אבד"ק בוטשאטש - בעל אשל אברהם, דעת קדושים

[תוכן]

ר' אברהם דוד ווארמאן (תקל"א-תר"א) היה מגדולי יהדות גליציה וספריו מפורסמים לכל. שתי תכונות מאד בולטות כשלומדים ספריו.

א. ענוותנותו. ספרו אשל אברהם (לג' חלקיו) מלא בסיפורים עליו עצמו, איך שהוא שכח וטעה בתפילות ובברכות בכל מיני מצבים ואופנים. הוא מספר את הדברים בכזה פשטות, שזה מפליא, מצד אחד הוא לא מתבייש ולא מסתיר, ומצד שני אין שמה ענווה מלאכותית. איני יודע על עוד ספר שבו המחבר מספר על טעויותיו בכזו פתיחות וללא מבוכה.

ב. אהבת ישראל. מקריאת ספריו אפשר לראות איך הוא מסנגר ואוהב כל אחד מישראל. ושוב הדבר נעשה בפשטות וללא חטיפת מלאכים.

יבואו החכמים ויוסיפו.

[שמשון]

מעשה נורא סופר אודותיו, כמדומה בספר של ר' יהודה רבינוביץ על הגאון מצ'בין, או במקום אחר, איני זוכר היכן
כל ימיו היה לו עסק שלם עם עשיית היין, היה מקפיד אפילו על כך שלא יסתכל שום גוי על יינו, לשם כך היה עושה את היין בעצמו בתוך מרתף אטום וכו' וכו'.
הקפידה נבעה ממה שטען שהוא יודע על עצמו שירד לעולם לתקן מהגלגול הקודם עוון יין נסך.
המפחיד הוא, שבעת פטירתו ממש, הגיע במהירות הרופא הנכרי לזלף לפיו מרקחת רפואה, ובכוחותיו האחרונים לא אבה לקחת את הרפואה, או שירק אותה או שחסם פיו, איני זוכר, וכך נפטר, אח"כ התברר שהיה במרקחת הרפואה יין נסך.
כלומר שהס"א ניסתה ברגע האחרון את הענין הזה, ונפטר מתוך מס"נ על הענין הזה.

[פלגינן]

התבטאויות האות חיים ושלום (לבעל המנח"א ממונקאטש) עליו מעניינות.
[מהו המעשה המוזכר בהערה?]

[דלי דלות]

ר' אברהם דוד ווארמאן (תקל"א-תר"א) היה מגדולי יהדות גליציה וספריו מפורסמים לכל. שתי תכונות מאד בולטות כשלומדים ספריו.

א. ענוותנותו. ספרו אשל אברהם (לג' חלקיו) מלא בסיפורים עליו עצמו, איך שהוא שכח וטעה בתפילות ובברכות בכל מיני מצבים ואופנים. הוא מספר את הדברים בכזה פשטות, שזה מפליא, מצד אחד הוא לא מתבייש ולא מסתיר, ומצד שני אין שמה ענווה מלאכותית. איני יודע על עוד ספר שבו המחבר מספר על טעויותיו בכזו פתיחות וללא מבוכה.

ב. אהבת ישראל. מקריאת ספריו אפשר לראות איך הוא מסנגר ואוהב כל אחד מישראל. ושוב הדבר נעשה בפשטות וללא חטיפת מלאכים.

יבואו החכמים ויוסיפו.

[הגיונות]

היה עליו אשכול בפורום האידישאי הסמוך, ושם הביאו מתולדותיו ומעשיו.

[תוכן]

דומני שיש מקום לשנות את כותרת האשכול, בפרט כאשר מדובר באחד מענקי התורה מלפני כמאתיים שנה, ומהשורה הראשונה של פוסקי ההלכה לדורות.
כינויו בכותרת האשכול מתאימה יותר לאחד מבעלי-העגלות בבוטשאטש מאשר לגאון וקדוש בדרגתו...

שמעתי הרבה ת"ח חשובים שכינו אותו בשם הבוטשאטשער. לפי מיעוט הבנתי, כך מקובל לכנותו.

[ארזי ביתר]

האם ידוע על אחד מצאצאיו ששינה את שם משפחתו ללרמן?

[הוה אמינא]

כדאי להוסיף בכותרת גם את "כסף הקדשים" חיבורו שנמצא על הדף דחושן משפט.

ומי שרגיל לעיין בו מוצא המון מעשיות נפלאות משאלות שנשאל ומעובדות חייו מהפן ההלכתי.

[עתניאל בן קנז]

כדאי להוסיף בכותרת גם את "כסף הקדשים" חיבורו שנמצא על הדף דחושן משפט.

ומי שרגיל לעיין בו מוצא המון מעשיות נפלאות משאלות שנשאל ומעובדות חייו מהפן ההלכתי.

כיוצא בזה ספרו 'עזר מקודש' על הדף בשו"ע אבן העזר.

[עמקן]

מעשה נורא סופר אודותיו, כמדומה בספר של ר' יהודה רבינוביץ על הגאון מצ'בין, או במקום אחר, איני זוכר היכן
כל ימיו היה לו עסק שלם עם עשיית היין, היה מקפיד אפילו על כך שלא יסתכל שום גוי על יינו, לשם כך היה עושה את היין בעצמו בתוך מרתף אטום וכו' וכו'.
הקפידה נבעה ממה שטען שהוא יודע על עצמו שירד לעולם לתקן מהגלגול הקודם עוון יין נסך.
המפחיד הוא, שבעת פטירתו ממש, הגיע במהירות הרופא הנכרי לזלף לפיו מרקחת רפואה, ובכוחותיו האחרונים לא אבה לקחת את הרפואה, או שירק אותה או שחסם פיו, איני זוכר, וכך נפטר, אח"כ התברר שהיה במרקחת הרפואה יין נסך.
כלומר שהס"א ניסתה ברגע האחרון את הענין הזה, ונפטר מתוך מס"נ על הענין הזה.

קשה להאמין שהוא עסק בעשיית יין כל ימיו, כשהוא מעיד בעצמו (א"א סי' ער"ב סע' ח') שנהג לקדש על יין צמוקים, וזה לא היה כ"כ לרוחו שהוא שנאלץ להקל בדבר שהיה רוצה להחמיר בו, כיון שיין לא היה מצוי במקומו, והיה חששות שלא נשמר כראוי בהולכה. קשה להאמין שמי שעסק ביין לא היה לו יין לקדש עליו, ובכל אופן לא משמע שהוא עשה יין בעצמו במרתף. ואולי כוונת המספר ליין צמוקים שעשה.

[לב האבן]

בס' "והמה בכתובים" תוך דברי עתק ונאצה על הגה"ק זצ"ל על חסידותו ומלחמתיו בהשכלה ‏כתוב לאמר:‏
אבל‎ ‎בזה‎ ‎יש‎ ‎לדונו‎ ‎לזכות‎ ‎כי היה‎ ‎תמים‎ ‎במלאכתו‎ ‎וחי‎ ‎באמונתו,‏‎ ‎ולא‎ ‎חת‎ ‎מפני איש‎ ‎להגיד‎ ‎בפניו‎ ‎כחשו, כידוע‎ ‎אשר‎ ‎פעם‎ ‎א'‏‎ ‎נסע‎ ‎ביחוד‎ ‎לעיר‎ ‎לבוב‎ ‎אל‎ ‎איש‎ ‎תקיף‎ ‎וגביר‎ ‎למען יוכיח‎ ‎על‎ ‎פניו‎ ‎מדוע‎ ‎החל‎ ‎ללמוד‎ ‎לשונות‎ ‎זרות —אף‎ ‎כי‎ ‎שקר‎ ‎היה‎ ‎רק הוא‎ ‎שמע‎ ‎כזאת—‏‎ ‎וכאשר‎ ‎בא‎ ‎אליו‎ ‎ונתכבד‎ ‎כראוי‎ ‎עמד‎ ‎על‎ ‎רגליו‎ ‎ורחץ ידיו‎ ‎במים‎ ‎ואמר‎ ‎בעוז‎ ‎התלהבתו‎ ‎הריני‎ ‎מוכן‎ ‎ומזומן‎ ‎לקיים‎ ‎מ"ע‎ ‎של‎ ‎הוכיח תוכיח וגו'‏
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =49&hilite‏= ‏

[פרנקל תאומים]

מתוך 'אנציקלופדיה לחסידות' של ד"ר אלפסי (בעריכת ד"ר יצחק רפאל ז"ל):


נולד בנדבורנא בשנת תקל"א(1771) ונלב"ע בבוטאטש בכ"ט בתשרי תר"א(1840).
אביו- רבי אשר אנשל ב"ר דוד. חמיו- רבי צבי הירש קרא אב"ד בוטשאטש מח"ס "נטע שעשועים". ובזוו"ש חתן רבי מרדכי מראדיש אב"ד אונגוואר.
רב ביאזלוביץ' ושם התקרב לתנועה החסידית. אמרו עליו שבשעת עוסקו בתורה לא היה זז ממקומו במשך י"ד שעות.
שהה אצל הגה"ק רלו"י מבארדיטשוב זי"ע במשך שישה שבועות והושפע ממנו עמוקות. קיבל גם מהגה"ק בעל "צמח ה' לצבי" זי"ע.
בשנת תקע"ד התמנה לרבנות בוטשאטש תחת חמיו.
האריך בתפילותיו עד למחצית היום. דברי תורתו נאמרו במשך שעות רבות. בסעודה שלישית היה מאריך לפעמים כמעט עד לשעות הבוקר.
כצדיקים אחרים האמין שבשנת ת"ר יבוא משיח צדקנו וערך לשם כך הכנות. משחלפה השנה ומשיח טרם הופיע, נפל למשכב מרוב צער עד שבריש חודש מר חשוון תר"א שחל"ח ונלב"ע.

רצ"ה אורנשטיין אב"ד לבוב כתב עליו: "הרב הגאון האמיתי שר התורה ידיו רב לו בנגלות וגם בנסתרות, ציסו"ע, איש אלוקים קדוש".


צאצאיו:
רבי ישראל לייב מבוטשאטש מ"מ אביו.
רבי משה יוסף מטבריה.
רבי יעקב.
בתו וחתנו- מ' אידל שרה רעכיל אשת רבי יוסף יהושע וואהרמן מבוטשאטש.


מנכדיו:
רבי אברהם דוד וואהרמן בן רבי ישראל לייב מבוטשאטש. חתן בן דודו רבי יעקב יצחק וואהרמן מז'בריז'.
רבי הערש יונה וואהרמן בן רבי ישראל לייב מצפת ת"ו. חתן רבי דוד לייב מנדבורנא (בן ה'צמח ה' לצבי' וחתן רבי מאיר מברדיטשוב מח"ס 'כתר תורה', ברלו"י מח"ס 'קדושת לוי').

זכר כל הצדיקים והקדושים לברכה.

[זקן ששכח]

האם יש קשר לר' משה ווארמאן, בעל 'דברי תורה' ועוד ספרים שהדפיסם בעילום שם?