איש_ספר כתב:לפני כעשרים וחמש שנה נסתלק בתאונת דרכים הגה"צ סובר הרזים ר"מ בן שמעון זצ"ל.
פטירתו היתה מאורע מזעזע ומדאיב מאד.
הס"ק שהיה ידידו ורעו הספידו ברגש ובבכי.
במובן רב, יש לראות בדבריו הנאמרים שם, מתיאור של דמותו שלו.
קבלתי ממשפחת הצדיק הקלטה מן ההספד ע"מ להעלותה בזה.
איש_ספר כתב:אומרים. ככלל, המנין בימים נוראים היה (ועודנו!) מנין רחב יותר שכלל מתפללים רבים שהתפללו עמו רק בימים הנוראים, כיון שכך הוא חש עצמו יותר מוגבל לעומת מה שהנהיג במנין הקבוע שלו. את הנימוק הזה הוא נתן לעובדה שהקהל אומרים את "וכתוב" ו"ובספר". אע"פ שבמנין שלו לא אומרים. (גם לדוד ה' אורי וישעי, לא אומרים במנין שלו ואילו במנין של הימים נוראים אומרים, אמנם שם הוא נימק מפני שה' אורי זה ר"ה וישעי זה יו"כ, אבל צ"ע אם עיקר הנימוק הוא לא כנ"ל).אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?
אליעזר בלוי כתב:אודה מאוד אם אפשר להוריד גם התמליל אם יש
אברך כתב:איש_ספר כתב:אומרים. ככלל, המנין בימים נוראים היה (ועודנו!) מנין רחב יותר שכלל מתפללים רבים שהתפללו עמו רק בימים הנוראים, כיון שכך הוא חש עצמו יותר מוגבל לעומת מה שהנהיג במנין הקבוע שלו. את הנימוק הזה הוא נתן לעובדה שהקהל אומרים את "וכתוב" ו"ובספר". אע"פ שבמנין שלו לא אומרים. (גם לדוד ה' אורי וישעי, לא אומרים במנין שלו ואילו במנין של הימים נוראים אומרים, אמנם שם הוא נימק מפני שה' אורי זה ר"ה וישעי זה יו"כ, אבל צ"ע אם עיקר הנימוק הוא לא כנ"ל).אברך כתב:שנה טובה גמח"ט.
איך נהגו אצל הגרש"ד זצ"ל באמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת, האם אמרו במנין? או שנהגו כהגר"א?
אחזור שוב על השאלה, כיון שזה חשוב לי למעשה, איך נהג הגר"ש כשהציבור כולו אמר י"ג מידות או "וכתוב" "לדוד" וכדומה, האם אמר עמם, או שתק כמנהגו?
תודה למשיבים.
יח) ועל כולם להוכיחם בחטא הלשון אשר הוא מצוי בראש כל חוצות שכל אחד מדבר סרה על חבירו ותהי בפיו כדבש למתוק כי ימצא מקום להתכבד בקלון חבירו ולצרור ולגלות על ערות מום חבירו, והן בעונותינו הרבים והעצומים הנטורי קרתא העומדים על הפרץ לגדור כל פרצה ידם במעל ראשונה וכל אחד שמח לאיד חבירו מן קנאת איש ברעהו, ומהם יראו וכן יעשו יתר דלת העם ושננו לשונם לדבר נבלה וישלחו חץ לשונם בכל רחובות קריה עד אשר יפלו חללים רבים עד שפך דם עליהם, ועל מדה כזו אין מענישין כלל, לית דין ולית דיין על זאת ונעשה להם כהיתר.
אויה לי אהא עלי מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי בסבה זו אנו יושבים במחשכים בגלות החל הזה זה כמה שנים רעים ומרים, כי אם נחרבה בית תפארתנו בראשונה ובשניה בעון זה קל וחומר שלא יבנה כל כמה שמדה זו מצויה בינינו, ועינינו רואות שמידי יום ויום היא הולכת וגוברת בכל המקומות, וזאת היתה סיבה לרבים מיראי ה' וחושבי שמו לבחור תמיד בהתבודדות בראות הנזק הנמשך מחבורתם, אף כי ההתחברות הוא ענין הכרחי להשגת השלימות בנפש כענייני תפילה ותלמוד תורה מכל מקום יצא שכרם בהפסדם זה יען כי עון זה גורם גם השחתת התפילה והתורה, ואם נבוא הע"יר לבאר בפרטות כל הרעות המצויות ונמשכות ממדה זו, אילו כל הימים דיו והרקיעים גוילין לא יספיקו לכתוב כל הפרטים.
איש_ספר כתב:ז"ל הרב חמ"י (הספר שהס"ק היה אדוק בו בכל נפשו) במוסרו לשבת תשובה
פרי יהושע כתב:נשאלתי מה הייתה תגובתו על כך שהרמ"א כתב שבשבתות נוהגין לאחר התפילה.
אברך כתב:איש_ספר כתב:ז"ל הרב חמ"י (הספר שהס"ק היה אדוק בו בכל נפשו) במוסרו לשבת תשובה
מצו"ב דבריו בשבח הספר בהתלהבות.
https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D
שו"מ דברי הס"ק עשירים במקום אחר. בהסכמתו לספר אוצר שנים מקרא ואחד תרגום (לאופר)איש_ספר כתב:איכה יועם כתב:כעת עולה בזכרוני איך שהזהיר פעם כי לדעתו זמן קריאת שמו"ת דוזאת הברכה מסתיים אחר שהחלו לקרוא בפרשת בראשית ואעפ"י שהוא רק ממנהגא שלא יקטרג השטן, וסיים 'ואלו שקוראים אחרי כן לא יוצאים' כשעד הרגע אני נרעד להזכר באיזו חרדה ממש אמר זאת, ביטול דינא דגמרא!
כ"ה בכה"ח סי' רפה אות כו ממט"י (עיאש) שם ס"ק ד וכ"ה ברוח חיים (פלאג'י) ס"ק ד. והאריך בזה בבירור הלכה שם ס"ק לו, ושם מאי שנא משאר הקריאות שמ"מ אפשר עד יום ג.
ד. ובענין מתי הוא סוף זמן קריאת וזאת הברכה, הנה לאלה הסוברים שבעלמא הוא עד מנחה, כאן ישתנה הדין מדמתחילים מיד קריאת בראשית, אם כן נגמר הזמן של וזאת הברכה כבר אז, ואף שקריאה זו של בראשית אינה מדינא אלא ממנהגא, מ"מ מדמברכים עליה ולהגר"א במעשה רב אות רל"א אף עולה חתן בראשית למנין ה' קרואים, בודאי דנקרא זה שהתחילו בפרשה אחרת, ולדעה בשו"ע שם דאפשר בעלמא לסיים עד שמחת התורה מדאז מסיימין התורה, גם עבר זמנה מרגע שסיימו החתן תורה, אפילו אם לא התחילו עוד בחתן בראשית, דהרי כבר סיימו התורה.
לא נשאר להסתפק אלא לדעה שבעלמא אפשר עד כניסת רביעי בשבת, אולי סבירא לה לדעה זאת גם הדעה דעד שמחת תורה לחומרא, וממילא אין כאן הקולא דעד רביעי בשבת, ואף אם ת"ל דדעה זו דעד רביעי בשבת לא סבירא לה דעת דעד שמח"ת אפילו לחומרא, יש להסתפק אולי גם לעצמה סוברת דלגבי וזאת הברכה אין הקולא דעד רביעי בשבת, מדכל דין זה דעד רביעי בשבת יצא להם מדין ההבדלה שאפשר עד אז. ואם כן נהי דכל הפרשיות נתקנו לקרא בשבתות השנה אם כן יש לדמותן לדין ההבדלה, מה שאין כן בפרשה זו שעיקרה נתקן לקרותה ביום טוב ולא בשבת, ואף כשחל ש"ת באר"י בשבת וקוראים אותה בשבת, ואין זה מדין השבת, אלא מדין היום טוב, ואם כן כמו שליו"ט אין דין השלמה בהבדלה ג' ימים, כמו שכתבו האחרונים, ולכל היותר יש דין רק של יום אחד, דהיינו באסרו חג, אם כן ה"ה דגם פרשת ברכה לא יוכל להשלים אלא רק באסרו חג, וכבר כתבתי מעט אודות נושא זה בספרי "זה השלחן" ח"א סי' רפ"ה, וראיתי כעת ששם הגעתי למסקנות שונות מעט, עיי"ש.
ג. ועוד יש להעיר, במה שאני רואה מכמה וכמה שקובעים סדר קריאת שמו"ת בשבת אחר הצהרים ויש מהם שהפריזו עוד ומתחילים בשבת בשעת קריאת התורה (וממילא אין שומעים גם קריאת התורה) וגומרים אם בשבת אחה"צ, ואם ביום א' ב' וג' לאחר השבת, והכל בקביעות גמורה של ימים ושנים. והנה הכל חפצים לקיים הכל עצהיות"ט אלא שלאו כו"ע דינא גמירי, ומהם שלא ראה מימיו דיני שמו"ת בשו"ע, ומהם מי שאינו יודע גם איה מקום כבודם בשו"ע. ולכן יש לעוררם על זה בשפה ברורה ובנעימה ודברי חכמים וכו'.
דראשית כל הרא"ש בפ"א דברכות אות ח' כתב דאם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה. ולא ביאר עד מתי אפשר, אך בנו הטור כבר כתב להדיא בסי' רפ"ה, דאחר מנחה כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זו, וכן כתב להדיא בספר שבילי אמונה להר"מ אלדבי נכד הרא"ש, דאם התפלל מנחה ולא קרא הפרשה עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון (בנתיב השביעי). ובודאי ימצא כן בעוד ראשונים אם יחפשו בהם. ויותר מזה דמפשטות דברי התר"י בברכות פ"א נראה דתיכף שהשלימו הקריאה בבוקר בביהכנ"ס כבר עבר זמנה, ולשיטה זו יתפרשו דברי המדרש שהובאו בסוף ב"י לסי' רפ"ה בצוואת רבי לבניו שלא יאכלו לחם בשבת עד שיקראו הפרשה, דר"ל שלא יאכלו לחם בליל שבת, ולא כאשר רגיל לפרש דר"ל בשבת בבקר. ולפי זה איך אפשר לקבוע הנהגה באופן קבוע לקרוא או לגמור הפרשה אחר תפילת מנחה, בשעה שלגדולי הראשונים לא יוצאים אז אפילו בדיעבד. ואף לשיטה שהובאה בב"י שם ומשם לשו"ע סעי' ד' בשם י"א דאפשר להשלים עד יום ד' (ולא עד בכלל) הלא הם בעצמם כתבו שאינו אלא בדיעבד (וכ"ה במ"ב שם ס"ק י"א), והרי קיי"ל בסימן תקי"ז סעיף ב' דבדבר של בדיעבד אם רגיל בכך אינו חשוב בדיעבד. וכן הוא במ"ב סי' נ"ח ס"ק י"ט.
והנה אנחנו אומרים בוידוי דרב ניסים גאון ביום כפור קטן, וגם עבירות רעות עשיתי, וקשה וכי יש עבירות טובות עד שהוצרך לומר רעות, ופירשתי, דאין הכי נמי דכל עבירות שיש עכ"פ הנאה גופנית בעשייתן, כגון שאוכל מאכלות אסורות או ביאות עריות וכיוצא, הם נקראים עבירות טובות, שעל כל פנים בשמים יצרפו בזה לזכותו אחד מני אלף שלא יכל לעמוד נגד יצרו והרי בשר ודם, אבל עבירות רעות הן עבירות שאין כל הנאה אפילו כל דהו בעשייתן, כגון לבישת השעטנז שיכול לעשות לו בדיוק כזה בגד שלא יהיה בו שעטנז בצווארו ואין לו שום הנאה מזה, וכן בעניננו שמא שקורא הפרשה לאחר שעבר זמנה וקורא אותה בתור השלמה באופן קבוע אין לו שום הנאה מזה, ובאותו זמן ממש הרי יכל לקרוא הפרשה של השבוע שקוראים כעת בשבת הבאה והיה מקיים מצוה לכתחילה כמצוותה, דהיינו לרוה"פ המתירים כבר לקרוא הפרשה הבאה, אחר מנחה. ואם כן הרי זו עבירה רעה ממש. ודי להעיר בענין זה.
דורשי יחודך כתב:האם לפי דעת הגרש"ד, מיד שסיימו במנין שאני מתפלל, כבר אינני יוצא?
לכאורה הדבר מחודש, סוף סוף יש מקומות רבים שעוד לא סיימו, ומהכ"ת שתלוי כל אחד ואחד היכן מתפלל והאם שמע כבר את סיום התורה. ומדוע לא ייקרא עדיין שהוא משלים את פרשיותיו "עם הציבור" מאחר ואלפי יהודים עדיין עסוקים בקריאת פ' וזאת הברכה?
איש_ספר כתב:במוריה החדש: קונטרס "והוא באחד" על מצוות קריאת שמע.
רצ"ב
פרנקל תאומים כתב:ברצוני לשאול:
מה ההבדל בין אישראל ובין ישראל? בעוניי לא ידעתי להבדיל ביניהם.
סגי נהור כתב:פרנקל תאומים כתב:ברצוני לשאול:
מה ההבדל בין אישראל ובין ישראל? בעוניי לא ידעתי להבדיל ביניהם.
כמו ההבדל בין האות יו"ד לאות או"ד.
פרנקל תאומים כתב:סגי נהור כתב:פרנקל תאומים כתב:ברצוני לשאול:
מה ההבדל בין אישראל ובין ישראל? בעוניי לא ידעתי להבדיל ביניהם.
כמו ההבדל בין האות יו"ד לאות או"ד.
אה... תגידו, אני באמת היחיד שלא מבין?
מה ההבדל בין אי (אלף חרוקה) ובין י' חרוקה?
דרומי כתב:ראיתי מי שהעיר על המאמר של הגר"ש הנ"ל ומצו"ב [ובעניי לא הספקתי לקרוא בעצמי לא את המאמר המקורי ולא את התגובה]
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין מה אתה לא מבין. אתה מבחין בין אש ל יש (בצרי)? למה לא תבחין בין איש ליש (בחיריק)
אוצר החכמה כתב:אני לא יודע איך אתה מבטא. אני מבחין בדיבור בין ישראל מלידה לבין איסור גיורא. ואני מתכוון להברה הראשונה.
פרנקל תאומים כתב:אני לא מבין את ההשוואות שלכם. כשאני כותב אישראל הרי שניקדתי את הא' בחיריק מלא, זה נשמע לכאו' כמו י' עם חיריק.
פרנקל תאומים כתב:או אשאל כך: בצורת הדיבור היומיומית שלנו, אנחנו מבטאים "ישראל" בצורה נכונה או משובשת?
פרנקל תאומים כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא יודע איך אתה מבטא. אני מבחין בדיבור בין ישראל מלידה לבין איסור גיורא. ואני מתכוון להברה הראשונה.
אשריך, אולי תלמד אותי איך לעשות זאת? אני באמת לא יודע כיצד. הנה, כולנו מכירים את הצירוף "ישראל איסר" (רבינו משה איסר'ליש, היינו בן רבי ישראל), ממנו באמת נראה שלא הבחינו בין יש לאיס.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אוצרניק, ישראל אליהו ו־ 35 אורחים