הגאון רבי טעביל דיינובסקי זצ"ל

[בור הגולה]

גדול ומפורסם שמו בין בני הישיבות בליטא לפני מאה שנה, הגאון הגדול רבי דוד טעביל דיינובסקי זצ"ל.

כיהן כר"מ בלומזה, ואח"כ התמנה לאב"ד ור"מ במאלטש, ובפיאנטיצה.

חתנו היה הרה"ג ר' שלמה גאבורין זצ"ל, מגדולי וגידולי סלבודקה. הוא נזכר במכתב המעניין שהעליתי באשכול על ר' יהושע הורודנר, בעמוד 2 של המכתב.
חתנו של ר' שלמה גאבורין, הישיש ר' יהודה קיל שי' חיבר ספר "דעת מקרא". ושם בהקדמה הוא מזכיר את חותנו.

אשתו של ר' טעביל הרבנית אסתר, היתה בתו של ר' אברהם הלפרין מרוביזעוויץ. אחותה יוכבד היתה אשתו של הגאון ר' אריה ליב הכהן פופקא, בנו הבכור של מרן הח"ח זצ"ל, כמו שהוא מזכיר בספרו על אביו.

אשתו של ר' טעביל האריכה ימים, ונספתה באושוויץ הי"ד.

והנה תואר פניו של הגאון ר' טעביל דיינובסקי זצ"ל - "חכמת אדם תאיר פניו"!

[איש_ספר]

דמות מעניינת ומיוחדת. מגדולי כולל קובנא, ראש ישיבה ודיין בעיר וילקי אצל הגאון איש האשכולות ר' הלל דוד הכהן טריוויש בוילקי. ר"מ בלומז'ה ואח"כ ר"מ במלאטש על מקום ר' שמעון שקופ.
לצד למדנותו והרבצת תורה התעסק גם בעניני השעה והוציא חיבור לקראת צמ"א המכוון כנגד התנועה הציונית והמזרחי, והיו לו חילופי דברים בענינים אלו גם עם הרב קוק.
מישהו קרא פעם הספר ויכול לומר עליו דבר מה?
והנה קטע שראיתי מביאים מתוך הספר, לאו דוקא מעניינו העיקרי

ס.jpg (154.28 KiB) נצפה 4249 פעמים

[בור הגולה]

תודה אי"ס על ההוספות המעניינות.

ואח"כ ר"מ במלאטש על מקום ר' שמעון שקופ.

ר' שמעון עבר באותו זמן לבריינסק.
בעזבו ר' טעביל את טעלז למאלטש, התמנה הגרי"מ גורדון על מקומו, כנזכר כאן.

לצד למדנותו והרבצת תורה התעסק גם בעניני השעה והוציא חיבור לקראת צמ"א המכוונת כנגד התנועה הציונית והמזרחי, והיו לו חילופי דברים בענינים אלו גם עם הרב קוק.

מכתב מהרב קוק לר' טעביל נדפס באוצרות הראי"ה כאן.

[איש_ספר]

הקשת שמו באוצר תעלה כמובן ידיעות רבות ומגוונות על גאון מיוחד זה אשר שקע בתהום הנשיה, ותיתי לו לרבינו בור שהפנה אליו את זרקורו הבהיר
כאן מתברר שהיה מגדולי חניכי בית המדרש דקעלם:

קלם.jpg (99.66 KiB) נצפה 4221 פעמים

[בור הגולה]

להלן רשימה מצאצאיו של הגרד"ט:

שרה חסיה גאבורין. נפטרה בצעירותה. [בעלה נישא בשנית].
ברכה דיינית.
ישראל דיינובסקי. התגורר בווארשא, ונספה בשואה.
שמחה דינוב. היה חזן בארה"ב.
משה דיינובסקי.
נחמה. נספתה בשואה.

צאצאי הג"ר שלמה גאבורין ואשתו שרה חסיה:
אברהם. נספה בשואה.
הינדה.
ילד שנפטר בצעירותו.
תמר קיל. נפטרה בתשס"ד. היתה אשתו של ר' יהודה קיל שי' הנזכר למעלה. להם ששה ילדים.

[יש לציין בכאב, שרוב צאצאיו של רד"ט רוח אחרת היתה עמם, כרגיל באותם זמנים קשים. וראה כאן].

חומר נוסף על רד"ט וחתנו ר"ש גאבורין, ניתן למצוא בספרו של הר"נ קמנצקי.

[תולדות]

בהסכמתו לספר 'ברית אליהו', לר' קלמן אליהו קופלמן, הוא כותב עליו מחותני. הכיצד הם מחותנים?

[בור הגולה]

מצאתי תיאור מעניין על העיירה מאלטש, בזכרונותיו של יהודי בן העיר בשם שמואל מרדכי רובינשטיין, ונזכר בו הג"ר דוד טעביל [הזכרונות מופיעים כאן]:

מאלטש (מלץ) היתה ידועה הודות לישיבה הגדולה והמפורסמת שלה שהתקיימה עד המלחמה העולמית הראשונה.
ורבניה הגאונים והמפורסמים כמו ר' זלמן סנדר, ר' בריינסקר, ור' דוד טוויל דיינובסקי זצ"ל ועוד. ר' זלמן סנדר זצ"ל הוא נפטר בארץ ישראל בשיבה טובה, היה גאון עולם ובעל מופת. אחריו היה ר' שמעון בריינסקר זצ"ל (את אלו לא הכרתי רק מה ששמעתי עליהם). ר' דוד טוויל דיינובסקי הכרתי מפני שהוא היה חי עוד בעירתנו כמה שנים אחרי המלחמה הראשונה. חי חיי דחקות כמו כולם.

העיירה היתה שרופה מהמלחמה. הגויים כולם ברחו לרוסיה מני פחד הגרמנים. השדות היו עזובים ליהודים. לא היו בהמות ולא בהמות עבודה וגם ידע בעבודת האדמה היה חסר והכנסה לא היה, והגרמנים לא התיחסו וגם אז באדיבות יתירה לאוכלוסיה האזרחית, את המבוגרים הם לקחו לעבודות כפייה ובבתים נשארו נשים וילדים. מי יכול לתאר את הסבל והרעב שסבלנו. זה רק בקיצור ודרך אגב.

בשנות 1917 עד 1919 הגויים התחילו לחזור לבתיהם בחזרה מרוסיה. אני זוכר חורף אחד, שמשפחות שלמות היו הולכות לישון בערב ובבוקר כולם מתו מרעב וקור. לא היה להם ממה לעשות ארונות, הם היו קוברים מתיהם בסמרטוטים ובשקי יוטה. הכומר סירב ללוות מתים יחידים. הוא היה מחכה עד אחרי הצהרים עד שהצטברו 8-10 אז הוא היה הולך לפני שיירה שלמה. זה היה מצב ממש מפחיד.

הגויים היו הולכים לקבץ נדבות אצל היהודים. היהודים היו רעבים בעצמם, והם חשבו שהיהודים רעים או קמצנים. כשהיו נותנים להם תפוח אדמה או חתיכת גזר הם היו מנשקים את הידיים.

כעבור כמה שנים העיירה נבנתה מחדש, והחיים התחילו להשתפר. הרעב נעלם אבל העניות נשארה במקומה.

הזכרתי לעיל שהרבנים חיו חיי דחק. אני זוכר מקרה מזעזע. הייתי ילד והרב ר' דוד טוויל זצ"ל בא לבית הכנסת לבקש מבעלי בתים תוספת למשכורת שלו, והמשכורת שלו היתה בזמן ההוא: הרבנית היתה מוכרת שמרים ליהודים במחיר מיוחד, וכל יהודי היה קונה בין 10-30 גרם שמרים בכדי לאפות חלות לשבת, וכל אשה היתה קונה שני נרות להדלקת נרות שבת. העיירה מנתה כמאה משפחות ומזה היה הרב צריך להתפרנס. כשהגיעו מים עד נפש, הרב בא לבית הכנסת והתחיל לשפוך את מר לבו, ואני מדגיש שהוא היה גאון עולם. מיד קפץ יהודי זקן. אני לא רוצה לכתוב שמו בגלל כבוד המת. הוא נרצח בידי הנאצים ימ"ש - קראו לו מ.מ. הוא היה חי בכפר קרוב לעיירה, על כן הוא היה בא כל שבת העירה לבית הכנסת. והוא צעק לרב: הרב רוצה להטיל עלינו קונטריבוציה [=תרומה, contribution] חדשה?

פה יש לכם תמונה של חיי צער ודאגה. הרב בא לבקש מתוך חוסר ברירה, וזה צעק מתוך כאב שלא היה לו גם זה. הצועק היה יהודי יקר מאוד וחשוב מאוד.

מעניין שמכנה את ר' שמעון שקאפ בשם ר' שמעון בריינסקר, כנראה כך היה כינויו בעולם.

[איש_ספר]

להלן רשימה מצאצאיו של הגרד"ט:

שרה חסיה גאבורין. נפטרה בצעירותה. [בעלה נישא בשנית].
ברכה דיינית.
ישראל דיינובסקי. התגורר בווארשא, ונספה בשואה.
שמחה דינוב. היה חזן בארה"ב.
משה דיינובסקי.
נחמה. נספתה בשואה.

צאצאי הג"ר שלמה גאבורין ואשתו שרה חסיה:
אברהם. נספה בשואה.
הינדה.
ילד שנפטר בצעירותו.
תמר קיל. נפטרה בתשס"ד. היתה אשתו של ר' יהודה קיל שי' הנזכר למעלה. להם ששה ילדים.

[יש לציין בכאב, שרוב צאצאיו של רד"ט רוח אחרת היתה עמם, כרגיל באותם זמנים קשים. וראה כאן].

חומר נוסף על רד"ט וחתנו ר"ש גאבורין, ניתן למצוא בספרו של הר"נ קמנצקי.

ר' יהודה קיל נפטר בזה השבוע. תנצב"ה.

[חלמישצור]

1.

התעסק גם בעניני השעה והוציא חיבור לקראת צמ"א המכוון כנגד התנועה הציונית והמזרחי ... מישהו קרא פעם הספר ויכול לומר עליו דבר מה?

הרב אליעזר יהודה בראדט, 'משיחתו של רבי זליג' - רבי אהרן זליג הלוי עפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת "תורה ודעת" ו"שער התורה" (מקור)

אז סיפר שזכה פעם אחת לשבות אצל אדם גדול שגם היה נחשב לצדיק, בשם רבי דוד טעבל דיינובסקי הי"ד, ובתו הייתה יושבת וקוראת לפניו מעיתון ביידיש. מעניין שהספר שהדפיס ר' דוד דיינובסקי בעילום שם, בשם 'מאמר לקראת צמא' (פיעטרקוב תר"צ) שהוא מלחמה כנגד הציונים, הרצל ותנועת המזרחי, עמוס בציטוטים מן העיתונות (ראה למשל עמ' 5-6, 20, 26, 29-31, 35, 37, 40, 45-46, 49-50). נראה שהיה טורח לקרוא בהם כדי לדעת מה לכתוב עליהם.

אגב, מן הראוי לציין את דבריו של ר' שרגא אברמסון בדבר השפעתו של ר' דוד דיינובסקי על החוקר ר' שאול ליברמן: "לא רחוק מעיירת מולדתו, מוטלה, היתה ישיבה קטנה שידועה היתה בשעתה, לפני מלחמת העולם הראשונה, זו ישיבת מאלטש, בראשה עמד אדם מיוחד: רב העיירה וראש הישיבה ר' דוד טעבל דיינובסקי, הי"ד, מבעלי ההגיון שבלימוד התלמוד ומבעלי המוסר מיסודו של ר' ישראל סאלאנטר. היסוד שהונח לו לליברמן בישיבה זו, היינו, לימוד התורה ולימוד המוסר, נשאר אצלו חזק בכל ימי חייו, וליברמן הכיר בהשפעה שהושפע בישיבה זו וזכר לה חסד נעוריו כל ימיו" (לזכרו של ש' ליברמן, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ד, עמ’ 24-25).

העובדה שרדט"ד נספה בשואה (בתש"ג) נזכרת גם באוצר הרבנים, 5129, ועוד. באתר יד ושם לא מצאתי תיעוד לזה. ומדברי הרב בור הגולה בראש האשכול נראה שידוע לו שהרב נפטר קודם.

2. באתר העיתונות ההיסטורית מצאתי מכתב קריאה לעזרה מקיץ תרנ"ב מראשי קהילתה העיר ווילקי - בראשם הרב הלל הכהן טריוויש (הנז' לעיל באשכול) והרב דיינובסקי - בעקבות שריפה גדולה בעיר. וכן מצאתי עוד מכתב דומה בעקבות שריפה גדולה בעיר מלץ' בחורף תרפ"א, הפעם רק בחתימת רב העיר וראש הישיבה הרב דיינובסקי.

[חבר פורום אוצר החכמה]

רבי אהרן זליג הלוי עפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת??? "תורה ודעת"

[חלמישצור]

הרב החבר, אנכי העתקתי את נוסח כותרת המאמר הנ"ל. עיי"ש.

אגב, הקונטרס "לקראת צמ"א" [צמ"א ראשי תיבות ציונים, מזרחיים, אורתודוכסים], החיבור היחיד הידוע מהרב זצ"ל, נדפס תחילה בעילום שם; דומני שלראשונה צוינה בדפוס עובדת היותו המחבר בספר 'רבי יעקב' [קמנצקי], עמ' 84. עוד אעיר כי ע"פ העתק המכתב המקורי שתח"י, הראי"ה קוק כתב את אגרתו לרב דיינובסקי ביום כ"ב אדר תרצ"א (ולא תרצ"ד, כפי ששוער בעבר). הנה האגרת מתוך קובץ ניצני ארץ, יג.

4.png (229.96 KiB) נצפה 3128 פעמים

[שייף נפיק]

בספר המיוחד 'ר' יעקב' על הגר"י קמינצקי יש מעט חומר אודותיו עיי"ש..

[הוה אמינא]

הרב החבר, אנכי העתקתי את נוסח כותרת המאמר הנ"ל. עיי"ש.

אגב, הקונטרס "לקראת צמ"א" [צמ"א ראשי תיבות ציונים, מזרחיים, אורתודוכסים], החיבור היחיד הידוע מהרב זצ"ל, נדפס תחילה בעילום שם; דומני שלראשונה צוינה בדפוס עובדת היותו המחבר בספר 'רבי יעקב' [קמנצקי], עמ' 84. עוד אעיר כי ע"פ העתק המכתב המקורי שתח"י, הראי"ה קוק כתב את אגרתו לרב דיינובסקי ביום כ"ב אדר תרצ"א (ולא תרצ"ד, כפי ששוער בעבר). הנה האגרת מתוך קובץ ניצני ארץ, יג.

4.png

הספר אינו תחת ידי, אבל היה לי לפני שלושים שנה ספר לקראת צ'מ'א' ישן שעל עמוד השער (או שמא על הכריכה) היה את שם המחבר בחיי חיותו - רבי דוד טעביל דיינובסקי באותיות ברורות.