פורום אוצר החכמה

ייש"כ על המעשה. מחזק עד מאד.
בענין חיזוק במידת הבטחון, ניתן לראות בקישור המצו"ב דברים נפלאים ממרן הגראי"ל זצ"ל - סרט חדש של שבע דקות שהתפרסם לאחרונה.

https://www.dirshu.co.il/%d7%9e%d7%a8%d ... %9c%d7%90/

מופיע באוצר בתוך החיבור הנהגות צדיקים חלק ו (רוטנברג) עמוד קלט.
מי זיהה את החיבור הזה ?
על פניו זה לא נראה סגנון שמתאים לתקופה ולא מקביל לספרים דומים של רבנו יונה כאגרת התשובה וספר היראה.
דומני שראיתי ניסוחים שמתאימים לתקופה מאוחרת בהרבה. אבל אני לא איש מקצוע.

הרב שלומוביץ, יעויין היטב בהסכמות הגאונים, כבר נתבאר שהיחוס הוא רק לא' מבית מדרשו, ובדרך אפשר.

נוטר הכרמים כתב:ומעל הכל היה מעיין ועמקן עצום, עומק לפנים מעומק, ובדורינו אפשר לומר עליו מה שהרמב"ם כותב על הר"י מיגאש שהיה לו "לב מבעית בתלמוד",

הגדרה זו של הרמב"ם תמיד היתה מעוררת אותי, אך לא כל כך הבנתיה.
זה עתה ראיתי במהדורת שילת 'כי שכל זה האיש בתלמוד, מפליא, ה' היודע, למי שיתבונן בדבריו והעמקתו בעיון'.
בהערה הוא כותב שאפשר גם לתרגם 'מפתיע, מדהים'.
בשבילי זו ידיעה חשובה [ורשמתיה כאן למזכרת ולמשמרת].

מתוך הגליון שמחת שלמה, פרשת נשא (184)

סיפר ידידי רבי משה אהרן ריבלין שליט"א: בדידי הוה עובדא, באחת השבתות זכיתי להלך עם רבינו הגרש"א זצ"ל כברת דרך ארוכה למצות ביקור חולים. בדרך הילוכו לא פסק מלשוח בדברי תורה ברוב עונג ושמחה ובפנים מפיקות אורה. בתוך דבריו הזכיר כי יש מן האחרונים שסובר שאף שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ אין איסור יחוד באח ואחות שנתגיירו מאחר שסו"ס ליבם גס זה בזו. לפתע קדרו פניו, הוא טפח על מצחו בחזקה, וקרא בקול נוגה: מי זה הוא האחרון שאומר זאת?! אוי ואבוי, איזו אבידה!... וכה המשיך ללכת בשתיקה רועמת כשכל כולו נתון במאמץ להשיב לעצמו את אבידתו, מדי פעם ממלמל בצער: 'אבידה שכזו, אבידה שכזו'.

כאשר הגענו למחוז חפצנו, רבינו הקדים לפנינו לעלות במדרגות. פתאום נעצר, הסתובב לעברנו, וקרא בפנים קורנות ובקול רווי אושר: זה המקנה בקידושין, בעשרה יוחסין'. מי עם היכנסו בבית ביקש את ספר המקנה, לקח בידו והראה לנו בפנים באצבעו..."



כעי"ז סיפר ידידי הרה"ג רבי יחיאל שטרנברג שליט"א:

בצעירותי היתה תקופה שעסקנו מעט בעניני זרעים. בהעדר ת"ח מזומנים לנו שמונחים בסוגיות אלו , נכנסנו לר' שמואל אויערבאך לדבר איתו בלימוד בסוגיות. תמיד היה מיד מונח בסוגיה. די היה להביא לו את דברי הר"ש בקצרה וכבר דבר מתוך הענין ממש. כמה פעמים שהר"ש הביא ירושלמי ודברנו על הירושלמי, טען שהוא לא מכיר כזה ירושלמי. תמיד פתח את הגמ' עיין בר"ש והסביר מה הפשט בירושלמי והיכן טעינו.

באחת הפעמים כששאלתי על הירושלמי שמובא בר"ש, השיב שהוא לא זוכר כזה ירושלמי. כדרכו, לקח את הגמרא ועיין בפנים. לפתע החויר כסיד, והרגשתי שהוא בזעזוע... הוא היה מנותק לחלוטין ואחרי מספר שניות פלט: "כן, יש כזה ירושלמי". הוא חזר בלהט כמה פעמים בקול רם על הירושלמי בפנים, אבל לא היה רגוע. איך שכח ירושלמי מפורש?! כמה דקות אי אפשר היה לדבר איתו. כשסגר הגמ' אמר בינו לבינו: צריך לחזור על כל זרעים מחדש.....

בררתי סמוך למעשה אצל מקורביו והם העידו שתקופה ארוכה קודם לכן לא עסק כלל בזרעים. אבל לשכוח ירושלמי מפורש?! זה לא עלתה על דעתו שהדבר אפשרי.

נ"ב
המעשה האחרון נדפס בספר הנפלא שמואל בדורו עמוד נט. (נמכר כעת בשולחנות של בלוי).

קטעים אלו מילה במילה כתובים עלי ספר בלבת אש עמודים קד - קה.

בימים האחרונים בא לידי הספר החדש "יודוך אחיך" – ספר זכרון לאבינו הגאון רבי יהודה אריה רותן זצ"ל. ספר עב כרס למעלה מחמש מאות עמודים הכוללים חידושי תורה בסוגיות הש"ס / פנינים וביאורים באגדה / "איש יהודי היה" – צוהר לדמותו.

הכרתי את הרב המנוח זצ"ל למראה עינים. אי אפשר היה להתעלם ממאור הפנים והחיוך הקורן בכל אימת שנפגשת בו. חשת כי עומדת כאן אישיות של ת"ח עובד ד' בכל נפשו ומאודו, ומבקש אמיתי. הייתי רואה אותו פוקד לפרקים את מעונו של רבינו זצוק"ל.

ר' יהודה אריה זצ"ל לא נמנה על החברותות או על ה'מקורבים' הידועים. אינני זוכר ששמעתי את שמו יוצא מפי רבינו במשך השנים, למרות שהוא ושני אחיו הגדולים, גדולי תורה ושקדנים מפורסמים, היו ידועים לנו כתלמידים מובהקים.

והנה בעלעול בין כל חלקי הספר עולה התמונה הכל כך מוכרת לנו, שאף ספר – לבינתיים – מבין הספרים והחוברות הרבים, עוד לא הצליח להעביר למי שלא הכיר. האבהות הזאת שחוזרת על עצמה.

כמה מקום יש בלב הענק, וכמה זמן יש ביממה הדחוסה, וכמה חשיבה עמוקה ורחבה במח הכביר, להכיל תלמידים כה רבים, את אישיותם ובעיותיהם השונות, את משפחתם וצרכיהם המרובים, הגשמיים והרוחניים, החברתיים והנפשיים, ולשאת אותם!. הלואי על הורה טבעי.
"הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־ הַיֹּנֵ֔ק".

אתה מעלעל ובכל צעד ושעל אתה חווה את הרוח הגדולה החופפת והמלווה, את הסיוע הבלתי פוסק, את ההעמדה על הרגלים – מן המסד ועד הטפחות.
בקשה עתירת תחנונים להגרי"י נובירט זצ"ל להלוואה מכובדת הכוללת ערבות אישית (!) על כל הסכום. עצות והדרכות מכל הסוגים. דרך הלימוד, חינוך, שידוכים ועוד. היכן נמצא כדבר הזה?.

ולא זו בלבד, אתה קורא וקורא על הדמות הנפלאה והמצטנעת הזאת של הגה"צ הרב רותן, על הצמאון הנדיר לכל תוספת במיצוי הסוגיא, על המושגים שאינם שייכים לדורינו כלל בגמילות חסדים ובמידות טובות, בהכנסת אורחים ובמסירות לזולת, ואתה חש מי ילד את אלה. זה מפעים ומרגש ומנביע שוב את הגעגועים העזים.

ובכל זאת, ארצה לצטט קטע מאוד אופייני מתוך הספר, (אחד מתוך הרבה עדויות והנהגות אוטנטיות):

"ובענין זה בנותן טעם להביא את מה שסיפר לי מו"ר ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א [זצ"ל] שסיפר לו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ששמע ממרנא רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל שפעם התחיל את הזמן באמירת שיעוריו הנודעים שיצאו לשם ולתהילה בכל קצוות עולם הישיבות, והנה מרגיש רב"ב שלא מצליח בשיעוריו כדרכו. הלך הגרב"ד והסתגר במקום בודד וניסה שם לחזור על הסוגיות באופן שונה ושוב אמר שיעורים, אך שוב ראה שאין ברכה בעמלו, הלך וסגר את הגמרא, ונסע לאמו שהיתה אלמנה בעיר אחרת, למשך שבוע ימים, ושם סעד איתה בקר צהרים וערב, ועשה 'בדק בית' במה שצריך לעשות ולתקן, ואך יצא לשוח ולטייל עם אמו, ורק לאחר שבוע חזר לישיבה, ואז הרגיש בעצמו שחוזר לימים ראשונים בהצלחתו בתורה".

והסביר לי מו"ר רה"י שפעמים בכדי לזכות להצלחה בתורה צריך את הסיעתא דשמיא השמורה למי שנושא בעול עם חבירו".

כשקראתי את הדברים עצרתי לרגע, מדובר כאן במצוות כיבוד אם ולא בנושא בעול עם חבירו. האם אמנם זוהי טעות?
אני משער שלא. כיבוד אם זו מצוה גדולה. לא זה מה שחיפש רב"ב. הוא חיפש תורה אחרת. תורה של נושא בעול. תורת חסד, עם כל העמקות של רב"ב. את החסד מהסוג הזה הוא נסע כדי לקיים עם אמו.

זה היה הסוג שחוינו וראינו. לא עוד 'מצוה' ועוד 'מצוה' של גמ"ח. עוד הטבה ועוד התמסרות.
חיים שלמים של נושא בעול עם חבירו. כל תלמיד היה 'חבירו' ממש.
יש עוד מה להאריך, ואפס כח.

בספר בקוראי שמו ח''א עמוד צ-צא, כ' שם שרבי עקיבא ניסה ללמוד מ' שנה ולא עלתה בידו, האם מישהו יודע המקור לזה?

מגופת חבית כתב:בספר בקוראי שמו ח''א עמוד צ-צא, כ' שם שרבי עקיבא ניסה ללמוד מ' שנה ולא עלתה בידו, האם מישהו יודע המקור לזה?

באדר"נ פ"ו מצינו שבגיל ארבעים הלך ללמוד תורה.

אתם מחפשים מקור שכל הארבעים שנה ניסה ללמוד תורה (ולא רק מגיל ארבעים?)

בדיוק
ואדרבה מתוס' כתובות דף סג משמע שאילו הי' לומד פשיטא דהוי נעשית ת''ח

נוטר הכרמים כתב:ובכל זאת, ארצה לצטט קטע מאוד אופייני מתוך הספר, (אחד מתוך הרבה עדויות והנהגות אוטנטיות):

"ובענין זה בנותן טעם להביא את מה שסיפר לי מו"ר ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א [זצ"ל] שסיפר לו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ששמע ממרנא רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל שפעם התחיל את הזמן באמירת שיעוריו הנודעים שיצאו לשם ולתהילה בכל קצוות עולם הישיבות, והנה מרגיש רב"ב שלא מצליח בשיעוריו כדרכו. הלך הגרב"ד והסתגר במקום בודד וניסה שם לחזור על הסוגיות באופן שונה ושוב אמר שיעורים, אך שוב ראה שאין ברכה בעמלו, הלך וסגר את הגמרא, ונסע לאמו שהיתה אלמנה בעיר אחרת, למשך שבוע ימים, ושם סעד איתה בקר צהרים וערב, ועשה 'בדק בית' במה שצריך לעשות ולתקן, ואך יצא לשוח ולטייל עם אמו, ורק לאחר שבוע חזר לישיבה, ואז הרגיש בעצמו שחוזר לימים ראשונים בהצלחתו בתורה".

והסביר לי מו"ר רה"י שפעמים בכדי לזכות להצלחה בתורה צריך את הסיעתא דשמיא השמורה למי שנושא בעול עם חבירו".

כשקראתי את הדברים עצרתי לרגע, מדובר כאן במצוות כיבוד אם ולא בנושא בעול עם חבירו. האם אמנם זוהי טעות?
אני משער שלא. כיבוד אם זו מצוה גדולה. לא זה מה שחיפש רב"ב. הוא חיפש תורה אחרת. תורה של נושא בעול. תורת חסד, עם כל העמקות של רב"ב. את החסד מהסוג הזה הוא נסע כדי לקיים עם אמו.

בספר שמואל בדורו עמוד שכד, שמע זאת בנוסח של מצות כיבוד אב ואם.

כאן נדפסו קורות חייו של הרב אליהו עצור, וכלולים בהם כמה סיפורים על הגר"ש שהיה רבו בכולל ש"ם: https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=1

כבר נידון בפורום החיבור שיצא לקראת פורים, כביכול מתורתו של הגרש"א זצ"ל, שהתפרסמה מודעה על כך בעיתון הפלס שזה שקר וכו'.
מצו"ב החיבור הנ"ל.

והנה קיבלתי עוד קונטרס מעין זה, מסיון תש"פ לפי עמוד השער [קיבלתיו אמש], שנראה שהוא מאותו מחבר.
הפעם חתום עליו בעמוד השער

מתוך קהלת עדת ישורון
הרב יצחק שכטר

מצו"ב
רגלים לדבר שאינו מתורת הגרש"א זצ"ל. זה מאד זר ומוזר. יבואו תלמידיו ויעידו.

יצא לי לראות גם איזה עלון בדרך זו. (ראיתי רק פ"א באיזור שבועות, ואיני יודע אם יש עוד מעלונים אלו).

מי זה המחבר? מה המטרה?

אכן כן,
הקונטרס הנ"ל כקודמו, מזויף מתוכו,
ואין בו אפילו ריח של בית מדרשו של מו"ר זצוק"ל.
יסכר פי דוברי שקר, פועלי און, עלילות ברשע.
ישיב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם.

בהצצה חטופה אין שם תוכן בכלל, סתם גיבובי מילים, המעיד על כותבו שהוא 'זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון'.
ההוא כנראה אוסף 'זכויות' ליום הדין.. ובכל אופן פחד לכתוב אלול תש"פ, שהרי העולם לומד ברבינו יונה על דינו של המשתייך לכת ליצים - שאינו מקבל פני שכינה.
יתמו חטאים מן הארץ.

פשוט וברור. כל מי ש'הריח' משהו מהגר"ש מבחין שזה מזויף. גם מי שלא מכיר כלום יואיל לעיין בשלשת כרכי דרכי שמואל - שיחות ליל שבת קודש , שם דיבר עשרות פעמים על השבת בסגנון אחר לגמרי

בימים אלו של ערב יום הדין נזכרתי בחויה אישית המלמדת (בעיני) על רבינו הגר"ש וגדלות הנהגתו הישירה ללא משוא פנים.
באלול תשס"ח עברתי אבל קשה. הגר"ש השתתף בהלויה כולה ולאחר מכן הגיע פעמיים לניחום אבלים. וזאת חוץ מהמעורבות הגדולה שלו בכל מה שקדם.
הרגשתי לגילויי קירבה מצידו באופן מיוחד.
ימים אחדים לפני ראש השנה הגעתי להתברך בשנה טובה ולהתייעץ על כמה ענינים.
הגר"ש קבלני במאור פנים מיוחד ונפש חפיצה . הרגשתי "בן יחיד", אך לפני שהעליתי כמה שאלות , הוא שאל בעדינות אם זה דחוף, כי אם לא, אם אני יכול לחכות עד אחרי יום כיפור כי קשה עליו לדבר עכשיו במילי דעלמא. כמובן התנצלתי ואמרתי שאבוא שוב לאחר יוה"כ. יחד איתי חיכו עוד שני אברכים(שכנראה ההיכרות של הגר"ש עמם היתה יותר שטחית). הוא פנה אליהם והחל לשוחח . לא שאל אם זה דחוף ואם אפשר לבוא פעם אחרת אלא ישר התחיל לדבר איתם בענינם.

דרופתקי דאורייתא כתב:כבר נידון בפורום החיבור שיצא לקראת פורים, כביכול מתורתו של הגרש"א זצ"ל, שהתפרסמה מודעה על כך בעיתון הפלס שזה שקר וכו'.
מצו"ב החיבור הנ"ל.
... רגלים לדבר שאינו מתורת הגרש"א זצ"ל. זה מאד זר ומוזר. יבואו תלמידיו ויעידו.
יצא לי לראות גם איזה עלון בדרך זו. (ראיתי רק פ"א באיזור שבועות, ואיני יודע אם יש עוד מעלונים אלו).
מי זה המחבר? מה המטרה?

מטביעות עינא, זהו העלון המדובר.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=11139

לענין כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:כבר נידון בפורום החיבור שיצא לקראת פורים, כביכול מתורתו של הגרש"א זצ"ל, שהתפרסמה מודעה על כך בעיתון הפלס שזה שקר וכו'.
מצו"ב החיבור הנ"ל.
... רגלים לדבר שאינו מתורת הגרש"א זצ"ל. זה מאד זר ומוזר. יבואו תלמידיו ויעידו.
יצא לי לראות גם איזה עלון בדרך זו. (ראיתי רק פ"א באיזור שבועות, ואיני יודע אם יש עוד מעלונים אלו).
מי זה המחבר? מה המטרה?

מטביעות עינא, זהו העלון המדובר.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=11139

אכן כן.
מוזר בתכלית.

בהקשר למה שנכתב כאן בביאור הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', קבלתי מהרב יהושע בן מאיר:

כמדומה שבשנת תשכ"ה באתי בבוקר מוקדם [לפני שיש הרבה אנשים] להקביל פני רבי הגאון רש"ז אורבאך זצ"ל בחוה"מ סוכות. ישבנו בסוכה והרב זצ"ל דיבר דברי תורה. במשך הזמן יצאו חלק מבני ביתו לתפילת שחרית [למיטב זכרוני היה לפני סוף זמן ק"ש]. הוא קצת התרעם ואמר לי שהם הולכים מאוחר לשחרית, כי אתמול בערב היה חידון התנ"ך העולמי, ואחד המשתתפים היה בן תורה ר' יום טוב קרסניאנסקי. הוא גם "קידש את השם" שכאשר נשאל [ע"י ד"ר יוסף בורג שהיה יו"ר חבר השופטים] לומר מספר מקומות שרואים ששאול היה בעל ענווה, הוא התחיל לומר 'הנה הוא נחבא אל הכלים' וחזר בו. ד"ר בורג אמר לו – כן, כן תגיד. אך הוא סירב כי חז"ל דרשו ששאל באורים ותומים, ולא רצה להגיד נגד חז"ל.

הרב זצ"ל ממש כעס. הוא אמר – הרי אמרו חז"ל [שבת סג, א] 'אין מקרא יוצא מדי פשוטו'. חוץ מזה, אם שאול לא היה בעל ענווה, למה הלך לשאול באורים ותומים. הרי היה בטוח שהוא ראוי למלכות. רק בגלל שהיה בעל ענווה, חשב שיש טעות, כי הוא לא מתאים, לכן הלך לשאול באורים ותומים, וזה גם פשוטו של מקרא.

הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.

בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר

נהר שלום כתב:בהקשר למה שנכתב כאן בביאור הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', קבלתי מהרב יהושע בן מאיר:

כמדומה שבשנת תשכ"ה באתי בבוקר מוקדם [לפני שיש הרבה אנשים] להקביל פני רבי הגאון רש"ז אורבאך זצ"ל בחוה"מ סוכות. ישבנו בסוכה והרב זצ"ל דיבר דברי תורה. במשך הזמן יצאו חלק מבני ביתו לתפילת שחרית [למיטב זכרוני היה לפני סוף זמן ק"ש]. הוא קצת התרעם ואמר לי שהם הולכים מאוחר לשחרית, כי אתמול בערב היה חידון התנ"ך העולמי, ואחד המשתתפים היה בן תורה ר' יום טוב קרסניאנסקי. הוא גם "קידש את השם" שכאשר נשאל [ע"י ד"ר יוסף בורג שהיה יו"ר חבר השופטים] לומר מספר מקומות שרואים ששאול היה בעל ענווה, הוא התחיל לומר 'הנה הוא נחבא אל הכלים' וחזר בו. ד"ר בורג אמר לו – כן, כן תגיד. אך הוא סירב כי חז"ל דרשו ששאל באורים ותומים, ולא רצה להגיד נגד חז"ל.

הרב זצ"ל ממש כעס. הוא אמר – הרי אמרו חז"ל [שבת סג, א] 'אין מקרא יוצא מדי פשוטו'. חוץ מזה, אם שאול לא היה בעל ענווה, למה הלך לשאול באורים ותומים. הרי היה בטוח שהוא ראוי למלכות. רק בגלל שהיה בעל ענווה, חשב שיש טעות, כי הוא לא מתאים, לכן הלך לשאול באורים ותומים, וזה גם פשוטו של מקרא.

הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.

בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר

צ"ע
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/ ... k=9C10648F

לייטנר כתב:

נהר שלום כתב:הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.

בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר

צ"ע
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/ ... k=9C10648F[/quote]
לפי האמור שם מובן המשפט האחרון, בשביל זה כומר אולי מסיונר זכה בתואר, שכן הזוכה היה נוצרי

גיזונטע קאפ כתב:

לייטנר כתב:

נהר שלום כתב:הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.

בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר

צ"ע
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/ ... k=9C10648F

לפי האמור שם מובן המשפט האחרון, בשביל זה כומר אולי מסיונר זכה בתואר, שכן הזוכה היה נוצרי[/quote]
הנבחן הבן תורה הנ''ל כנראה חשש מהיפך קידוש ה' ר"ל ניסה לערער בבית משפט על זכיית הכומר, ונדחה.

התייחסתי לכל הסיטואציה שתיאר הרב בן מאיר. לא נראה מהמתואר בכתבה שקרסיאנסקי לא ענה את התשובה המלאה, בגלל פירוש חז"ל על פסוק.

אגדה שהכרתי מילדותי היתה שכשאביו ביקש עבורו ברכה מהרבי מלובביץ', שאל אותו הרבי מה העניין בזכייה, ואביו ענה שמדובר בזכייה משמעותית כספית. כיון שכך, כשערעורו של קסיאנסקי נדחה, הוא קיבל מקרר כפרס ניחומים. וכך ברכתו של הרבי זצ"ל לא היתה לשווא...

בזכרוני שבתור בחור צעיר התארחתי באיזו שבת בבני ברק ודודי שהיה חניך סלבודקא הראה לי בגאוה את ר' יו"ט קראסיאנסקי.
מאז הרבה מים זרמו בירדן : מה כיום לציבור החרדי על כל גווניו עם חידון התנ"ך לנוער ולמבוגרים. ?


אגב זה אציע לפתוח אשכול מיוחד לענין זה כי דומני שזה משקף את השינויים שעברה החברה החרדית בהרבה תחומים.
לכמה מהמבוגרים יותר כאן יש כמה זכרונות מענינים מחידונים אלו.
מה עוד שזה נבלע בתוך אשכול על הגר"ש שדומני שלא הקדיש אפילו כמה דקות מחייו להתייחס לנושא.

בן ירושלים כתב:בזכרוני שבתור בחור צעיר התארחתי באיזו שבת בבני ברק ודודי שהיה חניך סלבודקא הראה לי בגאוה את ר' יו"ט קראסיאנסקי.
מאז הרבה מים זרמו בירדן : מה כיום לציבור החרדי על כל גווניו עם חידון התנ"ך לנוער ולמבוגרים. ?


אגב זה אציע לפתוח אשכול מיוחד לענין זה כי דומני שזה משקף את השינויים שעברה החברה החרדית בהרבה תחומים.
לכמה מהמבוגרים יותר כאן יש כמה זכרונות מענינים מחידונים אלו.
מה עוד שזה נבלע בתוך אשכול על הגר"ש שדומני שלא הקדיש אפילו כמה דקות מחייו להתייחס לנושא.

כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו

גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו

אם יהיה אשכול על זה אכן שווה להיכנס לענין. דומני שאי ידיעת התנ"ך זה לא רק כיום אלא בדר"כ גם לפני עשרות שנים. נושא החידון הוא ענין אחר ולא בדווקא לידיעה או אי ידיעה של התנ"ך.

בן ירושלים כתב:

גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו

אם יהיה אשכול על זה אכן שווה להיכנס לענין. דומני שאי ידיעת התנ"ך זה לא רק כיום אלא בדר"כ גם לפני עשרות שנים. נושא החידון הוא ענין אחר ולא בדווקא לידיעה או אי ידיעה של התנ"ך.

אני חושב שכיום הציבור החרדי יודע יותר תנ"ך מלפני כמה עשרות שנים

זה בדיוק מה שכתבתי שראשית נושא התנ"ך לא רלוונטי כיום בחרדיות
גם אם תהיה ידיעה של תנ"ך הציבור החרדי לא נמצא בחידונים כאלו
אני חושב שהיו פעם בהערכה גסה 3 גוונים, מזרחי גמור, חרדיים (בני ברקיים), וציבור רחב באמצע כאלו שהיו מתכבדים לעשות שידוך עם רב ראשי, ושיהיה להם נחת אם הבן שלהם יהיה רופא, או נעים זמירות ישראל, או שיזכה בחידון התנ"ך, או שיקבל תפקיד ראשי במקהלת נוער, אנשים ששמחים שילד אחד יהיה רב, והשני שיביא פרנוסה, הגוון המרכזי הזה די נעלם לדעתי

לארץ ולדרים כתב:

בן ירושלים כתב:

גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו

אם יהיה אשכול על זה אכן שווה להיכנס לענין. דומני שאי ידיעת התנ"ך זה לא רק כיום אלא בדר"כ גם לפני עשרות שנים. נושא החידון הוא ענין אחר ולא בדווקא לידיעה או אי ידיעה של התנ"ך.

אני חושב שכיום הציבור החרדי יודע יותר תנ"ך מלפני כמה עשרות שנים

יותר מלפני 30 שנה, לא יותר מלפני 60 שנה

גיזונטע קאפ כתב:יותר מלפני 30 שנה, לא יותר מלפני 60 שנה

כנראה שבין הצעירים גם יותר מלפני המלחמה

בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.

הכותב הוא תלמיד מקורב מאוד שיצק מים ושימש טובא יותר מעשר שנים. הרבה דברים כבר באו בדפוס בספרים השונים, הן מן השיחות והן מן העובדות שלוקטו בסוף כל מדור בשם 'תחת השיחים', אבל בין הבתרים יש גם הרבה דברי חפץ חדשים.

בעמ' רנז:

היה רגיל לתמוה, שבשמחת תורה עורכים הריקודים והשמחה קודם שמסיימים התורה בפועל, גם בלילה וגם ביום, ואילו לאחר שסיימו כבר כמעט אין עורכים הקפות וריקודים כלל, רק מעט נוהגים להקיף בשנית אף אחר קריאת התורה.

בענין זה שמעתי מת"ח ששאל זאת להגרי"י קלמנוביץ שליט"א ברפו"ש, וצידד בדרך צחות שאולי השמחה היא על הקריאת שמו"ת...

בעמ' קפז:

היה תמה שבשבת מברכים אין אומרים אב הרחמים, וכולי עלמא מודו בזה, והגר"א אף מחמיר בזה ביותר גם בשאר שבתות שלדעת אחרים אומרים, והלא מה שמברכין החודש אינו אלא זכר לקידוש החודש, אבל השבת קודש קדושתה גבוה מעל גבוה שאין למעלה ממנה, היום המקודש ביותר, וקדושתה לבד אינה מועילה שלא לומר אב הרחמים רק ברכת החודש היא שגורמת לזה, אתמהה.

נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.

[/quote]
היכן הספר מצוי?

שומע ומשמיע כתב:

נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.

היכן הספר מצוי?[/quote]
הספר, בינתיים, יצא רק במהדורת ביקורת (אף שהוא מכורך ומראהו מהודר כספר רגיל ממש),
בחמישים עותקים בלבד, ואינו ניתן לרכישה לעת עתה.
המחבר כנראה מתלבט עדיין באשר להמשך דרכו. הוא לא ציין שם בתוך הספר אלא כתובת מייל.

נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.

הכותב הוא תלמיד מקורב מאוד שיצק מים ושימש טובא יותר מעשר שנים. הרבה דברים כבר באו בדפוס בספרים השונים, הן מן השיחות והן מן העובדות שלוקטו בסוף כל מדור בשם 'תחת השיחים', אבל בין הבתרים יש גם הרבה דברי חפץ חדשים.

בעמ' רנז:

היה רגיל לתמוה, שבשמחת תורה עורכים הריקודים והשמחה קודם שמסיימים התורה בפועל, גם בלילה וגם ביום, ואילו לאחר שסיימו כבר כמעט אין עורכים הקפות וריקודים כלל, רק מעט נוהגים להקיף בשנית אף אחר קריאת התורה.

בענין זה שמעתי מת"ח ששאל זאת להגרי"י קלמנוביץ שליט"א ברפו"ש, וצידד בדרך צחות שאולי השמחה היא על הקריאת שמו"ת...

[/quote]

אכן, וכבר הוזכר שיש עדות שעושים את ההקפות אחרי הצהריים, וא"ש.

כל עוד שלא נפתח אשכול מיוחד..
נזכרתי באנקדטה שסיפר לי הגרמ"מ פרבשטיין, איך שישבו החברים בחברון ליד הרדיו והקשיבו לדו"ז להבחל"ח הג"ר שמחה כהן זצ"ל נבחן במבחן הנ"ל.
[ד"א הוא מהתרגשות נפל בשאלה שמסתמא כל אחד כאן יוכל לענות]

נוטר הכרמים כתב:בעמ' קפז:

היה תמה שבשבת מברכים אין אומרים אב הרחמים, וכולי עלמא מודו בזה, והגר"א אף מחמיר בזה ביותר גם בשאר שבתות שלדעת אחרים אומרים, והלא מה שמברכין החודש אינו אלא זכר לקידוש החודש, אבל השבת קודש קדושתה גבוה מעל גבוה שאין למעלה ממנה, היום המקודש ביותר, וקדושתה לבד אינה מועילה שלא לומר אב הרחמים רק ברכת החודש היא שגורמת לזה, אתמהה.

נתקן להזכיר נשמות ביום השבת, וכמו שכתב בשבלי הלקט (סי' פא) "ואחר קריאת ההפטרה נהגו להזכיר נשמות וכו', וכתב אחי ר' בנימין נר"ו לפי שהשבת הוא יום מנוחה דוגמה לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחים בו ואינן נידונין ראוי להזכירן למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהן".
וכתב הרמ"א (או"ח סוף סי' רפד) שאין אומרים אותו כשאין אומרים צו"ץ במנחה שהוא גם כן ענין הזכרת נשמות.

שומע ומשמיע כתב:כל עוד שלא נפתח אשכול מיוחד..
נזכרתי באנקדטה שסיפר לי הגרמ"מ פרבשטיין, איך שישבו החברים בחברון ליד הרדיו והקשיבו לדו"ז להבחל"ח הג"ר שמחה כהן זצ"ל נבחן במבחן הנ"ל.
[ד"א הוא מהתרגשות נפל בשאלה שמסתמא כל אחד כאן יוכל לענות]

כמדומני שהשאלה היתה היכן נזכרת המילה 'ספל' בתנ"ך.
והוא שכח דווקא את זו המוזכרת בהפטרת פ' בשלח.

גלאגוזים כתב:

שומע ומשמיע כתב:כל עוד שלא נפתח אשכול מיוחד..
נזכרתי באנקדטה שסיפר לי הגרמ"מ פרבשטיין, איך שישבו החברים בחברון ליד הרדיו והקשיבו לדו"ז להבחל"ח הג"ר שמחה כהן זצ"ל נבחן במבחן הנ"ל.
[ד"א הוא מהתרגשות נפל בשאלה שמסתמא כל אחד כאן יוכל לענות]

כמדומני שהשאלה היתה היכן נזכרת המילה 'ספל' בתנ"ך.
והוא שכח דווקא את זו המוזכרת בהפטרת פ' בשלח.

נכון