הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב

[סקרן גדול]

ביום י"א תמוז חל היומדהל"ק של הרה"ק רבי צבי הירש בהרה"ק רבי יצחק אייזיק זצוק"ל מזידיטשוב

תולדות צדיק

רבינו נולד בשנת תקכ"ג בעיר סאמבור לאביו הרה"ק ר' יצחק אייזיק זי"ע מכפר סאפרין ולאמו הרבה"צ מרת הינדא ע"ה בת ר' צבי ז"ל.

למד תורה בנגלה אצל הגאון רבי יצחק חריף אב"ד סאמבור זצ"ל, ואח"כ נסע להסתופף אצל הרה"ק מלובלין זצ"ל.

נודע בקדושתו ופרישתו וגודל כוחו בתורת הנסתר והיה 'נהירין ליה שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא', ונשמתו היה מנשמת ר' חיים ויטאל, והיה מסיים את כל הש"ס בכל שנה ושנה.

נפטר בשנת תקצ"א, ומנו"כ בעיר זידטשוב. היה לו בן יחיד הרה"ק ר' יחיאל מיכל זצ"ל, נקטף בימי נעוריו בחיי אביו.

וארבעה בנות א) הרבה"צ שרה נישאה להרה"ק ר' יהודא צבי מראזלא זצ"ל, ב) הרבה"צ חיה נישאה להרה"ק ר' נפתלי הירצל לאבין זצ"ל, ג) הרבה"צ ריזל, נישאה בזוו"ר להרה"ק ר' משה חיים מקאלוב זצ"ל, ובזוו"ש נישאה לרה"ק ר' יוסף מקאזיווא זצ"ל ובזוו"ש נישאה להרה"ק ר' דוב בערצי מטלוסט.. זצ"ל ד) הרבה"צ רבקה נישאה להרה"ק ר' יהודא לייבוש ערליך מרוזדול זצ"ל.

ספריו: עטרת צבי, פרי קודש הילולים, סור מרע ועשה טוב, בית ישראל.

זיעועכי"א.

בצל רבו

רבינו היה דבוק מאוד ברבו הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, בשנה אחרונה של רבו הק' חודש מרחשון במוצאי שבת קודש זמן קידוש לבנה, התקשרו שמים בעבים וגשם שוטף ולא היה לבנה, אמר החוזה לרבינו אתה צריכית ליתן לבנה, ותיכף לקח רבינו את רבו, והוליכו בחזרה לביהמ"ד והעמידו אצל החלון הראשון ואמר הא לכם לבנה יפה וקידש החוזה הלבנה מתוך החלון, והיה לפלא כי בחלון הזה לא ראו מעולם את הלבנה, ואמר החוזה אחר קידוש לבנה אתם תדמו כי ר' הערשלע זידיטשובער הפך כותלי ביהמ"ד, לא, הוא הפך מערכת השמים עד שהלבנה תאיר בחלון זה שלא נצטרך להטריח יותר בחולשת כוחינו לילך להחלון הרחוק.

סיפר הרה"ק ר' אייזיק מזידיטשוב זי"ע שפעם אחת נכנס לרבינו עם אביו הקדוש, ואמר להם רבינו כל זמן שרבותינו הקדושים היו בחיים היינו מניחם יד זה על כתף זה ויד זה על כתף זה - והניח אז ידו אחת על אביו של הרה"ק הנ"ל וידו השניה על הרה"ק הנ"ל - ופרחנו בעולמות עליונים והיום אנו מתייראים וגם אמר לו שאפי' בחלומות הוא מכיר חילוק מעת שנפטר רבו הקדוש החוזה מלובלין.

עם צדיקי דורו

פע"א נחלה רבינו והיה בסכנה עצומה ל"ע, ולאחר שנתרפא גילו לו מן השמים שג' צדיקים מסרו נפשם עליו בתפילתם שיתרפה והאחד הוא מרן הרה"ק הישמח משה והרה"ק הזרע קודש מראפשיץ והרה"ק מסטרעליסק (וי"א הרה"ק מאפטא) ובא רבינו להישמח משה להודות על שהתפלל בעדו, ובא לפני ת"ב ועשו מרן הישמח משה סעודת בשר עבורו, ומרן הישמח משה לא הזמין רבינו לשבת כי ת"ב חלה במוצאי שבת ורבינו נהג לערוך סעודה שלישית כבכל שבוע ומרן הישמח משה לא רצה שיראו המתנגדים זאת (אבל הייט"ל נסע לשבת לרבינו) ובאותו סעודה אכל מרן הישמח משה במזלג, ואמר רבינו למרן הישמח משה כי העשר אצבעות כנגד עשר ספירות ויש להם קדושה יותר מכלי מתכות.

פעם אחת כשישבו רבינו והרה"ק מאפטא ודיברו דברי תורה ואח"כ דיברו מענין עיכוב הגאולה, אמר הרה"ק מאפטא שיהיה מה שיהיה רק שיבוא הגואל, השיב לו רבינו אין מושיבין זקן בסנהדרין, השי"ת רוצה שלא ידח ממנו נדח ולכן אריכות הגלות כ"כ שהשי"ת רוצה שכל הנשמות יהיה להם תיקון קודם ביאת הגואל, והיה להרה"ק מאפטא הקפדה על דברי רבינו על מה שאמר אין מושיבין זקן בסנהדרין וצוה להשמש שיתן מים אחרונים לברכת המזון והרגיש רבינו שיש הקפדה, אמר להרה"ק מאפטא דאין מושיבין משום דזקן מלא רחמים הוא ולדיין צריך להיות גם נטייה לחוב והשיב הרה"ק מאפטא "רבי הערשלע אזוי גרויס האלט איר אונז", אמר הן, ונחה דעתו הקדושה עליו.

עם שרי מעלה

כשהרה"ק הבני יששכר קיבל הרבנות במונקאטש ביקש מרבינו שיתלווה עמו בדרך להיות נוכח בעת התמנותו, משום שמונקאטש היה מרכז לחסידי זידיטשוב, ורבינו נעתר לבקשתו ונסע רבינו עמו יחדיו עד עיר ווערעצקי אשר אצל הגבול אונגארן וגאליציען ולא אבה לנסוע הלאה מחמת שחשש לבוא לארץ אונגארן, ובקשו הבני יששכר שימשיך הדרך עד מונקאטש ועד בכלל, אז שאלו רבינו אם הוא מכיר את שרו של אונגארן, והשיב אין, ושאלו ואיך הוא נראה, והשיב שיש לו כובע ירוק וסדק יש לו במצחו, אמר לו רבינו תדע נאמנה כי הסדק הלזה אני עשיתי לו במצחו, אז הבטיח לו הבני יששכר שהוא ערב בעדו שלא יאונה לו שום רע ובאופן זה הסכים רבינו לנסוע שמה ונסעו יחדיו עד בואם למונקאטש.

בתורת הנסתר

סיפר תלמידו של רבינו הרה"ק ר' מרדכי לעטניר זצ"ל בעמ"ס מאמר מרדכי שישן בחדר הסמוך לחדר רבו ורק כותל נסרים היה מפסיק, ובאשמורת שמע כי מעבר למחיצה נשמע קול מדבר והוא ידע כי אין איש שם, נטל ידיו בחשאי ועמד אצל המחיצה ושמע שהקול מדבר אל רבינו פירש על מאמר הזוהר הקדוש ולא ראה שום אדם רק שמע הקול מדבר, ויהי בשבת הבא בסעודה שלישית שמע הרה"ק ר' מרדכי הנ"ל את הדרוש מרבינו והכיר שזהו הדרוש ששמע בלילה וסיים רבינו ואמר כך שמעתי מפי האריז"ל.

פעם אחת באו לרבינו אנשים מארץ הקדושה והיו בעלי צורה ורבינו קרבם מאוד וכיבד אותם להתפלל לפני העמוד וזה היה אצל רבינו כיבוד גדול, וכשקיבלו ברכת פרידה לשוב לארץ הקודש הלך הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב (תלמיד רבינו וש"ב) ועמד אחורי הדלת לשמוע הפרידה ושמע שנותן להם קונטרס שבספרו הק' עטרת צבי המכונה קונטרס השמות וצוום שבבואם לארץ הקדושה יניחו הקונטרס על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, כשיצאו לחוץ קרא הרה"ק ר' אייזיקל בהקונטרס וראה שכתב בו "אבקש לגלות לי אם כוונתי לאמיתית כוונתו הקדושה" וחותם תלמידך צבי הירש מזידיטשוב, וביקש הרה"ק ר' אייזיקל מאנשי ארץ הקודש שיכתבו לו מכתב איך שהיתה שם בעת הניחום הקונטרס על הציון הקדוש, וגם נתן להם מעות תשלומי מחיר מכתבם, וכשהגיעו כתבו שהניחו הקונטרס על הציון וכהרף עין הביטו ולא ראו עוד הקונטרס כי נעלם מעיניהם.

עבודת טבילה במקוה

רבינו היה נוהג לטבול בנהר קרה, אירע פעם אחת שאמרו לו שלא ילך לטבול שם, ושמו שומר שישמור שלא ילך וכשהשומר נרדם תיכף קם רבינו והלך לטבול, הלך הרה"ק מראפשיץ לשאול על זאת, אמר לו רבינו תן ידך ותראה שהוא חם, וכך הוה.

פעם אחד הזכירו אצל רבינו מקשה לילד, הלך רבינו לטבול בנהר והיה נקב בהקרח שעל הנהר, והדליק נר אצל הנקב ואמר שם תהילים להתפלל להמקשה לילד ואח"כ טבל, כשרצה רבינו ליצא לא מצא הנקב ובא בעל עגלה וראה נר דולק ובגדים מונחים והלך והצילו ואח"כ סיפר רבינו כשלא מצא הפתח התפלל ואמר תהילים והזכיר אבותיו ורבותיו ולא נענה, אמר מרא דכולא עלמא הריני מקבל עלי להיות כפרתם של שתי הנפשות ואם נגזר עליהם ח"ו כליה הריני כפרתם, וברגע ההוא מצא הפתח ויצא בשלום והאשה ילד בן זכר למז"ט.

אמרו עליו

הרה"ק הישמח משה כתב על רבינו בהסכמתו לספה"ק עטרת צבי בזה הלשון: איש אלקים קדוש צדיק יסוד עולם רבן של ישראל ידעתי נאמנה שהיה מלא וגדוש בחכמה זו בחכמה בינה ודעת עד להפליא ועם קדושים נטמן ועשה פירוש על כל הזוהר ואילו הוא מהשלמת התגלות חיבורו בהזוהר הקדוש דעל ידו ייתי פורקנא לישראל עכ"ל.
הרה"ק הבני יששכר כותב בהסכמתו וידוע לכל אשר עם גודל קדושתו ופרישתו וחסידתו זכה שנפתחו לו שערי חכמה ובינה והיה יחיד בדורו בחכמת האמת ילאה הקולמוס מלספר עומק השגתו בחכמת האמת הלזו.

רבינו היה נזהר מאוד בעניני תוארים ולא היה כותב תואר שאינו אמת, ובספריו לא כתב על אדם אחד פעם תואר זה ופעם תואר זה אלא אם כתב הגאון עליו כותב בכל פעם הגאון ולא כתב על שום אדם רבינו הק' חוץ על רבינו.

פועל ישועות
פעם אחת גזרו גזירה שיגרשו היהודים מהכפרים, והתאפסו ג' מאות בני הכפרים לרבינו לבקש רחמים, ובבואם לפניו אמר להם רבינו אפשר שזהו טוב שלא ידורו יהודים בכפרים, שבכפרים הרבה אין מנינים ואין שומעים קדושה וברכו ואין מקוה וחילול שבת יש באיזה אנשים וכששמעו זאת צעקו מרה, רבי מה אתם אומרים הלא נשברים ח"ו לשברי שברים כי יש לנו חובות אצל ערלים ומאין נמשוך פרנסה בעיירות, צוה להם רבינו שילונו בזידיטשוב ויבואו אליו בבוקר, למחר כשבאו לפניו אמר להם בלילה ההוא היה לי עליית נשמה והלכתי לתנאים אמוראים ורבנן סבוראי וכולם אמרו כדברי חוץ מרבי שמעון בן יוחאי אמר שלא יוכל להיות זה כי כשיבוא יהודי דרך כפר ולא יהיה לו טלית ותפילין מהיכן יטול טלית ותפילין וגם אנה יקח פת לחם לסעוד לבו, ואמרו הבי"ד של מעלה לשאול צדיק מן העולם הזה וענה רבי שמעון בן יוחאי הלא יש בכאן הרבי ר' הערשעלע מזידיטשוב נשאלו אותו, ושאלו אותי ואמרתי כרשב"י ועתה סעו לביתכם לשלום כי השר שנתן זה הגזירה מת במיתה פתאומית רח"ל ובטלה הגזירה וכן הוה.

אשכבתיה דרבי

בשנת תקצ"ה בעת ששלטה החולי הרע רח"ל בא לרבינו מכתבים מאת אנשי בריתו מחוזק החלאים ונמסרו לרבינו בביהמ"ד, ובצאתו מבהמ"ד מעוטף בטלית ותפילין כמנהגו הניח ידו על המזוזה ואמר הריני כפרת כל ישראל, ובשבת שלאח"כ קודם התפילה ראה כי ציצית אחת מהטלית של שבת נפסלה והוכרח ליקח הטלית של חול ואמר אז הנה בשבוע הבא יהיה איזה חדשות, ובשבוע הבא נפטרה הרבנית הצדיקת מרת רחל פעריל ע"ה בחולי רע רח"ל, ואח"כ נחלה גם רבינו בעצמו באותה החולאת ולא היה יכול לשבות בשבת בסעודה שלישית כמנהגו בקודש, בשב"ק ז' תמוז תקפו עליו מחלתו וביום ג' י' תמוז שאל מחתנו הרה"ק מראזלא אם רשאי למצוא בעצמו איזה מעלה טובה, וחתנו היתור לו תיכף, ואחר זמן מה אמר לו בדקתי כל שנותי וחפשתי מכל צד ולא מצאתי בי שום מעלה רק מה שהשיא ארבעים יתומים ובעת שעשה נשואין לאחד מצאצאיו השיא ג"כ יתומה ונתן להם נדן ומזונות על שלחנו, ואמנם אחרי עבור איזה שעות התחיל רבינו לקונן בזה הלשון "רבי שמעון בן יוחאי מיט די זוהר'ס ווער וועט אייך נאך לערנין ווי אונז נעכט מיט טעג, גייטס ארויף קלאגן ווער וועט אייך נאך אפפירן ווי אונז" ואח"כ התחיל רבינו לומר דרוש ובאמצע הדרוש השיב נשמתו ליוצרו ובערב ליום י"א תמוז שנת תקצ"א לפ"ק נצחו אראלים את המציקים ונשבה ארון הקודש ועם פטירת רבינו המגיפה נעצרה.

פעם אחת ראה רבינו את הרה"ק רמ"מ מרימאנאוו כפף את אצבעו העבה הנקרא אגודל תחת ד' אצבעותיו ואז כפף כל איבריו לה' ואמר רבינו הלוואי שיזכה לכך קודם פטירתי, והנה בעת פטירתו של רבינו ראה אחיו הרה"ק ר' משה כי כפף אצבעו כנ"ל תחת ד' אצבעותיו והתחיל לצעוק ולבכות כי ידע כי אתה יסתלק רבינו מן העולם.

השאיר אחריו ברכה

ספריו הקדושים א'. ספה"ק "עטרת צבי" פי' על זוהר הקדוש ב'. ספר הקדוש "פרי קודש הילולים" על ספרי עץ חיים הקדוש ג'. ספר "סור מרע ועשה טוב" הקדמה ודרך לעץ חיים הקדוש ד'. ספר "בית ישראל" הקדוש

זיעועכי"א.

[ברוז]

הגאון מלבי"ם היה תלמידו.

[הא לחמא עניא]

היה כתוב למעלה בתו"ד:
פעם אחת באו לרבינו אנשים מארץ הקדושה והיו בעלי צורה ורבינו קרבם מאוד וכיבד אותם להתפלל לפני העמוד וזה היה אצל רבינו כיבוד גדול, וכשקיבלו ברכת פרידה לשוב לארץ הקודש הלך הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב (תלמיד רבינו וש"ב) ועמד אחורי הדלת לשמוע הפרידה ושמע שנותן להם קונטרס שבספרו הק' עטרת צבי המכונה קונטרס השמות וצוום שבבואם לארץ הקדושה יניחו הקונטרס על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, כשיצאו לחוץ קרא הרה"ק ר' אייזיקל בהקונטרס וראה שכתב בו "אבקש לגלות לי אם כוונתי לאמיתית כוונתו הקדושה" וחותם תלמידך צבי הירש מזידיטשוב, וביקש הרה"ק ר' אייזיקל מאנשי ארץ הקודש שיכתבו לו מכתב איך שהיתה שם בעת הניחום הקונטרס על הציון הקדוש, וגם נתן להם מעות תשלומי מחיר מכתבם, וכשהגיעו כתבו שהניחו הקונטרס על הציון וכהרף עין הביטו ולא ראו עוד הקונטרס כי נעלם מעיניהם.

לפי המקורות הידועים לי חתם הרה"ק בלשון הזה: "תלמידך צבי בן הינדא".
כן מובא בספר המצורף בהערה הראשונה למטה משם ספר פעולת הצדיקים. ומסתמא זה מופיע בעוד מקומות.

[הוה אמינא]

כתוב למעלה בתוה"ד:

כי עשר האצבעות כנגד העשר ספירות וקדושתן יותר מכלי מתכות.

על י' ספירות שמעתי, על קדושת כלי מתכות אני רואה כעת לראשונה בחיי, שמא מישהו יכול להסביר, ואם זה סתרי תורה, אולי איזו הגדרה כלשהי לפחות כמו שמובן המונח י' ספירות.

[שברי לוחות]

למה לא תקרא מה שכתוב לפני זה?

[כדכד]

נכתב לעיל

הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב (תלמיד רבינו וש"ב)

היה בן אחיו רבי ישכר בעריש

[מוסדות ליזענסק]

מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"
gilyon.lizensk@gmail.com.

הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע
שר בית הזהר ה"עטרת צבי"
תקכ"ג – י"א תמוז תקצ"א

רבנו הקדוש ר' צבי הירש זצ"ל מזידיטשוב, הנודע בשם קדשו "ר' הירשלי זידיטשובר", נולד להוריו הקדושים הרה"ק ר' יצחק אייזיק זצ"ל והרבנית מרת הינדא זצ"ל בשנת תקכ"ג בעיר סאמבור אשר בגליציא המזרחית.
ומלבד שהיה רבנו מנעוריו בעל מוח זך וצלול, היה גם שקדן להפליא. היה לומד בכל יום שבעה דפים גמרא וחוזר עליהם בו ביום שבע פעמים, ובאופן זה היה מסיים את כל הש"ס בכל שנה ושנה. מלבד שיעורו היום-יומי בש"ס, היו לו בודאי גם למודי קודש אחרים, בפוסקים וכדומה, וכבר בימי חורפו היה נודע ומפורסם לעילוי ולגאון בישראל.
הסתופף בצלם של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע שהיה רבו מובהק, וכן נסע אל הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע, הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע, והרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זי"ע, הרה"ק הרבי ר' מנחם מענדיל מרימינאב זי"ע, והרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי"ע,
על גדולי תלמידיו נמנו, אחיו הקדושים ובניהם הקדושים זי"ע, הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע, הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע, הרה"ק ה"בני יששכר" מדינוב זי"ע, הרה"ק רבי דוד זלאטיס זי"ע, הרה"ק רבי שלמה מדאלינא זי"ע ועוד.
בשנת תקצ"א פרצה מגיפת חולירע שהפילה חללים הרבה ויום יום באו אל רבנו שמועות נוראות ומחרידות מן המקומות אשר אנשי שלומו ואהוביו היו נחתים שם, וימס לבבו ויהי למים.
וכשהלך פ"א מביהמ"ד, כשהוא מעוטף בטו"ת לפני המזוזה, נשא ידו לשמים ואמר: "רבונו של עולם, הריני כפרתם של כל ישראל, והריני מוסר נפשי למיתה לכפר בעדם שלא תשלוט בהם המגפה!". ותעל שעותו אל אלקים השמימה ותפלתו נתקבלה. חלה רבנו במחלת החלי-רע ביום השבת (ז' תמוז תקצ"א) ואור ליום הרביעי (י"א תמוז) שבה רוחו השמימה, ויכפר על בני ישראל, והמגפה נעצרה.
השאיר אחריו הרבה כתבים שמהם נדפסו ספריו הקדושים ה"ה עטרת צבי על הזוה"ק, צבי לצדיק על תיקו"ז, פרי קדש הילולים, בית ישראל, סור מרע ועשה טוב,.
והיות וספרי רבינו הם בעיקר בדברי קבלה, ולכן קשה ההבנה בהם לאנשים כערכינו, זכינו בדורינו לאור חדש," ב"כ ילקוט עטרת צבי" מלוקט מתוך ספריו ומספה"ק שמביאים בשם רבינו, דברים השוים לכל נפש מסודרים על התורה ושאר ענינים ומנהגים ועובדות, וכן על תולדותיו, וכן נסדר מחדש ספר תולדותיו "צבי לצדיק" והכל נלקט נערך ונסדר ע"י הרה"ג ר' יו"ט ליפא פרערויא שליט"א. ומתוך ספר נפלא זה ליקטתי כל הנכתב להלן, ותשאות חן לו.
***
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר" על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב).
***
תורה
בתורה כבר נודע שמו ביהודה, שהיה עמוד התורה בדורו. לא התגדר אמנם בחלק הנגלה שלה, וכבש בה את מעינו, עם שהיה גאון מופלג כאחד הגדולים שבדורו, אבל תחת זה זכינו לראות נפלאות מתורתו בחלק הנסתר שלה. שם הראָנו את כחו ואת גדלו ואת כל גאונותו, עד שהיה במקצוע זה כמעט אחד יחיד בדורו.
***
בן-דורו הגה"ק ר' צבי אלימלך זצ"ל מדינוב, שהיה רבן של אלפי חסידים, וספריו, וביחוד ספרו "בני יששכר" (על השבתות ומועדים, וראשי חדשים) אינם פוסקים מעל שלחנם של כל הצדיקים והחסידים, כתב הוספות לספרו של רבנו "סור מרע", שנדפסו יחד עם ספרו כמה וכמה פעמים, ופתח דברו בהוספותיו האלו הוא: "ערבים עלי דברי דודים, אשר הפליא עצה הגדיל תושיה כ' הרב החסיד הקדוש המפורסם כ"ש מהרצ"ה מזידיטשוב, ומעט הייתי מתלונן בצל קדשו, ומצאתי ראיתי אשר לב הרב מבעות בחכמה הקדושה היא חכמת הקבלה וכמעט לא ראיתי ולא שמעתי בדורנו דוגמתו, מי אשר העמיק בחכמה הנפלאה כמוהו.
ומיום עמדי על דעתי הייתי משתוקק לחכמה הלזו, אך שלא מצאתי לי סעד וסמך מחכמי הדור אשר עלה לשמים שיאם, הם רבותינו הק' נוחי נפש, אשר בודאי נהירין להם שבילי דרקיע, והסתירו חכמה הלזו במתק לשונם... עד אשר זכיתי לקבל פני אפי רברבי, הרב החסיד המקובל הנ"ל וראיתיו מלא וגדוש בקדושת החכמה המפוארה הלזו, וכבר היה לי פתחון פה לפניו בעניני החכמה... ודבריו דברי אלקים חיים כזקוקין דנורא ובעורין דאשא... וכמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מדבריו הטהורים" וכו' עי"ש.
***
הגה"ק ר' משה ט"ב זצ"ל בעהמח"ס ישמח משה עה"ת ושו"ת השיב משה, שהיה מגדולי תלמידיו של רבנו מלובלין וארוך בדורו, בין בתור גאון בין בתור צדיק כביר, כותב בהסכמתו לס' עטרת צבי כדברים האלה:
המפורסם אין צריך ראיה, ה"ה כבוד ידיד ה' וידיד עמו, המנוח קדוש עליון איש אלקים קדוש, צדיק יסוד עולם, מופלג בנגלה ובנסתר לו עשר ידות, שהיה מקובל גדול מאוד כידוע ומפורסם, כקש"ת מוהר"ר צבי הירש מזידיטשוב, רבן של ישראל, והעמיד תלמידים הרבה, ונתן לנו ברכה חבוריו הקדושים, וקצת נדפס, ועשה פירוש על כל הזהר. ידעתי נאמנה, שהיה מלא וגדוש ומלא בחכמה ובינה ודעת בחכמה זו עד להפליא, ועם קדושים נאמן, ובודאי הוא פירוש נפלא וכו'. ואולי הוא מהשלמת התגלות חבורו דהזהר הקדושה, על ידו ייתי פורקנא דישראל". -
***
ולאחרונה נעתיק מה שכתוב על רבנו גאוני הדור שלא מסיעתם של החסידים:
הגאון האדיר ר' יעקב אורנשטיין זצ"ל, בעהמח"ס ישועות יעקב, האבד"ק לבוב כותב בהסכמתו לספר הנ"ל בתוך שאר דברי שבח כדברים האלה: המחבר הזה היה חכם גדול בחכמת הקבלה כידוע ומפורסם שמו בכל העולם".
הגאון ר' משה טויבש זצ"ל, בעהמח"ס קרני ראם, כותב בהסכמתו "...ורוח אלקים דבר בו, וכבר נודע בין החיים תוקף קדושתו ופרישתו ומילין דמטמרין אתגליין ליה".

הגאון מהר"ם א"ש בספר שו"ת אמרי אש (חלק או"ח, סימן יט) מתאר את רבנו בתואר "הגאון איש אלקים מ' צבי... ומי בדורנו זה אשר ישאהו לבו לדמות א"ע להרב הגאון רצ"ה".
***
עבודה
עבודה שבלב של רבנו לא היתה רק בתפלה בלבד כי אם גם בדברי חול ושיחות חולין שלו. כי כל מעשיו היו לשם שמים בלתי לה' לבדו, ולא הסיח דעתו מיחודי שמותיו ב"ה אף רגע אחד. כה מעיד עליו ב"א ותלמידו הגה"ק מקומארנא (בהקדמת פירושו למשניות, סדר זרעים) , שראה למורו הק' דודו רבנו צבי, שהיה אומר על כל דבר קטן וגדול, "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה" בפה מלא. ואפילו על מעט מים ששתה, היה שוהה ואומר כמה יחודים קודם ששתה, וכששתה היה דוגמא דלעילא... וכן בכל דבר אכילה, כל תנועה וכל לעיסה שלו היה דוגמא דלעילא והמשיך באכילתו רב טוב לבית ישראל (ראה גם בספרו זהר חי, בפרשת בראשית דף:) .
***
העיד הגה"ק מספינקא זצ"ל (בהקדמתו לסה"ק לקו"ת וש"ס, מהרי"א דברים) משמו של זקנו הק' זצ"ל, ששמע מרבנו שאמר, שאם ח"ו יקח מאכל או משקה לתוך פיו בלי יחוד שמו יתברך, מוטב לו שיחנק בגרונו ולא יבוא לידי דבר זה.
***
ונודע בין החסידים שרבנו הכין לו יחודים לאלף דבורים של חול, שרק בהם היה משתמש בכל דבריו עם בני אדם, כדי שלא יצא מפיו שום דבור של חול בלי יחוד שמו יתברך.
וכשבא לפניו פ"א איש אחד לדרוש ממנו עצה בעסקיו ואמר לו ביהודית: יתן לי רבנו "שפעקולציא" (=כלומר תחבולה) לעסק שלי, גער בו רבנו ואמר לו: למלה זו אין לי שום יחוד, אני יכול רק לתת לך "עצה". - ובספרו עטרת צבי על הזה"ק (פרשת אמור) כותב רבנו בזה"ל: "והנה מדרך הצדיקים המדברים עם עמא דבר ומחשבתם בחכמה עליונה, ליחד איזה יחוד או איזה משל לעבודת האל ב"ה". ודרך צדיקים זו היתה דרכו של רבנו בעצמו כל ימיו. ולא זו בלבד, אלא שרצה להנהיג עבודה תמה זו גם בין "החברים", ז"א בין תלמידיו וחסידיו שקרא אותם בספריו בשם "החברים". הלא כה דבריו בספרו הק' סור מרע במאמר כתב יושר דברי אמת בזה"ל:
***
ומספרים בשם רבנו, שלן פ"א במלון בכפר, ושמע שטען בעל הבית עם אשתו בתרעומת דברים, ואמר לה: עד מתי את תבשלי לי בכל יום ויום רק תבשיל של "קשיא", (כוסמת=קאשע בלע"ז), מוטב שתבלי לי לאקשען! (אטריות) לכאורה טענה פשוטה וצודקת של בעל-בית בשר ודם, שכבר קצה נפשו בתענוג תמידי זה, לאכול בכל יום קשיא וקשיא ועוד הפעם קשיא, ורצה להחליפם בלאקשען, שהם בודאי טעימים לחיך יותר מקשיא.
אבל רבנו הק', ששמע בכל דבר ודבר רק דברי אלקים חיים, שמע בדברי בעל-בית זה קינה של תיקון חצות, שכנסת ישראל מתרפקת על דודה וקובלת לפניו, על שהוא מלעיט אותה זה זמן רב בכל יום ויום רק ב"קשיא", כלומר "דינא קשיא", וכבר הגיעה העת, שהדינים הקשים כעשן יכלו, ובמקומם יבואו "לאקשין", ז"א "לא-קשין", רק רחמים ורצון וכל טוב על ישראל.
***
לפעמים היה רבנו מאריך בתפלת-הלחש של שמנה-עשרה כמה שעות רצופות. על תפלה אריכתא כזו יש בספרו של תלמידו, הגה"ק מהרי"א מקומרנא זצ"ל (זהר חי על הזה"ק, בראשית דף רטו), ספור מפליא כדברים האלה: "פ"א, בחג השבועות שנת תקע"א, הלך מורי דודי (רבנו) להתפלל קודם הנץ החמה, ותפלת לחש של שחרית עמד להתפלל בשעה הששית בבקר והאריך בה שש שעות. היה שם בעל-בית אחד שגמר בינתים כל "התהלים", וכשראה שרבנו עודנו עומד בתפלה הלך לביתו, וישן שינה אריכתא, וכשחזר מצא שרבנו עודנו עומד לפני ה'.
ויהי בעת הסעודה, לא נתן לו משרתו של רבנו לאכול די צרכו. (כל האורחים היו אוכלים משלחן גבוה של רבנו) קצף עליו אותו האיש ואמר לו: רבנו מצער אותנו באריכות התפלה, ואתה מצער אותנו במניעת המאכל! הגיעה תלונתו זו לאזניו של רבנו, מזג רבנו כוס יין ונתן לו אומר: יוסף! אתה אומר שאני מצער אותך, היודע אתה, שישנם פה היום ארבע מאות אורחים, ואני צריך לתקן לכל אחד מהם תיקון נפשו וכל הצטרכותו מקטן ועד גדול. האמת הדבר, שהשארת שני ילדים בריאים בבית. והן נחלו היום שניהם, ואחד מהם היה קרוב למות, ואני פעלתי בתפלתי והמשכתי לו חיים וחזר לאיתנו, ועל השני לא השגחתי והוא כעת בסכנה גדולה.-
נתבהל מאוד האיש ההוא, ובמוצאי יום טוב רכב על סוס ורץ לביתו, ומצא מכוון הכל בזמן ובשעה, כמו שאמר לו רבנו".

ומסיים הגה"ק את הספור הנ"ל בזה"ל: "ובאמת ראיתי אצל מורי דודי מדרגות נפלאות, רבי מובהק, שתקן נפשי ואברי... לזה יקרא רבי! כי נסמך ולקח מרבו, ורבו מרבו, עד אליהו, ועתה כאשר באו כן ילכו!".
***
ועד היכן היו "מקואות של רבנו מקודשות לשמים, תעיד לנו העובדא, שסיפר רבנו מהרי"א זצ"ל מזידיטשוב משמו של רבו - רבנו מהרצ"ה, ששמע ממנו, שבא אליו אותו "המגיד" (המלאך), שהיה מתגלה אל רבנו בעל הבית-יוסף ולמד עמו - ואמר לו, שהוא רוצה ללמוד גם עמו כמו שלמד עם הב"י.
אל הבית יוסף נתגלה בזכות משנה לשמה, ואליו - אל רבו - הוא בא בזכות טבילות-מקוה לשמה, שהוא טובל. אבל רבנו דחה אותו ואמר לו, שאינו רוצה ללמוד מפי "מגידים". ומה שהוא צריך ללמוד ולהשיג, אם יזכה לכך, ישיג בשכלו מעצמו, בלי כל גילוי של מגידים.
***
רבנו מהרי"א זצ"ל היה מצוה לתלמידיו, שיטבלו בערב פסח על הכונות שהיה מכון בטבילתו רבנו "צבי בן הינדא". ז"א שיכוונו, שהם טובלים על דעתו של רבנו וכוונות שלו. אעפ"י שאינם יודעים לכוין בהם בעצמם.
***
גמילות חסדים
וע"ד כח הצדקה של רבנו, שמסופר עליה בהקדמת הסה"ק לקו"ת וש"ס מהרי"א הנ"ל (שכל דבריה דברי קבלה. מפי רבנו מהרי"א זצ"ל מזידיטשוב, תלמידו של רבנו), שהיה רבנו מפזר כמעט כל ממונו שבא לידו לצדקה, והכל היה בהצנע בלי קולי קולות. ובמשך ימי חייו השיא ארבעים יתומים ויתומות. ותמיד כהשיא את אחד מיוצאי חלציו, השיא ג"כ יתומה אחת, ונתן להיתומים או יתומות אלו שהשיא, לא רק נדוניא כי אם גם מזונות על שלחנו אחר חתונתם כמה שנים, כמו שנתן מזונות להזוג של יוצאי חלציו, משך כמה שנים מזונות.
וע"כ היה תמיד בעל הוצאה מרובה, והיתה פרנסתו לפעמים דחוקה ומצומצמת, כמו שכתבנו למעלה. ומלבד זה היה מחזיק ידי קרובים וקרובות וידי ת"ח שונים, שקבלו ממנו תמיכות תמידיות אחת לשבוע או לחודש.
***
תלמידו של רבנו, הרה"ק ר' מרדכי לעטנר זצ"ל מדרוהביטש לן פ"א בחדר הסמוך לחדרו של רבנו, ומפני שהמחיצה שבין החדרים היתה דקה, אפשר היה לשמוע מהנעשה והנשמע מחדר אחד אל השני.
ויהי באשמורת הבוקר שמע ר' מרדכי, שרבנו מדבר עם איש בחדרו, והאיש אמר לרבנו דברי תורה, שאזנו של ר' מרדכי קלטה אותם וגם נשארו בזכרונו. קם ר' מרדכי והציץ דרך סדק שבדלת, לראות מי זה האיש הדובר עם רבנו, אבל לא ראה בחדר שום בן אדם.
ביום השבת הבא, דרש רבנו בסעודה שלישית והגיד במשך הדרוש גם את הדברים ששמע ר' מרדכי בלילה ההוא דרך המחיצה, וסיים רבנו את הדברים ואמר "כך שמעתי מפי מורי האריז"ל!" אז נוכח ר' מרדכי, כי האיש שדבר עם רבנו בלילה הוא, שאת קולו שמע ואת פניו לא ראה - היה האריז"ל.
***
כעין זה היה מעשה בבן-כפר אחד ירא שמים, שעמד אחורי פתחו של רבנו, ושמע שרבנו מדבר עם איזה אורח בחדרו, אבל רק קול דברים שמע ולא את הדברים עצמם. כשנגמרה השיחה ודלת החדר נפתחה, נכנס האיש אל החדר ויפן כה וכה וירא כי אין איש בחדר רק רבנו לבדו.
שאל האיש את רבנו לתומו, איפא הוא האיש ששמע את קול דבריו מאחורי הדלת. אמר לו רבנו, מכיון ששמעת את השיחה, שמע-מינה שאדם הגון אתה, על כן דע לך, שזה האיש היה ירמיהו הנביא שנגלה אלי, מפני שהיום בבקר כשקראתי את דברי נביאותיו, שבהם קלל את ישראל בני דורו, לא יכלתי לסלוח לו על קללותיו אלו, ועל כן בא אלי והתנצל לפני על כך.
***
דבר כיוצא בו, מספר בעל עשר קדושות משמו של הגה"ק מקומארנא זצ"ל, שפ"א היה רבנו בלובלין אצל רבו בימי ר"ה ויוה"כ, וחלה שם. ויהי בליל ראשון של חג הסכות, העלו את רבנו לסוכה, שיאכל בה עכ"פ כזית שהוא חובה. נשאר רבנו לבדו בסוכה, ור' יעקב משמשו רץ להביא לו גם מעט מרק של בשר, וכשחזר מצא סמוך על שלחנו של רבנו זקן אחד.
חשב ר' יעקב, שזה הוא איזה אורח שבא לבקר את רבנו החולה, ונתן לו שלום, וכשיצא ר' יעקב וחזר שוב, לא מצא את הזקן ההוא, ושאל את רבנו מה טובו של זקן זה, שלא ראה אותו נכנס ולא ראה אותו יוצא. אמר לו רבנו, מכיון שראית אותו שמע-מינה שראוי אתה לכך, לכן דע לך, כי זה היה אברהם אבינו ע"ה, האושפיזא של היום ההוא, שבא אליו אל הסוכה.
***
מן חזיון כזה מסופר בהקדמת הס' זהר חי (לחלק בראשית), שנכנס רבנו להיכל הבית יוסף, וכיבד את רבנו שיאמר דבר תורה בישיבה שלו. אמר לו רבנו, אני אמנם עוסק בנסתרות התורה ואתם לומדים פה רק בנגלה, אעפ"כ אומר לכם בפרשת השבוע. בפ' וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים וגו' בשבר אשר הם שוברים (בראשית מד יז), ואמרו רז"ל, שהביאו לו גם צלמי עבודה זרה שלהם. ובאמת ע"ז של נכרי אין לה ביטול עד שיבטלנה הנכרי בעצמו, ואם לאו אסורה בהנאה, ע"כ אמר הכתוב "בשבר אשר הם שוברים", שהמצריים שברו אותם בעצמם. וקילס הבית יוסף את הדברים האלה. והם מובאים בס' דברי שאול עה"ת מהגאון מלבוב משמו שלרבנו.
***
אביו הנודע בשם ר' אייזיק ספרינר, על שם הכפר ספרין שבסביבת סאמבור, שבו דר והחזיק בחכירה את בית המזיגה, היה מבני בניו של הגאון בעל תוספות יום טוב, בר אוריין שלא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ובחר להיות מוזג בכפר להתפרנס מעמל כפיו. ביתו היה פתוח לעניים, וכפי שהעיד עליו בנו רבנו מהרצ"ה לא סעד מעולם על שלחנו בלי עני לסעד עמו, ואם לא נזדמן לו עני היה יושב בתענית עד שבא עני אל ביתו. כמו כן לא היתה סעודה על שלחנו שלא נאמר עליה דברי תורה, ממנו או מבניו לאחר שהגדילו. ומעולם לא דבר משום אדם לא לגנאי ולא לשבח. ובכלל אמר עליו בנו - רבנו: אנא לגבי אבא כחלא לגבי חמרא!.
***
ולא היה רי"א מסתפק בזה שהאכיל על שלחנו, עניים שבאו אליו מעצמם, אלא שהכניס אורחים גם על כרחם. כי מלבד בית המזיגה החזיק בחכירה גם את מכס-הדר, וכפ"י דינא דמלכותא היתה זקוקה כל עגלה הרתומה לסוס אוא לכל בהמה שהיא, שעברה דרך הכפר, לעמוד לפני חלון ביתו ולשלם ליד "הגובה" שלו את המכס הקצוב, ואותו "גובה", יהודי כשר ונאמן, שישב ולמד משניות או אמר תהלים בין גברא לגברא, היה מצווה ועומד מאת רי"א, שמנוסע יהודי אין לו רשות לקבל את המכס, רק להכניסו אל ביתו פנימה, שישלם את המכס לידו עצמו. וכשהיה "נוסע" זה, איש שאינו אמיד, לא לבד שפטרו רי"א מן המכס בכלל, אלא הזקיקו לאכול על שלחנו חנם אין כסף, וכה היו עניים מצויים אצל שלחנו בכל עת ובעל שעה.
***
ולא היה רי"א סתם "מכניס אורחים" כהרבה מאנשי הכפרים שבדורו, שהיו מצוינים במדה זו, כי אם גם גדול בתורה ובמעשים טובים. ששה סדרי משנה היו שגורים על לשונו על פה, כקורא "אשרי יושבי ביתך", והיה בקי בש"ס ובכל ארבעה חלקי השלחן ערוך. וכשהיה לו לפעמים ענין קשה בגפ"ת, היה כורך את הגמרא או את הספר באמתחתו וקם ועולה לעיר סטרי, המקום שבו כהן הגאון בעל קצות החשן זצ"ל ברבנות בעת ההיא, להציע לפניו את ספקותיו ולפלפל עמו בהלכה. לא היה אמנם אלמן ישראל גם במקומו מרבנים גדולי תורה, שאפשר היה לו לבקש תורה מפיהם, אבל רגיל היה רי"א לאמור, שבהליכתו לסטרי אל הגאון ההוא, הוא מקיים את מצות התורה: "כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז ח-ט). כי היה היה הגאון ההוא כהנא רבה דישראל ורב רבנן בדורו, ושפתי כהן - כמותו - ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וכה היה מבאי ביתו של הגאון הנ"ל ונושא ונותן עמו בתורה ובהלכה.
***
וכשבא לפרקים אל רבנו הגה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין זצ"ל, רבם של בניו האחים הקדושים רבנו מהרצ"ה ודעימיה, היה מחשיבו מאוד ונהג בו כבוד כלאחד הרבנים הצדיקים הגדולים, והלבישו ביום השבת בגד עליון לבן משלו, אעפ"י שלא התנהג ברבנות בבית בכלל. וראוי היה רי"א לכבוד זה לא רק בזכות בניו הקדושים, כי אם בעיקר בזכות עצמו, כי היה צדיק ועובד ה' ביראה ואהבה כאחד הקדושים אשר בארץ. כה העיד נכדו הגאון הצדיק הק' ר' יהודה צבי זצ"ל מרוזדול, שזכה בילדותו להיות פ"א אצל זקנו בליל התקדש חג המצות, וכל ימיו לא משו מזכרונו הלילה ההוא והגדולה והקדושה ששרתה אז בבית זקנו הקדושה הנ"ל.
***
גם הרבנית הצדיקת מרת הינדא היתה אשה גדולה ומצוינת, אשר אין למצוא הרבה דוגמתה בבנות הדור ההוא. היא היתה אשת חיל עקרת ביתה, עסוקה בהנהגת משק ביתה ופרנסתה, ובעיקר בהכנסת אורחים וצדקה לעניים, ובלילה לא שכב לבה, ותקם יום יום בחצי הלילה, לקונן על גלות ישראל ועל חורבן הקודש והמקדש, ותקים גם את ילדיה הרכים עמה ותושיבם לפניהם על הקרקע למען יקוננו גם הם עמה (ראה עשר קדושות, תנינא).
וכה חינכה אותם משחרות ילדותם לעמוד לפני ה' בלילות לתורה ולעבודת ה', הרגל שנעשה חובה קדושה לה ולזרעה.
וכה זכתה היא ובעלה לנטוע חמשה ארזים בישראל, חמשה חומשי תורה, בנים גדולי הדור, שאור תורתם עודנו הולך וזורח בישראל - והם: רבנו מהרצ"ה הבכור, וארבעה אחיו, רבנו משה מסאמבור זצ"ל בעהמח"ס תפלה למשה עה"ת, אביו של הגה"ק ר' יהודה צבי זצ"ל אבד"ק רוזדול בעהמח"ס דעת קדושים ועמוד התורה, ורבנו ישכר בעריש זצ"ל אביו של רבנו הגה"ק מהרי"א זצ"ל מזידיטשוב, ורבנו אלכסנדר זצ"ל מקאמארנא אביו של הגה"ק מהרי"א זצ"ל מקאמארנא, והרה"צ ר' ליפא זצ"ל מסאמבור, איש צדיק וחסיד שנפטר בחיי אחיו הגדולים וע"כ לא זכה לפרסום.
***
ופ"א נאנח ר' יצחק אייזק מאוד ואמר אל הרבנית, הנה אנחנו הולכים ומזקינים ובידינו אין כל מאומה במה לקדם המלך ה' צבאות ליום פקודה כי יבוא.
ענתה אשתו הצדיקית ואמרה לו: יש לנו רב ברוך השם,"במסלה נעלה" רמזה לו בחן שפתיה כי יש להם על מה לסמוך, על בניהם הקדושים ר' בעריש, ר' משה, ר' סענדר, ר' ליפא, ור' הירשלי, אשר הראשי תיבות של שמותיהם הקדושים הם "במסלה" (במדבר כ יט), ובכח תורתם עלה יעלו וירשו את ארץ החיים העליונה, ולא יכנסו בכסופא לעלמא דאתי.
***
עוד בטרם נולדו להם בניהם הקדושים ההם: באחד מימי השבתות בימות החורף, כשבא רי"א עטוף בטליתו מבית התפלה, מצא לפני בית-מזיגתו עגלה של אחד האצילים הפולנים, שבתוכה ישבו שתי ילדות עבריות, לבושות שמלות דקות של קיץ, והן רועדות מני קור. שאל רי"א את העגלון של העגלה ההיא, למי הילדות האלו, ולאן הן מובלות, ענה לו העגלון הילדות הללו הן בנות יהודי, מוזג באחד הכפרים שלא אדונו האציל פלוני, ואביהן לא שלם שכר-חכירה של בית מזיגתו לאדונו זה כמה שנים, ובכן שלחו אדונו להשליכו מבית המזיגה ולקחת את בנותיו לעבוט, והיו לשפחות בביתו עד אשר ישלם לו אביהן את נשיו, העולה לכמה מאות זהובים.
הזמין רי"א את העגלון לבית הוקשהו כמה כוסות יין-שרף ונתן לו גם לחם לבן של שבת. ספר רי"א לאשתו מכל אשר אמר לו העגלון, ושניהם באו לידי החלטה, שאין להשאיר את הילדות בידי העגלון, כי אם לפדותם בכל כופר שיהיה. עשו בינם לבין עצמם חשבון מכל הנמצא בידם במזומן ובשוה כסף, ביין-שרף, בתבן ובמספוא, ולאחרונה בפרה החולבת שיש להם, שממנה אמנם חצי פרנסתם. וכה חשבו ומצאו, שידם משגת לשלם ליד העגלון את התמורה של הילדות השבויות – והותר.

מיד הציעו לבעל-העגלה שישאר בביתם עד יום מחר, שבו ישקלו אל ידו את כל דמי תביעתו של אדונו בכסף שקלים עובר לסוחר, והילדות תשארנה בביתם. ראה העגלון את כל החמודות אשר על השלחן הערוך לכבוד השבת ויחמוד להם בלבו, וימהר ויעתר לבקשתם.
באותו מעמד היה גם שופט הכפר ורצה גם הוא ליהנות מעסק זה. ובכן חוה גם הוא את דעתו, שלשם הבטחון שלא יחזרו בהם רי"א ואשתו מדבריהם עד יום מחר, תלקח פרתם החולבת אל ביתו בערבון, והיתה בביתו עד אשר ישלמו את כל הכסף שעליהם לשלם. מצאה עצה טובה זו חן בעיני העגלון, וגם רי"א ואשתו לא התנגדו לה, וכה נגמר ההסכם. נלקחה הפרה לבית השופט, הילדות והעגלה הובאו פנימה לפרוזדור ביתו של רי"א, והעגלון והשופט ישבו לשתות. כטוב לבם ביי"ש, קם השופט, שידע מה רב הטוב הצפון ליהודים בתנור-ההטמנה של שבת, ובידים חרוצות נגש אל המלאכה והוציא מן התנור את כל הנמצא בו, והציג בבת אחת על השלחן לעיני רי"א ואשתו, ובתיאבון הגיחו אל תוך פיהם את הכל כמעט בנשימה אחת ועדיין לא ידעה נפשם שבעה. הלכו ועשו בדיקה מדויקת בכל פנות הבית וחדריו, ומצאו מיני מרקחת שונות, קדרות ממולאות בחלב-חמוץ שהוכנו לעשות מהן חמאה וגבינה למכרן בשוק, ואת כלם אכלו בכל פה, וכה הריקו בין שעות אחדות את כל הבית ולא נשאר בו מאומה מכל מאכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה.

אחר השבת עשו רי"א ואשתו מה שעשו, לוו ונתנו בערבון מכל אשר נמצא בידם, ושלמו ליד העגלון את כל דמי חובו של אדונו ופטרוהו לדרכו, והילדות נפדו ונשארו בביתם.

ביום הראשון בבקר, כשעמדה אשת רי"א על יד המשארת ולשה בצק לאפות פת לכל ימי השבוע, תחת הלחם שאכלוהו כלו האורחים הזוללים של יום אתמול, נכנס אורח עני לביתם וישב על יד השלחן. נצטערה הצדיקת שאין בביתה במה להסעיד את לבו, כי אזל היי"ש מכליה, גם פת לחם וכוס חלב אין. עמדה והתנצלה לפניו ותספר לו את כל אשר עבר עליהם ביום הזבת, ובקשה ממנו לחכות מעט, ותקם ותלך אל השכנות ותביא לחם וחמאה ותערוך לפניו שלחן ויאכל וישת ויסעד את לבו. וכגמרו את סעודתו אמר אל רי"א ואשתו, הנני הולך לדרכי ואני רוצה להניח ברכה אל תוך ביתכם ובכן הגידו נא לי במה אברך אתכם, אם בעושר וכבוד לאורך ימים, או בבנים תלמידי חכמים צדיקים ויראי ה'? ענו שניהם כאחד, זאת הברכה אשר תברך אותנו, שנזכה לבנים ובני בנים לומדי תורה ויראי ה'.
אמר להם האורח: אף אני אומר כן, ובכן "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שתזכו להוליד בנים תלמידי חכמים יראי ה' שיהיו למאורות בישראל" גמר את ברכתו, נשק את המזוזה, והלך לך - ומברכתו זאת של האורח הפלאי הזה, אשר רבים מזקני החסידים רצו לראות בו את אליהו הנביא זכור לטוב, נולד בזמן קרוב רבנו מהרצ"ה ואחריו שאר אחיו הקדושים הנודעים בעולם בשם "במסלה".
***
ימי חורפו
בספרו הקדוש "סור מרע ועשה טוב" (דף י"ג ע"א - בהוצאה ראשונה לבוב תקצ"ב), כשהוא ממלא פיהו תהלתה של חכמת האמת בדברים האלה: "תאמינו לי אַחי, אשר יש לנו פלפולים חריפים ובקיעות הרבה מותיב ומפרק בתורת האר"י ז"ל לפרש דברי הזהר אשר הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, אשר אדם מצא חכמה" - הוא מספר לנו דרך אגב: "כבר בילדותי שמשתי גדולי ישראל ת"ל בשאלות ותשובות וחריפות ובקיאות וחילוקים בש"ס ובפוסקים... אבל בלמודי האר"י ז"ל כמה דבש ומתוק האור לעינים מצאתי בפלפולי בחכמה, וכמה האירו עיני בספר הזהר אשר נגלה לנו בדור הזה, וכמה נפלאות ראינו בזהר בפלפול וסברא עפ"י הקדמות אדוננו האר"י ז"ל. להבין ולהשכיל לשמור ולעשות. וכל אשר נפשו נפש ישראל לאמיתת פנימות טעמי צנורי התורה, בודאי יראה ותשתוחח נפשו נפש שוקקה לעסוק בזה לפלפל בחכמה שורש נפש בית ישראל, וכמה יודה לדברי אשר אין בפלפול הש"ס כל כך תענוג ושמחה עצמיות כמו בפלפול חכמה פנימית וכו'. אשר ת"ל בבואנו על המחקר בטעמי הלכות או באיזה פליאה, או באיזה פסוק, שבעה נפשנו ותדושנה עצמותינו מרוב שמחה ותענוג גדולת תורתנו הקדושה, אשר זכינו להבין בה מעט ביראת ה' מעומק מחשבות ה' אלהינו, מה אדיר שמך בכל הארץ".
***
ולא רק בש"ס ופוסקים בחריפות וחילוקים עסק רבנו בימי ילדותו כי אם גם בחכמת התכונה והשיעור, בהסמכו על דעת הרמב"ם ז"ל בהלכות קה"ח, שסוד העיבור של רבותינו ז"ל זהו חכמת התכונה. ביטל אמנם רבנו אחרי כן את הדעה הזאת, מפני שמצא כי "סוד ה' ליראיו" כתיב, ואיך אפשר ליחס "סוד" לחכמה, שלמד אותה הרמב"ם בעיקר מספרי היונים ולא מבני יששכר יודעי בינה לעתים, אבל מכיון שכבר מלא רבנו אתכרסו מחכמה זו, אין להחזיר את הגלגל אחורנית, ובכן טהר וקדש גם אותה לה' ולתורתו. הנה זה לשונו של רבנו (שם בחלק ועשה טוב, כב ע"א): ועוד תדע, אשר כל החכמות שבעולם, כמו חכמת השיעור והתכונה והטבעית וכדומה מאפס ותהו נחשבו, אם לא תדע החכמה הצפונה וכו' אבל לא נאריך, כי אין אני עוסק כעת הזאת באותן החכמות. ואחרי שהוא הולך ומאריך בענין תנועה הכרחית ורצונית בגלגלית וככבים, הוא מסיים: "וכן מבואר אצלנו כל דרכי הלוכי הככבים בגובה השמש ואמצע השמש וכו' כמה הלכות נשגבות בידינו לדרכי השם כי נורא הוא, בהיותנו לומד זאת החכמה בילדותינו. יען שהרמב"ם ז"ל בהלכות קידוש החודש אמר שזהו סוד העבור, הגם שהוא לאו דוקא, כי איך שייך סוד בחכמות החיצונים, אשר העיד הרמב"ם על עצמו שלמד זאת החכמה מספרי היונים ולא מבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכבר נאמר לא עשה כן לכל גוי, וסוד ה' ליראיו כתיב וכו' וכאשר נכנסתי בחכמה בלמודי האר"י ז"ל ראיתי סודות בהלוכי הככבים והמזלות ועיקרם ושרשם מאין ולאן וכו'" עי"ש. וכה הולך רבנו וטובל את כל החכמה הזאת לשם גרות ומכניסה תחת כנפי השכינה בסודות וסודי סודות של הקבלה. אנו למדים איפא מדבריו, דרך אגב, שעסק בתכונה ובחכמת השיעור בילדותו.
***
אחרי חתונתו קבע רבנו את ישיבתו בבית חותנו בכפר רידא הסמוך לזידיטשוב וגם לרוזדול, שתי עיירות קטנות בגליציא המזרחית. שם ישב לילה כיום ועסק בתורה ולא פסק פומיה מגירסא, וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת חמיו, שהיה "מוזג" בכפר ההוא. על מהותו וטובו של חותנו אין לנו שום ידיעה, אבל חזקה, שאם זכה להביא ברכה כרבנו אל ביתו, בודאי שהיה אדם גדול בתורה ובמעשים טובים. בכפר ההוא עוד מצאת עד היום הזה המקוה שטבל בה רבנו, שעשה אותה חותנו בשבילו. - רגיל היה רבנו ללכת בכל שבוע רגלי לעיר רוזדול, שבביהמ"ד הגדול שבה היו נמצאים ספרים רבים חדשים גם ישנים, שבהם השביע רבנו את צמאונו. בביהמ"ד ההוא היה שוהה רבנו יום או יומים; ולהיותו עוסק בתורה ביום ובלילה, היה הביהמ"ד ההוא גם מקום מלונו. ואחרי שלמד בו די ספוקו חזר לביתו, וכה היה הביקור ההוא חוזר חלילה מדי שבוע בשבוע.
***
על ביקור אחד בביהמ"ד הנבחר הזה, ספר פ"א הצה"ק ר' אברהם יעקב זצ"ל האדומו"ר מסאדיגורא, סיפור מפליא להרה"ק ר' אורי הכהן זצ"ל מסאמבור, ששאל אותו, מדוע זה הוא מבכר את הספר "עטרת צבי" (של רבנו) שעל הזה"ק, על פני הספר מקדש מלך, שהוא פירוש על הזה"ק שקדם לו בזמן. השיבו האדומו"ר זצ"ל, אספרה נא למר את אשר נודע לי מארחות חייו של הק' בעל עטרת צבי בימי אברכותו: הוא היה דר אצל חותנו בכפר רידא, והלך בכל שבוע לבקר בביהמ"ד אשר בעיר רוזדול.
פ"א בא שמה ומצא ספר חדש, שיצא אז לאור מאת צדיק נסתר אחד, שהיה שו"ב בכפר אחד בקרבת פרעמיסלא, ושם הספר "רזא מהימנא", מסודר עפ"י אלפא-ביתא על ערכי הכנויים שבקבלה. מצא הספר חן בעיני בעל העטרת צבי ושם מעינו בו, והגה בו בלילה אחרי שיצאו כל המתפללים מביהמ"ד, ומתוך עיונו נתנמנם ועבר עליו כמעט כל הלילה בשינה, ויהי באשמורת הבקר כשהקיץ נצטער מאוד, כי ביטל עונת תיקון חצות, מה שלא קרה לו מיום עמדו על דעתו.
ויהי בוקר ויהי ערב ליל שני, התעמק שוב בעל העטרת צבי בספר ההוא, וגם הפעם תקפתו שינה שלא הקיץ ממנה עד עלות השחר. ויהי בבקר ותפעם רוחו, ראה בזה אצבע אלקים ונפשו היתה מרה עליו. פשפש במעשיו והתענה הפסקות על עוונו זה, עד שגילו לו בחלום, כי כל זה בא לו מפני שעיין בספר ההוא, שמחברו היה אמנם איש צדיק שהצניע לכת עם ה', אבל מפני שחי בדורו של רבנו אלימלך זצ"ל מליזענסק, ולא מצא לנכון לבקר את הצדיק ההוא בביתו, אינו כדאי שהוא - בעל העטרת צבי - תלמיד תלמידו של רבנו אלימלך ילמוד בספרו, וע"כ באה עליו כל הצרה הזאת, שביטל עונת תיקון-חצות זה פעמים. וזה לו האות כי בהקיצו בבקר יבקש בתוך הספר ההוא וימצא, שאין בו הערך של אות "צדיק". נסתלקה ממנו שכינה בערך ההוא, מפני שזלזל בכבודו של צדיק הדור - רבנו אלימלך זצ"ל - ולא הלך לקבל פניו.
וסיים הרה"ק מס"ג זצ"ל ואמר: מעתה הלא יבין מר, מדוע אנכי נותן משפט הבכורה להספר עטרת צבי על הס' מקדש מלך. לדעתי היה לו לבעל העטרת צבי מוח צח ובהיר, כמוחו של הרמ"ע מפאנו ז"ל.
***
בעוד רבנו יושב בבית חותנו, בכפר הנ"ל, עבר פ"א דרך שם אחד קדוש מתלמידי רבנו הבעש"ט זצ"ל, שנסע לקבץ מעות להכנסת כלה, ונתאכסן בבית רבנו, ומפני השלגת הדרכים והקור הנורא ששלט אז, עיכבו רבנו בביתו, בהבטיחו לו שימלא לו החסרון מכיסו. וכה היתה לרבנו הזדמנות טובה, לבקש תורה מפי תלמיד מובהק של הבעש"ט, וגם למד ממנו הרבה כך, שחשב רבנו את עצמו על ידו לתלמיד-תלמידו של הבעש"ט. אם בעת ההיא עדיין לא עבר רבנו אל דרך החסידות, היה הקדוש ההוא רבו הראשון.
***
הנסיעה הראשונה שנסע רבנו לקבל פני רבו הנ"ל היתה בהשפעת אחיו רבנו משה מסאמבור זצ"ל, שהיה אמנם צעיר ממנו לימים, ותלמידו בתורה ובחסידות אחרי כן, אבל היה זקן ממנו בחסידות. כי בו בזמן שרבנו היה עדיין למדן ומפולפל, הבונה בשמים עליותיו בפלפולים וחלוקים, ואינו יוצא אף לרגע מחוג ד' אמות של הלכה שלו וחוצה, כבר היה רבנו משה אחיו ותיק וחסיד, ההולך ומכתת רגליו מחיל אל חיל, מצדיק לצדיק, ונפשו לא ידעה שבעה. וכשהיה פ"א בלובלין, שאל אותו רבו פתאום: היש לך אח גדול ממך. וכשהשיב לו, שיש לו אח גדול ממנו בחכמה ובשנים, אבל הוא אינו פוסק אף רגע ממשנתו ותורתו שעשועיו יומם ולילה, אמר לו רבו: בבואך אלי בפעם הבאה, תביא את אחיך הגדול אתך, ואשימה עיני עליו. ועפ"י המצוה הזאת של רבו, לא חשך רבנו משה כל עמל מנפשו להטות לב אחיו הגדול - רבנו - ללכת עמו לובלינה - ונסע עמו. ויהיה בהיותם בדרך נתנמם רבנו ונגלה לו במחזה, שנשמתו היא נשמת ר' ישמעאל כ"ג, חזיון שהפליא אותו מאד, כי לא נסה בחזיונות כאלה עד אז, וראה בזה אות כי נכח ה' דרכו, וכה בא אל רבנו מלובלין ונפשו נקשרה בנפשו ונעשה תלמידו.
***
פ"א אמר לו הגאון ר' יעקב אורנשטיין זצ"ל האבד"ק לבוב (בעל הישועות יעקב), מתוך שיחה ידידותית: רבי מזידטשוב, לשם מה נוסע כת"ר אל רבו ללובלין, ואני יודע ועד כי לא לתורה שלו הוא צריך, ואם ללמוד ממנו מוסר ויראת שמים, המבלי אין תורה בישראל במקומו ובביתו, הלא לפניו תורה שלמה: ש"ס ומדרשים וספרי הזהר, מלבד ספרי מוסר ויראים לאין מספר, שיש בהם תלי תלים של יראת שמים, הרבה יותר ממה שהוא לומד אצל רבו. ובכן טרחתו דמר וביטול תורה שלו על שום מה.

פתח רבנו את פיהו בחכמה ואמר לו: רב מלבוב, יודע אנכי במר, שנהירין לו שבילי במסכתא עירובין וציורי כל המבואות שבה, כשבילי במתא ואעפ"כ אין כל ספר אצלי, שאם יבוא אליו מי שהוא ויאמר לו, שבעיר פלונית ישנה "מבוי העשויה כנדל", שנשארה בצורתה הישנה כמו שהיתה בימי חכמי הש"ס, אעפ"י שצורת מבוי כזו ידועה לו לכל פרטיה כאילו ראה אותה בעיניו, בכל זאת היה מטריח א"ע לנסוע לעיר ההיא, כדי לראות בעיניו מבוי זו כמו שהיא בעינה, כי סוף סוף אינה דומה שמועה לראיה. והוא הדבר, סיים רבנו באש-קודש, גם בנסיעותי אל רבותי. אמת ויציב שיש לנו תורה שלמה של מוסר ויראת שמים בש"ס ומדרשים וזה"ק וספרי יראים, אבל סוף סוף אין בהם לפנינו רק אותיות שאין בהם רוח חיים, בעוד שברבותי אני מוצא "תורת-חיים", ז"א ש"ס ומדרשים "חיים" וקיימים לפנינו, שאפשר לראותם בעיני בשר, ולשמוע דבריהם, דברי אלקים חיים, מפיהם ולא מפי כתבם, "מבוי העשויה כנדל", שאינה מצוירת רק על גבי הניר, כי אם אותה בעצמה בצביונה ובתארה, כמו שהיתה לעיני בעלי הש"ס. ואיך אתאפק איפא ואשאר קפוא על שמרי בביתי, ולא אכתת את רגלי אפילו מאות פרסאות, כדי לקבל פני רבותי, שהם "ש"ס וזהר" חיים. תשובה נצחת זו לחצה את הגאון ההוא אל הקיר, ולא יסף עוד להרעים את רבנו ע"ד נסיעותיו אל רבותיו, וממילא שהתחיל להיחס אליהם ביתר כבוד.
***
ספורי נפלאות מרבינו

בספר עטרת זקנים הנ"ל מסופר משמו של רבנו מהרי"א זצ"ל, שבימי חורפו נפוצה השמועה, שיצא דבר מלכות שאסור ליהודים לדור בכפרים, ובכלל גזרה זו גם היהודים המחזיקים בתי מזיגה בחכירה בכפרים. נאספו ובאו אז אל רבנו מהרצ"ה כשלש מאות אנשי-כפרים ובקשו ממנו, שיבקש רחמים עליהם שתבוטל הגזרה.
אמר להם רבנו: אולי באמת כשר הדבר גם בשביל היהודים, שלא ידורו מעתה בכפרים, שע"י זה אין להם אפשרות להתפלל בצבור לשמוע קדושה וברכו, וגם מקוה כשרה אין בכפרים, וכמה מן הדרים בהם נכשלים בחלול שבת.
כששמעו זאת הכפריים צעקו כלם מרה ואמרו: מה זה אומר רבנו?! הלא גזרה זו כליה גמורה בשבילם. כי מלבד שאין להם תקוה להסתדר בעיירות למצוא בהן פרנסתם, עוד זאת, שכל החובות שיש להם בידי ערלי הכפרים לא יבואו לעולם לידי גובינא, אם יצא מן הכפרים העירה. ענה להם רבנו, אם כן לינו כלכם פה הלילה, ובוקר וידעתי מה להשיב לכם. הלכו האומללים לאכסניות שלהם, ולא ראו שינה בעיניהם כל הלילה.
הבקר היה והאנשים נאספו כלם לבית רבנו, אמר להם רבנו: בלילה היתה לי עליית נשמה ודפקתי על כל שערי רחמים, הלכתי אל התנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והודעתי להם צערכם, וכלם פה אחד אמרו לי ככל הדברים שאמרתי לכם אתמול, רק רשב"י היה האחד שלא הסכים לכך, ואמר כי מעתה אם יסע יהודי דרך כפר ולא יהיו עמו טלית ותפילין, אנה יקח טו"ת להתפלל בהם. ואנה יקנה לו פת לחם לסעוד את לבו. החליטו בב"ד של מעלה לשמוע חות דעתם של אחד מצדיקי העולם הזה, קם רשב"י ואמר: הלא יש לנו כאן ר' הירשלי מזידיטשוב, הבה נשאלה את פיהו. שאלו אותי, והסכמתי לדברי רשב"י. ועתה, סיים רבנו את דבריו, לכו שובו לכם לבתיכם, כי המיניסטר שהציע גזרה רעה זו, מת הלילה במיתה חטופה, והגזרה לא תקום ולא תהיה - וכדבריו כן היה.
***
עוד מסופר בספר הנ"ל, מעשה בכפרי אחד שבא לשאול בעצת רבנו, היות יש לשכור אצל אדון פלוני בית מלון העומד על פרשת דרכים, שאפשר היה למצוא בו פרנסה בריוח, אילו היה שם באר מים, כי אז כל סוחרי-בהמות היו מעבירים את בהמותיהם שהם מוליכים לשוק אלמיץ, רק דרך שם, מפני שהדרך קצרה, תחת שהם מקיפים את הדרך בדרך ארוכה, ששם יש באר מים.
אמר לו רבנו: עלה והצלח! שכור את בית המלון, וחפור שם באר סמוך לו, ואחר שתחפור כמה אמות בעומק, ובאת לשבת אלי, והגדתי לך את אשר תעשה. הלך האיש ועשה כעצת רבנו ושכר את בית המלון בתנאים טובים מאוד, ומיד התחיל לחפור באר בקרבתו בעומק אמות אחדות, ונסע אל רבנו. אמר לו רבנו, חפור עוד מעט בעומק, והנח בחפירה פתקא שכתוב עליה הפסוק "ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים". עשה האיש כמצות רבנו, חפר עוד מעט בעומק והניח שמה פתקא שכתוב עליה הפסוק הנ"ל, ומיד התחילו המים לבצבץ ונתמלא כל הבאר מים, ומאז היתה הרוחה לכל ערלי הכפר, ששאבו מן הבאר ההוא מים להם ולבהמתם, וכל הסוחרים אשר הוליכו עד עתה את בהמותיהם סחור סחור בדרך ארוכה, עד בואם אל באר מים, העבירו מעתה את בהמותיהם רק דרך המלון ההוא, וישקו את בעירם, וקנו שמה גם תבן ומספוא לבהמתם וגם צידה לדרך, וילך האיש הלוך וגדול עד כי נתעשר בזמן קצר.

כשראה בעל-המלון שבדרך הארוכה, כי חדלו עוברי אורח לעבור דרך ביתו, עבר עליו רוח קנאה, והלך אל אדון בית-המלון של הדרך הקרובה, ואמר לו כי היהודי ששכר ממנו את בית מלונו, הונה אותו במקחו, והוא נתעשר בזמן קצר, ועתה הנה הוא מוכן ומזומן לתת לו שכירות יותר גדולה מזו שהוא לוקח מאת השוכר היהודי. נאות לו האדון והשכיר לו את בית המלון, והשוכר הראשון יצא ממנו ודר במקום אחר ללא כל פרנסה. הלך וקבל על מסיג-גבולו בפני רבנו, אמר לו רבנו, קח פתקא אחרת וכתוב עליה את הפסוק "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר" (תולדות כו טו) והשלך אל הבאר. עשה האיש כן, ובפעם אחת תמו המים מן הבאר, ואינם. כשראו זאת ערלי הכפר, באו אל אדון בית-המלון וצעקו כלם פה אחד, כי כל הימים שהשוכר הראשון היה דר בבית המלון, היו תמיד מים בבאר בשפע רב, ומיום שבא השוכר החדש תמו המים ונכרתו, ואין מים לשתות העם ולכל חיתם. שוב חדלו עוברי אורח דרך הכפר ההוא, ובית המלון היה שומם מאין עובר. שלח אדון בית-המלון לקרוא לשוכר הראשון, ויאמר לו: אחרי שובי נחמתי כי הדחתיך מן הבית המלון, עתה שוב אליו כבראשונה, ולא אוסיף עוד להדיחך ממנו. ענה היהודי ואמר לו, אנכי לא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלי שאלת עצה מרבי, הנני הולך אל רבי וככל אשר יגיד לי כן אעשה.

הלך אל רבנו, אמר לו רבנו, אם ישכיר לך האדון את בית המלון למקח הראשון ששלמת לו, עלה ושכור! ואחרי כן תשליך אל הבאר פתקא שכתוב עליה הפסוק: "ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (שם, כב). חזר האיש אל האדון ושכר ממנו את בית המלון כבראשונה, ואל הבאר השליך פתקא כמצות רבנו, ונתמלאה מים בבתחלה, ושוב העבירו הסוחרים את בהמותיהם רק דרך שם, ותהי לו הרוחה. ומאז יושבים בבית-מלון ההוא בני בניו של השוכר ההוא, ורואים בו ברכה ואין מסיג את גבולם.
***
בס' עש"ק תנינא (אות סו) מסופר בשם הג' אבד"ק זאלין הנ"ל, שהוא בעצמו היה באותו מעמד, שבא איש עני לפני רבנו ובכה לפניו, שיש לו שתי בנות בוגרות ואין לו במה להשיאן, ואין כל עצה לפניו רק שיאמר לו רבנו שלשה מספרים שיזכה על ידן בגורל (=לאטאריע).
במלכות אוסטריא היה מין גורל ממשלתי כזה, שהיו משליכים לתוך הקלפי מאה מספרים (מאחד עד מאה) ואחת לשבועים הוציאו ממנה חמשה מספרים, ומי שכיון מראש לשלשה מספרים מן החמשה, הרויח בגורל דינרים מכל צד ששלם מראש לקופת הגורל. - אמר לו רבנו: הקשית לשאול, מספר אחד יכול אני להגיד לך אבל לא שלשה. הפציר בו האיש מאוד, נכנס רבנו לחדרו ושהה שם כשתי שעות, ואח"כ יצא ואמר לו שלשה מספרים, וכמו כן כמה ישלם לקופת הגורל בעדם. יצא האיש והעמיד בקופת הגורל את שלשת המספרים שאמר לו רבנו, ואחרי ימים בא אל רבנו לבשרו שזכה בגורל במספרים ההם אלף ושמנה מאות ר"כ, והכסף כבר בידו, והניחו על השלחן, לעיני הרב הנ"ל.
***
צדיקי דורו של רבנו היו נרדפים מן המלכות ע"י מסירות שנמסרו עליהם מן מוסרים (שכינו א"ע "משכילים"). וכשבא מי מצדיקי הדור ההוא לעיר אחרת לשבות שם את שבתו בין קהל חסידיו, אם מסר אותו, מי שהוא, לפקידי השלטונות, נשלח מן העיר או הושם בבית הסוהר עד השלחו. לא קרו אמנם מקרים כאלה רק זעיר שם זעיר שם, כי סוף סוף ישראל קדושים הם, אבל קרה מקרה כזה לרבנו בעיר מולדתו סאמבור. כה מסופר בספר הנ"ל (אות נו) שבא רבנו שמה לשבות את שבתו, והושם בבית הסוהר בעצם יום השבת.

היה שם בעיר איש אחד מפשוטי העם, שהיה יוצא ונכנס בבית ראש האזרחים של העיר, וחשוב אצלו. הלך האיש והגיד לו, כי גדול רבנו ואיש אלקים, וכל הנוגע בו לא ינקה! ומיד הוציא את רבנו לחפשי.
אחר השבת קרא רבנו אליו את מטיבו ואיש חסדו, שהיה איש דל ואביון, וברך אותו שיזכה לאורך ימים ועושר וכבוד, ולבנים וחתנים אנשי חיל ויראי ה'. ומאז הצליח זה האיש וילך הלוך וגדול, והיה עשיר נכבד ונשוא פנים, והתחתן בגדולי הדור. אחד מחתניו היה רב בעיר פשעווארסק, ושנים האחרים היו גבירים מפורסמים בעיר ישן הקרובה לסאמבור.

אחד מהם היה אח"כ מגדולי חסידיו של חתן רבנו, הגה"ק מרוזדול זצ"ל ורבנו מהרי"א זצ"ל, ונודע בשמו הטוב ר' מיכל לאם ז"ל.
***
אבל כשם שהיו אנשים, שרכשו להם ברכתו של רבנו ועלו לגדולה, כך היו אנשים מטורפי הדעת, שלא נזהרו בגחלתו של רבנו והיתה מרה אחריתם.

כה מסופר שהיה רבנו פ"א בעיר סטריא ונתאכסן בבית נכבד אחד. הלשינו עליו לשר המחוז ושם עליו משמר, שלא יצא החוצה מבית-מלונו עד צאתו מן העיר, ולא היה רשות לשום אדם ליכנס אליו, רק לבעל-הבית בעצמו. אבל השוחד יעור פקחים וכ"ש שוטרים, וכה נכנסו אל רבנו בכל יום עשרה אנשים שהתפלל רבנו עמהם בצבור, אבל בינתים החליפו את השוטר הנכרי בשוטר יהודי, וזה הקשיח את לבבו ולא נתן לשום אדם ליכנס אל רבנו בעד כל כופר, ונימוקו עמו כי הוא איש יהודי, ואם יודע כי לא עשה את שמירתו באמונה יענש קשה. ובהיות כי רבנו חשק מאוד להתפלל בצבור צוה רבנו לאמור לאותו שוטר, כי הוא ערב לו, שלא יאונה לו כל רע על ידו, אבל השוטר אטם אזניו משמוע, שלח אליו רבנו פעמים ושלש והתחנן לו ולא אבה שמוע, התרה בו רבנו, כי לא יוציא את יומו, והשוטר לא שת לבו גם לזאת, ויהי לו כן, כי בלכתו לביתו אחזהו השבץ פתאום, וימות.
***
ולא רק בצאתם את עירם נרדפו צדיקי הדור ההוא, כי אם גם בעירם עצמם נמצאו להם רודפים ושונאי חנם. - רבנו לא נפל למשא על בני עירו, אדרבה באה להם ברכה לרגלו, מפני האורחים שבאו אליו והתאכסנו בבתיהם, ובכל זאת היו יחידים שרעה עינם בו. פ"א בבוקר השכם, אחרי שעברה על רבנו חצות לילה בתורה ועבודה, כשיצא אל הגזוטרא של עליתו וטייל עליה אחת הנה ואחת הנה ועשן את קנה מקטרתו, להחליף כח מעט, יצא אז מביתו אחד השכנים לתת תבן לפרתו, וכשראה את רבנו מטייל להנאתו הכניס בו עין רעה, ומן המחבא זרק אליו כלפי מעלה גזר-עצים, שלולא שהחטיא את המטרה, היה פוצע את מוחו.
***
רבנו מהרי"א שהיה אחריו בזידיטשוב, היה אומר, שכשהוא הולך לטבול במקוה הוא מתירא שכשיעלה מן הטבילה לא ימצא את מלבושיו. לא היתה התנגדות זו, התנגדות של לומדים או משכילים כי אם של הדיוטים שונאי ת"ח.

וע"כ לא שם רבנו לב אליהם. אבל היו בימים ההם "שונאי-צדיק" יותר מסוכנים, והם המוכסנים חוכרי מס-הבשר והנרות שהיה נהוג אז בגליציא. המס ההוא הוטל ביחוד רק על היהודים, לשלם מס בעד הנרות שמדליקים לכבוד שבת, ובעד נרות של יארצייט, ונרות של יום הכפורים, ונרות חנוכה, והזכרת נשמות, ושל חתונה.

מס זה היה מעיק מאוד על כל משפחה ומשפחה בישראל, כי איזה בית שלא היו בו בימים ההם כמה זוגות של משפחות, אשה ובתה, כלה וחמותה, שכל אחת הדליקה נרות בפ"ע?! ומס זה ניתן בחכירה לחוכרים יהודים, שהם ועוזריהם ומשמשיהם נהפכו לאכזר כיענים, ופשטו את העור מעל עניי בני עמם. ועד היום הזה, השם "ליכטפאכטר" (חוכר מס-הנרות) הוא נרדף לבוגד ועוכר ישראל, ומי שאומרים לו שהוא מבני בניו של "חוכר" - או של "גובה" מס-הנרות, פניו מתאדמות מבושת. ומן פושעי ישראל כאלה סבל לפעמים גם רבנו.
***
כה מספר בעל עשר קדושות (תנינא, אות מו) בשם חותנו, שהיה מנכדי רבנו, שבימי רבנו היה בעירו חוכר מס-הנרות איש עשיר רע ובליעל שהציק לרבנו מאוד, ובכל ליל שבת ויו"ט, בשעה שישב רבנו בסעודה עם קהל אנשי שלומו והגיד לפניהם דברות קדשו מלהבות אש, כוון אותו נבל את השעה ונכנס לבהמ"ד הוא ושוטרי הממשלה, שלקח עמו לשם סיוע, ובלבל את השלחן ובקש לו תואנות, שמספר הנרות הדולקות הן יותר מכפי המס ששלמו בעדו, וכבה אותן.

רצו החסידים פ"א לשלם לו כרשעתו ולהכותו שוק על ירך, אבל רבנו מיחה בהם ואמר "הניחו לשכור זה! שבקיה לרויא דממילא נפיל!" ומאז נעשה שכור שלא פסק משכרותו ביום ובלילה, ואהב לשתות דוקא בצבור ולא בינו לבין עצמו. ולהיותו עשיר, שלם בעד כל חבריו לשתיה כיד המלך, וכה נתדלדל מעט מעט, ועדיין גבה לבו ואמר: "ידעתי כי כל זאת באתני מקללתו של הצדיק, אבל סוף סוף לא יעשה ממני עני, כי מן האבנים הטובות שיש לי בשרוכי נעלי, יש לאל ידי להתפרנס מהם שבעים שנה", אבל חשבונו לא עלה יפה, גם שרוכי נעליו לא הועילו לו, ונעשה עני ואביון עד דכא, ועקר דירתו ללבוב, ושם חזר על הפתחים. ומסיים בעל עש"ק, שחותנו הרה"צ זצ"ל היה פ"א בלבוב בלוית אם-זקנתו הצדיקית מ' שרה, אשת הגה"ק מרוזדול זצ"ל, בתו של רבנו, ובא אליהם החוכר הנ"ל לבוש בגדים קרועים כאחד הקבצנים ובקשה מהם נדבה. נתנה לו בתו של רבנו נדבה הגונה, ובקשה ממנו שיספר לנכדה הרב הנ"ל גופא דעובדא איך נענש מרבנו, וספר לו.
***
עד היכן נגעה צרת המס המעיק והמעליב הנ"ל עד לבבו של רבנו, יש לראות מן הספור דלהלן, ששמעתיו בימי חורפי מכמה זקנים: באחד מימי הפורים באה אל רבנו קבוצה של חסידים "מתחפשים", שהאחד מהם, ששמו היה ר' קאפל, היה בבחינת "מלך" והשאר היו שריו ועבדיו. נתן רבנו לר' קאפל הנ"ל כבוד מלכות ובקש ממנו, שיבטל את מסי הבשר והנרות מישראל, ואת החובה לעבוד בצבא. "נאות לו המלך המתחפש לבטל את מסי הבשר והנרות, אבל את החובה לעבוד בצבא לא רצה לבטל בשום אופן. העתיר עליו רבנו דברים והתחנן לפניו כעבד לפני רבו, אבל הוא באחת, לא, ולא, ועוד הפעם לא! החסידים שהיו באותו מעמד הבינו, שאין לקחת את הדברים כמשחק-פורים בעלמא, ושרבנו מדבר עם ר' קאפל למטה ומתחנן לפני מלכו של עולם כלפי מעלה, אבל ר' קאפל, שהיה כבר מבוסם קצת, רצה להראות שלו העוז והממשלה. עמד חסיד אחד וצבט לו מאחוריו, ולחש לו באזנו: "הלא אתה רק "קאפל" בעלמא, ומדוע אין אתה ממלא את בקשתו של רבנו?!" אבל המלך קאפל הקשה את לבבו, ולא שם לבו לא אל בקשתו של רבנו ולא אל הצביטות שצבט לו חבירו בבשרו מאחוריו. וכשראה רבנו שכל דבריו ללא הועיל, הסב פניו ממנו ואמר לו שילך לו... כשנתפכח ר' קאפל מיינו הכיר את אולתו ונתחרט, אבל כבר עבר מועד. וראה זה פלא, אחרי שנים נתבטלו מסי הנרות והבשר מישראל, רק חובת העבודה בצבא, שעליה הרבה רבנו כל כך בתחנונים לפני המלך דנן ולא עלתה לו, נשארה בתוקפה עד היום הזה.
היתה איפא כל השיחה שסח עמו רבנו ביום הפורים ההוא לא שיחת פורים בעלמא, כי אם תפלה ותחנונים לפני המקום, ובשל סרבנותו של מלך קשה זה, לא עשתה תפלה זו רק מחצה. - שוטה אחד יאבד טובה הרבה!
***
וכך היה דרכם של צדיקי וקדושי עליון שמסרו נפשם עבור כל יהודי ואפי' הגרוע שבגרועים
וכידוע העובדא דהוי אצל הרה"ק בעל העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע אשר נהג ללכת בחצות הלילה בלילות החורף לטבול בנהר ומחמת הכפור קפאו המים והבקיע לו העט"צ פתח ונכנס כל גופו בתוך הנהר המוקפא וכך ערך תיקון חצות.
פעם הזכירו לפניו מקשה לילד בסכנה גדולה ומיד לאחמ"כ הלך כדרכו לנהר ונכנס כל גופו וערך תיקון חצות כשרצה לצאת ראה שהפתח שהבקיע לו בתוך הנהר אבדה והיה בסכנת נפש ממש מיד נשא בלבו תפלה לבורא העולמים, "רבש"ע הרי כעת הזכירו לפני מקשה לילד אנא ה', אני מוסר נפשי ברצון, ותהא מיתתי כפרתי ובלבד שאשה זאת תלד במהרה בנקל, מיד אח"כ מצא הפתח ויצא בשלום,
והעיד נכדו הרה"ק מראזלא זי"ע בזה"ל את"ל שתינוק זה שזקני הק' היה מוכן להפרד מן העולם בשבילו היה איזהו נשמה גבוהה הרינו מעיד שבכל זידיטשוב לא היה פורק עול כמו האיש הלזה ואם מדמים הינכם שזקני לא ידע מזה הריני אומר לכם בתורת עדות שידע היטב מה יגדל ממנו עכ"ל, כי ברוב קדושתו היה מוכן לסמור נפשו עבורו אף שהיה מהשפלים והגרועים ביותר
(כ"ק אדמו"ר הגה"ק מצאנז זי"ע)
***
ידוע על זקה"ק מזידיטשוב זי"ע בעל עטרת צבי שלא סבל רופאים פעם פרצה מגיפה קשה באירופה שהפילה חללים רבים ואנשי העיר מונקאטש שיגרו אליו מכתב לבקש על נפשם שיפעל להצילם מהמגיפה
השיב להם זקה"ק מכתב ובתוך דבריו כתב, שכל הצרה באה בגין הרופא שבעירם הוא הוסיף לכתוב שהוא ערב שלא יארע ח"ו שום נזק גדול או קטן לשום נפש מישראל בכל מונקאטש וגלילותיה בין גדול בין גדולים בין קטן בין קטנים בתנאי שתיכף כשיקבלו את המכתב הזה יגרשו את הרופא הרשע מעירם. רק צדיק נשגב כמו זקה"ק מזידיטשוב היה יכול ליטול על עצמו אחריות גדולה כזו.
***
ידוע עוד מעשה מזקה"ק בענין זה שפעם השתקע רופא בזידיטשוב וזקה"ק צווח נגד בוא רשע זה לעירו פעם חש זקה"ק ברע וציווה לקרוא אליו את הרופא הנוכחים תמהו על בקשתו והרופא שהוזעק הגיע מיד בתחושת שמחה שגם הרבי מודה שזקוקים לו כשנכנס לקודש פנימה אמר לו זקה"ק שהוא צריך אותו כדי לעשות קל וחומר.
הוא הסביר על פי הידוע (פרע"ח שער התפילה פרק ה עי' בני יששכר מאמרי תמוז אב מאמר ג אות ז ועוד) ששלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן מכוונות נגד י"ג מדות של רחמים המדה הראשונה היא מדת א-ל לשיטת האריה"ק עץ חיים שער יג פרק יא והיא גם שם הרפואה בבחינת הכתוב (במדבר יב יג) א-ל נא רפא נא לה כיון שמדת א ל מכוון כנגד מדת קל וחומר אזי כשצריכים לפעול ישועה ורפואה עושים קל וחומר כמו שדרשו בגמרא קידושין פב א ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער וכך זוכים לרפואה שלימה
סיים זקה"ק את דבריו היות שאינני חש בטוב אני רוצה לעשות קל וחומר כדי להבריא לכן חיפשתי רשע שאוכל לעשות עמו את הקל וחומר בכל זידיטשוב לא מצאתי רשע כמוך לכן קראתיך שתבוא אלי כדי לדרוש ממך שאם הרופא הרשע הזה שמכעיס את הרבש"ע בריא וחזק אני שרצוני לעבוד את ה' בוודאי צריך להיות בריא ועתה לך לדרכך כי אני כבר בריא.
(שפע חיים חורש"י תצוה תשמ"ב)
***
ימיו האחרונים של רבינו, חליו ופטירתו ויא"צ שלו

אם בחיים חיותם של רבותיו הק' מסאסוב, מלובלין ומקוזיניץ זצ"ל כבר נהג רבנו את נשיאותו ברמה, והיה רבי מפורסם לרבים, הנה אחר פטירתם של רבותיו, כשהרבה מגדולי תלמידיהם וחשובי חסידיהם באו לחסות תחת כנפיו, נעשה רבנו לעמוד התוך של גדולי הצדיקים שבדורו, ואנשים לאלפים השכימו לפתחו, רובם אנשי מעשה ויראי ה' וחושבי שמו, ואפשר היה לו לרבנו לשבת על התורה ועל העבודה ללמוד וללמד בהשקט ובמנוחה. אבל פתאום קפצה עליו רוגזה של החלי-רע, מחלה שלא היתה שכיחה באירופא, שבשנות תק"צ-תקצ"א באה אליה כשואה מארצות המזרח, והפילה חללים חללים לאין מספר. ובשנת תקצ"א פרצה בגליציא והונגריא ועשתה שמות נוראות בין אחב"י.

יום יום באו אל רבנו שמועות נוראות ומחרידות מן המקומות אשר אנשי שלומו ואהוביו היו נחתים שם, וימס לבבו ויהי למים. וכשהלך פ"א מביהמ"ד, כשהוא מעוטף בטו"ת לפני המזוזה, נשא ידו לשמים ואמר: "רבונו של עולם, הריני כפרתם של כל ישראל, והריני מוסר נפשי למיתה לכפר בעדם שלא תשלוט בהם המגפה!".

ותעל שעותו אל אלקים השמימה ותפלתו נתקבלה. חלה רבנו במחלת החלי-רע ביום השבת (ז תמוז תקצ"א) ואור ליום הרביעי (י"א תמוז) שבה רוחו השמימה, ויכפר על בני ישראל, והמגפה נעצרה.
***
כאמור למעלה חלה רבנו ביום השבת, וממילא שלא ישב בסעודה השלישית ולא דרש לפני הצבור כדרכו. ביום השלישי הוקל לו קצת ולבש בגדי לבן של שבת, וישב לעת המנחה בסעודה שלישית בתור תשלומין דשבת, ואמר דברי תורה בהתלהבות גדולה כדרכו בכל סעודה שלישית של שבת. וקצת מן הדרוש ההוא נזכר בפירושו של רבנו מהרי"א זצ"ל על המדרש רבה (בסוף פרשת חיי שרה) בביאור דברי המדרש, כד דמיך ר' אבוהו אחוי ליה י"ג נהרי דאפרסמונא, אמר אילון דמאן. א"ל אילון דאבוהו, אמר אילון דאבוהו. ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי וגו'. (בראשית רבה סב, ב). והנה מבלי להכנס אל עצם הדרוש, כבר המאמר עצמו שדרש רבנו, בעמדו כבר בשתי רגליו על פתחו של עולם האמת מר' אבוהו, שהראו לו קודם פטירתו י"ג נהרי אפרסמון, ובכן באותו מצב עצמו שעמד בו רבנו, מזעזע את הלב ומחריד את הנפש. נאמר אמנם דבר בעתו מה טוב, אבל אפשר לשער את החרדה שאחזה את השומעים בשעה ששמעו את הנושא של דרושו הקדוש.
וכה נמשכה התורה עד שחשך היום ואור ליום רביעי, ביום שנתלו המאורות, ניטל המאור הגדול וחשכו עיניהם של ישראל בעלות רבנו בסערת דרושו השמימה, והפה שהפיק מרגליות ונשתפכו ממנו פנינים, נסגר לעולמי עד ויצאה נשמתו בקדושה ובטהרה והוא רק בן שנות חיי"ם (ס"ח שנה). - תנצב"ה!
***
הגה"ק מקומארנא זצ"ל, שהיה באותו מעמד, מספר בספרו זהר חי (פרשת בשלח, דף עח) במאמר הזה"ק (פרשת בשלח, דף נט) המסתיים קדוש קדוש קדוש, בזה"ל: "ובכאן נסתיים חבור מורי דודי רבנו הק' רבנו צבי, ומכאן ואילך אינם אלא נ"ב (נכתב בצדו) שכתב בימי חורפו, וקרוב לימי זקנתו התחיל לחבר חבור מסודר על הזהר והכניס בו כל הנ"ב וקונטרסים שהיו לו, וחיבר חבור קדוש. ובערב ש"ק שנת "כימי צאתך" (תקצ"א) סיים חבורו בשלשה קדושות, ובשבת נחלה ונגנז בליל רביעי י"א תמוז, ועמדתי אצלו בעת ההיא ואמרתי כמת תשבחות, והיה מלהיט ומאיר וכל הבית היה מלא אור ונשמות וברעו עילאה אסתלק לרעו דלעילא קדוש קדוש קדוש!.
על הדברים הנוראים המעטים האלה חושבני שאין צורך להוסיף כלום, רק מה שכתב אותו צדיק עצמו (בספרו נתיב מצותיך שביל היחוד, ז אות ד. הבאתי מזה לעיל), שראה על רבנו בר"ה אחר תפלת מנחה זיו וזהר כמראה הקשת שלמעלה, עד שנפל מחמת פחד ומסיים "שזיו וזהר כזה ראה עליו גם בעת פטירתו, ועי"ז זכה להשגת תורתו". - ונאמנה עלינו עדותו הקדושה!.
***
רבנו לא השאיר אחריו בן כי-אם בנות וחתנין רבנן, כי בן יחידו מת בחייו. ומובא במכתב שכתב רבנו מהרי"א זצ"ל אל תלמידו הרה"צ ר' שלמה מדולינא זצ"ל, לנחמו על בנו שנפטר לו בזה"ל: ושמעתי משם רבנו שאמר על עצמו, כשיבוא לעלמא דאתי וישאל אותו ר"ש בן יוחאי על מה שלא הניח בן ליורשו, ישיב לו כן בגלגול ראשון היה לו בן ובגלגול זה יש לו הרבה בנים. (ז"א תלמידים, כי כל המלמד את בן חבירו כאילו ילדו - סנהדרין יט:).
***
ביום היא"צ של רבנו (י"א תמוז), באו להשתטח על קברו כל תלמידיו וגדולי הצדיקים שבמדינה, כגון הגה"ק רבי צבי אלימלך זצ"ל מדינוב, הרה"ק רבי שמעון מיאריסלוב זצ"ל, אחיו הרה"ק רבי משה מסאמבור, וחתן רבנו הגה"ק מרוזדול זצ"ל ועוד ועוד, מלבד אנשים ונשים לאין מספר. ועל היום ההוא נתכון הגה"ק רצ"א זצ"ל מדינוב בכתבו בהסכמתו על הס' עטרת צבי בזה"ל: "כשהייתי בזידיטשוב ביום הועד הנכבד, בהתועדות חברים מקשיבים לכבוד הרב הקדוש אור ישראל וקדושו כק"ש מ' צבי הירש וכו'". כי ביום ההוא היה זמן קהלה לכל החברים והתלמידים. ועוד כיום הזה, אחרי מאה שנה לפטירתו של רבנו, מתקבצים אנשים ונשים לאלפים (ממש כמו במירון על קברו של רשב"י), להתפלל על קברו. ואמרו משמו של הצה"ק ר' מאירל זצ"ל מפרעמישלאן שאמר, שהכריזו בשמים, שביום י"א תמוז לא ירדו גשמים בזידיטשוב, כדי שיוכלו העולים אל קברו של רבנו להשתטח עליו באין מפריע. והכרזה זו מאומתת בכל שנה ושנה בזידיטשוב עצמה, וברוב השנים גם בכל הסביבה.
***
הגה"ק ר' שלום מקאמינקא זצ"ל, תלמידו של רבנו, היה רגיל לבוא אל קברו של רבנו בכל שנה ושנה ביום היא"צ. פ"א חל י"א תמוז ביום עש"ק, ותחת לנסוע לזידיטשוב, שכח ונסע אל רבו החדש לבעלז. ויהי בדרך בנסעו דרך יער, תעה ולא יכול למצוא את המוצא מן היער ההוא. היה הגה"ק בכל צרה, כי היום רד והשבת הולך וקרב, והא באמצע היער לאין מוצא.
פשפש במעשיו על מה עשה ה' לו ככה. פתאום נזכר שזה היום הוא יום י"א תמוז, יום היא"צ של רבנו, והוא שכח ולא נסע על קברו, ונוסע אל רבו החדש. התחיל מבקש מחילה מעצמותיו הקדושות של רבנו ואמר: אדוני מורי ורבי הקדוש! הריני מבקש מחילה מעצמותיך הקדושות, והריני מקבל עלי מהיום שלא לשכוח ביום הזה לבוא לבקר על ציונך הקדוש. ומיד פקח ה' את עיניו ומצא את המוצא מן היער, ויצא ממנו בשלום ובא אל העיר סמוך לחשכה בלי חילול שבת.
***
ואמר הגה"ק ה"דברי יחזקאל" משיניאווע זי"ע, שיום ההלולא של רבנו הוא אצלו מעין הלולא של ר' שמעון בן יוחאי, ועל ציונו של רבנו הוא מרגיש אותה הקדושה, כמו במירון על קבר איש האלקים התנא ר"ש בן יוחאי - ואין חכם כבעל הנסיון, כי היה בא"י ובקר את קברו של התנא רשב"י.
***
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
***

זכינו בדורינו לאור חדש," ב"כ ילקוט עטרת צבי" מלוקט מתוך ספריו ומספה"ק שמביאים בשם רבינו, דברים השוים לכל נפש מסודרים על התורה ושאר ענינים ומנהגים ועובדות, וכן על תולדותיו, וכן נסדר מחדש ספר תולדותיו "צבי לצדיק" והכל נלקט נערך ונסדר ע"י הרה"ג ר' יו"ט ליפא פרערויא שליט"א. ומתוך ספר נפלא זה ליקטתי כל הנכתב , ותשאות חן לו.

[כדכד]

יש עליו גם ב"שושלת הקדש" שבסוף ספר שלחן הטהור להאדמו"ר מקאמרנא זצ"ל

[בקרו טלה]

יש עליו גם ב"שושלת הקדש" שבסוף ספר שלחן הטהור להאדמו"ר מקאמרנא זצ"ל

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 15&hilite=

[משהד]

שוורץ, דב - ר' צבי הירש מזידיטשוב, בין קבלה לחסידות.PDF

(1.81 MiB) הורד 562 פעמים

[ארזי ביתר]

הגאון מלבי"ם היה תלמידו.

מקור?

[מה שנכון נכון]

הגאון מלבי"ם היה תלמידו.

מקור?

המלבי"ם עצמו כותב זאת בהקדמתו לארצות החיים ד"ה עלם קטן ע"ש.