הגה"ק בעל שפת אמת זי"ע

[נוטר הכרמים]

לרגלי יום השנה לפטירת מרן בעל שפת אמת מגור זי"ע לפני יומיים, קבלתי באופן אישי הרשימות דלהלן, בצירוף מעט פרטים לדמותו של בעל הזכרונות. לא הצלחתי לאתר את השולח ע"מ לקבל רשות מפורשת לפרסמם כאן, אם כי היה כתוב על הקובץ שהוא לפרסום. מחמת נימוק זה, ובצירוף העובדא כי מדובר בעלים בודדים מתוך ספר שלם, התרתי לעצמי להעלותם כאן לזיכוי הרבים. כמובן כל הזכויות שמורות.

רשימה מדיבורי ר' חיים יצחק שוירץ ז"ל שנפטר לפני כשנה.

הוא היה יהודי תל אביבי מקורי. גדל בוורשה בצל סבו ר' שלמה'לה אלתר אחיו הצעיר של השפ"א, כילד עלה ארצה וזכה לשמש את הרב הקדוש מויערושוב בערוב ימיו וכן היה לו חברותא עם החסיד המופלא ר' הניך ברלינסקי . היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, אוצר בלום ועסיסי של תורה, אמרות, פנינים, חסידות עמוקה וקלילה, בקיצור – הכל. יהודי מלא חוש הומור שהיה תענוג לשבת אתו.
נכדיו מוציאים מדי שבוע באופן לא רשמי, רשימה פנימית מהפנינים שהיו שגורים על לשונו, ואנשים מתמוגגים ע"ז.
בעז"ה בבוא היום יצא כספר כנראה.

מרן ה'שפת אמת' זי"ע

רבנו בעל ה'שפת אמת' נולד בשנת תר"ז, וכשנפטר הרבי מקאצק (בשנת תרי"ט) הי' אך בן 12 שנים, אמנם כל ימיו אחז עצמו כחסיד ותלמיד בית קאצק, והיה מכבד את צאצאיו של הרבי מקאצק באומרו "איך בין א קאצקע'ר תלמיד".

מסופר בפי זקני החסידים שכשהיה השפ"א בילדותו בראש השנה בקאצק, קרא לו הרבי מקאצק לאחר תפילת שחרית קודם התקיעות ונתן לו יין לעשות קידוש, באומרו לו: 'זיי נישט קיין פרומער...' כשראה אותו מקדש ואוכל אמר לו: "הסבא צודק במה שהוא אומר עליך".

פעם ראה השפ"א את החסיד המפורסם ר' בן ציון אוסטרוב'ער ז"ל משוחח עם פרחי החסידים, שאל אותו על מה מדברים, ואמר שמספרים על הרבי מקאצק זי"ע. הגיב השפ"א בזה"ל: "א מלאך האט זיך געדרייט אין די וועלט!" (=מלאך הסתובב בעולם הזה).

דביקותו ברבי מקאצק היתה ללא סייג, ואף החזיק במה שנהגו בקאצק. וכך סיפר החסיד ר' בעריש שיינהרטן ז"ל המכונה 'בעריש לאדז'ער' שהיה בסוף ימיו בת"א: שנים רבות היה החסיד רבי בן ציון אוסטרובר ז"ל מביא לרבותינו הקדושים את התרנגול ל'כפרות', כן היה אצל הרבי מקאצק, החיהרי"ם, והרבי ר' העניך. בשנה הראשונה להנהגתו של השפ"א נכנס אל הקודש, אך השפ"א סירב לעשות כפרות על תרנגול. אמר ר' בן ציון: הלא הרבי ר' העניך נהג כך, הגיב השפ"א: "עהר איז געווען א פרומער". שאל שוב הרי זקינו החיהרי"ם גם נהג כך, א"ל "עהר איז אויך געווען א פרומער". אמר רב"צ הרי גם בקאצק נהגו כך, שאל השפ"א האם גם בטומשוב (שם התגורר בתחילת הנהגתו והנהיג בדרך חריפה יותר) או רק בקאצק? אמר רב"צ שאינו יודע. ציוה עליו השפ"א שיצא ויברר אצל זקני החסידים. יצא רב"צ לברר וחזר לומר לשפ"א שאכן נהג כך גם בטומשוב. כששמע זאת אמר לו על אתר: "נו ברענג שוין אהער דעם האן..." (=הבא כבר את התרנגול...)

מעניין לציין, שאף רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל - אחיו הצעיר של השפ"א - התבטא לנכדיו: "אני מחזיק את עצמי ל'קאצק'ער חסיד', אף שהייתי אך בן 4 שנים כשנפטר הרבי מקאצק, ואף פעם לא נסעתי אליו, מ"מ הרי אבי וזקני בודאי הזכירו את שמי לפניו ב'קוויטל', א"כ הרי אני אחד מחסידיו..."

לאחר פטירת הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע (י"ח אדר תר"ל), התמהמה השפ"א מלקבל ע"ע את ההנהגה ולא קיבל חסידים וכדו'. בעיר טיקטין היו כמה חסידים שקמו ונסעו לגור להכנס לשאול האם עליהם לחפש רבי אחר. משנכנסו לקודש פנימה בטרם שאלו שאלתם, פתח השפת אמת ואמר: נאמר בפסוק שאליעזר עבד אברהם ביקש "ועשה חסד עם אדוני אברהם" ואמרו במדרש 'אף אברהם אבינו שהחסד מתגלגל בשבילו בעולם נצרך לחסד'. ותמוה הרי אליעזר היה עבדו של אברהם והיה לו לתלות במעשיו הטובים של רבו, ומדוע ביקש בדרך חסד? התירוץ הוא - אמר ה'שפת אמת' - שאליעזר היה חסיד של אברהם יתר על המידה וכששמע תמיד את אאע"ה אומר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר", האמין לזה בתמימות לכן ביקש 'ועשה חסד עם אדוני…' כששמעו זאת הבינו מיד כוונתו ויצאו כלעומת שבאו. (מפי החסיד ר' יהושע ארנרייך ז"ל המכונה 'יהושע קעלצער' ששמע מפי החסיד ר' אברהם טיקטינער). ויש לציין שבספר 'שפת אמת' חיי שרה תרל"ב (בתחלת הנהגתו) מתייחס ג"כ לשאלה זו ומתרץ באופן דומה.

השפ"א הסתיר עצמו מאוד אף מבני משפחתו, אך הם השתדלו לעקוב אחריו, פעם ראה השפ"א שבנו ר' נחמי' מעיין בכתביו… אמר לו: כתוב בתורה 'ויאמר אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך', מהו הלשון 'פן'? אלא כעת לא חשד ביהודים שיעשו משהו, אך חשש פן בעתיד אצא למלחמה עמכם ואז תדעו כל הסודות והדרכים שבארצי... (ורמז בזה שלא יעיינו בסודותיו).

השפ"א פירש את הפסוק בתהלים: 'טוב איש חונן ומלוה' – אדם שרוצה להלוות כסף לאחרים, 'יכלכל דבריו במשפט' – יכלכל הכנסותיו והוצאותיו שיהיו כשורה, ואם ישארו לו מעות יכול להלוותם...

בדומה לכך סיפר זקננו הרה"ח ר' יעקב מרדכי שוירץ ז"ל ששמע מהמשמש של הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין, ששמע מרבו על הפסוק: 'בפרוע פרעות בישראל' – קודם כל צריך האדם להחזיר חובותיו, ורק אח"כ 'בהתנדב עם' – יכול לנדב צדקות, ולא להיפך…

חסיד אחד התאונן לרבו השפ"א על חוסר פרנסה, אמר לו: וכי מה אעשה, הרי הפסוק אומר "לי הכסף ולי הזהב אמר ה'", ופי' הרבי ר' בונים מפשיסחא שהכסף והזהב (כביכול) מונחים אצל השי"ת ממש, ואין אף א' יכול ליקח מהם לבדו אפי' פרוטה אחת...

סיפר זקננו רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל אחיו הצעיר של השפ"א: פעם שאלתי את הרבי השפ"א, מדוע בימי צעירותי הרגשתי יותר התלהבות בתורה ובעבודת ה', מאשר בשנים המאוחרות יותר, השיב השפ"א: "עכשיו זה חשוב יותר, כי זה יותר אמיתי!"

סיפר רבי שלמה'לי: 'א גוטע יוד געט זיך אלע מאל אן עצה' (=רבי מוצא בכל מצב שהוא דרך לישועה), פעם הבריח א' החסידים סחורה אסורה, והשלטונות העמידוהו לדין. בא החסיד לרבו השפ"א בשברון לב שיעתיר בעדו שלא יענש, שאלו השפ"א: מה באמת היה?! השיב החסיד: האמת היא שעברתי על החוק… אמר השפ"א: 'כיון שזו האמת, עם אמת אין להם שייכות!' (=כי חותמו של הקב"ה אמת). ובדרך זו נושע.

[יש לציין לדבריו בספר 'שפת אמת' סוכות תרנ"ה שכותב: 'כאשר הגידו בשם הרבי מלובלין ז"ל כי מי שיודע שאינו כלום, יש לו אחיזה בהקב"ה מצד הכרת האמת'. וכן ב'רמתים צופים' (עמ' 82 אות ס') מביא זאת בהרחבה. ובספר 'מאמרי שמחה' (אות כ') מביא שהרבי מלובלין אמר: העולם אומר 'אפגירעכנט איז האלב באצאלט', וכן בחשבון הנפש כשיודע ערכו הוא כבר במצב טוב, ושאלו הרבי ר' בונים הטעם, והשיב במשל לא' שהבריח סחורה אסורה, אם מניחים על הסחורה חותם המלך נהיית כשירה, כמו"כ המכיר ערך עצמו באמת, נקרא עליו שם ממ"ה הקב"ה אשר חותמו אמת וא"כ נעשה כשר. ובסיפור שהבאנו לעיל מהשפ"א נתקיים בפועל המשל הנ"ל והסחורה הוכשרה ע"י מידת האמת!]

הרה"ח יעקב וידסלבסקי (אביו של ר' העניך) היה גביר גדול, ופעם בנוכחות השפ"א אמר "לחיים" ללא שתיית משקה, הגיב השפ"א: 'לחיים ללא משקה הרי זה כמו עשיר ללא כסף...' לאחר תקופה קצרה ירד מנכסיו.

הרב החסיד רבי ישראל ליבל'ה מורגנשטרן זצ"ל היה בנו של רבי בנימין מקאצק (חתן הרא"מ בן החיהרי"ם), והאמרי אמת התבטא עליו שיכל לנהל עדה של 10,000 חסידים. כשנולד בנו קרא שמו 'בנימין' על שם אביו. שאל אותו השפ"א: הרי אביך נפטר צעיר? ענה רבי ישראל ליבל'ה: משום כיבוד אב שרי דהרי כתיב 'למען יאריכון ימיך'. לאחר שנים כשהי' אברך צעיר נפטר בפתאומיות בהיותו במקוה. ויהי לפלא!

בענין זה: ר' הלל קלמרסקי ז"ל התייתם בגיל צעיר מאד. כשנולד בנו שאל את ה'אמרי אמת' האם לקרוא לו ע"ש אביו כי נפטר צעיר. ענה הרבי בלשון קדשו: 'קען הער דען נישט לעבען לענגער?...' (=וכי אינו יכול לחיות יותר ממנו) ובאמת קרא לו 'פנחס' ע"ש אביו, ונפטר לאחרונה בגיל קרוב לשבעים.
הבית ישראל סיפר פעם בשמחה אצל מו' ר' לייבל היינה: השפ"א השתתף בחתונה שהתקיימה בגור, ועמדו סביב שורות של חסידים ונסמכו על היושבים בסעודה. אמר השפ"א לעומדים שלא ישענו עליהם, ובתוך כך אמר לאחד היושבים (כמתנצל): טבע החסידים שנשענים על 'ערליכע יודען'... ענה הלה: וכי אני 'ערליכע יוד'? השיב השפ"א בחיוך: 'לכן אמרתי שלא ישענו עליך...'

בני השפ"א עקבו מאוד אחרי כל תנועה ותנועה של הרבי, וסיפר מו' רבי שלמה יוסקוביץ ז"ל ששמע מהרה"ק רבי מענדל מפאביניץ זצ"ל שהשפ"א התפלל כל יום ביחידות תפילת שחרית, ופעם הציץ מחור הדלת וראה את אביו השפ"א שוכב בפשוט ידים ורגלים ואומר "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי". (יש המספרים שרבי בן ציון ז"ל ראהו כך באומרו פסוק ראשון של קריאת שמע).

מו' ר' שלמה יוסקוביץ ז"ל היה חתנו של ה'אמרי אמת' בשנתיים האחרונות לחיי השפ"א, וזכה להשתתף בשיעור שלמד השפ"א עם בניו. סיפר ר' שלמה: בשעת השיעור לא יכל אף אחד להכנס', חוץ מקצבי העיר אם היה להם שאלת הריאה וכדו' היו רשאים להכנס, כיון שהשפת אמת היה הרב של עיירת גור. אך אם היה מגיע מברק דחוף הכניסו והגישו לרבי, הוא הביט בזה לרגע והמשיך בשיעור כרגיל. פעם אחת יצא השפ"א באמצע השעור לרגע, הביטו בניו בטלגרמות שהגיעו וראו שכתוב שם דברים נוראים ביותר, ומאוד התפעלו כיצד השפ"א ראה זאת ברגע אחד והמשיך בשיעור כאילו לא אירע דבר!

תקופה לאחר נישואיו של ר"ש יוסקוביץ, תפש השפ"א בגארטל שלו ואמר לו בענין חסידות וקדושה: 'אין אנהייב איז זייער שווער, כל התחלות קשות, אבער שפעטער איז דאך אזוי זיס… אזוי זיס…'

עוד סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: כל תנועותיו של השפ"א היו מדודות מאוד, כשקיבל את הקהל ל'נטילת שלום' היו נוגעים רק בקצה ידו, ואם רצה לקרב מישהו נתן לו יד שלימה. כשהגיע רב ורצה לכבדו, היה קם ממקומו ופוסע פסיעה אחת לעברו.

פעם יצא השפ"א לברית מילה, וראה את החסיד הנודע רבי פינטשע פילצ'ער משוחח עם קבוצת חסידים, שאל אותו על מה מדברים? השיב: על מרן ה'חידושי הרי"ם'. לאחר זמן מה כשחזר לביתו ראה שהם עדיין משוחחים, פנה לרבי פינטשע ואמר: 'גם אני הסתובבתי אצל הסבא ואין לי מה לספר כ"כ הרבה… אלא, אתה ראית את המשל ואני כנראה ראיתי רק את הנמשל... (היינו המסר שעולה מן המעשה).

סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: בימיו האחרונים של השפ"א היתה שמועה שיש הטבה במצבו, כשהגיע תורי להיות 'משמרת' אצל הרבי עליתי במדריגות הבית, ורבי מענדיל מפאביניץ ירד מחדרו של השפ"א. אמרתי לו: 'אומרים שהמצב יותר טוב', ענה רבי מענדל: "וואס פאלט איין, עהר האט יעצט געבעטן דער בשמים". - הרבי ביקש עתה להריח בשמים. (בספה"ק מובא שצדיקים הריחו בשמים לפני הסתלקותם כעין מה שמריחים בשמים במוצש"ק בעת הסתלקות הנשמה יתירה).

ויש לציין את המסופר בספר 'קרני ראם' שהשפ"א קיבל מתנה קופסת בשמים של היהודי הקדוש מפרשיסחא, והיתה מונחת תמיד בכיס הקפוטה של שבת. בשבוע האחרון ביקש להריח מזה אך לא מצאו את הקופסא, לאחר הפטירה מצאו שנפלה מן הכיס לתוך ביטנת הקפוטה. ויהי לפלא.

רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל סיפר שכשהשפ"א נפטר היו בניו בצער נורא ולא יכלו להירגע, מלבד האמרי אמת שנשאר בדעה צלולה ולא הראה צערו, רק ביום השלישי לשבעה פרץ בבכי ולא יכלו להפסיקו.

עוד סיפר שבשעת הקבורה, נתנו בני העיירה 'גור' לבנו ה'אמרי אמת' כתב הכתרה לרבנות העיר במקום אביו, אך האמרי אמת סירב ואמר בחצי חיוך: "איך קען דאך נישט לערנען, אפשר רבי יעקב מאיר…"

לאחר הסתלקות ה'שפת אמת' היה החסיד המפורסם רבי בן ציון אוסטרוב'ער זצ"ל חוכך בדעתו, האם להמשיך ולנסוע לגור למרן ה'אמרי אמת', או ליסוע למקום אחר. בינתיים היה בשבת בגור, ובהפסקה בין התפילות התנמנם מעט על מקומו. והנה בחלומו רואה את החסיד רבי ליפמן ראדומסק'ער (חתן התפארת שלמה), מחשובי חסידי קאצק אומר לו: "מה לך מסתפק, יש המשך בגור!" מיד התעורר וגמר בדעתו להשאר ולהמשיך בגור. לאחר התפילה כשנכנס האמרי אמת לביתו, עבר בדרכו ליד ר' בן ציון והפטיר לעברו: "ליפמן איז גיווען א גוטער…" (מפי ר' משה שינפלד שיחי' ששמע איש מפי איש).

[מתפעל]

יישר כח
מעניין מאד.

ושאלה על פיסקא אחת כאן:

"(בספה"ק מובא שצדיקים הריחו בשמים לפני הסתלקותם כעין מה שמריחים בשמים במוצש"ק בעת הסתלקות הנשמה יתירה)".

מישהו יודע היכן מצויין דבר כזה בספרים הק'? באיזה ספר?

[נוטר הכרמים]

בתוספת התורנית של המודיע לחג הפסח מופיעה תחת הכותרת 'טעם זקנים' - 'אסופת אמרות משמחות לב ומאירות עינים מאוצרו הנודע של הרה"ח ר' חיים יצחק שוירץ ז"ל. הוקדמה לכך רשימה קצרה 'לדמותו של סב' בה מביאים נכדיו מעט מתולדותיו.

[נוטר הכרמים]

מוקפץ לרגלי יום השנה, 'תכון לעד', זיע"א.

[רב פעלים]

כילד עלה ארצה וזכה לשמש את הרב הקדוש מויערושוב בערוב ימיו

מיהו הרב הקדוש מויערושוב?

[גוראריה]

רבי שאול משה זילברמן זצ"ל. איש קדוש ונורא. חסיד גור שזכה להסתופף אצל החידושי הרי"מ, רבי הניך מאלכסנדר, השפ"א והאמרי אמת. ותלמיד האבני נזר.

[רב פעלים]

תודה רבה!
אוסיף פרטים שמצאתי לפי השם: נולד לגאון ר' יצחק אייזיק אלימלך זילברמן זצ"ל שהיה ממופלגי חסידי קוצק ולמרת מרים, בת הגאון ר' שלום אב"ד פיאנטקי שהיה מגדולי תלמידיו של מרן הגאון ר' שמחה בונים מפשיסחה זצוק"ל, ואחיו של הגאון ר' מאיר מקוואהל זצ"ל, וכן נחשב לרע ועמית של מרן הגאון חידושי הרי"ם זצוק"ל (ר' שלום היה חתן הגאון ר' יהושע העשל דוד הלפרין אב"ד פיאנטקי שהיה בן הגאון המקובל הרב ראובן הלפרין ראב"ד גלאבנה ומילידי ביאליסטוק ונפטר בשנת תקע"ו ומחידושיו נדפסו בספר 'גבורות יהונתן'.
הם מצאצאי מרן הגאון הרב יחיאל הלפרין זצ"ל שהיה ראב"ד מינסק בעל "סדר הדורות", ומרן הגאון הרב דוד [ב"ר שמואל] בעל הט"ז זצוק"ל והרבי ר' העשל מקראקא. חיבר "פרדס שאול" (עה"ת, חמש מגילות ומועדים); "שאלות ותשובות רבי שאול משה"; "חדושי רבי שאול ומשה" על מסכת בבא מציעא ו"אבני שוהם" (בחלק א' חידושים על סדר מועד, רמב"ם הלכות שבת, ל"ט מלאכות ‬‫ ושו"ע הל’ עירובין, ובחלק ב' חידושים על מסכתות בסדר נשים, נזיקין, קדשים, הל’ קידושין ושו"ת על אהע"ז). לפני וירושוב (מחוז/נפת לודז') היה רב בקוז'מינקה (מחוז/נפת קליש). עלה לארץ והתגורר באזור שכונות נווה-צדק ונווה-שלום בתל אביב-יפו. נפטר בכ"ג בתמוז תרצ"ט. חתנו היה ר' אברהם מרדכי אלתר בן ר' משה בצלאל אלתר שהיה מבניו של ה"שפת אמת".

[גוראריה]

תמונתו בזקנותו
[נפטר כבן תשעים. רענן וצלול]

[הנאמן בפקדונו]

חתנו היה ר' אברהם מרדכי אלתר בן ר' משה בצלאל אלתר שהיה מבניו של ה"שפת אמת".

הוא אשר זכה לימים להיות חותנו של רבינו הפני מנחם זי"ע מגור.
[למתענינים: בעקבות כך נמצא כי בחתונתו נהפך רבינו להיות נכדו של רבינו השפ"א זי"ע בפעם השלישית (בהיות אביו רבינו האמרי אמת זי"ע, בנו של השפ"א, ואמו הרבנית פייגא מינטשע ע"ה בתו של הג"ר יעקב מאיר בידרמן הי"ד חתנו של השפ"א), ושל החידושי הרי"מ זי"ע בפעם הרביעית (בהיות חותנו בנו הרה"ק רבי משה בצלאל זי"ע, שהי הבנו של השפ"א, וחתנו של רבי שמעון חיים אחי השפ"א)]

[אראל]

סבי ע"ה היה שוחט בעיר דאברא בפולין, היה מחסידי השפת אמת מגור, והותיר אחריו חיבור בכת"י הלכות שחיטה בקצרה, ובתחילת הספר מביא שם מה ששמע מרבו הה"ק השפ"א וז"ל:

גם בהשחזת הסכין צריך שיהי' בקי ואומן בזה, ויהי' לו הרגשה להרגיש פגימה דקה, וצריך שיהי' מתוך בבדיקת סכין בכוונת הלב ולא במהירות, ובכל עת שהוא בודק את הסכין יזכור את הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד שהשי"ת עומד ורואה ג"כ סכינו, ובודאי יבדוק בכל כוחו ובכוונה והבא לטהר מסייעין אותו, ואדמו"ר מגור שליט"א אמר לי שטוב שיהי' במחשבה בכל עת שאלך לשחוט ולבדוק שאני הולך לעשות מצוה, כי שומר מצוה וכו' ע"כ.

[ציבור]

האם הספר עתיד לצאת לאור עולם? יש בספר הלזה שמועות נוספות מחכמי פולין?

[אראל]

הכת"י נמצא אצל אחד מיוצאי חלציו, והלה שלח לי צילום מדף זה, לא ידוע לי אם הוא חושב להדפיסו או לא, כמדומני שמלבד השפ"א שהיה דבוק בו בלו"נ הוא לא מזכיר מישהו אחר

[מתפעל]

אשתמש באשכול זה לשאול ב' שאלות על השפת אמת:

א: קראתי שהשפת אמת יצא אך ורק פעמיים מפולין. פעם אחת נסע לברלין ופעם אחת נסע לקרעניץ שבגאליציה.
קרעניץ כמדומני היא עיר נופש ומסתבר שנסע בשביל זה. האם ידוע מדוע נסע לברלין, באיזה שנה היו הנסיעות האלו ולכמה זמן נסע ולמה נסע?

ב: ראיתי מובא שהבית ישראל התבטא כי העולם לא ידע את גדולתו התורנית של השפ"א בנגלה. האם באמת התפרסם השפ"א בלומדות שלו בנגלה רק לאחר פטירתו? חשבתי שהכירו זאת עוד בחייו.

[תולעת-ספרים]

לשאלה שמעלי:
א] למיטב ידיעתי נסע לברלין לצרכי רפואה.
ב] יש אומרים כי לא רק שלא היה מפורסם אלא שגם לאחר שנתגלו החידושים על הש"ס לא רצו כל כך להדפיסם כיון שלא היו כתובים בדרך למדני של פולין כדגומת זקינו החידושי הרי"ם, ומטעם זה הם נדפסו כל כך באיחור (לעומת הספר על התורה). אולם יש מפקפקים בסיפור זה.

[מתפעל]

יישר כח,
מיטב ידיעתך נובעת מהיכן? קראת היכן שהוא?
באיזה שנה נסע לברלין ולצורך רפואה של מה? אתה מדבר בתרס"ה כשחלה ונפטר?

[איש_ספר]

ישנ החוברת קטנה של חידושי השפ"א ליומא שי"ל מכת"י ע"י שינפלד מלונדון, ושמעתי שהפני מנחם התנגד להדפסתן, מאידך בנו הגרש"א עמד מאחורי ההדפסה.

[מתפעל]

איפה אפשר לראות את החוברת? היא נמצאת באוצר?

מתי זה יצא לאור? האם הגרש"א נתן מכתב ברכה?

למה התנגד הפני מנחם להדפיסה?

[מתפעל]

איש ספר
נשארת כאן בעל חוב

[איש_ספר]

לפני שנים רבות, התגלה כת"י קטן שהיה בו עשרה דפים על מכות ועוד שלושה על יומא, הכ"י זוהה ככי"ק של השפ"א, (ואף נבדק ע"י הגרפולוג הנודע הללי), ולפי הסיפור הובא לארץ בידי ר' נחמיה אלתר זקנו של הרבי שליט"א (מקווה שאני לא משבש כאן את השמות) כאשר ביקר בארץ, כתה"י הובא אל הפני מנחם והוא נתן דבריו לשיעורין: על מסכת מכות טען שהיות והגרי"מ בידרמן לא הו"ל כלל מחידושי חמיו השפ"א, הרי שאין מניעה להדפיס, אבל על יומא, מכיון שנדפסו החידושים ליומא על ידו ואעפ"כ לא כלל את החידושים הללו, אולי יש טעם בדבר ולכן לא להדפיס. כעבור זמן רצה ר' נחמיה שיינפלד (מח"ס דעת עזרא על האבן עזרא) להו"ל את חידושי יומא במהדורה מצומצמת לבר מצוה של בנו, והגר"ש אלתר שליט"א, נתן את ידו לכך ועיטר את הדברים בהערות וכו', ולדבריו, דברי אביו הפ"מ היו שלא להדפיס בתוך השפ"א מה שהגרי"מ אולי השמיט, אבל להדפיס כחוברת נפרדת במתוכנת מצומצמת אין מניעה. עם זאת לפי הוראתו של הרבי שליט"א, מחק ר' נחמיה משער החוברת את המשפט שכבר נכתב שם: יו"ל לראשונה מתוך כי"ק. הגם שמשפט זה מופיע בכל עמוד של החוברת. והוא ר"נ אינו יודע טעם להוראתו זו של הרבי.

אקוה שבזה פרעתי את חובי, והעיקר שתיקנתי את דברי למעלה שנכתבו שלא במדויק.

[זלמניו]

רבי נחמיה אלתר זי"ע לא רק ביקר כאן כי אם התגורר כאן תקופה ארוכה ברחוב החבשים בירושלים והגיד שיעורים בישפ"א.

[מנשה צוריאל]

האם לא התגורר תקופה בצפת? ידוע למישהו פרטים?

[מתפעל]

יישר כח איש ספר
מה שם החוברת?
האם נמצאת כאן באוצר?

[יד לפה]

. כעבור זמן רצה ר' נחמיה שיינפלד (מח"ס דעת עזרא על האבן עזרא)

הוא גם חיבר איזה ספר שי"ל ע"י מוסד הרב קוק ובו מאמרים עפ"י השפ"א.
(כמנהגם של הנגידים הת"ח והגאונים..)

[איש_ספר]

לפני שנים רבות, התגלה כת"י קטן שהיה בו עשרה דפים על מכות ועוד שלושה על יומא, הכ"י זוהה ככי"ק של השפ"א, (ואף נבדק ע"י הגרפולוג הנודע הללי), ולפי הסיפור הובא לארץ בידי ר' נחמיה אלתר זקנו של הרבי שליט"א (מקווה שאני לא משבש כאן את השמות) כאשר ביקר בארץ, כתה"י הובא אל הפני מנחם והוא נתן דבריו לשיעורין: על מסכת מכות טען שהיות והגרי"מ בידרמן לא הו"ל כלל מחידושי חמיו השפ"א, הרי שאין מניעה להדפיס, אבל על יומא, מכיון שנדפסו החידושים ליומא על ידו ואעפ"כ לא כלל את החידושים הללו, אולי יש טעם בדבר ולכן לא להדפיס. כעבור זמן רצה ר' נחמיה שיינפלד (מח"ס דעת עזרא על האבן עזרא) להו"ל את חידושי יומא במהדורה מצומצמת לבר מצוה של בנו, והגר"ש אלתר שליט"א, נתן את ידו לכך ועיטר את הדברים בהערות וכו', ולדבריו, דברי אביו הפ"מ היו שלא להדפיס בתוך השפ"א מה שהגרי"מ אולי השמיט, אבל להדפיס כחוברת נפרדת במתוכנת מצומצמת אין מניעה. עם זאת לפי הוראתו של הרבי שליט"א, מחק ר' נחמיה משער החוברת את המשפט שכבר נכתב שם: יו"ל לראשונה מתוך כי"ק. הגם שמשפט זה מופיע בכל עמוד של החוברת. והוא ר"נ אינו יודע טעם להוראתו זו של הרבי.

אקוה שבזה פרעתי את חובי, והעיקר שתיקנתי את דברי למעלה שנכתבו שלא במדויק.

http://www.otzar.org/book.asp?177244

[מתפעל]

רפ.jpg (148.23 KiB) נצפה 14136 פעמים

[מתפעל]

שאלה,

מנין ידע השפת אמת על היהודי הזה ואת פרטי הסיפור?

האם צריך להבין שהיה זה על פי רוח הקדש?

[פשיסחא]

בהספד של הרה"ג רבי אברהם צבי פערלמוטר ראב"ד ורשא על השפ"א נדפס בספרו דמשק אליעזר נמצא אפיון לא ידוע כ"כ על השפ"א. ז"ל שם בתו"ד: יועץ נאמן להמתייעצים בו להחרדים להנאורים, מרחם לכל אשר ירוחם בגופו ובמאודו מבלי הביט עלתואר איש ואיש.... מיליו כושל הקימו כל הבא אליו מורדף ומודאג יצא שמח וטוב לב.... וגם אשר לא מבנ"י המה בהפנותם אליו בענינים שונים קיבל אותם בסבר פנים יפות...

האם ידוע עוד אשר ציינו עליו דברים כגון אלו?

[י. אברהם]

האם תוכל להעלות כאן את ההספד הנ"ל?
או לפחות לתת מראה מקום מדוייק?

[בקרו טלה]

הודפס בתוך ספר השבט ליהודה - אראטין (עמ' 51 - 86 מעמודי האוצר)

[בקרו טלה]

בהספד של הרה"ג רבי אברהם צבי פערלמוטר ראב"ד ורשא על השפ"א נדפס בספרו דמשק אליעזר נמצא אפיון לא ידוע כ"כ על השפ"א. ז"ל שם בתו"ד: יועץ נאמן להמתייעצים בו להחרדים להנאורים, מרחם לכל אשר ירוחם בגופו ובמאודו מבלי הביט עלתואר איש ואיש.... מיליו כושל הקימו כל הבא אליו מורדף ומודאג יצא שמח וטוב לב.... וגם אשר לא מבנ"י המה בהפנותם אליו בענינים שונים קיבל אותם בסבר פנים יפות...
האם ידוע עוד אשר ציינו עליו דברים כגון אלו?

עי' בזכר צדיק - הספד על ר' רפאל הכהן אב"ד ק"ק אה"ו (אלטונא תקס"ה)

[י. אברהם]

הודפס בתוך ספר השבט ליהודה - אראטין

האם באמת נמצא ההספד בס' דמשק אליעזר?

[בקרו טלה]

-

[פשיסחא]

הספר דמשק אליעזר נמצא באוצר ובשער כתוב שיש בסופו קונטרס ארץ צבי בדברי אגדה אך משום מה באוצר החכמה לא נמצא הקונטרס בסופו בתוכנה אחרת נמצא גם קונטרס ארץ צבי ושם נמצא ההספד.
דימוי הלשונות להספד הנדפס בזכר צדיק מעניין מאד, מה שאומר שר' אברהם צבי העתיק לשונות הספד מספרים אחרים וביותר שבשני ההספדים מדבר באותו קטע על אותו עניין שהנספד היה מצד אחד תקיף בענייני יהדות ומצד שני רך וטוב בשאר ענייניו, אך עצם העתקת לשונו לא משנה כלום, השאלה היא רק לעניין אמינות הנאמר, האם נאמר שהעתיק בלי לדעת שאכן היו דברים אלו בנספד? מה גם שהלשון להחרדים להנאורים ולאשר לא מבני ישראל לא נמצא בזכר צדיק (וגם לא מתאים לתקופתו)

לעצם העניין השפ"א ידוע שלא הרבה להתעסק בצרכי ציבור ולא יצא כמעט מעירו ובכלל היה די סגור, ותיאור זה הוא די מחודש לענ"ד,
ידוע על פגישה קצרה בין נחום סוקולוב לשפ"א ראה ספר קהילה סוסנוביץ והסביבה עמ' 538 (כל המאמר שם מעניין מאד על ייסוד העתון החרדי ע"י הרב מפאביניץ בן השפ"א)

[פשיסחא]

מנהג פולין בצומות המובא בשפ"א דלא כהמנהג השתא: 'באמת עמא דבר דמקילין לאכול בביה"ש ונראה שיש להם על מה לסמוך'

שפת אמת מסכת תענית דף יב עמוד א
בגמ' כל תענית שלא שקעה עליו חמה כו' פי' הפוס' דהיינו צאת הכוכבים, ובאמת צ"ע דאפי' לפיר"ת דמשקיעת החמה סוף שקיעה היא מ"מ מתחיל מזמן זה בה"ש עד צה"כ והם ג' חלקי מיל כמבואר בפ"ב דשבת א"כ שקיעת החמה אינו צה"כ, ונראה דלאו דוקא נקט הרא"ש צה"כ ועיקר כוונתו על סוף שקיעה רק משום דמספק מחמירין להתענות עד צה"כ נקט צה"כ, וכ"כ התוס' והרא"ש בע"ז (ל"ד) ובתוס' במנחות (כ' ב) ע"ש דמשמע דחומרא בעלמא היא אבל פי' שקיעה היא קודם ביה"ש כנ"ל, מיהו בעיקר הדין כ' המרדכי והגמ"י והובא דבריהם בב"י ובמ"א (סי' תקס"ב) דאסור לאכול עד צה"כ ואף על גב דמשמע בגמ' דפסחים (נ"ד ב) דאי לאו חומרא דתשעה באב הי' בה"ש מותר שאני אפוקי יומא מעיולי ע"ש, ומשמע דס"ל דאע"ג דסד"ר לקולא מ"מ בסוף היום לא הותר מספק האיסור שהי' עד עתה, והמ"א מביא ראי' לזה מעירובין (ל"ו) ע"ש כעין חילוק זה, אכן מסתימת לשון הגמ' משמע דלמ"ד בט"ב דביה"ש שלו מותר בין בתחילת תענית בין בסופו מותר, וכן מצאתי בהדיא בתוה"א להרמב"ן בענין אבילות ישנה ע"ש גבי תענית שחל בע"ש וז"ל בתענית יחיד דביה"ש שלו מותר כיון שהחמה שוקעת כבר נכנס בתוספת שבת כו' מבואר דס"ל דאחר שקיעת החמה דהיינו בה"ש הותר לו לאכול, והר"ן (בפ"ד דסוכה) כ' דביו"ט שני דרבנן אם הגיע ביה"ש ולא נטל אתרוג עדיין אינו מחויב ליטול דהוי סד"ר ולקולא ע"ש הרי דבספק דרבנן אין לחלק בין אפוקי יומא, והראי' שהביא המג"א מעירובין ע"כ צ"ל דשם כיון דעירובין דרבנן ומ"מ גוף הקנינים דאורייתא הא יש לדון בי' דין ספק תורה ג"כ לכן בזה חילקו בין עיולי יומא לאפוקי יומא, ויותר הי' נלפע"ד לחלק דאע"ג דבד' תעניות חוץ ת"ב בה"ש מותר מ"מ י"ל דבתענית שיחיד קבל עליו הוי כאיסור תורה משום נדרו [שוב ראיתי כעין זה ברא"ש (סי' י"ד) ועמ"ש לקמן עליו] וס' תורה לחומרא ולפ"ז י"ל דחפי' בעיולי יומא בה"ש שלו אסור בתענית שיחיד קבל עליו, מיהו אין זה מוכרח דכיון דחזינן דשם תענית עליו אף כשאוכל בבה"ש א"כ מסתמא היחיד לא קיבל עליו טפי משיעור תענית שבשאר תעניתים דרבנן בפרט דבגמ' לא איתמר רק שקיעת החמה למה נאסור עד צה"כ וצ"ע לדינא, ובאמת עמא דבר דמקילין לאכול בביה"ש ונראה שיש להם על מה לסמוך שוב ראיתי בסמ"ג (מצוה צ"ו) שמאריך בזה וכ' להחמיר מטעם אחר:

[לעומקו של דבר]

יקב הדין את ההר נמצא באוצר

[פשיסחא]

יקב הדין את ההר נמצא באוצר

הוא נמצא באוצר למרות שכולו מכוון נגד האמרי אמת זצ"ל

[ציפורן]

מתוך האוצר:
וחבל שכך....

[בקרו טלה]

הספר דמשק אליעזר נמצא באוצר ובשער כתוב שיש בסופו קונטרס ארץ צבי בדברי אגדה אך משום מה באוצר החכמה לא נמצא הקונטרס בסופו, בתוכנה אחרת נמצא גם קונטרס ארץ צבי ושם נמצא ההספד.

[הא לחמא עניא]

היות ומחר בלילה הוא היארצייט של מרן השפת אמת, כדאי להקפיץ זאת למען יוכלו עוד כמה להתבשם מהני מילי מעלייתא.

[ציפורן]

חתנו, הגאון רבי יעקב מאיר בידרמן הי"ד כותב בהקדמה לספר שפ"א עהש"ס ....
״למלאות רצון המתאוים ליהנות מזיו תורתו של כ״ק מורי חמי זצ״ל,
וחפצים להגות בדבריו הנכתבים בקדושה ובטהרה, לאמיתה של תורה״....
--לאור חידושיו זצ"ל התבסמו רבים, מכל גווני ורובדי הציבור.
ומן המפרוסמות היא אצל הרב קוק זצ"ל, (האם הרי"א מזכיר ממנו בספריו?)