פורום אוצר החכמה

נוטר הכרמים כתב: מסופר בפי ר' שלום שבדרון על ר' ישראל משקלוב, ראה בס' שאל אביך ויגדך.

קו ירוק כתב:רבי ישעיה בראדקי זצ"ל, מהפרושים שעלו בעליית תלמידי הגר"א.
ולא באוקיינוס אלא מול חוף יפו.

צביב כתב:בספר על רבי שמשון פינקוס זצ''ל, כתוב עם המשך חשוב.
( הספר אינו בידי, וגם הזכויות שמורות)

מכון חכמי ספרד כתב:

עזריאל ברגר כתב:זכור לי שהיא צעקה "אבא, לי אין אבא אחר!".
ולמדו מזה שכך צריך לצעוק לאבינו שבשמים "אבינו ... אין לנו ... אלא אתה".

מזל שהיא צעקה בנוסח הזה. אחרת, איך נלמד לצעוק לאבינו שבשמים?!
השגחה פרטית

שבענו מטובך כתב:

מכון חכמי ספרד כתב:

עזריאל ברגר כתב:זכור לי שהיא צעקה "אבא, לי אין אבא אחר!".
ולמדו מזה שכך צריך לצעוק לאבינו שבשמים "אבינו ... אין לנו ... אלא אתה".

מזל שהיא צעקה בנוסח הזה. אחרת, איך נלמד לצעוק לאבינו שבשמים?!
השגחה פרטית

הרבה דעות באדם. יש דורש לגנאי ומגיב באופן סרקסטי.
מה רע בדברי ר' עזריאל שכך הצרכת להגיב לו? איזו מלה מדבריו לא הבנת (עד שחזר וביאר את דבריו בענוות חן)?

אוצר החכמה כתב:במה ראית עכשיו שיש צד שזה סיפור נכון יותר מאשר שחשבת קודם?

קו ירוק כתב:

צביב כתב:בספר על רבי שמשון פינקוס זצ''ל, כתוב עם המשך חשוב.
( הספר אינו בידי, וגם הזכויות שמורות)

איזה המשך יש למעשה שלא נכתב ע"י בעל המעשה?

זאב ערבות כתב:חבל שרב יהושע מונדשיין זצ"ל לא הספיק לכתוב על סיפור זה בסיפורים וגלגוליהם. כבר ידוע שהרבה מסיפורים אלו הופרכו כלא נכונים וכמו הסיפור על 93 הבחורות שהמיתו את עצמן על קידוש השם. הנה כבר כאן יש כמה גרסאות.

שמש כתב:ומסתמא היה הקרש מצופה בשמן של נרות חנוכה ומהפתילות עשו חבל לאחוז בו וכל גל וגל שבא להם נענעו לו בראשם ואמרו "כמה חבל שלא עשינו גם את הפסח בספינה שאז היינו משקיטים את הים בפיסת אפיקומן כמו בסיפורים אחרים ולא הייתה ספינתנו טובעת כלל"...

האם היה הרב שמואל וואזנר זצ"ל מעפיל או לא?
"כי במקלי עברתי את הירדן הזה"
סיפור העפלתו של הרב שמואל וואזנר זצ"ל ארצה.
(רשימה לפרשת וישלח)

הרב שמואל וואזנר היה אחד מגדולי הפוסקים בדור שלנו (נפ' בחג פסח האחרון). מקובל למקם אותו בין אגודת ישראל לעדה החרדית בהשקפת עולמו. הוא לא הצביע לכנסת אך קיבל תמיכה מהמדינה למוסדות שהקים.

למרבה הפלא, הרב עלה ארצה כמעפיל בעליה בלתי ליגאלית. אוניית המעפילים הגיעה ארצה בחנוכה תרצ"ט (1938) והורידה את נוסעיה מול חוף נתניה.

לאחרונה יצא לאור ספר "הפוסק", 788 עמודים המכילים קטעי עיתונים וכתבי עת, ובהם שלל מאמרי הערכה ותמונות על הרב וואזנר במשך חייו ואחר פטירתו.

בין דפי הספר מצאתי נוסחאות המטשטשות לחלוטין את "העפלתו" של הרב ווזנר:

ב"ה מצאתי אניית משא שהסיעה משאות לארצינו הק' והצטרפנו לנסיעה זו… וכאשר הגיעה האוניה סמוך לחופי ארצינו הקדושה, הורידו אותנו מאניית המשא והלכנו בתוך הים, כששקועים אנו במים עד הצוואר, ושק על שכמינו, ובליל ב' דחנוכה דרכה רגלינו על אדמת קודש. (עיתון המבשר, הפוסק עמ' קמו. עיתון הפלס, הפוסק עמ' שפג).

העובדה שהרב יזם את עלייתו באוניית מעפילים, תופעה בלתי מצויה בעליל, הצמיחה תיאורים שונים על מה שקרה בדרך.

גרסה נפוצה מספרת שהאניה טבעה בים, מעטים שרדו, וביניהם הרב ואשתו שניצלו בזכות כושר השחיה שלהם.
גירסה זו הופיעה בעיתון "למשפחה", ומשם הועתקה לבלוג המצויין "תולדות ושרשים – עצי משפחה", ואף מופיעה בערכו ב"ויקיפדיה".

בדקנו – אני וחנוך גוטליב – את ההסטוריה של אוניות המעפילים בכלל ואת האוניה המסויימת שהגיעה ארצה בתאריך עלייתו של הרב וואזנר בפרט, ואנחנו יכולים לומר בפה מלא: להד"ם.

הספינה שהגיעה ארצה בתאריך כ"ה בכסלו (18/12/38) – נקראה ג'יפו א (Chepo). הספינה יצאה מנמל טולצאה או קונסטנצה ברומניה והגיעה לחופי נתניה ללא ארועים מיוחדים!
תיעוד מלא של כל הספינות נמצא בספרו של שי חורב, "ספינות בטרם שחר" (חיפה, תשס"ד 2004), וכן בספרו של חיים לזר-ליטאי, "אף על פי" (תל אביב, תשמ"ח 1988).
אוניה זו, והדומות לה, אורגנו על ידי תנועת בית"ר. מפאת דלות האמצעים הכספיים שעמדו לרשות תנועה זו, הם העלו על האוניות גם יהודים שלא נמנו על שורותיהם. לפי התיאורים עד כמחצית הנוסעים היו טרמפיסטים.
האוניות יצאו משפך הדנובה, שהינו הנהר השני באורכו באירופה ונמשך דרך עשר ארצות שונות, מגרמניה ועד רומניה. בדרכו הארוכה הוא חוצה גם ברטיסלבה (היא פרשבורג, מקום מגורי הרב וואזנר באותה עת).
כדי להגיע מברסטליבה (היא פרשבורג) ומארצות אחרות עד נמל היציאה, העולים שטו בספינת נהר על הדנובה עד שפך הדנובה ושם עלו על אוניית המשא, שהוסבה לאוניית מעפילים.

נדמה, שתיאור המסע כפי שצוטט בשם בנו בכורו וממשיך דרכו, הרב חיים מאיר וואזנר שליט"א, בעיתון "בקהילה" (הפוסק, עמ' תנה-תנו) על "אניה בלתי ליגאלית שעברה דרך חתחתים של נהרות ואגמים צדדיים", יכול להתאים למסע על הדנובה. מי שיראה את מסלול הנהר מברטיסלבה לטולצאה ואח"כ לים הגדול – זה ממש כך.

אמור מעתה: לא "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" אלא "כי במקלי עברתי את הדנובה הזה".