מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
אוהב עמו
הודעות: 859
הצטרף: ג' יוני 05, 2018 9:48 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אוהב עמו » ג' אוגוסט 21, 2018 2:30 pm

נוטר הכרמים כתב:ראשית אתנצל אם הגזמתי בתגובתי להרב המכנה עצמו לא ידען, ואין אדם נתפס וכו'.

סבורני כי הדיון על התוארים אינו חשוב כל כך, בודאי לא בחודש אלול, ומ"מ נראה לי כי בשורות אלו הנני מבטא את דעת רבינו זצוק"ל בסוגיא הזאת.

מו"ר הכ"מ אמר לי כמה פעמים ביחס לדרשות בתנאים של תלמידיו או בהסכמות כי הוא אינו אוחז בשיטת ההשוואה של כולם, וכמובן שצריך המון שיקול דעת איך לכתוב וכו', והרבה פעמים שיקולים צדדיים וצודקים גם מנחים לכאן ולכאן, אנחנו לא בעלמא דקשוט, אבל המצב של ההשוואה היא שמידת הדין לוקה, ועושים צחוק מביטויים ומתוארים לגמרי.

אקוה שדי בזה.


זה באמת נשמע מעניין. וגם מתאים לאשכול וכותרתו.
הרב הנוטר האם תוכל לפרט יותר את דעתו של הגר"ש בזה.
ואם ידוע לאי מי דעתם של גדו"י נוספים בענין, אולי שווה הדבר לאשכול בפנ"ע.

ומה דעתו של הגר"ש הייתה אחרי שאנחנו בעלמא דשיקרא האם עדיף להניח הכל או לכבד את מי שאינו ראוי בתארים או להשמיט את הראוי לתואר?

פרנקל תאומים
הודעות: 4446
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' אוגוסט 21, 2018 2:34 pm

איש_ספר כתב:לא ידען, כתב לפי תומו, לפי סגנונו וטעמו, ואיש אינו חושד בו במגמות נסתרות, מה שאמר אמר לא יותר ולא פחות. וסמי מכאן רשעות. לכל היותר חוסר רגישות. אם יש רשעות זה במי שמזהה את הכאב והעלבון, ואעפ"כ מצטרף לדברים, ורשעות כפולה כשזה מגיע ממי שעומד כבר פלוגתיה של הרב הנוטר בכמה עניניים שהקשרם לספר הוא מובהק. וכל הטוב לב הזה נשפע עלינו בחודש הרחמים והסליחות. מחלוקת מחלוקת, כמה כעורים פניך...!

הנה, ידידי ר' אי"ס, עשית את זה, שלוש ציפורים במכה אחת. גם יישרת קו עם הרב הידען שכל הנמצא כאן בפורום מכיר בתומתו. גם נתת גיבוי לידידך הקרוב ואחיך לדעה ר' נוטר, וגם הטחת אשמות שווא ומדוחים משתלחות ומכוערות בשנואי נפשך הפוליטיים, כשלצורך העניין אני הק' מסומן כמייצגם, (לא רואה כאן מישהו אחר, אז צ"ל שהתכוונת אליי). והכל באצטלא מתחסדת של אביר השלום שונא המחלוקת...
איך כתבת? "וכל הטוב לב הזה נשפע עלינו בחודש הרחמים והסליחות. מחלוקת מחלוקת, כמה כעורים פניך..."

ואגב, כב' וגם כב' ר' נוטר הי"ו הם אלה שכתבו את דעתם כמה וכמה פעמים, שכאו"א יכול להביע את דעתו ואת ביקורתו מעל דפי הפורום, גם בעניינם של ברי הפלוגתא שלו, כביכול "לגופו של עניין", ו'הנח להם לישראל' ו'רע עליי המעשה של המדקדקים במניעים' וכו' וכו' וכו' (שם,שם). מסתבר שהכל טוב ויפה כאשר הביקורת ("העניינית") מופנית אל צד אחד של המתרס, משא"כ לאידך.
אני כשלעצמי חלוק עליכם בזאת, אינני נותן כל אמון ב"ענייניות" כביכול, ולכן גם כאן לא כתבתי את ביקורתי כלל ועיקר, כמו גם בעניינים רבים מאד שהובאו באשכול הזה, בהם נצרתי את מקלדתי.
המתקפה המוגזמת והאישית בעליל על ביקורתו של הרב הידען, לרבות הצרמוניה וקריאות הניחר של האחרים מסביב (אפשר לחשוב כבר מה הידען כתב... השתגעתם?), היתה מתקפה שמחוייבת תגובה. ומאחר שאתה לא נתת אותה, אני הק' מצאתי לנכון לתת אותה, ובאופן רגוע ומכבד.

פרנקל תאומים
הודעות: 4446
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ג' אוגוסט 21, 2018 3:02 pm

נוטר הכרמים כתב:ראשית אתנצל אם הגזמתי בתגובתי להרב המכנה עצמו לא ידען, ואין אדם נתפס וכו'.

סבורני כי הדיון על התוארים אינו חשוב כל כך, בודאי לא בחודש אלול, ומ"מ נראה לי כי בשורות אלו הנני מבטא את דעת רבינו זצוק"ל בסוגיא הזאת.

הנושא של חלוקת תוארים הוא מורכב. ההשוואה של כולם לתואר אחד, בלי להתחשב במעמד, בגיל, וכו' היא בעייתית מאוד. יש בכך משום אי מתן כבוד ראוי למי שזה מגיע לו. בכל הדורות היתה חלוקה בתוארים הרבה יותר משמעותית מהיום, כך גם החלוקה במתן עליות בבית כנסת וכל כיוצא בזה. כל מי שקצת מתמצא בספרות השו"ת, כמו גם בהסכמות לספרים, שלא לדבר על כתבי העת במאות השנים האחרונות, יראה כיצד הנושא הזה תופס מקום מכובד מאוד. רובם התמודדו ולא ברחו מהבעיה ע"י השוואת תוארים לכולם. דוגמא בעלמא ניתן למצוא בספר אבן האזל, לבעל מידות הגדול ר' איסר זלמן, בחלק של השמטות ומילואים, כמה סוגי תוארים, הרב הגאון פתוח או סגור, המובהק המפורסם הגדול וכו'.

לכן ההיטפלות על העיתונים או על כיוצא באלו היא בגלל ההקצנות המביאות לידי גיחוך, אך באותה מידה מגוחך במידה מסוימת להשוות רב רבנן לאברך בן שלושים כמו שעושים בכמה ירחונים. זה בודאי לא כבוד התורה וגם לא מקצועיות.

מו"ר הכ"מ אמר לי כמה פעמים ביחס לדרשות בתנאים של תלמידיו או בהסכמות כי הוא אינו אוחז בשיטת ההשוואה של כולם, וכמובן שצריך המון שיקול דעת איך לכתוב וכו', והרבה פעמים שיקולים צדדיים וצודקים גם מנחים לכאן ולכאן, אנחנו לא בעלמא דקשוט, אבל המצב של ההשוואה היא שמידת הדין לוקה, ועושים צחוק מביטויים ומתוארים לגמרי.

אקוה שדי בזה.

למנהלים:
יש כבר אשכול בעניין התארים, ציין אליו ידידינו הרב קראקובער, לכאו' כדאי להעביר את ההודעות העוסקות בעניין מהכא להתם.



ר' נוטר,
אתה כמובן צודק שישנה כאן מורכבות, ושיש צורך לעשות חלוקה בסיסית של תארים, ושהבעיה היא רק ההקצנות המגוחכות שמקורם בעיתון (וממנו נפצו לכל הארץ, במידה זו או אחרת).

אבל אינך צודק כלל ועיקר שבכל הדורות היתה חלוקה "הרבה יותר משמעותית מהיום". אדרבה ואדרבה, מכל כתבי העת הנושנים, בהסכמות ובשו"תים ואפי' במודעות רחוב, נראה בעליל שלא היתה להם דקדקנות בנושא, לעיתים כתבו כך ולעיתים כך. ניתן אמנם בדר"כ להבחין בהפלאה שבתארים בין גדולי הרבנים ובין ת"ח זוטרים, וגם זה לא תמיד, אבל בוודאי לא מעבר לכך.
הבעיה שלנו היא שאנחנו כבר כ"כ שקועים בטיט היוון של מדרגי התארים המדוקדקים והמנופחים של ימינו, עד שכשאנחנו רואים כתיבת תארים מן העבר, אנחנו מדקדקים גם בהם באותה המידה, ולא מעלים על דעתינו שהרב כותב התארים, אגב שיטפיה כתב, וכמה עמודים אח"כ הוא יכול לכתוב לאותו רב תארים אחרים, או לרב זוטר ממנו או גברא רבא ממנו תארים שווים.
אתה באמת חושב שמרנא הגראז"מ זצ"ל כתב במכוון דווקא "הרב הגאון המובהק" לפלוני ודווקא "הרב הגאון המפורסם" לאלמוני? פשיטא שלכל ת"ח גדול הוא כתב כה"ג ואגב שיטפיה נתן את התואר שעלה בדעתו, סמי מכאן דקדקנות או הקפדה על מדרג מסויים.


מלבד העובדה שכל העניין הזה נעשה כאמור לאומנות חרב ולכלי מעצב דעת קהל, יש כאן גם בעיה של מים שאין להם סוף, וכפי שכבר ציינו, בשנים האחרונות פשתה מספחת חדשה בקהלינו, לכנות את כל האברכים בתואר "הרה"ג"... כי בתואר "הרב" בלבד כבר לא סגי (שהרי בו כבר משתמשים גם עבור עסקנים שיש לכבדם, או עבור בעה"ב שמעוניינים מהם בתרומות...).
לא יאומן כי יסופר... כל אברך בן 28 הינו "הרה"ג"... ואילו היה בכך שמץ של אמת החרשנו, הצרה היא שאפי' בין בעלי המשרות (שטעלע'ס בלעז) ישנם מעטים בלבד שאכן ראויים לתואר שכזה. מרן רבינו, גאון עוזינו ותפארתינו, הגרש"ז נ"ע, הורה לכתוב על מצבתו את התואר הזה ותול"מ "הרה"ג רבי שלמה זלמן בן הרה"ג רבי חי"ל", כי התואר הזה נתפס בעיניו כתואר המקובל לכל מי שעוסק בהרבצת תורה, הא ותול"מ..

והיום, אנשים כנראה חושבים שאם לא יכתבו לי על הזמנה לבר מצווה, "הרה"ג ר'", אזי אעלב ולא אגיע... תכף כבר אתחיל באמת להאמין שאני "הרה"ג" (אל תדאגו..), הצרה היא שאברכים רבים כבר באמת מאמינים לזה, יש להם "פראק" וגם זקן מהודר, וכותבים להם "הרה"ג", אז כנראה שזו אכן האמת...
כל הסיפור הזה הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הרמייה וההונאה העצמית שכה חדרה בעצמותינו, וממנה יתד וממנה פינה להרבה רעות חולות.

הוה אמינא
הודעות: 1452
הצטרף: ג' ינואר 14, 2014 2:08 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי הוה אמינא » ג' אוגוסט 21, 2018 6:22 pm

פרנקל תאומים כתב:כל הסיפור הזה הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הרמייה וההונאה העצמית שכה חדרה בעצמותינו, וממנה יתד וממנה פינה להרבה רעות חולות.

"פינה" הכוונה פלס?

לא ידען
הודעות: 1093
הצטרף: ו' יוני 22, 2012 1:16 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי לא ידען » ג' אוגוסט 21, 2018 6:46 pm

שוב חוזר שלא כוונתי כלל למכונה 'נוטר הכרמים' ולספרו העושה רושם מצויין.
כתבתי באופן כללי על השגעון וההגזמה בתארים. הדקדקנות והטרחנות הזאת, לזה כך ולזה כך.

אני מודה אבל, כי כעת אני משתאה ממה שהתפתח בעקבות דבריי הסתמיים, הכשרונות שהתגלו והיצרים הסמויים שנחשפו.

כדאי להחזיר את האשכול למתכונתו המקורית. גדולתו התורנית של מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך זכר צדיק לברכה.
הנה כתבתי את התואר שבראש האשכול...

בן ירושלים
הודעות: 769
הצטרף: ד' יוני 03, 2015 1:55 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן ירושלים » ד' אוגוסט 22, 2018 12:52 am

שמעתי מראש כולל, ירא שמים מרבים, שהוצרך לכתוב מכתב לנדיב של הכולל (שהוא בערך ברמה תורנית של שיעור בדף היומי בשוטנשטיין )והתלבט איזה תארים הוא יכול לכתוב . הוא שאל את הגר"ש והר"י השיב שיכול לכתוב : "הרה"ג", והסביר שזה תואר נפוץ גם אצל כאלו שמצד האמת לא ראויים לזה .

אגב, הר"י פגש את אותו נדיב ופסק לו שעדיף לתמוך בכולל אברכים מאשר לתרום ס"ת. (לצערי, לא זוכר את ההסבר שאמר לו)

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15558
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי איש_ספר » ד' אוגוסט 22, 2018 1:00 am

פרנקל תאומים כתב:
איש_ספר כתב:לא ידען, כתב לפי תומו, לפי סגנונו וטעמו, ואיש אינו חושד בו במגמות נסתרות, מה שאמר אמר לא יותר ולא פחות. וסמי מכאן רשעות. לכל היותר חוסר רגישות. אם יש רשעות זה במי שמזהה את הכאב והעלבון, ואעפ"כ מצטרף לדברים, ורשעות כפולה כשזה מגיע ממי שעומד כבר פלוגתיה של הרב הנוטר בכמה עניניים שהקשרם לספר הוא מובהק. וכל הטוב לב הזה נשפע עלינו בחודש הרחמים והסליחות. מחלוקת מחלוקת, כמה כעורים פניך...!

הנה, ידידי ר' אי"ס, עשית את זה, שלוש ציפורים במכה אחת. גם יישרת קו עם הרב הידען שכל הנמצא כאן בפורום מכיר בתומתו. גם נתת גיבוי לידידך הקרוב ואחיך לדעה ר' נוטר, וגם הטחת אשמות שווא ומדוחים משתלחות ומכוערות בשנואי נפשך הפוליטיים, כשלצורך העניין אני הק' מסומן כמייצגם, (לא רואה כאן מישהו אחר, אז צ"ל שהתכוונת אליי). והכל באצטלא מתחסדת של אביר השלום שונא המחלוקת...
איך כתבת? "וכל הטוב לב הזה נשפע עלינו בחודש הרחמים והסליחות. מחלוקת מחלוקת, כמה כעורים פניך..."

ואגב, כב' וגם כב' ר' נוטר הי"ו הם אלה שכתבו את דעתם כמה וכמה פעמים, שכאו"א יכול להביע את דעתו ואת ביקורתו מעל דפי הפורום, גם בעניינם של ברי הפלוגתא שלו, כביכול "לגופו של עניין", ו'הנח להם לישראל' ו'רע עליי המעשה של המדקדקים במניעים' וכו' וכו' וכו' (שם,שם). מסתבר שהכל טוב ויפה כאשר הביקורת ("העניינית") מופנית אל צד אחד של המתרס, משא"כ לאידך.
אני כשלעצמי חלוק עליכם בזאת, אינני נותן כל אמון ב"ענייניות" כביכול, ולכן גם כאן לא כתבתי את ביקורתי כלל ועיקר, כמו גם בעניינים רבים מאד שהובאו באשכול הזה, בהם נצרתי את מקלדתי.
המתקפה המוגזמת והאישית בעליל על ביקורתו של הרב הידען, לרבות הצרמוניה וקריאות הניחר של האחרים מסביב (אפשר לחשוב כבר מה הידען כתב... השתגעתם?), היתה מתקפה שמחוייבת תגובה. ומאחר שאתה לא נתת אותה, אני הק' מצאתי לנכון לתת אותה, ובאופן רגוע ומכבד.
דוקא בגלל שאני מעריך את כתיבותיך כאן בפורום, כמו צער בנפשי לראות איך אתה שבוי באיזה טרמינולוגיה שכ"כ זרה לי. אני הרי לא מכיר אותך ואיך תייחס לי שנאה רק בשל השתייכותך המגזרית/חברתית וכו'?! יש לי ידידי נפש מכל קבוצות נאמני ה', ומהם המצויים כאן ויודעים כי אמת אני דובר. החלק הרגשי שהמחלוקת האחרונה תופסת בי, הוא זניח לחלוטין, באופן שכל הניתוחים כאן אין להם אחיזה במציאות. לא נעים לי לדבר ע"ע בפומבי, אבל כן, אני בהחלט רגיש לצער של הזולת, לכאב של הסובב, ואני שואף לפתח רגישות זו יותר ויותר. לפעמים "יכולות" אחרות שלי משיגות את היכולת הרגשית שלי... ואני מיצר ע"כ מאד ודואג לתקן את הנזקים ככל הניתן. ובכן, היה ברור לכל צופה, שידידי (אכן!) הרמ"נ נפגע וכאוב, תהיה הסיבה ותהינה הנסיבות אשר יהיו, ומאד חרה לי על הופעת יריביו בהקשר הזה.
אני בהחלט לוקח בחשבון שכל דברי יתקבלו בחוסר אימון ואני ימשיך להיות מואשם בצביעות ובנסיון לחסל חשבונות פוליטיים במסוה של צדקנות וטהרנות. ובכל זאת אם יש כאן כמה מהחברים שנותנים בי אמון, אליהם מכוונים דברי.

קו ירוק
הודעות: 5800
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי קו ירוק » ד' אוגוסט 22, 2018 1:42 am

הפולמוס הנוכחי כולל ההודעה הראשונה בענין, לא מתאים באשכול הזה. אולי באמת יוסרו הודעות לאשכול נפרד? כולל מחיקת הודעתי זאת..

פלתי
הודעות: 2323
הצטרף: ד' נובמבר 07, 2012 1:14 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פלתי » ד' אוגוסט 22, 2018 1:59 am

פעם התלבטתי בענין הנ"ל של מתן תואר לאברך אחד. כששאלתי את הגר"א גניחובסקי זצ"ל, אמר לי שהתואר הטוב ביותר הוא ה"ה. כך ותו לא. הוא הוסיף בבדיחות, זה יכול להתפרש הגאון הגדול ויכול להתפרש החמור הגדול. ע"כ דפח"ח.

לב_לדעת
הודעות: 105
הצטרף: ד' מאי 09, 2018 1:40 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי לב_לדעת » ד' אוגוסט 22, 2018 7:52 pm

כעת סיימתי לקרוא את הספר בלבת אש. ועדיין הנני אחוז התפעלות מהספר ומתוכנו.

בכל קריאת ספר על גדולי ישראל יש חיזוק מהתוכן ומהאווירה. אבל כמדומה שלא נתקלתי בסיפור תולדות שכ"כ מעביר ומחיה את הדמות, ומעורר לעסוק בישובו של עולם, כמו ספר זה.

הרב נוטר הכרמים לא ייפה את המציאות. ניתן לחוש מבין בתרי הספר היטב שלא היה מדובר באדם מושלם, זו לא כתיבה קומניסטית לפאר את המנהיג בכל מיני התפארויות מזויפות. אבל התכונה העיקרית בהיות מרן הגר"ש מעורר ומרומם כל מי שבקרבתו, ובהיותו גדול בישראל בכל התחומים, ניכרת היטב בכתיבה מפי תלמיד קרוב וקשור. כמו שהכרנו מדבריו במקהלות עם, כמו שהכרנו ממפעליו הכבירים.

ייכתב נא זאת לדורות, כתיבתו הרהוטה של תלמיד נאמן על מעלותיו ואורחותיו של רבו, ועל יחודו של האיש יהודי מרן הגר"ש שנשלח בדורנו להאיר חשכת הגלות ולתבוע תביעות רוחניות מסביבתו ומההולכים בדרכו, לחזק ולקבוע שגרת חיים של חיזוק תמידי והתחדשות בכל מיני עבודת ה'. יש"כ להרב המחבר על שזיכה אותנו בספר זה. ויה"ר שנזכה לדבוק בדרכי ה' תמיד.

שיבר
הודעות: 848
הצטרף: ב' מאי 17, 2010 12:07 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי שיבר » ד' אוגוסט 22, 2018 8:18 pm

פלתי כתב:פעם התלבטתי בענין הנ"ל של מתן תואר לאברך אחד. כששאלתי את הגר"א גניחובסקי זצ"ל, אמר לי שהתואר הטוב ביותר הוא ה"ה. כך ותו לא. הוא הוסיף בבדיחות, זה יכול להתפרש הגאון הגדול ויכול להתפרש החמור הגדול. ע"כ דפח"ח.


ב'אגן הסהר' על הגאון הנ"ל כותב שדעתו הייתה לתת לכל אברך התואר הג"ר (הטעם, אא"ט, נכתב שם, שמא יגיעו הדברים לידי חמותו של אותו אברך...) וכן נהג מחבר הספר הנ"ל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 22, 2018 9:08 pm

שיבר כתב:
פלתי כתב:פעם התלבטתי בענין הנ"ל של מתן תואר לאברך אחד. כששאלתי את הגר"א גניחובסקי זצ"ל, אמר לי שהתואר הטוב ביותר הוא ה"ה. כך ותו לא. הוא הוסיף בבדיחות, זה יכול להתפרש הגאון הגדול ויכול להתפרש החמור הגדול. ע"כ דפח"ח.


ב'אגן הסהר' על הגאון הנ"ל כותב שדעתו הייתה לתת לכל אברך התואר הג"ר (הטעם, אא"ט, נכתב שם, שמא יגיעו הדברים לידי חמותו של אותו אברך...) וכן נהג מחבר הספר הנ"ל.

כך סבור גם דודי הג"ר אשר אריאלי שליט"א, וכך נהג בעצמו בהזמנות לנישואי ילדיו, כל אברך במיר הוכתר ב'הרה"ג', ונקט בדיוק את הנימוק הזה, מי יודע איזה 'שלום בית' אפשר לעשות עם עוד טיפת דיו. מהסיבה הזאת בספרי למעט מקרה בודד בו ידעתי כי לא ניחא ליה לההוא גברא בתואר הרה"ג, ואולי עוד איזה מקרה של שיטפא דלישנא כולם קיבלו הרה"ג ומעלה.

----

יישר כח לרב לב לדעת על דבריו החמים.

פרנקל תאומים
הודעות: 4446
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ד' אוגוסט 22, 2018 11:25 pm

איש_ספר כתב:דוקא בגלל שאני מעריך את כתיבותיך כאן בפורום, כמו צער בנפשי לראות איך אתה שבוי באיזה טרמינולוגיה שכ"כ זרה לי. אני הרי לא מכיר אותך ואיך תייחס לי שנאה רק בשל השתייכותך המגזרית/חברתית וכו'?! יש לי ידידי נפש מכל קבוצות נאמני ה', ומהם המצויים כאן ויודעים כי אמת אני דובר. החלק הרגשי שהמחלוקת האחרונה תופסת בי, הוא זניח לחלוטין, באופן שכל הניתוחים כאן אין להם אחיזה במציאות. לא נעים לי לדבר ע"ע בפומבי, אבל כן, אני בהחלט רגיש לצער של הזולת, לכאב של הסובב, ואני שואף לפתח רגישות זו יותר ויותר. לפעמים "יכולות" אחרות שלי משיגות את היכולת הרגשית שלי... ואני מיצר ע"כ מאד ודואג לתקן את הנזקים ככל הניתן. ובכן, היה ברור לכל צופה, שידידי (אכן!) הרמ"נ נפגע וכאוב, תהיה הסיבה ותהינה הנסיבות אשר יהיו, ומאד חרה לי על הופעת יריביו בהקשר הזה.
אני בהחלט לוקח בחשבון שכל דברי יתקבלו בחוסר אימון ואני ימשיך להיות מואשם בצביעות ובנסיון לחסל חשבונות פוליטיים במסוה של צדקנות וטהרנות. ובכל זאת אם יש כאן כמה מהחברים שנותנים בי אמון, אליהם מכוונים דברי.


ידידי הנעים, הגדול ממני בשנים ובחכמה הרב ר' אי"ס הי"ו, יש"כ על גילוי הלב. כעת אתה מתכתב עימי בסגנון שאני יכול להגיב לו בצורה נאותה.

ראשית:
הנני במודעה רבא שאני הק' נותן אמון מלא בדבריך אלו.

שנית:
היכרות של כתיבה היא ג"כ היכרות, ויש לה אף מעלות מסויימות על היכרות מוחשית, וכי מאי נפק"מ לי אם פלוני עב בשר או דל, ארוך או קצר, מקריח או מתולתל, מגולח זקן או מדובלל...? הלא האדם הוא המתחולל בנפשו פנימה, ואת זה אפשר לפעמים להכיר מן הכתיבה טפי מן ההיכרות המוחשית, אלא שע"י היכרות מוחשית ניתן להיווכח במידת מה אם ברו של אדם כתוכו, ואם מעשיו מרובים מחכמתו ולקבל את התמונה המלאה. ר"ל היכרות אמיתית היא תמהיל של תוך וחוץ, ודווקא ההתכתבות המתמשכת נותנת מבט על התוך שלעיתים קשה לקבל בלעדיה.
יהיה איך שיהיה, לא האשמתיך בשנאה אישית, לכל היותר בשנאה מגזרית, ואם אהיה כנה, התיבה "שנאה" שנואה עליי, היא חריפה מדיי לטעמי, לא גדלתי על ברכיה, לא שמעתיה במחוזות ילדותי ונעוריי, גם התיבה "רשעות" רחוקה ממני ומאדימה את אוזניי, ובהיות שבחרת להשתמש בה כלפיי, נכשלתי בלשוני והשבתי באותה המטבע, והנני חוזר ממנה.

שלישית:
כמוני כמוך, החלק הרגשי של המח' האחרונה כמעט לא תופס אצלי מקום (תאמין או לא), ובחיי היום יום שלי כמעט אין לו שום ביטוי (כנ"ל), ומה זאת עלתה בדעתך להתגולל עליי ולכנותי "רשע", ולא רשע בלבד כ"א תשלומי כפל של רשע ("רשעות כפולה"), לטעון שזיהיתי חלילה כאב ועלבון ומיהרתי להצטרף אליו?! קראת בכלל את מה שכתבתי? וכי מה כתבתי? שפלוני שביקר לא לגופו של איש ביקר, כ"א לגופא של תופעה ביקר (מדרגי התארים המדוקדקים והמנופחים), ושאין מקום לכנות את דבריו "ציניות ורשעות". והנה כב' מהדס על זו הדרך ומטיח גם בי תארי גנאי מתלהמים?! על מה ועל מדוע? שוב נא וקרא את הודעותיי שעליהן נסובה התקפתך וראה בעיניך.
גם אני הק' משתדל מאד שלא לצער את הזולת, והרבה נצרתי את מקלדתי, והרבה מחקתי ועידנתי השמטתי ומיתנתי, אף אימצתי לי נוהג- שבהודעות רגישות, בדר"כ הנני שומרן לאחר כתיבתן בטיוטה, ורק בהזדמנות הבאה שאני נגיש למקלדת, הנני עובר עליהן בשנית, משמיט ומעדן טרם שליחתן, ולעיתים אף מוחק לגמרי וכובש את "נבואתי" לעצמי וכו'.
וכי ידידותך הקרובה עם פלוני ורגישותך לקפידתו, מתירה לך להתגולל על אלמוני? ומאי חזית דדמא דפלוני סמיק טפי מדמא דאלמוני??
ואולי, אדרבה, אם אתה מזהה שידיד פלוני או אלמוני נפגע על חינם מדברי פלמוני (או לכה"פ נפגע באופן בלתי מידתי), וכי לא טובה יתירה היית גומל עימו אם היית מעמידו (בחביבות ובידידות) על פרשנותו המוטעית או המוגזמת לדברי הביקורת, תחת שתוסיף שמן למדורה באומרך לו: "פלוני שכתב איננו "רשע", ואל לך להצטער מחמתו, אבל אלמוני שכתב, הא! הוא הינו "רשע מרושע" (אולי גם עוכר ישראל?)! עליו יאי למבכי, על דבריו שפיר להצטער"...
ואגב, הנני במסירת מודעה נוספת: אינני יריב אישי חלילה וחלילה לאף אחד מחברי ביהמ"ד הזה (ולמען האמת, ותודה לה', אין לי יריבים אישיים כלל), הן אלו שאני מסכים עם דעתם בעניין זה או אחר, והן אלו שאני חלוק עליה. אפשר לחלוק גם בלי להיות יריב. אפשר לחלוק, ואפי' בתקיפות, ולהישאר ידיד. אפשר ואפשר.
והנה, אתה אינך רוצה שנייחס לך כי ליבך השחידתך בעניין הרע של המח', ולא חלי ולא מרגיש שאתה הוא שעשית את המח' עטרה לראש התקפתך הנזכרת, ותגובתי אליך היתה רק תשובת המשקל. וכי אם אני ראוי לחשדותיך ("מגמות נסתרות" כלשונך), מדוע לא תהיה גם אתה ראוי לחשדותיי, הלא שנינו לא מהאו"ם..


נ"ב:
בלי קשר לכל הנ"ל, וגם עם קשר: חושבני שכדאי להבהיר לכל באי ביהמ"ד הזה, שמותר להעיר ולהאיר אחד לשני, ואפי' לבוא בטרוניות ובטענות, ואין מה להיבהל מדברי ביקורת, ומטבע החכמים להתענג על מיתיבי יותר מתניא נמי הכי, וזו היא חלק ממהותו של פורום תורני ושל כל בימ"ד, ובלבד שלא מעלים את הטון לרמה של הטחת חרפות. אפשר להתווכח, ואפי' בחריפות, אפשר לבקר ואפשר גם להתגונן מפני הביקורת, וכל זאת אפשרי בהחלט גם ללא הטחת חרפות. ואני יודע שאני הק' שבין כולכם, ומי אני בכלל שאומר, ובכל זאת. ועם ידידיי הסליחה.

גבול ים
הודעות: 815
הצטרף: ד' יולי 29, 2015 1:47 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גבול ים » ד' אוגוסט 22, 2018 11:27 pm

אולי במקום לדקדק בזוטות אלו העומדים ברומו של עולם יואיל אי מי להעלות דוגמא מהספר, מתוכן העניינים וכדו', לתועלת מי שעדיין לא נדזמן לו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 23, 2018 12:09 am

גבול ים כתב:אולי במקום לדקדק בזוטות אלו העומדים ברומו של עולם יואיל אי מי להעלות דוגמא מהספר, מתוכן העניינים וכדו', לתועלת מי שעדיין לא נדזמן לו.

הדוגמאות למכביר כבר פזורות פה ברחבי האשכול הענק. חלקים גדולים מהמאמר על שבת קדש קדשים ומאמר מושבע ועומד מהר סיני ועוד ועוד כבר הוצגו פה. ובכל זאת אעתיק כאן קטע שרבים הזדהו עמו במיוחד, נמצא במאמר המסיים 'סוף דבר הכל נשמע'.


ד' לקח – לקיחה תמה


ברם, גם ה'וד' לקח', אופן ההסתלקות של רבינו זצוק"ל היתה בחסדים וברחמים גדולים, כך היתה ההרגשה של רבים, ונביע מעט את רשמי ההוד שלא ימושו מקרבנו.
אמנם בפתע פתאום עלה המוות בחלוננו ובא בארמנותינו, בסערה לוקח אדוננו מעל ראשנו, בא השמש בצהרים.
קשה היה להכיל את עוצמת העצב והיגון, כאשר שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו, ויהי נועם נשבת במוצאי שבת. 'אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים' (יחזקאל כא, יב). 'בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור' (נחום ב, יא).
'בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הו הו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי' (עמוס ה, טז).
קשה לתאר את שראו עינינו בבית הגדול והנורא הזה. הגוף הקדוש מוטל ארצה מכוסה בטליתו, הנרות דולקים סביב, 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל', ולא קם רוח באיש. 'בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם'. הכל מורידים דמעה כנחל, האשמורות מתחלפות, וזרם הבאים אינו מפסיק לרגע. במשך כל שעות הלילה, המוני תלמידים כבנים סובבים את מיטתו, זועקים מרה.
הכאב צורב, אבל מרומם. הנך מרגיש קדושה בוקעת ועולה. לא נאמר בו מיתה אלא עליית נשמה, אין כאן פרידה אלא הסתלקות מעולם שפל, וההתקשרות הופכת באחת לרוחנית פנימית.
ברגעים ובשעות שאתה שוהה בבית פנימה, מנסה הינך לאצור ולכנוס אל תוך תוכיותך ככל שניתן ממה שראית ושמעת, ספגת וקיבלת במשך כל השנים. דווקא עתה בשעת אנינות, אתה מרגיש ביתר שאת וביתר עוז תחושת 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', ומתחיל להפנים את גודל הזכיה שהיתה לנו כל הימים להתקרב הלום.
דמים בדמים נגעו. משפחה ומשפחה. האחים הגדולים וכל בני המשפחה – משפחת רם גזע ישישים, והבנים – מאות בנים יחידים הממאנים להיפרד מאביהם הרחום. הלחץ זו הדחק גובר, אנקות ואנחות בסילודין, נהי בכי תמרורים, קורעים הבגדים והלבבות, ומצדיקים את הדין.
ויהי בנסוע הארון, בצאתו מן הבית חוצה, שמים בוכים, גשמים מזלפין על מיטתו, אגלי דמע, סימן יפה לו, ונטפי תנחומים לאבליו בכוס היגונים. עמכם אני בצרה, 'לבדו ימלוך נורא'.
הלבבות הומים, 'פתח לנו שער בעת נעילת שער'. פסוקי התהילים וקטעי הסליחות בוקעים רקיעים, כל העם גועים בבכיה של תשובה. שלש עשרה מידות של רחמים נאמרות בחנינה. 'קמי בפרץ אין ראויים לרצותך בעתר. שבנו אליך בבושת פנים לשחרך אל בעת צרותינו'.
'יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזירות קשות אכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות'.
הקהל הקדוש מתדבק במשנתו ומורשתו של רבינו זצוק"ל, שוכחים ומתעלמים מכל הצרות והמצוקות ומכל נגע ומחלה, רחמנא ליצלן, איש איש נגעו ומכאוביו, והכל מתכוונים לצרות הרוחניות הנוראות, שעליהם מסר רבינו זצוק"ל נפשו, ובהאי קטירא איתקטר. גזירות השמד וההעברה על הדת. היה לא תהיה.
'ויקרא אדני ד' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק' (ישעיהו כב, יב). ראשי אלפי ישראל אדירי התורה קשרו קינה ונהי וישאו קולם בבכי תמרורים. 'תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים, אבל יחיד עשי לך בכי תמרורים'. ספדי תורה. בכו וקוננו עם ד'. בני ובנות ישראל, יתומים היינו ואין אב.
'ביום ההוא יגדל המספד בירושלים' (זכריה יב, יא). בת ציון הורידה כנחל דמעה כי פנה הודה זיוה והדרה, וכל בית ישראל בכו את השריפה, וירב בבת יהודה תאניה ואניה. שעות ארוכות נמשכו דברי המספד, 'וידברו הדברים באזני העם וישאו כל העם את קולם ויבכו' (שמואל א יא, ד).
מנער ועד זקן טף עם איש שיבה, נתחככו בכתלים ויליטו פניהם בכאב ובשברון, איכה גבר חרון ונגנז ארון. נשתברו הלוחות ודמם רון.
שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך, קהל קדוש, סלתה ושמנה, תלמידי חכמים ויראי אלקים, אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו. 'סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו' (איכה ד, טו). יבואו טהורים ויתעסקו בטהרה. 'סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ד''. (ישעיהו נב, יא).
נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן עד תומם ממללים ברגשת לב ובקול נשנק שיר של פגעים, 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך'. יפוצו אויבך וינוסו מנשאיך. הוא קדוש ומשרתיו קדושים.
'וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ד' כי נורא הוא' (שמות לד, י).
וד' לקח. לקיחה תמה וברה, בקדושה ובטהרה.
'יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו'. (ישעיהו נז, ב). ובתרגום: יְהָכוּן שְׁלָם יְנוּחוּן עַל אֲתַר בֵּית מִשְׁכָּבֵיהוֹן עָבְדֵי אוֹרַיְתֵהּ.
ובזוה"ק פרשת חיי שרה (דף קכב עמוד ב): אמר רבי יצחק בשעה שהנשמה זוכה ועולה למקום מעלתה הגוף שוכב בשלום וינוח על משכבו הדא הוא דכתיב יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחה. מאי הולך נכחה, אמר רבי יצחק הנשמה הולך נכחה למקום העדן הגנוז לה. מאי משמע אמר ר' יהודה מהאי משמע נכחה כתיב בה"א.
בגן עדן תהא מנוחתו. ד' הוא נחלתו.

ובהערה קפח.

תלמידו הקרוב של רבינו הרה"ג ר' בנימין הכהן רובינשטיין שליט"א האיר בזה, שלא בכדי זכה רבינו זצוק"ל לכבוד גדול ואמיתי כזה, שכמוהו לא נשמע מזה שנות דור, ולא זכו לזה אף גדולי ישראל, והלא דבר הוא.
אלא שכבר אמרו חז"ל במועד קטן (כח, ב): תניא, היה רבי מאיר אומר, טוב ללכת אל בית אבל וגו' עד והחי יתן אל לבו דברים של מיתה, דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה, דידל ידלוניה. ופירש"י, כלומר מגביהין בהספד למי שמגביה קולו להספד אחרים.
ואמנם רבינו זצוק"ל היה מיוחד במידה זו, רק היה שומע על חכם או יהודי כשר מיודעיו שמת, היה חש וממהר עוד קודם צאת ההלויה להשתתף עם האבלים בשעותיהם הקשות, לפעמים היה מגיע ל'טהרה' או לבית הנפטר, ואחר כך היה מפליא בהספדו בסיפור השבחים ובהגדרת שיעור קומתו של הנפטר, עם כל הטירחה והמאמץ שלא להיות בגדר 'מתעצל' חס ושלום, והיה שופך את לבו ברגש ובבכי. ואחר כך היה טורח לילך ברגליו (על פי רוב) כברת דרך ארוכה מאוד עד לבית הקברות. וכמה פעמים שמענוהו מתאונן על תלמיד חכם שלא נספד כהלכה.
ומצד ההרגש, רבינו חי כל הזמן בהרגשה הזאת של 'והחי יתן אל לבו', 'יזכיר לו יום המיתה', ופעם אחת התבטא בשיחה: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר' (קהלת ט, ח). צריכים כל הזמן לשפוך שמן. ולא פלא שקיים מצוה זו של 'והחי יתן אל לבו' בכל הדקדוקים.
ועל כן נתקיימו בו במדה גדושה דברי חז"ל 'דספיד יספדוניה', הספד עם מתן שכרו בצדו. 'אגרא דהספדא דלויי'. (ברכות ו, ב). ופירש"י, דלויי - להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים.

קראקובער
הודעות: 2832
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי קראקובער » ה' אוגוסט 23, 2018 12:13 am

סוף סוף למרות רוב העסק מסביב ל'עצים' מתחילים לראות את היער.

פרנקל תאומים
הודעות: 4446
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' אוגוסט 23, 2018 12:21 am

נוטר הכרמים כתב:
שיבר כתב:
פלתי כתב:פעם התלבטתי בענין הנ"ל של מתן תואר לאברך אחד. כששאלתי את הגר"א גניחובסקי זצ"ל, אמר לי שהתואר הטוב ביותר הוא ה"ה. כך ותו לא. הוא הוסיף בבדיחות, זה יכול להתפרש הגאון הגדול ויכול להתפרש החמור הגדול. ע"כ דפח"ח.


ב'אגן הסהר' על הגאון הנ"ל כותב שדעתו הייתה לתת לכל אברך התואר הג"ר (הטעם, אא"ט, נכתב שם, שמא יגיעו הדברים לידי חמותו של אותו אברך...) וכן נהג מחבר הספר הנ"ל.

כך סבור גם דודי הג"ר אשר אריאלי שליט"א, וכך נהג בעצמו בהזמנות לנישואי ילדיו, כל אברך במיר הוכתר ב'הרה"ג', ונקט בדיוק את הנימוק הזה, מי יודע איזה 'שלום בית' אפשר לעשות עם עוד טיפת דיו. מהסיבה הזאת בספרי למעט מקרה בודד בו ידעתי כי לא ניחא ליה לההוא גברא בתואר הרה"ג, ואולי עוד איזה מקרה של שיטפא דלישנא כולם קיבלו הרה"ג ומעלה.

כן, אבל ראשית, אם ת"ח מופלגים כמו הגר"א גניחובסקי זי"ע או יבל"ח הגר"א אריאלי כותבים למאן דהוא "הרה"ג", זו אכן סיבה גדולה להתכבד, הן לבעל והן לאשתו. משא"כ כשכל חבר מהכולל או מהביכ"נ או כל מכר שכן וידיד כותבים "הרה"ג" בגלל שמטבע הלשון הזאת כבר הופכת להיות שיגרא דלישנא.
שנית, וזה העיקר: הלא הא גופא קשיא, איך התדרדרנו למצב הזה שאנו צריכים להתהדר בפני נשותינו או חמותינו בתארים שרחוקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב? ומה יהיה בעוד כמה שנים נוספות? יצטרכו לכתוב על ההזמנות "הגאון הגדול" כדי שהשוויגער תהיה מבסוטה וכדי שיהיה שלום בית?
ואם אני "משיב" בלילה באיזו שהיא "ישיבה קטנה" או "משגיח קטן" באיזו שהיא "מכינה", אז בכלל צריכים להקפיד לכתוב לי "הגאון ר'", כדי לזקוף את קומתן של נשות המשפחה (ושל עצמי)... נעבאך נעבאך, אם היינו מלאים מעצמינו לא היינו צריכים להתמלא מתארי כזב..

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 23, 2018 12:24 am

עוד קטע ארוך ומעניין, תחילה הטקסט ואחריו ההערות.

איזוהי עבודה שבלב

בשורות הבאות ננסה לתאר מעט מקצת שבמקצת ממה שנראה לעינים כמה פרטים בעבודת התפילה של רבינו זצוק"לסט.
"כבר בפסוקי דזמרה היה משמיע קולו בנעימה ובדביקות, ומרגלא בפומיה דפסוקי דזמרה לא נקבע בחז"ל כחיוב ממש כמבואר בשבת (קיח, ב), וכ"כ הרמב"ם בהל' תפילה ששבחו חכמים את האומר פסד"ז, והיה רבינו מעורר שכיון שיסודו לעורר אהבת דודים קודם שבא לעמוד לפני ה', והיה מזכיר את דברי הלקט יושר שרבו התרומת הדשן היה אומר פסד"ז באלול כמו שעה, שבזמן שהקב"ה קרוב יותר צריך יותר הכנה לעמוד לפניו, ולכן כ"ש שצריך שימת לב באהבה ובדביקות שאם לא כן ח"ו, אין כ"כ ענין באמירתם, ופעמים רבות ראינו בעינינו לאחר ימים ולילות רצופים של עמל התורה ושקידה נוראה שהיה רבינו קודם התפילה תש כח ועיף, וכן בימי חולי שהיה קודם התפילה בחולשה וכבידות, והיה מתחיל המזמורים של פסד"ז ונראה בעליל איך נמסך באבריו כטל חיים וגבורה ומוסיף והולך בכח גדול ועצום כלבת אש גדולה מאוד, אש קודש תוקד בליבו של האדם הגדול הזה"ע.
אחר אמירת פסוקי דזמרה בקול רם בנעימות ובדביקות, במתון ובריכוז רב, כאשר היה נפנה רבינו להתחיל ברכת ישתבח, ובשנים האחרונות היה הוא שליח הציבור מכאן עד לחזרת הש"ץ, היה נראה כמהלך מעולם לעולם, כאשר כל פסוקי דזמרה, ואף הברכות והקרבנות שלפניהם הם כמין הכנה והקדמה לקריאת שמע וברכותיה. היה מסדר השבחים בעצימת עינים ובהטעמה יתירה, ולאחר מכן קדיש וברכו. ברכת יוצר בחיות נפלאה. ברכת אהבה רבהעא.
לאחר עניית האמן על ברכת אהבה רבה, היתה משתררת דממה ארוכה וממושכת בחלל, ולפתע נשמע קול רבינו בסערה אדירה ש-מ-ע, ואחריו כל העם עונים באימה, ורבינו מאריך מאוד בפסוק ראשון, ומשלימו אחר שכבר סיימו כולם. רבינו היה מתרעם מאוד על המנהג המצוי שהציבור קוראים את הפרשיות בשקט, ועורר שיקראו כל הפרשיות בקול רם ובדקדוק, וכך היה רבינו קורא כל הפרשיות מהחל ועד כלה בחיתוך שפתים ובכוונה עצומה. כיון שסיימו הציבור והגיעו לאמת ויציב, נשמע קולו של רבינו בתעצומות עוז, "ולא תתורו... למען תזכרו ועשיתם", ואח"כ עולה עוד בקולו, 'אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים'. כך דבר יום ביומו. אני ד' לא שניתי.
"כמה פעמים שמעתי ממנו שבדרך כלל בברכה שלאחר קריאת שמע יש קצת רפיון לאחר המתח הגדול של אהבה רבה וקריאת שמע, והוא ראה תמיד על אביו גאון ישראל ז"ל שבברכה שלאחר קריאת שמע היו גווני פניו משתנים מאימה ויראה קודם השמונה עשרה, וכזאת ראינו על רבינו הגדול, עזרת אבותינו וכו', הכל בהרגש נורא מאוד בחיל ובמורא, עד שהיה קם לעמוד לפני קונו בתפילת שמונה עשרה, וכבר היה זה כתינוק המתגעגע על אימו, ופעמים היה עומד דבוק לכותל דבוק בקונו שוהה דקות ארוכות עד תחילת אבות וכל השמונ"ע כמעט בהתפשטות הגשמיות של נפש זכה וטהורה המתדבקת בקונה"עב.
לקראת תפילת הלחש היו ניכרים על פני רבינו זצוק"ל, בכל יום מחדש, הדריכות והחרדה, הן הולך הוא לעמוד לפני המלך. בפרט בשנים האחרונות, כשהתפילות התקיימו בביתו, ראו כולם היאך שקרב אל מקום העמידה בקרן מזרחית דרומית, חגר חרבו ודרך קשתו בצלותא ובעותא, ויתייצב על עולתו, לשפוך שיח לפני ד'.
סיפר אאמו"ר שליט"א בהספדו בהיכל ישיבת מעלות התורה: "אולי אפשר לספר כאן. כשלמדנו אז בישיבה, החברותא שלי היה קשה לו ללמוד בבוקר, היו לו טירדות, ולכן בתקופה מסויימת למדנו בלילות. באותו זמן התפללנו ותיקין, רבינו היה יודע להלך לפי דרכו של כאו"א, ולפעמים נתן היתר לא לבוא לתפילה בישיבה, אלא להתפלל 'ותיקין' ביחידות. תקופה מסויימת למדנו בצורה זו, אחר כך הלכנו לישון, ורבינו זצוק"ל היה מגיע מאוחר יותר לסדר א', ופעם לימד איתנו הלכות תפילה של ותיקין, כמה וכמה פרטים, ומהם, שאפשר להתפלל ביחידות אפילו שאין זה באורח קבע ממש.
שאלנו אותו אז, לפי איזה זמן 'נץ' להתפלל לפי הרב טיקוצינסקי או לפי הרב שפירא, אז עוד לא היה נץ הנראה, שני הזמנים היו בהפרש של כחמש דקות, הוא אמר שהוא איננו יודע להכריע, והוסיף, אבל אני יכול לתת לכם עצה מה שאני נוהג. את השמע ישראל עד גאל ישראל אני גומר בנץ של הרב טיקוצינסקי, אחר כך אני מתחיל "ה' שפתי תפתח" וממשיך לכוון בזה עד שכבר עובר הזמן, ומגיע הזמן של הלוח של הרב שפירא.
היו דברים שיכולים היינו ללכת בדרכיו, אבל דבר זה לא היה שייך בכלל. מי יכול לכוון ארבע דקות ב"ד' שפתי תפתח", רק מי שהתפילה שלו זה דביקות בהקב"ה יכול לעשות הכנה ולהידבק בהקב"ה בד' שפתי תפתח במשך ארבע דקות, ולא להסיח דעת".
וכך ביאר תלמידו הגאון רבי שלום יוסף גלבר שליט"א, את עבודת התפילה: "הרבה פעמים היה נעמד אפילו בסתם תפילת מנחה של חול או תפילת ראש חודש, ורק ה'ד' שפתי תפתח' לקח רבע שעה, אח"כ כבר הלך יותר מהר, אחרי שמבקשים כך 'ד' שפתי תפתח', אז הכל נפתח. זו צורה של 'עבודה' שאזי הכל נראה אחרת".
ת"ח מופלג שנמנה על מבקשי פניו של רבינו השתומם על הדבר בנוסח זה: "בהזדמנות אחת הרציתי לפניו חידו"ת בסוגיא שעסקתי, ותפיסתו היתה כברק, כאילו למד סוגיא זו עתה ממש. רבינו פלפל עמי בראיות שהבאתי, ואף הוסיף בראיות כנגדי, ואף שהיו הדברים ארוכים וגדושים בחשבונות ובציטוטים, במהירות תפיסתו ושקיעותו לקח הכל כארבע דקות, לא יותר.
בהזדמנות אחרת נקלעתי לישיבתו ב'סתם' מנחה של 'סתם' יום חול, ועמדתי מאחוריו להתבשם מתפילתו, גנוחי גנח וילולי יליל, שקוע בעמידה לפני המלך, משבח מבקש ומודה, ונמשכה אצלו תפילת העמידה לחוד כמו ארבעים דקות, לא פחות..."
וכך מתאר מקורבו הרה"ג ר' נח אליהו ציטרנבוים שליט"א את שראו עיניו את הכהן בעבודתו: "פעמים ששמעו אותו מתחנן בבכי ב'רפאנו' על שמות החולים, והיה זה סימן כאשר רבינו מוציא את ה'פתקאות' מהכיס, אות הוא כי אוחז הוא ב'רפאנו'. במיוחד בחודש האחרון, כאשר רבינו זצוק"ל התפלל תפילת לחש במיושב, זכינו לשמוע כיצד מזכיר בפירוט כל שם ושם, בבכי ובתחנונים.
בחודש האחרון, כאמור, בו היה שרוי בחולשה גדולה לאחר הצנתור בליבו, התפלל רבינו כשהוא מיושב, אך בשבוע האחרון לחייו החל לשוב ולהתפלל בעמידה חלק מן התפילה.
לאחרונה הזכרתי לרבינו זצוק"ל שם של חולה לרפואה, לאחר סיום לימוד המשניות שלאחר תפילת שחרית, ולפתע עצם עיניו וכל גופו הזדעזע כפשוטו, והזכיר יחד עוד שמות לרפואה שלימה.
כאשר התפלל מיושב, הטינו אוזננו ושמענו אותו כאשר הגיע ל'שמע קולנו', בשברי מילים הוא זעק בלחש בלב נשבר ונדכא: "פשעתי פשעתי פשעתי, אני אני, חטאתי, חטאתי. גלוי וידוע לפניך... רבש"ע... שנזכה לתשובה עילאה...". וכך ב'יהיו לרצון' בסיום התפילה, כמה היה זועק ומתחנן, "ונפשי כעפר לכל תהיה" שוב ושוב ושוב, 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ביטול כליל, התפשטות הגשמיות".
נחתום ענין זה בתיאורו הנרגש של תלמידו המובהק של רבינו, הגאון הצדיק רבי בנימין גינצלר שליט"א, שזכה במשך עשרות שנים להתפלל במחיצתו: "ההגדרה היא שהתקיים בו "אין תפילה דומה לחבירתה", זה היה מדהים לראותו במשך שנים, איך בכל תפילה הוא היה משקיע כל הכוחות, וכל פעם זה היה אחרת. במיוחד כך היה בתקופה האחרונה, שהיתה הרגשה נוראית של "דע לפני מי אתה עומד", כך למשל המילים "ד' שפתי תפתח", יש פעמים שהיו לוקחים דקה או שתים, לעיתים חמש ושש דקות, וזכורני אף פעמים שבמשך עשרים דקות רבינו זצוק"ל היה עומד במילים אלו בבכיות והתרגשות!
כך גם בכריעה הראשונה, כשפעמים נמשך ה"ברוך אתה" שש או שבע דקות כשכולו כפוף בכריעה, ממש כדברי חז"ל לא הייתה תפילה דומה לחבירתה, לא בכיה קבועה באותו מקום, לא התרגשות באותו מקום, כל תפילה היא בעוצמות נדירות, כאשר היו תקופות שונות, לפעמים כל תפילה היתה אחרת, ולעיתים היו תקופות בהם הוא השקיע בעניינים מיוחדים, והאריך בברכות מיוחדות.
כמובן גם ה"שמע קולנו" כשלצדו התפילות והפתקים עליהם הוא התפלל, אני שמעתי איך באחת התפילות הוא לוחש וזועק בשמע קולנו שוב ושוב "תשובה עילאה...", לעיתים באלוקי נצור, בכל השנים כל תפילה היתה עולם ומלואו בשיא הכוחות, בכל פעם התרגשות אחרת, בכיות. כאשר בכל השנים הוא הזיל דמעות בתפילה, ובשנים האחרונות הרבה יותר בכיות נוראות, וכך ראינו למשל, בשנה אחת בתפילת "עלינו לשבח" של ראש השנה הוא בכה בכי נורא, ובשנה אחרת רקד ממש ב"אין כאלוקינו".
בשיחה שמסר בתחילת חודש טבת, דיבר רבינו זצוק"ל על מצב הכלל, והזכיר כי ימי החנוכה עברו זה עתה, וחשף מעט מעומק ההרגשות בתפילה באומרו:
"הרגשתי, שאמנם חנוכה הם ימי ההלל והשמחה וההודאה, והעיקר זה ההלל, וצריכים להודות לד' בשמחה. אך היתה לי הרגשה, אינני יודע אם אני צודק בזה, שגם פה צריכים ויש לחלק, כי יש זמנים שעל כל פנים יושבים על התורה ועל העבודה בשקט, כשיושבים באהלה של תורה אין שום מפריע ואין שום מציק, ואז אומרים ומודים ומהללים בשמחה.
ויש זמנים שצריך להגיד בהלל את "לא לנו ד'" יותר חזק, את ה"אנא ד' הושיעה נא" יותר חזק, יש הרי בהלל גם חלקים של תפילות ובקשות, ואם תמיד, בכל מצב, אומרים את אותו הלל באותו הרגש, אז הפשט בזה שלא מבחינים שיש איזה שינוי, וזה גם אולי מעין התביעה של 'הרי זה מחרף ומגדף'עג. אמנם יכול להיות שבחנוכה עצמו צריך להתגבר על הכל ויש כח מיוחד, אך בישיבה עשיתי מעשה, ובאמירת הלל בימי החנוכה שרו פחות, הרבה פחות מתמיד, אבל הרגשתי שלומר בזמן שכזה הלל, באותו צורה כמו תמיד, בלי להרגיש שזה זמנים קשים, אולי זה גם מחרף ומגדף, כאשר לא מבחינים שהקב"ה רוצה מאתנו משהו, תובע מאתנו".
מוסיף ומספר הגאון רבי בנימין גינצלר שליט"א: "באחד מימי חול המועד הלכתי עם רבינו, למקום המקדש, וראיתי שצהבו פניו כשעלה למקום הגבוה, ואמר לעצמו: "ברוך השם, היום התפילה הלכה טוב". הוא תמיד "חי" את התפילות והרגיש כשהם פעלו, אני זוכר לפני כמה שנים שאמר אחרי יום כיפור "חששתי, פחדתי השנה אבל ב"ה, היו התפילות טובות", כי תמיד הוא חי בשיא הכוח והעוצמה כל תפילה ותפילה, באופן בלתי נתפס".


סט. במאמר 'שבת קדש קדשים' נכתב אודות עבודת התפילה בשבת קודש.
ע. מפי הגאון רבי אליהו ויינר שליט"א.
עא. במאמר 'יום מתן תורתנו בצילא דמהימנותא' נכתב אודות אמירת ברכת אהבה רבה.
עב. מפי הגאון רבי אליהו ויינר שליט"א.
עג. יעויין בשבת (קיח, ב), הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 23, 2018 12:39 am

עוד קטע יחודי אודות רבינו זצוק"ל, דומני שזה מאבני היסוד שלמדנו בבית מדרשו.


אין "בכלל מאתים מנה" ברוחניות

היה מורגל על לשונו של רבינו זצוק"ל לומר שבניגוד למקובל ברכישת קניני העולם וצבירת ממון, שבזה הכלל הוא "בכלל מאתים מנה", ואין העשיר נצרך למי שעני ממנו במאומה כלום, בקנינים הרוחניים אינו כן, אלא כל פרט ופרט הוא עולם לעצמו, לא ראי זה כראי זה, וישנם מעלות לאדם קטן שאינם בנמצא אצל הגדול ממנו.
והנה גם בענין זה, כמו בעוד ענינים, היה נראה אצל רבינו זצוק"ל כמו שני הפכים. מחד גיסא, מי כמוהו שרומם וגידל למעלה למעלה את תלמידיו וכל מבקשי ד'. היה מזכיר תמיד את דברי הגמ' בסוף סוטה (מח, ב), דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב כי מי בז ליום קטנות? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא, קטנות שהיה בהן.
וביאר רבינו, שאף כי דברי הגמ' מוסבים על קטני אמונה ובטחון בהקב"ה, כך הוא בכל הענינים שברוח, שלפעמים גם גדולים וצדיקים נתפסים ונאחזים במה שיש להם, בצמצום ההשגה ובהסתפקות במועט.
ובהספדו על אביו מרן הגרש"ז זצוק"ל אמר, שמעולם לא חינכונו בבית אבא לגדול ולצמוח תלמידי חכמים כפי שהתריעו מפני הסכנה מלצאת עם הארץ חס ושלום. הרי לנו חינוך לגדלות לא לשם גדלות, אלא לברוח מן הקטנות. אולם עם זאת מעולם לא זלזל בשום השגה או מעלה שמצאה אצל מאן דהו.
וכה העיד רבינו באחת משיחותיו בליל שבת קודש (והובאו הדברים גם בספר הזכרון 'קדוש ישראל'):
"שמעתי מהגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ששמע איש מפי איש עד מרן הגרי"ס זי"ע, בביאור לשון הרמח"ל בתחילת ספרו מסילת ישרים: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, דיסוד זהו דבר מוסד ויציב מושתת בחזקה שאפשר לבנות עליו בנין גדול, וזה החסידות, אולם העבודה התמימה היא שורש, פי' אף אם השורש הוא קטן, מ"מ יש בו את כח הצמיחה, וזה הכח של שרשים שמולידים ומצמיחים. וזוהי בחינת האבות הק' לגבינו, שאלו הם השרשים שהצמיחו את כל העתיד לדורות הבאים".
כל הנהגה טובה או מידה נכונה שראה בסביבתו, אצל מישהו, יהיה מי שיחיה, היתה תופסת אצלו מקום נכבד. לא היה בזה רק משום מידת עין טובה שנתברך בה בשפע מופלג, אלא מתוך הכרה שבכל מעשה קטן טמון וגנוז הגרעין והשורש למעשים הבאים אחר כך, והביטול של הדברים הקטנים נובע מראיה מצומצמת של המעשה הבודד.
מי ששהה זמן ממושך במחיצתו של רבינו זצוק"ל נכח ביכולתו המופלאה להכיר אנשים כבר בפעם הראשונה שנפגשו עמו. היה ער לכל תזוזה של אדם ולכל תגובה שלו, ובפקחותו העצומה ובחושים הרוחניים שנתברך בהם היה קולט את כל מהותו ופנימיותו לפנים לפנים מעומק, וזו היתה סיבה נוספת ליראת הרוממות שחשו סביבו, כי הרגישו שלא ניתן להעלים ממנו דבר.
ובלי שום ספק, שלא היה כמוהו מי שידע להוכיח ולבקר, לדרוש ולתבוע מכל תלמיד לפי מה שהוא, אולם תמיד יחד עם התוכחה והביקורת היה מעלה על נס את המעלות שגילה בכל אחד. 'באשר משפטו שם פעלו'.
זכורני שבימי בחרותי סיפר בהתפעלות על אחד ממקורביו, שבעורו תלמיד בישיבה, נער צעיר לימים, באחד מימי החול שקורין בתורה, לא אמרו תחנון בישיבה מחמת שהיה רבינו סנדק, ותלמיד זה היה חסר לו את ההתעוררות של אמירת התחנון, והלך להשלימה בבית הכנסת הגר"א. 'ראה נא כמה ביקוש יש כאן'.
סיפר תלמידו הגאון רבי יצחק מאיר הגר שליט"א: "בהיותי מתגורר מספר שנים אחרי נישואיי בצפת, הגיע ראש הישיבה עם הרבנית ע"ה לעיר בחג הסוכות תשמ"ט לרגל שמחת ברית של אחד מתלמידיו, ולאחריה בא לבקר בביתי. נהג מקומי הסיע אותם לביתי, בסיום הנסיעה אמר לנהג יישר כח. אמר לו הנהג כדרך המשיבים, שאין בעד מה. אמר לו רבינו מתוך ריתחא, שאסור לומר על מצוה שאדם עושה שאין על מה, כל מצוה היא עולם ומלואו, וכי זה נקרא שאין על מה, על האדם להחשיב כל מעשה שעושה בין גדול ובין קטן ואסור לזלזל בו".
וזוהי גם היתה ההנהגה ביחס לתלמידים. כידוע גדר גדר רבינו זצוק"ל בעדו שלא ליתן הסכמה לספרי מחברי זמנינו אלא רק לתלמידים או לבני משפחה. אמנם פעמים רבות החשיב את אלו שלמדו פרק זמן קצר בישיבה כתלמידים, וזאת גם אם לא קיבלו מהשיעורים או תפסו עמו קשר מיוחד. על מקרה אחד כזה שמענוהו מתבטא, 'הוא אמר לי שקיבל תועלת בישיבה, וכי בעבור זה אינו נחשב לתלמיד?'.
כך היתה הדרכתו וחינוכו את תלמידים, יחד עם הרוממות והגבהות בדרכי ד' שהנחיל, שחס ושלום אין להסתפק במועט, עם זאת תמיד דבר על כך ש'קובץ על יד – ירבה', ואין לזלזל בשום עליה או התקדמות בתורה ובכל חלקי עבודת ד', ודווקא בדרך זו מגיעים לבסוף למדרגות נעלות.
וכה מספר תלמידו הגאון רבי בנימין בירנבוים שליט"א: "כאשר הלכתי לצידו של רבינו זי"ע בלוויה של מרן הקהילות יעקב זצ"ל, ושאלתי אותו, מה אמורים אברכים להרגיש לאחר כמה שנות לימוד בכולל, ואברכים התובעים מעצמם לרכוש רוממות גבוהה בקניני התורה ועמלה, ומנגד אינם חשים בסיפוק עצמי דיו במילוי שאיפותיהם. וענה ואמר שכל צעד קטן בדרך הנכונה הוא בגדר מעלות התורה וצריך להיות שמח בכל קנין קטן של דברי תורה.
והזכיר על כך את דברי הגמ' בבבא בתרא (ז, ב) עה"פ אספרם מחול ירבון, אספרם למעשיהם של צדיקים - מחול ירבון, וק"ו ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם. ומבואר כאן בלשון הגמ' שההגדרה למעשיהם של צדיקים היא 'מחול ירביון', היינו שאין נצרך למעשים כבירים דוקא ולהשליך נפשו על קידוש השם, אלא כל גרגיר קטן מצטרף לריבוי הגדול של המעשים, כמו חול הים אשר יחדיו יכולים הגרגרים הללו לעצור כל משברי ים".

גבול ים
הודעות: 815
הצטרף: ד' יולי 29, 2015 1:47 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גבול ים » ה' אוגוסט 23, 2018 12:52 am

יישר כחך
מרומם ומרגש עד מאוד
בודאי הפרט ללמד על הכלל כולו יצא וכל הספר כיוצ"ב גדוש מזן אל זן

וונדרבר
הודעות: 1672
הצטרף: ב' אוקטובר 06, 2014 3:04 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי וונדרבר » ה' אוגוסט 23, 2018 1:17 am

פלתי כתב:פעם התלבטתי בענין הנ"ל של מתן תואר לאברך אחד. כששאלתי את הגר"א גניחובסקי זצ"ל, אמר לי שהתואר הטוב ביותר הוא ה"ה. כך ותו לא. הוא הוסיף בבדיחות, זה יכול להתפרש הגאון הגדול ויכול להתפרש החמור הגדול. ע"כ דפח"ח.

שיבר כתב:ב'אגן הסהר' על הגאון הנ"ל כותב שדעתו הייתה לתת לכל אברך התואר הג"ר (הטעם, אא"ט, נכתב שם, שמא יגיעו הדברים לידי חמותו של אותו אברך...) וכן נהג מחבר הספר הנ"ל.

נוטר הכרמים כתב:כך סבור גם דודי הג"ר אשר אריאלי שליט"א, וכך נהג בעצמו בהזמנות לנישואי ילדיו, כל אברך במיר הוכתר ב'הרה"ג', ונקט בדיוק את הנימוק הזה, מי יודע איזה 'שלום בית' אפשר לעשות עם עוד טיפת דיו.


וראה באשכול אחר על תוארים (לא זה שציין אליו קראקובער)
viewtopic.php?f=7&t=21012&p=207249&hilit=#p207249
שהבאתי מהגרי"נ שטרן שכתב על כולם הג"מ. (עיי"ש שהוא לקח את הרעיון ממדפיסי וילנא).
וונדרבר כתב:לגבי מי שחושש לפגוע בכבוד הבריות אם יכתוב תואר שונה לכל אחד, ראה בספר חתם סופר סוגיות הש"ס ושבועת העדות, ירושלים תשכ"ט, בהקדמת הג"ר יוסף נפתלי שטרן, עמ' ז', בהערה, שכותב שהחליט לתאר את כולם בתואר כללי אחד "הג"מ", שיכול להתפרש "הגאון מורנו" או "הגדול מורנו" או "הגביר מ'".
http://www.otzar.org/aspcrops/163039_4_ ... 422015.asp

והנה קישור יותר טוב לספר
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?163039&pageid=P0007

גם זו לטובה
הודעות: 2523
הצטרף: ה' יוני 07, 2012 2:29 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גם זו לטובה » ה' אוגוסט 23, 2018 1:22 am

גבול ים כתב:יישר כחך
מרומם ומרגש עד מאוד
בודאי הפרט ללמד על הכלל כולו יצא וכל הספר כיוצ"ב גדוש מזן אל זן

גא"מ.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חיימשה » ה' אוגוסט 23, 2018 3:35 am

אם כבר נגעו כאן בנושא התארים, אותי מטרידה התופעה המגוחכת של החלפת הדורות בתארים.
דומני שאך לפני דור התואר 'הרה''ג' היה התואר הנכסף והמקסימלי, ולפתע, תוך כמה שנים שלא נזדמן לי לעיין בעטיפת הדגים הקובעת, מסתבר ש' הרה''ג' זה כבר תחליף להר' ותרגומו הוא מורה לכתיבה בת''ת ( את זה גם הספקתי ללמוד מההזמנות שאני מקבל בדואר), ואילו 'הגאון הגדול' תפס את מקומו כתואר הנכסף... ואני הק' תמה בלבי, האיך נפלה עטרת לארץ, הגאון הגדול אפשר לכתוב בשופי גם על איינשטיין או על ש''י עגנון... גאונות גדולה אינה רבנות ואין בכלל מנה מאתיים?
אלא מאי, עלי להמתין בסבלנות עד שהדור הבא יחליף את השיטה כבראשונה!
אלא שבינתיים קפצה עלינו רשימתו של לא ידען עד שהקשה עלי לעצור עוד את תמיהתי בתוך לבי.
(כולי תקווה כי הרב מקארקוב לא ימהר להערים עלי ראיות לסתור את דברי מהמציאות המעצבנת כדרכו בקדש).

ומן ההכרח לציין כי אולי לא נעשה כאן מעשה רשעות, אבל חוסר רגישות וטאקט מופלגים היו והיו, בעיקר בעיתוי של הכתיבה.
י

אוהב עמו
הודעות: 859
הצטרף: ג' יוני 05, 2018 9:48 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אוהב עמו » ה' אוגוסט 23, 2018 6:40 am

יישר כח לרב הנוטר על הקטעים היפים ועל הכתבה המשובחת.
הרבה יותר מהנה לקרוא ספרי "סיפורים" על גדול בישראל כאשר הכותב הוא ת"ח בר אוריין וכך חשיב כתורה נאה בכלי מפואר, ויש הרבה מה ללמוד, מאשר כתיבתם של מושכי בעט סופרים שלא קראו ולא שנו ולא נשתבחו אלא בקולמוסם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 23, 2018 8:32 am

בחפצי לשתף את החברים שיחי' בדיון הבא.

ת"ח גדול ממש, עבר על חלקים גדולים מהספר, ובתוך תגובתו אמר לי: אתה מוכרח למחוק שני קטעים מסוימים בספר, בהם אתה ממש מבזה את ר' שמואל! נדרכתי מאוד, ואז הוא מציג לי את הקטעים. אני פורש אותם לפניכם עם מילות ביקורתו.

הנה הקטע הראשון המצוטט מפיו של הגאון רבי אליהו ויינר:
אירע פעם שחזרנו יחד מאחת החתונות מאוחר בלילה, וכדרכו בכל לילה כזה שמיד כשחזרנו, ישר נכנס לבית המדרש בחיות ובברען, והתחיל ללמוד ברעננות כאילו עכשיו מתחיל היום, ובאותו לילה כשהגענו ראינו שני אנשים שעמדו שם וחיכו לדבר עם הראש ישיבה, מיד אמר לי רבינו שנפתח מהר את הגמרא לפני שיספיקו לגשת אליו ולהפריעו מלימודו, ולמרות זאת, לאחר שהתיישבנו מול הגמרא ניגש אליו אחד מן האנשים ההם (כנראה שהיה זה עניין דחוף ביותר) קצת בחוצפה, הסתובב אליו הראש ישיבה וצעק: "רוצח", ואותו אדם נבהל מאד וברחו שניהם מהבית מדרש.
ואז אומר לי ראש הישיבה שאלך לקרוא לאותו האיש, והיה זה מחזה נורא שפרץ ראש הישיבה בבכי למולו, ואמר לו, 'סליחה, אבל לוקחים לי את החיים, לא למדתי היום כלום!...' - כך היתה הרגשתו מאחר שהשתתף בחתונה באותו לילה, ולמרות ששם היה עסוק בעבודה של שמחת חתן שהיתה בשבילו עבודה בפני עצמה, אבל בכל זאת היה מנותק כמה שעות, וכל זאת היה למרות שהיה דרכו של הראש ישיבה אז לכתוב בזמן החתונה בענינים עמוקים שהיה עוסק בהם, אך מ"מ היה מנותק מהבית מדרש ומהישיבה, ואשר על כן הרגיש שאותו אחד שניגש אליו הוא 'רוצח', שלוקח לו את החיים שלו.

מגיב אותו ת"ח, זוהי התנהגות אימפולסיבית שאיננה ראויה להטיח ככה באדם תמים שלא פעל רע, וזה מציג את ר' שמואל כאדם שאינו מן הישוב. כך גם העובדות הבאות בקטע הבא:
היו סוגיות שבהם השיעורים של הבוקר תפסו ממש את כל הווייתו, במשך כל שעות היממה, ללא שיור.
זכורני בשמחת אירוסיו של הרה"ג ר' מנשה נקי שליט"א, חברותא חשוב וותיק שלו, נכחו שם בני המשפחה ומכרים, ביניהם המוני 'עמך' מעדות המזרח. תחת דרשה בשבח החתן כמקובל, ביכר רבינו זצוק"ל לעשות 'המשך' לשיעור.
היה זה שבוע שבו היו ארבעה שיעורים כלליים ארוכים בשמועה העמוקה של 'עיפה ואבימי' בשבועות (כח:). נראה היה כאילו רבינו 'שכח' את עצמו ואת המעמד, והאריך כשעה בהגדת השיעור. באמצע היו הפרעות מכיוון עזרת הנשים, ורבינו דרש להשתיק שם, 'כבוד התורה'. מדי כמה דקות, רבינו כאילו שב אל המקום, ומבהיר, זהו כבודו של 'חתן תורה' דידן, וזהו שבחו שמגידים שיעור כזה בשמחתו. אין דבר ראוי ומתאים יותר מזה. 'וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים', ומשתאים מגודל המעמד.
על מקרה דומה להפליא, מעיד תלמידו הקרוב של רבינו, הרה"ג רבי אברהם דוד יעקבזון שליט"א: "היה זה לפני כשלושים שנה כאשר בישיבה עסקו בסוגיא עמוקה שדובר בה הרבה מה'קצות' וה'נתיבות', והנה התארס אחד מטובי הבחורים של הישיבה. רבינו ביקש ממני ללוותו לשמחת האירוסין שהתקיימה באולמי אור החיים בירושלים. לאורך כל הדרך, הלך רבינו זצוק"ל 'הלוך ודבר – בדברי תורה' (תענית י, ב), וכאשר נתבקש רבנו לשאת דברים, נעמד ואמר: "אנחנו נמצאים בשמחת אירוסין של חתן חשוב, חתן תורה! אצל חתן תורה צריך לדבר בדברי תורה... יש שלושה 'נתיבות' בשלש מקומות... וכך המשיך בהגדת מערכה שלמה בעמקי הסוגיא".
אומר אותו ת"ח, תגיד לי, זה אדם נורמטיבי, הוא מגיע לשמחת אירוסין וכולם צריכים לסבול מהשיעור כללי שיש לו להגיד?

קצת לאחר מכן התקשר אלי בר דעת גדול מהקרובים לרבינו זיע"א להודות על הספר, סיפרתי לו על הביקורת הקטלנית. הלה הגיב, זה כל היופי של הספר, זה היה רבינו זצוק"ל!!...

לאמור, דווקא הסיפורים הלא 'חלקים' שניתן לפרש אותם ביותר מפרשנות אחת הם מעניקים לקורא את הדמות כמות שהיתה.

אין ספק שהספר שלי הוא מאוד מאוד 'ספוטני' ואוטנטי. כך הדגישו לי רבים רבים, אין בו מלאכותיות ועיבודים, נסיונות לעיצוב ולהגשת הדמות. השאלה היא האם לפעמים זה לא בא על חשבון כבוד רבינו זצוק"ל. ז"א האם אני כתלמיד אמור להציג את רבינו כאתרוג חלק ללא שום בלעטיל, אבל שטחי וחסר חיות וחינניות, או דווקא המורכבות המיוחדת היא זו שנותנת את המימד הגדול והבלתי נתפס וגם מקנה את האמינות.

חשבתי עוד, מישהו כאן פתח אשכול שלא התפתח לדון על גדלות לעומת שלימות. לטעמי, כשמדברים על אדם בסדר גודל, השלימות איננה בדווקא להיות 'חלק' ומוצא חן בעיני כולם, להתנהג בצורה מכובדת ונימוסית, צפויה להחריד וכו'. חלק בלתי נפרד מהשלימות בהקשר זה, זוהי דווקא הגדלות הבלתי מתפשרת ובלתי מותחמת למה שמקובל ולמה שמצופה, כי 'גדול איננו קטן', ולא מחשבותי מחשבותיכם...

קיצרתי בהצגת הצדדים, ויש עוד להרחיב. מה דעתכם?

משוש דורים
הודעות: 934
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי משוש דורים » ה' אוגוסט 23, 2018 10:26 am

אולי אני לא אובייקטיבי, אך כמי שהכיר אותו היטב, אכן קטעים אלו משקפים מוטיב מסויים בהנהגתו, שכל הקרובים אליו הכירו.
צריך להדגיש שהדבר נבע מהיותו כולו אש, ואורייתא קא מרתחא ביה, אך היו הרבה פעמים הנהגות שכאלו, (למרות שבדרך כלל התאמץ מאד לפייס את הנפגע).
אם אתה רוצה לערוך ספר תעמולה כדרך רובם ככולם של ספרי הצדיקים בדור האחרון, עליך למחוק קטעים אלו מן הספר, וכמובן שהדבר ישליך על אמינותו של כלל הספר. אך אם אתה רוצה להניח לפני הציבור מסמך אוטנטי, של זכרונות של תלמיד קרוב (לענ"ד זה היופי שבספרך), הרי שקטעים מעין אלו הם משקפים היטב תחושה זו.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חיימשה » ה' אוגוסט 23, 2018 11:12 am

אכן הגר''ש היה אדם ספונטני ובמידה מסויימת לעיני הרואה הפשוט גם אימפולסיבי. האם אנו חייבים להסביר שזה חלק מגדלות?
אני נוהג לומר לתלמידי שאיש גדול הוא גדול למרות חולשותיו ונתוני הפתיחה שלו, ולא בגללם.
אם אדמו"ר מסוים לא מצליח להתאים עצמו לזמנים או לתקשר כראוי עם אנשים, עדיין הוא חשוב מאד, אבל איננו חייבים להפוך את החולשה למעלה, וממנה ללמוד את הדרך בה נלך.
מי שרוצה להכחיש את זה יכול לקנות את אחד הספרים הנהדרים של הרב ש. מ. ו. או של י. ב. פ.
אולי באמת ספר כזה של הרב הנוטר לא צריך לתת לנערים קטנים בימינו שאין רגילים לאמת.

קו ירוק
הודעות: 5800
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי קו ירוק » ה' אוגוסט 23, 2018 11:48 am

טעית טעות חמורה. כי אמנם אדם עיר פרא יוולד, אבל ת"ח התורה מעדנת אותו. (ובלי קשר שךלהגר"ש היו מידות מופלגות שלא מצויות אצל כ"א, וגם אותם הוא פיתח שאל"כ לא היה מגיע לאן שהגיע ברגישות שלו).
אלא שמאידך אמרו ת"ח אורייתא קמרתחא ביה, ובדיוק זוהי גדולתו, כריש לקיש שהיה כסותו זרוק במקו"א.
וזו אינה אימפולסיביות אלא גדלות, אדרבא שנערים קטנים יקראו ויבינו מה זה תורה, ומהו חלף תורה.. עסקנות זו לא תורה, ומי שלא רגיש לתורה יכול להפריע באמצע הלימוד..
גם הסטייפלער היה נוזף מאוד כידוע.
על הרב שך מסופר שנכנס אצל מרן הגרח"ע לדבר בלימוד והיו שם מגדולי הדור, והיה בעיניהם חוסר נימוס שמתפרץ לחדר, והגרח"ע הסביר להם שהאברך הזה לא ראה כלום חוץ מאת הגמרא שאתה בא אלי..

ושאמרת שלא כל אדם מותר לו להתנהג ככה, גם אם הוא נקרא מנהיג עדה, זה נכון..
נערך לאחרונה על ידי קו ירוק ב ה' אוגוסט 23, 2018 12:39 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

אש משמים
הודעות: 2463
הצטרף: ב' אפריל 24, 2017 7:14 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אש משמים » ה' אוגוסט 23, 2018 11:54 am

נוטר הכרמים כתב:בחפצי לשתף את החברים שיחי' בדיון הבא.

ת"ח גדול ממש, עבר על חלקים גדולים מהספר, ובתוך תגובתו אמר לי: אתה מוכרח למחוק שני קטעים מסוימים בספר, בהם אתה ממש מבזה את ר' שמואל! נדרכתי מאוד, ואז הוא מציג לי את הקטעים.

מגיב אותו ת"ח, זוהי התנהגות אימפולסיבית שאיננה ראויה להטיח ככה באדם תמים שלא פעל רע, וזה מציג את ר' שמואל כאדם שאינו מן הישוב.

קצת לאחר מכן התקשר אלי בר דעת גדול מהקרובים לרבינו זיע"א להודות על הספר, סיפרתי לו על הביקורת הקטלנית. הלה הגיב, זה כל היופי של הספר, זה היה רבינו זצוק"ל!!...

לאמור, דווקא הסיפורים הלא 'חלקים' שניתן לפרש אותם ביותר מפרשנות אחת הם מעניקים לקורא את הדמות כמות שהיתה.

אין ספק שהספר שלי הוא מאוד מאוד 'ספוטני' ואוטנטי. כך הדגישו לי רבים רבים, אין בו מלאכותיות ועיבודים, נסיונות לעיצוב ולהגשת הדמות. השאלה היא האם לפעמים זה לא בא על חשבון כבוד רבינו זצוק"ל. ז"א האם אני כתלמיד אמור להציג את רבינו כאתרוג חלק ללא שום בלעטיל, אבל שטחי וחסר חיות וחינניות, או דווקא המורכבות המיוחדת היא זו שנותנת את המימד הגדול והבלתי נתפס וגם מקנה את האמינות.

חשבתי עוד, מישהו כאן פתח אשכול שלא התפתח לדון על גדלות לעומת שלימות. לטעמי, כשמדברים על אדם בסדר גודל, השלימות איננה בדווקא להיות 'חלק' ומוצא חן בעיני כולם, להתנהג בצורה מכובדת ונימוסית, צפויה להחריד וכו'. חלק בלתי נפרד מהשלימות בהקשר זה, זוהי דווקא הגדלות הבלתי מתפשרת ובלתי מותחמת למה שמקובל ולמה שמצופה, כי 'גדול איננו קטן', ולא מחשבותי מחשבותיכם...

קיצרתי בהצגת הצדדים, ויש עוד להרחיב. מה דעתכם?

פתחתי בעבר אשכול לביאור סוגיא זו אך הוא לא התפתח דיו, עיי"ש.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=40621&p=465317&hilit=%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%AA+%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2#p465317

בן ירושלים
הודעות: 769
הצטרף: ד' יוני 03, 2015 1:55 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן ירושלים » ה' אוגוסט 23, 2018 11:57 am

משוש דורים כתב:אולי אני לא אובייקטיבי, אך כמי שהכיר אותו היטב, אכן קטעים אלו משקפים מוטיב מסויים בהנהגתו, שכל הקרובים אליו הכירו.
צריך להדגיש שהדבר נבע מהיותו כולו אש, ואורייתא קא מרתחא ביה, אך היו הרבה פעמים הנהגות שכאלו, (למרות שבדרך כלל התאמץ מאד לפייס את הנפגע).
אם אתה רוצה לערוך ספר תעמולה כדרך רובם ככולם של ספרי הצדיקים בדור האחרון, עליך למחוק קטעים אלו מן הספר, וכמובן שהדבר ישליך על אמינותו של כלל הספר. אך אם אתה רוצה להניח לפני הציבור מסמך אוטנטי, של זכרונות של תלמיד קרוב (לענ"ד זה היופי שבספרך), הרי שקטעים מעין אלו הם משקפים היטב תחושה זו.

מלבד "אוריתא דקא מרתחא ביה" (שזה נכון) היה בעל נפש סוערת ורגישה. היה יכול להיות האדם הרגיש ביותר לצער השני , לכאב השני, להשתתף באמת בשמחת השני. במיוחד רגישות לילדים (למשל , לסובב ילד בחאלקה כדי שיראה מולו סוכריה ולא מספריים מאיימות), וזאת כשהוא עצמו לא התנסה מעולם בגידול ילדים. ומאידך לעיתים הרגש פרץ בעוצמה גם כגערה או תביעה. אבל תמיד! מיד ידע לפייס ולרצות ושלטון השכל התגבר על הרגשות הכי עזים.

סגי נהור
הודעות: 5649
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' אוגוסט 23, 2018 12:04 pm

חיימשה כתב:אם כבר נגעו כאן בנושא התארים, אותי מטרידה התופעה המגוחכת של החלפת הדורות בתארים.
דומני שאך לפני דור התואר 'הרה''ג' היה התואר הנכסף והמקסימלי, ולפתע, תוך כמה שנים שלא נזדמן לי לעיין בעטיפת הדגים הקובעת, מסתבר ש' הרה''ג' זה כבר תחליף להר' ותרגומו הוא מורה לכתיבה בת''ת ( את זה גם הספקתי ללמוד מההזמנות שאני מקבל בדואר), ואילו 'הגאון הגדול' תפס את מקומו כתואר הנכסף... ואני הק' תמה בלבי, האיך נפלה עטרת לארץ, הגאון הגדול אפשר לכתוב בשופי גם על איינשטיין או על ש''י עגנון... גאונות גדולה אינה רבנות ואין בכלל מנה מאתיים?

לזה בדיוק התכוונו כשדיברו על "האינפלציה" של התארים, כלומר, כאשר מכנים כל אברך הרה"ג כדי לשמח את השוויגער, הרי אי אפשר יותר לכנות באותו התואר את ראש הישיבה, וצריכים להמציא בשבילו תואר חדש. אלא שאז התואר הרה"ג כבר מאבד מערכו, והשוויגער כבר לא שמחה, ושוב צריך לשמחה בתואר אחר וממילא לחדש עוד תואר בשביל הר"י וחוזר חלילה. כך עובדת אינפלציה.

להערתך בענין "הגאון הגדול", זהו בלבול לשוני. בימינו "גאון" פירושו אדם בעל אינטליגנציה גבוהה, אולם זהו פירוש מושאל, ובמקורה משמשת המלה כתואר כבוד לאדם מופלג בתורה.

לא ידען
הודעות: 1093
הצטרף: ו' יוני 22, 2012 1:16 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי לא ידען » ה' אוגוסט 23, 2018 12:07 pm

אוהב עמו כתב:יישר כח לרב הנוטר על הקטעים היפים ועל הכתבה המשובחת.
הרבה יותר מהנה לקרוא ספרי "סיפורים" על גדול בישראל כאשר הכותב הוא ת"ח בר אוריין וכך חשיב כתורה נאה בכלי מפואר, ויש הרבה מה ללמוד, מאשר כתיבתם של מושכי בעט סופרים שלא קראו ולא שנו ולא נשתבחו אלא בקולמוסם.

לא זו אף זו, כל האשכול כאן, או לכל הפחות רובו, משובח ומרומם, הרבה בגלל כתיבתו של הרב נוטר הכרמים ותשו"ח חן לו.

אגב, בקשר לתארים, סיפר לי בכנות רב שכונה וותיק ומבוגר: כשהייתי צעיר רציתי מאוד ועשיתי פעולות כדי שיכנו אותי בתואר 'הרב'.
אחרי עשרות שנים, הצלחתי.
אלא שכשהייתי צעיר היו 'הרב זלמן סורוצקין', הרב יחזקאל אברמסקי, הרב שמואל וואזנר' וכיום כשהצלחתי, חושבים שאני חבר מועצה בעיירת פריפריה....

פלתי
הודעות: 2323
הצטרף: ד' נובמבר 07, 2012 1:14 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פלתי » ה' אוגוסט 23, 2018 12:16 pm

אני בשונה, דוקא מסכים עם אותו ת"ח שאמר למחוק את שני הקטעים הללו. למרות שיש בהם צד יפה של דביקות בתורה, מ"מ הם מעידים על חולשה וחסרון. ועל כן אינם ראויים לפרסום.
זה לא נקרא לטשטש ולייפות. זה נקרא התחשבות וכבוד.

עקביה
הודעות: 5435
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי עקביה » ה' אוגוסט 23, 2018 12:36 pm

קו ירוק כתב:אלא שמאידך אמרו ת"ח אורייתא קמרתחא ביה, ובדיוק זוהי גדולתו, כריש לקיש שהיה כסותו זרוק במקו"א.
וזו אינה אימפולסיביות אלא גדלות, ודרבאן שנערים קטנים יקראו ויבינו מה זה תורה,

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א
האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה,


רש"י
צורבא מרבנן - בחור חריף, כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (ז, א), תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא, אלא ההוא מרבנן קרי ליה.
אורייתא מרתחא ליה - שיש לו רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקא משמע לן דחייבין לדונו לכף זכות.


מדברי הגמ' ורש"י למדנו שאותה ריתחא ממנה עלולים אנשים להיפגע אינה מצויה אצל ת"ח זקן אלא אצל צורב צעיר. מן הסתם הסיבה לכך היא שהזקן כבר עיבד את מידותיו כל צרכם והכניע את אותה אימפולסיביות, משא"כ הצעיר.

בין זמנם של חז"ל לזמנינו איכא טובא, ולכן העובדה שבדורנו אפשר להיפגע גם מת"ח זקנים מחמת אורייתא דקא מרתחא להו אין בה גנאי. ומ"מ צריך לדעת שמה שקורה הוא שהגדלות בתורה מביאה לידי ביטוי חולשה אנושית טבעית - שכשכואב צועקים. אבל קיימת (אולי לא בדורנו) מדרגה גדולה מזו - להתגבר על אותה חולשה אנושית.

קו ירוק
הודעות: 5800
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי קו ירוק » ה' אוגוסט 23, 2018 12:41 pm

זה ביטוי מושאל. והכוונה שלא מחשבותי מחשבותיכם. ואצל הסטייפלער זה ניכר בעוז, וגם אצל הגרי"ז.

עקביה
הודעות: 5435
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי עקביה » ה' אוגוסט 23, 2018 12:51 pm

אגב, לדעתי חס מלמחוק את אותם קטעים. אחרת הספר יהפוך לספר חרדי מתקתק קלאסי (כלומר, לא קראתי את הספר, ומן הסתם הוא נאה ומשובח, אבל מגמה שכזו תמעיט את קומתו).
מותר, ואפילו חשוב מאד, לדעת שגדולנו היו בני אדם.

מה שכן, יכול להיות שיהיה מי שיקרא את הסיפור בו צעק ר' שמואל על מי שהפריעו מלימודו 'רוצח', ויחשוב בלבו שהוא גדול מר' שמואל, שהרי הוא אינו מזעיף פנים על מי שמפריעו מלימודו. אבל כמדומני שהודגשה בסיפור הנקודה החשובה, שאצל ר"ש ללא אותו לימוד חייו כמיתה חשובים, וא"כ המסר ברור.

מענה איש
הודעות: 1023
הצטרף: ה' יולי 06, 2017 12:14 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מענה איש » ה' אוגוסט 23, 2018 1:26 pm

בנוגע לסיפור על האירוסין צריך לחשב איך היינו מתייחסים לפני 30 שנה לאמירת שיעור באמצע אירוסין ולא לפי צורת ההסתכלות שלנו כיום.

חיימשה
הודעות: 1958
הצטרף: ב' מאי 29, 2017 2:49 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חיימשה » ה' אוגוסט 23, 2018 1:35 pm

קו ירוק כתב:זה ביטוי מושאל. והכוונה שלא מחשבותי מחשבותיכם. ואצל הסטייפלער זה ניכר בעוז, וגם אצל הגרי"ז.

ואילו אני הק' חושב שנכון לחנך ללמוד מהיר''ש של הגרי''ז, להתמדה של הסטייפלר, לוחי בהם של הגר''ש, ולבין אדם לחברו של הגרשז''א, לכח האיפוק והענווה של הגראי"ל ולמידותיו הנאצלות של ר' אריה לוין ושל האדמו"ר מויזניץ יבלחט''א.
האין זה נכון?
אני חושב שכוונת הגמ' אורייתא קמרתח, הוא שלא נחשוד בחכם שהוא לקוי בכעס ח''ו שע''ז נאמרו דברים חריפים בחז''ל, אבל אין הכוונה שנראה זאת כמעלה ולחנך לזה.
האם סבורים החכמים דפה כי אנו אמורים לקחת את הרתיחה של הגר''ש או את נזיפותיו של הסטייפלר כמודל לחיקוי?

חיים סגל
הודעות: 485
הצטרף: ב' ספטמבר 11, 2017 2:12 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חיים סגל » ה' אוגוסט 23, 2018 1:44 pm

ישר כח לנוטר הכרמים על המאמרים המשובחים ובפרט אלו שהעתיק מספרו
ולענין השאלה על 2 הקטעים, אולי לא שמתי לב, אך כמדומני שיש כאן 2 שאלות, 1. כבוד הגר"ש זצוק"ל, 2. החינוך לקוראי סיפורים אלו.
ואם מה שאתה מסתפק הוא הענין השני, זה אכן ספק גדול, ונחלקו לעיל הדעות בזה.
אך אם ספקך הוא ענין הראשון - אתה צריך פשוט לחשבן האם היית כותב זאת גם בחיי רבינו, כשהדברים יהיו לעיניו, או שהיית מתבייש ממנו.

גלאגוזים
הודעות: 1105
הצטרף: ב' ינואר 31, 2011 1:55 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גלאגוזים » ה' אוגוסט 23, 2018 2:21 pm

חיימשה כתב:אם כבר נגעו כאן בנושא התארים, אותי מטרידה התופעה המגוחכת של החלפת הדורות בתארים.
דומני שאך לפני דור התואר 'הרה''ג' היה התואר הנכסף והמקסימלי, ולפתע, תוך כמה שנים שלא נזדמן לי לעיין בעטיפת הדגים הקובעת, מסתבר ש' הרה''ג' זה כבר תחליף להר' ותרגומו הוא מורה לכתיבה בת''ת ( את זה גם הספקתי ללמוד מההזמנות שאני מקבל בדואר), ואילו 'הגאון הגדול' תפס את מקומו כתואר הנכסף... ואני הק' תמה בלבי, האיך נפלה עטרת לארץ, הגאון הגדול אפשר לכתוב בשופי גם על איינשטיין או על ש''י עגנון... גאונות גדולה אינה רבנות ואין בכלל מנה מאתיים?
אלא מאי, עלי להמתין בסבלנות עד שהדור הבא יחליף את השיטה כבראשונה!
אלא שבינתיים קפצה עלינו רשימתו של לא ידען עד שהקשה עלי לעצור עוד את תמיהתי בתוך לבי.
(כולי תקווה כי הרב מקארקוב לא ימהר להערים עלי ראיות לסתור את דברי מהמציאות המעצבנת כדרכו בקדש).

ומן ההכרח לציין כי אולי לא נעשה כאן מעשה רשעות, אבל חוסר רגישות וטאקט מופלגים היו והיו, בעיקר בעיתוי של הכתיבה.
י

העובדה שמשפט הבכורה ניתן לתואר 'הגאון' על פני תואר הרה"ג-הרב הגאון, מקורה, מן הסתם, או לכל הפחות מושפעת, מהוראתו של מרנא הגרע"א זי"ע לבניו, והובאו בהקדמתם לשו"ת.
בהנחייתו ציוה לבניו שלא לכתוב את כל התארים שכתב הוא באגרותיו לשואלים, כי להדפיסם הוא בכל מה דעלך סני וכו', אלא תמיד לנקוט את התואר הראשון
שבמכתב. למשל למי שכתוב 'הרב הגאון הגדול וכו' להדפיס רק את המילה 'הרב', ולמי שכתוב 'הגאון המפורסם' או 'הגאון הגדול' לכתוב רק את התואר 'הגאון'.
ואכן מעיון קל בכותרות סימני השו"ת מבחינים כי התואר 'הגאון' נדפס [כמדומני] רק על חמישה, ה"ה מרנן ה'נתיבות', ה'חת"ס', ה'בית מאיר', ה'חמדת שלמה' ודודו
הגר"ב אייגר.
בכלל, מדברי ההקדמה ניתן להיווכח כי ה'עיסוק' בכתיבת תארים לא נולד יחד עם הופעת העיתונות החרדית...

אודה בהזדמנות זו להרב הנוטר שליט"א על העלאת הקטעים מספרו, ומחיבורי רעיו תלמידי מרן זצ"ל, אשר ניכר שקולמוסם נטבל בדם תמצית ליבם, קודם
שנחרטו המילים עלי גליון למען יעמדו ימים רבים.
מלבד ההתפעמות מגדולת הרב, מהווים הדברים דוגמה לקשר נפשי של 'רב ותלמיד' שכמדומני הוא נדיר עד לא בנמצא בדורנו. אשרי הרב ואשרי תלמידיו.
נערך לאחרונה על ידי גלאגוזים ב ה' אוגוסט 23, 2018 2:53 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 127 אורחים