ר' יצחק יחיאל הכהן גרוס בעל אגרת לנבוכים ומלחמת מצוה

[איש_ספר]

מי היה האיש? ומי הם צאצאיו?

תודה מראש לעונים.

[חלמישצור]

בהמאור (שנה ט' חוברת ז', אייר סיון תשי"ח, עמ' 34) כתבו עליו "מחברנו, הרב יצחק יחיאל הכהן גראס נר"ו, מבחורי חמד בויליאמסבורג, מצאצאי משפחה מיוחסת בישראל ויליד אמריקה, מתלמידי' ומוסמכי' היותר חשובים של המתיבתא תורה ודעת, נסע ביחוד לארה"ק למען להתוודע שם עם כל הענינים והשאלות הקיימים שם בנוגע לשמיטת הארץ, ואחרי שהקדיש הרבה מזמנו ללמוד ולהתעמק במסכת זו לארכה ולרחבה... הוציא עכשיו את ספרו הזה אגרת לנבוכים".
יש לו עוד חיבור קטן, "יקרא דהרב", במקום הספד על ר' לוי יצחק גרינולד (נוסף לספר אגרת לנבוכים שיצ"ל שוב, ניו יורק תשמ"ו, ועוד).

[בראנסוויל]

http://kevarim.com/rabbi-yitzchok-yechiel-gross/

[מיללער]

http://kevarim.com/rabbi-yitzchok-yechiel-gross/

מתלמידי ישיבת תורה ודעת בתקופת המלחמה - נסמך לרבנות ע"י רבי שלמה היימן ז"ל - הוא ואחיו גרו בוויליאמסבורג ולא התחתנו, ר' יצחק היה חובב ספרים ואספן גדול היה לו אוצר הספרים בביתו ועשה ביתו בית ועד לחכמים בה ישבו תלמידי חכמים ועסקו בתורה בהתמדה דוגמת הגאון רבי שמעי' גרינבוים שליט"א מח"ס סיעתא דשמיא שהשתמש באוצרו הטוב עבור סדרת המשניות סיעתא דשמיא.

אחרי פטירתו עברה האוצר הספרים לעיר קרית יואל אשר במונרו בבנין הכולל המרכזי, וצדקתו עומדת לעד עבור אברכי הכולל העוסקים בתורת ה' בין ד' אמות של הלכה

[איש_ספר]

יש"כ גדול!

[כלבאשבוע]

בקובץ תורני כרם [אלול תשיח] עמוד 23, יש ביקורת חריפה על ספרו אגרת לנבוכים.

ואגב הערוני, שאיש אמריקאי אחד, הוציא לאור ספר, וכינה אותו בשם איגרת לנבוכים, וכנראה שחסרה להם הבנה פשוטה במהותן של רבותינו ז"ל, עי' מה שכתב בעמוד ד' וז"ל : ומה שכתב הרשב"ש דרש"י סובר דשמיטה בזה"ז דרבנן, אין לדבריו ראי', ומה שהביא הכפתור ופרח בשם רש"י שכתב דהלכה כרבי אינו נמצא ברש"י שלפנינו, ואדרבה מוכח להיפך, והר"ש סיריליאו כו' נעלם ממנו דברי רש"י, וגם נעלם מהרא"ש בתוספותיו, עכ"ל.
בעמוד ה' כתב, וז"ל. ויש מן האחרונים שתפסו דדעתו לבסוף שהוא מדרבנן, ואין לדבריהם שום ראי' או סברא, עכ"ל.
בעמוד ח' הוא כותב על הרשב"ש והמהר"י קורקוס, וז"ל . "ולא כיוונו יפה" בפי' דברי הראב"ד.
בעמוד י"א כתב וז"ל . "ומה דכתבו אחרים בדעתו בלתי ראי' אין מן הראוי לחשוב", עכ"ל. והנה אחרים אלו שהוכיחו בדעת הרי"ף שסובר שהוא מדרבנן, הם : הנחפה בכסף וזרע יצחק.
בעמוד י"ט הוא כותב על השמן המור בלשון זה שהוא בעל שמן המור "הפריז על המדה".
בעמוד ל"ח הוא כותב על המהר"י צהלון (שהי' בן דורו של הבית יוסף) שמה שכתב הוא "בלתי הכרח או סברא"
תפסנו כאן להביא את המועט מן המרובה שהבר בי רב זה נקיט ליה בלשנא קלילא דיליה בחיבורו שיצא בו לדון על ענין חמור וגדול שדרשו בו גדולי עולם מהדורות שקדמו.
יש רק להתפלא על חוצפתו היתירה של צעיר זה לכתוב דברים מכעין אלו על רבותינו הגדולים זי"ע שמימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים, ולהכניס את ראשו בין הרים גדולים שצפורן קטנם עבה ממתניו הננסיים.
ולא ידענו מאין הרהיב עוז בנפשו לכתוב דברים שאין רשות לאדם שכמותו, ואינן ראוים לו כלל, והחובה על ראשי ישיבתו ללמדו פרק בהלכות ד"א וקדושת רבותינו ז"ל ואלולא שאנו תולין לשונותיו אלו באי הבנה וסכלות, היינו אומרים שנכשל בגרוע מזה, וד"ל.

[מה שנכון נכון]

בקובץ תורני כרם [אלול תשיח] עמוד 23, יש ביקורת חריפה על ספרו אגרת לנבוכים.

והחובה על ראשי ישיבתו ללמדו פרק בהלכות ד"א וקדושת רבותינו ז"ל

הבעיה שכל ספר זה הוא התקפה על הספר שכתב ראש ישיבתו...
(אמנם מסתמא מונה לאחר זמנו).