פוסק הדור מורינו רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

[עובדיה חן]

לענ"ד ההבדל ממה שציינת שכל המאכלים יש בהם טוב ורע , ואילו בעישון כולו נזק.

[אוהב עמו]

מענין לענין, ישנה מחלוקת הלכתית בין הגרי"ש להגראי"ל האם חולה סוכרת שאוכל סוכר יברך או לא, ח"א שלא יברך שהרי אין ברכה על דבר המזיק ואילו ח"א שחתיכה מועטת לא מזיקה בפני עצמה וממילא מחוייבת ברכה.
וא"כ גם בנידון דהסיגריות הרי מי שיעשן אחד לשבוע או לחודש מסתמא יאנו מזיק, וא"כ מתי נפס לעדות? הרי גם לרופאים כמדומה אין גבול ברור בין המזיק ללא מזיק

[קראקובער]

לענ"ד ההבדל ממה שציינת שכל המאכלים יש בהם טוב ורע , ואילו בעישון כולו נזק.

לא מדויק, העישון מונע הרבה מחלות ניורולגיות, כדוגמת אלצהיימר ופרקינסון.

[אוצר החכמה]

מה שרואים בחיפוש ברשת הוא כך:
ביחס לפרקינסון המחקרים מראים שמעשנים לוקים פחות מאשר שאינם מעשנים. יש לזה הסברים שונים אבל ההערכה הכללית היא שיש השפעה מסויימת (אצל חלק מהאנשים, תלוי בגנטיקה) לטובה.
ביחס לאלצהיימר יש מעט מחקרים המראים על תועלת לעומת מחקרים אחרים עדכניים יותר שטוענים כי עישון מגדיל במידה משמעותית את הסיכון.

[בן ירושלים]

מכל הדיונים עולה דבר ברור: א. לכל דבר שלילי, העיקר הוא ההצטברות המתמשכת , אבל במיעוט שימוש ההשפעה שולית. ב. גם בשמוש מרובה זה לא ודאי שיזיק אלא הסתברות סטטיסטית.
לכן כל הדברים לעיל בשם הגרש"ז נראים מופרכים, במיוחד שאין גדר ברור.
אולי אם יש בסטטיסטיקה רוב של ניזוקים שבאופן ודאי חייהם מתקצרים שייך לומר שזה איסור מוחלט והרי הוא שופך דמים וכו'.

[אוצרניק]

לענ"ד ההבדל ממה שציינת שכל המאכלים יש בהם טוב ורע , ואילו בעישון כולו נזק.

לא מדויק, העישון מונע הרבה מחלות ניורולגיות, כדוגמת אלצהיימר ופרקינסון.

העישון מונע אלצהיימר..... אולי כי הוא הורג לפני שמגיעים לזה.

[פלוריש]

בעבר הצעתי באחד האשכולות בפורום שלענ"ד הבעיה בעישון היא ההתמכרות, אולם לא מצאתי בחיפוש, ואני מצרף שוב:

בדורות הקודמים, הסכנה הטמונה בעישון לא היתה ידועה כל כך, ואף היו שסברו כי יש בעישון תועלת. ולפיכך לא נאסר הדבר על ידי הפוסקים. אולם, משנתגלה הסיכון הרב הכרוך בעישון, דנו בכך הפוסקים.
הדיון הייחודי בעישון הוא שאלת גדר סיכון מצטבר, שכן למרות שגם כמות קטנה של סיגריות גורמת נזק בריאותי (ראה למשל ספר אסיא ה, עמוד 228 הערה 8), הנזק המיזערי שבכל שאיפה ושאיפה אינו בסדר הגודל שמתחשבים בו בהלכה כאיסור סיכון - אלא הנזק המצטבר הוא הבעייתי. אפשרות סבירה תהיה לפסוק שאין איסור הסתכנות בשאיפת עשן אחת, אלא בהתמכרות. אולם תיווצר בעיה, כיוון שהיתר לעשן פעמים בודדות מביא אחריו בהכרח התמכרות של רבים מן המעשנים!
באגרות משה (יו"ד ב, מט. וכן בחו"מ ב, עו) כתב שאינו אסור באיסור הסתכנות, "מכיון שדשו בה רבים, וכבר איתא בגמרא בכהאי גוונא, שומר פתאים ה'".
מנגד, במקומות בהם נאמר בגמרא "שומר פתאים ה'" מדובר על סכנה רחוקה או סכנה סגולית, אולם על סכנה ברורה ומוכחת כזאת אין לומר "שומר פתאים ה'" אלא "ערום ראה ונסתר, ופתיים עברו ונענשו" (משלי כב, ג)[1]. סברא זו מתחדדת על פי דברי הציץ אליעזר (טו, לט), ש"שומר פתאים ה'" יש לומר במקרים בהם רבים עברו ולא ניזוקו, אולם בעישון, שהוא סכנה וודאית ועינינו רואות כי ה' לא שומר את פתאים המעשנים, אין לומר זאת ואסור.
מכל מקום, למרות שדעתו להתיר, הרב פיינשטיין מסיים את דבריו בתוכחה:

ודאי ראוי לכל איש, ובפרט לבני תורה שלא לעשן, מאחר שהוא חשש סכנתא, ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלה שלא הורגלו בזה, וממילא ודאי אין להתרגל בזה. וגם בלא ענין חשש הסכנה בזה, יש לאסור להתרגל בזה, דהא ודאי אין להמשיך עצמו לריבוי תאוות והנאות.

כלומר, לכל הדעות היחס לעישון הוא שלילי, והדיון הוא רק על דרגת השלילה.
ולמעשה נראה לענ"ד כי התמכרות אסורה ואילו עישון בודד הוא רע אך אינו אסור, כהתבטאות הרמב"ם על מאכלים הרעים לגוף "וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם" (דעות ד, יא) - 'לא ראוי' אך לא 'אסור'. אלא שהמדרון חלקלק והניקוטין מרגיל (ואף ממכר), והרבה אמרו 'אעשן ולא אשנה' - ושנו ושילשו והתחייבו חטאת שמנה. וכבר כתב בעל חפץ חיים (ליקוטי אמרים, יג) על המכורים לעישון: "מי התיר לכם להרגיל עצמיכם כך!".
וכן מצאתי בשו"ת מנחת אשר ח"א, לה:

אף שאין איסור בעישון מסויים של סיגריה מסויימת, יש איסור גמור להתמכר לעישון, וכיוון שרוב המעשנים מתמכרים לעישון ושוב אין בידם להגמל - יש להמנע מהרגל מגונה זה.

[1] יש שהביאו שמועה, שהרב פיינשטיין כתב את פסקו בשנת תשכ"ד, וכאשר במשך השנים התחדדו הסכנות בעיני החוקרים והציבור, הרב חזר בו (הובא בספר אסיא ה עמוד 244 הערה 53; ספר אסיא ח עמוד 354). אינני יודע מה מקורות השמועה, אך תמהני מכך שהתשובה השניה נכתבה בתשמ"א ובה חזר הרב פיינשטיין על דעתו.

[לענין]

המקור הוא הרב ד"ר מרדכי הלפרין עורך אסיא ששמע מפיו, ראה אצל הרב אליהו בר שלום, 'אדם מעשן לעדות קידושין', קובץ בית הלל, גיליון לט [י, ג], אלול תשס"ט, עמ' כא, כג, 'דאם המעשן יודע שהעישון מקצר את החיים, ושקיצור חיים הוא איסור דאורייתא של מאבד עצמו לדעת, ושעל עון זה חייבים מיתה בידי שמים, אסור לו להעיד, ועדותו פסולה', '... לא אבה לפסול ממש עדות בדיעבד, אלא בתנאים קיצוניים ... במעשן היודע ... והוא ממשיך לעשן בשאט נפש'.

אולי האידנא דשכיחי מתירי א"א רח"ל אסור לפרסם פסק זה.

[חלמישצור]

תמונת רבינו מאירת עיניים (ראו מכאן והלאה):

3.png (1.93 MiB) נצפה 10410 פעמים

[חלמישצור]

מארכיון המדינה: משפחת הגרש"ז אוירבך במפקד התושבים תש"ז (כאן, עמ' 10)

מש ר שלמה זלמן אוירבך - מפקד התושבים היהודים בירושלים תשז10.png (430.09 KiB) נצפה 9594 פעמים

[לייטנר]

שמעתי לא מזמן סיפור מתלמיד שלמד בישיבת קול תורה בזמן מלחמת ששת הימים:
בגלל ההפגזות ירדה הישיבה ללמוד בחדר האוכל, כשהגיעה השמועה על שחרור העיר העתיקה והכותל המערבי, פרצה הישיבה כולה באופן ספונטני בריקוד ובשיר 'ייבנה המקדש'. ר' שלמה זלמן שלמד באחד החדרים הפנימיים במטבח יצא החוצה ועצר את השמחה: "החיילים עדיין בסכנת חיים, איך אפשר עכשו לשמוח?!".

[חלמישצור]

באתר בית המכירות תימכר בעוד כיומיים "תעודת 'סידור הקידושין' של פוסק הדור הגרש"ז אויערבאך. ירושלים, אדר תר"ץ [1930]" (כאן ובמקורה, צילומה להלן).

ובכן, המעיין ייווכח במהרה כי תעודה זו גזורה בחציה. החלק התחתון שלה אינו מצוי בפנינו, על כל פנים לא באתר המכירות. החיתוך אינו שגרתי כי ברוב-ככל תעודות אישור הנישואין של "ועד העיר לקהילת האשכנזים" הנמכרות, אלה מהן שעלו בידי בחיפוש זריז באתר, ישנו חלק תחתון בדף בו שני מדורים נוספים: אישור בית הדין בשתי שורות, ואישור רישום בספרי הועד. כמו כן, בכל שאר התעודות חתום גם הרב המסדר את הקידושין (בד"כ במקביל לשורת "מסדר הקידושין", שדווקא היא גלויה כאן). החיתוך כאן ניכר, אגב, גם בנקבי התיוק של התעודה, שאינם "ממורכזים" כנהוג.

וכדי להבהיר דברי, קיבצתי קישורים לכמה תעודות דומות של אישורי נישואין מועד העיר, מגדולי ירושלים באותה העת: ר' יוסף חיים זוננפלד (נישואי ר' מרדכי בצלאל גנזל, תר"פ, כאן; ר' שמואל גלרנטר, תרפ"ו, כאן; ר' אליעזר דן רלב"ג, תרפ"ט, כאן), ר' מרדכי ליב רובין (נישואי ר' אלתר כץ היינר, תרפ"ב, כאן), ר' איסר זלמן מלצר (נישואי ר' זלמן חיים אייזנשטיין, תרפ"ו, כאן), ר' אברהם אלישוב (נישואי אברהם גולדמן, תרפ"ח, כאן), ר' משה מרדכי אפשטיין (נישואי ר' שמחה זיסל שפירא, תר"צ, כאן), ועוד אחת (נישואי ר' יעקב מרדכי ראדין, תרפ"ד, כאן). בכל אלה הדף שלפנינו שלם ומופיעה בו חתימת הרב מסדר הנישואין בשורת "מסדר הקידושין" (מלבד זו שלפני האחרונה, בה הדף גזור אך חתימה נותרה מתחת, וכן זו האחרונה בה החתימה מתחת לכיתוב).

ובכן יש לשאול, מה נשתנה ר' שלמה זלמן שדף הנישואין שלו שלפנינו חצוי וחתימת הרב מסדר הנישואין שלו אינה עומדת בפנינו? כמה השערות עמדי, ואשמח לכל סברה והצעה ישרה.


---
בשולי הדיון נכון להבהיר כי במקביל לועד העיר האשכנזי, הנפיקה גם הרבנות הראשית אישורי נישואין (ראו תעודת נישואי דוב אלכסנדר, בחתימת ר' יצחק אוירבך, תרצ"ו, כאן; תעודת נישואי ר' יוסף שלום אלישיב, תרצ"ב, כאן), וכן ועד העיר (ראו תעודת נישואי צבי באם, בחתימת ר' מנחם נתן נטע אוירבך, תרפ"ו, כאן). ואגב, סמוך למלחמת העולם הראשונה, עוד חתמו יחד משרד הרבנות וועד העיר האשכנזי (ראו שתי תעודות נדירות משנות תרע"ט ותר"פ, עם חתימת רי"ח זוננפלד ועמו רש"א שזורי ור' יוסף חי פאניז'יל, כאן וכאן).


וזאת התעודה

תעודת אישור נישואין - רשז אוירבך.jpg (164.96 KiB) נצפה 8887 פעמים

[לייטנר]

במשך שנים רבות עסק ר' שלמה זלמן בענייני הלכה ורפואה בכלל ובעניינים הנוגעים לזוגות המתקשים להביא לעולם בפרט [...] בדיקת הזרע כרוכה בבעיה הלכתית [...] העצה שהציע ר' שלמה זלמן היתה שבני הזוג יקיימו יחסי אישות וישתמשו בק'. ליתר ביטחון הציע שיעשו חור קטן בק' [...] הבעיה היתה שהק' הרגילים מכילים קוטלי זרע [...] חיפשו ומצאו חברה בארה"ב שמייצרת ק' בלי קוטל זרע, ור' שלמה זלמן לא הצליח ליצור איתם קשר. עם כל גדלותו, היתה בר' שלמה זלמן גם מידה רבה של פרקטיות. הוא שאל את התלמידים אם הם מכירים בחור אמריקאי שמדבר את השפה שיוכל לסייע ביצירת הקשר עם אותה חברה. אמרו לו: "יש אדם אחד, דוד פוקס שמו, והוא בא לשיעורים שלך לפעמים".
ר' שלמה זלמן קרא לי, הסביר את הבעיה ושאל אותי אם אני מוכן לעזור.
נעתרתי כמובן בשמחה. התקשרתי למכר בשיקגו, והוא הזמין עבורי מאתיים ק' ושלח אותם בדואר לארץ.
באותם ימים המכס עבור חבילה כזו היה גבוה מאוד. כשסיפרתי על כך לר' שלמה זלמן הוא אמר: "לשלם מכס? הרי הכל לשם מצווה!". אמרתי לו שאפשר לערער, והוא אמר: אז נערער".
נסענו למשרד המכס, שהיה באותם ימים בדואר המרכזי ברחוב יפו בירושלים. נסו לדמיין את המחזה: שנינו - אני צעיר חבוש כיפה בן 26 ור' שלמה זלמן, שפניו מעוטרות בזקן לבן והוא לבוש מעיל ירושלמי וחבוש בכובע ירושלמי - נכנסים לדואר המרכזי, מציגים את הפתק שנשלח אלינו בדואר ואומרים שאנחנו מבקשים לערער על התשלום.
הפקיד הרים את ראשו ושאל: "למה?".
הסברנו לו שלא מדובר כאן בעסק, ואנו עושים זאת לשם מצווה. הפקיד הזמין את כל הפקידים הבכירים. כל הבוסים של המכס נדחסו לחדר הקטן הזה. הפקיד ביקש ממני: "ספר שוב את הסיפור". עברו חמישים ושבע שנים, ובכל זאת איני יכול לשכוח את המעמד. היכולת של ר' שלמה זלמן לדבר בלשון נעימה כל כךף בבהירות, בדיוק, היתה משהו מיוחד. הוא ידע איך יש לדבר בישיבה וידע איך לדבר במקומות אחרים. בשלושה משפטים הסביר ר' שלמה זלמן את הצער של זוג שאינו יכול להביא ילדים לעולם, עד שהביא את הנוכחים כולם לדמעות. אחר כך הסביר בשני משפטים, ולא האריך יותר, את האפשרות לבדוק את הבעיה ואת הקפדת התורה על איסור הוצאת זרע לבטלה, ומן ההסבר - הגיע לפתרון: קיום יחסים בעזרת ק', "והנה מצאנו חברה אחת שמייצרת ק' בלי קוטל זרע, והיהודי הטוב הזה (הצביע עלי) התקשר, והנה הם שלחו לנו, והכל למטרה קדושה, לשם מצווה, ולא לשם 'ביזנס' ורווח, ואנחנו מבקשים לפטור אותנו מתשלום המכס".
חבל שלא צילמתי את המעמד הזה, שלא הקלטתי אותו. אין קידוש שם שמים גדול מזה. הפקיד הסתכל על המנהל ושאל: "לחתום להם?", והמנהל שהיה נרגש כולו, ענה: "לא, אני רוצה לחתום!".
המפגש הממשי הראשון שלי עם ר' שלמה זלמן היה במעמד הזה. ולא פחות מרשימה היתה הנסיעה חזרה באוטובוס. אני עוד יושב שם ומשחזר את החוויה מהמכס, ומתוך הרהוריי אומר: "זה היה מביך". ר' שלמה זלמן הסתכל בי, ובמבט תמים לגמרי תהה: "מביך? למה? הרי עשינו הכל לשם שמים"

(לנטוע שמים, הרב דוד פוקס, עמ' 156-8. בהשמטות מתבקשות)

[פלוריש]

תודה רבה, סיפור מדהים.
ולמרות שלנטוע שמים הוא ספר מאלף, זה לא מתקרב לאיך שר' דוד פוקס מספר את זה בעצמו. ומלבד החיות הגדולה שבסיפוריו, הוא השלים שם פרט חשוב - תחושת הבושה הגדולה שהיתה לו כשכל פקידי המכס נועצים מבטים משתוממים ומתלוצצים ביניהם על שני אנשים יראי שמים שנתפסו במכס כשברשותך חבילה מפוקפקת כזאת... ולמרות זאת עמד שם הגרש"ז בביטחון ובמתק שפתיים.

[משוש דורים]

זה אולי לא דבר בעיתו, אבל השבוע נזכרתי בעובדה מעניינת שהייתי עד אליה, וכדי לא לשכוח אני מתעד אותה כאן.
מרן הגרש"ז כתב ס"ת לעת זקנתו.
אאל"ט זה היה בשנת תשנ"ב (אולי תשנ"ג), במוצאי עשרה בטבת אחר תפילת מעריב באגודה שול, אחרי שהגר"ש עבר לפני התבה לרגל היא"צ של אימו (החל בי"א טבת), פנה הגר"ש לבחור א' (חוצניק ותמים), ובקשו שיתלוה אליו, אני שרציתי לדבר עם הגר"ש בענין מסויים נתלויתי אליו ג"כ, הוא ניסה לפטרני ולשלחני לדרכי ולא עלתה בידו, וכך הלכנו חצי רחוב אל ביתו של אביו מרן הגרש"ז, כשהגענו ליד הבית, אמר לנו להמתין בחוץ, והוא נכנס שם לבדו, נשתהה בפנים ב' או ג' דקות, ויצא משם כשבזרועו הס"ת החדש (שככה"נ באותה עת נסתיימה כתיבתו, לרגל היא"צ), והוא הלך כשאנו מלוים אותו לאגודה שול.
הבנתי שאנו המשתתפים היחידים בהכנסת ס"ת לס"ת של הגרש"ז, ושאלתי אותו אם אפשר לשיר לכבודה של תורה, והוא השיב לי כי הוא נוהג אבילות לרגל יום היא"צ, תוכ"ד הגענו לביהמ"ד שהיה ריק מאדם (כולם הלכו לאכול אחר התענית), הוא הכניס את הס"ת לארון הקודש, ואמר לנו את מאחז"ל (סוכה נ"ב) מה חמוקים בסתר אף ד"ת בסתר, וציין למו"מ בין האבנ"ז לחלקת יואב (לא מצאתי עתה מקומו) שא' שלח לחבירו מכתב ד"ת בגלויית דואר, והשני השיבו כי מכתבו הגלוי הגיעני, ויעיין נא בסוכה נ"ב מה חמוקים בסתר וכו'. ומשם נפנה לביתו לאכול אחר התענית, הוא היה נסער ונרגש ולא דיבר מאומה.
כשאני חושב ע"כ היום, אני מנסה להבין את ההנהגה הזאת של הגרש"ז, שלא לעשות שום אירוע לכבודה של תורה, זו לא היתה דרכו, הוא אחז תמיד בדרך הממוצע, ולא נהג בהנהגות קיצוניות, מסתבר בעיני שהוא הבין שכל אירוע ולו הקטן ביותר שיעשה, ימשוך אליו אנשי ציבור פוליטיקאים ומלחכי פינכה, צלמים עיתונאים, וכל הדברים שהוא תיעב עד עומק נשמתו, והוא העדיף לעשות אירוע מחתרתי.

[אראל]

, וציין למו"מ בין האבנ"ז לחלקת יואב (לא מצאתי עתה מקומו) שא' שלח לחבירו מכתב ד"ת בגלויית דואר, והשני השיבו כי מכתבו הגלוי הגיעני, ויעיין נא בסוכה נ"ב מה חמוקים בסתר וכו'.

שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' עד"ר

[יתר10]

תעודת הנישואין מארכיון המדינה.

תעודת נישואין הגרשזא - עותק.PNG (797.4 KiB) נצפה 7513 פעמים

[נחומצ'ה]

סיפור יפה ונחמד, על ישרותו בממון, של ר' שלוימה זלמן זצ"ל.

כשהגיע לפרק האיש מקדש את בניו, ההוצאות היו מרובות, ועלה בדעת קרוביו שיבקש העלאה במשכורת מהישיבה.
הגיע להרב [שליזנגר או הקשר] זצ"ל. והלה אמר לו, שיעשו ישיבת צוות על-כך.
ואכן אישרו לו.
כשסיים לחתן ילדיו, חזר ר' שלוימה זלמן שוב להנהלת הישיבה, וביקש שיקצצו לו מהמשכורת...
אמרו לו נעשה ישיבת צוות...[ישיבה ייקית...] ואכן הורידו לו מן המשכורת..
אנשי ישרים אבדו....

[תבא]

[שליזנגר או הקשר]

ר"ל קונשטט
הרב הקשר היה צעיר מהגרש"ז בכ-30 שנה

[שיף]

ר"ל קונשטט
הרב הקשר היה צעיר מהגרש"ז בכ-30 שנה

ובעיקר לא היה מההנהלה הראשית שהם משפחות קונשטט ושלזינגר

[אשי ישראל]

הסנדק של בנו בכורו של רבינו, הג''ר שמואל אויערבאך זי''ע, היה האדמו''ר רבי מנחם נחום מרחמסטריווקה זי''ע ("רבי נחומטשע", התר"ג - כ"ח בשבט התרצ"ו), (והכהן שפדה את הגרש''א היה כנודע הגראי''ה קוק זי''ע, וכמדומה שהוא היה הסנדק של בנו השני של רבינו, יבל''ח הגרא''ד מטבריה).

ידוע באיזה תאריך נולדו שני בניו אלו?

[תבא]

ידוע באיזה תאריך נולדו שני בניו אלו?

ויקי- הגר"ש בתשרי תרצב ולהבל"ח הגרא"ד 1935

[אשי ישראל]

תודה. אשמח לתאריך מדויק [חודש, ויום בחודש]

[גלאגוזים]

מפורסם שהגר"ש זצ"ל נולד ביום כיפור תרצ"ב.

[משוש דורים]

לרגל יומא דהילולא
בדידי הוה עובדה.
מרן הגרש"ז היה מתפלל בשנותיו האחרונות את תפלת שמו"ע בלחש במשך 20 דקות, (הוא היה אומר שדקה לכל ברכה זה לא הרבה זמן) ובשנתו האחרונה זה לקח כבר 25 דקות.
הבחורים בישיבה לא סבלו את משיכת הזמן הזאת לגבם, ולכן חלקם לא התפללו בישיבה, והמובחרים היו יושבים עם ספר.
היו עוד בחורים שהיו מגיעים לתפלה כשהתחילו שמו"ע, ומתפללים בינתיים מתחילת התפילה, והיו מסיימים יחד עמו.
אני בדר"כ לא הייתי מתפלל בישיבה אלא בשטיבלאך בשערי חסד, פעם אחת העיר לי הגר"ש שכבר הרבה זמן לא הייתי בתפילה בישיבה והוא דורש שמחר אבוא לתפילה בישיבה.
את חטאי אני מזכיר היום שנהגתי מנהג הריקנים, והגעתי לישיבה כשהתחילו שמו"ע והתחלתי בברוך שאמר עד שמו"ע.
היה זה 2 חדשים לפני שהגרש"ז נסתלק לישיבה של מעלה, ובתקופה זו ראו עליו שכוחותיו הולכים ואוזלים, (מאז פטירת נכדו רש"ב אויערבאך בחודש אלול, הוא דעך כנר לנגד עינינו). הוא התפלל שמו"ע 25 דקות, התחילו בחזרת הש"ץ ואר קדושה הוא התיישב על כסאו, ליתר דיוק נפל על כסאו בתשישות נוראה.
אני הייתי עדיין באמצע שמו"ע (התחלתי מאוחר), וזה היה בתוך ד' אמות שלו, ובתוך כך קלטתי בזוית העיין, שהגרש"ז שם לב לכך, הוא תפס בשארית כוחותיו בסטנדר שלו, ומשך את עצמו בלי כוחות למצב של עמידה. נחרדתי, וסיימתי את התפילה תוך חצי דקה, אך השיעור מוסר על הכפיפות להלכה בכל מצב, לא ישכח ממני לעולם.

[מפליא לעשות]

כשאני חושב ע"כ היום, אני מנסה להבין את ההנהגה הזאת של הגרש"ז, שלא לעשות שום אירוע לכבודה של תורה, זו לא היתה דרכו, הוא אחז תמיד בדרך הממוצע, ולא נהג בהנהגות קיצוניות, מסתבר בעיני שהוא הבין שכל אירוע ולו הקטן ביותר שיעשה, ימשוך אליו אנשי ציבור פוליטיקאים ומלחכי פינכה, צלמים עיתונאים, וכל הדברים שהוא תיעב עד עומק נשמתו, והוא העדיף לעשות אירוע מחתרתי.

תודה על הסיפור המיוחד

אולי ניתן לפרש באופן אחר
התארחתי פעם בטבריה בשבת היארצייט של הגרש''ז, אחרי התפילה סיפר בנו הגרא''ד שליט''א, שבזמן שישבו שבעה על מרן זצ''ל, לא היו הרבה אנשים ש'אמרו משהו', אבל אחד היה, שאמר שעבר על מאות תמונות של הגרש''ז והוא ראה שבכולם הוא היה עם חיוך (זה כמובן סיפור בפני עצמו, אבל יש לו המשך-) אבל באופן עקבי היה מצב אחד שלא היה על פניו שום רמז של חיוך, וזה כשהוא עסוק בס''ת, החזקה או כתיבה, שבכל התמנות הללו נסוך על פניו הבעה רצינית מאוד.

והגרא''ד הוסיף, שבשמחת תורה, הם, הילדים, היו הולכים להתפלל במניין השכונתי שהיה שם שמח, אבל הגרש''ז היה הולך להתפלל עם הייקים, כי שם נהגו ביתר רצינות בספר תורה, שהוא העדות בינינו ובין הבוי''ת.

וממילא, יכול להיות, שבנושא של הספר תורה, הגרש''ז באמת היה 'קיצוני'.

[דרופתקי דאורייתא]

אני שמעתי בשם הגראד"א זצ"ל, שאמר שזה לא נכון מה שאומרים שאבא שלי (הגרשז"א) תמיד היה מחייך, פשוט היה לו שיניים (תותבות? או איזה ניתוח? לא זוכר בדיוק) ולכן היה נראה תמיד מחייך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אני שמעתי סיפור זה ממו"ר הגריח"ס שליט"א.

[פרנקל תאומים]

היא"צ אינו היום אלא בשב"ק כ' באדר.
יש דבר מעניין במרן הגרש"ז, שהוא הכיר בעצמו כת"ח, אבל לא הסכים בשום אופן להכיר במעמדו כפוסק הדור וכיו"ב.
בנוסח מצבתו הרשה לכתוב הרב הגאון אבל לא מעבר לכך. הוא ראה את עצמו ת"ח ירושלמי, אבל לא הבין איך הוא נדחף לשורה העליונה של גדולי הפוסקים, לדעתו זה היה תרמית ואחיזת עיניים של הציבור, ולכן הוא כעס מאד אם מי מהקרובים אליו כינה אותו בתואר 'מרן' או 'פוסק הדור'. וזאת למרות שמנעוריו היה נחשב היהלום בכתרה של ירושלים.
דבר אחד ניתן לומר בוודאות, שהוא היה אחרון הפוסקים, דהיינו, בעבר ידעו הפוסקים להכריע במחלוקות בהלכה באופן קבוע, ואילו היום שיטת הפסק היא לחשבן את כל השיטות ולהחמיר כמו כולם, (גם הגריש"א בשנותיו האחרונות התחיל לפסוק באופן שכזה).
יש הרבה להאריך בדמותו, שהיה בה שיעור קומה של אדם השלם, שילוב נכון ומיזוג מצויין של כל התכונות שאפשר למצוא באדם מושלם, שיקול הדעת בהלכה, יכולת ההכרעה לצד יראת ההוראה, הרכות לצד התקיפות, השכל לצד הרגש, ההבנה לצד הבקיאות, ומעל הכל אהבת הבריות שקיננה בו, ועוד.
למרות שעברו כבר 22 שנה מהיום בו הוא נתבקש לישיבה של מעלה, אצלי שזכיתי להכירו היטב, דמותו עדיין נשארה של אדם חי, פעמים רבות אני מהרהר מה הוא היה עושה במצב כזה או אחר, הוא לא הניח תמורתו בשום תחום, הן ההלכתי הן הציבורי והן האנושי, יהי זכרו ברוך.

במקרה עכשיו נתקלתי בדברים הנפלאים הללו. בכמה שורות היטבת להגדיר ולתאר. נפלא מאד. וסליחה שאני מצטרף כיהודה ועוד לקרא, פשוט התפעלתי מאד מדבריך הקולעים.

אגב, בעניין המצבה, הוא אפילו לא התיר לכתוב על מצבתו ''הרב הגאון'' כ''א רק ''הרה''ג'' בראשי תיבות. וכבר העירו שלכל אברך או ת''ח זוטר שכתב ספר הוא כתב בהסכמה "הרה''ג". הוא כנראה סבר שזה תואר מקובל לכתוב על כל ת''ח מן השורה, והוא כנראה גם סבר שאם יצווה שלא לכתוב עליו שום תואר זה גם סוג של ''הצטנעות מופגנת'', אז הוא התיר לכתוב ''הרה''ג'' ובזה יצא יד''ח (הוא כמובן ידע שהוא ת''ח יותר מכל אברך ממוצע שהוציא ספר... אבל בלאו הכי הוא סלד מן התארים, הוא ממש שנא תארים). הוא גם הקפיד שהציון שלו לא יראה נכבד יותר מציונו של אביו.

[פרנקל תאומים]

כשאני חושב ע"כ היום, אני מנסה להבין את ההנהגה הזאת של הגרש"ז, שלא לעשות שום אירוע לכבודה של תורה, זו לא היתה דרכו, הוא אחז תמיד בדרך הממוצע, ולא נהג בהנהגות קיצוניות, מסתבר בעיני שהוא הבין שכל אירוע ולו הקטן ביותר שיעשה, ימשוך אליו אנשי ציבור פוליטיקאים ומלחכי פינכה, צלמים עיתונאים, וכל הדברים שהוא תיעב עד עומק נשמתו, והוא העדיף לעשות אירוע מחתרתי.

תודה על הסיפור המיוחד

אולי ניתן לפרש באופן אחר
התארחתי פעם בטבריה בשבת היארצייט של הגרש''ז, אחרי התפילה סיפר בנו הגרא''ד שליט''א, שבזמן שישבו שבעה על מרן זצ''ל, לא היו הרבה אנשים ש'אמרו משהו', אבל אחד היה, שאמר שעבר על מאות תמונות של הגרש''ז והוא ראה שבכולם הוא היה עם חיוך (זה כמובן סיפור בפני עצמו, אבל יש לו המשך-) אבל באופן עקבי היה מצב אחד שלא היה על פניו שום רמז של חיוך, וזה כשהוא עסוק בס''ת, החזקה או כתיבה, שבכל התמנות הללו נסוך על פניו הבעה רצינית מאוד.

והגרא''ד הוסיף, שבשמחת תורה, הם, הילדים, היו הולכים להתפלל במניין השכונתי שהיה שם שמח, אבל הגרש''ז היה הולך להתפלל עם הייקים, כי שם נהגו ביתר רצינות בספר תורה, שהוא העדות בינינו ובין הבוי''ת.

וממילא, יכול להיות, שבנושא של הספר תורה, הגרש''ז באמת היה 'קיצוני'.

אני שמעתי בשם הגראד"א זצ"ל, שאמר שזה לא נכון מה שאומרים שאבא שלי (הגרשז"א) תמיד היה מחייך, פשוט היה לו שיניים (תותבות? או איזה ניתוח? לא זוכר בדיוק) ולכן היה נראה תמיד מחייך.

חוץ ממנו היו לעוד כמה מליוני בני אדם בעולם שיניים תותבות, ובכל זאת לא מצינו שהם כולם היו מחייכים תמיד...

כמובן, מרן הגרש''ז לא תמיד חייך, והוא בהחלט ידע גם לומר לבן שיחו תוכחה וביקורת, לעיתים אפילו בחריפות. והקרוב קרוב קודם...
אבל בהחלט תדיר היתה פרושה על פניו נהרה, וזה התבטא לא רק בשרירי הפה, כ''א בכל הבעת הפנים והעיניים, וכמובן גם בנוסח הדיבור הנלבב. מן הסתם זה נבע גם מ''המכבד את הבריות'' שלו שהיה טבוע בדמו, שהוא נתן תחושה של קירוב ושל ''כאחד האדם'', ולא של ריחוק והתנשאות.


נדמה לי שאתה מחליף במשהו אחר, לא לגבי חיוך, כ''א לגבי דמעות:
אמרו שהיה לו איזה ניתוח בעיניים שמחמתו לא יכל להזיל דמעות, ועל זה אמרו בשם מי שאמרו, שבצעירותו היה מזיל דמעותיו בתפילתו (הוא היה מתפלל באריכות, כמונה מעות, ובכובד ראש ניכר), ומה שבזקנותו לא ראו כן, היה זה מחמת אותו הניתוח. (וגם עובדה זו יש לי תחושה שהיא מעשיה בעלמא ואיננה נכונה. אבל כך אמרו, ואולי).

[פלוריש]

ראיון עם הרב אברהם יפה-שלזינגר שפורסם לפני כמה שנים בקולמוס

ראיון עם הרב אברהם יפה-שלזינגר על הגרשז''א.pdf

(1.53 MiB) הורד 153 פעמים

[בית הגנזים]

מאת ישעיהו פרידמאן (לא פורסם עד הנה)

הרב אויערבך (1).pdf

(64.65 KiB) הורד 65 פעמים

[מטה עז]

חוץ ממנו היו לעוד כמה מליוני בני אדם בעולם שיניים תותבות, ובכל זאת לא מצינו שהם כולם היו מחייכים תמיד...

כמובן, מרן הגרש''ז לא תמיד חייך, והוא בהחלט ידע גם לומר לבן שיחו תוכחה וביקורת, לעיתים אפילו בחריפות. והקרוב קרוב קודם...
אבל בהחלט תדיר היתה פרושה על פניו נהרה, וזה התבטא לא רק בשרירי הפה, כ''א בכל הבעת הפנים והעיניים, וכמובן גם בנוסח הדיבור הנלבב. מן הסתם זה נבע גם מ''המכבד את הבריות'' שלו שהיה טבוע בדמו, שהוא נתן תחושה של קירוב ושל ''כאחד האדם'', ולא של ריחוק והתנשאות.


נדמה לי שאתה מחליף במשהו אחר, לא לגבי חיוך, כ''א לגבי דמעות:
אמרו שהיה לו איזה ניתוח בעיניים שמחמתו לא יכל להזיל דמעות, ועל זה אמרו בשם מי שאמרו, שבצעירותו היה מזיל דמעותיו בתפילתו (הוא היה מתפלל באריכות, כמונה מעות, ובכובד ראש ניכר), ומה שבזקנותו לא ראו כן, היה זה מחמת אותו הניתוח. (וגם עובדה זו יש לי תחושה שהיא מעשיה בעלמא ואיננה נכונה. אבל כך אמרו, ואולי).

שאלתי רופא שיניים ירא ושלם, שהכיר את הגרש"ז, אודות הדברים, וזו היתה תשובתו: "שטויות, הוא היה מיוחד בזה, ועשה את החיוך מתוך בחירה, ורצון לשמח אנשים למרות שהוא עצמו עבר מה שעבר. בשבעה על אחיו כשבאתי לנחם, הוא היה חייב להסתיר את חיוכו פשוט לא יכול היה להתאפק שלא להיות בשמחה" (ועוד הוא הוסיף שהלא היו כמה גדולים שנמנעו מלהרכיב שיניים תותבות, כמו למשל רב אשר פריינד ורב שלום שבדרון והרבי מליובאוויטש זצ"ל, ואילו הגרש"ז להיפך מהם, בכוונה תחילה דאג שיהיו לו שיניים, ויוכל להאיר פנים לכל אדם כדרכו בקודש כידוע לכל, ואף שנעשו לו תותבות שאינן מושלמות מבחינה מקצועית, הוא האיר פנים למרות זאת, ואי אפשר לתאר את דמותו הקדושה בלי הארת הפנים המיוחדת שלו.

[פרנקל תאומים]

חוץ ממנו היו לעוד כמה מליוני בני אדם בעולם שיניים תותבות, ובכל זאת לא מצינו שהם כולם היו מחייכים תמיד...

כמובן, מרן הגרש''ז לא תמיד חייך, והוא בהחלט ידע גם לומר לבן שיחו תוכחה וביקורת, לעיתים אפילו בחריפות. והקרוב קרוב קודם...
אבל בהחלט תדיר היתה פרושה על פניו נהרה, וזה התבטא לא רק בשרירי הפה, כ''א בכל הבעת הפנים והעיניים, וכמובן גם בנוסח הדיבור הנלבב. מן הסתם זה נבע גם מ''המכבד את הבריות'' שלו שהיה טבוע בדמו, שהוא נתן תחושה של קירוב ושל ''כאחד האדם'', ולא של ריחוק והתנשאות.


נדמה לי שאתה מחליף במשהו אחר, לא לגבי חיוך, כ''א לגבי דמעות:
אמרו שהיה לו איזה ניתוח בעיניים שמחמתו לא יכל להזיל דמעות, ועל זה אמרו בשם מי שאמרו, שבצעירותו היה מזיל דמעותיו בתפילתו (הוא היה מתפלל באריכות, כמונה מעות, ובכובד ראש ניכר), ומה שבזקנותו לא ראו כן, היה זה מחמת אותו הניתוח. (וגם עובדה זו יש לי תחושה שהיא מעשיה בעלמא ואיננה נכונה. אבל כך אמרו, ואולי).

שאלתי רופא שיניים ירא ושלם, שהכיר את הגרש"ז, אודות הדברים, וזו היתה תשובתו: "שטויות, הוא היה מיוחד בזה, ועשה את החיוך מתוך בחירה, ורצון לשמח אנשים למרות שהוא עצמו עבר מה שעבר. בשבעה על אחיו כשבאתי לנחם, הוא היה חייב להסתיר את חיוכו פשוט לא יכול היה להתאפק שלא להיות בשמחה" (ועוד הוא הוסיף שהלא היו כמה גדולים שנמנעו מלהרכיב שיניים תותבות, כמו למשל רב אשר פריינד ורב שלום שבדרון והרבי מליובאוויטש זצ"ל, ואילו הגרש"ז להיפך מהם, בכוונה תחילה דאג שיהיו לו שיניים, ויוכל להאיר פנים לכל אדם כדרכו בקודש כידוע לכל, ואף שנעשו לו תותבות שאינן מושלמות מבחינה מקצועית, הוא האיר פנים למרות זאת, ואי אפשר לתאר את דמותו הקדושה בלי הארת הפנים המיוחדת שלו.

ציטטת בטעות את דבריי..
היה עליך לצטט את מי שעליו נסובו דבריך, היינו מי שטען לעיל שהגרש"ז זי"ע היה נראה בדר"כ כמחייך בגלל השיניים התותבות שהיו לו וכיו"ב. אני רק הגבתי לדבריו ושללתי אותם.

[שילה צבי]

מאת ישעיהו פרידמאן

הרב אויערבך.pdf

יש בקובץ הזה משהו מתוק מאוד. מעין תמימות נדירה. הלוואי עלינו

[משוש דורים]

מאת ישעיהו פרידמאן

הרב אויערבך.pdf

יש בקובץ הזה משהו מתוק מאוד. מעין תמימות נדירה. הלוואי עלינו

היית צריך להכיר את הכותב, יהודי הונגרי ניצול שואה (עם מספר על היד), תמים וישר דרך.