מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' מרץ 26, 2020 9:26 am

היום יום היא"צ, א' ניסן.

בצוואתו ביקש ר' שלמה זצ"ל:

כן חיברתי חיבור "נדבות פי" על תהילים. תעשו לי נחת רוח אם תקראו בו.
וביום היארצייט - עם לימוד המשניות - כל אחד יקרא ביאור פסוק אחד כסדר, ששפתי יהיו דובבות בקבר.
אבל בטוחני שתעשו זאת למעני - וגם אני אשתדל בעבורכם אם אוכל.


אגב, כאן כתבתי עוד משהו משמו: viewtopic.php?f=73&t=49733&p=610168#p610168

(בסוף העמוד הקודם העלתי את גליון תורת שלמה של השבוע, פרשת ויקרא)

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' מרץ 26, 2020 9:19 pm

כאן הנהגה יפה שלו
viewtopic.php?f=51&t=49953&p=610426#p610426

ישא ברכה
הודעות: 1871
הצטרף: ש' יוני 06, 2015 11:50 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי ישא ברכה » ה' מרץ 26, 2020 10:03 pm

דרופתקי דאורייתא כתב:היום יום היא"צ, א' ניסן.

בצוואתו ביקש ר' שלמה זצ"ל:

כן חיברתי חיבור "נדבות פי" על תהילים. תעשו לי נחת רוח אם תקראו בו.
וביום היארצייט - עם לימוד המשניות - כל אחד יקרא ביאור פסוק אחד כסדר, ששפתי יהיו דובבות בקבר.
אבל בטוחני שתעשו זאת למעני - וגם אני אשתדל בעבורכם אם אוכל.


אגב, כאן כתבתי עוד משהו משמו: viewtopic.php?f=73&t=49733&p=610168#p610168

(בסוף העמוד הקודם העלתי את גליון תורת שלמה של השבוע, פרשת ויקרא)


ממה שקראתי כאן בפורום, הוא נראה דמות מליאה תוכן, דעת ה' ותורתו. נראה גם שהיה בעל עט סופר.
אם הוא כתב צוואה שיש מה ללמוד ממנה [מעבר לבני המשפחה], תוכל להעלות את הדברים?

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' מרץ 26, 2020 10:11 pm

ישא ברכה כתב:ממה שקראתי כאן בפורום, הוא נראה דמות מליאה תוכן, דעת ה' ותורתו. נראה גם שהיה בעל עט סופר.
אם הוא כתב צוואה שיש מה ללמוד ממנה [מעבר לבני המשפחה], תוכל להעלות את הדברים?


מצורף. כתבה בשני חלקים. והרי הם ככתבם וכלשונם.

על כל שורה כאן, יש הרבה לכתוב ממנו, מתורה שבעל פה ומתורה שבכתב.
חלקה כתב בימיו חוליו מתוך מסירות ממש. והיא בבחינת מועט המחזיק את המרובה.

תשס"ט
צוואה מחיים

איתא בתדא"ר פכ"ח שאמר הקב"ה "בני כלום חסרתי דבר (חסר לי דבר) שאבקש מכם ומה אני מבקש מכם שתהיו אוהבים זה לזה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער".

וגם אני אביכם אוהבכם מבקש ממכם זאת.

ולבנותי ונכדותי! יהא לבושכם צנוע

"כל כבודה בת מלך פנימה"

הצניעות היא כבוד עצמי יותר מהבגדים הנאים.

הזהרו מבגדים צרים וקצרים העשוים לגרות יצה"ר.

בני אהובי! כל עת שיש לכם לעסוק בתורה אל תבטלוהו.

כתיב (ירמיהו ו') "כה אמר ה' עמדו על דרכים יראי ושאלו לנתיבות עולם אי זה דרך הטוב ילכו בה"

באיזה דרך הלך אברהם ובאיזה דרך הלך נמרוד ובאיזה מהם הצליח?

תפילתכם תהיה בשלימות ולא כאותם הבאים ב"סוס פרעה" והולכים "ברכב ובסוסים",

כמה חן יש לתפילה מתחילתה ועד סופה וכן תפילת מנחה וערבית,

אבקשכם לא לתפוס טרמפ על מנין שכבר התחיל, אם יש מנין נוסף בעוד איזה דקות תתחילו בהתחלה עם הציבור.
היו בעלי חסד והעיקר בלב טוב ולא כמצטמק ורע לו, ולא ירגיש המקבל שעשיתם אתו חסד אלא הוא זיכה אתכם, "זיכית אותי" אינה מליצה.

"והאדם לא ידע את עתו" וכתיב "למען אשר יצווה בניו אחריו".

כן חיברתי חיבור "נדבות פי" על תהילים
תעשו לי נחת רוח אם תקראו בו, וביום היארצייט עם לימוד המשניות כל אחד יקרא ביאור פסוק אחד כסדר, ששפתי יהיו דובבות בקבר,
אבל בטוחני שתעשו זאת למעני וגם אני אשתדל בעבורכם אם אוכל.

תשתדלו בעבורי להוציא את ספרי לאור ובפרט את ספר "חפץ חיים" עם השו'ת לחפץ בחיים, כמו"כ יש על החפץ חיים ביאור שנקרא "באר חפרוה", כן ספר יצירה וספד"צ, תשתדלו בהם להוציאם.

אני אביכם אוהבכם
גדלו בניכם לתורה והקימו לבנותיכם בתים של תורה
אבא



בס"ד
תמוז תש"ע
המשך הצוואה

אם אדם אוהב גוף החומר של זרעו, הרי הוא ככלב שאוהב את גוריו ועליו נאמר (קהלת ג יט') "ומותר האדם מן הבהמה אין" אבל אדם שיש בו דעה והשכל, עיקר האהבה צריכה להיות לנשמת ילדיו.

וצריך לעמוד על המשמר על זרעו שלא יחטאו ולא יכעיסו לבוראם בדיבור או בהרהור או במעשים לא הגונים, ואת אשר בכוחו לעשות לנחותם הדרך, בדרך ישרה.

ברכותיכם יהיו במתון מתון ואל תזרקו ברכה מפיכם במהירות רק יכוון לשבח את ה'.

תפלתכם תהיה בשלימות ולא תהיה מקוטעת ולא מפוזרת ואל תצאו קודם גמר התפילה.

זמן קביעות לימודכם יהיה קודש קודשים ואל תבטלוהו.

אל תפחיתו ממעשר כספים והעיקר לתת בלב טוב ולא ירע לבבך.

דיבורכם יהא נקי ותזהרו מלגנות לזולתכם.

תשדלו לחתן ילדיכם בעודם צעירים ולא כבר שיתבגרו.

לבושכם יהיה צנוע בכל מעשיכם בצניעות.

אל תצאו לריב מהר ולא ימעט בעינכם אפילו שונא אחד.

משאכם ומתנכם יהיה באמונה ועל זה תחילת דינו של אדם.

הקפידו שלא לאחר זמן ק"ש וברכותיה. וכל המקדים ה"ז משובח.

ממונכם יהיה נקי מגזל, ולא תהיו לווים ואינם פורעים.

אל תדורו במקום שאינם שומרים תורה ומצוות.

תהיו ענוותנים "ותועבת ה' כל גבה לב" אבל "נבזה בעיניו נמאס".

שחוק חברים ואהבת טיולים וחידושי דברים בטלים גורמים לביטול תורה.

תהיו בעלי חסד בגוף ובממון ובכל מאי דאפשר.

תזהרו בנטילת ידיים שהמים יגיעו לכל מקום ביד וטוב ליטול כל יד ב' פעמים.

אני אביכם מכבדו בחייו מכבדו וכו'
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה'
ידעתיו – אהבתיו
אביכם אוהבכם

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' מרץ 26, 2020 10:19 pm

לדוגמא בעלמא
בצוואה לעיל כתב:

"כל כבודה בת מלך פנימה"

הצניעות היא כבוד עצמי יותר מהבגדים הנאים.


כוונתו במה שכתב "כבוד עצמי" לדברים הבאים שכתב אף הוא:
"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך, לכבוד ולתפארת... ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואפוד ומעיל, וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט, ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי" (שמות כ"ח ב', ד').

פירש רש"י: כתונת תשבץ - "עשויין משבצות לנוי".

הנה כהן גדול נכנס לפני ולפנים פעם אחת בשנה בבגדי לבן לבית קדשי הקדשים, מה שאין כן בעבודות חוץ היה עובד בבגדי זהב שהיו "לכבוד ולתפארת", ובפרט במעיל ובכתונת תשבץ, שהיא הייתה עשויה "משבצות לנוי" (כפירוש רש"י).

ואף על פי כן עיקר כבודו של הכהן גדול היה במה שנכנס בבגדי לבן לפני ולפנים, וזה מחמת מעלתו בעצם, על ידי זה שהיה במקום קדש הקדשים, מה שאין כן בחוץ, הבגדים הם שנתנו לו כבוד.

ועל פי זה יש לבאר הכתוב בתהלים (מ"ה י"ד): "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה", ויש לפרש, כי עיקר הכבוד לאשה, ומעלתה, היא במה שהיא "פנימה", בירכתי ביתה (ע"פ תהלים קכ"ח ג'), יותר "ממשבצות זהב לבושה" בחוץ עם בגדים נאים, ששם הבגד הוא הכבוד, אבל הכבוד בעצם הוא במה שהיא יותר "בירכתי ביתה".

וכתב הרמב"ם (פי"ג מהל' אישות הי"א): "גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".

[וראה עוד בדברי אגדה בראשית (לד א) על הפסוק ותצא דינה, מה שדן בדברי הרמב"ם הנ"ל].

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ג' אפריל 07, 2020 8:36 am

בפנקס קבלותיו כת"י, כתב בענייני חג הפסח את הדברים הבאים:
ערב פסח אחר חצות להשתדל מאוד לישון קמעא.
למעט באכילה בסעודה, כדי שתהא דעתי מיושבת לעסוק אחר כך בסיפור יציאת מצרים.
כתוב בשל"ה, שילמד שיר השירים עם פירוש רש"י אשר יקראו למחרת.
חול המועד, לקבוע זמן קבוע ללימוד, כגון לקבוע סדר בוקר ללמוד, ואחר כך אם יש פנאי לביקורים.


מצורף גם תורת שלמה, פרשת צו - פסח
קבצים מצורפים
תורת שלמה יז - פסח (1).pdf
(287.89 KiB) הורד 62 פעמים

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ש' מאי 09, 2020 11:30 pm

בלוויה בשעת קבורה, נשא המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א דברים קצרים, וכדלהלן:
רבי שלמה...
הוא היה אומר... מבארינן ליה... שהמציאות שלו הייתה אומרת... ר' שלמה, עליך נאמרו הדברים...
אתה כתבת ספרים על 'יציאת מצרים', על 'מעמד הר סיני', שבאמת היה בזה תועלת לרבים, בין בקנין, איזה הרגשה, הכל.

ספריך השפיעו בגלל שזה היה בבחינת 'הוא - היה אומר', המציאות שלך עצמה אמרה. אתה הייתה דוגמא... רב'ה באמונה ובטחון בה' יתברך, שהם שני היסודות של האמונה של כלל ישראל...

'יציאת מצרים' ו'מעמד הר סיני' זה היו החיים שלך...

לכן כיון שזכית לחזק - ואני אומר את זה בידיעה, לא מסברא. זכית לחזק כל כך בעניינים האלה, שזה ה'מעמיד' של הכל, "צדיק באמונתו יחיה"... לא בכדי בדיוק בחודש ניסן - ראש חודש ניסן - אתה עלית לישיבה של מעלה. החודש של 'יציאת מצרים', החודש של "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג' י"ב).

אבדל לחיים, כשהיינו אצלו בפעם האחרונה, איך שהוא שר... איזה שמחה... זה ממש לא להאמין...

אדם שלמד את ה'מסכת ייסורים' בעיון ובבקיאות, הלא זה נורא מה שהוא עבר... והכל בשמחה עצומה!...

ומה הוא שר? "אין עוד מלבדו" (דברים ד לה), את זה הוא שר.. ודיבר... בכזאת שמחה, כזאת חיות... ודאי, שכעת מקבלים אותך בעולם הבא בכזאת שמחה גדולה...

הספינקע'ר רבה מב"ב, שהיה, נפטר והלויה שלו הייתה בחול המועד פסח, והראש ישיבה מפונוביז' ר' דוד פוברסקי זצ"ל אמר שהוא רוצה ללכת ללויה, אז שאלו אותו, "האם אתה הכרת אותו?", אמר להם: "לא", שאלו אותו, "מה אתה רוצה? מדוע אתה רוצה ללכת ללויה שלו", הרי הוא היה כולו קיעובר, היה ממיר, היה כל כולו מחושב. אמר להם: שמעתי מה שהוא עבר... וחוץ מזה, הוא אמר, מלווים אותו עם בגדי שבת, מלווים אותו עם שטריימלאך, הלא דבר הוא! ....

ר' שלמה גם אותך מלווים עם בגדי שבת עם שטריימלאך "הלא דבר הוא" שעם זה מלווים אותך, סימן שאתה בא לשם בפרט עם הבחינה של שבת קודש שזה המעמיד של האמונה, יוצר בראשית.

תלך ותנוח בשלום.. ותקום בעזרת ה' בשלום, ותהיה מליץ יושר על כולם, בכח זיכוי הרבים שלך...
נערך לאחרונה על ידי דרופתקי דאורייתא ב א' מאי 10, 2020 12:03 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ש' מאי 09, 2020 11:52 pm

דברי הספד חיזוק והתעוררות שנשמעו במלאות השלושים להסתלקותו של ר' שלמה זצ"ל, בבית הכנסת אור הצפון ירושלים ת"ו, על ידי המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א

[בתוכם דברים הנוגעים ביותר לימים אלה, בענייני זכירת יציאת מצרים ומעמד הר סיני]

הדברים נערכו כצורת אמירתן עד כמה שאפשר.

הספד על גדולת הנפטר צריך שייאמר על ידי הגדול ממנו

בגמרא שבת (קנ"ג א') "אחים בהספידא, דהתם קאימנא".

אמנם באמת את ה"הספד" היה צריך להגיד מי שהוא גדול מהנפטר - הוא יכול להספיד. אבל אם זה ההיפך, מה הוא יכול להספיד? מה הוא יספיד?! הגדול יכול לראות את מעלות הקטן, אבל הקטן איך הוא יכול לראות? איך יוכל לדעת את מעלות מי שגדול ממנו? מה הוא יספיד?!

הספד יקרא דחיי או יקרא דשכבי

אלא מאי, הגמרא (סנהדרין מ"ו ב') חוקרת אם הספד זה "יקרא דחיי" או "יקרא דשכבי", ולכאורה צריך להבין, מה שייך כעת "יקרא דשכבי", כבוד לנפטר?! לפעמים ה"הספד" זה ממש "מתו מוטל לפניו", והרי הנפטר נמצא בעלמא דקשוט, מה לו ול"כבוד" כעת?! וגם צריך להבין, מה זה "יקרא דחיי", כעת מונח להם לאבלים "כבוד" בראש, בשעה כזאת? במצב כזה?!

מהות ה"נשמה" - "כבוד"

אלא מבארים, הנפש הישראלית, ה"נשמה", נקראת "כבוד". כי המהות שלה זה "כבוד". לכל דבר נקרא שמו לפי מהותו האמיתית, "ויקרא האדם שמות", ואם "נשמה" נקראת "כבוד", הרי שמהותה זה "כבוד". כמו שכתוב "עורה כבודי" (תהלים נ"ז ט'), "למען יזמרך כבוד" (תהלים ל' י"ג).

ה"נשמה" צריכה להגיע למדרגה של "נכבדות" בעצמותה

מה הכוונה בזה? אין הכוונה שיכבדו אותה. אלא ה"נשמה" צריכה להיות נכבדת בעצמותה, בעלת מעלה. נכבדות אמיתית זה המעלות בעצמותה, לא שיכבדו אותה. עד כדי כך שזה השם שלה, ושם זה הגדרת המהות. לבעלי תשובה לפעמים משנים את השם, לחולים משנים את השם, כדי שיהיה להם מהות אחרת. והמהות של ה"נשמה" זה "נכבדות", להיות נכבד בעצם עצמותו. עד כדי כך שהשם שלה זה כבוד.

ביאור חקירת הגמרא אי הספד יקרא דחיי או יקרא דשכבי

ולפי זה יתבאר, דחוקרת הגמרא הקדושה, מהו עיקר תכלית של ה"הספד", ה"יקרא דחיים", דהיינו שהחיים יתעלו, שהחיים יתרוממו על ידי ההספד? או דלמא, ה"יקרא דשכבי", כי זה מה שאומרים עליו, וזה מעלה אותו גם, "מה הבריות אומרות עליו", ללכת בדרכו.

והגמרא מסיקה ש"הספד" זה "יקרא דשכבי", זה ה"כבוד" של הנשמה של הנפטר, אבל אף על פי כן יש בהספד גם "יקרא דחיי", בזה שהחיים מתרוממים, שלמדים ממעשיו ומאורחותיו, וממילא זה גם "יקרא דשכבי".

כלפי "יקרא דחיי" אפשר להספיד אף אדם שאינו גדול כמדרגתו

וממילא אם הענין הוא של "יקרא דחיים", דהיינו שהחיים יתרוממו ויתעלו, וזה ה"הספד", אם כן אפילו אדם שהוא לא בעל מדרגה של הנפטר, אבל כיון שיש ענין של "יקרא דחיים", אז החיים יכולים ללמוד לאיפה שהם נמצאים, לדרגות שהם נמצאים, וזה מרומם אותם, מראה להם את הדרך.

***

במקום גדלותו - שם צניעותו

אנחנו מספידים פה אדם גדול מאד, אדם גדול מאד. ועד כדי כך, שבמקום גדולתו - שם צניעותו ושם נסתרותו. הוא לא היה בכותרות, אבל הוא חי כסדר עם הקב"ה. כמו שבחובת הלבבות כתוב, שהחסיד הולך לישון על יצרי אהבתו יתברך, ומתעורר כמו שאדונינו דוד המלך אומר "אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך" (תהלים ס"ג ח'). הוא חי כסדר עם הקב"ה. ומכאן זה היה אבן פינה  לגדלות שלו.

***

תפלה מדברים העומדים ברומו של עולם

כמו שמ"חיים" הקב"ה מתרומם ומתעלה. תפלה נקראת "דברים העומדים ברומו של עולם" (ברכות ו' ב'), המשגיח ר' יחזקאל זצוק"ל היה אומר בשם הסבא מקלם זצוק"ל, מי זה ה"עולם"? וכי ה"הרים" ו"הגבעות", זהו "רומו של עולם"?! על מי מדובר?!

התפלה מרוממת את האדם

והוא אמר, זה הולך על האדם שנקרא "עולם הקטן". תפלה היא מן הדברים העומדים ברומו של עולם, מה שמרומם את האדם - זה תפלה. תפלה מרוממת את האדם. וזה דוקא אם האדם מתפלל טוב, ממילא הקב"ה עמו.

בני אדם מזלזלים בתפלה - שאין מכירים במעלתה באמת

תפלה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו' ב'), כי תפלה היא מרוממת את האדם. "כרום זולות לבני אדם" (תהלים י"ב ט'), דהיינו "כרום", דברים העומדים ברומו של עולם, הם "זולות לבני אדם", חז"ל (ברכות ו' ב') אומרים שבני אדם מזלזלים בזה, מזלזלים בתפלה! ואין הכוונה זלזול בהדיא בתפלה ח"ו, אבל אם אתה לא מעריך את הדבר בערך האמיתי שלו - זה גם נקרא זלזול. זה עושה אותו יותר זול ממה שהוא! כי הוא שווה הרבה יותר, ואצלך הוא שווה קצת! בני אדם מזלזלים בהם, לא מעריכים את הערך של תפלה, את המדרגה של תפלה!

התפלה "פרי יומו ולילו"

הכוזרי (מאמר ג' פרק ה') אומר, שהתפילות זה לב היום ופריו, זה ה"לב" של היום. זה מזריק ומשפיע לכל היום, כמו שה"לב" של האדם מזרים "דם" לכל  הגוף, כך התפלה משפיעה על כל היום. וזה פריו. כי לפי עבודת האדם ביום - כך גם המדריגה של התפלה שלו. הגרי"ז זצ"ל אמר, שכל היום הוא מתכונן לתפלה! מה הפשט בזה? וכי הוא חשב כל היום  בתפלה? וכי הוא לא למד? אלא הכוונה היא שהוא היה חי כל הזמן את הקב"ה, וממילא התפלה הייתה אחרת!

***

להדבק לאדם גדול

חז"ל הקדושים אומרים: "הדבק לשחוור וישתחוו לך" (ספרי דברים הובא ברש"י ברכות נ"ו א'), תדבק באדם חשוב - ישתחוו גם לך. וצריך להבין, מה באו בזה חז"ל הקדושים לומר, וכי הם נתנו עצה איך לרמות, שתהיה אתה יחד עם אדם חשוב, וכך יחשבו שאתה גם אדם חשוב וישתחוו לך? וכי זה מה שבאו חז"ל הקדושים ללמדינו?! ודאי שלא.

גדול שימושה יותר מלימודה

אלא ודאי, כוונת חז"ל הקדושים ללמדינו, שאם תדבק באדם חשוב, ממילא תיעשה אתה בעצמך אדם חשוב. אתה באמת גם תתרומם, אתה גם תתעלה. כי "גדול שימושה יותר מלימודה" (ברכות ז' ב'), בגלל ה"שימוש" תלמידי חכמים האדם מתרומם, הוא נעשה מרומם.

***

הדבק באהבתו יתברך - מתעלה יותר ויותר

על אחת כמה וכמה אם האדם "חי" את בוראו, וחושב רק עליו יתברך, שהרי הוא נעשה מרומם יותר ויותר.

חיבוריו של ר' שלמה זצ"ל - חי עם הקב"ה

ר' שלמה זצ"ל, היה חי עם הקב"ה, ולכן הוא היה מרומם. ולכן הוא כתב חיבור על "מעמד הר סיני", על "יציאת מצרים", שזה כל כולו בורא עולם, כל כולו זה רק הקב"ה. יציאת מצרים זה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ' ג'), ומעמד הר סיני זה "אנכי ה' אלהיך". והחיבור שלו על תהלים, שספר "תהלים" כל כולו זה בחינה של "מתרפקת על דודה", כמו שהגרי"ז זצ"ל הגדיר את זה "מרגלית".

***

בלי הסח דעת לחיות עם הקב"ה!

וביותר, מלבד כל ההנהגה של ר' שלמה, תורה, תפלה, מעלות האדם, ועוד, ה"למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית י"ח י"ט), נורא נוראות. אפשר אולי להגדיר שזה היה כמעט בלי להסיח דעת אצלו, העבודה לחיות כסדר עם הקב"ה. ובגלל זה עינו היתה פקוחה על כל העניינים, מידות, תורה הקדושה, תפלה, דיבור, הדיבור של ר' שלמה... הכל.

חי את השתלשלות הדורות

הוא היה חי עם כל השתלשלות הדורות ממצרים ועד היום, וזה לא העיקר הידיעה, "מדע" בעלמא, אלא הוא היה חי את הדברים. לכן זה היה ה"יצוה" שלו. את מהותו הוא העביר.

בחיבוריו הוא יצק את מהותו

במילים שלו הוא יצק את המהות שלו. עם כזה שימת לב, עם כזה אחריות. ממש תמידים כסדרם. ועל כולם צניעותו וענוותנותו. בצניעות ובשקט.

כתיבת חיבורים כאלה - ממדריגת האדם

למה הוא זכה לחבר חיבורים כאלה? כי הכל היה דברים לאמיתם. "לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול". אי אפשר לזכות לכתוב ספרים כאלה, לכתוב דברים כאלה זה נובע ממדרגת האדם.

מעשה על האור יחזקאל זצ"ל

פעם מישהו בא לבקש ברכה מהמשגיח ר' יחזקאל זצ"ל, והמשגיח בענוותנותו אמר לו: "מה? אתה בא לבקש ממני ברכה? אני לא נותן ברכות!", אותו אדם אמר למשגיח: "לולי המשגיח, אני לא הייתי יודע שהיה יציאת מצרים!", אמר לו המשגיח, "כך?! אם בגללי אתה יודע את היציאת מצרים, אם כך יש לי זכויות, ואם כן אני אתן לך ברכה!". והוא נתן לו ברכה. מה הפירוש "שבלעדיו הוא לא ידע את יציאת מצרים"? וכי הוא לא היה יהודי?! אלא מאי, הוא לא ידע לחיות את יציאת מצרים, להרגיש את יציאת מצרים.

הוא חי את והרגיש במוחש את יציאת מצרים ומעמד הר סיני

וכמו שהגר"ש וולבה זצוק"ל אמר כשהמשגיח ר' יחזקאל זצ"ל נפטר "כעת נפטר היהודי האחרון של יציאת מצרים", כך גם אצל ר' שלמה זצ"ל, הוא היה חי את המעמד הר סיני את היציאת  מצרים, הוא הרגיש  את ה"אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", זה היה מוחשי אצל ר' שלמה, ללא כחל ושרק, ללא כחל ושרק..  

***

גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם - בשעת מיתה

אמרו חז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (חולין ז' ב'). לפעמים האדם מגיע למדרגה כזו גדולה בצורה ובאופן שהוא מת, יותר מאשר הוא הגיע בחייו. בהנהגה שלו בסוף חייו, הוא מגיע למדריגה כזאת של רוממות, שזה יותר מבחייו. גדולים צדיקים במיתתם, פירוש, כשהם מתים, הם גדולים יותר מבחייהם.

ייסורי גוף ונפש

ר' שלמה זצ"ל, הרי היה לו יסורים קשים הרבה שנים, כסדר, היה לו חיים עם הרבה קשיים. לא פשוט בכלל. כולנו יודעים שאם קצת כואב, יש קצת קושי - כבר לא הולך, הן  מבחינת הגוף, הן מבחינת ה"רוח איש", הרוח נהיית נשברה, אין את כל הרוח.

ילכו מחיל אל חיל

ואילו כאן אצל ר' שלמה זצ"ל, לא יום ולא יומיים, לא חודש ולא חודשיים, לא שנה ולא שנתיים... לחיות עם כאלה מצבים. ואף על פי כן, לא רק לא ליפול, אלא להיפך, להוסיף חיים. ממש "ילכו מחיל אל חיל" (תהלים פ"ד ח'), ר' שלמה הוסיף. בכל מצב.

נפש עמל עמלה לו

בזאת תבחנו (ע"פ בראשית מ"ב ט"ו). אם חז"ל אומרים על הפסוק "נפש עמל, עמלה לו" (משלי ט"ז כ"ו), העמל של האדם זה מה שיש לו לאדם, מה הכוונה בזה? הקושי של אדם, הקושי זה "עמל". ועם כאלה קשיים, עם כאלה יסורים, עם כאלה מצבים, לא רק שהוא שמר על קלה כבחמורה, אלא היה לו את ה"רוח איש" (משלי י"ח י"ד), במצב כזה שאמור להיות "רוח נכאה", היה לו "רוח איש". לא פשוט.

***

הצלחת נח - "את האלהים התהלך נח"

נח חי בדור של כפירה זימה - והוא התעלה. הרמב"ן אומר שנח הצליח בזכות זו ש"את האלהים התהלך נח" (בראשית ו' ט'). נח היה כל הזמן עם הקב"ה, ממילא הוא יכל להיות מעל כל ה"מים הזדונים".
 
"אם קשורים למעלה - לא נופלים למטה"

העולם מספרים על איזה רב'ה, אני לא זוכר מי, שהוא היה רץ על הקרח והוא לא החליק. ושאלו אותו, איך הוא עושה את ה"מופת" הזה? והוא ענה להם (באידיש): "אם קשורים למעלה - לא נופלים למטה!...". הוא קשור למעלה עם הקב"ה. כך היה אצל ר' שלמה זצ"ל, היה קשור עם הריבונו של עולם. זה מה שהחזיק אותו ורומם אותו.

***

עוז וחדוה במקומו

"עוז וחדוה במקומו" (דברי הימים א ט"ז כ"ז). "במקומו" זה "עוז", חוזק, עוצמה. כל ההנהגה של ר' שלמה זה היה עוצמה. את הכל הוא עשה בתעצומות עוז.

ו"חדוה", איזה שמחה היה לו... איזה שמחת חיים. אבדל לחיים, כשבאתי אליו, הוא היה שר שירים של אמונה!...

***
וחי בהם

לימוד התורה, "וחי בהם", התורה היתה אצלו בחינה של וחי בהם. זה הדבר היחיד שהחייה אותו. כמו שהוא עצמו דיבר. "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" (בראשית י"ח י"ט). הוא מדבר על זה  ב"צוואה" שלו, ובו נתקיים הדבר.
***
אהבת ה'
היה לו אהבת ה', בגדר "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז י"ט). הוא אהב את הקב"ה - והקב"ה אהב אותו.

***

ה' צדיק יבחן

כתוב בתהלים (י"א ה'): "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". שואלים, לא הרי הרישא מעין הסיפא, ולא הסיפא מעין הרישא. אם אומר "ה' צדיק יבחן", היה צריך להגיד שלרשע הוא לא בוחן, ואם הוא אומר שאת הרשע הוא שונא, היה צריך להגיד בתחילה שאת הצדיק הוא אוהב. אבל בתחילה הוא אומר "צדיק יבחן", ובסוף הוא אומר על הרשע "שנאה נפשי".

כאשר הקב"ה עושה לאדם מבחן - הרי זה מגלה שהוא צדיק

אלא הביאור הוא, זה גופא אהבה. הבחינה והמבחן שהקב"ה עושה לצדיק - זה האהבה הכי גדולה.  ה' ראה צדיק, ולכן יבחן. את הצדיק הקב"ה אוהב - ולכן יבחן, הוא עושה לו בחינות. אבל את הרשע, "שנאה נפשי", וממילא הוא לא עושה לו שום בחינות.

רוצה ה' את יראיו

אצל ר' שלמה ראו את האהבת ה', "ה' צדיק יבחן", הרי כל המצבים שלו היה בחינה, כביכול הקב"ה אומר "בא נראה איך הוא יתנהג במצב הזה", ואיך הוא יתנהג במצב הזה... אהבה! "רוצה ה' את יראיו, את המיחלים לחסדו" (תהלים קמ"ז י"א).

***

על בכייה אין צריך לדבר במעלות הנפטר

ובאמת אם נבוא להספיד את ר' שלמה זצ"ל, כמו שכתוב אצל אברהם אבינו ע"ה, "ויבא אברהם לספוד לשרה" (בראשית כ"ג ב'), לא נוכל. ואני יסביר: מדייקים המפרשים, ב"הספד" כתוב את השם, "לספוד - לשרה", אבל ב"בכיה" לא כתוב את השם של שרה, אלא רק "ולבכותה". והביאור הוא, כי "להספיד" זה לדבר במעלות האדם. וזה באמת השם של האדם, זה המהות של האדם, אשריך שזכית בשם, "ויקרא האדם שמות", אדם ידע להגדיר כל בעל חי. השם מגדיר את המהות. ה"הספד" זה לספר את המעלות של האדם בעצמו. לכן צריך להזכיר את השם. "לספוד - לשרה". אבל כשאברהם אבינו ע"ה, בא "לבכות" על שרה, החלק של לבכותה, זה על ההעדר ועל החסרון, מבלי להכנס למעלות שלה.

***

קריאת שמו של עשו ושל יעקב אבינו

אצל עשיו כתוב "ויקראו שמו עשו" (בראשית כ"ה כ"ה), "ויקראו" לשון רבים. אבל אצל יעקב אבינו ע"ה כתוב "ויקרא שמו יעקב" (שם כ"ו), "ויקרא" בלשון יחיד. אומר רש"י (שם): ויקראו שמו עשו, "הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". ולגבי יעקב אבינו ע"ה, יש על זה ברש"י שני פירושים, האם הקב"ה נתן את השם של יעקב אבינו ע"ה, או יצחק נתן את השם. וצריך להבין: פסוקים זה הרי תורה שלמה, יש על זה משניות גמרות ראשונים אחרונים, מה נפקא מינה מי קרא את השם. מילא "ויקרא שמו יעקב" לפי הפירוש שהקב"ה נתן לו את השם, אפשר להבין, שבאים לומר את המעלה, את החיבה, שהקב"ה בעצמו נתן לו את השם. אבל מה שהתורה אומרת "ויקראו שמו עשו", מאי נפקא מינה מי קרה לו את השם עשיו, ולמה הם קראו לו כך, מה התורה הקדושה באה להגיד לנו בזה?

להגדיר אדם גדול מי יכול?

ואחד הביאורים בזה, הוא, שכאן התורה הגדירה את ההבדל בין ה"צדיק" ל"רשע", בין "אדם גדול" ל"אדם קטן". כי קריאת שם זה - כמו שדיברנו - הגדרת המהות. "ויקרא האדם שמות", הוא ידע להגדיר כל בעל חי. אומרת התורה הקדושה: להגדיר את הרשע, את "האדם הקטן", כולם יכולים, כי כל המציאות שלו זה רק החיצוניות, הוא היה שעיר, הוא היה עשוי, זה הוא, ממילא כולם יכולים לקרוא לו שם, ולהגדיר אותו. אבל להגדיר את ה"אדם גדול", את ה"צדיק", מי יכול?! הרי מה שרואים - זה רק מה שהוא לא יכול היה להצניע, רואים רק מה שבחוץ, אבל מי רואה את הפנימיות שלו, איך אפשר לראות את אהבת ה' שלו? את האמונה, בטחון, וכו'. להגדיר אותו יכול רק הקב"ה, או יצחק אבינו ברוח קדשו.

את המהות של ר' שלמה זצ"ל אי אפשר להספיד

כשבאים להספיד את ר' שלמה זצ"ל, דהיינו להגדיר את המהות, זה אי אפשר, כי מה שאנחנו ראינו - זה מה שהוא היה מוכרח להוציא החוצה.

הוא כיפר על הדור, העולם עמד על ר' שלמה זצ"ל!

ובפרט במצב שהוא היה בו, איזה מדריגות היו לו. הוא כיפר על הדור. לנו נשאר רק את ה"ולבכותה", את ההעדר, כזה אדם גדול וצדיק, שהיה אוהב את הקב"ה!! לא יודעים על מי העולם עומד - העולם עמד על ר' שלמה!

יקרא דחיי ובזה יבוא יקרא דשכבי

הקב"ה יעזור, שיהיה קצת "יקרא דחיים", נלמד קצת מדרכיו הקדושים, נתעלה קצת, ובזה יהיה "יקרא דחיים", וממילא יהיה "יקרא דשכבי" לעילוי נשמתו הטהורה.

"ובלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כ"ה ח').

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » א' מאי 10, 2020 2:13 pm

ל"ג בעומר
באחד מגליונותיו כתב ר' שלמה זצ"ל:
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק (שבת מ"ה א')
רמזו רז"ל ליומא דהילולא דרבי שמעון בר יוחאי, כאשר מתכנסים המוני עם קודש למערת רבי שמעון בר יוחאי,
ויש שם דוחק רב שאין הפה יכול לדבר,
ולזה אמרו שכדאי הוא רשב"י לסמוך עליו באותו יום, שהוא שעת הדחק,
ולהתפלל אצל ציונו הק',
ולפעמים מגיע האדם לסכנה (בתוך הציון),
ופירש רש"י "בשעת הדחק - [בשעת ה]סכנה", אך כדאי הוא רבי שמעון, לסמוך עליו בשעת הדחק.


ובמכתב שכתב בהיותו בחו"ל בעת חולי רעייתו הרבנית ז"ל, כתב:
בס"ד, ל"ח למט מונים, תשס"ג.
לכבוד...
קשה עלי פרידתכם, אך ההכרח לא יגונה.
גם הנסיעה למירון חסרה לי, קצת לשפוך שיח לר' שמעון, ולפני שריד בית מקדשנו.


ובמכתב אחר, כתב:
בתמונה [כנראה שצורפה תמונה למכתב] אחד האגפים של ???, אבל בר' שמעון במירון יותר נעים...
נערך לאחרונה על ידי דרופתקי דאורייתא ב ב' מאי 18, 2020 2:56 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ב' מאי 18, 2020 2:39 pm

לרגל המצב שאין כמעט מקומות להפיץ, לא יצאו הגליונות 'תורת שלמה' כסדרן.
מה שיצא כבר הועלה באשכול זה.
מצו"ב גליון תורת שלמה (מוגדל קצת) - שבועות.
תורת שלמה יח - שבועות (1).pdf
(360.03 KiB) הורד 63 פעמים


מצורף גם הספר 'מעמד הר סיני'
[בגליון המצורף לעיל הובאו דברי המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל: "ספר מעמד הר סיני, הוא ספר יסוד שראוי לכל אחד להחזיק בו", וראה עוד שם].
מעמד הר סיני תשעט.pdf
(1.16 MiB) הורד 68 פעמים

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1746
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: הגה''צ רבי שלמה רוזנר זצוק"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' יולי 02, 2020 5:54 pm

מצו"ב תורת שלמה
תורת שלמה יט- קורח חוקת.pdf
(304.1 KiB) הורד 37 פעמים

תורת שלמה כ - בלק פנחס.pdf
(306.26 KiB) הורד 37 פעמים


בגליון רוממות המצו"ב עמוד 3, הועתקו מהדברים שפורסמו בגליון תורת שלמה (גליון כ').
גליון רוממות פרשת בלק תשפ.pdf
(831.46 KiB) הורד 34 פעמים


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 59 אורחים