כ"ק מרן האדמו"ר מויזניץ זצ"ל ממונסי

[חזון-איש'ניק]

בצעירותו, עוד בגרוו"ד, הלך כמ"פ להסתובב אצל הרה"ק מסאטמר, בעיירת סאטמר הסמוכה.

לגבי vתמונות, צ"ע אם נכון לפרסמם, כי הרי רצונו של tדם זה כבודו, ואם הוא כל כך סלד מזה, למה נעשה את זאת נגד רצונו

[אמרתי אחכמה]

העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה

ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.

הסיבה שעזב את וויליאמסבורג היתה
כי באותם הימים לא הניחו לשום אדמו"ר אחר לשגשג ולגדל.
וזהו הסיבה לאדמורי"ם אחרים שעזבו את העיר, כידוע.

[חזון-איש'ניק]

העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה

ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.

הסיבה שעזב את וויליאמסבורג היתה
כי באותם הימים לא הניחו לשום אדמו"ר אחר לשגשג ולגדל.
וזהו הסיבה לאדמורי"ם אחרים שעזבו את העיר, כידוע.

הוי, היית ככל כך מקורב אליו, שאתה אפילו יודע את הסיבה האמיתי, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

[חזון-איש'ניק]

"באימה של ממש, דפקתי על דלתו של ראש הישיבה.
אני הייתי בחור צעיר בן 15, והוא ישיש בן 98, תלמידו המובהק של רבי שמעון שקאפ. זה היה בשוייץ, בחודש אלול, ואני רציתי לנסוע לראש השנה לאדמו"ר מוויזניץ-מאנסי בארה"ב. לא היה לי סיכוי של ממש, שכן חוקי הישיבה היו שבראש השנה ויום כיפור כולם נשארים בישיבה, ללא יוצא מן הכלל. הפחד שהיה לנו מראש-הישיבה, בלתי ניתן לתיאור. די היה במבט אחד שלו כדי להתחרט על היום שנולדת. אבל הייתי קצת חצוף ונחוש מאוד. דפקתי על הדלת, וחיכיתי. כעבור דקה, שמעתי קול עמוק ומבעית: יאאאא.
נכנסתי פנימה. ראש הישיבה אפילו לא הרים את מבטו, והמשיך לעיין בגמרא שלפניו. התקרבתי ואמרתי בקול רועד, אני רוצה לבקש רשות מהראש-ישיבה לנסוע לראש השנה לרבי מוויזניץ מאנסי. ראש הישיבה הרים את ראשו, נעץ בי מבט ואמר: "דא איז א בית אסורים, (כאן זה כמו כלא), כולם נשארים אחרי יום כיפור". הבטתי בו חזרה, ואמרתי לו: אני יודע שראש הישיבה לא מאפשר לנסוע לראש השנה, אבל המקרה שלי הוא יוצא דופן. הוא המשיך לנעוץ בי מבט, כאילו הייתי תרנגול אחרי כפרות. המשכתי, 'ראש הישיבה אמר בשיחה לפני כמה שבועות, שאנחנו בדור יתום, שאין כבר כמעט צדיקי אמת. הרבי מוויזניץ הוא משרידי הדור הישן, הראש-ישיבה הרי מכיר אותו, הוא נפל במקווה לפני שנתיים וכבר לא בקו הבריאות, אז אני רוצה לנסוע ולהספיק להסתופף בצילו'.
אני חושב שהוא די נהנה מהטיעון שלי, וארשת פניו המפחידה התחלפה בחיוך קל. אבל הוא לא ויתר כל כך מהר. 'אתה אומר משהו, אבל עשרת הימים של ראש השנה ויום כיפור הם הימים הכי החשובים בשנה, נו אז תטוס לרבי ותסתובב בטל כל הימים האלה, זה בלתי אפשרי. תישאר פה, ותיסע לרבי שלך לסוכות'. כאן שלפתי את הטיעון המנצח. 'הרבי מוויזניץ-מאנסי שונה משאר האדמורי"ם. כל בחור שמגיע אליו, צריך להביא 'שעות-צעטיל' (יומן שעות לימוד יומי), והרבי אף בוחן את הבחורים על לימודם. אני לא הולך להתבטל שם, אני אתכונן להיבחן אצלו שלוש מסכתות: סנהדרין, עבודה-זרה ונדרים'. בשלב הזה, ראש הישיבה התרכך, ואמר לי: 'אם כך, סע לחיים ולשלום, ותמסור ד"ש לרבי'.
כשנכנסתי אל חדרו של הרבי, הוא ישב עם קאפוטה פרחונית מוזהבת, שהייתה פתוחה ושעון הכיס בצבץ מהווסט שלו. תואר פניו היה מהמרשימים שראיתי בחיי. מצח גבוה, עיניים חכמות במשקפיים סטייל וודי אלן, וזקן לבן מהודר. הנחתי על שולחנו את ה'קוויטל', והוא שאל אותי איפה אני לומד. אמרתי לו שאני תלמידו של הרב קופלמן משוייץ. 'או הא, הוא כבר הזדקן ומאפשר לנסוע בראש השנה?' שאל הרבי. אפילו נכדו שלו שלמד בישיבה בשנים עברו, נשאר שם בחגים. עניתי לו שלא, וסיפרתי לו דברים כהוויתם. 'אם כך, תבוא בחול המועד ואבחן אותך על לימודך'.
בחול המועד נכנסתי שוב אל הרבי, והוא שואל אותי: על מה אתה רוצה להיבחן? מסכת סנהדרין, עבודה זרה ונדרים, עניתי. הרבי אפילו לא פתח גמרא, והתחיל לבחון אותי בעל פה. פרק אחר פרק, שאלה אחרי שאלה, שעה שלימה הרבי שואל ואני עונה. לחיי סמוקות, ראשי מסוחרר, אבל אני נחוש. התכוננתי לזה חודשים ארוכים. שאלה אחרונה, קשה במיוחד. אני מתקשה לענות, ושותק. אבל הרבי לא מוותר. הוא קורץ לי, במבט אוהב וערמומי, שאף פעם לא ראיתי כמותו. אני עוצם עיניים, מתאמץ, ואז נזכר. שניה אחרי שעניתי, אני מקבל סטירה של חיבה מהרבי. 'קענסטעך יא' (אז אתה כן יודע).
ואז הרבי לוחץ על כפתור הפעמון שעל שולחנו, והגבאי הזקן ר' ייעקל נכנס. הרבי אומר לו שיביא לו כיפה חדשה. הוא נדהם, אך יוצא מהחדר וחוזר עם כיפה. הרבי פושט את השטריימל שעל ראשו, מחליף כיפה, וזורק לי את כיפתו. 'קח לך, מגיע לך'. כמעט התעלפתי. זה היה אות חיבה הכי נחשק בחסידות, שעליו לא יכולתי לחלום. ואז הרבי ביקש מייעקל, הגבאי המיתולוגי, שיכתוב מכתב לראש ישיבה, שנבחנתי אצלו ועברתי בהצלחה. באותה שנה, הרבי כבר היה משותק בחצי מגופו, ולא כתב בידיו. הייתה לו חותמת. אבל הוא התעקש שברצונו לחתום בעצמו. הק' מרדכי בן חיים מאיר זצוקללה"ה.

מי הוא המספר??
זה היה עמך???
סיפור מיוחד שמשקף את הדעת תורה של אותם זקנים וצדיקים.

עדיף שלא תכיר את המספר...

[קאצ'קלה]

סיפור אישי (שהיה עמי):
לפני שנים רבות שמעתי עד כמה היה נהנה לראות מדי חודש בחדשו 'שעות צעטלעך' של לומדי תורה, בו מסרו דו"ח מפורט כמה למדו כל יום לפנות בוקר, לפני הצהריים, אחרי הצהריים ובערב. ולאו דווקא מאלה המשתייכים למעגל חסידיו, אלא כל מי שהראה לו שעות צעטל גרם לו קורת רוח מרובה, מחמת אהבתו המופלגת התורה.
בתחילה אמרתי לעצמי: טוב יותר שלא לבזבז את הזמן על עריכת חשבונות כאלה, ובפרט שאינני מבני קהילתו. אבל לבסוף החלטתי להנאות את הרבי, היות וגרתי בשכנותו ממש (בית אחד בלבד הפסיק בינו לביני), והתחלתי למלאות שעות צעטל.
כעבור ימים ספורים בלבד, הבחנתי כמה זמן הולך לאיבוד כאשר אין חשבון מדויק לכל דקה שלומדים. ב'סדר לימוד' שחשבתי עד אז שהנני לומד בו ארבע שעות, נוכחתי לדעת שאין זמן הלימוד עובר הרבה מעל לשעתיים. שתי דקות וחמש דקות הולכות לאיבוד פה ושם, לצורך דברים של מה בכך, והן מצטברות בסוף הסדר לחשבון גדול של ביטול תורה בלי להרגיש בכך.
חשבון זה גרר אחריו 'חשבון נפש' אמיתי, וכאשר ראיתי שאין לי ביממה יותר משש-שבע שעות של לימוד, התחלתי לעבוד על לימוד ברציפות, ואט אט השתפר המצב, עד שלמדתי 10-12 שעות ביממה, בזכות השעות צעטל.
בסוף החודש הראשון הבאתי בעצמי לאדמו"ר את השעות צעטל. הבחנתי דהוא עושה 'עסק' מיוחד אודות הסך הכל של כל יום, ואודות הלימודים של לפנות בוקר. כל פעם כשהגיע לסך הכל של עשר שעות ומעלה, הוא קרא בקול את המספר (המעוגל, בלי הדקות), בקורת רוח מגולה: 'צען, עלף, עלף, הו-האַ'.
לבסוף אמר לי: 'יישר כוח, אבל מה עם שבת לפני התפילה?'
בחודש הבא כבר תיקנתי את מעשי, ועליתי שלב נוסף. סידרתי לי סדר לימוד בכל שבת בבוקר, כדי שלא לחזור על אותן הבושות בחודש הבא... מני אז עד היום הנני לומד בכל שבת בבוקר, כדי שלא יישאר 'סדר' בלי לימוד.
משך שנים רבות הכנסתי את השעות צעטל שלי מדי חודש בחדשו לאדמו"ר, עד שכהו עיניו מראות, אז הפסקתי לגמרי למלאות את השעות צעטל. אבל כבר נשאר טבוע בקרבי עמוק עמוק 'לנצל את הזמן ככל האפשר'.

[דודי צח]

עדיף שלא תכיר את המספר...

כמדומה שהמספר הוא פורק עול

[הוד_והדר]

העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה

ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.

הסיבה שעזב את וויליאמסבורג היתה
כי באותם הימים לא הניחו לשום אדמו"ר אחר לשגשג ולגדל.
וזהו הסיבה לאדמורי"ם אחרים שעזבו את העיר, כידוע.

בתשכ"ד כשהוא עזב, הוא לא היה אדמו"ר בכלל, רב בקהלה קטנה בקושי.

[ברוז]

מודעה זו משקפת במעט את ההלוך ילך בקהילה נאה וחסודה זו...

[אמרתי אחכמה]

, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל

[חזון-איש'ניק]

, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל

אניבאמת לא מודע, אבל אם יש מי שכתב שהסיבה לעבור היה ברוחניות, למה לך לכתוב שזאת לא הסיבה.
ובפרט אם אכן הסיבה כדבריך, הרי מונסי לא היה המקום המתאים לזה, היה לו לעבור לבורו פארק, או מקום אחר, מונסי היה יותר כפר מאשר עיר, מקום שמם לגמרי מבחינה גשמית, אבל עשיר בת"ח בעלי שם.

[אמרתי אחכמה]

, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל

אניבאמת לא מודע, אבל אם יש מי שכתב שהסיבה לעבור היה ברוחניות, למה לך לכתוב שזאת לא הסיבה.
ובפרט אם אכן הסיבה כדבריך, הרי מונסי לא היה המקום המתאים לזה, היה לו לעבור לבורו פארק, או מקום אחר, מונסי היה יותר כפר מאשר עיר, מקום שמם לגמרי מבחינה גשמית, אבל עשיר בת"ח בעלי שם.

אין טעם להתווכח,
מי שלא הכיר את הנסיבות, ממילא לא יבין.
ובזה אשים קנצי למילין,
והיה שלום.

[הולך בטל]

מודעה זו משקפת במעט את ההלוך ילך בקהילה נאה וחסודה זו...

זה בבחינת מכבדו לאחר מותו....!!!

[הוד_והדר]

, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל

שכתוב היסטוריה חדשה?

[בסדר]

, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...

איזה בזיון, איזה עלבון

חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל

זה שטיות, האדמו"ר כידוע אמר הרבה פעמים שעזב את העיר מפני שלא סבל את ראיות האסורות שיש בעיר, וכ"ש וויליאמסבורג שהוא סמוך ונראה לעיר מאנהעטן. האדמו"ר מוויזניץ היה דוקא בשלום עם סאטמאר, והרה"ק מסאטמאר קירבו מאד, והיה ביניהם אהבה יתירה כידוע.

[דרומי]

ידוע שכל האדמו"רים הם בשלום זה עם זה. אולם לכל אדמו"ר יש גבאים, משמשים וכו' וד"ל

[מודה ומהלל]

הזמנת כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יוסף מסקווירא זצ"ל לחתונת בתו עם כ"ק רבינו זצ"ל.

[בסדר]

ידוע שכל האדמו"רים הם בשלום זה עם זה. אולם לכל אדמו"ר יש גבאים, משמשים וכו' וד"ל

שאלתי היום מא' מזקני חסידי וויזניץ, שהיה מהראשונים לעזוב עיר וויליאמסבורג ולילך עם האדמו"ר זצ"ל למאנסי, ואמר שלא היה שום שייכות עם דברים כאלו, ואך ורק בשביל ישיבת כרכים קשה. חבל להתווכח על דבר שהוא מפורסם במשך כל השנים.

[איש גלילי]

אוי, מי יתן לנו תמורתו, שריד של דור דעה, מאלו שעוד זכו להכיר את רביה"ק בעל אהבת ישראל, ולינק מזיו אורו באהבת השי"ת אהבת התורה ואהבת ישראל.

פטור בלא כלום אי אפשר...
שמעתי מידיד (מחסידי ויז'ניץ ב"ב) שנכנס אל הרבי זצללה"ה להנחת תפילין, ומשראה הצדיק חסיד של אחיו, אמר לו: אספר לך שני מעשים עם אחי בימי בחרותנו.
א. פעם אחת בא לעיר לוליין שהלך מבית לבית על חבל דק, וכולם רצו לצפות במחזה. אני שחששתי שיגבר עלי הרצון לראות את המאורע, בקשתי מחבר שינעל אותי בחדרי מבחוץ, כדי שאאלץ לשבת וללמוד. אך אחי לא היה זקוק לזה, זה פשוט לא ענין אותו (אמנם אני נחשב מחסידי אחיו אדמו"ר מוהרמ"י, אך לענ"ד הסיפור משקף הרבה יותר את גדלות אדמו"ר מוהר"מ).
ב. כשהיינו צריכים לצאת לרחוב, היינו לומדים לפני זה חמש שעות רצופות (!) כדי לצאת לרחוב מתוך קדושת התורה, אחי היה רגיל בסדריו הרגילים ללמוד חמש שעות רצופות, ולכן כשהיה צריך לצאת לרחוב היה לומד שש שעות רצופות. בדרך כלל אחרי הלימוד הגענו למסקנא שאפשר לותר על היציאה!

[בסדר]

דכירנא מידי שנה בשנה במוצאי תשעה באב היו נוסעים לקרית וויזניץ בקיימישא לעיק בהרי הקעטסקילס, שם עשה סיום הש"ס בבלי, שגמר מידי שנה בשנה.

[כדכד]

מתי נפטר האדמו"ר?

[חזון-איש'ניק]

מתי נפטר האדמו"ר?

בבוקרו של יום ששי ערש"ק שעה תשע (שעון קיץ)

[חזון-איש'ניק]

[בן אדם]

דכירנא מידי שנה בשנה במוצאי תשעה באב היו נוסעים לקרית וויזניץ בקיימישא לעיק בהרי הקעטסקילס, שם עשה סיום הש"ס בבלי, שגמר מידי שנה בשנה.

פעם נכנסתי אליו, הוא היה לומד כל הזמן בין כל איש ואיש שנכנס אליו, הוא ישב עם גמרא פתוחה, וכמישהו ניגש אליו הוא שם את היד במקום שאחז, וסגר את הגמ' על ידו, וכשהלה פנה ללכת מיד פתחו בחזרה. כשאני הגעתי ראיתי שהוא אחז בסוף מס' ברכות. בצאתי משם, דיברתי עם אחד הגבאים, והוא סיפר לי שלפני ימים בודדים האדמו"ר סיים את הש"ס. זה היה אצלי חידוש שבכמה ימים הוא כבר כמעט מסיים את מס' ברכות.
הוא היה שקדן ומתמיד עצום, ישב ולמד כל הזמן, גם בשעות של קבלת קהל.
יהי זכרו ברוך

[דמשק]

שמעתי מבחור אחד שנכנס אליו בחודש תשרי שנה זו, וביקש ברכה שיוכל להתגבר על היצה"ר, ענה לו הרבי: ברכה כזו גם אני צריך.

[חזון-איש'ניק]

הפרישות שלו היה נורא.

זה עשרות שלא טעם טעם בשר בכלל, אף בשר עוף, וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.

אכילתו היה באופן מתן ואיטי באופן קיצוני, בין כל כפית וכפית לקח הרבה זמן, וראינו את זה בשוה"ט איך שכל כפית הוא מגביה עד קרוב לפיו, ומניחו בחזרה, וחוזר חלילה כמ"פ עד שאכלו.

[חזון-איש'ניק]

מעניין איך אופן ההנהגה היה כל כך שונה מאצל אחיו זצוק"ל, למשל, בזמן שבב"ב ה'טיש' בליל שבת הוא אחד מהדברים החשובים, אצלו ה'טיש' היה חצי ריק, לא היה עושה תנועות בזמירות ושירים, מזמן לזמן הגביה את ידו קצת ומיד הניחו, ה'תורה' שלו היה אומר בקול נמוך וישר, לצערי היה כבד פה ואף פעם לא זכיתי לשמוע מה שאמר.

[בסדר]

זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).

[גימפעל]

עדיף שלא תכיר את המספר...

כמדומה שהמספר הוא פורק עול

דהיינו???
נישט קיין איד??

כנראה המכונה אבישלום שילוח.

[הולך בטל]

זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).

שמעתי שם מאחד בעת השבעה,
שבא' הצוואות הוא מזהיר גם לא לעשות מאמרים עליו, ועל תולדותיו,
מעניין אם זה אמת,

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?

[גימפעל]

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?

viewtopic.php?p=443853#p443853

[הולך בטל]

הפרישות שלו היה נורא.

זה עשרות שלא טעם טעם בשר בכלל, אף בשר עוף, וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.

אכילתו היה באופן מתן ואיטי באופן קיצוני, בין כל כפית וכפית לקח הרבה זמן, וראינו את זה בשוה"ט איך שכל כפית הוא מגביה עד קרוב לפיו, ומניחו בחזרה, וחוזר חלילה כמ"פ עד שאכלו.

אכן אני זוכר מכמה שנים שאחר פסח היה מאד חלש ונפל למשכב בגלל זה,
אבל לא ויתר...

[אפרים זלמן]

וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.

שמעתי שהיו מכינים בשבילו 'פאלשע פאלשע פיש', מתפו''א.

אגב, אני היה מעניין לדעת איך זה שויזניצאי הוא חזו'? קשור למורדים\רג"נ?

[בסדר]

זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).

שמעתי שם מאחד בעת השבעה,
שבא' הצוואות הוא מזהיר גם לא לעשות מאמרים עליו, ועל תולדותיו,
מעניין אם זה אמת,

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?

לא שמעתי, אבל שמעתי מא' מהמקורבים, שאחר פטירת אחיו בעל ישועות משה זצ"ל, הוציאו לאור ספר מעובדות ומופתים כו', והראו את הספר לאחיו האדמו"ר זצ"ל, ואחר שדפדף תוך הספר אמר: "השמר והזהר, פון מיר זאל מען אזא ספר נישט ארויסגעבן!"...

[חזון-איש'ניק]

וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.

שמעתי שהיו מכינים בשבילו 'פאלשע פאלשע פיש', מתפו''א.

אגב, אני סקרן לדעת איך זה שויזניצאי הינו חזו'? קשור למורדים\רג"נ?

נו, אני לא ויזניצער, אבל אני חסיד מהרבי, אבל כל מי שגדל במונסי מטבע הדברים יצא לו ליכנס כמ"פ בשנה לשוה"ט וכדומה, הרבי היה הדמות המרכז והנערץי בעיר.

[הולך בטל]

זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).

שמעתי שם מאחד בעת השבעה,
שבא' הצוואות הוא מזהיר גם לא לעשות מאמרים עליו, ועל תולדותיו,
מעניין אם זה אמת,

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?

לא שמעתי, אבל שמעתי מא' מהמקורבים, שאחר פטירת אחיו בעל ישועות משה זצ"ל, הוציאו לאור ספר מעובדות ומופתים כו', והראו את הספר לאחיו האדמו"ר זצ"ל, ואחר שדפדף תוך הספר אמר: "השמר והזהר, פון מיר זאל מען אזא ספר נישט ארויסגעבן!"...

נכון, ושמעתי שהוסיף ואמר,
נישט מיט קיין ווייכע דעקליך און נישט מיט קיין הארטע דעקליך...

[חזון-איש'ניק]

מה היה הוראתו בענין להזמין אמבולנס בשבת?

[אמרתי אחכמה]

מה היה הוראתו בענין להזמין אמבולנס בשבת?

לכאורה המדובר באמבולנס של יהודים, כדוגמת "חברה הצלה".

הוא לא החזיק מזה כל השנים, מטעמים הלכתיים.

רק אחר שאושפז הרבנית ע"ה, וראה מקרוב את הצורך הגודל שיש בזה,
אז שינה דעתו הקדושה.

[בסדר]

הפרישות שלו היה נורא.

זה עשרות שלא טעם טעם בשר בכלל, אף בשר עוף, וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.

שמעתי מחסיד וויזניץ, שבימי הפסח לא אכל ממש כלום, כי גם רוב המאכלים עושים ע"י שומן עוף, ואכל רק "פאטעטאס מיט אייער, און אייער מיט פאטעטאס"... בשר בהמה מעולם לא אכל, כפי שנפלט פעם מפיו "מעולם לא טעמתי טעם בשר בהמה". בשנת תשמ"ג כשנתעורר חששות בענין בשר בהמה, ביקש אף מחסידיו שימנעו מלאכול בשר בהמה.

[ח''ל קאליסק]

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?[/quote]
לא שמעתי, אבל שמעתי מא' מהמקורבים, שאחר פטירת אחיו בעל ישועות משה זצ"ל, הוציאו לאור ספר מעובדות ומופתים כו', והראו את הספר לאחיו האדמו"ר זצ"ל, ואחר שדפדף תוך הספר אמר: "השמר והזהר, פון מיר זאל מען אזא ספר נישט ארויסגעבן!"...[/quote]

נכון, ושמעתי שהוסיף ואמר,
נישט מיט קיין ווייכע דעקליך און נישט מיט קיין הארטע דעקליך...[/quote]
היינו לא בכריכה קשה ולא בכריכה קלה
;לא הרשה להתפלל אחרי זמן תפילה ואך היה יוצא מחדרו הק' כשמטהו בידו והיה מלקה בפקיע להמאחרים

[הצעיר באלפי]

האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?

לא שמעתי, אבל שמעתי מא' מהמקורבים, שאחר פטירת אחיו בעל ישועות משה זצ"ל, הוציאו לאור ספר מעובדות ומופתים כו', והראו את הספר לאחיו האדמו"ר זצ"ל, ואחר שדפדף תוך הספר אמר: "השמר והזהר, פון מיר זאל מען אזא ספר נישט ארויסגעבן!"...[/quote]

נכון, ושמעתי שהוסיף ואמר,
נישט מיט קיין ווייכע דעקליך און נישט מיט קיין הארטע דעקליך...[/quote]
היינו לא בכריכה קשה ולא בכריכה קלה
;לא הרשה להתפלל אחרי זמן תפילה ואך היה יוצא מחדרו הק' כשמטהו בידו והיה מלקה בפקיע להמאחרים[/quote]

נכון בענין המופתים, וגם על זקינו הק הסב"ק בעל האהבת ישראל זי"ע שאליו היה מקושר ביותר, מ"מ היה מתבטא על הספר "קדוש ישראל" שמלא במופתים על האהבת ישראל זי"ע, והוא התבטא שהייתי יכול לכתוב ספר על כל המופתים שלא הצליחו !
ובענין איחור על זמן תפלה, אכן באמצע השבוע הקפיד ע"ז, אך בשבת היה מיקל לגמרי, והיה מתפלל על השעון בשעה תשע, וגם כשהזיזו השעון והוא לא הזיזו כידוע, היה מתפלל בשעה 'עשר', ואצלו היה שעה 'תשע', וטעמו כי בשעה זו התפלל זקינו זי"ע.