בשו"ת צי"א ישנם כמה תשובות לר' שריה, בשנים הראשונות, הוא מכנהו "התורני הרה"ח הנכבד ש' דבליצקי נ"י, ב"ב" (שנת תשט"ו, צי"א ח"ה סי' ה, סי' יט), "הרה"ח אשר בתורת ה' חפצו, ר' שריה דבליצקי נ"י. שלום רב. מכתבו היקר קבלתי ביום ה' העבר י"ב דנא. ואף על פי שלא ידעתיו הנני ממהר להשיב על דברי שאלותיו, ואכנהו מבלי אדע עד מה, כי מבין כותלי מכתבו נכרים הדברים שכוונתו לשם שמים לדעת הדרך אשר ילך בה" (שם סי' ל), (עע"ש ח"ו סי' מ קונט' היחוד פט"ז אות ב ד"ה כמו"כ).
אבל אחר כך, שנת תשכ"ב, כשקיבל ספרו זה השלחן, "לכבוד ידידי הרה"ג החו"ב יו"ש וכו' מוה"ר שריה דבליצקי שליט"א. בבני ברק אחדשכה"ט באהבה וכבוד" (צי"א ח"ז סי' כג), "לכבוד ידידי הרה"ג הנכבד חו"ב ויו"ש וכו' מוהר"ר שריה דבליצקי שליט"א. בבני ברק. שלום וברכה. הרני שולח לו בזה המשך מהערותי על ספריו היקרים" (שם סי' כז), "שלום וברכה וכל טוב אל כבוד ידידי הרה"ג חו"ב וירא ושלם וכו' מוהר"ר שריה דבליצקי שליט"א, בבני - ברק אחדשכת"ר באהבה וכבוד" (צי"א ח"ז סי' מט קו' אבן יעקב פרק י, וכ"ה בפי"א), ועד"ז שם ח"ח סי' לג, חי"א סי' עג, שם סי' פד.
התעוררתי לחיפוש הזה בגלל מה שנצרכתי היום וראיתי בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' כז, (וחיפשתי דרך פרוייקט השו"ת)
ב"ה, יום ועש"ק י"ב אדר"א תשכ"ב. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד ידידי הרה"ג הנכבד חו"ב ויו"ש וכו' מוהר"ר שריה דבליצקי שליט"א. בבני ברק. שלום וברכה. הרני שולח לו בזה המשך מהערותי על ספריו היקרים.
א בזה השלחן ח"ב לסי' מ' סעי' ח' מביא כת"ר דברי המ"ב בס"ק י"ט שמביא בשם השלחן שלמה שכותב להסתפק דאפשר דזה שכתוב בשו"ע דלאכילת עראי אין צריך לחלצן זהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה. ומוסיף ע"ז כת"ר דיש להחמיר כן דכן היא שיטת המאירי דכל שהם מונחים עליו אפי' אכילת עראי אסור לו. ורק במי שהולך בהם כל או רוב היום אין להחמיר אלא ככה"פ והשו"ע דמותר עכ"ד.
ולענ"ד אין זה כ"כ מדרכי ההוראה לערבב השיטות ולומר דבהיות דהמאירי מחמיר בכלל באכילת עראי אפי' במי שהולך כל היום לכן יש עכ"פ להחמיר כמותו במי שאין לובש כל היום, ומכיון דעל מי שהולך כל היום מודה כת"ר דאין להחמיר אלא מותר כדעת כה"פ והשו"ע (כלשון כת"ר), א"כ תו אין מקום לצרף את שיטת המאירי בזה לענין מי שאינו הולך כל היום ולומר דעל כגון דא כן נתפוס שיטת המאירי, ואם דחינו שיטת המאירי בזה בהיות ודעת רוב הפוסקים רובם ככולם אינו כן, ומקור דבריהם הוא מהירושלמי פ"ב דברכות ה"ג, כבר נדחה, ותו אינו חוזר ונראה לחצאין.
לכאורה כוונת הגרש"ד זצ"ל, כי במאירי שם לומד כך בשיטת הרמב"ם (הגם שהב"י לא למד כן בדעת הרמב"ם). ועיין שו"ת לב אברהם סי' ה' מ"ש בזה.
ע"ע צי"א חי"ג סי' צט אות ג, שמעיר על הגרש"ד זצ"ל בס' שובע שמחות, שכתב לחוש
לכתחילה לדעת שו"ת הלל אומר, הגם שבספר המנהיג ושו"ת רדב"ז מפורש להיפך, ושאין צריך להחמיר. וז"ל:
השתוממתי על מחבר הספר, אם הספרים כהמנהיג והרדב"ז פוסקים [...], איך מסתפק עודנו בזה בגלל שספר אחרון שבאחרונים כהלל אומר סובר דלא כן? וההלל אומר (כפי שעיינתי בדבריו) לא ראה אפילו את דבריהם, ולא מציין להם,
[אמנם בצי"א שם כ' לחלוק שאין הכרח בהבנה זו במנהיג וברדב"ז ע"ש].
וזה כעין הנ"ל.
וכמובן יש ליישב בקל. וכמדומה שבישורון האחרון הודגש פרט זה. וכעת אמ"א.