פורום אוצר החכמה

ביום אתמול – כ"ג אדר ב' מלאו תשעים שנה לפטירתו של מאור הגולה הגאון הגדול רבי רפאל שפירא זי"ע, אב"ד וריש מתיבתא דוואלאז'ין.

תולדותיו בקצרה.

נולד בשנת תקצ"ז לאביו גאון הדור ר' אריה לייב אב"ד קובנה שהיה מכונה ר' ליבל'ה קאוונער, בהיותו בן ט"ו שנה נלקח לחתן אצל רבינו הגאון הנצי"ב מוואלאז'ין ונשא לאשה את בתו הרבנית מ' שרה ע"ה אשר ילדה לו את בתו הרבנית מ' ליפשא ע"ה אשת מרן הגר"ח מבריסק, ואת בנו הרה"ג ר' יצחק. ובמותה עליו לקח את אחותה מרת דרייזל ע"ה, אשר ילדה לו את בנו ממשיך דרכו הגאון ר' יעקב זצ"ל, וכן אחיו הגאון ר' אריה זצ"ל מו"ץ דביאלסטוק, הגאון ר' ישראל איסר זצ"ל אב"ד דלאפיש ומח"ס עזרת ישראל, אזהרות ר"א הזקן עם מתק אזהרות ויאר הפסיק, והרבנים ר' מנחם זונדל ור' לוי ז"ל. ובת מ' מירל ע"ה אשת הג"ר ישראל ריף אב"ד זאגר.

את תולדות משפחת מרן הגר"ח איני רואה צורך לפרט, וכבר באו בהרחבה בעבר. מן הידועים בשאר המשפחה אציין מעט, ויבואו הבקיאים ויוסיפו.

לבנו הג"ר יעקב היו שני בנים ר' יצחק משה ור' זלמן יוסף, ושני חתנים גדולי תורה, הג"ר שמעון לאנגבורט זצ"ל מייסד ישיבת גאוני וואלאז'ין בת"א ואח"כ בב"ב, והג"ר חיים וואלקין הי"ד ששימש כר"מ בוואלאזי'ן [בן הג"ר אהרן מפינסק בעל בית אהרן].

בן הג"ר אריה זצ"ל, מרן הג"ר משה שמואל זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב ובעל קונטרס הביאורים ושערי שמועות ועוד אחים ואחות. בני הג"ר ישראל איסר, הג"ר רפאל זצ"ל מחיפה והג"ר צבי זצ"ל מח"ס צביון העמודים ועוד.

תחילה כיהן כריש מתיבתא בוואלאז'ין, החל משנת תרכ"ה בערך. בשנת תרמ"א נתקבל לרב בעיר נובואלכסנדרובסקי בפלך קובנה. בשנת תרמ"ו עבר לכהן כרב בעיר באברויסק בפלק מינסק, ובשנת תרנ"ט שב לוואלאזין לכונן הישיבה מחדש ולהתעטר בכתר רב ואב"ד. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה למינסק עם ישיבתו, ושם בשנת תרפ"א הורמה העטרה, ומנו"כ שמה.

והנה תמונת קדשו הידועה

דרך לימודו

ב'קדמת העמק' – פתיחת העמק שאלה מודה הגאון הנצי"ב לרבינו ש'ישב עמו בחבורה, כחו יפה בתורה ודעתו ברה, להתיישב עמו בעמק הלכה ולבררה, וגם הוא הוסיף כמה הגהות ברוב חקירה'.

עם זאת ברור כי אין סגנון לימודם שווה, ואותם הגהות ברוב חקירה שהנצי"ב הגיע אליהם ע"י עיון פשטני והגיון בריא החותר הבנת הדברים עצמן, הרי שרבינו הגיע אליהם כבר אמודאי במים אדירים. שיטתו של רבינו בדרך הלימוד היתה מיוחדת ונדירה בדורו בליטא, היה מבאר כל שיטה מוקשית בראשונים 'לשיטתו', וזאת בכח בקיאותו העצומה בשני התלמודים ובדברי הראשונים. וראה לדוגמא ב'העמק שאלה' פרשת יתרו שאילתא נד עמ' שנא –שנב שמביא משם רבינו חשבון שלם של 'לשיטתו' ומשלבו בתוך דבריו.

בספר עלי שור ח"ב מספר המשגיח ר' שלמה וולבה, וז"ל: אחד מגדולי הדור שעבר שלעת זקנתו רצה להיות בקי במסכת אחת בקיאות כזאת שיוכל לבוא עמה לפני בית דין של מעלה ותלמודו בידו, חזר על המסכת כמה וכמה פעמים ובחן עצמו, ונוכח שעדיין אינו שולט עליה שליטה מלאה. הוא נבהל וחשב אולי כבר קפצה עליו הזקנה ואין מוחו קולט עוד היטב מה שהוא לומד. מרוב צערו קם ונסע אל ראש ישיבת וואלוזין רבי רפאל שפירא ושטח לפניו את דאגתו, שמע ר' רפאל וחייך. תמה אותו גאון מה פשר החיוך. ונענה ר' רפאל, כבודו חזר על המסכת חמש עשרה פעם ורוצה להיות בקי בה? אצלי חמש עשרה פעם הוא לימוד המסכת, ורק מה שאני מרבה ללמוד אחרי לימוד זה זוהי החזרה, ונמצא כי מר עדיין לא התחיל כלל לחזור על המסכת, הוא רק למד אותה עד כה.

האומן הנפלא באומנותו של אדם

מופלא היה בכח שתיקתו העצומה, ונפלאות מדובר בה. כך אנו מוצאים ברשימותיו של תלמידו מישיבת וואלאזין, הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל [בספר הזכרון תפארת רפאל עמ' תלו הערה 5]: למחרת זכיתי לקבל את פני החסיד האמיתי מאורן של ישראל האומן הנפלא באומנותו של אדם כקש"ת מרן ר' רפאל שליט"א שפירא, אב"ד ור"מ, נבהלתי בראותי בפעם הראשונה כי שם ד' הנקרא עליו, וברוב ענותנותו בחן אותי וקבלני לישיבה.

אומנות זו היא 'ישים עצמו כאילם' [חולין פט,א]. כאשר נכנסו אצלו להרצות חידו"ת ע"מ לקבל 'היתר הוראה' או העבירו לעיונו חיבור לקבלת הסכמה, לא היה מגיב דבר. היה קם אל ארון הספרים, מוציא את הספר ופותחו במקום המכוון, ומחוה בידו אל הנוכח להצביע כי הדברים אמורים או נסתרים מן הכתוב שם.

וכך אמרו עליו בדרך צחות, כי היה שותק עד שהיה מתעייף, ואזי נח משתיקתו, ושוב שותק. ברם, מסרו בשמו כי העיד בעצמו: העולם סבור שאינני יודע לדבר, ולא היא, יודע אני לשתוק. ואכן כאשר היה פותח את פיו, בכל רמיזה מקופלת היתה כוונה שלמה.

עוד מסופר, שכאשר הפציע וראה אור הספר 'אור שמח' הציגוהו בפניו, עיין בו אחת הנה ואחת הנה, אחר הציע על שורה החקוקה בעמוד השער: חובר ברצון אבינו שבשמים, והפטיר: הא מנא ליה?

תפילות מיוחדות

בצוואת ר' אריה לוין כתב בתוך דבריו: ומרגלא בפומי התפילה 'ותהא מיטתי שלמה לפניך', בתפילת שמע קולינו, וקודם יהיו לרצון אמרי פי. כך שמעתי מפי קדוש גאון ישראל ר' רפאל זצ"ל בעת למדי בישיבת וואלאזין שהיה מתפלל תפילה זו בשמו"ע ג"פ ביום, ומאז התחלתי ולא פסקתי, וזאת עמדה לי ולא תמוש עד עולם [מאסף ישורון ז].

בספר דרכי החיים עמ' רא מובא משמו של מו"ר הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א ששמעו את רבינו מתפלל באלקי נצור שיצא הספר בדפוס נאה. [יתכן שיש כאן איזה אי-דיוק, שכן הספר תורת רפאל לא יצא מתח"י המחבר, ואינו אלא ליקוט מתוך כתביו הרבים בידי בני הגאונים כמה שנים לאחר הסתלקותו].

ועתה נזכיר כמה גרגרים מתורתו הגדולה, ונקדים מענינא דיומא.

תענית ר"ח ניסן הכתובה ממגילת תענית היא תוספת מאוחרת

בשו"ע ריש סי' תקפ: אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ואע"פ שמקצתם בר"ח יש מי שאומר שיתענו בו. ובסמוך מונה את אחד בניסן שמתו בו בני אהרן. ובמג"א סי' תיח,ב כתב שמי שהתענה תענית חלום בר"ח ניסן אינו צריך לישב תענית לתעניתו כיון שי"א שמצוה להתענות כמבואר כאן.

והנה בתענית יז,ב איתא: אמר מר, מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד, ופריך, למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן ור"ח גופיה יו"ט הוא ואסור. אמר רב, לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו. והקשה הישועות יעקב, דלפי דברי הי"א הנ"ל, מאי קושית הגמ', והא בר"ח ניסן שרי להתענות וכ"ש דמותר למיספד.

ומבאר רבינו (סי' צט) דאמנם יש לחלק בין הזמן שביהמ"ק היה קיים דאז כיון שמקריבין בו קרבן מוסף הוי יו"ט מדינא, ובפשטות הוי מדאורייתא, וודאי אסור להתענות בו, לבין הזמן שאחר חורבן הבית דאז תליא מילתא באם בטלה מגילת תענית. ולפי"ז מיושב היטב דקושיית הגמ' היא משום דמיירי בזמן שביהמ"ק קיים, וא"כ ודאי בריש ירחא אסור.

והנה רב אזיל לטעמיה בר"ה יט דבטלה מגילת תענית, ולכן טרח לאשכוחי נפ"מ בזמן שביהמ"ק קיים לענין יום שלפניו, אבל למ"ד דלא בטלה מגילת תענית, אזי איכא נפ"מ בדינא דמריש ירחא דניסן לענין שאסור להתענות בזה"ז בר"ח ניסן. ולפי"ז נראה דשיטת הי"א שמצוה להתענות בר"ח ניסן בזה"ז היא כמ"ד דבטלה מגילת תענית.

ולפי"ז נמצא חידוש גדול, דהא דאיתא במגילת תענית שלפנינו שמתענין בר"ח ניסן אין זה מבעל מגילת תענית, דאיהו סבר שלא בטלה מגילת תענית, [כפי שהוכיח רבינו בדבריו לעיל מיניה] אלא היא תוספת מאוחרת.

קריאת פרשיות הנשיאים מתוך ס"ת

מר"ח ניסן ואילך יש שנהגו לקרות פרשיות הנשיאים בכל יום הנשיא שלו, מנהג זה הובא בגדולי האחרונים, והועתק במשנ"ב סי' תכט,ח. ברם, האם ניתן לקרוא בציבור מתוך ס"ת קריאה זו. יש שכתבו שאין לעשות כן משום הוצאת הס"ת שלא לצורך, דהוי זילותא אם אין מברכים על הקריאה [עי' פאת השולחן סי' ג, בית ישראל ס"ק לו].

אולם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר סי' טז כתב שישנו איסור בדבר כיון שיש לחוש לדעות הירושלמי דרק על קריאה בציבור מחויבים בברכת התורה מה"ת, וא"כ כאשר קורא בציבור בלא ברכה הרי הוא כקורא בלא ברכה, כיון שלא יצא בברכת התורה שבירך בבוקר.

ומעניין הדבר, כי אותה סברא מעלה רבינו בתשובה ארוכה בתורת רפאל סי' ב, ומביא דהכי ס"ל לבאר שבע בסוטה מא,ב ולמשכנות יעקב סי' ס, ומאריך הרבה לפלפל בדברי הירושלמי ודעות הראשונים בזה. ומצדד ג"כ לאיסורא מצד החשש לדעה הנ"ל, ולא הזכיר מאומה מדברי חותנו.

אך לבסוף נוקט לעיקר לאסור מצד פשטות דברי השו"ע שם סעיף ח: אפילו בירך ברכת התורה לעצמו ותכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור. הרי שבדברי המחבר מבואר שאף כי אין כאן חיוב מיוחד מה"ת של ברה"ת, מ"מ תקנו רבנן חיוב ברכה בפנ"ע משום כבוד התורה כאשר קורא בציבור, וע"כ אין לקרות בציבור בלא ברכה.

חיוב נשים בהלל ביו"ט ראשון של פסח ושל חנוכה

חידוש גדול של רבינו שהאריכו לדון בו, באו"ח סי' עה כתב רבינו להוכיח שהלל של יו"ט ראשון של פסח אינו מצד דין היו"ט לחוד, אלא מצד חיוב הלל על הנס, ולא יצאו יד"ח הלל זה בהלל של ליל פסח, כיון שהנס נעשה גם ביום. חיוב הלל של חנוכה פשיטא שהוא בגדר הלל על הנס. ומעתה הוא טוען שמחיוב זה אין לפטור נשים, שהרי אף הן היו באותו הנס.

וכן דייק שפיר בדברי תוס' בסוכה לח,א ד"ה מי שהיה, וז"ל: משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת, וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא, אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים דמחייבי בד' כוסות, ומסתמא לא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, שאני הלל דפסח שעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן לא על הנס אמור.

לא בכדי נקטו תוס' דווקא הלל של סוכות ושל עצרת, ולא כתבו הלל של פסח או חנוכה, שכן מהלל בימים אלו אין נשים פטורות. מסקנה להלכה שלא מצאנו לה חבר בפוסקים.

הוראה למעשה כנגד דעת החותן הנפטר

בשו"ת משיב דבר יו"ד סי' עב הכריע בדבר אבל ר"ל שנפטר קרובו בעיר רחוקה ואינו מתעסק בשום דבר מעניני הקבורה, שאינו נוהג אבילות מעת השמועה, אלא משעת הקבורה.

ובשדי חמד פאת השדה מערכת אבילות סי' יד, אחר שהביא דברי הנצי"ב, העתיק קונטרס שלם בזה מחתנו רבינו שהיה אז רב בבברויסק, בו הוא מאריך לחלוק ע"ד חותנו, ומעיד בתוך הדברים: וזה היה פשוט אצלי והוריתי כן, וכן כשבא טיליגראם מוורשא מפטירת מר חמי הגאון והיה כתוב שהקבורה תהיה ביום מחר, והוריתי לאשתי שמיד חלה עליה אבילות ותמנה מהיום.


שפתותיו בקבר דובבות, ימליצו טוב בעדינו בערבות, להתברך בכל הטובות.

מחכה לעוד!

ראה בספר 'שאל אביך ויגדך' ח"א עמ' רלח סיפור מוזר מאוד בהקשר עם זיווגו של הגר"ח מבריסק, לא אטרח לצטטו, והחפץ ימצאנו שמה.

רק זאת אומר, כי לא נזכר מידי שהגר"ח נשא את בת ר' רפאל זצ"ל, ובהתחשב עם פרט משמעותי זה המעשה הזה לובש צורה משונה שבעתיים.

לכותרת האשכול הנפלא (תשו"ח לידידנו הרב נוטר שליט"א):
------------------------------------
כידוע שהגריש"א שליט"א סומך בכל כוחו על דברי התורת רפאל (והמשכנו"י) דברכה על קריאת התורה אינה כבוד ציבור בלבד אלא חיוב מדאורייתא של תורה בציבור וחילא דילם מן הירושלמי, ולכן דעתו שכל הקריאות בלא ברכה (ליל שמח"ת במקומות שאין עולים, הושע"ר, ועוד) טוב ביטולם מקיומם. אכן הגרז"ר בענגיס האריך לבאר דברי הירושלמי באופן אחר, וכתב דבכל דבריהם של גדולי האחרונים הנזכרים, לא עלתה בידם לישב ראית רבינו תם, מה דאם אין לוי עולה כהן במקום לוי, דלדבריהם שכבר יצא בברכה על תורה דציבור איך יברך שוב. ורחוק לומר דב' תקנות שנו כאן, ברכה בעלמא וברכה במקום דליכא לוי. וצע"ג.
--------------
ואגב אעיר למש"כ האדר"ת ביומנו כת"י בשם חכ"א, שאמר דבמקום דליכא כהן, עולה אותו כהן בשנית. ויש שחששו משום ברכה לבטלה. והנה הא דאין קוראים לכהן אחר הרי זה משום לעז על הכהן הראשון, שמא פסול מצאו ביחוסו. אכן לזה יש פתרוון, לקרוא לבנו! ומוטב שלא להכנס בחששא דברכה שא"צ, מאשר חששא דעין הרע. והאדר"ת הסכים על ידו! ושו"מ שגם בליקוטי מהרי"ח כתב כן. (ומעולם לא ראיתי למי שנוהג כן).

---------------------------

איש ספר, אמינא לך איישר.

ולעצם הענין, המעין באריכות דברי התורת רפאל יראה כי נטה קו מטעמי' דהמשכנות יעקב להכריע כהבנתו בדברי הירושלמי, אלא סמך בכל כוחו על דברי השו"ע שהזכרתי, ובזה יש יותר מקום לדחוק כי מעורב כאן ענין הכבוד, וזה בגדרי תקנתא דרבנן שתקנו משום כבוד התורה בציבור. אבל למשכנ"י והבאר שבע הרי זה דין דאורייתא בחפצא דתורה שמחייבת ברכה רק בציבור כדילפינן מקרא דכי שם ה' אקרא, ובזה לא תעלה שום ארוכה.

הבהרת התואר "עובד עבודת התורה":

לפי מה נקבע שבנו ר' יעקב ממשיך דרכו ולא בנו ר' אריה? מילא היה כתוב ''ממלא מקומו'' אבל להחליט מי ממשיך דרכו???

ממשיך דרכו בישיבת וולאזין. וק"ל.[ובכלל ר' יעקב מוחזק לת"ח גדול יותר מאחיו ר' אריה]

הוא אשר דיברתי זה נקרא ממלא מקומו ולא ממשיך דרכו!!!

חבל שישנם כאלו החושבים את ר' אריה לאבוה ד[ר' משה] שמואל ואינם יודעים כמה היה נחשב אצל כל גדולי ישראל כאיש קדוש וכצדיק נסתר אשר כל רז לא אניס ליה [ולא כדאי להכניס ראש בין ההרים הגבוהים], ואניח כאן מקום להגאונים בור הגולה ותוך כדי דיבור לאלפינו על דמותו הטהורה,

ממשיך דרכו בהרבצת תורה. עכשיו בסדר?
במחילה א"צ להטפותיך לדעת מי היה ר' אריה. ואין מקום לצדקנות טפשית לפיה אסור לדרג בין שני תלמידי חכמים.
בקיצור אם יש בידך מידע ממשי שתף אותנו, לכתיבת דקדוקי עניות ומליצות נבובות יש כאן טובים ממך.

תמונת רבי חיים וואלקין הנ"ל בצד ימין עם בני משפחתו. לידו, דו"ז ר' מאיר ברלין.

בראשונה, על ד"ת באתי, על עוד מענינא דיומא מ'תורת רפאל' שמצאתי ברשימותי משכבר הימים, כנראה מועתק מאיזה מקום.

בביאור התוספתא דקרבן פסח אינו נעשה נותר עד שיעלה עמוד השחר.

הנה יעויין היטב כל השמועה בברכות ט,א ובפסחים קכ,ב דנחלקו התנאים בזמן אכילת הפסח אם הוא עד חצות או כל הלילה. ובתוס' בברכות שם ד"ה ראב"ע הקשה: וא"ת היכי מצי למימר ראב"ע עד חצות, והכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר, דמשמע עד בוקר מיהא מצי לאוכלו, יעו"ש.

והנה בל' רש"י שם ד"ה תזבח משמע דכו"ע מודו דזמן שריפה הוא בבוקר וכדאיתא בגמ' שם ומועד צאת ממצרים אתה שורף, ואף דסוף זמן אכילה בחצות. וע"כ דאמנם גם לראב"ע ודעימיה לא נעשה נותר בחצות רק עם בוקר.

וי"ל הביאור בזה לפי מה דמטו משמיה דמרן הגר"ח, דאף לראב"ע ליכא דין בחפצא דקרבן פסח שיהא נאכל עד חצות אלא זהו דין במצות האכילה, ומה"ט את"ש דאין הקרבן נעשה נותר עד עלות השחר, משום שמדין הקרבן עצמו להאכל עד בוקר.

ויסוד זה משמו דהגר"ח הוציאו מל' התוספתא פסחים ה,י: פסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות, ואין חייבים עליה משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר. וביאר הגר"ח, דברייתא זו אזלא כראב"ע ולכן נאכל רק עד חצות, ומ"מ לא נעשה פיגול ונותר עד עמוה"ש מטעם הנ"ל דאי"ז מדיני הקרבן.

ומטו משמיה דהגאון רבי שמחה זליג מבריסק, שכבר נחלקו בביאור ברייתא זו אי אזלא כראב"ע או כר"ע בישיבת וואלאזין, דהגאון הנצי"ב פי' דאתיא כראב"ע, אולם הגאון בעל תורת רפאל חלוק בזה וס"ל דאתיא כר"ע, ומצאתי שהיא לו נדפסה בשו"ת תורת רפאל סי' עב בארוכה. (וראה ניר לדוד הל' מעשה הקרבנות י,ח : בית שרגא סי' נב).

האם הכוונה אליבא דר' חיים היא שלמעשה ראב"ע סובר שאפשר לאכול גם אחרי חצות רק שאינו מקיים מצוות אכילת פסח.
או שכיוון שאין מצוות אכילת פסח גם אסור לאכלו אע"פ שלא נעשה נותר, וא"כ למה בעצם. (בתוספות לכאורה אפשר ללמוד שחל ע"ז מייד שם נותר וצ"ע) האם יש לנו עוד דוגמה לקרבן שאין בו פסול אבל אסור לאכלו

ואם כהצד הראשון האם יהיה בזה מצוות אכילת קדשים? או אם יש מצווה לאכול כדי שלא יבוא לידי נותר

ועתה אתייחס לטענות דלעיל.

וכיהודה ועוד לקרא. כמה הערות, מהם כלליות, שיתכן ומקומם כאן.

א. כאשר כתבתי 'ממשיך דרכו' לא היתה כאן כוונת העדפה על מאן דהו, אך אין ספק שהמשך הדרך משמע עבודת התורה בוואלאזין על כל המשתמע מכך. ישנה איגרת של הגרח"ע בוילנא בו הוא כותב על קימומה של ישיבת וואלאזין אחר המלחמה ומינויו של ר' יעקב על פיו. ידוע ומפורסם יחסם המעריץ של גדולי הדור - אחיינו הגרי"ז מבריסק והקהילות יעקב שהכירו מביאלסטוק, אך דומה שכמה שדמותו של ר' אריה נסתרה, הרי שדיוקנו של ר' יעקב אחיו הגדול טמירה שבעתיים, ואין רבים שמודעים בכלל לקונטרסו הנעים שנד' בסוף ספרו של אביו, שהוא טרח בעריכתו ובסידורו.

ב. כמדומני שהסיבה לכך נעוצה בכך שר' אריה היה אבוה ד[ר' משה] שמואל, וזאת מעבר לעובדה הפשוטה שחי כאן בארץ לאחר השואה. [השערה זאת מתבססת בין השאר, ע"כ ש'אמת לאמיתה' לא קינא לכבודו הרם של הג"ר ישראל איסר שפירא, ואף הוא 'נכשל' באותו עוון עצמו].

לא ניכנס לשאלה מי גדול ממי, האב או הבן, אין ספק שרמ"ש בענוותנותו ראה את עצמו כלפי אביו כחלא בר חמרא. אך מאידך, וכי אין תרומתו הגדולה של ר' אריה בכך שהעניק לעולם התורה את השמש המאירה הזו, שהיה לאחד ממוסרי התורה ומעתיקי השמועה בדורינו הן מפיו בהעמדת המוני תלמידים במשך למעלה מיובל שנים, והן מפי כתבו בספריו הבהירים קונטרס הביאורים ושערי שמועות, ובפיענוחו צפונות הראשונים שהיה לחד בדרא בתחום זה, כפי שהתבטא הג"ר נחום זצ"ל ממיר.

משל למה הדבר דומה, אין ספק כי הגה"ק ר' נתן אדלר נערץ ונקדש בפי החת"ס כמלאך ה' צבקות, ואין כאן המקום לתאר את מידת התבטלותו קמי מאריה ה'נשר' הגדול, וכי משום כך לא התקבל מרנ"א בכל תפוצות ישראל כרבו של החת"ס? אטו חותמו לדורות הם הגהותיו למשניות ושרידים מתורתו שבכתב שנותרו לפליטה, או הענקת חמה בקומתו של משה איש האלקים? יש מי שרואה בזה איזה זלזול חלילה.

ג. ועוד לסוגית 'ממשיך דרכו'. אין עוררין בדבר גדולתו של נכדו של ר' רפאל זצ"ל, הג"ר משה סולוביייציק זצ"ל, גאונותו וצדקתו, הנשקפים מעט בתורתו שבכתובים, אך האם מדברי הכותב שמרן הגרי"ז היה ממשיך דרכו של הגר"ח משתמעת הקלה בכבוד ר' משה שבמקומו מונח. יורשה לשער כי בבני מרן הגרי"ז, הכתרת אחד מבניו הגאונים האדירים מנחילי תורתו כממשיך הדרך, כבר תקבל פרשנות אחרת. משמע הכל לפי הענין.

ד. לעצם שאלת סמכות הדירוג, גם אם לא נלך בעקבות החזו"א ש'הן הן גופי תורה', הרי שלא נוכל להתעלם מדברי הגמ' בפסחים סו"פ אלו עוברין (נ,א) בדברי ר' יוסף בריה דר"י בן לוי לאביו ריב"ל על מה שנראה למעלה: 'ואנן היכי התם? -כי היכי דאיתו אנן הכא איתינן התם'. ופירש"י דקאי על ת"ח.

הבהרה:
1 כבודם של כל האחים גדולי התורה והיראה במקומם מונח, ציינתי את ר' אריה בגלל היחס המיוחד של מרן רבינו הרב נ''ע [כידול לכל הלומדים בבתי הלויים].
2 'אמת לאמיתה' סה''כ הציע נוסח מדוייק ומכובד יותר [ממלא מקומו במקום ממשיך דרכו] ואין חולק בכך שזהו נוסח עדיף יותר, ולא היתה שום כונה של מחאה או ביקורת וכדו'.

נוטר הכרמים כתב:נולד בשנת תקצ"ז לאביו גאון הדור ר' אריה לייב אב"ד קובנה שהיה מכונה ר' ליבל'ה קאוונער, בהיותו בן ט"ו שנה נלקח לחתן אצל רבינו הגאון הנצי"ב מוואלאז'ין ונשא לאשה את בתו הרבנית מ' שרה ע"ה אשר ילדה לו את בתו הרבנית מ' ליפשא ע"ה אשת מרן הגר"ח מבריסק, ואת בנו הרה"ג ר' יצחק. ובמותה עליו לקח את אחותה מרת דרייזל ע"ה, אשר ילדה לו את בנו ממשיך דרכו הגאון ר' יעקב זצ"ל, וכן אחיו הגאון ר' אריה זצ"ל מו"ץ דביאלסטוק, הגאון ר' ישראל איסר זצ"ל אב"ד דלאפיש ומח"ס עזרת ישראל, אזהרות ר"א הזקן עם מתק אזהרות ויאר הפסיק, והרבנים ר' מנחם זונדל ור' לוי ז"ל. ובת מ' מירל ע"ה אשת הג"ר ישראל ריף אב"ד זאגר.

בנו של ר' ישראל ריף מזאגר חתן ר' רפאל, ר' נפתלי צבי יהודא ריף מפורסם בין רבני ארה"ב כאב"ד קמדן בניו גרסי ונשיא המפעל עזרת תורה, רנצ"י ריף היגר לארה"ב בשנת תרע"ו עם אחיו חיים ריף דרך יפן והתיישב בקמדן בה נשא את משרת הרבנות ליותר מחמשים שנה, אשתו (שנשא פה בארה"ב אחרי שנאלץ לברוח להינצל משירות צבאי אחר ארוסיו) היתה בתו של ר' אליעזר ישעי' אליביצקי אב"ד טיליחן, בתם היחידה רחל נישאה לר' מנחם מנדל גטינגר רב בניו יורק.

ר' נפתלי צבי ריף (במרכז עם הכובע) עם בני קהלתו אצל בית הכנסת של קהל בני ישראל בקמדן ניו גרסי, בשנת תש"ד


מכתבו של רנצ"י (מי מפענח?)


הרב ריף שימש כ"כ כסגן נשיא של אגוה"ר עד לפטירתו ב' חשון תשל"ז, ארונו הובל למנוחות בארץ ישראל.

ברכת השנה מרנצ"י ריף עם פרטים נוספים סביבות המשפחה, מירחון 'היהודי' שנת תרצ"ח

פענוח זריז של המכתב, אין לי פנאי כרגע להתעמק יותר מזה, לכן סימנתי כדרכי מילים מסופקות או לא מפוענחות:

ב"ה יום ד' ה' לחודש מרחשון
שנת "עת ברכה" [תרצ"ז] לפ"ק
הוד כבוד דודי יקירי הר"מ ברלין שליט"א
שלו' וברכה
אבקש את הוד דודי שי' בכל לשון של בקשה להשב* בענין* צדקה על* בת גיסי השו"ב ר' מרדכי סאנבערג ז"ל, והיא יתומה מאב --- ז"ל, שמה הוא בתי'. אם יכול להשתדל להכניסה בבית צעירות של מזרחי --- מה טוב, ואם לא ישתדל לתמכה* במקום אחר, זאת לבל יהא לו הסח דעת מזה הדבר.
--- אוהבו --- יחד* מצפה לרחמי שמים
נפתלי צבי יהודא ריף

ומפני שהפרטים שציינת לוקים מעט בחסר (ארונו לא הובל לארץ ישראל, כי בסוף ימיו עלה בעצמו ארצה), אכתוב בקיצור נמרץ תמצית המצוי אצלי:

רבי נפתלי צבי יהודה ריף (נקרא על שם סבו-זקנו הנצי"ב), נולד בבוברויסק תרנ"ה, בגיל 15 נסע לוולוז'ין ללמוד אצל סבו הגאון רבי רפאל שפירא, וכבר בגיל 20 נבחר לרב בעיר טלרן שברוסיה. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת תרע"ח, עקר לאמריקה, ובאותה שנה נתמנה לרב בעיר קמדן, בה ישב קרוב לחמישים שנה. שימש בין השאר כסגן נשיא אגודת הרבנים, ובעיקר כנשיא עזרת תורה, תפקיד אליו נתמנה בתשי"ח לאחר הסתלקות רבי ישראל רוזנברג. בשנת תשכ"ו עלה לארה"ק ונתיישב בבני ברק, בה נפטר בתשל"ז. חתנו, הרב מנחם מנדל גטינגר להבל"ח, נתמנה אף הוא בהמשך לנשיא עזרת תורה (לאחר רבי דוד ליפשיץ).
ניתן להרחיב גם - בפני עצמם - על אחיו הרבנים, ובראשם רבי יצחק ריף, מבחירי ישיבת מרכז הרב בשנותיה הראשונות, שם היה תלמיד מובהק של הרב בורשטיין מטבריג שכיהן אז בישיבה, ולאחר מכן חזר לזאגר לכהן על מקום אביו ונעק"ד בשואה.

ומצו"ב תמונה של הרנצ"י ריף (ראשון מימין) לצד ידידו בהנהגת עזרת תורה, רבי יוסף אליהו הענקין (ראשון משמאל. המכונית מאחורה, וגם העסקנים, קשורים למרכז לטהרת המשפחה של הררא"ז היילפרן)

תודה רבה על הפענוח, מי היה ר' מרדכי סאנבערג איפה היה גיסו?

תוך כדי דיבור כתב:ומפני שהפרטים שציינת לוקים מעט בחסר (ארונו לא הובל לארץ ישראל, כי בסוף ימיו עלה בעצמו ארצה והתיישב בבני ברק)

כנראה מכל הכתבות שקראתי על פטירתו, אחרי שאשתו נפטרה באר"י חזר רנצ"י לארה"ב (אולי לגור אצל בתו וחתנו) ושם נפטר, וארונו הובל לאר"י.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=2

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=30

מצבתו בהר הזיתים

והיא יתומה מאב --- ז"ל

צ"ל: והיא יתומה מאב ואם ר"ל [=רחמנא ליצלן]

ואם לא ישתדל לתמכה* במקום אחר

צ"ל: למענה

--- אוהבו --- יחד* מצפה לרחמי שמים

צ"ל: --- אוהבו אהבה תמה מצפה לרחמי שמים

ר' מרדכי סאנבערג ז"ל

ר' מרדכי סאנדבערג ז"ל

מיללער כתב:ברכת השנה מרנצ"י ריף עם פרטים נוספים סביבות המשפחה, מירחון 'היהודי' שנת תרצ"ח

גיסו ר' יצחק רבינוביץ הנזכר שם, הוא בנו של בעל האפיקי ים. יש מכתבים ממנו ואליו בחידושי רבי שלמה (ח"א).

אחיו ר' יצחק זונדל ריף היה רב בזאגר לצד אביו (כמדו' שאחד בזאגר חדש והשני בזאגר ישן).
ספר "נר יצחק" לזכרו.

ר' נפתלי צבי יהודא ריף מפורסם בין רבני ארה"ב כאב"ד קמדן בניו גרסי ונשיא המפעל עזרת תורה, רנצ"י ריף היגר לארה"ב בשנת תרע"ו עם אחיו חיים ריף דרך יפן והתיישב בקמדן בה נשא את משרת הרבנות ליותר מחמשים שנה, אשתו (שנשא פה בארה"ב אחרי שנאלץ לברוח להינצל משירות צבאי אחר ארוסיו) היתה בתו של ר' אליעזר ישעי' אליביצקי אב"ד טיליחן, בתם היחידה רחל נישאה לר' מנחם מנדל גטינגר רב בניו יורק.


ר' אליעזר ישעיה הנזכר, הוא זה שהיה חותן של ר' יצחק מרדכי סנדברג הנ"ל, וכך היו גיסים, כך כתוב בערכו בספר אהלי שם.

בספר תולדות אנשי שם, כתוב, שאשת ר' נפתלי צבי יהודה, היתה ממשפחת ר' יצחק אלחנן מקאוונא, ומהגאון ר' חיים לייב מסטאוויסק.

על פי מאמר שנכתב בהפרדס מב, לאחר פטירתה של הרבנית של ר' נפתלי צבי יהודה, הרי שהיא היתה ממש נכדתו של ר' חיים לייב סטאוויסקער,

מה פשר השם: "ריף"? האם זה רומז לראשי-תיבות של אחד מאבות המשפחה? או משהו מעין זה?

תולדות כתב:

בספר תולדות אנשי שם, כתוב, שאשת ר' נפתלי צבי יהודה, היתה ממשפחת ר' יצחק אלחנן מקאוונא, ומהגאון ר' חיים לייב מסטאוויסק.

על פי מאמר שנכתב בהפרדס מב, לאחר פטירתה של הרבנית של ר' נפתלי צבי יהודה, הרי שהיא היתה ממש נכדתו של ר' חיים לייב סטאוויסקער,


האם יש סימוכין לכך שר' אליעזר ישעי' אילביצקי היה חתנו של רח''ל סטאוויסקער? לפי האשכול של ידידינו בור הגולה [על רח''ל] נראה ברור שיש טעות בהפרדס .
האם יש קשר לר' משה אילביצקי שהיה מחותן עם בן אחיו של רח''ל [כמו שכתב ידידינו הנ''ל באשכול הנ''ל]

מורינו הרב כתב:מה פשר השם: "ריף"? האם זה רומז לראשי-תיבות של אחד מאבות המשפחה? או משהו מעין זה?

בכל המקורות הנ"ל לא נמצא התיחסות למוצא משפחת "ריף" מצד האבות למשפחת "ריף" !?

נוטר הכרמים כתב:, ואין רבים שמודעים בכלל לקונטרסו הנעים שנד' בסוף ספרו של אביו, שהוא טרח בעריכתו ובסידורו.

מה לך כי הלכת לקונטרסו הנספח לספרו של אביו, בשעה שיש לפנינו ספר שלם מתורתו: גאון יעקב.

כיון שנכנסו כאן לתולדות צאצאיו אוסיף עוד כמה שמות מהדורות הבאים.

להג"ר אריה זצ"ל הנ"ל, בת שהיתה אשת הרה"צ ר' מרדכי אלתר זליבנסקי ז"ל, ולהם שלשה בנים, הגאון ר' חיים זצ"ל ראש הישיבה דרחובות, וילחט"א הג"ר פנחס שליט"א ראש כולל מרכז התורה, חתן הגר"ח קרייזוירטה זצ"ל, והרב ר' אלחנן שיחי' מבני ברק. ושתי בנות, הראשונה אשת הגה"צ ר' יצחק גרודזינסקי שליט"א ראש כולל תורת אברהם בב"ב, והשנית אשת הגה"צ ר' משה דוד ליפקוביץ שליט"א, משגיח דבאר יעקב.

בן נוסף, הר"ר רפאל, שעמד כל השנים לימין צדקו של הגרמ"ש בישיבה בבאר יעקב.

להג"ר ישראל איסר זצ"ל, כמה בנים ובנות מלבד האמורים לעיל, הרב הגאון ר' אליהו חיים זצ"ל, ממקורבי בית הגרי"ז, [בנו הגר"ז שליט"א מראשי ישיבת בית מאיר בב"ב], הרב ר' יקותיאל זצ"ל, [חתנו הגה"צ ר' טוביה נוביק שליט"א המשגיח דחדרה], וחתנו הגה"צ ר' צבי קפלן זצ"ל ראש כולל שערי תורה בת"א שנלב"ע זה לא מכבר. [חתנו הגר"מ גפן מחדרה].

עוד אזכיר המסופר על ר' רפאל שהתבטא פעם, שאף פעם לא נזכר בשמו, מתחילה היה חתנו של הנצי"ב, ואח"כ חותנו של ר' חיים.

מורינו הרב כתב:

מורינו הרב כתב:מה פשר השם: "ריף"? האם זה רומז לראשי-תיבות של אחד מאבות המשפחה? או משהו מעין זה?

בכל המקורות הנ"ל לא נמצא התיחסות למוצא משפחת "ריף" מצד האבות למשפחת "ריף" !?

בן מי היה ר' יהודא לייב ריף אביו של ר' ישראל חתנו של ר' רפאל?

בהספר של בערל כהן על ישובים וכפרים בליטא לא נמצא משפחה נוספת בהשם 'ריף' רק ר' יהודא לייב ובניו ר' ישראל מזאגר ובן בנו ר' יצחק חנוך זונדל מזאגר-ישן.

מכתבי המלצה מהמליץ חתום עליו ר' יהודא ליב ריף משנת תרמ"ד בשאדאווא ובשנת תרנ"ד בזאגר-חדש ומהלבנון בשנת תרע"ג בעיר פרען

מכתב המלצה לר' יהודה בראוור אב"ד קנזס סיטי בארה"ב ובשאר עיירות

מפה