פורום אוצר החכמה

יושב ירושלים כתב:האם יש בניסוח זה משום הסכמה עקרונית עם מטרותיהם או שזה קשור לדרכו הכללית של שמירת הלשון והבריחה ממחלוקת?

מבקש דעת כתב:

איש_ספר כתב:קבלתי עתה את מוסף ש"ק של יתד נאמן באיכות טובה והוצאתי ישן מפני חדש
viewtopic.php?f=19&t=41046&p=479172#p479172

יש אפשרות להעלות ככקובץ מאוחד?

בתוך הגולה כתב:קצת בקשר לסידור[י] הגרש"ד שהאריכו לעיל ומעניני דיומא יש להזכיר את מחזור המבואר לר"ה ויהוכ"פ בהוצ' מכון אור הספר (בראון) י-ם תשמ"ה שמשובץ בפסקים והלכות שכתב ר' שריה. (באוצר יש את המחזור הנ"ל בנוסח ספרד)

מאחר והתפללתי כמה שנים במחזורים אלו (מהד' תשמ"ז) הייתי שמח לדעת עד כמה הגרש"ד היה באמת מעורב בכתיבת ההלכות כי המו"ל השתמש בניסוחים פתלתלים במקצת.
ב'דברים אחדים' שבראש מחזור ליוהכ"פ נכתב 'בעריכת המחזור בכל עניין התייעצנו עם רבנים חשובים וביניהם: הרה"ג ר' שריה דבליצקי מב"ב'
לאחמ"כ בפתיחה נכתב 'כמו"כ שולבו במחזור הלכות והדרכות לכל עניני היום ... שסודרו ע"י הגאון הרב שריה דבילצקי שליט"א' (נוסח דומה נמצא גם בפתח השער למחזור ר"ה).

האמת תאמר כי מגוף ההלכות, מסגנון הכתיבה ומההפניות המרובות לספר זה השולחן, ניכר שאכן הגרש"ד הוא הכותב. מצד שני קצת מוזר שלא הביאו הסכמה או דברי ברכה ממנו.
לכן יש לי חשד קל שמקור ההלכות והפסקים הוא במחזור שהוציאה אותה הוצאה כמה שנים קודם אלא שמטעמים שונים ניסוי ליפות את מקחם כאילו פנים חדשות באו לכאן.
(אין לי כמובן את המחזור ההוא ולכן הדבר אינו אלא השערה).

ושלא להוציא נייר חלק אכתוב חידוש א' שכמדומה ראיתיו שם (אם כי עכשיו לא מצאתיו).
נאמר שם שמותר לחזן לישב בשעת אמירת הפיוטים או הסליחות בחזרת הש"ץ כל שאינו מסדר התפילה ובלבד שלא יעקור רגליו. (כמדומה הלש' שם שמצוה להגיש לו כיסא כדי שינוח מעט מעבודתו).
הדבר נראה לענ"ד מעט מחודש אלא שבחיפוש מהיר שעשיתי עכשיו בין ספרי הגרש"ד באוצר מצאתי כעי"ז בספר 'וזרח השמש' שמגישים לחזן כיסא אחר אמירת 'מראה כהן' וכו'.

יבאו החכמים ויאריכו

בתוך הגולה כתב:יש להזכיר את מחזור המבואר לר"ה ויהוכ"פ בהוצ' מכון אור הספר (בראון) י-ם תשמ"ה שמשובץ בפסקים והלכות שכתב ר' שריה. (באוצר יש את המחזור הנ"ל בנוסח ספרד)

מאחר והתפללתי כמה שנים במחזורים אלו (מהד' תשמ"ז) הייתי שמח לדעת עד כמה הגרש"ד היה באמת מעורב בכתיבת ההלכות.

בתוך הגולה כתב:
ושלא להוציא נייר חלק אכתוב חידוש א' שכמדומה ראיתיו שם (אם כי עכשיו לא מצאתיו).
נאמר שם שמותר לחזן לישב בשעת אמירת הפיוטים או הסליחות בחזרת הש"ץ כל שאינו מסדר התפילה ובלבד שלא יעקור רגליו. (כמדומה הלש' שם שמצוה להגיש לו כיסא כדי שינוח מעט מעבודתו).
הדבר נראה לענ"ד מעט מחודש אלא שבחיפוש מהיר שעשיתי עכשיו בין ספרי הגרש"ד באוצר מצאתי כעי"ז בספר 'וזרח השמש' שמגישים לחזן כיסא אחר אמירת 'מראה כהן' וכו'.

יבאו החכמים ויאריכו

לקרב כסא לחזן שמתפלל מוסף ביוהכ"פ בכדי שישב מעט לנוח בלי עקירת רגליים*
שאלה: האם מותר לקרב כסא לחזן שמתפלל מוסף ביוהכ"פ בכדי שישב מעט בלי עקירת רגליים וינוח.
תשובה: ראיתי בשו"ת רבבות אפרים לידידי הגר"א גרינבלט שליט"א סי' תט"ו שדן בענין זה ומביא דיעות של אוסרים ומתירים. [וע"ע מש"כ בזה בח"ב סי' ר' (עמ' שעא) קטע ג'. ובשו"ת יבי"א ח"י סי' מה]. והנני תמה על המחפשים טעמים לאסור, והמנהג הפשוט כפי שראיתי בנעורי שנה אחר שנה שלאחר גמר הפיוט מראה כהן לאחר העבודה מקריבים לחזן כסא והוא יושב ונח עד שמתחילים זכור רחמיך וכו'. וכל זה נעשה בפני הגאון הצדיק רבי יוסף צבי הלוי זצ"ל שהיה מדקדק על קוצו של יוד בכל דבר הנוגע לסדרי התפלה, ואין פוצה פה ומצפצף. ובמקום אחר כתבתי דהרוצה לקיים מצות גמ"ח ביום הנורא הזה ידאג לקרב כסא להחזן ולרמוז לו שיישב אחר גמר העבודה, ומי שמונע דבר זה הוא תמוה מאד, דכן המנהג פשוט, ותו לא מידי.

ביום ב' של ר"ה שחל בעש"ק מורגלים הלא לקצר בפיוטים וכששאלוהו פעם באיזה מקום לקצר ענה בכל מקום אף בונתנה תוקף אבל עלינו להאריך בפיוטים שבין מלכיות זכרונות ושופרות בכדי לתת זמן ורווח להש"ץ להנפש מעט

איש_ספר כתב:

והרה"ג רבי יעקב קארפ ציווה לעיין בס' המאורות הגדולים (פ"א אות מד) מש"כ בשם הגרי"ס:

ביום ב' של ר"ה שחל בעש"ק מורגלים הלא לקצר בפיוטים וכששאלוהו פעם באיזה מקום לקצר ענה בכל מקום אף בונתנה תוקף אבל עלינו להאריך בפיוטים שבין מלכיות זכרונות ושופרות בכדי לתת זמן ורווח להש"ץ להנפש מעט

מעט דבש כתב:וכיון שעלה, אציין מה היה נושא המכתב.

משמעות דברי הגרש"ד ב'קיצור הלכות מועדים' (וממנו ל'מחזור המבואר'), שבר"ה שחל בשבת, אם אמר כמו בחול 'ואת מוספי יום הזכרון הזה', ולא אמר 'ואת מוספי יום הזכרון ויום השבת הזה', לא יצא, וצריך לחזור.

ושלחתי לו (מה ששמעתי בהאי עניינא מהגאון ר' אלחנן ברלין שליט"א), שבשער הציון (תקצא, ו) משמע שאף אם לא הזכיר שבת בקטע זה, אם אמר 'ושם נעשה לפניך... מוספים כהלכתם' יצא.

ועל זה נסוב המכתב, והנה הוא בשלמותו:

מכתב הגר''ש דבליצקי - ואת מוספי.PNG

והנה, כאמור, בשנת תשס"ג יצא הספר מחדש, וראיתי שלא חזר בו לגמרי, וכנראה חולק על המשנה ברורה בזה.

קיצור הלכות מועדים לגר''ש דבליצקי - ואת מוספי.PNG

לייטנר כתב:

כדכד כתב:את הצל"ח איני מכיר
אולם הכרתי ת"ח גדול מאד אחר שנהג כך ואמר שהנהגה זו למד מהגרי"ם חרל"פ זצ"ל זיע"א ולפי שגם הרב זצ"ל היה מתלמידיו של הגרימ"ח מתבקש שגם הוא למד כן ממנו

אכן, הרב חרל"פ היה ידוע בכך שהיה מזמין אליו את כל בעלי התקיעה בשכונתו, וכל אחד בתורו היה תוקע לפניו.
מצד שני, הרב משה לוינגר זוכר כילד את הקפדתו הרבה של הרב חרל"פ בתקיעות:

היה קשה מאוד לעמוד בדרישות של הרב חרל"פ, הוא הקפיד מאוד על התקיעות, ופסל הרבה קולות של בעלי התקיעה תוך כדי התקיעות.זה היה נראה כדבר שכמעט ולא ניתן לעמוד בדרישות שלו. אני זוכר כילד היה קשה לעמוד בדרישות שלו ולהיות בעל תוקע בביכ"נ הגר"א. בעלי התקיעה התעייפו והתחלפו, ועוד פעם ניסו, וקראו גם לבעלי תקיעה שסיימו במניינים אחרים לבוא ולסייע.

וראו גם מה שהובא בשם הגרש"ז:

בשו"ת שאילת שלמה ב, נה: "ומורי הגאון הגדול מבריסק מהרי"ל דיסקין ז"ל פה היה מדקדק גדול בזה, שאם היה רק איזה שינוי קול במשך התקיעה, ואף בסוף, היה מצוה לתקוע שנית. ולפעמים היו עוברים לפניו כעשר תוקעים עד שעשו התקיעה ישרה ופשוטה לפניו זי"ע, וכן אני נוהג אחריו". וכ"כ בהליכות שלמה ב, ט, בשם הרב חרל"פ.

נוטר הכרמים כתב:דברי הריא"ז על 'כמרבה בתפילה' כבר הובאו כאן באשכול עשיר בענין זה שתקיעה היא כמו תפילה, והובאו שם ידיעות רבות בענין.

בתוך הגולה כתב:הרב מעט דבש ואיש ספר- יש"כ גדול!

לגבי החידוש של ישיבת הש"ץ באמצע החזרה, אף שאולי אי"ז מקומו כאן. הנה יל"ע האם טעם ההיתר משום שכעת אינו בשמו"ע, וא"כ אף יחיד אם חש חולשה באמצע תפילתו יכול להפסיק ולפוש מעט בישיבה (והדבר נשמע מחודש ומתמיה). או שדוקא הש"ץ? ואולי מפני שכבר הפסיק בפיוטים?

איש_ספר כתב:הרשימה שבאה כאן

נערכה מחדש ונוספו בה מפנקסי קבלותיו ועוד דברים יקרים. אך תראי אותי תיקחי מוסר. לע"נ הטהורה.

איש_ספר כתב:הרשימה שבאה כאן

נערכה מחדש ונוספו בה מפנקסי קבלותיו ועוד דברים יקרים. אך תראי אותי תיקחי מוסר. לע"נ הטהורה.

אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?

לא ראיתי שהביא דברי הגר"א במעש"ר אות טו שלא היה מתעטף בעטיפת הישמעאלים כלל כ"כ ודהיינו כפשטות לשון מרן בסי' ח ס"ב. וכן נוהגים ההולכים בעקבות מנהגי רבינו הגר"א. ואי לא מסתפינא הייתי אומר דעכ"פ ע"פ הנגלה הרי כל עטיפת הישמעאלים בזמננו שאין אנו רגילים בצורות עטיפות כאלה, א"כ אין זה שייך כלל לדידן, והרי גם לגבי אבילות אין אנו נוהגים כהיום בעטיפת הישמעאלים (כיו"ד סי' שפו). ועכ"פ מן הראוי שהפסוקים שאומרים בשעת העטיפה יאמרו אח"כ, לאחר מעשה העטיפה.

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

הל' בית המרחץ.pdf

קוים לדמותו - המעין.pdf

איש_ספר כתב:

אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?
אומרים. ככלל, המנין בימים נוראים היה (ועודנו!) מנין רחב יותר שכלל מתפללים רבים שהתפללו עמו רק בימים הנוראים, כיון שכך הוא חש עצמו יותר מוגבל לעומת מה שהנהיג במנין הקבוע שלו. את הנימוק הזה הוא נתן לעובדה שהקהל אומרים את "וכתוב" ו"ובספר". אע"פ שבמנין שלו לא אומרים. (גם לדוד ה' אורי וישעי, לא אומרים במנין שלו ואילו במנין של הימים נוראים אומרים, אמנם שם הוא נימק מפני שה' אורי זה ר"ה וישעי זה יו"כ, אבל צ"ע אם עיקר הנימוק הוא לא כנ"ל).

עובדיה חן כתב:

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

הל' בית המרחץ.pdf

קוים לדמותו - המעין.pdf

מוזכר שם שחיבר ספר על תולדות הלשם היכן ניתן להשיגו ?

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

הל' בית המרחץ.pdf

קוים לדמותו - המעין.pdf

חבר פורום אוצר החכמה הביא את המאמר בהמעיין בו בין היתר כתב:

המעיין.jpg (47.37 KiB) נצפה 15211 פעמים

איש_ספר כתב:לפני כעשרים וחמש שנה נסתלק בתאונת דרכים הגה"צ סובר הרזים ר"מ בן שמעון זצ"ל.
פטירתו היתה מאורע מזעזע ומדאיב מאד.
הס"ק שהיה ידידו ורעו הספידו ברגש ובבכי.
במובן רב, יש לראות בדבריו הנאמרים שם, מתיאור של דמותו שלו.
קבלתי ממשפחת הצדיק הקלטה מן ההספד ע"מ להעלותה בזה.

הספד הגאון המקובל ר' שריה על אבא.mp3

איש_ספר כתב:

אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?

אומרים. ככלל, המנין בימים נוראים היה (ועודנו!) מנין רחב יותר שכלל מתפללים רבים שהתפללו עמו רק בימים הנוראים, כיון שכך הוא חש עצמו יותר מוגבל לעומת מה שהנהיג במנין הקבוע שלו. את הנימוק הזה הוא נתן לעובדה שהקהל אומרים את "וכתוב" ו"ובספר". אע"פ שבמנין שלו לא אומרים. (גם לדוד ה' אורי וישעי, לא אומרים במנין שלו ואילו במנין של הימים נוראים אומרים, אמנם שם הוא נימק מפני שה' אורי זה ר"ה וישעי זה יו"כ, אבל צ"ע אם עיקר הנימוק הוא לא כנ"ל).

אליעזר בלוי כתב:אודה מאוד אם אפשר להוריד גם התמליל אם יש

אברך כתב:

איש_ספר כתב:

אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?

אומרים. ככלל, המנין בימים נוראים היה (ועודנו!) מנין רחב יותר שכלל מתפללים רבים שהתפללו עמו רק בימים הנוראים, כיון שכך הוא חש עצמו יותר מוגבל לעומת מה שהנהיג במנין הקבוע שלו. את הנימוק הזה הוא נתן לעובדה שהקהל אומרים את "וכתוב" ו"ובספר". אע"פ שבמנין שלו לא אומרים. (גם לדוד ה' אורי וישעי, לא אומרים במנין שלו ואילו במנין של הימים נוראים אומרים, אמנם שם הוא נימק מפני שה' אורי זה ר"ה וישעי זה יו"כ, אבל צ"ע אם עיקר הנימוק הוא לא כנ"ל).

אחזור שוב על השאלה, כיון שזה חשוב לי למעשה, איך נהג הגר"ש כשהציבור כולו אמר י"ג מידות או "וכתוב" "לדוד" וכדומה, האם אמר עמם, או שתק כמנהגו?

תודה למשיבים.