מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל

[הוד_והדר]

הגרז"ר בענגיס (בדרך עץ החיים, ע' 660)

ר' זעליג ראובן נפטר בז' סיון תשי"ג
ואתה מן הסתם מערבב עם הסיפור של החלום של ר' הערש פסח פראנק

[ברוז]

הכתבים בד"ת וכן באגדה, אין להדפיס רק אלה שידעו שעברתי עליהם והם מוכנים לדפוס.

!!!

[בברכה המשולשת]

הגרז"ר בענגיס (בדרך עץ החיים, ע' 660)

ר' זעליג ראובן נפטר בז' סיון תשי"ג
ואתה מן הסתם מערבב עם הסיפור של החלום של ר' הערש פסח פראנק

לא עירבבתי. התייחסתי לחלום הנ"ל של מרן הגרצפ"פ (ע"ז מדובר במקור שהזכרתי). ובצוואה של הגראי"ל לא כתוב שכולם נפטרו בתשי"ד

[סוקולקה]

מעניין למי הכוונה לג' גדולי עולם בתשי"ד

החזון איש נפטר בטו חשון, ר' איסר זלמן בי' כסלו, מי השלישי?

הרב דסלר נפטר באדר וכן הרב גרשנוביץ בסיון, אז מי יכול להיות

הרב דסלר נפטר בטבת ולא באדר אז זה מאוד מתאים...

[הרע במיעוטו]

הכתבים בד"ת וכן באגדה, אין להדפיס רק אלה שידעו שעברתי עליהם והם מוכנים לדפוס.

!!!

כנראה הכוונה שלא להדפיס בתור כתב ידו אלא רק מפי השמועה וכו'

[פרי יהושע]

(בתקוה שזה האשכול המתאים)
בצוואתו (סע' יג) ציוה שלא ילוהו בניו. אמנם הם הגיעו לפחות עד אחרי הטהרה, ואמרו קדיש אחרי סתימת הגולל.
בבורותי לא אדע, האם (א) נתקיימה הצוואה, והיינו שלויה מתחילה רק אחרי הטהרה, ואחרי סתימת הגולל היא כבר נגמרה, וא"כ אף אחד מחוץ לביה"ק לא זכה ללותו, או (ב) לא נתקיימה הצוואה?

לא ללכת אחרי המיטה זה העניין לתיקון שז"ל

[הוד_והדר]

הגרז"ר בענגיס (בדרך עץ החיים, ע' 660)

ר' זעליג ראובן נפטר בז' סיון תשי"ג
ואתה מן הסתם מערבב עם הסיפור של החלום של ר' הערש פסח פראנק

לא עירבבתי. התייחסתי לחלום הנ"ל של מרן הגרצפ"פ (ע"ז מדובר במקור שהזכרתי). ובצוואה של הגראי"ל לא כתוב שכולם נפטרו בתשי"ד

כתוב זמן קצר

[הוד_והדר]

מעניין למי הכוונה לג' גדולי עולם בתשי"ד

החזון איש נפטר בטו חשון, ר' איסר זלמן בי' כסלו, מי השלישי?

הרב דסלר נפטר באדר וכן הרב גרשנוביץ בסיון, אז מי יכול להיות

הרב דסלר נפטר בטבת ולא באדר אז זה מאוד מתאים...

צודק כ"ד טבת, אבל עדיין זמן קצר לא נשמע לי שהכוונה אליו

[תולדות]

(בתקוה שזה האשכול המתאים)
בצוואתו (סע' יג) ציוה שלא ילוהו בניו. אמנם הם הגיעו לפחות עד אחרי הטהרה, ואמרו קדיש אחרי סתימת הגולל.
בבורותי לא אדע, האם (א) נתקיימה הצוואה, והיינו שלויה מתחילה רק אחרי הטהרה, ואחרי סתימת הגולל היא כבר נגמרה, וא"כ אף אחד מחוץ לביה"ק לא זכה ללותו, או (ב) לא נתקיימה הצוואה?

לא ללכת אחרי המיטה זה העניין לתיקון שז"ל

אין ענין בעצם שלא ילכו אחריו הצאצאים. הענין העיקרי הוא בהכרזה של אנשי החברא קדישא, "לא ילך אחריו שום זרע", ובזה כלולים גם המזיקים שנבראו משז"ל.
ועל כן, מצוי, גם בירושלים [נכון, לא כולם], כי מיד בתום הקבורה, מגיעים הצאצאים.

[אוהב ציון]

בס"ד
שבעים פנים יש לה לתורה, ושבעים פנים יש לו לספר התורה. ספר התורה שעלה בסערה השמימה.
הצוואה המחרידה, המזעזעת כל לב, יש בה פנים רבות. בודאי שיש בה ענווה באופן שלא מוכר לנו, ממש לא. לא אצל אחרים, לא אצלנו בשגרת חיינו. וברור שפנים אלו נכונות הם. מעוררות.
אבל הרשו לי ידידיי הצדיקים לומר שיש כאן גם ראי' אחרת, שמא הוא כאיש אמת ראה אמת שאנו לא רואים, או לא רוצים לראות.
הרי צוואה היא מעשית רק לאחר הפטירה, הזמן שאדם עומד מול כסא הכבוד. כביכול לפני אלוהי האמת, הרי מי יעמוד לפניך בדין. סמר מפחדך בשרי.
צדיק? חסיד? על מה אתה מדבר? יספידו, יאמרו כך או כך, הרי בעולם העליון ישנה אמת אבסולוטית, אוי לנו אם יאמרו שם את האמת עלינו.
כך חי לו איש האמת, אמת לאמיתה. וכך נראית צוואתו. שם בעולם האמת הכל אחרת לגמרי, שם אין את שקרי העולם, לעמוד מול כסא הכבוד? זה דבר נורא לחשוב. אנא, עזבו את נשמתי לנפשה, כולי האי ואולי.

ככלל את המושג 'אמת', הפכנו אני הכותב ואנשים קטנים כמוני - לדבר קטן, רק אל תשקר רק אל תספר סיפורים שלא היו בכלל, ואתה כבר איש אמת. תשאלו כל אדם: האיש אמת אתה? בודאי! מה, אני משקר?
אבל האמת אצל אנשי האמת היא אחרת לגמרי, אומרים אנו בתפילה "כי אתה אלוהים אמת ודברך אמת וקים לעד", מהו אמת? מה שקשור כביכול להי"ת – אמת הוא, כל השאר שקר ושוא נתעה. אמת מלכנו אפס זולתו. כי הרי אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם, אתה בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא. ומה יש לנו כאן? קדש את שמך בעולמך. כי החושב באמת זהו האמת היחידה, ואם חושבים אנו שיש משהו בעניינים הארציים, לא מפני שלא צדיקים אנו, אלא מפני שעולם השקר הטעה אותנו.
העולם הזה עולם השקר הוא, גם אם לא יספרו בו סיפורי כזב, עצם המציאות של תענוגות הבלים עצם הקנאה והתאוה והכבוד שקיימים בעולם, ואפילו לולי זה, עצם כך שרואים אנו את בני האדם לא כנשמת אלו-ה ממעל הלובשת מלבוש גס עשוי מחומר, עצם כך שיש איזו משמעות למשהו שאינו שייך בהחלט לדבר ה', הוא שקר הגדול ביותר.
וישנו איש אחר לגמרי, שאינו מבין לשם מה צריך כסא מלבד חתיכת עץ לשבת עליו ללמוד תורה, אינו מבין, אכילה? מלבד ההכרחי לקיום הגוף, לשם מה? החושב אתה שבן אל-מות אתה?
הוא אינו מבין? אנו לא מבינים! התרחקנו מהאמת, דבקנו בשקר, העולם השקרי הצליח להטעותנו. אנשי שקר אנחנו, אוי לנו כי חטאנו.
השקיף כביכול עלינו הי"ת ברוב רחמיו, יש השקפה לטובה, ושלח לנו - לאנשי שקר - איש אמת, שיזהיר אותנו שלכל הפחות נדע שהרעיונות שלנו אינם ממקור אמת, שלכל הפחות נדע שמאחורי מלים כבירות עומדת לה הגאוה שהיא תועבת ה', מאחורי הרצון לדירה טובה ולמשרה, לא נמצאת אמת רוחנית פנימית, אלא קנאה וכבוד, שלכל הפחות לא נעבוד את השקר באמת.
ואולי לאחר שמיעת צוואה מרטיטה זו, קצת נקח מוסר, קצת נצייר לעצמנו את הרגע שעומדים מול כסא הכבוד, ונדע על השקר שהוא שקר ועל האמת שהיא אמת.
ועל זה דוה ליבנו על אלה חשכו עיננו שנשארנו בעולם השקר ללא מנהיג האמת. פרח לו איש האמת.

[גיזונטע קאפ]

הצוואה לא הייתה הפתעה למי שהכיר אותו, הוא דיבר כל חייו בפחד נורא על עומק הדין, ומיעט מאוד להספיד אחרים כיון שזה יכול להזיק להם, ועל זה שרק יחידי סגולה ממש נמלטים בגהינום, וכו'. בלווית ידידו מנוער ר' משה סלאוויציק איחל לו ברבים שיעבור את הדין בשלום,

[גיזונטע קאפ]

(בתקוה שזה האשכול המתאים)
בצוואתו (סע' יג) ציוה שלא ילוהו בניו. אמנם הם הגיעו לפחות עד אחרי הטהרה, ואמרו קדיש אחרי סתימת הגולל.
בבורותי לא אדע, האם (א) נתקיימה הצוואה, והיינו שלויה מתחילה רק אחרי הטהרה, ואחרי סתימת הגולל היא כבר נגמרה, וא"כ אף אחד מחוץ לביה"ק לא זכה ללותו, או (ב) לא נתקיימה הצוואה?

לא ללכת אחרי המיטה זה העניין לתיקון שז"ל

אין ענין בעצם שלא ילכו אחריו הצאצאים. הענין העיקרי הוא בהכרזה של אנשי החברא קדישא, "לא ילך אחריו שום זרע", ובזה כלולים גם המזיקים שנבראו משז"ל.
ועל כן, מצוי, גם בירושלים [נכון, לא כולם], כי מיד בתום הקבורה, מגיעים הצאצאים.

בצוואת הגרעק"א נכתב להכריז שלא ילכו שום בנים, ובכלל זה בנים זרים עיי"ש.

[גיזונטע קאפ]

הגרז"ר בענגיס (בדרך עץ החיים, ע' 660)

ר' זעליג ראובן נפטר בז' סיון תשי"ג
ואתה מן הסתם מערבב עם הסיפור של החלום של ר' הערש פסח פראנק

מה הסיפור עם החלום?

[יהודה בן יעקב]

(בתקוה שזה האשכול המתאים)
בצוואתו (סע' יג) ציוה שלא ילוהו בניו. אמנם הם הגיעו לפחות עד אחרי הטהרה, ואמרו קדיש אחרי סתימת הגולל.
בבורותי לא אדע, האם (א) נתקיימה הצוואה, והיינו שלויה מתחילה רק אחרי הטהרה, ואחרי סתימת הגולל היא כבר נגמרה, וא"כ אף אחד מחוץ לביה"ק לא זכה ללותו, או (ב) לא נתקיימה הצוואה?

האם אתה ראית אותם בעצמך שם??
שמעתי מא' שראה הסרטה של מרן הגרח"ק שליט"א אומר קדיש לאחר סתימת הגולל, ואתה כתבת שהבנים אמרו??
אני לא ראיתי את ההסרטה רק כך ששמעתי

[חזון-איש'ניק]

האם יש איזה אמת להשמועות של השייכות של הראי"ל זצ"ל עם הרב יחיאל יעקב ווינברג? או שעזב את מונטרה לפני שהרב וויינברג הגיע?

לפי וויקיפידיה, הגיע הרב שטיינמן לארץ ישראל בח' תמוז תש"ה.
לפי וויקיפידיה, כתשע חודשים אחרי כלות המלחמה, הביא הרב שאול וויינגרוט את הרב ווינברג לשווייץ. לכאורה אין אפשרות שנפגשו שם

נכון, הגראי"ל זצוק"ל עלה ארצה עוד טרם ההגעה של הרב ויינברג למונטרה השוויצרית.

[אום אני חומה]

בחנוכה שלפני ארבע או חמש שנים הגיע מרן הגראי"ל לכולל שלנו, ומסר שמוע'ס ארוך יחסית (כלומר: כ-12 דקות לערך..) שעיקרו היה: כוחו של היחיד.
בדבריו אמר, הלא מתתיהו יחיד היה, ומה כוחו, ויכל להתייאש מראש, אבל לא - הוא עשה את מה שבכוחו וזכה לא זו בלבד לנצח את היוונים אלא אף הראו לו משמים אות חיבה בנס המנורה (כפי שידוע שהרי טומאה הותרה וכו'), ומזה ילמד כל אחד ואחד עד כמה בכוחו להגיע ועד היכן יזכה אם אכן יוציא לפועל את הטמון בקרבו.

דומה שדברים אלו מגדירים יפה אף את מרן רה"י עצמו, הרי לא יאומן גודל משא הדור שהוטל על כתפו בניהול והחזקת אלפי אלפי אברכים, ניהול ענייני הישיבות ועולם הקירוב, ניהול פעילות הח"כים ועסקני הציבור והקהילות בכל רחבי הארץ, כשכל זה טפל היה להרבצת התורה לתלמידיו בשיעורים מסביב לשעון, וביני ביני בחינת מאות תלמידי ת"תים מדי חודש, ו'סתם' עצות וברכות לרבבות עמך בית ישראל (הגעתי אליו בזמנו עם איזה נערוו בקשר לקניית הדירה שלי, הוא הקדיש לי 30 שניות מחייו, ובמשפט אחד גמל אתי חסד עצום שבזכותו אני יושב בדירתי זו עד היום). ועול זה על מי מוטל? על כתפיו הצנומות של חנינא בני, שדי לו בקב חרובין משבת לשבת..

אכן, כוחו של היחיד!

[מ,א,ור]

שמעתי את מקורבו הרב רוזנגרטן מספר שמרן זצ"ל אמר לו שמתפלל קודם אלוקי נצור על ג' דברים, גיוס, שחיטה ומילה באירופה, ואת השלישי לא הצלחתי לשמוע, מישהו יודע?

1) על גיוס בני ישיבות ח"ו 2)על גזירת השחיטה באירופה 3) על גזירת המילה באירופה,

[דעת_האברך]

ידיעה מפתיעה שפורסמה באחד מאתרי החדשות:
למרות העובדה כי בצוואתו הורה מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שלא להספידו ולא לפרסם עליו מודעות אבל וכרזות לצד כתבות בעיתונים, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי הורה כי יש לעשות זאת, וזאת על מנת "לתת לגדול הדור את הכבוד הראוי".

מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי נשאל אודות צוואתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, והשיב כי "מרן ראש הישיבה כתב את צוואתו ברוב ענוותנו הגדולה, ומשפחתו אכן חייבת לנהוג על פיה. אך מאידך כל כלל ישראל חייבים להספידו כפי שמחוייבים להספיד את גדול הדור, וכך יש לנהוג".

בעקבות כך, צפויים לפרסם בימים הקרובים מאות מוסדות תורה וארגוני חסד מודעות בעיתונים השונים, כשלצד זאת יופץ מחר העיתון "יתד נאמן" במהדורה חינמית בכל הארץ לכבודו של מנהיג הדור שנסתלק לגנזי מרומים.

[אליסף]

מה ידוע על דעתו של מרן זצ"ל בענין דרך הלימוד בישיבות?

[ארזי ביתר]

בס"ד
אבל הרשו לי ידידיי הצדיקים לומר שיש כאן גם ראי' אחרת, שמא הוא כאיש אמת ראה אמת שאנו לא רואים, או לא רוצים לראות.
הרי צוואה היא מעשית רק לאחר הפטירה, הזמן שאדם עומד מול כסא הכבוד. כביכול לפני אלוהי האמת, הרי מי יעמוד לפניך בדין. סמר מפחדך בשרי.
צדיק? חסיד? על מה אתה מדבר? יספידו, יאמרו כך או כך, הרי בעולם העליון ישנה אמת אבסולוטית, אוי לנו אם יאמרו שם את האמת עלינו.
כך חי לו איש האמת, אמת לאמיתה. וכך נראית צוואתו. שם בעולם האמת הכל אחרת לגמרי, שם אין את שקרי העולם, לעמוד מול כסא הכבוד? זה דבר נורא לחשוב. אנא, עזבו את נשמתי לנפשה, כולי האי ואולי.

א. לדידן, ודאי שאפשר לומר על מרן זיע"א שהיה צדיק. זה חשוב להדגיש לפני הכל.

ב. יש סיפור נודע, שכאשר נלב"ע הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א, הגיע אחד הצדיקים לנחם את בנו, שישב ובכה ומאן הפוגות. שאל המנחם את האבל, מה הבכי הגדול? ענה לו הבן, הלוא כעת הגיע אבי לבית דין של מעלה. תמה המנחם, אביכם הלוא שר וגדול היה, ומה יש לבכות כ"כ. ענה הבן, 'יא, יא, אבער פאר וועמען דארף ער זיך שטעלן' [כן, כן, אבל בפני מי הוא צריך להתייצב]... והדברים נוקבים!!!

[ניים ושכיב]

לא ללכת אחרי המיטה זה העניין לתיקון שז"ל

אין ענין בעצם שלא ילכו אחריו הצאצאים. הענין העיקרי הוא בהכרזה של אנשי החברא קדישא, "לא ילך אחריו שום זרע", ובזה כלולים גם המזיקים שנבראו משז"ל.
ועל כן, מצוי, גם בירושלים [נכון, לא כולם], כי מיד בתום הקבורה, מגיעים הצאצאים.

בצוואת הגרעק"א נכתב להכריז שלא ילכו שום בנים, ובכלל זה בנים זרים עיי"ש.

מה זה עונה על השאלה שלי? שהבנים הגשמיים לא קיימו את הצוואה כצד (ב) שכתבתי?
אפשרות נוספת (ג) היא שהבנים חיכו מעיקרא בחדר הטהרה. אבל היה גם קדיש ברח' חזון איש 5, יכול להיות שלא היתומים אמרו אותו?

האם אתה ראית אותם בעצמך שם??
שמעתי מא' שראה הסרטה של מרן הגרח"ק שליט"א אומר קדיש לאחר סתימת הגולל, ואתה כתבת שהבנים אמרו??
אני לא ראיתי את ההסרטה רק כך ששמעתי

ודאי שלא ראיתי, שמעתי ב"אוטובוס" (רדיו). אולי לא שמעתי טוב. בכל אופן הקדיש שאחרי הגולל היה נקודה שולית, עיקר מה שהתקשיתי זה שהם יצאו מהטהרה.
_____________

(בתקוה שגם זה לא חורג מהאשכול) שאלה חדשה: מה הענין שיש רבים המצווים שלא להספידם? נניח דשהספדן יפריז, (א) מה בכך שהנפטר יקבל כבוד שלא מגיע לו, וכי הוא יענש בעוונו של הספדן? וכי בעולם האמת אדם נענש על חטא שלא חטא? ואין לומר שמדובר רק בבזיון ולא בעונש, כי הבזיון הוא עונש. ואולי י"ל שכיון שהספדן והשומעים טעו בו, נענש על שהטעה אותם. ודוחק. ו(ב) מה נורא שיטעו באדם שהוא צדיק, הרי תכלית ההספד אינו שהשומעים יעריצו את הנפטר, אלא שיתנו אל ליבם וישפרו מעשיהם. מי גרע מה"היתר" השנון של הגר"ש שבדרון לבדות סיפורי צדיקים?
_____________

התאריכים שעל הצוואה המדהימה הזאת מדוייקים? בתש"מ-תשנ"ה היה צד שיכריזו על הלויה ברדיו?
_____________

תראו כמה הגראי"ל השתנה בתקופה כ"כ קצרה:
תמונה מחתונתו בשוויץ: viewtopic.php?p=422594#p422594
תמונה עם הרבי מסאטמר בשוויץ: viewtopic.php?p=150747#p150747

[בקרו טלה]

(בתקוה שגם זה לא חורג מהאשכול) שאלה חדשה: מה הענין שיש רבים המצווים שלא להספידם? נניח דשהספדן יפריז, (א) מה בכך שהנפטר יקבל כבוד שלא מגיע לו, וכי הוא יענש בעוונו של הספדן? וכי בעולם האמת אדם נענש על חטא שלא חטא? ואין לומר שמדובר רק בבזיון ולא בעונש, כי הבזיון הוא עונש. ואולי י"ל שכיון שהספדן והשומעים טעו בו, נענש על שהטעה אותם. ודוחק. ו(ב) מה נורא שיטעו באדם שהוא צדיק, הרי תכלית ההספד אינו שהשומעים יעריצו את הנפטר, אלא שיתנו אל ליבם וישפרו מעשיהם. מי גרע מה"היתר" השנון של הגר"ש שבדרון לבדות סיפורי צדיקים?

שו"ע יורה דעה - סימן שדמ
(א) מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל, לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת:
ובב"י שם הביא דברי הרא"ש מסכת מועד קטן פרק ג
תניא (ברכות סב א) אמר רשב"ג כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהם וחכם וחסיד תולין לו בחכמתו וביראת חטאו פירוש נפרעין מן המתים כשמספידין את המת דבר שאין בו כלל הוי לו למזכרת עון ולכך יש ליזהר מלהפליג בתוספת שבח וכבוד וכו':

[עובדיה חן]

שחרית הרב שטיימן.pdf

(4.54 MiB) הורד 997 פעמים

file:///C:/Users/user/Downloads/12132017.pdf
גליון שחרית לע"נ

[גביר]

קישור להקראת צוואת הרב זצ"ל בלוויתו [מתוך ערוץ 7]
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/361272

[חזון-איש'ניק]

לא ברור מי מהתמונה הוא הגראי"ל

[ניים ושכיב]

(בתקוה שגם זה לא חורג מהאשכול) שאלה חדשה: מה הענין שיש רבים המצווים שלא להספידם? נניח דשהספדן יפריז, (א) מה בכך שהנפטר יקבל כבוד שלא מגיע לו, וכי הוא יענש בעוונו של הספדן? וכי בעולם האמת אדם נענש על חטא שלא חטא? ואין לומר שמדובר רק בבזיון ולא בעונש, כי הבזיון הוא עונש. ואולי י"ל שכיון שהספדן והשומעים טעו בו, נענש על שהטעה אותם. ודוחק. ו(ב) מה נורא שיטעו באדם שהוא צדיק, הרי תכלית ההספד אינו שהשומעים יעריצו את הנפטר, אלא שיתנו אל ליבם וישפרו מעשיהם. מי גרע מה"היתר" השנון של הגר"ש שבדרון לבדות סיפורי צדיקים?

שו"ע יורה דעה - סימן שדמ
(א) מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל, לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת:
ובב"י שם הביא דברי הרא"ש מסכת מועד קטן פרק ג
תניא (ברכות סב א) אמר רשב"ג כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהם וחכם וחסיד תולין לו בחכמתו וביראת חטאו פירוש נפרעין מן המתים כשמספידין את המת דבר שאין בו כלל הוי לו למזכרת עון ולכך יש ליזהר מלהפליג בתוספת שבח וכבוד וכו':

יש"כ, אולם כל מה שהקשיתי מסברא נשאר קשה.
_______________

נתפרסם בשעתו שבתקופת כפר סבא הרבה פעמים לישיבה לא היה כסף לשלם משכורת בזמן, ואח"כ כשבאו לשלם היה אומר להם, החודש כבר הסתדרנו, ולא היה לוקח את משכורתו!
וכיצד היו מסתדרים? הרבנית זרעה בחצר קישואים/חצילים (לא זוכר איזה) וזה היה כל מאכלם!

האמת, קשה לחדש אחרי שכבר נתפרסמו ספרים בחייו.

[אוצר החכמה]

מה הכוונה מה שהקשית מסברא נשאר קשה? אין כאן שום קושיה נגד דבר המפורש בראשונים כביאור בדברי הגמרא.

הדבר היחיד שאתה טוען הוא שיש מזה קושיה על ר' שלום שבדרון... ויש ליישב בקל.

[מלאעולם]

לא ברור מי מהתמונה הוא הגראי"ל

אף אחד!

[ניים ושכיב]

מה הכוונה מה שהקשית מסברא נשאר קשה? אין כאן שום קושיה נגד דבר המפורש בראשונים כביאור בדברי הגמרא.

הדבר היחיד שאתה טוען הוא שיש מזה קושיה על ר' שלום שבדרון...

כמובן שבבורותי לא הכרתי הרא"ש והשו"ע שהביא הרב בקרו טלה.
אבל זה היה עוזר רק אם הייתי בא לחלוק על כל גדולי עולם שנהגו כן (רק באשכול זה הובאו הפני יהושע והגרש"ס והגרי"ב והגראי"ל).
אבל לענייננו שאני בסך הכל מתקשה בהבנה, איך זה שמשהו כתוב להדיא בגמ' וראשונים גורם לי להבין אותם?

[דודי צח]

האם יש איזה אמת להשמועות של השייכות של הראי"ל זצ"ל עם הרב יחיאל יעקב ווינברג? או שעזב את מונטרה לפני שהרב וויינברג הגיע?

לפי וויקיפידיה, הגיע הרב שטיינמן לארץ ישראל בח' תמוז תש"ה.
לפי וויקיפידיה, כתשע חודשים אחרי כלות המלחמה, הביא הרב שאול וויינגרוט את הרב ווינברג לשווייץ. לכאורה אין אפשרות שנפגשו שם

בנו ר' משה שליט"א אמר לי, כי אביו לא פגש מעולם את רי"י וינברג זולת פעם אחת בלבד באיזה אירוע מקומי !!

[מלאעולם]

שמעתי אתמול משמו שאמר "בארץ מדברים עברית, באמריקה אנגלית, בצרפת צרפתית, וכן ע"ז הדרך, וצריך לדעת שבעולם האמת מדברים אמת. זו השפה"..
וכשזה הגיע לאזנו של ר' דב לנדו הוא הוסיף שהגראי"ל זצ"ל גם בחיי חיותו בארץ דיבר רק בשפת האמת.

[אוצר החכמה]

אבל לענייננו שאני בסך הכל מתקשה בהבנה, איך זה שמשהו כתוב להדיא בגמ' וראשונים גורם לי להבין אותם?

אני מתקשה להבין מה קשה לך. כתוב בגמרא שאם מספידים אדם על מה שאין בו הרי זה לו למזכרת עוון ומזיק לו ואת דברי הגמרא שכן הוא אנחנו מקבלים כי כך הוא.

קשה לך מזה על הרעיון של ר' שלום. ויש ליישב בפשיטות שלא הותר להמציא סיפורים אלא אם כן אין בהם לה"ר על מישהו (לזה גם אתה מסכים מסברא) ולא שבח מיותר למתים שכן זה מזיק להם כמבואר בגמרא.

[מיני ומינך]

יתד נאמן

[ניים ושכיב]

אני מתקשה להבין מה קשה לך. כתוב בגמרא שאם מספידים אדם על מה שאין בו הרי זה לו למזכרת עוון ומזיק לו ואת דברי הגמרא שכן הוא אנחנו מקבלים כי כך הוא.

קשה לך מזה על הרעיון של ר' שלום. ויש ליישב בפשיטות שלא הותר להמציא סיפורים אלא אם כן אין בהם לה"ר על מישהו (לזה גם אתה מסכים מסברא) ולא שבח מיותר למתים שכן זה מזיק להם כמבואר בגמרא.

הגננת אמרה לי שככה זה לא תשובה. שאלתי אותה "למה?". היא ענתה לי "ככה!".
המציאות היא ששבח מופרז הוא מזכרת עוון (כפי שגילתה לנו הגמ'). אני שואל מאי טעמא, הרי

(א) מה בכך שהנפטר יקבל כבוד שלא מגיע לו, וכי הוא יענש בעוונו של הספדן? וכי בעולם האמת אדם נענש על חטא שלא חטא? ואין לומר שמדובר רק בבזיון ולא בעונש, כי הבזיון הוא עונש. ואולי י"ל שכיון שהספדן והשומעים טעו בו, נענש על שהטעה אותם. ודוחק. ו(ב) מה נורא שיטעו באדם שהוא צדיק, הרי תכלית ההספד אינו שהשומעים יעריצו את הנפטר, אלא שיתנו אל ליבם וישפרו מעשיהם?

(הדוחק בסע' א' הוא בגלל סע' ב')
אל יחר לאדוני ואדברה אך הפעם, מה זה עוזר לי עכשיו שאתה עונה לי 'ככה זה וזהו'?
והחילוק מהגר"ש לא עוזר לי, כי קו' ב' היא לא בגלל שיש היתר להמציא סיפורי צדיקים, אלא מאכפ"ל לקוב"ה שאנשים נהיים צדיקים בגלל שהם טועים לחשוב שהמנוח היה צדיק.

[בקרו טלה]

הבית ישראל מגור

[אום אני חומה]

מפרוג:

רבים שואלים אותי, מה הסיפור שלי עם הרב שטיינמן ולמה אני מחכה בשביל לספר את זה. צודקים צודקים. לא צריך לחכות לפריחת החבצלת בשביל לספר סיפור על האיש שלא נתפס איך דמותו הצנומה נושאת בתוכה אישיות ענק וכיצד על כתפיו הגרומות הוא סוחב את הדור שלנו. במלא המשמעות. הייתי בערך בן 19 בישיבה גדולה חשובה בירושלים, עברתי מה שאנחנו אוהבים לכנות אצלינו "משבר". נמאס לי מהישיבה, נמאס לי מהצוות, נמאס לי ללמוד כל היום, נמאס לי. אז הלכתי למשגיח וקיבלתי ממנו את הקלישאות המוכרות של: תתגבר תתגבר. אם קשה סימן שאתה בעליה והיצר הרע מנסה רק את הטובים ביותר... אכן אכן. קלישאות קלישאות – לרגע לא אמרתי שהם לא נכונות. רק שמעתי מאלה די והותר. אמרתי לעצמי שהבא שיתן לי את התשובה של: אתה ב"ימי השנאה" ו"שבע יפול צדיק וקם" שיקח את ה'צדיק', שיקח את ה'וקם' לעצמו. ההחלטה גמלה בליבי. גמלה גמלה. אך אמרתי לעצמי, שרגע לפני שאני יוצא. אלך לסמכות הגבוהה ביותר ואתייעץ אתה. אלך אל גדול הדור הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א. היה ברור לי שאקבל ממנו את התשובה: תתגבר תתגבר, תתאמץ תתאמץ - ואם זו תהיה התשובה. אני עם זה סיימתי. בי בי. הם לא מבינים אותי. אני לא מבין אותם. נמשיך לכבד אחד את השני וניפגש בשמחות. עליתי על אוטובוס, נסעתי לבני ברק והגעתי לקראת ערב אל הבית הקט ברחוב חזון איש 5 . ניגשתי לדלת ודפקתי בחשש. פתח לי גבאי נחמד שאמר: או הגעת בדיוק לתפילת מנחה, בוא כנס. מי שלא היה בבית הזה, לא ידע על מה אני מדבר, אין יותר פשוט וצנוע מזה. מיד אחרי מנחה ניגשתי אל הרב שהיה ישוב על המיטה ואמרתי לו: "כבוד הרב, נמאס לי ללמוד". הוא הביט בי דקה ארוכה ואמר: "אז מה אתה רוצה לעשות?" הופתעתי. מה אני רוצה לעשות?! גדול הדור שואל אותי "מה אני רוצה לעשות?!" לא ידעתי מה לענות ובפליאה עניתי לו: "אני לא יודע" הוא חיכה בסבלנות ואז אמר לי: "לך עכשיו. תחשוב מה אתה רוצה לעשות וכשתהיה לך תשובה תחזור להגיד לי".
יצאתי מהבית מבולבל ומתוסכל כולי. הרב שטינמן הרס לי את כל התוכניות! הוא היה אמור להגיד לי שאני צריך להתאמץ להתגבר. אני מצידי, הייתי רואה שהוא כמו כולם לא מבין עניין ויאלה בי. אבל אם הוא שואל אותי, מה אני רוצה לעשות. אז מה באמת אני רוצה לעשות?! אז הסתובבתי לי בבני ברק, חושב ומהורהר כשעלתה לי בראש התשובה. אני ילך לעשות חסד! יש לי חבר בארגון שעוזרים לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם, זה מה שאעשה. חזרתי לבית הרב. שוב דפקתי על הדלת בחשש ושוב פתח לי את הדלת גבאי נחמד: "או טוב שבאתה, בדיוק אנחנו מתפללים ערבית". התפללתי ערבית ומיד אחרי התפילה חזרתי לרב. משום מה היו מלא אנשים שבאו להתפלל אתו ערבית, כשכולם עומדים בתור לקבל את עצתו וברכתו. בגלל שמיעתו החלשה של הרב, האנשים שאלו את השאלות בקול. מה שנתן לי את ההזדמנות לראות מקרוב את תפיסת המציאות והפיכחות מדהימה שלו. ניגשתי אליו והופתעתי כשהוא פנה אלי ואמר לי: "חשבת, מה אתה רוצה?" "כן כן" – "עניתי אני רוצה לעשות חסד"! "איזה חסד?" – הוא שאל. "אני רוצה להתנדב בארגון שעוזרים לילדים חולי סרטן" – עניתי. הוא חשב רגע ואז אמר – "זה רעיון טוב. אתה גם תעשה חסד וגם תמשיך ללמוד, זה לא סתירה. תעשה את שתיהם". "אבל מה אני יגיד לראש ישיבה שלי? אני לא יכול ככה לצאת מהישיבה" – שאלתי. אך הוא אמר: "אל תדאג, תגיד לו שככה אני אמרתי. תקבע לך זמני לימוד בישיבה וזמנים לעזרה לזולת ואם כשאתה הולך לעשות חסד אתה תלך רק בשביל לעזור, אני מברך אותך שתצליח מאוד!" יצאתי נרגש כולי. ככה גדול הדור הרב שטיינמן, אמר לי! חזרתי מאושר לישיבה וכבר למחרת היום השתלבתי בפעילות של ארגון "חיינו". נהייתי כאח גדול לכמה ילדים חולי סרטן, הייתי משחק איתם, לומד ומשלים איתם חומר לימודי וישן אתם בלילות. הכרתי ישר והפוך את הרופאים, האחים והאחיות בקומה 5 של בתי החולים 'הדסה' עין כרם וידעתי מה מי ואך ניתן להשיג כל דבר שהילדים ירצו במחלקה. כשכל הזמן הזה, אני עדיין בישיבה מקפיד על שעות הלימוד שקבעתי, בהם למדתי כפי שלא למדתי מעולם. היה עצוב, היה שמח ובעיקר היה מספק. הכרתי נערה אחת נפלאה שנפטרה מהמחלה. אך גם רבים כמו רוב הילדים שמבריאים וממשיכים הלאה. עם חלקם יש לי קשר עד היום. זה הרב שטיינמן בשבילי. להגיד "הוא הציל אותי" זה אולי קלישאתי. אך במקרה שלי, כנראה שזה גם נכון. וכבר אמר 'אלכסנדר הגדול': "מנהיג אמיתי לא מחפש הסכמה כללית, הוא מעצב אותה בעצמו!"

[חזון-איש'ניק]

לא ברור מי מהתמונה הוא הגראי"ל

אף אחד!

באתר אייוועלט הובא בשם הגרא"י רוזנבלום זצ"ל, שגם הוא היה באותו מעמד, ואישר שהגראי"ל נראה שם

[ארזי הלבנון]

באחד מאתרי החדשות הובא שהגר"ח קנייבסקי קרע, ואמר 'ברוך דיין האמת' ללא שם ומלכות.
מדוע לא בירך?

[מלאעולם]

לא ברור מי מהתמונה הוא הגראי"ל

אף אחד!

באתר אייוועלט הובא בשם הגרא"י רוזנבלום זצ"ל, שגם הוא היה באותו מעמד, ואישר שהגראי"ל נראה שם

לא אוהב לסתור דברי רבנים אבל פה ממש אין ברירה. יכול להיות שהיה שם בקבלת פנים לר' יואליש אבל בתמונה זו הוא אינו נמצא. אין בכך שום ספק!

[אותה אבקש]

.