פורום אוצר החכמה

היום לפנות בוקר השיב מורי ורבי הדגול מרבבה הגאון ר' ישראל בן שלום זצ"ל את נשמתו הטהורה לבוראו.

מפאת כי שמעתי על הבשורה המעציבה באיחור, לא היה סיפק בידי להשתתף באשכבתיה, ולהשקיט סערת לבבי ורגשותי ההומים, אמרתי לשרטט קוים אחדים וזעירים לדמותו האצילה כפי שנצטיירה בתפיסתי הילדותית כנער צעיר. לא קלה היא השיבה במנהרת הזמן אל אותם ימים עליזים, אשר עודנו טל השחרות עליהם, בישבנו למרגלותיו לקנות חכמה ודעת מפיו.

לכל לראש, היה איש מרומם. בכל הנהגתו לא היה שייך להבלי העולם הזה ולכל מילי דשטותא אשר מצאו להם בני האדם ענין לענות בו. כל הענינים של מעמד וכבוד, שררה ופרסום היו זרים ומנוכרים לו, והיה מרבה לבוז להם. היה מטבעו אישיות מכונסת אשר עושר פנימי צפון בקרבה, ואינה נצרכת לחסדי הבריות בהכרתן בה, מיעט לצאת מארבעת אמותיו הפשוטות בדירת 'בתי נציבים' שהתגורר בה בסמיכות לישיבה. לא היה מרבה בדברים, ולא סיפר על עצמו מאומה, כך שה'שידוך' הזה בין הצורבים החריפים השובבים שמעשי הקונדס היו אצלם דבר שבשגרה לדמות רמת המעלה הזו היה רק סביב התורה ואין בילתה. לא עניין אותו דבר מעבר לכך, ולא מצא עמנו מכנה משותף מלבד בתחום זה.

בשיעוריו בלטה מאוד מידת אהבת האמת והחתירה להשגתה. הוא אהב מאוד את הפשט, ובכל סוגיא תפסו מקום ניכר מפרשי המשנה, הרע"ב התוי"ט והתפארת ישראל, ומהם היה צועד אל שבילי הקצות והרעק"א. בדברי האחרונים וראשי הישיבות היה ממעט מאוד, ופעמים היה מטעימן לבסוף כפרפרת הפת. עם היותו לוקח נכדתו של בעל ה'ברכת שמואל', חתן חתנו הג"ר יצחק טורץ זצ"ל, נדיר היה לקבל את תורתו מפיו. בכלל, היה מתמקד מאוד על ההבנה הישרה של הדברים ולא אהב כל מיני נוסחאות ואמירות מעורפלות.

מתוך כך אהב מאוד את דברי הפוסקים הש"ך והט"ז וכיוצא בזה, כאשר למדנו אצלו מסכת ב"מ, פרקי אלו מציאות והמפקיד, הבאתי עמי ספר שקבלתי לבר מצוה, 'חידושי וביאורי הפוסקים', ספר המצטט את דברי הפוסקים על סדר הגמ'. כאשר גילה זאת פעם, לא זז מחבבו, היה שואל את הספר ומעיין בו, ואמר לא אחת: צריך להוציא כזה על עוד מסכתות, ולקרוא לזה 'הלכתא אליבא דשמעתתא'.

והיו גם רגעים של חסד. במחציתן האחרונה של השיעורים בשבת [חק ולא יעבור בישיבת פוניבז' לצעירים מיסודו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א, שבעה שיעורים בשבוע!], הזיל כטל דברי הגות ומוסר מעניני פרשת השבוע, בעיקר ממשנתו של רבו המובהק בעל מכתב מאליהו זצ"ל. את הדברים העמוקים והמופשטים היה מסביר בשפה צחה ובהירה, ב'לומדישע שפראך' שכל כך אפיין אותו, ובאוירה שבתית נינוחה ומיוחדת. באותה שעה לבש צורה שונה, ופנים חדשות האיר לנו, עד שכ"כ היינו מתרפקים ומתגעגעים לפרקי הזמן הנדירים הללו.

בד בבד עם חייו הצנועים והמסוגרים, שזרמו להן באפיק עצמאי לחלוטין, לבו הרחום לא עמד מנגד לכל בעיה או צורך כל שהוא של תלמיד. ידוע היה במעשי חסדים נסתרים נשגבים. בשנת לימודינו אצלו זכו הוא ומשפחתו הכבודה שיחי' להוביל לחופה בת סמינר חרדית מגולת רוסיה עם בן תורה אמיתי מאחת הישיבות החשובות. זכורני את שמחתו הגדולה באותה חתונה כמשוש אב בחופת בתו.

יהיה זכרו לברכה, ובתוך תלמידיו הרבים נמצא ניחומים במהרה, ובצרור החיים תהא נשמתו צרורה, עד יקיצו וירננו שוכני עפר.

והנה תמונתו שמצאתי עתה.
היה רחוק מ'כל פסל וכל תמונה' כמטחוי קשת.

בשולי דבריו המאלפים של נוטר הכרמים,
מעניין לציין את מקור שם משפחתו המעוברת של הגר"י זצ"ל.
אביו ר' אברהם צבי היה מהמתיישבים הראשונים של "רמת השרון"
שנקראה בעת היווסדה "עיר שלום", ולגודל חיבתו את הישוב שינה
את שם משפחתו ל"בן שלום"

נהפכו היוצרות:
רמת השרון נקראה 'עיר שלום' ע"ש מייסדה יעקב בן שלום (סבו של המדובר?).

מי היה חותנו ר' יצחק טורץ? האם כיהן בתפקיד רבני בחו''ל/בחיפה? בבדיקות שערכתי לא הגעתי לדברים ברורים?!

אמת לאמיתה כתב:מי היה חותנו ר' יצחק טורץ? האם כיהן בתפקיד רבני בחו''ל/בחיפה? בבדיקות שערכתי לא הגעתי לדברים ברורים?!

הג"ר יצחק טורץ כיהן כרבה של שכונת "בת גלים" במבואותיה הדרומיים של העיר חיפה.

רבי יצחק טורץ נולד בזוסטי פלך וילנה. למד בישיבת "כנסת בית יצחק" אצל חותנו לעתיד הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, היה ממצוייני הישיבה ומשקדניה, ובנוסף היה הולך בקביעות לשמוע שיחות מוסר מהזקן מסלבודקה. לאחר מכן עבר לראדין להסתופף בצילו של החפץ חיים, שם נקשרה נפשו במשגיח המפורסם הג"ר ירוחם לייבאוויץ זצ"ל שהיה אז המנהל הרוחני בראדין. כאשר עזב ר' ירוחם את ראדין, נמנה ר' יצחק בין אותם תלמידים שעזבו עמו את ראדין לטובת ישיבת מיר, בה המשיך להתעלות בתורה ויראת שמים. משם נלקח לחתן ע"י רבו ר' ברוך בער שמינוהו לר"מ בישיבה. עוד בהיותו בסלבודקה המשיך עם הישיבה בכל גלויותיה.
בשנת תרצ"ה הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל שם נתמנה לרב ומורה צדק בשכונת בת גלים בחיפה, בה השקיע את מרצו לקומם חיי תורה ויראה. היה חבר הרבנות הראשית בחיפה. נפטר בשנת תשכ"ז.

האם בתו של הגרב''ב גם עלתה לארץ עם בעלה? ומתי נפטרה? ר' יצחק היה בארץ ר'מ בישיבה או רק ברבנות?

הרב טורץ כפי שכיניהו בימים שהי' בארה''ב הי' איש יקר מאוד ואכל אצל הורי שכיבדהו מאוד . זכרני כשיצא לאור הברכת שמואל על ב''ב ומובא שם
שטיקל תורה ממנו והראתיו נהנה אך לא נתפעל . פעם הגיעה הרבנית בת הרב''ב לארה''ב ודיברה איתו עם כ''כ הרבה דרך ארץ . הי' מה ללמוד מהיחסים שבניהם . הרב מרדכי טורץ מברסלב הוא נכדו בשנים שהי' בארה''ב שבע מרורים והתאונן הרבה על מצבו . יהי זכרו ברוך

להרב טורץ היה חתן נוסף הג"ר אברהם מרדכי לידר זצ"ל, מגדולי העילויים בישיבת "עץ חיים". כיהן כאב"ד בבאר שבע

זה עתה קיימתי בנפשאי טוב לכת אל בית אבל, לנחם ולהתנחם אחר האבידה הגדולה. ואחוק מעט ממילי ד'דלויי' כפי מסת ידי לכבודו ולע"נ של מו"ר זצ"ל.

בראשונה נזכיר, כי מימיו לא הדפים מחידושיו הרבים בשום אכסניה תורנית, כאמור לעיל, דרכו היתה בהצנע לכת בהפלגה גדולה, ובכלל לא היה איש ציבורי, מיעט להשתתף בשמחות ואפי' באולמי ווגשל שממול ביתו. אבל פעם אחת בלבד חרג ממנהגו משום הכרת הטוב, ופרסם מאמר שלם.

בספר היובל לישיבת מקור חיים, שם למד בצעירותו אצל רבותיו ר' ברוך יצחק לוין ור' משה טיקוצ'ינסקי זצ"ל, באו דבריו בהלכה ובאגדה, ובתוך הדברים ביאר את דברי הגמ' בעירובין יג,א: אמר רבי, האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה (כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו. רש"י), באופן נפלא, דהאופן הרגיל של השפעת הרב על התלמידים הוא כאשר פניו אל העם, ללמדם ולחכמם, להאיר להם הדרך ולהיישיר המסילה, אולם ה'מחדדנא יותר מחבראי' הוא דווקא למי שראה את הרבי 'מאחוריו', כלומר, שהרב לדרכו הוא הולך, והתלמיד צועד בעקבותיו ומושפע מהליכותיו ממילא, זוהי ההשפעה הגדולה ביותר.

וראויים הדברים למי שאמרן, כי זה היה דרך השפעתו, דרך הנהגתו האצילה, אשר רפודה היתה בהוד והדר של מלכות מגוואי ובחין פשטות וצניעות מבראי, היא אשר השפיעה יותר מהרבה שיחות מוסריות ותוכחות מגולות.

כבר הזכרתי לעיל את ה'לומדישע שפראך', והנה אפיזודה קטנה להמחשה.

מנהג ענוה נהג שאחרי השיעור לא הלך אל מקום מושבו, עד שראש הישיבה מו"ר הגרמי"ל שליט"א ישב על הספסל המשותף. פעם שאלו בחור לפשר הנהגה זו. ויען בחכמה, הן מהי חשיבותו של 'מזרח' ומה עדיפותו על הכותל המערבי למשל, אין זאת אלא משום ששם יושבים החשובים, וא"כ הרי רק בעוד הגרמ"י שליט"א יושב הוא הופכו ל'מזרח'...

כן נזכר ענין השבתות, בהקשר לזה סיפרו כי חותנו הג"ר יצחק זצ"ל בתקופת שהותו בארה"ב נתקרב ונתחבב מאוד אצל הרה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר שהעניק לו ה'גראטעל' שלו. הגר"י חגר זאת בתפילה, לאחר שנלב"ע קיבל זאת בירושה מו"ר זצ"ל. כאשר בהיה מתעטף בחלוק מיוחד לסעודות השבת היה חוגר באבנט זה, ובהיכלו כולו אומר כבוד ורוממות. אחר שקידש וזימר ברגשי קודש, מיד היה נפנה לשמוע דברי תורה מכל המסובים, ואין הכוונה לווארטים או רעיונות על הפרשה, אלא כל אחד הרצה מאשר נתחדש בתלמודו בימות השבוע, זה בנזיקין וזה בקדשים, זה בשבת וזה בנדה, והיה מתגבר כארי ללבן ולברר כל דבר לאשורו. כך במשך שנים רבות.

בכלל כל שיחו ושיגו היה בד"ת, ותמיד על יד הגמ' היה 'מדושן עונג'. טרדות רבות ממאורעות החיים סבבוהו, בגוף ובממון ושאר ענינים, כאשר עסק בתורה לא שכח מהם ודחקן לצד, אלא כלא היו חשיבין קמיה. בתקופות האחרונות כאשר לרגלי מחלתו לא היה בהכרה מלאה, היה מגיד בקול שיעורים שלמים ושיחות אמונה כאשר היתה באמנה איתו, כאילו היה נוכח כעת בחדר השיעורים שבקומת הכניסה ומשתעשע עם תלמידיו בסברותיו הדקות.

היה אדם השלם. מיוחד היה במידת כיבוד אב. סיפר הג"ר נסים טולידנו שליט"א מבאר יעקב, ידידו ושכנו בימי קדם, שהיה לווה כספים בשביל הרווחת הוריו. מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א סיפר, כי החזו"א נתן לו פעם סך מעות ע"מ שיתנו לאביו, ולא יוטרד בגין זאת מלימודו.

הערצתו את מרן הגראי"ל שליט"א היתה לאין שיעור, וניכרה לנו התלמידים בעת הבחינות הנערכות מעת לעת שהיה קורא אותו אליהן. גם בשיעוריו היה מזכיר הרבה מתורת ה'אילת השחר', וקושיותיו העמוקות היו חביבים עליו ביותר. וכמים הפנים לפנים, הגראי"ל שליט"א כיבדו ביותר, והיה שולח לו את עלי הספרים קודם הדפסתן לקבל הארותיו.

היה משכמו ומעלה כבר בעודו בישיבה, כפי שסיפרו חביריו מאותה תקופה. המנהג היה אז בישיבה שבעת ההקפות בשמחת תורה היה הרב מפוניבז' זצ"ל מחלק מסכתות שלמות, שכל אחד מהבחורים המבוגרים היה 'ממונה' על מסכת אחת לדעתה על בוריה בבחינת 'ירית מסכתא חדא'.

המסכת שלו היתה מסכת כתובות, וכך שרו וזימרו לפניו באותה שעה: כיצד מרקדין (כתובות יז,א) והיתה מסכת זו חביבה עליו ביותר כל ימיו.

גם הנהגתו לביתו ולכל משפחתו היתה נפלאה במסירות מוחלטת ובהקרבה עצמית. כאשר דובר כי יטופל בטיפול כואב ומייסר ביותר, התנגד לזה, ונימק זאת בשני טעמים. א' יש לי שותפות וצריך אני לשאלה על כך. ב' אמנם אני יסבול מתחילה, אבל אח"כ יסבלו מזה אחרים.

ידיד הגאון ר' משה שפירא שליט"א הספידו: איש חמודות היה, ובפטירתו נטל כל חמודות שבעולם והלך לו.

שמעתי, שאמו היתה מצאצאי האדמור מאמשינוב.

איזה מהאדמורים?
וכיצד היא מצאצאיו?

ר' גרונם יקום פורקן כתב:רבי יצחק טורץ נולד בזוסטי פלך וילנה. למד בישיבת "כנסת בית יצחק" אצל חותנו לעתיד הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, היה ממצוייני הישיבה ומשקדניה, ובנוסף היה הולך בקביעות לשמוע שיחות מוסר מהזקן מסלבודקה. לאחר מכן עבר לראדין להסתופף בצילו של החפץ חיים, שם נקשרה נפשו במשגיח המפורסם הג"ר ירוחם לייבאוויץ זצ"ל שהיה אז המנהל הרוחני בראדין. כאשר עזב ר' ירוחם את ראדין, נמנה ר' יצחק בין אותם תלמידים שעזבו עמו את ראדין לטובת ישיבת מיר, בה המשיך להתעלות בתורה ויראת שמים. משם נלקח לחתן ע"י רבו ר' ברוך בער שמינוהו לר"מ בישיבה. עוד בהיותו בסלבודקה המשיך עם הישיבה בכל גלויותיה.
בשנת תרצ"ה הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל שם נתמנה לרב ומורה צדק בשכונת בת גלים בחיפה, בה השקיע את מרצו לקומם חיי תורה ויראה. היה חבר הרבנות הראשית בחיפה. נפטר בשנת תשכ"ז.

משהו אודות בנו של ר' יצחק טורץ-שגר בירושלים ונפטר לפני כ15 שנים שכתב לי יהודי ת"ח מיוחד -הדברים מוסבים על מפגש ת"ח שהיה אצל הרב הרצוג בימי שישי

על יום שישי הזה שמעתי הרבה פעמים, דברים התערבבו, ואני כבר לא זוכר פרטים. אבל היה גדול אחד שדיבר על זה בחשיבות רבה, שלא כדרכו. אינני יודע כל פרט עליו, אבל אקדים משהו עליו: היו ימים שהייתי לומד בביה"כ של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. יום אחד ראיתי שם איזה זקן, ונכנסנו לשיחה, אני חושב שביוזמתו. זה היה די הזוי, הוא בא לדבר עם פרופסורים, לשמוע אם יש משהו חדש בפילוסופיה, תחום שהוא מאד אוהב. לא דיברנו הרבה על זה, אלא הוא בעיקר שאל אותי איזו מסכת אני לומד. איזו סוגיה, והוא עשה חזרה בע"פ על הסוגיה, כל השו"ט. זה הרשים אותי, אבל אמרתי לעצמי, אולי זו בקיאות מרובה בלבד. ואז דיברנו על עומק הסוגיה, והסברות היו מאד מעמיקות, הוא ניתח בדרך האחרונים, הציג צדדים שונים, הוכיח וכו'. אמרתי לו שאני רוצה לבוא אליו, לדבר על סוגיות נוספות. הוא אמר בשמחה, אבל לא הסכים בשום אופן לספר מה שמו, לתת לי כתובת או מס' טל'. שאלתי: אז איך אוכל לקבוע זמן ומקום? הוא אמר: תגיד איפה נוח לך ונקבע. אמרתי שאני רוצה שזה יהיה לפחות בסביבה שלו. הוא התעקש לא לספר דבר, ושהוא יבוא לכל מקום שאגיד, ושם נלמד. הוא יזכור. הצעתי את ישיבת חברון בגאולה, וקבענו שם לעוד שבוע או שבועיים. כשנכנסתי הוא כבר היה שם, ישוב על אחד הספסלים האחוריים. ישבנו ללמוד, מדי פעם ראיתי שהר"מים המבוגרים מנענעים לו שלום, הנחתי שהכירו אותו, ראש הישיבה ניגש ושאל לשלומו. אולי הוא אפילו אמר לי שלמד שם בצעירותו, אינני זוכר. וכך זה נמשך. בדרך כלל בסוף השיחה הוא היה אומר שהוא צריך לחשוב על דברי, שלא יוכל להגיב במקום. אינני זוכר אם היינו קובעים זמן ומקום לפעם הבאה, אבל אני זוכר שהוא היה מתקשר אלי לקבוע. הוא גם לא הסכים להשאיר הודעה, אם לא הייתי בבית, והיה אומר שינסה בזמן אחר. אשתי היתה אומרת לי שלפי קולו - "פלאי" התקשר, כך קראנו לו, ואמר שיתקשר מאוחר יותר. פעם פגשתי אותו ברחוב, שאל באיזו סוגיה אני, עמדנו שם והוא חזר על הגמרא, ועל סדר הדפים, בשו"ט, הכל בע"פ, כמו שני אנשים שמדברים על מישהו מוכר לשנינו... הוא אמר לי שזה עוזר לו לחזרות, הוא בוחן את עצמו, ואני הרי בתוך הסוגיה כעת...בפעם האחרונה שפגשתי אותו, זה היה במלון דבורה בת"א, באחד מימי חוה"מ סוכות (תשס"ה-תשס"ו). היתה לי שם הופעה, ומאד התרגשתי לראות אותו בתוך הקהל, אחרי זמן רב שלא ראיתיו. נדמה לי ששרתי אז "לולי תורתך שעשועי", לא עצרתי בעצמי, ואמרתי משהו כמו: "אני מרגיש מוזר לשיר משפט כזה, ולספר לכם כאלה סיפורים, כאשר יש כאן אחד מכם שיודע את הש"ס בע"פ ובעיון, אבל הוא לא יאהב שהציבור ידע. אז אני מאחל לו חג שמח". לידו ישבה אשתו, כנראה, ורציתי לשמח אותה באמירה הזאת, אבל רק אח"כ הבנתי מה עשיתי. בשיר האחרון, לפני שהסתיימה ההופעה, הוא יצא, ומאז לא ראיתיו. מכיון שפגשתי אותו כמה פעמים בגבעת שאול, הנחתי שהוא גר שם. גם אחי יואל ז"ל אמר לי שהוא פוגש אותו לפעמים, והוא שואל איזו מסכת אתה לומד, ועושים חזרה על הדפים של הפרק ההוא, ושנדמה לו ששמו טורף, שהוא רואה כך בביהמ"ד שהוא חזור עם הרבה בחורים על הסוגיות שהם לומדים. אח"כ סיפרתי את זה לאברך בגבעת שאול, ואמר ששמו טורץ. הוא גם לא ידע עליו הרבה. אז הנה כתבתי לך, אולי הנצחתי אותו במשהו אצל האדם הנכון.
בכל אופן, אני לא זוכר איך התגלגלו הדברים, הוא לא דיבר על עצמו בשום הקשר, אבל פעם הוא סיפר לי על ימי שישי האלה. יתכן שהוא הגיב לקושיה שדיברנו עליה, והוא אמר שהיא עלתה שם פעם בכינוס. הוא סיפר על "יודל'ה" (הרב יהודה גרשוני), שהיה עילוי גדול, חריף ביותר, שעוד למד אצל ר' שמעון שקאפ ור' ברוך בער, והיה אימת ראשי הישיבות מחו"ל המבקרים בירושלים, כי הוא היה מקשה עליהם קושיות והורס להם את מהלך השיעור שנתנו במרכז הרב, ב'עץ חיים' או ב'חברון'. הוא סיפר שהרב הרצוג היה מאד מחשיב אותו כשהיה מגיע לכינוסי יום שישי. הבנתי ממנו שהיו שם בכינוס הזה כל גדולי ירושלים, וזה היה מעמד מאד מרשים, ריכוז של מיטב תלמידי החכמים. סיפר שהכינוס היה נפתח בקושיה שהרב הרצוג היה מקשה, ואז היה מתחיל דיון של תלמידי החכמים במשך כמה שעות. אח"כ הרב הרצוג היה דן בנושא ומשיב גם הוא, והוא היה גאון עצום.

הוא גר תקופה בגבעת מרדכי ואח"כ בעבעת שאול מעבר לזה לא ידועים לי עוד פרטים ,אבל מי שהכירו הרגיש שהוא יהודי מיוחד

ר' אהרן פצ'ניק, בתהפוכות הדור: אחת מיטתו של הרב יצחק טורץ ז"ל, הצופה, י"ד אדר א' תשכ"ז, עמ' 5


מצבתו בבני ברק. תמונתו:

(אולי כדאי לשנות/להוסיף בכותרת האשכול שמו של הגר"י טורץ זצ"ל)

תודה רבה הרב המוציא מים חיים מחלמיש-צור, ומשקה לנו מאוצרות הבלתי נדלים.

שמעתי - ואולי כבר נדפסה בחלק האחרון שי"ל מסדרת ספרי מושיען של ישראל לתולדות רביה"ק מסאטמאר זצ"ל - שהגר"י טורץ היה על הספינה ביחד עם האדמו"ר בעל דברי יואל, בבואו להשתקע בארה"ב בשנת תש"ז, והתידד עם הרבי מסאטמאר (איני זוכר את הפרטים אולי יש מי שיכול להוסיף)

מלפני כמו שנה נפטר החסיד ר' מרדכי טורץ זצ"ל מיקירי ירושלים חסידי ברסלב, ושד"ר עבור מוסדות ברסלב, הוא היה נכדו של ר' יצחק טורץ הנ"ל

מי היה אביו ואיך נתהפך לחסיד ברסלב

כבר הוזכר כאן מקודם (בלא שמו) בנו של רבי יצחק טורץ, שגר בגבעת מרדכי ובגב"ש, שמו היה ר' שמואל דוד טורץ, הוא היה בקי בכל הש"ס, וענוותן ושפל ברך.
הוא לא נשא משרה כלל, והיה מסתובב הרבה בישיבת חברון ובישיבת קמניץ, שם היה משתדל להגיע לשיעורים כללים של בני דודיו ראשי הישיבה דשם, (בעיקר לשיעורו של הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל).
ר' מרדכי טורץ היה בנו, הוא למד בפוניבז' ושם הפך להיות חסיד ברסלב ביחד עם עוד כמה בחורים.

יש חידוש בעיני שהיה בידידות ובקשר חם עם הרבי מסאטמר, כי הן משרתו בחיפה היתה מטעם הרבנות, וגם היה מקושר עם רבים מאנשי המזרחי, (כפי שמופיע בכתבה של ר' אהרן פצ'ניק לעיל).

עוד בעניין ר' יצחק טורץ בשנות התר"צ, מצאתי כעת בס"ד בארכיון בית הרב שני מכתבים מהראי"ה קוק. הראשון, המלצה על "ידידי הרב הגאון המפורסם רב פעלים אוצר תו"י מו"ה יצחק טורעץ שליט"א, מנהל בהישיבה הקדושה של כבוד מר חמיו הגאון הצדיק מו"ר ברוך דוב ליבאוויץ שליט"א, בקאמניץ יצ"ו" (מצ"ב), בדבר תוכניתו של הנ"ל להקים לצעירים יראים "קיבוץ", "לחבר תורה עם עבודתם החקלאית בא"י" בקביעת עתים הגונים לתורה. השני, בקשה מפקיד ממשלתי לסידור ביקור של הרב טורץ וב"ב בפולין. נזכר שם כי בקשה נוספת מאת הרב קוק לטובת רי"ט נתמלאה בעבר על הצד הטוב.

הרב ישראל בן שלום הוא אח סבי ז"ל.

הם חסידי אמשינוב מהבית. משפחתם המקורית היא ברייאר.
סבו של הרב ישראל בן שלום הרב יעקב דוד בן שלום הקים את העיר שלום שהיא כיום רמת השרון. הוא קרא לעיר שלום על שם אביו שקראו לו שלום. ולאחר מכן עיברת את שמו לבן שלום בגלל כיבוד אב.

הנה התמונה של ראש המשפחה הרב יעקב דוד בן שלום שהסב את שמו מברואר. אגב שמו נקרא על שם מייסד שולשלת אמשינוב רבי יעקב דוד מאמשינוב זצוק"ל זי"ע

קברו של הרב יעקב דוד בן שלום מייסד רמת השרון וגואל אדמותיה

בעקבות פטירתו הטרגית של נכדו במירון מעוכין תשפ"א, שמתי לב שמשפחת בן שלום היא תופעה יוצאת דופן ואולי יחודית.

הסבא ר' יעקב היה כידוע מייסד רמת השרון. והנה מבנו ר' אברהם צבי, יש משפחות ענפות של בני תורה וחסידים. (ר' ישראל הנז' כאן, ר' יהודה מזכרון, ואח נוסף שלא נזכר שמו, סבו של הרב 'באהלי צדיקים'). אין לזה אח ורע. לרוב אותם חלוצים שומרי תו"מ שקבעו מושבם בישוב החדש לא השתייר מצאצאיהם שומרי תו"מ כלל. וכאן משפחה כזו חשובה. מעניין איך התגלגל הדבר. אולי הרב באהלי צדיקים יספר לנו.

הכרתי את האח הנוסף, שאיני זוכר את שמו הפרטי.
הוא היה מצטרף לרעייתו ע"ה [היתה בת המחנך ר' חיים צבי גרוסמן זצ"ל]
שהייתה מתנדבת מידי שבת להגיש את האוכל בישיבת אור ישראל.
[כמוה היו עוד כמה נשים צדקניות שמפעם לפעם חילקו את האוכל בסעודה שלישית]
הם היו סועדים את סעודות השבת בפינה במטבח הישיבה, והיו מתחילים בסעודתם
רק אחרי שכל הבחורים כבר ישבו במקומותיהם וסיימו את המנה הראשונה.
הרב והרבנית בן שלום היו דמויות מופת שמאוד השפיעו עלינו הבחורים הצעירים, בפשטותם, צניעותם ויראת
שמים שלהם.

באהלי צדיקים כתב:קברו של הרב יעקב דוד בן שלום מייסד רמת השרון וגואל אדמותיה

למה נוסח מצבתו כ''כ ''חלוצי''?
אפי' את התואר ר' שלפנים כל יהודי כשר היה נקרא בו בפי אחיו (כמש''כ ש''י עגנון על ר' בנימין...) לא פרגנו לו?

מעניין לבדוק האמנם בדורות הקודמים כתבו "ר'" על מצבות של אנשים שלא היו רבנים מופלגים.

איש_ספר כתב:בעקבות פטירתו הטרגית של נכדו במירון מעוכין תשפ"א, שמתי לב שמשפחת בן שלום היא תופעה יוצאת דופן ואולי יחודית.
הסבא ר' יעקב היה כידוע מייסד רמת השרון. והנה מבנו ר' אברהם צבי, יש משפחות ענפות של בני תורה וחסידים. (ר' ישראל הנז' כאן, ר' יהודה מזכרון, ואח נוסף שלא נזכר שמו, סבו של הרב 'באהלי צדיקים'). אין לזה אח ורע. לרוב אותם חלוצים שומרי תו"מ שקבעו מושבם בישוב החדש לא השתייר מצאצאיהם שומרי תו"מ כלל. וכאן משפחה כזו חשובה. מעניין איך התגלגל הדבר. אולי הרב באהלי צדיקים יספר לנו.

במוסף שבת קדש של יתד נאמן פ' בלק (38) תשנ"ט, עמ' 8, דיברו על זה עם הג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל, והוא אומר שבאותו זמן היתה רק משפחה אחת ברמת השרון שנשמעה להשפעתו של אביו הג"ר צבי יהודה אדלשטיין אב"ד רמת השרון, ושלחה את בניה לבית ספר דתי, הלא היא משפחת בן שלום, והם היו הולכים ברגל כל יום להרצליה, ראה שם.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=9&book=187587

איש_ספר כתב:יש משפחות ענפות של בני תורה וחסידים. (ר' ישראל הנז' כאן, ר' יהודה מזכרון,

על הג"ר יהודה בן שלום זצ"ל מזכרון יעקב, יש אשכול מיוחד
viewtopic.php?f=19&t=34715

דרומי כתב:מעניין לבדוק האמנם בדורות הקודמים כתבו "ר'" על מצבות של אנשים שלא היו רבנים מופלגים.

אני לא יודע מה לגבי מצבות, אבל ר' היו כותבים גם על אנשים חילונים כמו ביאליק.

איש_ספר כתב:

דרומי כתב:מעניין לבדוק האמנם בדורות הקודמים כתבו "ר'" על מצבות של אנשים שלא היו רבנים מופלגים.

אני לא יודע מה לגבי מצבות, אבל ר' היו כותבים גם על אנשים חילונים כמו ביאליק.

המקור למנהג לכנות כל יהודי (שומר מצוות), אפילו עם הארץ פשוט ביותר, בתואר "רבי" הוא מאוד קדום.
וכמדומני שהענין הזה נזכר באחד מספרי הרשב"ץ (אולי מגן אבות?), ושם הוא כותב שכשאומרים עליו תואר "רבי" מתכוונים שהוא שייך ליהודים הרבניים ולא לקראים!

במצבות נוהגים לדייק יותר בתוארים וכו', ויש לפעמים אדם שבחייו הוגדר כ"הגאון הגדול" וכדומה ואילו במצבה מתיישבים היטב וכותבים באופן יותר מצומצם

וונדרבר כתב:המקור למנהג לכנות כל יהודי (שומר מצוות), אפילו עם הארץ פשוט ביותר, בתואר "רבי" הוא מאוד קדום.
וכמדומני שהענין הזה נזכר באחד מספרי הרשב"ץ (אולי מגן אבות?), ושם הוא כותב שכשאומרים עליו תואר "רבי" מתכוונים שהוא שייך ליהודים הרבניים ולא לקראים!

כעת מצאתי, והוא באמת מדברי הרשב"ץ בס' מגן אבות, חלק ב', (ליוורנו תקמ"ה) דף ל"א ע"א,
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=64&book=103379
וז"ל שם:

"וההולכים ע"ד הקבלה נקראו רבנין, וע"כ נהגו כל ישראל לקרוא לכ"א מישראל רבי ואע"פ שהוא ע"ה".

איש_ספר כתב:והנה מבנו ר' אברהם צבי, יש משפחות ענפות של בני תורה וחסידים. (ר' ישראל הנז' כאן, ר' יהודה מזכרון, ואח נוסף שלא נזכר שמו, סבו של הרב 'באהלי צדיקים').

גלאגוזים כתב:הכרתי את האח הנוסף, שאיני זוכר את שמו הפרטי.
הוא היה מצטרף לרעייתו ע"ה [היתה בת המחנך ר' חיים צבי גרוסמן זצ"ל]
שהייתה מתנדבת מידי שבת להגיש את האוכל בישיבת אור ישראל.
[כמוה היו עוד כמה נשים צדקניות שמפעם לפעם חילקו את האוכל בסעודה שלישית]
הם היו סועדים את סעודות השבת בפינה במטבח הישיבה, והיו מתחילים בסעודתם
רק אחרי שכל הבחורים כבר ישבו במקומותיהם וסיימו את המנה הראשונה.
הרב והרבנית בן שלום היו דמויות מופת שמאוד השפיעו עלינו הבחורים הצעירים, בפשטותם, צניעותם ויראת
שמים שלהם.

כנראה, שמו של האח הנוסף הוא: הרב יצחק בן שלום, מפתח תקוה.

איש_ספר כתב:בעקבות פטירתו הטרגית של נכדו במירון מעוכין תשפ"א, שמתי לב שמשפחת בן שלום היא תופעה יוצאת דופן ואולי יחודית.

הסבא ר' יעקב היה כידוע מייסד רמת השרון. והנה מבנו ר' אברהם צבי, יש משפחות ענפות של בני תורה וחסידים. (ר' ישראל הנז' כאן, ר' יהודה מזכרון, ואח נוסף שלא נזכר שמו, סבו של הרב 'באהלי צדיקים'). אין לזה אח ורע. לרוב אותם חלוצים שומרי תו"מ שקבעו מושבם בישוב החדש לא השתייר מצאצאיהם שומרי תו"מ כלל. וכאן משפחה כזו חשובה. מעניין איך התגלגל הדבר. אולי הרב באהלי צדיקים יספר לנו.

יש"כ למשיבים. נזכרתי בכ"ז כשקראתי איזה חוברת על ר' דוד פיין ממייסדי מטולה, ירא"ש ושומר תו"מ, יליד מעזריטש ובריסק, דבק בכל כוחו באדמת הארץ, מכל עשרת ילדיו אין שומר תו"מ אחד. נוגע ללב תיאורו של אחד מבניו שנסע לדרא"פ איך אביו צרר באמתחתיו את התפילין שלו וביקש ממנו להקפיד על הנחתם כדי לזכור את עובדת היותו יהודי. 'והרי התפילין שמורות עמו עד עצם היום הזה'.

פרנקל תאומים כתב:

באהלי צדיקים כתב:קברו של הרב יעקב דוד בן שלום מייסד רמת השרון וגואל אדמותיה

אפי' את התואר ר' שלפנים כל יהודי כשר היה נקרא בו בפי אחיו (כמש''כ ש''י עגנון על ר' בנימין...) לא פרגנו לו?

כמדומה שבמצבת כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל לא כתוב עליו אפילו התואר ר' (עפ"י צוואתו).

אכן כ"ה:

דרומי כתב:במצבות נוהגים לדייק יותר בתוארים וכו', ויש לפעמים אדם שבחייו הוגדר כ"הגאון הגדול" וכדומה ואילו במצבה מתיישבים היטב וכותבים באופן יותר מצומצם

סיפר לי אדם שנקרא פעם ע"י אחד מתלמידי הגרמ"ד סאלאוויציק לעלות להר המנוחות ולהשלים מנין ביום היא"צ של אחד מנדיבי ישיבתו. בהיותם בהר המנוחות, ניגש אדם אל הגרמ"ד ואמר לו שהוא מסתובב כבר כשעתיים בחלקת הרבנים בהר המנוחות יחד עם שני נגידים מארה"ב שאביהם נפטר, והם מנסים ללקט נוסחאות מהמצבות שם למצבת אביהם.

אמר הגרמ"ד במורא ובכאב, דעו לכם כי בשמים קוראים בעיון כל אות ואות מהנכתב על הצוואה, ודנים את הנפטר על פיה. כל שבח הנכתב עליו שאינו הולם את הנפטר במאת האחוזים, גורם למשפט נוקב והנפטר צריך ליתן עליו את הדין. וסיים, "האט'ס רחמנות אויף אייער טאטע'ן, שרייבט וואס ווייניגער" [רחמו על אביכם, כתבו כמה שפחות].

פרנקל תאומים כתב:אפי' את התואר ר' שלפנים כל יהודי כשר היה נקרא בו בפי אחיו (כמש''כ ש''י עגנון על ר' בנימין...) לא פרגנו לו?

וונדרבר כתב:במצבת כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל לא כתוב עליו אפילו התואר ר' (עפ"י צוואתו).

גם במצבת רבי חייקל מילצקי זצ"ל לא כתוב אפילו תואר ר' (עפ"י צוואתו)
viewtopic.php?f=19&t=13241#p123839

וונדרבר כתב:

פרנקל תאומים כתב:אפי' את התואר ר' שלפנים כל יהודי כשר היה נקרא בו בפי אחיו (כמש''כ ש''י עגנון על ר' בנימין...) לא פרגנו לו?

וונדרבר כתב:במצבת כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל לא כתוב עליו אפילו התואר ר' (עפ"י צוואתו).

גם במצבת רבי חייקל מילצקי זצ"ל לא כתוב אפילו תואר ר' (עפ"י צוואתו)
viewtopic.php?f=19&t=13241#p123839

אתה מבין את ההבדל, כן?...