אמנם פטור מהעלאתם שלא יסתרו מעין כל - תחת כותרת אשכול המסתיר את מטרתי זו - אינני, ולכן הנה תולדות הגאון ז"ל לפניכם:
לתולדות הגרי"פ בומבך בעל שו"ת "אוהל יהושע"
אלה תולדות
הרב הגאון מורנו רבי רבי יהושע פנחס בומבאך, נצר למשפחת בומבאך המעטירה, נולד לאביו רבי יוסף בומבאך ביאברוב בשנת תרכ"ו, אביו לא התמהמה, ושקד ללמדו תורה מיד כשאך ידע לקרוא אותיות הא"ב, וכך בגיל חמש שנים כבר ידע הילד לשנן גפ"ת בהתמדה עצומה וחורט סוגיות החמורות שבש"ס על לוח זכרונו,
וגירסא דינקותא זו לא סרה מנו עד זקנה ושיבה, ולעד תהיה העובדה הבאה, פעם אחת, בהיותו כבר בגיל העמידה, באה לפניו שאלה, עת כיהן כרבה של אושפיצין, והשאלה אינה מצויה כל כך, חתן שנישואיו התקיימו בפרוס חג הפסח ובליל התקדש החג היה צורך לברך על כוס של ברכה, של שבע ברכות, מלבד ארבעת הכוסות, והרי אין מוסיפין על הכוסות, השיב הגאון ז"ל, "נהירנא כד הוינא טליא בר שבע, הגעתי פעם בתפילת שחרית ל'הודו' והש"ץ עדיין היה שוהה באמירת הקרבנות, ולקחתי בידי ספר טור או"ח לעיין בו, ומידי עייני בספר ראו עיני את דביר הרמ"א ז"ל בדרכי משה לסימן תע"ג סק"ד שדן בשאלה זו והורה לומר את שבע הברכות על הכוס השלישית של החתן, אמרתי אז בליבי, כדאי לחרות הדבר בלב, אולי יבוא יום מן הימים ואצטרך לדעת הלכה זו למעשה…"
וכך שקד היניק החכים על דלתי תורה ושמעו הולך בכל המדינות… בהיותו כבן שמונה שנים איקלע לאתריה הגאון הגדול רבי יצחק שמעלקיס בעל הבית יצחק מלבוב, נתאווה הגאון להשתשע עם העלם בפלפולא של תורה והרצה לפניו את הפלפול שאמר זה לא כביר בעיר פרעמיסלא, החל הגאון לומר את דברי תורתו לפני הילד, אשר היה נראה כמתנמנם, משסיים הגאון את פלפולו, שאל את הנער, "ההבנת לכה"פ חלק מהדברים?" מיד הרצה הנער בתמצית הדברים את כל הפלפול מהחל ועד כלה, והגאון משתאה, ומפטיר לעומתו, "אח, זהו עילוי אמיתי…"
בגיל שתים עשרה כבר היו תחת ידו מוכנים שני קונטרסי חידושי תורה, האחד בשם כבוד מועד על מס' ביצה, והשני בשם קנקן חדש על הלכות חדש, אמו עכבה את אביו מלהדפיסם מחשש עינא בישא, ובגיל ארבע עשרה שלח חידושי תורתו להרב מהרי"א הלוי איטינגא מלבוב, ששמח ושש בחידושים אלו והאציל לו את ברכתו למען יגדל ויתעביד לאילנא רברבא,
בהגיעו לפרק האיש מקדש והוא בן שמונה עשרה שנה, לקחו לחתן הרב אריה לייבוש הורושובסקי אב"ד היבנוב, בן רבי אליהו הורשובסקי בעל 'אזור אליהו' אב"ד היבנוב ודראהביטש,
תלמידי חכמים אין להם מנוחה בעולם הזה…
אך היה אברך בן רך בשנים כ"ד, וכבר נתעלה לכהן פאר כרבה של העיר מעדיניץ, ובשנת תרנ"ד עבר לעיר בילקאמין, וכמשלוש שנים לאחר מכן, לאחר פטירת חותנו זקנו, נתמנה ללעבודת הקודש למשא את העם ברבנות דראהביטש על מקום הרב בעל 'אזור אליהו',
אך גם שם לא ארכו לו הימים והוא נקרא לכהן פאר בעיר על שמה נקרא ונודע זכרו לדורי הדורות, "הרב מאושפיצין", העיר אושפיצין על כסאה ישבו טובים ושלמים, [כהגה"ק מבאבוב זי"ע ועוד,].
עדינו העצני…
על כסא הרבנות ישב וניהל את העיר ביד רמה, ללא משוא פנים בדין, עומד בפרץ וגודר גדר, מתקן תקנות ובודק בדק הבית בכל צרכי העיר וענייניה לפרט ולכלל, ועל פיו יהיה כל ריבוכל נגע, ועל שיקול דעתו הרחבה סמכו כל יהודי עירו,
מעשים נוראים יסופרו על אודות עוצם קדושתו ורוחו הקדושה, כיצד פגעה מידת הדין באחד מתושבי עירו שעבר על פסקו של רב העיר שלא לשתות משקה סודה שלדעת הגאון ז"ל עורב בו אלכוהול, או האשה שנטמנה בקברה שלא כהלכה, בער"ש מחמת קוצר הזמן, והגאון נזף קשות בחברי הח"ק, שעלובתא דא באה אליו בחלום הלילה, ותרעמות בפיה על שביזו אותה בקבורה שאינה הולמת,
הערצת תושבי העיר רבה היתה אליו, ואפילו לגדולים, כרב הקדוש רבי אלעזר מאושפיצין, חתן הרב הקדוש מצאנז, ואע"פ שהיה לו דין ודברים עם הגאון ז"ל, ועם כל זה ואף כל זאת קיבל הרה"ק רבי אלעזר חומרי המקום והנהגות שקבע הגאון ז"ל רב העיר, ועדות על כך עובדות רבות,
ואף הוא, רבי יהושע פנחס זכר צדיק לברכה לא התנגד להרה"ק הנ"ל, וחסידיו ואוהדיו שביכרו לכבדו בסידור קידושין על פני רב העיר, הורשו לעשות כן, ואח"כ כשבאו לפניו עם תעודת נישואין שיחתום עליה, חתם לכל הבא לפניו מבלי שום תרעומת, באשר כבד את הרה"ק הנ"ל מאוד,
אבי יתומים ודיין אלמנות
פעם אחת השתוללה מגיפה נוראה בעיר ורבים חללים הפילה, בראותו כן, עלה רבי יהושע פנחס ודרש לפני בני העיר, ובכדי לעצור את הנגף הורה לכל יהודי העיר להשתתף בהוצאות החתונה של יתום ויתומה וחופתם תועמד בבית החיים שבעיר, (וכך גם עשה הרב הקדוש מצאנז בשעתו) ובמעמד החופה אף דרש ועורר את בני העיר לתשובה, והסגולה פעלה את פעולתה והמגיפה נעצרה ברחמי שמים,
וכה היה אב רחום לכל יהודי אשר בצרתה לו קרא אליו ויעננו, ולאחר מלחמת העולם הראשונה היה אביהן של עגונות בנות ישראל האומללות להיות לעזר וסעד ולהתירן מכבליהן, וכך העריצוהו אף גדולי הדור, ובקשוהו להשתתף באסיפות החשובות כקטוביץ וסאנדאווישנא,
ואת עמלנו אלו הבנים
כאביהן של יהודי קהילתו ראה חובה לעצמו שלא להזניח את הדורות הבאים והיה תופס ישיבה בדראהביטש ובאושפיצין, בה הגיד שיעורים כסדרן לבי הנעורים תופשי קשת במלחמתה של תורה,
ולא רק לעלייתם בתורה ובתעודהשם עיניו וליבו, אלא אף לצמיחתם ביראת שמים ומידות טובות היה ער ומרעיף הדרכה בכל עת על תלמידיו כבניו, ופעמים אף בתוכחת מוסר מגולה מאהבה מסותרת,
וכך העמיד תלמידים הרבה, מהם גדולי תורה מובהקים ומפורסמים, ביניהם אחיו הגאון הגדול רבי נפתלי הירץ בומבאך הרב מסאמבור, בעל שו"ת 'גבעת הלבונה', אחיו הג"ר יהודה צבי בומבאך, בנו הגאון רבי אליהו בומבאך, בני הרה"צ ר"מ מקשאנוב, ועוד רבים וטובים,
עבודתו, עבודה שבלב זו תפילה היתה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, בין אם בתפילה בקול ארי שואג, ובין אם בקומו לפנות הבוקר מידי שבת בשבתו לומר כל התהילים בנעימות וערבות נפלאים, כך גם היה תוקע בבתי המדרשות השונים בעיר, באמרו למנצח בבכיות נוראות ועורר אגב כך את הציבור לתשובה שלימה,
חן הוצק בשפתותיו ובכל עת ומאורע בהם נדרש לעמוד ולדרוש לפני הרבים היה קולע אל השערה ברעיונות ומליצות ערבים לאוזן ומתוקים מדבש, וכך בדרשות שבת הגדול ושבת שובה היו כל בני קהילתו עומדים שבויים כבחבלי קסם לאמרי פיו הנוטפים מור עובר, ופעם אחת כששב לביתו לאחר שדרש ברבים, נענה בענוות חן, שדרשתו זו שדרש עתה הייתה כשל הרב רבי יונתן ביערותדבש…
עשה לך רב
ואף רב עשה לו, והיה מכתת רגליו ושם לדרך פעמיו אל הרה"ק מרן מהר"י מבעלזא זצוק"ל, ואחר פטירתו היה מסתופף בצל בנו הגדול מרן מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל, שאליו נסע בקביעות על שבת סליחות, ואהבה רבה היתה בינו ובין מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל, ומפליפים היו יחד ארוכות וקצרות ומטיילים במרחבי הש"ס,
ויעל בסערה השמימה…
בהיותו כבן חמישים שנה תקפתו מחלת השיתוק ל"ע, שלא מנעה ממנו את התמדתו העצומה בתורה, ומוחו הגדול רענן היה ולא פסק מסערתו התמידית מלחדש ולהוסיף ולהגות ולסלסל בדת נפש משיבת, אולם לדאבון לב לא האריך ימים על ממלכתו וביום כ"ח ניסן בשנת תרפ"א השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, ועודנו בן נ"ה שנים במבחר שנותיו,
הותיר אחריו בנים וחתנים גדולי תורה, רבנים ויושבי על מדיןף בנו רבי אליהו, בנו רבי חיים זאב האב"ד זייבוש, בנו רבי ארי' לייב האב"ד האלאשיץ, בנו רבי אברהם האב"ד קענט, וחתנו רבי חיים יהודה הלברשטם מקשאנוב.
זכותו וזכות תורתו תגן על כל ישראל, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים עדי יקיצו וירננו שוכני עפר בבוא גואל לציון בב"א.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער