן דודם של שני המחותנים למשפחת פינקל.

עשוי לנחת כתב:

גלאגוזים כתב:טעות בידי הרבנים "כרם" ו"עשוי לנחת".
שיחות מוסר של מרן הגר"ח זצ"ל יצאו לאור עוד בחיי חיותו.
הם יצאו בשלושה כרכים מודפסים בסטנסיל.
השיחות משנים תשל"א-ל"ג. ויצאו לאור סמוך לאמירתם.
את השיחות כתבו בנו הג"ר רפאל שליט"א ואחיינו הג"ר אריה פינקל שליט"א
באותם שנים יצאו לאור גם שיעורי מרן זצ"ל על כל המסכתות שנלמדו
בישיבה, כשגם הם נדפסו בסטנסיל.
[כמדומני שגם השיעורים נכתבו ע"י בנו הג"ר רפאל שליט"א.]
כך שההודאה בטעות של אחד מבני "המשפחה" ככל הנראה לא היתה ולא נבראה.
הקשר עם הרה"ג ר' ראובן גרוסמן זצ"ל החל רק לאחר פטירתו של מרן זאת בעקבות
יצירתו המונומנטלית "מח ולב" בה שרטט ביד אמן את תולדות חייו של מרן זצ"ל [זאת למרות
שלא היה מתלמידיו או ממקורביו]

אל תתפוס על המילה. לא נפ"מ אם אחרי שנפטר או בחייו.
כנראה הפצת השיחות מוסר קדמה להפצת ספרי השיעורים. והא גרמא ליה. זה הכל.

הסיבה האמיתית היא כי בשיחות מוסר יש לו 'חידוש' - הלומדות בדברי אגדות חז"ל וההרגשים הנפשיים העשירים וכו' וכו'
אבל בלומדות היה ענק אבל לא ניכר בו 'חידוש' מיוחד וייחודי שלא ה' לפניו ולאחריו

אם כי לא אמנע מלהזכיר מה שאמר לי החסיד החבד"י הירושלמי החריף ר' נחום רבינוביץ ז"ל - כי המאמר השגור בפיהם 'יד החסידים על העליונה' אינו מתכווין דווקא לנמנים על מפלגת החסידים, אלא גם כגון דא שרבי חיים שמואלביץ נודע והתפרסם בישראל בשמועס'ן שלו ולא בתורה שלו - זהו מפני שיד החסידות (המחשבה) היא על העליונה...

דודי צח כתב:
אם כי לא אמנע מלהזכיר מה שאמר לי החסיד החבד"י הירושלמי החריף ר' נחום רבינוביץ ז"ל - כי המאמר השגור בפיהם 'יד החסידים על העליונה' אינו מתכווין דווקא לנמנים על מפלגת החסידים, אלא גם כגון דא שרבי חיים שמואלביץ נודע והתפרסם בישראל בשמועס'ן שלו ולא בתורה שלו - זהו מפני שיד החסידות (המחשבה) היא על העליונה...

פעם ראיתי איזה פרסום של חבדני"ק, שציין רשימה של גדולי הדורות שצריך ללמוד חסיד'ס, רבים מהם היו כאלו שדברו על לימוד הקבלה, והיה שם אפילו אזכור של הגר"א בשבח לימוד הקבלה

כמה משיחותיו ערך הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים והקרובים, [מסופר שבימי בחרותו, כאשר היה הולך לשמוע את שיעורי הגרח"ש, היה הגר"ח שולח לו ע"י בנו מראי מקומות לשיעור הקרוב].
הגרש"י בורנשטיין זצ"ל ידיו רב לו גם בעריכת ספרי 'שערי חיים'.
כמו כן, שיעורי הגרש"ש שנדפסו בספר הזכרון 'וזאת ליהודה', [מכתבי הגר"ח שמולאביץ] נערכו ע"י הגרש"י זצ"ל.

גיזונטע קאפ כתב: והיה שם אפילו אזכור של הגר"א בשבח לימוד הקבלה

לא הבנתי את ה"אפילו" דמר.
הרי רוב ועיקר מה שנשאר בכתובים מהגר"א זה בקבלה.