הודעהעל ידי .השוחט » ש' מרץ 02, 2019 8:01 pm
במהדורה הראשונה כתבתי בצורה מאד לא מסודרת בלשון המעטה.
שבתי וסידרתי הדברים כאשר עיניכם תחזינה מישרים
צירפתי שוב את הקובץ כפי שהינו כאן.
מתולדותיו של הגאון רבי יחזקאל ברטלר זללה"ה
הקדמה קטנה
מלכתחילה התכוונתי לכתוב רק מספר עובדות שבדידי הוי עובדה, בהיותי בן משפחה ומעט מאד גם זכיתי לקשר אישי. תוך כדי כתיבה הוספתי דברים ששמעתי מאחרים או שראיתי כתוב פה ושם, והדברים התארכו. אבל אין צ"ל שאין כאן שום כוונה להקיף כלום, לא בכלל ולא בפרט. בינתיים כבר התפרסמו כתבות בכל מיני מקומות, ויתכן שרוב הדברים כאן כבר פורסמו או יפורסמו בקרוב, ומ"מ מסתבר שיש כאן דברים שאינם במק"א או יותר בדקדוק.
הראיתי את רוב הדברים לבני המשפחה ותיקנוני בכמה וכמה פרטים. אבל ללא כל ספק עדיין יש אי דיוקים, הן בהחלקים שלא אני המקור, וללא ספק באשמת זכרוני גם בחלקים המקוריים. כמעט תמיד נכון הדבר שאין לסמוך כלל על עובדות וסיפורים, וכאן זה בוודאי נכון.
חלק מהדברים הם בכלל לא בעלי משמעות, אבל כיון שכבר נכתבו ולחביבות כל בדל של ידיעה מהנפטר הגדול השארתים.
לידתו ומשפחתו
הג"ר אביגדור יחזקאל נולד בט"ו סיון תרצ"ד בעיר למברג [לבוב] שבגליציה שבפולין, לאביו הר"ר עזריאל [שנמנה על חסידי ויז'ניץ] ולאמו מרת מינדל בת ר' יצחק פרנקל [חסיד שינובה, צאצא לבעל הנודע ביהודה, ראה עליו באנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ו, עמ' 1043].
אחיו היחיד להבחל"ח הוא הג"ר יוסף שליט"א [בין השאר, אביו של ר' שמואל ברטלר חתנו של הגר"ד לנדו].
הרה"ח ר' מנחם אשר ברטלר ממקימי קרית ויז'ניץ, היה בן דוד של סבא של הגר"י. הוא אביו של הג"ר יצחק ברטלר מאיתרי [שהוא בן דוד שני של ר' עזריאל אבי הגר"י], וחמיהם של ר' כתריאל קולדצקי מהיישוב ושל ד"ר אלפסי הידוע.
בשואה
אביו נלקח סמוך לתחילת הפלישה הנאצית לפולין ועקבותיו לא נודעו. אמו מרת מינדל (נפטרה לפני כעשרים שנה, בערך בת 92) עברה את כל השואה עם הנפטר, שהיה בתחילת השואה בערך בן 5, ועם אחיו היחיד רבי יוסף. יחד עם אחיה ר' בערל פרנקל ובנו ר' דוד'ל. הם התחבאו חלק מהזמן בבונקר אצל גויים, [הנפטר היה מספר שבהזדמנות מסויימת האיכר בעל הבונקר לא היה בביתו ואשתו לא הביאה להם אוכל במשך כמה ימים. הדוד שהיה עמם הציע לא לומר לאיכר מילה, שמא יתווכח עם אשתו בקול ומחבואם יתגלה]. היו זמנים בהם כמעט לא ראו אור שמש. [לפי הכתבה בעיתון עברו דרך קראקא, ומקיץ ת"ש שהו בגיטו בוכניא, שם שהה גם הרה"ק ר' אהרן מבעלז].
לאחר השואה אמו ע"ה קיבלה היתר עגונה מהרבנות, אבל החזו"א לא הסתפק בזה, ולמעשה היא לא נישאה עד סוף ימיה הארוכים, והגר"י ואחיו לא נתנו לאף אחד מבניהם את שם האבא [עזריאל] שנעדר בשואה, ואף לא אמרו עליו קדיש [שלא תהא לה הרגשה שלה לא מתירים להינשא למרות שבטוחים שהוא לא חי].
יש מקומות שכתבו שהיה במסגרת ילדי טהרן, אבל זה אינו. הוא הוברח מגיטו בוכניא ע"י הרב לנדאו הידוע. [ראיתי מצטטים מספר של ר' קלמן לנדא, מנת חלקי, ירושלים תשס"ד, בהקדמה, עמ' 8].
ילדותו בארץ ישראל
בקיץ תש"ד הגיעו לארץ. עם אמו, ודודו ר' בערל פרנקל, ובן דודו ר' דוד'ל. הוא הוכנס לבתי אבות. [בכתבה מסופר שהוא היה מעט בישיבת תפארת צבי בירושלים, ושנבחן אז אצל הגרי"ז, שזכר את השיחה עמו כעבור שנים, ושכעבור זמן קצר עבר לתפארת ציון בבני ברק בראשות הגרמ"י ליפקוביץ].
סיפרו שהרב מפוניבז' בא לדבר בפני הילדים, ואמר להם שהמהר"ם כותב מקשין העולם, ושאל וכי כל העולם מקשין. על כרחך שרק מי שלומד תורה הוא העולם, והשאר לא נחשבים. קם הילד שרק לא מזמן החל ללמוד לאחר שנות שואה, ושאל אותו למה הוא מביא ממהר"ם, וכי בגמרא עצמה לא כתוב "כולי עלמא" לא פליגי? [י"א שהמעשה אירע עם הגר"פ שרייבר].
עוד סיפרו שהרב אמר להם שהיו זמנים שילדים יכלו לומר עמודים שלימים מהגמרא בעל פה, וחבל שהיום לא רואים את זה. הנפטר קם ואמר [עמוד קצרצר אבל שלם בפרק מרובה] "פרה מטמאה טומאת אוכלין שכן היתה לה שעת הכושר". [אגב. יש מעשה כזה ידוע על אחד שהבטיח פרס למי שיאמר עמוד גמרא בעל פה. מישהו אמר את העמוד הזה הנמצא כידוע בפרק מרובה. אמר הבוחן "תפסת מרובה – לא תפסת"].
הרב הבין מיד עם מי יש כאן עסק, וסידר לו חברותא פרטי והעביר אותו לפוניבז' עוד בילדותו לפני הבר מצוה. סיפרו שלפעמים הוא היה משחק בחוץ, הרי היה עוד ילד, ואחרי ילדות עשוקה, ומדי פעם ר' שמואל רוזובסקי היה אומר תקראו לחזקל פנימה יש לי משהו טוב, אני צריך מישהו שיבין...
למעשה גם שם התקשו להסתדר איתו, וביקשו מהחזון איש לטפל בו.
קיים מכתב של ר' שמשון הררי שהיה מק"ק בישיבה בשנת תש"ז אל הרב מפוניבז' ששהה בחו"ל, וכותב שביום חמישי היה בר מצוה של יחזקאל בישיבה, ויחזקאל אמר דרשה שכמעט הכין אותה לבד רק קצת ר' גרשון עזר לו, ור' שמואל [הכוונה להגר"ש גריינימן גיס החזו"א] דיבר דרשה, והאמא של יחזקאל מאד נהנתה מהאירוע וכו'. [למעשה החזו"א גם היה שם והוא לא מזכיר את זה. כנראה ר' שמואל גריינימן הרשים אותו יותר...].
במחיצת החזון איש
מאלול שנת תשי"א בהיות בן 17, החזו"א לקח אותו לגמרי תחת חסותו בשנותיו האחרונות, ולמד עמו בחברותא שעות רבות, ושאר היום למד בביתו לפי הכונתו. בהמשך התקופה [לאחר נישואי הגר"ש ברמן] החל אף לישון עמו. [בכתבה במוסף ויקהל יש פרטים על תחילת החברותא עם החזו"א].
החזו"א היה רבו המובהק עד סוף ימיו של הגר"י. למרות מוחו הכביר, היה מתבטל לחלוטין כעפרא דארעא בפני כל סברא או הכרעה של החזו"א. דקדוק לשון של החזו"א שקול היה אצלו כאריכות גדולה בספרים אחרים.
החזו"א התבטא עליו בהפלגות גדולות, הן על העומק וההבנה והן על הבקיאות. בהלוויה סיפר הגרמ"ג אחרי שהקדים דברים כמה החזון איש הוא ספר עמוק וקשה, ואז סיפר שהחזו"א אמר לו שר' חצקל מבין לא רק מה שכתוב בספר אלא גם מה שמתחת לדברים. הוא עצמו היה עובר על דפים שלימים מספר חזון איש כהרף עין. הוא היה אומר שמי שמבין את דרך הלימוד של החזו"א זה לא ספר קשה. כי במקומות שהחזו"א לא מביא מה קשה, הרי שיש במקום הזה שאלה מתבקשת, ואז ניתן להבין בקלות מדוע החזו"א מיד כותב מה שכותב.
- סיפרו שיהודי אחד נכנס לחזון איש לשאול על מעשה נורא שקרה לו שנסע ברכבו והיו קבוצת אנשים ואיבד בלמים, וכיוון את הרכב הצידה כדי לדרוס רק אחד במקום קבוצה, ובא מאד שבור ורצוץ לשאול אם עשה נכון. החזו"א סימן לר' חצקל שישתוק, והוא אמר ליהודי שעשה נכון וכך היה צריך לעשות. אח"כ החזו"א עיין בענין ויצא לו קטע שנדפס בחזו"א האחרון שהו"ל (סנהדרין וליקוטים). הגר"י היה אומר שהיה לו מה לצעוק בענין אבל מה הוא יכול היה לעשות אם החזו"א ציוה לשתוק.
- ציטוט מספר מעשה איש [חלק ג עמוד 92]: הגר"י ברטלר שליט"א היה לומד עם רבינו בריתחא גדולה, ופעם כשהגיע רבי יעקב שכטר ז"ל וראה את המחזה, שאל לרבינו מדוע אתה נותן לבחור צעיר שיצעק עליך כל כך, הגיב רבינו ואמר בחביבות זה בסדר זה בסדר, ולבסוף נעשה הגאון הנ"ל חתנו של ר"י שכטר. [מהגר"א רייסנר שליט"א].
למרות שהגרא"ר מספר זאת על חמיו, הסיפור כנראה היה עם חמותו.
- החזו"א אמר לו שמי שסובל מאנגינה ספסטית [תעוקת חזה הנובעת מסתימות בעורקים], הוא דומה לאדם שהקב"ה כביכול ניצב כל הזמן לידו ביד נטויה, כביכול מעמידו תחת סכנה תמידית אבל בד בבד שומרו.
- מישהו כתב שאדם לא צעיר בא לשאול את החזו"א מדוע אין מקיימים בזמנינו את הנאמר במסכת אבות בן שמונה עשרה לחופה. ההוא טען בתוקף שזו משנה שלימה שחובה לקיימה בלי תירוצים. ר' חצקל היה נוכח שם וענה על אתר לאותו שואל, כשיקיימו מה שנאמר באותו מקום בן ארבעים לבינה יקיימו גם בן 18 לחופה... [י"א שזה סיפור עתיק שאם אירע, עם אחרים אירע, ורק הדביקוהו על הגר"י כנהוג].
פטירת החזון איש
כידוע ומפורסם הוא זה שהיה לבדו עם החזון איש בעת הפטירה. רבים השתוקקו לדעת פרטים והוא מילא פיו מים כל השנים. אמרו לו בזקנותו שיש שמועות שהוא לא מדבר על מה שהיה כי יש לו מצפון שהוא לא הדליק את האור. הוא אמר שזה שקר, ורק היתה בקשה מהמשפחה לא לדבר על הפרטים מפני כבודו של החזו"א שלא ידושו בזה מדי הרבה ולכן הוא לא דיבר, ועכשיו לא איכפת לו לומר.
הוא אמר שהיה ניכר שהחזו"א בעצמו בכלל לא הבין שהוא במצב כל כך קשה, [כשחשבו שהחזו"א במצב לא טוב היו אחרים ישינים עמו], והחזו"א רק אמר לו להביא את הכדורים מאיזה ארון שהיה נעול, החזו"א אמר היכן לדעתו המפתח והוא לא מצאו שם. [למחרת התברר שזה כן היה באותו מקום שהחזו"א אמר]. ור' חצקל פתח בכח עם מפתח לא מתאים, אבל אור לא הדליק כי החזו"א לא אמר. הוא רץ לבית הכנסת המואר לברור את הכדורים המתאימים. החזו"א לעס כדור ובלע עוד אחד. ואז אמר לו שהוא רואה שזה [התקף הלב] תפס אותו חזק, וביקש ממנו לעזור לו לעמוד, ואז החזו"א התמוטט ונפל, והיה נשמע לו שהוא מחרחר.
באותו רגע הוא הבין שהמצב חמור והחליט לקרוא לרופא, בדרך הוא דפק על הדלת של הסטייפלר וצעק שהרבי במצב נורא. הוא לא התעכב אפילו לקשור את שרוכי מנעליו, אבל ראה שזה מעכב אותו מלרוץ, ועצר [בככר ברטנורא] לקשור ורץ במהירות נוראה עד גן וורשא לבית הרופא. הרופא לא כל כך מיהר. כשהגיעו הוא ראה שכל האורות בבית דולקים, ור' שמואל גריינימן חיכה בחוץ (כנראה הסטייפלר שלח ילד להזעיקו), וראה מרחוק שהרופא לא ממהר, הוא צעק לו (בשפת אמו ברוסית מרוב לחץ) מהר מהר, ובדרך פנימה הוא אמר לרופא דבר ראשון תזריק, לפני שאתה מתעכב לבדוק. הרופא מיד הזריק. אבל מיד אמר להם שהוא כבר לגמרי לא חי. ושזה היה דום לב, והכדורים לא יכלו בכלל לעזור.
- ציטוט מספר במחיצת החזון איש [של רפאל הלפרין עמוד 146]: ליד מיטת החזון איש ניצב רבי יחזקאל ברטלר שלמד הרבה תורה מפיו. הוא רמז לבחור שיניח ידו על לבו, וכעבור רגע קט כשעמדו מחוגי השעון על השעה אחר חצות חדל הלב מפעום. ברגע כמימרא פרחה נשמתו הקדושה של החזון איש למרומים. נשמתו הטהורה שבה אל מחצבתה. [על המאורע מסופר גם בספר פאר הדור חלק חמישי עמוד 120. ובספר זכור לדוד על בן דודו ר' דודל, אלא שכפי הנראה יש לנו כבר כאן תיאור יותר מדוייק].
- [שמו של הרופא של החזו"א היה ד"ר המר. אאמו"ר הכ"מ סיפר לי ששמע איך שהרופא סיפר לאביו שרצה לקנות רכב ושאל בעצת החזו"א. החזו"א שאל אותו אם תרצה להיכנס לרכב ויתברר לך שיש איזו בעיה, האם תעזוב אותו ותלך לחולה או תתעכב לסדר. הוא אמר שאולי יתעכב. לאור זאת החזו"א אמר לו שלא יקנה וימשיך לנסוע במוניות. יתכן שאני לא מדייק בפרטים. נשמע מהיודעים].
- בליל ש"ק האחרון של החזו"א היה לו שיעור מוכן ליא"צ של אמו, וביקשוהו לאומרו בפני המקורבים, [בנוסח אחר למסור את מראי המקומות], והחזו"א סירב באומרו חצקל מסתובב כאן וחוששני שהוא יפריך לי את השיעור ולא יהיה לי מה לומר.
אחרי פטירת החזון איש
אחרי הפטירה של החזו"א הוא למד תקופה בישיבת מיר. בעיתון סופר שהיה נכנס לדבר בלימוד עם הגרי"ז. משם הכירו גיסו ר' אריה שכטר [שדומני גם היה השדכן לאחותו יחד עם הגר"י שפירא]. אני שמעתי שחמותו לא רצתה בשידוך מכיון שהיא זכרה אותו מבחרותו צועק על החזו"א ככרוכיא. היא חשבה שזה חוסר דרך ארץ. עד ששכנעו אותה שאין מי שמכבד את מרן החזו"א כמוהו, אלא שבשעת ריתחא דאורייתא שלו הוא לא שת לבו לכלום, כפי שהיה באמת כל חייו.
משפחת אשתו
נישא בשנת תשי"ז לרבנית דבורה תליט"א לבית הרה"ח ר' יעקב שכטר ממקורבי מרן החזו"א. [גר ברחוב העלייה בת"א, בעל צדקה ומכניס אורחים גדול. נכד למשפחת אדמור"י זידטשויב. התפרנס מבית מסחר עורות. נפטר כ' אלול תשכ"א]. חתניו הקודמים היו רבי אברהם רייסנר זצ"ל ולהבחל"ח רבי משה שטרנבוך.
בני ר' יעקב, הלא הם, ר' צבי שכטר מת"א שנפטר ללא זש"ק, ר' טוביה מב"ב שנפטר ב' מנ"א תשע"ח, ר' יוסף משה מבני ברק (חמיו של הגרחי"ד וייס דיין דסאטמר באנטוורפן, חמיו של הג"ר אברהם משה באקון שליט"א מראשי כולל גרטלר), נפטר חשון תשע"ז, ר' מאיר שיחי' לשעבר מת"א ועכשיו בב"ב, ר' יצחק זצ"ל (חסיד גור, איש חסד נודע, נפטר יט כסלו תשמ"ה), הבחור חיים מישיבת חברון שנפטר ער"ח מנ"א תש"ז, הרבנית עדנה שתחי' רייסנר, הרבנית יפה שטרנבוך ע"ה, העלמה רבקה שנפטרה טז מנ"א תש"ט, הג"ר אריה שליט"א, הרבנית דבורה אלמנת הנפטר שתחי', והג"ר ליפא שנפטר כ"ח מנ"א תשע"ח.
ראוי להקדיש כמה שורות לפועלה של הרבנית אשת חבר. שקיבלה על עצמה מנעוריה במסירות נפש עולו של ת"ח עילוי נורא שכזה, שבתחילת דרכו היה קשה לו להסתגל לחיים מסודרים, וקיבלה על עצמה להיות עושה רצון בעלה עם כל ההידורים והחומרות. וזכתה להיות עזר כנגדו לגדל את כל השבט המפואר שהולכים בדרכיו.
קביעויות וחברותות ושקיעות בלימוד
מאז שנישא בתשי"ז, כ60 שנה, כל חייו היו מקשה אחת של שקיעות בלימוד. בדרך כלל בבית. (היו שנים שישב כמה שעות בהליגמן עם ר' אברהם רייסנר, בשנים תש"כ - תשכ"ח בערך). תקופה מסויימת בכולל חזו"א כדלהלן. מוחו הכביר היה קודח 24 שעות ביממה בדרך כלל בכמה נושאים יחד. כמה שעות בחברותא, אבל רוב הזמן עסוק בשאלות שהביאו לפניו. הוא היה ממעט לקרוא בפנים. ולא כתב כלל.
למד במשך השנים עניינים שונים עם הרבה חברותות, כמו עם ר' חיים גריינימן ועוד. אבל דומני שהחברותא העיקרי שלו היה גיסו הג"ר אברהם רייסנר זצ"ל.
היו שנים שלמד בכולל חזון איש עם הגר"י שפירא בסדר א'. בתקופות שלמד עם הגר"י שפירא בביתו, הם ישבו כ-8 שעות ברציפות (מ9 בבוקר עד 5 אחה"צ) כל יום.
שמעתי מבני הגר"י שפירא שהגר"י עוד היה מסתובב אחרי זה ב"יער" שבתחילת רחוב רשב"ם, ופעם פשוט קרס מעייפות ונרדם שם על הקרקע.
למעשה השקיעות שלו בלימוד לא אפשרה לו להתפלל באופן נורמלי. אולי יבואו אחרים ויפרטו יותר. הוא היה מדבר בלימוד גם בשנתו וגם בביה"כ, וגם בימי אבלו על אמו. [כל גדולי התורה שבאו לנחמו דיברו עמו בלימוד ללא רתע, ביודעם שאין לו שום אפשרות להפסיק].
בבית הכנסת לדרמן כולם כבר הכירו אותו. אבל יצא שהתפלל במקומות אחרים, למשל, בפסח הוא היה מהדר להתפלל בישיבה, שם הרכוש פרטי ואין לו אחריות על בדיקת המקום מחמץ. שמעתי בשבעה מישהו מתאר איך שהתפלל בשבת חול המועד פסח בישיבת גאון יעקב, ובאמצע קדושה של מוסף הוא טייל הלוך ושוב לאורך כל בית המדרש לתדהמת המתפללים.
אגב. כל השנים בשמחת תורה בזמן ההקפות בלדרמן, השמחה סביבו הרקיעה שחקים ממש, עוד מימי הסטייפלר זצ"ל. ממש קשה לתיאור. בהזדמנות יש מקום להרחיב על קשריו עם הגראי"ל ור' דוב לנדו והגר"ח קנייבסקי והגר"י בויאר ור' גדליה נדל ושאר תלמידי החזו"א.
הרב איראם שליט"א [מראשי ישיבת ויז'ניץ] סיפר שהיתה לו קביעות איתו ללמוד בליל ששי כל הלילה. לימודם היה במסכת נזיר.
בשהותו בבית החולים כשהחלים מאירוע מוחי קשה, יום אחד הרבנית הגיעה, אמרו לה שמשהו מוזר קרה, הוא כל הזמן מסתכל על הקירות והתקרה והחפצים והוא כל הזמן אומר ראשון שני. הרבנית הרגיעה אותם שזה סימן טוב שהוא חוזר לעצמו. היא שאלה אותו במה הוא עסוק. הוא אמר שנגמרו לו כל הנושאים שהיה עסוק בהם לפני האירוע. אז הוא החל לחשב כל אחד מהטמאים שהיה נכנס עכשיו לחדר הזה, מת, זב, מצורע וכו', מה היה דינם של כל אחד מהכלים שבחדר, תוך כדי להביא בחשבון מאיזה חומרים הם עשויים והאם חיבורם נחשב חיבור וכו', מה יהיה ראשון לטומאה ומה שני וכו'.
בנו ר' יוסף הוא חתן של הג"ר משה בויאר. אחד מבניו של ר' יוסף ביקש מסבא בויאר להסביר לו כמה נקודות בתוס' קידושין דף ג' בענין חליפין [ד"ה ואשה]. ר' משה אמר לו בגלל הסבא השני שלך אני לא מסוגל לדבר על התוס' הזה. כי פעם ביקשתיהו ללמוד איתי את התוס' הזה וזה לקח 3 חדשים ! מאז איני מסוגל כבר לדון עוד בתוס' הזה...
שמעתי אחד מבניו מספר ששאל אותו פעם איך אתה כל כך בקי בכל הש"ס, הרי מעולם לא ראו אותך לומד את זה [כלומר במקצועות שלא עסק בהם]. הוא ענה לו היתה תקופה אחרי החתונה שהילדים הלכו לישון מוקדם, הלכתי לישון איתם וקמתי ב2 בלילה ולמדתי עד התפילה בבית ש"ס עם חזרה 4 פעמים עד שסיימתי. [י"א שזה לא מדוייק שהוא סיים]. וזה היה לי מאמץ עליון. כי אני לא מסוגל ללמוד בקיאות. אני קורא שורה צצות קושיות. רק בתקופה הזו בחיי הכרחתי את עצמי במאמץ עליון במסירות נפש להתעלם מקושיות כדי ללמוד ש"ס לפחות פעם אחת.
תפיסתו המהירה
פעם הבאתי לפניו בחור כשרוני מאד שהיתה לו שאלה מאד מורכבת בעניני עיבור השנה, והסתובב איתה אצל גדולים וטובים, שאם בכלל הבינו את השאלה לא מצאו מענה. השאלה היתה על אחד מד' הדחיות (מולד זקן וכו') שהבחור הניח שמטרתה למנוע איזו בעיה, והוא טען שאפשר למנוע את הבעיה בכלל יותר חסכוני, פחות גורף. לצורך הבנת השאלה היה צריך להדגים מולדות של 2000 שנה. הבחור הביא איתו לוקש ארוך מודפס במחשבון מדעי וכו'. [אמרו לי שהשאלה מודפסת בלוח של הרב גנוט בשם שואלה].
הוא רק התחיל להציג את השאלה, הגר"י צעד למעקה הניח את רגלו על הקיר הנמוך, את ידו על רגלו, ואת ראשו על ידו, בתנוחה אופיינית, ומלמל לעצמו. התקרבנו בשקט ועמדנו לידו, הבחור אמר לי שהוא מזהה את מה שנפלט מפיו ושהוא מחשב כעת את המולדות הללו בראש, במהירות פי כמה מהמחשב. כשסיים אמר לו הגר"י מי אמר לך שהכלל הזה בשביל הבעיה הזו. זה לא נכון, זו הלכה למשה מסיני בלא טעם. (מסתבר שאני לא לגמרי מדייק). הבחור הלך בפחי נפש. אחרי שההוא הלך שאל אותי הגר"י מי זה. הוא בחור פצצה. (הוא באמת נהיה אח"כ חתן אצל אחת המשפחות החשובות בשיכון). למחרת הבחור אמר לי שהוא הוציא אותו כזה קטן בשניות... הרגעתיו שהוא בכל זאת התפעל ממנו...
- סיפר עד ראייה שראה אותו לומד עם החזו"א על הגג. הגר"י קרא כדרכו במהירות, והחזו"א מתחנן לו "בבקשה, לאט, לאט..."
- למד עם החזו"א קטע ארוך ברמב"ן. החזו"א היה רגיל לקרוא רק פעם אחת ובמתינות. הגר"י קרא את כל הקטע כהרף עין. החזו"א אמר לו לא יתכן שהבנת הכל. הגר"י אמר שהוא חושב שכן. החזו"א בחן אותו ונוכח שאכן הבין הכל על בוריו. החזו"א אמר לו [לפי נוסח אחד] זה עוד יעבור לך. [סוג הקריאה הזה]. הגר"י אמר שזה התקיים רק חלקית. [לפי נוסח אחר אמר לו החזו"א כשתגיע לגילי גם אתה כבר לא תוכל לקרוא כך. וכשהגיע לגיל הזה עבר אירוע מוחי...].
- מישהו סיפר לי איך שעמדו מו"צים עם מהנדסים על הגג של ביה"ח איכילוב לצורך מציאת פתרונות לטומאת כהנים. בשלב מסויים היה צריך לחשב קוטר של איזה צינור וכעין זה, המהנדסים הוציאו את הדפים והמחשבון, והגרי"ב מיד אמר כמה זה יוצא. המהנדסים נדהמו מיכולת החישוב המהירה שלו.
- הוא היה פעם במקוה שבבית גיסו ר' טוביה שכטר, שנבנה בפיקוח החזו"א, ועלתה לו איזו שאלה הקשורה למידות המקוה ההיא, הוא לקח את הגרטל שלו ומדדו על הבלטות ועשה קשר ונכנס עמו לתוך המים ומדד את כל האלכסונים וכו', ושכח את עצמו עד שקצת דאגו מה קרה לו שם. [שמעתי מעד שהיה שם].
אחרי שעבר אירוע מוחי, עם ניתוח ראש, בא הרופא הבכיר לבדוק את מוחו. סיפרו לרופא שהוא גאון בחשבון. הרופא שאל אותו איזה תרגיל כפל קצת גדול. הגר"י אמר לו 75 לחלק ל89 סוגריים 94 בחזקת 250 פחות וכו' סוף סוגריים וכו' וכו'. ההוא היה בטוח שנעבעך... הרבנית אמרה לרופא אתה פשוט מעליב אותו עם שאלות מגוחכות, לכן הוא עונה לך כך. תשאל שוב, ותרשום מה שהוא אומר ותבדוק במחשב. הוא שאל שוב, ורשם, והלך לבדוק וראה שהוא ענה לו את התשובה הפשוטה יחסית בצורה סופר מתוחכמת....
חכימא דיהודאי
ידוע שבשנת תשל"ז בעלות הליכוד לשלטון הוא ניסח את ההסכם עם אגוד"י [דומני לבקשת הרב שך]. הזכירו בהספדים שזה היה מסירות נפש מצידו שבועיים לא ללמוד, אחרי שהחליט שזה רצון ה' ממנו כרגע. הוא אז חשבן את כל הפרצות בענייני נתוחי מתים וגיוס בנות ועוד וניסח באופן שלא תהיה כל אפשרות להתפלפל ולהתחמק. כל המשפטנים שהיו מעורבים שם היו בהלם ממנו. במשך שנים בכל פעם שהיתה צצה בעיה היו נוכחים איך הוא חזה אותה וסתם אותה מראש. אני עצמי שמעתי פעם את ר' צבי שכטר גיסו אומר לו שהוא היה עכשיו במילואים עם המשפטן הידוע יעקב נאמן, והלה אמר לו תמסור ד"ש לגיסך ותדע לך שהוא גאון משפטי יחיד בדורו, וזה בלי ללמוד כלום בענייני משפט כללי.
עוד לפני הסדרת הבעיות הללו בחוקים, הוא עסק הרבה בניתוחי מתים וגיוס בנות, הן בגופו והן בייעוץ משפטי. שופט אחד אמר לו עצה טובה. אל תיכנס לבית המשפט, כי אתה מוציא את השופט קטן וזה פוגע בסיכויים שלכם לקבל משפט הוגן. תישאר בחוץ וייצאו אליך להתייעץ בכל שלב.
הוא ישב מול אהרן ברק, שכחתי כבר באיזה הקשר, ואחרי שהסכימו על ניסוח מסרו להקלדה והביאו לחתימה באומרם שזה נאמן בדיוק למקור. ר' חצקל קרא את כל החוזה הארוך כדרכו בכמה שניות ואמר לברק ציפיתי ממך להיות הגון, והנה שינית משהו בלי ליידע. ברק אמר שלא שינה כלום. ר' חצקל אמר לו שהפסיק המסויים הזה לא היה במקור. ברק טען שכן היה. הביאו את המקור ואכן כמובן ר' חצקל צדק. אמר לו ברק לו יהי כדבריך, אבל מאי נפ"מ. אמר לו ר' חצקל אומר לך את האמת אני גם כרגע לא רואה נפ"מ, אבל אם אתה חיפשת לשנות כאן, אתה כבר זומם משהו...
באיזו הזדמנות אחרת שהיה לפניו דיון משפטי חשוב ליהדות החרדית אמר ברק הזה למה אתם לא מביאים את ברטלר, אין לכם עוד אחד כמוהו...
ריתחא דאורייתא
ראיתי פעם באמצע חתונה איך אחד שואל אותו שאלה על העסק שלו, עסק גדול של ייבוא וייצוא, אם יש בעיה של ריבית. הוא צעק עליו בטח יש בעיה. בעיה גדולה מאד. והמשיך לצעוק עליו אתה בכלל לא יודע איך שואלים את ברטלר. הלה שאל איך שואלים? הגר"י אמר לו שואלים אולי אפשר למצוא פיתרון... הלה אמר, טוב אני שואל מחדש, אולי יש פיתרון? הגר"י אמר לו עכשיו אתה שואל טוב... מאותו רגע החתונה נגמרה בשביל הגר"י שהחל להסתובב הלוך וחזור ולחשוב, ומדי רגע ביקש עוד פרט כזה או אחר, עד שמצא במוחו הכביר פיתרון מורכב שפותר את הבעיה...
אגב. הוא היה צועק כל הזמן. ממש צווח. אורייתא קא מרתחא ביה באופן נורא. פעם הגיעה משטרה לרחוב מהרש"ל ורצו השוטרים מהר למרפסת הקטנה של כולל חזו"א הישן. כי מישהו מהשכנים או עובר אורח הזמין אותם לשמע הצווחות הנוראות שעלו משם.
גם בתקופה שלמד עם רבי אברהם רייסנר בביתו של ר' אברהם, היו עולים כסדר אנשים להציע עזרה...
- אחד הבנים ראה אותו שוכב בספה ומרוכז באיזה מ"ב שעמל עליו כבר כמה ימים, ופתאום שמע אותו אומר "ראדינער רבי, כמה בעיות אתה עושה לי"...
תיאור מעניין שנכתב בחייו אודות הריתחא
אני מעתיק כאן קטע שכתבו עליו לפני כ-8 שנים באיזה אתר. כמה כותבים התאוננו שלא זכו להכיר את הרב נדל זצ"ל, וכתגובה נכתב הקטע הבא. [אולי לא הכל מדוייק, אבל יש בו חן].
"זוכרני שדיברנו כאן פעם על הרב נדל זצ"ל ורבים הצטערו שפיספסו. הנה אתגר. הגאון הזה מתלמידי החזון איש, בעל מוח שלא מעלמא הדין, יושב כל היום בביתו וסוער בכל חלקי התורה, זמין לכל שואל בתנאי שאתה מוכן היטב ומחושבן הכי טוב ששייך.
"בצעירותי הייתי עולה אליו ... לדבר בלימוד. אחרי רבע שעה הייתי חייב לברוח מביתו, וכותב במשך כמה שעות מה ששמעתי, והראש היה כואב לי מזה יומיים...
"מי שרוצה לראות עילוי אמיתי מסוגם של ר' מנחם זמבא והצפנת פענח, מומלץ לו לטרוח ולקבל את פני האיש הענק הזה. אגב הוא לא פירסם מעולם בדפוס שום דבר תורה. אמנם רבים מדבריו התבדרו על ידי תלמידיו, אבל הוא עצמו לא כותב ולא כתב אף מילה.
"הוא תלמיד של החזון איש. אולי התלמיד הכי מובהק שחי היום. הוא היה חברותא שלו המון שנים במשך שעות רבות כל יום. כל לימודו הוא לאסוקי שמעתתא בדרך רבו.
"אבל הוא לא אוהב להתעסק בחשבונות של מספר פוסקים ימינה ושמאלה או בדיוקי לשונות, איתו צריכים לדבר על השרשים של העניינים, על סתירה בין שתי הלכות שיסודן בגמרא או בראשונים לפחות וכדומה.
"צריך עור עבה. הוא צועק כל הזמן. (גם על החזון איש הוא היה צועק "עם הארץ" עוד כשהיה בחור... החזו"א מאד אהב את זה...). צריך לקחת בחשבון סטירות קלות, דחיפות, גערות, הכאות על השולחן, שאגות אימים וכו'.
"יש לו הסברה נפלאה, אבל הוא מתחיל מהסברה ממש מינימלית. אם אתה שואל לכוונתו הוא מרחיב עוד מעט וכן הלאה...
"הוא ישן בביתו של החזון איש מנערותו המוקדמת.
"לפי מה ששמעתי, הוא היה בתחילת השואה בן 5, אביו נלקח מיד, והוא גדל במחתרת עם אמו, לפי זה הוא [בזמן כתיבת הדברים] בן 76, בסופה היה בן 10 ולא למד לכתוב ברמה הטכנית של מוטוריקה עדינה או משהו בסגנון. אומרים שהוא פשוט לא מסוגל לכתוב.
"הכניסו אותו לבתי אבות של ילדי השואה...
"באיזשהו שלב, אולי עוד לפני הבר מצוה שלו הביאו אותו לחזון איש, והוא החל לישון אצלו בבית, וללמוד עימו כל יום כמה שעות. [הנכון הוא שהחברותא רק אחרי הבר מצוה, ולישון מגיל 17].
"הוא גם מחמיר גדול בהלכה. (כל הרכוש שלו למשל מוקנה לאחרים, כי הוא עצמו מחמיר בכל מיני דברים, לכן הכל של אחרים והם שואלים מורי הוראה מקובלים..) אבל העיקר ראשו הענק שקוע בלימוד 24 שעות ביממה, גם בשנתו הוא ממשיך.. זה קרוב ל70 שנה. עכשיו הוא כבר אריה זקן, אבל כדאי לזכות לחזות ביהודי כזה. שגדולי עולם רועדים ממנו זה יובל שנים, אבל זכה ששמו לא מוכר בשום מקום מחוץ לבית מדרשו.
"אין טעם לתאר עוד, צריך פשוט לראות לבד.
עד כאן העתקתי מהאתר הנ"ל. [דילגתי כמה דברים שכבר רשומים כאן אצלינו].
תל תלפיות
- הגרא"י רוטר סיפר שביום ששי האחרון לחיי החזו"א הגיע לשאול. החזו"א אמר לו שהוא מרגיש לא טוב ושינסה מחר. השואל אמר שזה לא בלימוד אלא הוא זקוק לעצה במילי דעלמא. החזו"א הגיב, עצה אתה יכול לשאול עכשיו את חצקל. [הוא אמר שאכן מאז והלאה היה תמיד שואל בעצתו]. הג"ר דב לנדו שמע זאת וראה בכך חידוש גדול.
- הגר"א גניחובסקי זצ"ל הגיע עם מחברת ובה רשימת שאלות. הוא ישב שעה ארוכה, שאל את כל שאלותיו וקיבל מענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. כשסיימו נעמד הגר"א ואמר בקול, כלבא שבוע [נכנסתי רעב ואני יוצא שבע].
- בהזדמנות אחרת הגיע הגר"א לדבר בלימוד כשהגר"י עמד לצאת להליכה [אולי היה באמצעה]. [הוא נהג בכך כדי לחסוך הזרקת אינסולין, כדי שלא יוכרח לעשות זאת בשבת ויו"ט ואכמ"ל בפרטי זה הענין]. בהליכה רפואית זו היה הגר"י כמעט רץ. הוא אמר להגר"א שאי אפשר ללכת איתו כיון שהוא רץ. אמר הגר"א ארוץ איתך. הם יצאו לדרך במעלה רחוב רבינא כשהגר"י רץ, והגר"א רץ קצת לפניו ומטה ראשו לאחור כדי לשאול ולהקשיב.
- הוא היה מסבירן בחסד עליון. אבל היה תמיד עונה קודם כל בקצרה. אם השואל לא הבין, הוא הוריד רמה. וכך עד שהגיע לרמה של השואל.... הוא יכול היה להסביר ממש כל דבר הכי מסובך לראשים הכי הקטנים. בפירוק לגורמים ובתוספת משלים באופן מדהים.
יש לקוות שתלמידיו שבאמת קיבלו ממנו, [לא פירורים זעירים בלבד משולחנו כמו המובאים כאן], יפרסמו כעת מדבריו.
שמעתי שבהלוייה ראו את הגרא"ז גרוסברד [חתן הגר"נ קרליץ], הולך עם שקית מלאה כתבים של ד"ת שרשם מפיו.
למעשה הוא פתר אלפי אלפי בעיות בעיקר במקצועות ריבית, מקוואות, עירובין ובעיקר עירובי תחומין, כלאיים תרומות ומעשרות, אהלות לגבי טומאת כהנים בבתי חולים, קביעת מקום המזוזה במבנים מורכבים, בדיני ממונות מסובכים, ועוד רבות שכאלו.
אני זוכר שרצו לפתוח בבני ברק בי"ד לגיטין. וזה התעכב הרבה זמן עד שר' חצקל יכריע איך לכתוב מאיזה מים העיר מסתפקת. [ יתבא על ירקון, או מים נמשכים לה בסילונות וכדו']. זה היה אז ידוע שמצפים להכרעתו.
בתקופה שנתברר שישנה בעיה בצומת הגידין. אני זוכר איך שהיה מדגים כל גיד כשימשכו בו איזו אצבע תתקפל וכו'.
הגר"מ גריינימן והגר"מ שטרנבוך סיפרו בהספדם שביקשם לא להזכירו בשמו בספריהם למרות תרומותיו הרבות. וידוע על עוד רבים שכאלו.
הסלון שלו היה מלא כל היום בהמוני אנשים, לפעמים כוללים שלימים, בדרך כלל כל קבוצה או יחיד בענין אחר, והוא התעסק בו זמנית עם כולם, כל אחד בסוגייתו. [סימולטנית].
מסתבר שמכל ההכרעות הרבות הללו למעשה, יוכלו לאסוף פסקים שלו למען יישאר ממנו איזה זכר ושארית. כמעט לא יאומן, יהודי כזה שלא אמר מימיו שיעור אחד ולא דרשה אחת, לא חתם מעולם על שום כרוז, לא כתב כלום, ספון בביתו, ותורתו מאירה מסוף העולם ועד סופו.
אני זוכר בר מצוה של בנו ר' חיים [בערך אב תשמ"ב] בביתו. החתן הביא בדרשה איזה רעק"א, והביא איזו שאלה. הרבנים (ר' דוב לנדו ור' יעקב פוזן וכו'] החלו לדון. אחרי כמה זמן ר' חצקל אמר להם השאלה כבר כתובה. החידוש הוא התירוץ תנו לו לומר. הוא אמר את התירוץ ואף אחד לא הבין... ממש ניסו והתאמצו. למחרת באתי לביתו, דומני לעזור לפנות ספסלים. הוא הציע לי במקום זה לשבת איתו ולשמוע את התירוץ. אמרתי לו חבל על הזמן, אני בטוח לא אבין. הוא אמר לי אחריותי שתבין. זה רק יקח זמן. מפריע לי שעוד אין אחד שהבין מה רציתי. ישבתי לפניו והוא הסביר לי בנחת מהשרש בכזו בהירות שהבנתי מצויין ! התנצלתי על ראשי הקטן שגזל ממנו כל כך הרבה זמן. הוא אמר לי להיפך, עשית לי טובה גדולה. אתה חושב שאני מעוניין לומר דברים לא מובנים? [עכשיו בשבעה שאלתי את הבן, הוא זכר את זה, והוסיף שגם בשעת מעשה הוא עצמו לא הבין כלום רק אמר כמו תוכי].
קשריו עם חכמי הדור
ראה עוד לעיל בפרק קביעויות וחברותות, ובפרק תל תלפיות.
- באחד הפעמים שתקף עליו חולי, באו להזכירו אצל הגראי"ל. מתחילה לא שם לב במי המדובר ואיחל רפו"ש. לאחר רגע קלט שהמדובר בהגר"י, ומיד לקח לידיו ספר תהילים והחל לומר כמה פרקים.
בעל אילת השחר זצ"ל עבר פעם ברחוב ורנר בשנים האחרונות בדרך לסנדקאות, וקולו של הגרי"ב נשמע כרגיל. הגראי"ל אמר האריה עדיין שואג...
בהזדמנות אחרת שנפגשו [בברית אצל ר' יעקב רייסנר לפני 14 שנה] הגראי"ל אמר לו משהו בלימוד והגרי"ב דחה אותו בעוז. הגראי"ל חזר באותו יום כמה פעמים על דבריו ושהגרי"ב לא הסכים, והתבטא "אני לא יודע למה הגיעו לי כאלו צעקות".
אני יודע על עוד מקרה שהם התווכחו [בענין חולה שאין בו הכרה אם זה נחשב לייסורים שמכפרים]. והגראי"ל היה מצטט זאת הרבה באומרו פעם חשבתי כך וכך אבל אני מבטל דעתי לדעת ר' חצקל שחושב אחרת.
אני עצמי כשלמדתי אצל הגראי"ל בישי"ק, דיברנו עמו אחרי השיעור בדרך הביתה, ועלתה שאלה חזקה [בתוס' ב"ק פ' הכונס לגבי לשלם על הנאה של בהמתו שזה רק במניעת היזק ולא במניעת צער, להבדיל מהנאה דאדם שכולל גם מניעת צער, ואכ"מ], הגראי"ל אמר לי זו שאלה בשביל ר' חצקל, תשאל אותו ותביא ממנו תשובה. הלכתי לשואלו והוא ענה לי תשובה מופלאה והסבירה לי עד שהבנתיה היטב. למחרת חזרתי עליה להגראי"ל בדרך הביתה. הוא עצר וחשב והתפעל מאד, ואמר לי "מי יכול להתחרות עם ר' חצקל"...
חידושי תורתו בכתובים
הוא לא היה כותב חידו"ת. יש ספר מת"ח אחד [ר' דוד רייסנר ב"ר מתתיהו] בענייני טעויות בתפילה שמביא ממנו הרבה. מסתמא יש עוד ספרים שמביאים דברים בשמו.
אחיינו ר' מתתיהו (הבן השני של רייסנר) כתב כמה ספרים. כמה כרכים נקראים מבא שערים, ועוד כמה כרכים בשם יסודות בחושן משפט. ר' מתתיהו היה יושב במשך שנים כל יום כמה שעות בביתו ושואל אותו ומעלה על הכתב מה שנאמר לו כפי הבנתו. יש שם מסירת מודעה שהכתיבה לא מדוייקת.
אומרים שבגלל שהיה במנוסה בשואה בין גיל 5 ל10 הוא לא למד לכתוב ולא יכול היה להשלים זאת. עכ"פ למעשה הוא לא כתב אף מילה, לא קדש ולא חול. עד כמה שידוע כרגע.
שמור בביתו דף מכתב ידו, שככל הידוע הוא אחד ויחיד. בגודל של דפדפת קטנה. לא מלא. [למען הדיוק יש שני דפים שכתוב בהם בערך אותו דבר. האחד טיוטא]. [יש מהבנים שטוענים שזה לא כתב ידו. אבל בכל אופן זה היה שמור אצלו היטב יחד עם ספר 'בוצינא דנהורא' שקיבל לבר מצוה. יתכן שהכתיב זאת על ידי אחר].
[יש טוענים שהוא ניסה פעם לכתוב, אולי הוא הכתיב על ידי אחרים, והדברים יצאו לא מסודרים, ומאז החליט לא לכתוב. אולי זה העמוד הנזכר. כפי הנראה, בין השאר הוא התקשה לצמצם את מרוצת מחשבותיו למצב של כתיבה].
באמת היה לו מאד קשה טכנית לכתוב. הוא היה כותב רק בפעם בשנה את חתימת ידו על שטר מכירת חמץ. והוא היה צריך לשם זה להתאמן קודם.
בדף הנזכר יש התחלת סוגיית תערובות (בחולין צו:) בכתב יד נערי למרות שכנראה היה אברך. הבנים אמרו שקרוב לודאי עמוד כזה עלה לו במאמצים טכניים מרובים מאד ושלכן באמת לא כתב.
אמרו שראו פעם עוד פנקס קטן, כשבירר עבור מישהו שאלה חמורה של פסולי חיתון (כרו"ש) ולצורך זה הוא היה צריך לרשום נתונים מפי הרופאים, וכנראה בגלל רגישות הענין והסודיות של השואל, הוא נאלץ לרשום בעצמו. אבל מדובר גם כן על כתיבה מועטה ביותר.
היתה תקופה שהוא עצמו ביקש ממישהו לכתוב את דבריו. אבל כשהיה עובר על הדברים היה אומר תמיד "זו דעת עצמך".
באחד הספרים שהדפיסו [הגרמ"ר הנ"ל] על פי דבריו, הוא ראה שכתבו שרוב הדברים הם ממנו. הוא מחה על כך באומרו שהוא לא לוקח שום אחריות שהדברים נכתבו כדעתו.
הגרד"ל אחר שניחמו על אמו, בצאתו דיבר עם הבנים ותבע מהם לכתוב את דברי האב הגדול. אלא שכאמור זו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
חששותיו וחומרותיו
ראוי לציין את חומרותיו הנוראות. בכל דבר מצא מוחו הגדול כר לחששות. הוא היה דחיל חטאין נורא. אכל רק דברים מעטים עם הכנות גדולות ומיוחדות. אף שלאחרים התיר לשאול מורי הוראה ולסמוך עליהם, אבל אותו עצמו זה לא הרגיע. עוד ידובר על זה.
זוכרני באירוסין לבתו בביתו עם בחור מפוניבז', הבחורים שאלוהו בחיוך אם כשר אצלו, הוא אמר שהוא לא יודע, אבל הוא משער שיותר כשר מזה אי אפשר... [יתכן שהלשון שלא בדקדוק].
בזכרוני שאמרו שהוא הקנה את כל רכושו לרבנית, ואמר לה שהוא עצמו לא יכול לעשות כלום מחשש ריבית וכו' וכו', אבל היא שתשאל מורי הוראה מובהקים ותעשה מה שיורו לה.
היה עומד ליד הברז של הדוד כל יום ששי כשהדוד של שבת מתמלא, לסוגרו בידיים. כי ביטל את המצוף שסוגר, מחשש מים שנעשו בהם מלאכה שפוסל לנט"י. (המים מרימים מצוף שסוגר ברז). וכששקע בענייניו שכח לסגור הברז, זרמו מים רבים ברחובות הסמוכים.
הבדיקת חמץ היתה מסתיימת בעלות השחר. הידורים רבים היו לו בכתיבת תפילין ומזוזות ובעשיית הבתים. כמו כן בכל מצוה ומצוה כגון באפיית המצות.
אני זוכר שהוא סיפר לי סיפור חסידי על ר' לוי יצחק מברדיטשוב שהחמיר מאד באפיית מצותיו. בחוזרו ראה מולו יהודי פשוט עם מצות. שאל אותו ר' לוי יצחק מה אתה החמרת. אמר היהודי אני לא מבין בזה, רק התפללתי כל הזמן שיהיו לי מצות מהודרות. ר' לוי יצחק התלהב והחליף עמו את המצות. אמר הגר"י, יפה אמר על כך הגרי"ז, התפילות של היהודי הזה הועילו....
לא היה לו מעולם חשבון בנק בגלל ריבית. [אגב כל היתירי העיסקא הגדולים בארץ עברו תחת פיקוחו וניסוחו]. את קצבת הילדים הלכו לקחת בבנק הדואר. גם בסוף ימיו כשלא היתה שום אפשרות לקבל קיצבת זיקנה בלי חשבון, אשתו פתחה חשבון בבנק הדואר על שמה, וקיבלו שם גם את שלו. הוא אמר שאם היו חייבים לפתוח על שמו הוא היה מוותר על הקיצבה.
גם בתקופות שהיו תחת ידיו מזומן, הוא לא הסכים להשקיע בשום דבר מכל סוג, גם בגלל שזה יפריע לו בלימוד, וגם בגלל הבעיות ההלכתיות.
- הגר"י היו לו כמה זוגות משקפיים לקריאה, והיה שכיח שאינו זוכר את מקומם ובני הבית נזקקו לסייע בידו למצוא איזה זוג. פעם אחת לא נמצא בבית שום זוג. אמרו לו שאולי במקומו בלדרמן נשאר זוג משבת ומישהו יילך להביא. הוא לא הסכים באמרו שאולי באמת יימצאו שם משקפיים אבל שמא אינם שלו. רק אם הוא יילך בעצמו הוא יזהה בטב"ע. הציעו שמישהו יילך ויביא הביתה והוא יאשר שזה שלו. הוא אמר שעולה מסוגיית הינוח וספק הינוח שיש לחוש שמא בזמן שיקחו יבוא הבעלים לחפש ויתייאש כשלא ימצא. כמובן שזה נשמע קצת רחוק למעשה. אבל הוא הסכים רק בתנאי שיילכו שני בנים, אחד יביא הביתה לאישור והשני יישאר שם במקום עד לבירור הענין שמא יבוא מישהו לחפש. כך עשו. בשעה שהראשון היה בדרך הביתה, הגיע ר' יענקלה גלינסקי לחפש את משקפיו שאכן היניחם בדיוק שם... [כעבור רגע חזר הראשון שזה לא של אבא].
- עשה בתפילין קשר של נוסח אשכנז שלא כאביו שנהג כנוסח ספרד, משום שצירף את העובדה שכך מנהג משפחת אמו לבית צאנז - שינובה. [בצאנז וענפיה נוהגים בזה כנוסח אשכנז].
- אאמו"ר הכ"מ כשהחל לשמש כר"מ בפ"ת קנה רכב כדי שיוכל להגיע לשיעורים בזמן. הגר"י היה נמנע מלנסוע עמו, בסוברו שבדרך כלל [לפי המציאות דאז] בעלות על רכב בהכרח מוציאה מהלימוד. רק כעבור כמה שנים כשנוכח שבס"ד אאמו"ר ממשיך לשמש בהרבצת תורה והרכב לא מפריע, נעתר לנסוע עמו.
- סיפרו שלפני שהמשפחה היתה יוצאת לשמחה משפחתית, היו מאכילים את הילדים בבית כיד המלך, כדי למעט בקושי לעמוד בניסיון שלא לאכול מחוץ לבית.
גרגרים מתורתו
בבחרותו, ביום פתיחת הזמן בפוניבז', הורה לו מרן החזו"א ללכת ולהקשיב לדברי הפתיחה. כששב, שאלו החזו"א מה אמר הרב מפוניבז'. הרב שאל דאיתא בסוף הוריות ששלחו מתם שסיני עדיף מעוקר הרים, א"כ מדוע קי"ל כרבה בכל דוכתא (בר מתלת) לגבי דרב יוסף. והשיב הרב "רואים שלמדנות זה בכל זאת משהו"... (לומדעס איז פארט עפעס).
שאל הגר"י את החזו"א מה לדעתו התשובה האמיתית על שאלה זו. אמר החזו"א על אתר, מדוע באמת סיני עדיף, כי עם כל הכבוד לגדלות הסברא של העוקר הרים, הסיני מביא ראיות ממשניות וברייתות ומימרות וזה שוקל יותר. ובאמת רבה ורב יוסף נחלקו בהרבה מאד דברים שלא הובאו כלל בש"ס כמחלוקת, כי אחרי שרב יוסף הביא ברייתא או מימרא, אותה ברייתא וכדומה מובאת בש"ס בלא להזכיר שרבה טעה בזה, א"כ מה נשאר, המחלוקות בהן לרב יוסף לא היתה ראיה, ובהן ההכרעה כבעל הסברא. (את זה שמע ממנו אאמו"ר הכ"מ).
- שמעתי פעם בחור שואל אותו חקירה. בהא דקי"ל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, האם זו הכרעה במעשה, כלומר מכריעים שהטמא לא נגע, או שזו הכרעה בשאלה שבאה לפנינו, כלומר אם בא לפנינו כלי שיש בו ספק טומאה, שיסוד הספק נעוץ באירוע שקרה ברה"ר, מכריעים שהכלי טהור. שאל אותו הגר"י מאי נפ"מ. ענה הבחור באופן שאם הטמא נגע הכלי טהור, ואם הטמא לא נגע הכלי טמא, אלא שהוא לא מצליח למצוא ציור כזה...
אמר לו הגר"י החקירה שטותית, ואם היא היתה חקירה לא זה הנפ"מ, רק מה שאמר שאין ציור - זה הבעיה הקטנה, (היה שגור בפיו שאם החקירה נכונה, נפ"מ כבר תימצא, אלא שכדאי לחפש נפ"מ כדי להיות בטוח שבכלל יש שני צדדים), והוא החל לחשוב, כמה שניות ! ואמר לו יש לי כבר 18 ציורים כאלו. אמר הבחור שיאמר לו 2.
אמר הגר"י, קי"ל (בפרק חומר בקדש) דכלי שהוטבל בתוך כלי, אם יש כשפופה"נ בפי החיצון שפיר סלקא לטבילה לפנימי, ואם פיו של החיצון צר, אזי סלקא לו טבילה לפנימי רק אם גם החיצון היה טמא (מיגו דסלקא לחיצון סלקא לפנימי). הזב עבר ברה"ר וספק נגע בחיצון, בתוכו הטבילו כלי טמא ודאי. החיצון כבר נשבר ואינו לפנינו והנידון רק על הפנימי. אם הזב נגע בחיצון, הפנימי טהור...
ציור שני. יש כלל שבע(ה) לה טומאה. דבר הטמא מדרס אינו קולט באותה שעה מגע מדרס. (לא מזמן היה את זה בדה"י חולין עב: בתוד"ה אלא). היה כסא ברה"ר, ספק דרס עליו הזב. אח"כ נגע מדרס בכסא. אח"כ נחלק הכסא ואינו משמש כמדרס אבל עדיין כלי הוא. ובא לפנינו. להצד שהזב דרס, לא נקלט המגע, והשתא שבטל המדרס הכלי טהור. להצד דהזב לא דרס, הכלי קלט את המגע והינו טמא.
אגב. סיפרתי זאת אחרי ההלוייה להגר"ח פיינשטיין. הוא אמר לי אני לא מסוגל להבין אותך איך לא תבעת ממנו אחר כך להשלים לך את כל שאר הציורים, ולדאוג שזה יישאר רשום. [הסיבה היא כי כל יום היה שם כמה תופעות מעין זו].
- בחור שאל אותו אם מזוזה זה דין בכל הפתח אלא מקום קביעותה בימין. או מלכתחילה גדר החיוב במזוזת ימין. הגר"י צבט אותו בקיבורת ימין ושמאל. הבחור לא הבין מה פשר הצביטה. הגר"י אמר לו עד שאתה חוקר על מזוזה שאינה נוגעת לך כלל, שהרי לא בעל הבית אתה, חקור זאת על התפילין, האם זה דין בכולך רק מקום ההנחה בזרוע שמאל, או מלכתחילה הדין בשמאל...
מידותיו המופלאות
עוד עומדת לנגד עינינו דמותו האצילית. [בשמחות עם קפטן חסידי כמו בשבת, מורשת מה מאבותיו]. הסדר החיצוני והפנימי שלו.
באיזה אורך רוח קיבל כל שואל, גם ראשים קטנים וטרחניים. מעולם לא עזב אדם שבא אליו, גם בחולשתו וייסוריו, אלא ישב עמו עד שהלה הלך מעצמו. הוא לא היה מסוגל להסכים שמישהו ידפוק ולא יפתחו או שלא ירימו טלפון כי קשה עכשיו.
כשהיה מבדיל לא הסכים שיוציאו הטלפון מהשקע שמא מישהו יחשוב שעוד לא תקעו ויימנע מלנסות שוב, אלא היו מחייגים את המספר שלהם עצמם, שזה עושה צליל תפוס [קצת יותר זמן מאשר השארת השפופרת פתוחה], אבל זה הספיק רק לחצי הבדלה, ובאמצע הבדלה כשהיה נגמר מצב התפוס, בין הברכות חיכו רגע שילד שוב יתקשר כנ"ל.
איזו ענווה. לא רק שלא הסכים לשום כיבוד חיצוני שהיה זר ומתועב אצלו. דיבר ממש בגובה העיניים עם כל בחור צעיר ואפילו ילדים. היה טורח להסביר למה אתה חושב אחרת ממני, כי אתה מניח כך וכך, אלא שאני מניח אחרת ולכן יוצא לי אחרת.
מידת האמת. כבר הזכירו בהספדים את היכולת שלו לחשוב על סברא אחת מסויימת במשך שעות וימים אם היא נכונה או לא, למרות שברגע הראשון כבר תפס את כל צדדי הענין. הוא לא הכיר את המושג להתפשר על משהו. הכל אפשרי. כל חשש מחייב התרחקות. לכל בעיה יש איזה פיתרון.
מחלתו ופטירתו
בסיון תשע"ה היה הגר"י מאושפז על רקע של שבר באגן וחסימת מעיים. [לפני כעשרים שנה היה אצלו גידול במעיים, אך שמרו זאת בסוד לבקשת הנפטר, והנפטר הקפיד על אחד שדיבר מזה]. מאז עבר כמה אירועים מוחיים קשים. ומתשרי תשע"ו (כשנתיים וחצי) היה בבית במצב של שיתוק גמור [כמעט] ללא תקשורת עם הסובבים.
בחליו הוסיפו לו את השם רפאל. [בצעירותו חלה מאד באסטמה ועלתה הצעה להוסיף לו שם, ונמנעו מכך בהדרכת מרן החזו"א].
בניו הגאונים, ר' יעקב, ר' אי"ש, ר' יצחק, ר' חיים, ר' משה, ר' זאב, ור' יוסף. ובנותיו הנשואות להג"ר אליהו פוזן, דיין בב"ב, הג"ר דוד צוקרוב מבית שמש, הג"ר צבי אשר פרידמן, מגדולי רבני החוג, הגר"ש זקס, הג"ר אברהם קלמנוביץ מרבני ישיבת זכרון, והג"ר ראובן דויטש דיין בביה"ד בב"ב.
בהלוייה שיצאה מביתו [לבית החיים שומרי שבת בבני ברק] הספידוהו הג"ר גרשון איידלשטיין, הג"ר דוב לנדו, גיסיו הג"ר משה שטרנבוך ור' אריה שכטר, הג"ר מאיר גריינימן, מחותניו הג"ר שלמה איידלשטיין והג"ר משה בויאר, חתנו הג"ר אליהו פוזן ובנו הג"ר יעקב.
מקורות נוספים לבדיקה
- כתבה בקובץ גליונות פ' ויקהל.
- כתבה במוסף יתד ש"ק ויקהל. (אולי יש גם בהמודיע והמבשר).
- הספדים [בקול הלשון]
- קובץ נפש יקרה.
- מציינים שבספר השקדן ח"ג פ"א בהערות יש עליו כמה סיפורים.
-
קבצים מצורפים
-
- ברטלר אוצה''ח.docx
- (46.14 KiB) הורד 521 פעמים
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ש' מרץ 02, 2019 8:06 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.