הרב חיים דב רבינוביץ

[שייף נפיק]

מה ידוע לכם עליו?
ומי יעלה לנו הויקיפידיה ויוורידה לנו?
ידוע לי שהיה תלמיד חכם מופלג, סופר מהיר בעל יבול עצום ממש, פירוש מקיף ומיוחד על כל התנך, על תנחומא בראשית ושמות, על הסטוריה, מקיף ומיוחד בהיר במיוחד.
נראה גם שהיה עסקן ציבורי.
ראיתי ספר בשם נחל הדמעות מאת ח. ד. רבינוביץ שעוסק בסיפור על המדינה בראשיתה ותוקף הרבה מאוד את הנטורי קרתא ואת הקנאים, מענין אותי אם הוא המחבר ומה הרקע שמאחורי חיבור הספר?
אגב אין את ספריו באוצר מלבד ב' ספרים. למה?

[ברמן]

חיבר מספר ספרי סיפורים עם תוכן משמעותי "לבטים" "המרד של מארדי", ""נחל הדמעות". בספר "נחל הדמעות" מתוארת דמותו האישית בתקופה הקצרה של עבודתו בלשכת שר הסעד ר' יצחק מאיר לוין. הסיפורים שם מדהימים, והשמות הבדויים שם הקלו עליו לגלות דברים שבסתר ממסדרונות המפלגה. את עצמו הוא מכנה בשם "ברניקר", ואת השר רי"מ נקרא "שמחה שרגא" (יצחק=שמחה, מאיר=שרגא, נר מאיר), אחד מעוזרי השר מכונה בשם "אייזנשטיין" והוא מתאר את דמותו כפולני חסידי וחתרן מעורר תככים בלשכת השר. הוא מתאר את הביקור הקשה והמביך שארגן עבור רי"מ בבית החזון איש (ואת עידודו של החזון איש להמשיך בכתיבת ספרו "דעת סופרים" על התנ"ך), והוא מתאר את תמהוניותו של משה הירש מנטוריקרתא. וגם זה בשם בדוי.

בספר "המרד שלך מארדי" שנכתב בתקופת עבודתו בארה"ב כמחנך בסמינר של ישיבת טלז בקליבלנד, הוא תאר את הווי החיים של בני התורה הספורים בארה"ב, עם בלבולים ותסכולים בדור הראשון של בני הישיבות ובעלךי התשובה המבולבלים באותה תקופה.

בספר "לבטים" הוא מתאר את לבטי הנפש של בני הישיבות בשנות התר"ע והסחפותם אחר התנועות הקומוניסטיות והציוניות. תיאור מרתק וספר חובה להבנת התקופה הקשה של המשבר הקשה חיים הרוחנייים של יהדות מזרח אירופה באותן השנים.

[מאיר סובל]

הספר לבטים הופיע בהמשכים כטור בעיתון בפולין תחת שם עט, בעודו בחור בישיבת שער התורה אצל רבי שמעון שקאפ.
כמדומה שהיה כותב בעיתונים דאז גם מאמרים וכתבות מלבד הסיפור הזה. כל מה שכתב היה בו כיוון של חינוך הדור. ואכן בשנים הבאות הקדיש את עצמו לכתיבה על מנת ללמד את המורים תנ"ך על פי המפרשים המקובלים לבל ירעו בשדות ביקורת המקרא וכדו'.

בישיבה היה מהבחורים המבוגרים בעל דמות מובילה לצביון הישיבה, ונמנה על מקורבי המשגיח רבי שלמה הרכבי זצ"ל.

אביו רבי פייטל זצ"ל היה רב עיירה וממקורבי רבי חיים עוזר גרודזנסקי.

[אברהם]

בגליון 'שמחת שלמה' פרסמתי בעבר:

שמעתי מהגרש"מ שליט"א שכאשר היה בחור בישיבת פונביז', היה מנהג מצוי אצל הבחורים שהולכים לרחוץ בים ביום שישי בבוקר, וגאון עוזינו הגרא"מ שך זי"ע היה כועס על זה הרבה, והיה זועק על זה בשיחותיו שאין שום היתר להתבטל ביום שישי וכו' וכו'.
והנה פעם אחת ביום שישי, בית המדרש היה ריק כמעט לגמרי... הרב שך ישב במקומו ולמד, והנה נכנס להיכל בית המדרש רבי חיים דב רבינוביץ זצ"ל [מחבר ספרי 'דעת סופרים' על הנ"ך, מחשובי הסופרים החרדיים דאז] הוא ניגש למקומו של הרב שך וקרא לעברו בטרוניא: היכן כל הבחורים? למה אינם יושבים ולומדים?
לשמע הדברים התרומם הרב שך ממקומו, ונזף בו: מה אתה שח? הבחורים עמלו בתורה בכל כוחם במשך כל ימות השבוע, עד שתשו כוחותיהם והלכו להינפש על שפת הים! האם לא מגיע להם לנוח מעט? למה אתה מטיל בהם דופי?? הגרש"מ שישב בצד ולמד, לא האמין למשמע אוזניו – איך הרב שך מהפך בזכותם של הנוסעים לים ביום שישי...

כשראה הרב שך שרבי חיים רבינוביץ הנ"ל נבהל מגערתו, רצה לפייסו, ומכיון שהיה עוסק בהיסטוריה יהודית, אמר לו הרב שך: בוא ושמע כלל גדול בהיסטוריה – לעולם לא תמצא אדם הגדול מהוריו!
לשמע הדברים, גיחך ר' חיים: ומה תאמר על רבי איסר זלמן? [דודו של הרב שך, שהוריו היו אנשים 'פשוטים'] ענה לו הרב שך בנחרצות: הוריו היו גדולים ממנו!
המשיך ר' חיים: ומה תאמר על החפץ חיים? וגם עליו השיב הרב שך, בודאי היו הוריו גדולים ממנו.
וכך עברו שם אחר שם, ורק כשהגיע להגאון מווילנא, אמר הרב שך: הגר"א שאני... הוא באמת היה גדול מאביו, אבל על דרך כלל – אין בן גדול מאביו!

[קראקובער]

על המושג יין בן חומץ לא שמעת?!

[נוטר הכרמים]

היה ראוי להרחיב לדמותו של האיש הדגול זמצ"ל נשוא הדיון, שעל דכוותיה ניתן להמליץ 'אספרה כבודך ולא ראיתיך אדמך אכנך ולא ידעתיך'.
אדמהו אכנהו מפי כתבו, ובפרט מן היצירה ההיסטורית המדהימה שלו, נופת צופים וכל טעם. טוב טעם ודעת זקנים מלווה בביקורת שכלתנית שנונה ומלוטשת עם רגש פנימי עמוק. כשרון רב לחבר את מסרי העבר לתקופתינו אנו. יש בספר המון עקבות של מרירות ליטאית אופיינית מהסוג של שרידי שנחאיי, רבות הוא מכה בשבט חובלים כנביא זעם, ונראה שחש עומד כתורן בראש הר, צופה לדורות.
---

בקשר לעובדה הנפלאה שסופרה ע"י 'אברהם'. כמדומני שאין הכוונה כי אין בן שנתעלה לפסגות רוחניות והישגים תורנייים יותר מאביו, אין לך טפשות גדולה מזו. הכוונה כנראה ל'נקודה הפנימית' שממנה מתחיל כל בנין האדם. אין לך באילן המתנשא אל הגובה מה שאין בנמצא ב'כח' ובזעיר אנפין בשורש העמוק. כל הגדילה היא מכח האב ואבותיו לפניו. ולעיתים ישמש האב רק כחוליה בעלמא, חסרת משמעות עצמית, אבל הכח המצמיחיעבור דרכו.

[שיף]

את זה היה בעבר
viewtopic.php?f=4&t=24259&hilit=%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5
וגם את זה
viewtopic.php?f=19&t=5716&p=48461&hilit=%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5#p48460
ועוד יותר כאן
viewtopic.php?f=7&t=10290&p=122686&hilit=%D7%93%D7%A2%D7%AA+%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5#p122686

[שייף נפיק]

נו איך זה שאין כאן איזה ידען שיביא איזה מאמר או אפילו כתבה עליו...

[שייף נפיק]

[quote="ברמן"]''חיבר מספר ספרי סיפורים עם תוכן משמעותי "לבטים" "המרד של מארדי", ""נחל הדמעות". בספר "נחל הדמעות" מתוארת דמותו האישית בתקופה הקצרה של עבודתו בלשכת שר הסעד ר' יצחק מאיר לוין. הסיפורים שם מדהימים, והשמות הבדויים שם הקלו עליו לגלות דברים שבסתר ממסדרונות המפלגה. את עצמו הוא מכנה בשם "ברניקר", ואת השר רי"מ נקרא "שמחה שרגא" (יצחק=שמחה, מאיר=שרגא, נר מאיר), אחד מעוזרי השר מכונה בשם "אייזנשטיין" והוא מתאר את דמותו כפולני חסידי וחתרן מעורר תככים בלשכת השר. הוא מתאר את הביקור הקשה והמביך שארגן עבור רי"מ בבית החזון איש (ואת עידודו של החזון איש להמשיך בכתיבת ספרו "דעת סופרים" על התנ"ך), והוא מתאר את תמהוניותו של משה הירש מנטוריקרתא. וגם זה בשם בדוי.''



האם שאר העובדות המובאות בסיפור קשורות אל המציאות? (כגון פריקת עול של בנו של השר כתוצאה מהמחלוקת על השר וכדו')
הרושם שהספר עשה עלי כאילו נכתב לאחר מה שקרה עם מגמתיות להוקיע את ה'הלוך ילך' של הקנאים ושאר מפריעים.

[לייטנר]

בקשר לעובדה הנפלאה שסופרה ע"י 'אברהם'. כמדומני שאין הכוונה כי אין בן שנתעלה לפסגות רוחניות והישגים תורנייים יותר מאביו, אין לך טפשות גדולה מזו. הכוונה כנראה ל'נקודה הפנימית' שממנה מתחיל כל בנין האדם. אין לך באילן המתנשא אל הגובה מה שאין בנמצא ב'כח' ובזעיר אנפין בשורש העמוק. כל הגדילה היא מכח האב ואבותיו לפניו. ולעיתים ישמש האב רק כחוליה בעלמא, חסרת משמעות עצמית, אבל הכח המצמיחיעבור דרכו.

האם אברהם אבינו שייך לרוב או לחריגים?

[אליסף]

יש עוד ספר ממנו "התפילין של נפתלי" על תל אביב בשנים לפני תש"ח

[הגהמ]

לפני איזה שנים כתבו עליו ועל ספריו (כמדומני לקראת מהדורתם חדשה) בישורון.

[איש_ספר]

באחד מכרכי הדרום התפרסמה ביקורת נשכנית ואכזרית במיוחד מהרב ליינר על דעת סופרים. מעניין מה הרקע שמאחורי הדברים.

[לייטנר]

באחד מכרכי הדרום התפרסמה ביקורת נשכנית ואכזרית במיוחד מהרב ליינר על דעת סופרים. מעניין מה הרקע שמאחורי הדברים.

אכזריות לא חסרה בפורום, גם בלי רקע מאחורי הדברים.

[שייף נפיק]

[list=][/list]

באחד מכרכי הדרום התפרסמה ביקורת נשכנית ואכזרית במיוחד מהרב ליינר על דעת סופרים. מעניין מה הרקע שמאחורי הדברים.

איזה ליינר?

[הגהמ]

הכוונה למאמרו של הג"ר ירוחם ליינער מראדזין ב'הדרום' גליון נז (תשמ"ח). חשוב לציין שהביקורת נדפסה יותר מעשרים שנה אחרי פטירת הג"ר ירוחם בשנת תשכ"ד, וברור לי הדבר שהוא לא התכוון מעולם לפרסמה בעצמו. ונימוקי עמי: קודם כל מפני שלמרות חריפותו הטבעית היה נעים ועדין ודומני שביתר מאמריו הרבים (שמרביתם כונסו לאחרונה לספר 'תפארת ירוחם') לא כתב בסגנון כה בוטה ונושך כמו שיש במאמרו שם. [בתוך מאמרו שם מתרעם גם על שר המסכים "הרב הראשי לישראל דר. הרצוג", וככל שזכור לי אף פעם אחר לא התייחס אליו בנימת זלזול שכזה]. ועוד, הערותיו של הג"ר ירוחם הן על מהדורה ראשונה של ספרי דעת סופרים על ספרי בראשית שמות ויקרא שנדפסו בין השנים תש"ג-תשי"ג, ואת ביקורתו כתב בו בפרק (כלשונו שם "וזה מקרוב נדפסו"). במהד' הבאות של הספר שנדפסו בתוך פרק זמן קצר אח"כ החל משנת תשי"ד תוקנו כמה מהדברים שהעיר עליהם הג"ר ירוחם, וקרוב מאד בעיני שבעשר השנים האחרונים לימי חייו ידע על כך ולכן לא נזקק לפרשה זו עוד.

[שייף נפיק]

הרז'דינער הנ"ל היה אנטי ציוני אולי?

[ממרומי היער]

בגליון 'שמחת שלמה' פרסמתי בעבר:

שמעתי מהגרש"מ שליט"א שכאשר היה בחור בישיבת פונביז', היה מנהג מצוי אצל הבחורים שהולכים לרחוץ בים ביום שישי בבוקר, וגאון עוזינו הגרא"מ שך זי"ע היה כועס על זה הרבה, והיה זועק על זה בשיחותיו שאין שום היתר להתבטל ביום שישי וכו' וכו'.
והנה פעם אחת ביום שישי, בית המדרש היה ריק כמעט לגמרי... הרב שך ישב במקומו ולמד, והנה נכנס להיכל בית המדרש רבי חיים דב רבינוביץ זצ"ל [מחבר ספרי 'דעת סופרים' על הנ"ך, מחשובי הסופרים החרדיים דאז] הוא ניגש למקומו של הרב שך וקרא לעברו בטרוניא: היכן כל הבחורים? למה אינם יושבים ולומדים?
לשמע הדברים התרומם הרב שך ממקומו, ונזף בו: מה אתה שח? הבחורים עמלו בתורה בכל כוחם במשך כל ימות השבוע, עד שתשו כוחותיהם והלכו להינפש על שפת הים! האם לא מגיע להם לנוח מעט? למה אתה מטיל בהם דופי?? הגרש"מ שישב בצד ולמד, לא האמין למשמע אוזניו – איך הרב שך מהפך בזכותם של הנוסעים לים ביום שישי...

כשראה הרב שך שרבי חיים רבינוביץ הנ"ל נבהל מגערתו, רצה לפייסו, ומכיון שהיה עוסק בהיסטוריה יהודית, אמר לו הרב שך: בוא ושמע כלל גדול בהיסטוריה – לעולם לא תמצא אדם הגדול מהוריו!
לשמע הדברים, גיחך ר' חיים: ומה תאמר על רבי איסר זלמן? [דודו של הרב שך, שהוריו היו אנשים 'פשוטים'] ענה לו הרב שך בנחרצות: הוריו היו גדולים ממנו!
המשיך ר' חיים: ומה תאמר על החפץ חיים? וגם עליו השיב הרב שך, בודאי היו הוריו גדולים ממנו.
וכך עברו שם אחר שם, ורק כשהגיע להגאון מווילנא, אמר הרב שך: הגר"א שאני... הוא באמת היה גדול מאביו, אבל על דרך כלל – אין בן גדול מאביו!

מקור לדברי הרב שך זצ"ל שהבאת:
בעמודה השמאלית באות י"ז. שבוע טוב!
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 56&hilite=

[מה שנכון נכון]

מקור לדברי הרב שך זצ"ל שהבאת:
בעמודה השמאלית באות י"ז. שבוע טוב!
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 56&hilite=

כוונת האגודה שבד"כ מחזיק האדם את זקינו לצדיק, (כנראה בחוש גם היום), ולכן נתפשט המנהג לקרוא על שמו.
[אם כל מי שחי ב"דור קודם" הוא צדיק יותר, למה שלא יקרא ע"ש כל מי שחי בדור של זקינו?].

[ממרומי היער]

מקור לדברי הרב שך זצ"ל שהבאת:
בעמודה השמאלית באות י"ז. שבוע טוב!
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 56&hilite=

כוונת האגודה שבד"כ מחזיק האדם את זקינו לצדיק, (כנראה בחוש גם היום), ולכן נתפשט המנהג לקרוא על שמו.
[אם כל מי שחי ב"דור קודם" הוא צדיק יותר, למה שלא יקרא ע"ש כל מי שחי בדור של זקינו?].

אמו"ר שליט"א נוהג לצטט את בדברי האגודה הנ"ל ומבאר בזה, שבכל אדם באשר הוא יש נקודה מאירה וזוהרת אחת בנפשו ואישיותו אשר בזה הוא 'חד בדרא' וגדול הדור ממש, והבן שמחוייב לכבדו, יש לו מצוה להאיר את הנקודה הזו ולכן המנהג לקרוא על שם האבא.
מצאתי לזה מקור בספר חיי אדם בהלכות כיבוד אב ואם שאומר בכלל סז, סעיף ג:

הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדיבור...שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר כבוד, שאם לא כן, הרי כתיב "בפי ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני".

[מחולת המחנים]

בגליון 'שמחת שלמה' פרסמתי בעבר:

שמעתי מהגרש"מ שליט"א שכאשר היה בחור בישיבת פונביז', היה מנהג מצוי אצל הבחורים שהולכים לרחוץ בים ביום שישי בבוקר, וגאון עוזינו הגרא"מ שך זי"ע היה כועס על זה הרבה, והיה זועק על זה בשיחותיו שאין שום היתר להתבטל ביום שישי וכו' וכו'.
והנה פעם אחת ביום שישי, בית המדרש היה ריק כמעט לגמרי... הרב שך ישב במקומו ולמד, והנה נכנס להיכל בית המדרש רבי חיים דב רבינוביץ זצ"ל [מחבר ספרי 'דעת סופרים' על הנ"ך, מחשובי הסופרים החרדיים דאז] הוא ניגש למקומו של הרב שך וקרא לעברו בטרוניא: היכן כל הבחורים? למה אינם יושבים ולומדים?
לשמע הדברים התרומם הרב שך ממקומו, ונזף בו: מה אתה שח? הבחורים עמלו בתורה בכל כוחם במשך כל ימות השבוע, עד שתשו כוחותיהם והלכו להינפש על שפת הים! האם לא מגיע להם לנוח מעט? למה אתה מטיל בהם דופי?? הגרש"מ שישב בצד ולמד, לא האמין למשמע אוזניו – איך הרב שך מהפך בזכותם של הנוסעים לים ביום שישי...

כשראה הרב שך שרבי חיים רבינוביץ הנ"ל נבהל מגערתו, רצה לפייסו, ומכיון שהיה עוסק בהיסטוריה יהודית, אמר לו הרב שך: בוא ושמע כלל גדול בהיסטוריה – לעולם לא תמצא אדם הגדול מהוריו!
לשמע הדברים, גיחך ר' חיים: ומה תאמר על רבי איסר זלמן? [דודו של הרב שך, שהוריו היו אנשים 'פשוטים'] ענה לו הרב שך בנחרצות: הוריו היו גדולים ממנו!
המשיך ר' חיים: ומה תאמר על החפץ חיים? וגם עליו השיב הרב שך, בודאי היו הוריו גדולים ממנו.
וכך עברו שם אחר שם, ורק כשהגיע להגאון מווילנא, אמר הרב שך: הגר"א שאני... הוא באמת היה גדול מאביו, אבל על דרך כלל – אין בן גדול מאביו!

להעיר מדברי האבן עזרא ריש פרשת תולדות (בראשית כה, כ) "אחות לבן הארמי - הוא ידוע ונכבד מאביה, וכן אחות נחשון (שמות ו, כג)", והיינו שהיה נחשון נכבד מאביו עמינדב, אמנם בגמ' ב"ב דף ק"י ע"א דרשו מפסוק זה שהנושא אשה יבדוק באחיה.

[אום אני חומה]

יש לחלק בין "ידוע ונכבד" לבין גדלות פנימית. גם ראז"מ היה "ידוע ונכבד" יותר מאביו.
(ואגב, כדרכו של האב"ע פירש הרמב"ן את 'ואת קמואל אבי ארם')

[לייטנר]

יש לחלק בין "ידוע ונכבד" לבין גדלות פנימית. גם ראז"מ היה "ידוע ונכבד" יותר מאביו.
(ואגב, כדרכו של האב"ע פירש הרמב"ן את 'ואת קמואל אבי ארם')

בענין קמואל, מעניין לראות דעתו של הנצי"ב בהוספות מכתי"ק שבסוף מהדורת תפרח"י ואת השינוי המשמעותי במהדורת שפירא.

[דורשי יחודך]

במוסף השבת השבוע (פ' בראשית תשפ"ד) היתה כתבה נפלאה עליו, לא הכרתי כלל את דמותו, ממש נותן חשק ללכת ולהתעמק בספריו.

[פרנקל תאומים]

חמיו היה הג"ר חיים מרדכי ברונרוט, רב דטשכנוב ואח"כ ראב"ד תל אביב.