פורום אוצר החכמה

סעדיה כתב:

משוש דורים כתב:אך אחר שהתקרב להנהגת הציבור בסוף שנותיו של הרב שך זצ"ל הפך את צורתו ואף נלחם בהם

צ"ע שהרי מובא בפורום באשכול אחר
viewtopic.php?t=4470
שתלמידו כלבבו היה ר"מ בזילברמן.

הוא היה שם ר"מ כמקום עבודה, אך מעולם לא השתייך לקהילתם.

נוטר הכרמים כתב:הצלחתי להתחיל לרשום את זכרונות ותיאורים, ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה הקשה.

איה הם תחילת הדברים? האם רק לאחר שיקובצו לכדי קונדריס/ספר, תזכנו ליאות לאורם?

קו ירוק כתב:אין באמת 'אופי חסידי' אלא חינוך חסידי. 'אופי חסידי' הינו בס"ה ביטוי מושאל. וברור שאינו קשור מאום להגר"ש.
זה שהיה לו לב חם זה נכון (לא יודע אם יותר מאביו זצ"ל כי לא הכרתיו).
הוא לא למד 'קנאות' ולא 'סולידיות'. לא מדוד זה ולא מדוד אחר. הוא קיבל מגדולי הדור הקודם שעשאוהו בית קיבול, ודובר ע"ז כבר באשכול. וזה בית המדרש של 'בני הנביאים' שהוא זכה לינוק ממנו, ולהעביר הלאה.
ואגב, קנאותו של הגר"ש אין לה דבר עם הקנאות של חוגי הקנאים בירושלים שמתבדלים ממוסדות המדינה ורואים בה כובש זר, ואף הוא עצמו התאונן וגיחך ע"ז שעמי הארץ כינוהו 'קנאי'. קנאותו היא אותה קנאות המוכרת של הרב שך שמוכרת מהרב מבריסק ומהחזו"א (לאופקי ממי שסבור שהחזו"א לא היה קנאי - עקב היותו הולך בין משעולי בני הישוב החדש, שאת תפקידו בארץ ישראל ראה בהשפעה עליהם).
אגב גם הלב החם שלו מזכיר את הרב שך בעל האופי הכללי הזה.

דוגמה להבדלים הבולטים בין הגר"ש לאבוה דשמואל" אפשר לראות ביחס לקברי צדיקים , למירון, ואפילו לכותל המערבי. ר' שמואל יכול היה בהחלטה ספונטית לנסוע לר' שמעון,כל יום שישי להיות בכותל, להתפעל מרוחניות עד כלות הנפש, להתרומם מתפילת שמונה עשרה במשך עשרות רבות של דקות. ואצל ר' שלמה זלמן הכל היה במתינות , מחושב ומסודר.
כשר' שלמה זלמן היה מגיע למנחה בישיבה, תמיד זה היה מדויק, ואילו ר' שמואל בלהט השיעור לא היה תחום בזמן. פעם אף נכחתי כשר' שלמה זלמן ניגש אליו הצביע על השעון והעיר לו (לעיני רבים) שזמן זה זמן.
הצד השווה שבהם היה הלבביות, הגאונות בחסד.
אבל הערצתו לאביו היתה בלתי נתפסת. פעם הגעתי אליו בענין דחוף ביום ששי ואז אכל ארוחת בוקר בביתו של הגרש"ז. בגלל הדחיפות דפקתי בביתו של הגרש"ז ור' שמואל פתח לי הדלת. סיפרתי לו במה מדובר והוא שאל אותי אם באתי אליו או לאבא. עניתי שאני מחפש אותו. הוא השיב : אם אתה כבר כאן אולי תיכנס ותשאל את אבא. הוא נכנס איתי למטבח, וסיפר בקצרה לגרש"ז מה הענין , ויצא מהמטבח .(הבנתי שהוא הרגיש כחוצפה שיעמוד ליד אביו כמשיב או כשותף לענין, ומצד שני אין דרך אחרת ולכן יצא). הגרש"ז כדרכו הציע לי בלבביות לשבת " אני לא לוקח יותר כסף אם תשב " אמר. כמובן ענה מה שענה ובהרחבה והתחיל עם שאלות על המשפחה המורחבת, על הסבתא ועל השווער וכו', ותוך כדי הוא נזכר בקוריוז לפני 50 שנה , והוא דואג שר' ברוך ז"ל ישמע את המעשה וכו' וכו', משל היה זקן חביב משערי חסד ולא גאון ההוראה.
כל אותה עת ר' שמואל עמד מאחורי הדלת וכשיצאתי, מיהר לשאול מה אמר אבא בדיוק, איך שאלת ומה המילים שהשיב. הוא "בלע" כל מילה.
אח"כ שאלתי אותו עוד שאלה בענין. "למה את זה לא שאלת את אבא" שאל. עניתי שלא היה נעים לי. "כן זה כבר שיחות נשים" אמר לי , "אתה צודק שלא שאלת אותו". כל אותו זמן ראיתי איך ר' שמואל "הגדול" בעינינו עומד כעבדא קמיה מריה בפני אביו.

אכן היתה לו הזדהות מוחלטת עם הרב שך והרגשת האחריות כלפי כל יחיד וכלפי הכלל , היתה מכבשונו של הרב שך. מצד שני בכל הנושאים של קדושת ירושלים, המקדש, ארץ ישראל הוא היה הרבה יותר ירושלמי בזה מאשר ליטאי בני ברקי, אבל לא היה לזה דבר עם ציונות. פעם נכחנו כמה בחורים כשהרב שך התקשר ולחץ עליו לנסוע לאמריקה כראש ישיבת תורה ודעת (הסיפור בכללותו ידוע לרבים), והרב שך לחץ כמו שידע ללחוץ. אחד הבחורים שאל את ר' שמואל: נו? ור' שמואל העביר ידו על המצח: " לעזוב את ירושלים? את ארץ ישראל? אפילו הוי אמינא אין לי! גם אם הרב שך לחץ מאד".

אני פעם שמעתי משמו שהזילברמנים הרי הם הברסלבים של הגר"אניקים.

ש.י. רובין כתב:אני פעם שמעתי משמו שהזילברמנים הרי הם הברסלבים של הגר"אניקים.

כמה אירוניה יש בכך...
קנאותו של ר' יצחק שלמה לכל עירוב דק מן הדק של חסידות, מן המפורסמות
ר' יצחק שלמה בקנאותו לא היה מסוגל לעמוד בנוכחות הגרי"א וינטרויב זצ"ל בשל ה'חשד' כי הגרי"א מערב חסידות בתורת הרז!

חותנו של ר' יצחק שלמה (ר' יום טוב זלוטניק ז"ל) היה ברסלבר, ואף מיסיונר מופלג לברסלבר.

נ.ב. שמעתי אגב ביטוי חריף מפי הגרש"א אודות הנ"ל ופעילותו

גן הירק כתב:ר' יצחק שלמה בקנאותו לא היה מסוגל לעמוד בנוכחות הגרי"א וינטרויב זצ"ל בשל ה'חשד' כי הגרי"א מערב חסידות בתורת הרז!

הטורא שגבה בין רי"ש לריא"ו מקורו ביחס לקול התור בפרט וגאולה בדרך הטבע ככלל. (רי"ש כינה את ריא"ו 'הגבאי של ההתנגדות לענין הזה'). ושמא הא והא גרמא ליה.

(כמה כוחו של אשכול זה שחביות חומרי נפץ תלוים בו והוא עדיין קיים...)

על הקשר בין רי"ש זילברמן למרן ראש הישיבה זצ"ל, שמעתי מחתנו של ר' יצחק שלמה, שהם למדו בחברותא חמש עשרה שנה מידי לילה [כנראה זוהר וקבלה], ודרכם היה שרבי שמואל היה מלוה את רי"ש עד שערי חסד מביתו בגשר החיים, ואז שוב היה חוזר רי"ש ומלוהו לרבי שמואל עד ביתו בגשר החיים, מרוב שהיה קשה להם להתנתק אחד מהשני לאחר החברותא.

לגבי זילברמן; שמעתי שהיו זמנים שהיה הולך לבחון את ילדי הת"ת שלהם, אבל עם הזמן התרחק מהם, ושמעתי שהיה מתייחס אליהם כ'אפכא מסתברא'ניקים' ושיש להזהר לא להתרגל לעשות הפוך, ומי שהוא מקורי באמת, יודע את האמת שיש גם במנהג הרגיל.
(ר' בועז קפלינסקי ממש לא התייחס לזילברמן כ'מקום עבודה' בלבד, והרוצה יעיין בחוברת 'זכר צדיק לברכה' שאמנם יצאה ע"י הקרובים לזילברמן, אבל מ"מ רואים שם קשר פנימי לקהילה, ואף להנהגותיה כגון תכלת).


לגבי 'זכרו' גם בתחילה היה יותר בעד העניין, אבל עם הזמן אמר שהפירות היוצאים מהם לא שונים כ"כ לטובה, ויש גם חסרונות.

לגבי החסידות; מסופר שבילדותו אהב מאד את הנוסח בביה"כ חסידים, והיה מתפלל שם בשבת, ואביו זצ"ל לא אהב זאת, וציווהו שיתפלל עמו בהגר"א, אבל על עניית קדושת 'כתר' לא רצה הילד לוותר, והיה מספיק לרוץ ל'חסידים' מייד בסוף העמידה של מוסף, וחוזר אחרי ה'כתר' ואביו עוד עומד בתפילה...
לפני כמה שנים, חבר שלי הכניס חוברת (קיצונית יחסית) של ברסלב לגר"ש, ואחרי שעיין בה, התבטא קצת בחריפות על ברסלב, ואמר שרואים שהדברים המוזרים שלהם מתחילים כבר מר' נתן עצמו, ולא רק בהמשך הדורות (אינני זוכר בדיוק את רמת החריפות של דבריו).
אבל ידוע שהיה מכבד מאד את רי"מ שכטר, והיו כנסים משותפים שלהם, וכן היה מדליק את מדורה לג בעומר של ברסלב בשער"ח, ואף היה רוקד קצת שם, אמנם זה היה תוך חזרתו מערבית, ולא כיציאה מיוחדת לכך.
לפני כשנה ב'סדר מוסר' הראתי לו בספר 'אבן שלמה' שמצטט את הגמרא בנדה "הרוצה להעשיר, ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה", ואילו הגר"א שם בהגהותיו, מוחק את מילות 'ירבה בסחורה'?
ונתפלא, וניסה לדון קצת ולישב את העניין.
והוסיף (אחרי שהסתכל שאין כ"כ מקשיבים...) בחיוך גדול "ר' נחמן מברסלב אומר, שסגולה לעשירות הוא; שלא להיות שלימזל"...
ונראה היה שווראט זה משעשע אותו מאד.

(פעם בחתונת אחד מבחירי הישיבה, שאביו שהתקרב לחסידות ובעיקר לברסלב, ניסה לנגן את ניגון ה'ד' בבות' בחופה, והגר"ש הפסיק את השירה,
אמנם ייתכן מאד שזה היה כחינוך לבחור, שלא יסחף בדרך אביו)

לגבי הרב ישראל אליהו ווינטרוב, שמעתי שפעם אמרו בפניו אחת מקביעותיו לגבי הגאולה העתידה וכו' (לא זוכר איזו שמועה), והגיב קצת בזלזול - "מי אמר לו?!"
ייתכן שיש התבטאויות יותר מפורשות ובהירות.

בתוך הגולה כתב:

גן הירק כתב:ר' יצחק שלמה בקנאותו לא היה מסוגל לעמוד בנוכחות הגרי"א וינטרויב זצ"ל בשל ה'חשד' כי הגרי"א מערב חסידות בתורת הרז!

הטורא שגבה בין רי"ש לריא"ו מקורו ביחס לקול התור בפרט וגאולה בדרך הטבע ככלל. (רי"ש כינה את ריא"ו 'הגבאי של ההתנגדות לענין הזה'). ושמא הא והא גרמא ליה.

(כמה כוחו של אשכול זה שחביות חומרי נפץ תלוים בו והוא עדיין קיים...)

'גאולה בדרך הטבע', או 'גאולה ע"י הרצל'?
כלומר: האם הנידון הוא גאולה בדרך הטבע או שמא הנידון בגאולה ע"י רשעים?

מענין לענין באותו ענין. מישהו יודע מה היתה דעתו לגבי תכלת ק"ק?

ש.י. רובין כתב:מענין לענין באותו ענין. מישהו יודע מה היתה דעתו לגבי תכלת ק"ק?

כשהרב טבגר יצא עם מאמרו בענין התכלת (והזילברמנים ואחרים השתכנעו ממנו) הגיע לגר"ש. ר' שמואל אמר לו שהנושא חשוב וראוי לדיון . לכן הוא שכנע את הרב בוקסבוים לפרסמו במוריה. מאידך הוא עצמו סרב בתוקף להכנס לנושא, אמנם קצת בדק עם טבגר אם שולט בענין ואם הזכיר איזה גר"א בענין.
דומני שהסביר שכל זמן שלא בירר הנושא הוא יכול לסמוך על הגדולים שקבעו שא"צ תכלת בזה"ז. אם יברר את הענין יצטרך לנהוג לפי מסקנתו

עוד על חילוקים בינו זצוק"ל לאביו זצוק"ל.
א- כשהתפלל הגרש"ז אצלו בראש השנה, והתחילו לתקוע כל מיני שיטות שונות של תקיעות, הגרש"ז יצא משם בדרך ארוכה, שהכל יראו שהוא יוצא משם בשיטה.
ב- כשהתחיל הגרש"ז להתפלל אצלו, שאל בחור אחד [שממנו שמעתי המעשה] מתי מתחיל שחרית בישיבה, והבחור ענה בחיוך [ובחוצפה] שהוא לא יודע מתי בדיוק, זה תלוי מתי הגר"ש מגיע, הגרש"ז מאוד לא אהב את זה, ולמחרת בזמנו המדויק רמז הגרש"ז להחזן להתחיל עוד לפני שהגר"ש הגיע, וישב הגרש"ז במקומו של הגר"ש. ולאחר כ10 דקות כשהר"ש נכנס, עמד הגרש"ז כמלא קומתו. למחרת הגר"ש הגיע בזמן...

בן ירושלים כתב:

ש.י. רובין כתב:מענין לענין באותו ענין. מישהו יודע מה היתה דעתו לגבי תכלת ק"ק?

כשהרב טבגר יצא עם מאמרו בענין התכלת (והזילברמנים ואחרים השתכנעו ממנו) הגיע לגר"ש. ר' שמואל אמר לו שהנושא חשוב וראוי לדיון . לכן הוא שכנע את הרב בוקסבוים לפרסמו במוריה. מאידך הוא עצמו סרב בתוקף להכנס לנושא, אמנם קצת בדק עם טבגר אם שולט בענין ואם הזכיר איזה גר"א בענין.
דומני שהסביר שכל זמן שלא בירר הנושא הוא יכול לסמוך על הגדולים שקבעו שא"צ תכלת בזה"ז. אם יברר את הענין יצטרך לנהוג לפי מסקנתו

אני יודע שאברך אחד שלמד הסוגיא ויצא לו שצריך ללבוש תכלת, אבל אשתו לא הסכימה שילבש אפילו בצנעה, ואמרה לו שישאל את פי מרן זצ"ל ואשר יאמר תקבל, והסכים לו מרן שילבש בצנעה, ואכן הוא לובש בצנעה.

איש הגבעה כתב:

בן ירושלים כתב:

ש.י. רובין כתב:מענין לענין באותו ענין. מישהו יודע מה היתה דעתו לגבי תכלת ק"ק?

כשהרב טבגר יצא עם מאמרו בענין התכלת (והזילברמנים ואחרים השתכנעו ממנו) הגיע לגר"ש. ר' שמואל אמר לו שהנושא חשוב וראוי לדיון . לכן הוא שכנע את הרב בוקסבוים לפרסמו במוריה. מאידך הוא עצמו סרב בתוקף להכנס לנושא, אמנם קצת בדק עם טבגר אם שולט בענין ואם הזכיר איזה גר"א בענין.
דומני שהסביר שכל זמן שלא בירר הנושא הוא יכול לסמוך על הגדולים שקבעו שא"צ תכלת בזה"ז. אם יברר את הענין יצטרך לנהוג לפי מסקנתו

אני יודע שאברך אחד שלמד הסוגיא ויצא לו שצריך ללבוש תכלת, אבל אשתו לא הסכימה שילבש אפילו בצנעה, ואמרה לו שישאל את פי מרן זצ"ל ואשר יאמר תקבל, והסכים לו מרן שילבש בצנעה, ואכן הוא לובש בצנעה.

פעם שמעתי שהגר"ש נתן הסכמה להמאמר של הרב אליהו טבגר במוריה, אז שאלתי אותו בזה"ל: "שמעתי שהראש ישיבה תומך בתכלת של הרב טבגר, ונתן הסכמה להמאמר שלו במוריה" וענה בחריפות "להד"ם", ולא רצה להרחיב בדברים.

אז שאלתי לרב טבגר מה בדיוק הסיפור, והוא כתב לי "מה שכן נכון הוא, שהרה"ג ר' שמואל אויערבך עודד אותי לעסוק בסוגיה זו, ויעץ לי לפרסם את הדברים ב"מוריה" ואף דאג באופן אישי להכניס את מאמרי לשם. כמו כן הוא פסק לי, שאם אני משוכנע באמיתות הזיהוי של התכלת, אני מחוייב להטיל אותה בציציותיי."

ויש גם הדברים שכתב ר' יצחק ברנד בשמו.

שוחחתי ממש עכשיו עם אחד מתלמידיו הקרובים ואמר לי שלא יצא לו לשמוע ממרן על נושא קול התור
חוץ מפ"א שאמר "הם הגזימו עם הענין"

איש הגבעה כתב:

בן ירושלים כתב:

ש.י. רובין כתב:מענין לענין באותו ענין. מישהו יודע מה היתה דעתו לגבי תכלת ק"ק?

כשהרב טבגר יצא עם מאמרו בענין התכלת (והזילברמנים ואחרים השתכנעו ממנו) הגיע לגר"ש. ר' שמואל אמר לו שהנושא חשוב וראוי לדיון . לכן הוא שכנע את הרב בוקסבוים לפרסמו במוריה. מאידך הוא עצמו סרב בתוקף להכנס לנושא, אמנם קצת בדק עם טבגר אם שולט בענין ואם הזכיר איזה גר"א בענין.
דומני שהסביר שכל זמן שלא בירר הנושא הוא יכול לסמוך על הגדולים שקבעו שא"צ תכלת בזה"ז. אם יברר את הענין יצטרך לנהוג לפי מסקנתו

אני יודע שאברך אחד שלמד הסוגיא ויצא לו שצריך ללבוש תכלת, אבל אשתו לא הסכימה שילבש אפילו בצנעה, ואמרה לו שישאל את פי מרן זצ"ל ואשר יאמר תקבל, והסכים לו מרן שילבש בצנעה, ואכן הוא לובש בצנעה.

וסיפר לי הרב אליהו טבגר, שאחרי שזכה לברר את זיהוי חלזון התכלת ודרך הצביעה בו, שאל את רבו הרב שמואל אויערבך שליט"א אם להטיל תכלת. ענה לו הרב, שמי שהזיהוי ברור לו חייב להטיל תכלת. מתשובתו ניתן להסיק שגם הוא לא סבר שכל אחד חייב לברר את הענין לעצמו, אך מי שבירר והשתכנע התחייב במצוה. https://www.machonso.org/mishol/item.asp?id=937

בכנס דגל התורה תש"ן עם הגרש"מ שבדרון הגר"י שנייבלג הגרד"צ קרלנשטיין והגר"ז אפשטיין זצוק"ל ולהבל"ח הגר"י פרץ שליט"א

נעמן כתב:(פעם בחתונת אחד מבחירי הישיבה, שאביו שהתקרב לחסידות ובעיקר לברסלב, ניסה לנגן את ניגון ה'ד' בבות' בחופה, והגר"ש הפסיק את השירה,
אמנם ייתכן מאד שזה היה כחינוך לבחור, שלא יסחף בדרך אביו)

ארבע בבות זה ניגון חב"די.

שני סיפורים יפים שליקטתי:
מדברי חברינו ח"ל קלאסיק: לפני כמה שנים נכח הגאון ר' מיכל זילבר שליט"א בסיום סדר נשים שע''י כולל בעלי בתים מזקני חסידי סלונים בשכו' מקור ברוך בירושלים [הר''ר בוימיל הר''ר מ. זינגר הר''ר נ. בלייברג שליט''א ויבדחלט''א הר''ר משה קלירס ז''ל ועוד]
וסיפר שם במעמד הסיום מאימתי קיבל את הדחף הגדול, פעם אחת נסע במונית לחתונת תלמיד מישיבת איתרי בב''ב וישב באמצע מימינו הגר''ש אויערבאך שליט''א ומשמאלו הגר''ש פישר שליט''א ובדרך הלוך העבירו את כל התוס' במסכת שבת א' אומר תוס' והשני עונה לו בקיצור התוס' הבא ובחזור כל התוס' בפסחים [כמדומה] וקיבל אז חלישות הדעת נוראה וזה דחף אותו להגיע לרמה כזו של זכרון וידע. ע''כ מפיו. https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=5963&p=320890&hilit=%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C+%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8

וסיפור נוסף שמעתי בשם אחד ששמע מראש כולל ספרדי באופקים בשם הגר"ח קמיל זצ"ל
שבהזדמנות שאלו אותו על ההקדמה של 'ספרא דצניעותא' שמרומז שם הקץ האם יש מישהו שיודע לחשב זאת היום,
וענה להם שיש בכל דור אחד שיודע לחשב, ואם יש בדור הזה הלא הוא מרן ראש הישיבה זיע"א.
והדברים מפליאים שהסיפור הזה אירע לפני שלושים שנה ואפילו יותר והוא היה כבן חמישים בלבד. https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=1931

מבעל המעשה:
מרן הגר"ש סיפר לו שסבתו (ככל הנראה אם אמו) היתה אומרת על 'בננות' כי אצלם בבית היו אומרים שהם א'טרייפער פרי', בשל חשש ערלה, אם כי בבית אביו מרן הגרש"ז נהגו לאכול בננות בשופי

אוצר החכמה כתב:
אבל עדיין אני חושב שלב האבן העיר הערה שיש לה מקום וכדאי לא להקל ראש להשתמש בביטוי כזה אלא לומר שהיה בו מידתו של מי שפקדו אלוקי הרוחות על העדה ומסתמא לזה בעצם היתה כוונתך.

נוטה"כ כנראה שגה והתכוון לביטוי 'איש אשר רוח בו' וכפירש"י שם.

זה היה קו ירוק והוא התכוון לרש"י שהבאתי למעלה על אלקי הרוחות. באיש אשר רוח בו רש"י אומר כאשר שאלת וכוונתו לד"ה שהבאתי.

אוצר החכמה כתב:זה היה קו ירוק והוא התכוון לרש"י שהבאתי למעלה על אלקי הרוחות. באיש אשר רוח בו רש"י אומר כאשר שאלת וכוונתו לד"ה שהבאתי.

לא הבנתי, אבל לא משנה...

כבר הערתי על כך לעיל שבלבלו פה את שני הפוסקים. כוונת אוצה"ח ללמד זכות ולומר שהפירוש ברש"י על 'איש אשר רוח בו' מבוסס על מה שכתב קודם ב'אלקי הרוחות', ולכן אין זה טעות של ממש. מכל מקום באמת חבל להסתבך ועדיף להביא ישירות את הפסוק 'איש אשר רוח בו'

לא שמתי לב אם כבוד החברים שיחי' דיברו מענין זה
דעתו של הגר"ש כי לכתחילה עדיף ללכת עם מטפחת ראש ולא עם פאה נכרית

היום יערך הספד מר על פטירת הגר"ש זצ"ל
בוויליאמסבורג ניו יארק ארה"ב
יקשרו עליו הספד וקינה, הג"ר שמואל שלעזינגער, האדמו"ר מסאטמאר שליט"א, והג"ר מלכיאל קוטלר שליט"א ועוד כמה רבנים חשובים

אראל כתב:היום יערך הספד מר על פטירת הגר"ש זצ"ל
בוויליאמסבורג ניו יארק ארה"ב
יקשרו עליו הספד וקינה, הג"ר שמואל שלעזינגער, האדמו"ר מסאטמאר שליט"א, והג"ר מלכיאל קוטלר שליט"א ועוד כמה רבנים חשובים

גם בישיבת בי"מ גבוה בלייקוואד יספידוהו הגרא"ב ואכטפויגעל שליט"א הגר"מ קאטלער שליט"א הגר"ד שוסטעל שליט"א ועוד

נעמן כתב:לגבי החסידות; מסופר שבילדותו אהב מאד את הנוסח בביה"כ חסידים, והיה מתפלל שם בשבת, ואביו זצ"ל לא אהב זאת, וציווהו שיתפלל עמו בהגר"א, אבל על עניית קדושת 'כתר' לא רצה הילד לוותר, והיה מספיק לרוץ ל'חסידים' מייד בסוף העמידה של מוסף, וחוזר אחרי ה'כתר' ואביו עוד עומד בתפילה...

הגר"ש דבילצקי כותב כך במכתב על סבז"ק רבי אפרים שמואל פפרמן לרנר זצ"ל, שייסד את ביהכנ"ס הגר"א דשערי חסד, שלאחר התפילה היה הולך לשמוע קדושת כתר ב'חסידים' הסמוך.

אני כבר כמעט מתפתה להעתיק לפה את רשימותיי הבוסריות, לבינתיים כתבתי כ15 עמ' פוליו, לאחר שהאשכול כאן סר ותפל. יש כאן הכל: זילברמן, תכלת, ציונות, ר' שלמה זלמן, קדושת כתר, ובעצם כלום. היטפלות נקדנית לטעות גסה שלי, אכן במקום אלקי הרוחות 'איש אשר רוח בו'.

באמת יישר כח על התמונות היפות מאוד במהלך האשכול ועל המסמכים הבודדים.



סליחה אם מישהו נפגע.

נוטר הכרמים כתב:אני כבר כמעט מתפתה להעתיק לפה את רשימותיי הבוסריות, לבינתיים כתבתי כ15 עמ' פוליו, לאחר שהאשכול כאן סר ותפל. יש כאן הכל: זילברמן, תכלת, ציונות, ר' שלמה זלמן, קדושת כתר, ובעצם כלום. היטפלות נקדנית לטעות גסה שלי, אכן במקום אלקי הרוחות 'איש אשר רוח בו'.

באמת יישר כח על התמונות היפות מאוד במהלך האשכול ועל המסמכים הבודדים.

סליחה אם מישהו נפגע.

לא כלום- אכן היה רחב אופקים, ויכל להכיל (במידה מסויימת) את זילברמן תכלת ציונות הגרג"נ וכו' וכו' הרשימה ארוכה מאוד, גם בתורה הכיל עיון בקיאות חסידות קבלה הלכה וכו' וכו', גם בתפילה וחסד היה גדול וכו'
בקיצור איש האשכולות.

נוטר הכרמים כתב:אני כבר כמעט מתפתה להעתיק לפה את רשימותיי הבוסריות, לבינתיים כתבתי כ15 עמ' פוליו, לאחר שהאשכול כאן סר ותפל. יש כאן הכל: זילברמן, תכלת, ציונות, ר' שלמה זלמן, קדושת כתר, ובעצם כלום. היטפלות נקדנית לטעות גסה שלי, אכן במקום אלקי הרוחות 'איש אשר רוח בו'.

באמת יישר כח על התמונות היפות מאוד במהלך האשכול ועל המסמכים הבודדים.

כדאי שתבינו, מדובר פה בת"ח הכי גדול בדור, לפי דעת הגר"ד לנדו שליט"א, ואישיות מרתקת הרבה יותר מאשר הדיונים האינסופיים האלו.

סליחה אם מישהו נפגע.

אדרבא מחכים כבר בצפיה לרשימותיך להכיר את הדברים הרציניים יותר

בהמבשר תורני פורסמה עובדא מדהימה [נכתב בקיצור]: יהודי נכנס לבית הגר"ש זצ"ל בבקשה לקבל את כל מכתביו בכתב ידו, כאשר המכותבים יקבלו צילום צבעוני [הצעתו כללה בנדיבות ראויה לציון... הצבת מכונת צילום צבעונית בבית רבנו לצורך הענין], את בקשתו הסביר שאת המכתבים בכתב יד ישמור לעצמו, ובבוא העת ימכור את המכתבים במחירי עתק ובכך יהיה בידו בכדי להשיא את צאצאיו בכבוד. לצורך הענין הוא נסמך על סיפור כלשהו עם מרנא הח"ח זיע"א. תשובתו של רבנו הגר"ש לבקשה זו היתה - אי אפשר לשלוח צילום כי זה חסרון דרך ארץ כלפי המקבלים המכותבים, אך יוכל למלא את בקשתו בצורה אחרת. שמעת לעת יביא המבקש מספר ספרים והוא ירשום בהם הקדשות, בכדי שיוכל לעשות בהם שימוש ברבות השנים, בענותנותו ושפלות רוחו הוסיף רבנו הגר"ש שלא יביא מאתים ספרים בבת אחת כי זה יגזול זמן רב אלא מפעם לפעם יביא מספר ספרים ובהם ירשום הקדשה. כך אכן עשה היהודי ובמשך תקופה ארוכה הביא ספרים לבית רבנו אשר רשם בהם הקדשות. [בכתבה הובא צילום של אחת ההקדשות].

הדברים מדברים בעד עצמם, אין כל צורך להוסיף משפטי התפעלות או הערכה!!!!

לגבי יחסו לזילברמן,
מחד שלח לשם כמה תלמידים, ומאידך התנגד בשנים האחרונות לחדרים בשיטה.
ולפי מה ששמעתי מאחד ממקורביו רבות בשנים שקשור גם לזילברמן, חשש שהקהילה שם תתפתח לכיוון מסוכן, מה שלא קרה, וכיום זה לא שייך, וד"ל.
ואני שמעתי מפיו שדיבר בשבח קהילת אדרת אליהו, וחזר על כך שוב ושוב במהלך השיחה, היה ניכר שמאד מעריך את הדרך שם, אם כי לא מחייב שלא סבר במקביל שיש בכך סיכון.
שמעתי מאחד מתלמידיו שהתייעץ איתו לגבי בנו שרצה ללמוד באדרת אליהו, ור' שמואל ענה לו שהכל תלוי בבחור.
לגבי ארץ ישראל.
שמעתי מר' נתן רוטמן ששאל את ר' שמואל על כך שבישיבות לא מעריכים מספיק את ארץ ישראל, ור' שמואל ענה שמי שלומד יודע, וציטט כמה גמרות משבחי א"י, ר' נתן לא התרצה, אמר לו ר' שמואל ש'אמת שיש בעיה שלא מספיק מדגישים את זה'.
שמעתי מאחד מתלמידיו שאמר ש"יש לנו מחלוקת עם הרב שך בעניין הזה".

גן הירק כתב:

בתוך הגולה כתב:הטורא שגבה בין רי"ש לריא"ו מקורו ביחס לקול התור בפרט וגאולה בדרך הטבע ככלל. (רי"ש כינה את ריא"ו 'הגבאי של ההתנגדות לענין הזה').

'גאולה בדרך הטבע', או 'גאולה ע"י הרצל'?
כלומר: האם הנידון הוא גאולה בדרך הטבע או שמא הנידון בגאולה ע"י רשעים?

באמת איני חושב שיש טעם להיכנס לנושא שיטת זילברמן והמסתעף אגב האשכול על הנפטר זצקו"ל (ולא נחה דעתו של הרב נטה"כ עד שקבע שכל עיסוק זה הוא "סר ותפל ובעצם כלום". נס שביקש סליחה מהנפגעים...). אבל מכיון שמאן דהוא פנה אלי גם בהודעה פרטית אנסה להבהיר במילים ספורות את מה שכתבתי ותל"מ.

ריש"ז (שהיום יום פקודתו) סבר עד יומו האחרון (הכינוי המצוטט לעיל על ריא"ו מקורו בהקלטה מימיו האחרונים) שספר קול התור הוא אמת לאמיתה (ולדבריו כן דעת חכמי ירושלים כמו רשז"א וריש"א). ולכן כתבתי שהוא בר פלוגתיה של ריא"ו לא (רק) בגלל יחס לחסידות וז"פ וידוע לכל.
לגבי גאולה בדרך הטבע. הנושא כמובן סבוך ואין המקום מתאים ואין אני כדאי לעסוק בזה. אבל בקצרה ודאי שהתנגד להרצל ולשאר רשעים. פשיטא. אלא שמ"מ סבר שיש בזה משום גאולת ישראל הבאה קימעא קימעא וכו' וכו'. ואין בדברים אפי' מר"מ והרוצה להרחיב יפנה לאשכולות אחרים העוסקים בדבר. מן הסתם ימצא שם כמה מלומדי בית מדרשו.

ב"ה

ש. ספראי כתב:

נעמן כתב:לגבי החסידות; מסופר שבילדותו אהב מאד את הנוסח בביה"כ חסידים, והיה מתפלל שם בשבת, ואביו זצ"ל לא אהב זאת, וציווהו שיתפלל עמו בהגר"א, אבל על עניית קדושת 'כתר' לא רצה הילד לוותר, והיה מספיק לרוץ ל'חסידים' מייד בסוף העמידה של מוסף, וחוזר אחרי ה'כתר' ואביו עוד עומד בתפילה...

הגר"ש דבילצקי כותב כך במכתב על סבז"ק רבי אפרים שמואל פפרמן לרנר זצ"ל, שייסד את ביהכנ"ס הגר"א דשערי חסד, שלאחר התפילה היה הולך לשמוע קדושת כתר ב'חסידים' הסמוך.

האמת שהסיפור מתחיל לגמרי הפוך.

הסבא ר' חיים לייב התפלל נוסח ספרד, והיה ממקימי בית הכנסת 'חסידים' בשערי חסד.
ואדרבה, היו ששאלו את הגרש"ז מדוע הוא מתפלל נוסח אשכנז, ושאר אחיו מתפללים נוסח ספרד.
והמענה היה, כי בילדותו הצעירה עדיין לא הוקם ביהכ"נ חסידים, והתפלל יחד עם אביו בביהכ"נ הגר"א, כשהנוסח הוא נוסח אשכנז.
אח"כ כשהגיע לגיל יותר מבוגר נתייסד בית כנסת חסידים, אך היה קשה לו להתרגל לנוסח החדש, בשונה מאחיו הצעירים יותר ממנו שהם מיד הורגלו להתפלל נוסח ספרד.

ולכן יתכן כי גם הגר"ש בילדותו התלווה רבות לסביו, וגם אביו היה מתפלל אצל ביהכ"נ חסידים הרבה, לכן הורגלה נפשו גם לתפילה חסידית.

זאת ועוד, גם היה לו קשר טוב עם חמיו וגיסיו שהיו חסידים 'שרופים' בנפשם. ואשתו גם היתה די פעילה בדרך עלייתו ועמידתו, כפי שהוא מעיד בעצמו בהספד הנפלא.

כך שכל השייכות המסוימת שלו לנוסח ספרד, יש לה שורשים קדומים אצלו, ומנהג אבותיו האמיתי...

דודי צח כתב:ובכן, הוא בנו הבכור של הרב שלמה זלמן אוירבך, אולי הדמות האחרונה המוסכמת על כל גוני היהדות האורתודוקסית בישראל. איש אהוב על הבריות ואוהב הארץ, שנחשב במשך שנים לחוליה מחברת בין הציונות הדתית לחרדים. הביוגרפיה שכתב עליו שמחה רז, שפרסם ספרים גם על הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, הרב גץ והרב אריה לוין, נקראת 'התורה המשמחת'. קנאות וקיצוניות בוודאי לא היו שם.

על טעות זו כבר התנצל הכותב.

היחס השונה למדינה אצל ירושלמי לעומת בני-ברקי - כפי שמסבירו הכותב דלעיל - יש בו יותר מקורטוב מן האמת !!

יש לציין כי גם מרן הגרא"מ שך, היה אומר תמיד, שבאם יגזרו עלינו גזירת גיוס אזי אנחנו כולנו נצטרך לרדת מן הארץ. ולא עלה על שפתיו נוסח תגובה של הפגנות וכדומה. שכן הבין כנראה, כי מול מדינה מאורגנת אי אפשר 'ללחום' או 'להתנגד' מבפנים, אפשר רק לעזוב אותה. כי במאבק בין אזרחים ומיעוטים למדינה - המדינה תמיד תנצח.

החוגים הירושלמיים מבינים אחרת, לא רק נטורי קרתא ובני העדה"ח, אלא כנראה גם אנשי שערי חסד הטיפוסיים 'לא מפחדים מהמדינה' כשהיא נגדם.