מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
להודות ולהלל
הודעות: 304
הצטרף: ה' ספטמבר 01, 2016 5:54 pm

קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי להודות ולהלל » ב' נובמבר 21, 2016 7:44 am

------------------

העברתי הודעות רלוונטיות מאשכול הריז"א

-----------------------------------------

האם יש למישהוא תמונת קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל שכיהן כרב בעכו.
והוא טמון בבית החחים "כפר יאסיף" שליד עכו.

שלמה גוטליב
הודעות: 95
הצטרף: א' אוגוסט 21, 2016 11:16 am

Re: קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי שלמה גוטליב » ב' נובמבר 21, 2016 12:02 pm

להודות ולהלל כתב:האם יש למישהוא תמונת קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל שכיהן כרב בעכו.
והוא טמון בבית החחים "כפר יאסיף" שליד עכו.

המצבה לא קיימת
היו שם לפני תקופה וערבי אחד הצביע לו על המקום ששם קבור 'חכם יהודה' ששם מתפללים כשיש בעיה...
ואמר לו שעל המצבה היה כתוב "פ"נ חכם יהודה ב"ר משה"

להודות ולהלל
הודעות: 304
הצטרף: ה' ספטמבר 01, 2016 5:54 pm

Re: קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי להודות ולהלל » ג' נובמבר 22, 2016 2:23 pm

שלמה גוטליב כתב:
להודות ולהלל כתב:האם יש למישהוא תמונת קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל שכיהן כרב בעכו.
והוא טמון בבית החחים "כפר יאסיף" שליד עכו.

המצבה לא קיימת
היו שם לפני תקופה וערבי אחד הצביע לו על המקום ששם קבור 'חכם יהודה' ששם מתפללים כשיש בעיה...
ואמר לו שעל המצבה היה כתוב "פ"נ חכם יהודה ב"ר משה"


שוחחתי עם אחד מנכדיו, שהיה שם "אצל קברו" לפני כחמישים שנה.
מה יכול להיות, מי הרס את הקבר?

פרנצויז
הודעות: 1655
הצטרף: ה' מרץ 26, 2015 1:40 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי פרנצויז » ד' נובמבר 23, 2016 3:59 pm

העתק מתוך ספר "חברון שלנו", המכיל סיפורים על משפחת יפה מחברון, (מאת אביבה נאמן, זכרון יעקב תש"ע), עמ' 52-53, בענין קבר רבי יהודה זרחיה אזולאי זצ"ל בכפר יאסיף:
"ספר לי הרב נחמן קירשנבוים, מצאצאיו, כי על קברו שבכפר יאסיף כתוב רק השם "חכם יהודה". הוא עצמו, בעת שרותו כרב צבאי, נהג לפקוד את הקבר מפעם לפעם. גם שמעתי מפי הרבנית לאה זוננפלד ששמעה מקרובה, הרב ישר, שהיה רבה של עכו והוא מבני המשפחה שהקבר היה בזמנו קבר קדוש, ואנשים נהגו לפקוד אותו, להשתטח עליו ולבקש בקשות או מזור לחליים, ולהדליק נרות. על אף שהיום הכפר הוא דרוזי, בית הקברות היהודי, הנמצא במרכז הכפר, שמור היטב ומוקף בגדר סגורה. גם מצבתו של ר' יהודה-זרחיה במצב טוב ומשומרת היטב.
...
לענין כפר יציב, או יאסיב, והקהילה היהודית בה במאות ה-16 עד ה-19: {בהערה 6: ראה ספרו של אורי כהנא מבית העמק "הישוב היהודי ובית הקברות היהודי בכפר יסיף", נובמבר 1986}. ... שטח בית הקברות מוקף גדר אבן ולדברי הספר רבה בו העזובה".

נחום וואהלינער
הודעות: 298
הצטרף: ג' מרץ 08, 2016 6:11 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי נחום וואהלינער » ה' נובמבר 24, 2016 1:40 am

האם ידוע כהיום מקום מנוחותו בכפר יאסיף?
בדקתי באתרי המקום ולא מצאתי שום איזכור ממנו.

שלמה גוטליב
הודעות: 95
הצטרף: א' אוגוסט 21, 2016 11:16 am

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי שלמה גוטליב » ה' נובמבר 24, 2016 1:17 pm

נחום וואהלינער כתב:האם ידוע כהיום מקום מנוחותו בכפר יאסיף?
בדקתי באתרי המקום ולא מצאתי שום איזכור ממנו.


יש איזכור, מאת הרב ישר רבה של עכו שהוא מצאצאיו
אבל כנראה בצוק העיתים נעלמה מצבתו, כמו רוב המצבות במקום.
קברים בודדים שופצו וקיימים שם. כמו קבר הרמח"ל.
(צדיק יהיה מי שישפץ וידאג למקום קדוש זה...)

להודות ולהלל
הודעות: 304
הצטרף: ה' ספטמבר 01, 2016 5:54 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי להודות ולהלל » ה' נובמבר 24, 2016 1:33 pm

שלמה גוטליב כתב:
נחום וואהלינער כתב:האם ידוע כהיום מקום מנוחותו בכפר יאסיף?
בדקתי באתרי המקום ולא מצאתי שום איזכור ממנו.


יש איזכור, מאת הרב ישר רבה של עכו שהוא מצאצאיו
אבל כנראה בצוק העיתים נעלמה מצבתו, כמו רוב המצבות במקום.
קברים בודדים שופצו וקיימים שם. כמו קבר הרמח"ל.
(צדיק יהיה מי שישפץ וידאג למקום קדוש זה...)



קבר הרמח"ל נמצא בספק, או בכפר יאסיף או בטבריה.

וונדרבר
הודעות: 1671
הצטרף: ב' אוקטובר 06, 2014 3:04 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי וונדרבר » ה' נובמבר 24, 2016 7:01 pm

להודות ולהלל כתב:קבר הרמח"ל נמצא בספק, או בכפר יאסיף או בטבריה.

הידיעה על מקום קבורתו בכפר יאסיף בטעות יסודה, כידוע.
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?171858&pageid=P0016

מחולת המחנים
הודעות: 3246
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי מחולת המחנים » ה' נובמבר 24, 2016 8:27 pm

וונדרבר כתב:
להודות ולהלל כתב:קבר הרמח"ל נמצא בספק, או בכפר יאסיף או בטבריה.

הידיעה על מקום קבורתו בכפר יאסיף בטעות יסודה, כידוע.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0016

לא כך כך ידוע ומקובל, השכל נותן שנקבר ליד מקום מגוריו (כפר יאסיף הסמוך לעכו, בעבר שמעתי כמדומני שהיו בני עכו קוברים את מתיהם בכפר יאסיף, מכיון שעכו בספק אם מא"י היא), אמנם הרמח"ל נספה במגיפה, אך מדוע הגיע עד לטבריא לא נתפרש, ויש לנו שני כתבים הבאים כאחת, אגרת מחדשי הישוב בכפר יאסיף גם היא נכתבה זמן קצר לאחר פטירתו.
ומ"מ מידי ספק עדיין לא יצא.

עדות משנת תרצ"ז אין בה הרבה משמעות.

שמעתי פעם כי מקום קבורתו של הרמח"ל שנוי במחלוקת בין המהדירים של ספרי הרמח"ל, הרב יוסף ספינר והרב שריקי.

וונדרבר
הודעות: 1671
הצטרף: ב' אוקטובר 06, 2014 3:04 pm

Re: רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

הודעהעל ידי וונדרבר » ה' נובמבר 24, 2016 8:40 pm

מחולת המחנים כתב:ויש לנו שני כתבים הבאים כאחת, אגרת מחדשי הישוב בכפר יאסיף גם היא נכתבה זמן קצר לאחר פטירתו. ומ"מ מידי ספק עדיין לא יצא.

אגרת מחדשי הישוב בכפר יאסיף, היא המלצה לגביית כספים עבור קהילת כפר יאסיף, והם מאריכים בשבח המקום שקבורים בו גדולי עולם, אך הבעיה שלגבי רוב ככל הנזכרים בהמלצה ההיא, ידוע בבירור שאינם קבורים שם. ולכן יש מפקפקים באמינותה לגבי הרמח"ל.
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?171858&pageid=P0015
עיין שם.
ולעומת זאת, לדעתם אין סיבה לפקפק במקור שמעיד שקבור בטבריה.


סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15519
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: בית הקברות בכפר יאסיף והחכמים הקבורים בו

הודעהעל ידי איש_ספר » ג' יוני 18, 2019 2:57 pm

משוש דורים כתב:https://ramhal.net/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%97%D7%9C/%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%97%D7%9C/

מנוחה נכונה – כפר יאסיף

"זאת אות אהבה, עדות לאשר אהבתכם על לוח לבי כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר, אשר על כן, לא אחדל מפרוס עליכם שלומותי גם כי מרחוק".(אגרת קס"ה). עכו יום א' כ"ב לחדש תמוז תק"ג (3.7.1743).

תקופת ארץ ישראל הייתה ונותרה העלומה ביותר בחייו של הרמח"ל. במשך שמונה שנות מגוריו באמסטרדם התפרסמה גדולתו ברבים והוסר מעליו שבט החרמים. רצף האגרות שנתפרסמו, נשמרו ככל הנראה ע"י רבו מהר"י בסאן זצ"ל, ולאחר שהסתלק רבו לבית עולמו (תצ"ט) ושקעה להבת הפולמוס – ממילא פסקו חילופי האגרות ועימם התיעוד. למעט מכתבים בודדים – לא נשמרו האגרות שהוחלפו בין הרמח"ל ז"ל לתלמידיו (שסביר להניח שהיו) במשך אותן השנים שחלפו מפטירת רבו ועד עלייתו לארץ ישראל. מאז ועד שנגנז הרמח"ל ז"ל במרומים נותרה רק אגרת אחת שנשלחה מהעיר עכו לידידיו ותלמידיו באמסטרדם ביום א' כ"ב לחדש תמוז תק"ג והגיעה לידי הרב דוד פרנקו מינדיס ז"ל.

לכאורה, טבעי היה שיישאר באמסטרדם עד קץ הימין. כשלוש עשרה שנים קודם קודם עלייתו לארץ ישראל, בראשית שנות הפולמוס, כבר גילה הרמח"ל ז"ל את השתוקקותו וכוונתו לעלות לארץ:

בזעקתו האישית לבורא עולם בתפילת "לך אלי תקותי" (אייר ה'ת"ץ):

כִּי בְּכֹל לֵב דְרַשְׁתִּיךָ, מַלֵּא נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי:

חָנֵּנִי וְרַחֲמֵנִי וְאֶרְאֶה אֶת פְּעוּלָּתִי:

וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרְךָ וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי:

תִּשְׁפּוֹךְ רוּחֲךָ עַל כָּל בָּשָׂר וְאַל תְּהִי לָרִיק יְגִיעָתִי:

וְהִנֵּה [אצ"ל וּבְנֵה] עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי:

מספר חודשים לאחר מכן כתב לרבו:

"ואני גם כן כבר קבעתי עצמי בעז"ה ובישועתו ללכת אל ארץ טובה מן הארצות האלה – ארץ הקדושה. אמת, כי לא אוכל עשוהו מיום אל יום, אבל מקוה אני שלא יעברו שנים, ואם יחפוץ ה' – מקוה אני שלא יעברו גם חדשים הרבה". (אגרת עח) – אלול ה'ת"ץ.

בעותק האגרת האחרונה שנותרה לנו, מימי ספירת העומר שנת תק"ד, כותב הרב יעקב חזק זצ"ל מבחירי תלמידיו לרבו:

"קם לבנו בקרבנו בשמענו שגם כי האריך טרחא – מלא ה' מאויי לבו הטהור והביאו אל ארץ הקדושה ברווחה והצלחה. מה טוב חלקו ומה נעים גורלו לעבוד את ה' בטהרה וללכת בדרך ישרה. אשרי מי שזכה לנטוע שם משכן שלו". (אגרת קסו).

אין ודאות שהאגרת נשלחה, ואם כן – ככל הנראה לא הגיעה ליעדה.



כל מאוויי הרמח"ל היו לתיקון השכינה ולעבוד את ה' בטהרה שלמה, וזה ניתן להיעשות רק בארץ ישראל.

בראשית קיץ שנת תק"ג עגן הרמח"ל בנמל עכו. ידוע שביתו ובית מדרשו שכן בחדר הנמצא היום במתחם המסגד הגדול בעכו (ולא במקום שמכונה "בית כנסת הרמח"ל" כהמצאת מחלקת התיירים…). רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי – תלמיד "אור החיים" רבי חיים בן עטר זי"ע, מתעד שבמסעו מירושלים לליוורנו עבר ביום א', ראש חודש כסלו תק"ד בעכו:

"ושם בעכו קיבל אותי בסבר פנים יפות החכם השלם כמוהר"ר משה חיים לוצאטו ז"ל בביתו ושלח לי קפיאו (כובע) ופירוקא (פיאה נוכרית) בשביל שלא לשלם ג'אפא"ר (מס דרכים) שכן הוא המנהג בעכו ובצידון שכל מי שהוא פראנקו (יליד אירופא) אינו משלם לא גאפ"ר ולא פארג' (מס קרקעות) ולא שום דבר". (כתבים חדשים. קלאר).

האם יד המקרה הביאה את תלמיד "אור החיים" להתארח בביתו, או שמסתתר כאן קשר מיוחד?



השערת "ירים משה"
להשערת ה"ירים משה", לאחר שעגן הרמח"ל בעכו, התגורר בעיר במשך תקופה מסוימת ולאחריה שם פעמיו לירושלים אליה נכסף כל חייו, שהה בעיר זמן מה ולבסוף חזר לגור בעכו. המחבר הסתייע בב' עדויות מאלפות שנותרו מאותה תקופה ועשויות להציע פתרון לתעלומה.

הקשר בין ר' חיים בן עטר זלה"ה לבעש"ט הקדוש התפרסם זה מזמן, והתקיים באמצעות ר' אברהם גרשון מקיטוב זצ"ל גיסו של הבעש"ט. ידועה תשובתו המפורסמת של 'אור החיים' כשנשאל לראשונה אודות הבעש"ט:

"אמר, רבי ישראל בעל שם טוב? אני יודע ממנו ורואה אותו בכל פעם בעולמות העליונים. והתחיל לדבר בפני הרב גרשון מקיטוב על רוב גדולתו".

מצויה מסורת משמו של הבעש"ט שגילה שנשמתו שלו היא בחינת "נפש המשיח", ו"אור החיים" הוא בחינת "רוח המשיח". ככל הנראה, זו הסיבה בעבורה נכסף הבעש"ט לעלות לארץ ישראל ולהתאחד עם אור החיים על מנת לזרז את ביאת המשיח. ר' גרשון נדרש לתווך ביניהם ולשאול רשות 'מאור החיים' לאיחוד הנכסף. בתשובתו, שאל 'אור החיים' את הבעש"ט, האם בהתהלכו בעולמות העליונים – הוא רואה אותו (את אור החיים) במלוא קומתו בלא חסרון – אם לאו? השיב לו הבעש"ט: "איני רואה את עקבי רגליו של האור החיים הק' בהסתכלי למעלה". בהגיע האגרת לאור החיים הקדוש אמר: "אם כן, לחינם הוא מטריח עצמו ובשום אופן לא יצלח כל המסע". ואכן כידוע המסע לא צלח.

באגרת אחרת ששלח ר' גרשון כותב לבעש"ט את הדברים הבאים:

"אהובי גיסי אדכרנא מילתא כד הוינא במדורך קודש, אמרת לי פעם אחת שראית במראה שבא חכם לירושלים תובב"א ממדינת מערב, והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי.

ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו ואמרת שכדומה לך שהלך לעולמו.

וכשבאתי לכאן חקרתי אחר זה הדבר וספרו לי מזה האיש – פלאי פלאות. והיה חסיד גדול וחריף ובקי בנגלה ובנסתר, והיו כל חכמי ירושלים בפניו כקוף בפני אדם, וספרו בשבחיו גוזמא. ובא לירושלים עם כמה תלמידים וחכמים גדולים. בקיצור היה הרבה קדישא ופרישא. ובעוונותינו הרבים לא האריך ימים בירושלים כי אם שנה אחת, וחיי למר שבק זה כמו ד' שנים בזה הזמן ממש שאמרת לי. וספרתי לחכמים דבריך מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע".

אין לנו באמת אסמכתא שכוונת אנשי ירושלים הייתה לרמח"ל ז"ל, ואולי כוונו הדברים לאור החיים עצמו, אם כי גם זה קצת דחוק כיון שמתוכן הדברים משמע שהרב מקיטוב לא ידע במי מדובר. כנראה שסברת ה"ירים משה" מסתמכת על ספר 'שם הגדולים החדש' משנת 1864 ושם כתב המחבר בתולדות חייו של הרמח"ל:

"כאשר עלה להר ה' לירושלים תובב"א, כבואו שם חרדו זקני העיר רבתי עם נגדו, ונתנו לו תואר גאון ובשם בוצינא קדישא חסידא ופרישא קראו אותו ונתנו כבוד לשמו ולזכרו, גם העידו אז גדולי עולם כי זכה למדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב". (מערכת מ' עמ' נ"ד).

זמני ב' המקורות דלעיל מתאימים לתקופה שהגיע הרמח"ל לארץ ישראל (כטענת המחבר ב"ירים משה"). ונראה לסברתו, כי בתחילה התיישב הרמח"ל בעכו, עלה לירושלים ולאחר מכן – חזר לעכו.

אם אכן דברי הבעש"ט כוונו לרמח"ל, עולה שהרמח"ל לא ידע שהוא נשמת משיח, ובאמת אין זכר בכל כתביו והאגרותיו שהייתה לו אי פעם מחשבה מעין זו, אם כי כל תורת הגאולה שכתב עוסקת בתיקוני המשיחין והשכינה… ובגילויים עצומים שיכולים להיות רק למי שראוי להתחבר בנשמת המשיח…

בט"ו תמוז תק"ג, סביב ימי עגינת הרמח"ל בארץ הסתלק 'אור החיים' למרומים. משאלת "ראית הקומה" ששאל 'אור החיים' את הבעש"ט נראה, שהיתה אפשרות שיתייחדו ג' בחינות המשיח – בנפש רוח ונשמה, שאם לא כן, מחד, לא היה הבעש"ט מעלה כלל את שאלת ההגעה. ומאידך, לאחר שנשאלה – אם לא היתה אפשרות, היה אור החיים מודיעו מלכתחילה שלא יבוא לארץ ישראל ולא שואלו בענין 'ראיית הקומה'.

השערת "הירים משה" (במידה והיא נכונה, ובהסתיגות מהערכתו שהרמח"ל ז"ל התגורר כשנה בירושלים שאין לה כלל על מה לסמוך כיוון שהיה הרמח"ל ז"ל לכל המאוחר כשנה בלבד בא"י וכדלהלן) יכולה לתת הסבר נפלא לקורות חייו של עט"ר הרמח"ל זי"ע, תורתו העצומה, סיבת רדיפתו ועלייתו לארץ ישראל.




ציר זמן רמח"ל אור החיים הבעש"ט



לאחר שגזרה החכמה העליונה ב"ה שלא הגיע עת חיבור ג' בחינות משיח בנפש רוח ונשמה, נסתלק רבנו חיים בן עטר זלה"ה לבית עולמו, ותוך פחות משנה נספה גם הרמח"ל הקדוש ונגנזו ב"קן ציפור" עד לקץ הימין.

ברית מנוחה
"וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" (דברים לד ו'). – כמעט!

אם סברת ירושלים נכונה, הרי שהרמחל ז"ל שהה שם זמן קצר וחזר לעכו, ולדאבוננו נספה עם צפורה אשתו ובנו יחידו יוסף (שם משוער) במגיפת הדבר שפרצה בארץ, ומאז כמעט ולא נודע מקום קבורת משה.

ישנן שתי עדויות כתובות סותרות ממקורות שונים אודות מקום מנוחתו, ושתיהן לוקות בחסר. אולם עדויות ממקורות אחרים שופכות אור על התעמולה ומאפשרות להגיע לידי הכרעה, ובכללן הגלויה הנדירה המכריעה ביניהן.

אגרת טבריה

הסברה המוטעה והידועה יותר בציבור (ללא ידיעה שיש בכלל סברה אחרת) טוענת שהרמח"ל נטמן בטבריה סמוך למערת רבי עקיבא וזאת בהסתמך על איגרת המיוחסת כביכול לרבני טבריה.

אגרת שמועת טבריה, נכתבה ע"י תלמידי ומעריצי הרמח"ל באירופא ולא ע"י רבני טבריה ומכאן נובעת הטענה שהיא מזוייפת. לדעת החוקרים, האיגרת נכתבה ע"י תלמידי הרמח"ל בפדובה שכנראה שמעו על דבר הסלקותו משדר"י א"י (שבאו לאסוף כספים לטובת עירם לאחר חידוש הישוב היהודי בטבריה). תוכנה, סיגנונה, מגמתה ושבחיה – נתחברו על ידי התלמידים באירופה שחתמו בטבעת המלך. הסברה נותנת, שאחרי שנות פולמוס ומריבה, ומעט שנות עדנה רצו הללו להלל ולפאר את רבם, וחפצו לקשור במעשה ממשי את ציונו במערת רבי עקיבא, שכידוע היה משורש נשמתו. לא מן הנמנע שגם יד שדר"י טבריה בחשה בכיסם.

הדיון בטענת הזיוף אינו חדש, והובאו ראיות וטענות שונות העוסקות בתוכן האגרת עצמה, התומכות לכאורה בטענת הזיוף לעומת המצדדים בה, אולם, כולם מסכימים שהאגרת נכתבה ע"י התלמידים ששמעו (לכאורה) משדר"י א"י, וכתבו (לכאורה) את האגרת "בשם רבני טבריה".

עצם מעשה הכתיבה בשם אחרים והצגתו כמקורי הוא זיוף, ובפרט שסגננו בגוף ראשון.

האגרת עצמה שאינה בנמצא – מעלה שאלה גדולה לגבי עצם מציאותה. יכול להיות שנכתבה מפי השמועה או ע"י מקור לא אמין והתגלגלה לידי הרב גירונדי זצ"ל, שהיה מעריץ גדול של הרמח"ל. בדפוס הראשון (שהוא המקור להלן) לא נזכרו כלל שמות החתומים לכאורה על האגרת, ו/או שהיו כאלה, ענין כשלעצמו לא מקובל, ובעייתי בפני עצמו.


הרב גירונדי זצ"ל

הרב מרדכי שמואל גירונדי זצ"ל נולד בשנת תקנ"ט (1799) 55 שנה אחרי פטירת עט"ר הרמח"ל זלה"ה. בשנת תקע"ח (1817) בהיותו בן 18 הוציא לאור את ספרו הראשון 'תוכו רצוף אהבה' העוסק בענייני מוסר ודרך ארץ. בהיותו בן 30 בלבד, מונה להיות ראש אבות בתי הדין ושני בקודש בעיר פאדובה, וכעבור שנה – לאחר פטירת רב העיר פאדובה נתמנה להיות רב העיר במקומו. הרב עסק רבות באיסוף ותיעוד קורות חיי רבני אטליה בכלל ופאדובה בפרט. בי"ג לחודש טבת שנת תרי"ב (1852) נפטר הרב בפתאומיות והוא בן 53 בלבד. טרם מותו, הספיק הרב לסיים את כתיבת ספרו "תולדות גדולי ישראל" אבל לא הספיק להדפיסו. בנו הביאו לדפוס במהלך שנת אבלו.

ב' מקורות מצויות בידינו לגבי קבורת הרמח"ל לכאורה בטבריה, ושניהם נכתבו ע"י אותו אדם – הרב מרדכי שמואל גירונדי זצ"ל.

מקור אחד בכתיבת ידו בדף הפתיחה למחברת "לקוטי קבלה", הכוללת אוסף מאמרים מדברי הרמח"ל. וז"ל:

"ליקוטי קבלה מספרים יקרים שחיבר הרב המופלא בנסתר ובנגלה הגאון החסיד המקובל האלוקי, התנא הקדוש רבינו משה חיים לוצאטו זלה"ה אשר פר'ח כאר'ז בלבנו'ן… וכו' … ואח"כ ויעל משה לשכון בארץ הקדושה ובעה"ק טבריא תוב"ב ויקרא ה' אל משה לחזות זיו שכינתו ביום כ"ו ניסן ליהנות מפרי מעשיו הטובים והישרים בעולם הנצחי: זי"ע".

באופן מפתיע, מציין הרב את יום פטירתו לכ"ו ניסן (?) ונראה כפליטת קולמוס.

דברי הרב הנכבד מסתמכים על שמועת אגרת טבריה שהוא עצמו פרסמה בספר "כרם חמד" כרך ב' (עמ' 61), שנדפס בשנת תקצ"ו (1836) וזה תוכן האגרת:

ציון הרמחל המטעה בטבריה"בת קול יוצאת מטבריא מכרזת ואומרת: על ההרים אשא בכי ונהי. איכה ישבה בדד. הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא, שמעו שמים והאזינו ארץ, כי הרב הכולל, המקובל האלהי, רכב ישראל ופרשיו, אור שהיה בישראל, בוצינא קדישא, מרנא ורבנא כמוהר"ר משה חיים לוצאטו – נפטר הוא וכל בני ביתו במגפה לפני ה' (בכ"ו אייר בעיר אק"א סמוך לטבריא ונקבר בטבריא אצל רבי עקיבא ע"ה. אשרי חלקו בעה"ז ובעה"ב, ואוי לנו כי נפל עטרת ראשינו.

צאו וראו כמה גדול היה זכותו של הצדיק הזה, כי היתה מן הנמנעות בדבר דלא אפשר שהיה יכול לילך בארעא קדושא, אבל הקב"ה שמסבב סביבות לקחו על כנפי נשרים והביאו בארצו הקדושה ארץ הצבי תוב"ב אצל רבי עקיבא ונפטר בכ"ו לחדש אייר. לכן הזהרו לעשות הספד גדול, כי אבל כבד זה לנו, גדול השריפה אשר שרף ה', כי תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו ורבים השיב מעון. לא קם עוד בישראל כמש"ה, ועתה אין בידינו כי אם לצדק את הדין ולומר: ברוך דיין אמת, צדיק הוא וצדיק דינו. ויהי רצון שבע"ה יהיה חלק, במחיצתו הקדושה, אכי"ר". (כרם חמד כרך ב' עמ' 61-62).

כל הטענות התומכות בקבורה בטבריה מבוססות רק על המקור הזה.

אגרת כפר יאסיף

אגרת "מחדשי הישוב בכפר יאסיף" פורסמה לראשונה בספר "שבולים בודדות" בשנת 1915 ע"י אפרים דייאנר, ואחריו דשו בה מספר חוקרים ובכללם החוקר אברהם יערי שעסק בתוכנה ובפרט בענין מקום מנוחת הרמח"ל ז"ל.

אגרת זו נכתבה ע"י יהודים תושבי המקום שפעלו לחדש את הישוב היהודי בכפר יאסיף. תאריכה ט"ו אלול תק"ז וחתומים עליה עשרה אנשים. האגרת נתנה ככתב המלצה לשד"ר ר' שלמה עבאדי, שסבב בתפוצות הגולה למטרת איסוף כספים לטובת חידוש הישוב במקום.

בעייתיות האגרת נעוצה בעובדה שמחברי האגרת והחתומים עליה רצו להאדיר את המקום ובין השאר כתבו אודות בית העלמין היהודי העתיק שבכפר, וברשימת הנקברים שהביאו – הזכירו גם גדולי עולם שכלל לא קבורים במקום אלא בגליל ובסביבה. מכאן נובעת טענת "הזיוף" כלפי איגרת זו, אם כי הטענה האמתית היא לגבי נכונות חלק מהפרטים המובאים באיגרת.

ברשימת הנקברים בבית העלמין היהודי העתיק במקום נזכר גם "משה לוסטו". האיגרת נכתבה כשלוש שנים לאחר פטירת הרמח"ל זלה"ה, ומספר סיבות טובות מביאות אותנו להאמין שאכן יש בה ממש, וכדלהלן.

גרסאות הרב גירונדי זצ"ל

כאמור לעיל, כעבור 17 שנה מפרסום מאמרו בכרם חמד – בשנת תרי"ג (1853) הודפס ספרו של הרב מרדכי שמואל גירונדי זצ"ל "תולדות גדולי ישראל", בעיר טריאסטה – Trieste. ספר זה סוקר את כל "תולדות גדולי ישראל ובפרט גאוני אטליה ורבני פאדובה". בתוך ספרו שילב הרב את ספר "זכר צדיקים לברכה" למוהר"ר חננאל ניפי זצ"ל, "שהעתקתי מכתיבת יד הרב המחבר עצמו, וצרפתיו בכור שכלי למלאות את דבריו".

תולדות גדולי ישראל הרב גירונדי הרב ניפי



הרב ניפי זצ"ל נולד בפירארה ולמד ברג'ייו. כשהוכר כגדול בתורה נקרא לעמוד בראש קהילת צ'ינטו "עד שנעשית כהיום היותר חשובה מכל סביבותיה". ושם, בעמ' 231 מעיד מביא הרב גירונדי ז"ל את עדות הרב ניפי ז"ל:

"ואני שמעתי מפי כמוהר"ר שלמה דוד מהזקנים נר"ו מ"ץ בק"ק לוג'ו, שבהיותו בפאריז סיפר איש נאמן, שרב גדול וחסיד כש"ת מוהר"ר מלאכי (הרב משה מלכי) העיד לו, שנמצא בעכו כשנפטר הרב לוצאטו, ששימשו איזה ימים קודם פטירתו, ומצאו ענו מאד, ובשביל זה טרח עצמו להוליכו לקברו בארץ ישראל זיע"א".

רבות ניתן ללמוד מעדות מאלפת זו השופכת אור יקרות על תעלומת תקופת ארץ ישראל.

הרב משה מלכי זצ"ל היה בנו של הרב רפאל ז"ל – דיין ורופא בירושלים ומהבודדים שנלחמו בש"ץ ובכת השפתאי"ם. בנו הרב משה, גר בצפת שימש ברבנות והנהיג קהילה, יצא לשליחויות שד"ר מטעמה בערי אירופה, גייס וריכז את התרומות וחילץ את צפת מקשיה ושפלותה.

"אותיות אשר תבואנה יעידון יגידון את כל התלאה אשר מצאתנו… הנאנקים דלי דלים ברעה ובצמא ובחוסר כל… ואין להם מושיע… והמה בוכים מה לעשות ומאין יבוא עזרם… ואנחנו לא נדע מה נעשה מקום רשעים… וחרבם תאכל בשר כי לא אדונים לאלה ואין כאן שרי מסים אנשי חיל לעזרה בצרות…" (מתוך אגרת בקשת עזרה עליה חתום הרב משה בן רפאל מרדכי מלכי זצ"ל 1728, בית מכירות ווינרס).

בזכות קשריו המצוינים עם השלטון זכה לחדש גם את הישוב בטבריה והביא אליה מאיזמיר את הרב חיים אבולעפיה זצוק"ל ואנשיו שנענו לפנייתו, עלו וחדשו את הישוב היהודי בעיר.

בשנת ת"ק, חלה הרב מלכי, חצי מגופו השתתק ונאלץ לפרוש מפעילותו הציבורית. בנוסף, כובד המיסים, מלחמות ומגפות גרמו לרבים מיהודי צפת לעזוב את העיר ובתוכם גם הרב מלכי ז"ל שעבר בשנת תק"א לגור בעכו. כארבע שנים לאחר מכן – בשנת תק"ה הסתלק הרב לבית עולמו.

מעדות הרב ניפי זצ"ל, עולה שאכן הרמח"ל זלה"ה נפטר ככל הנראה בשנת תק"ד – ולא כפי שסברו עד עכשיו בגלל אוסף עדויות נסיבתיות. העדר אגרות, עדות ראִיה אחרונה מחודש כסלו (סנגויניטי לעיל), ואגרת הרב חזק שלא נשלחה – תומכות בקביעה.


תוכן עדות הרב מלכי

אחותו של הרב מלכי ז"ל (בני הרב רפאל מרדכי מלכי ז"ל) היתה נשואה לרב משה חאגיז ז"ל שהיה ראש מחולל הפולמוס נגד עט"ר הרמח"ל ז"ל ורודפו. אין ספק שהיה הרב מלכי ז"ל מודע בכל פרטי הפולמוס, הן מצד קשריו עם הרב גיסו, והן מצד מסעותיו ברחבי אירופא. בעדותו מספר הרב מלכי ז"ל שלאחר שפגש את הרמח"ל בעכו, "שימשו איזה ימים קודם פטירתו, ומצאו ענו מאד". ונראה, כי לא בכדי אמר "ומצאו" – דהיינו שמצא היותו ההיפך מכל דברי הבלע והשטנה ששמע בעבר אודותיו.

עוד עולה מהעדות, שהרב מלכי זצ"ל הוליכו "לקברו בארץ ישראל" – דהיינו שדאג והשתתף בהלויתו וקבורתו בבית העלמין בכפר יאסיף – מקום קבורת יהודי עכו, למרות היותו חולה והיה לו הדבר לטורח גדול.

העיר עכו, נכללה בכיבוש הארץ ע"י יוצאי מצרים אבל לא נכללה בכיבוש עולי בבל, ולכן נמצאה במחלוקת הפוסקים לענייני מצוות התלויות בארץ. הרמב"ם בפסיקתו כותב:

"אי זו היא סוריא. מא"י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל – כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד שנער וצהר – הרי היא כסוריא, אבל עכו חוצה לארץ כאשקלון והם תחומי א"י" (הלכות תרומות א, ט).

בגלל החשש ההלכתי נהגו יהודי עכו להוליך את נפטריהם "לקבורה בארץ ישראל" ולהטמינם בבית העלמין כפר יאסיף הנמצא מזרחית לעכו ובמרחק שעתיים הליכה.



עדות הרב מלכי זצ"ל שטרח בקבורתו סותמת את הגולל על שלל השמועות וההשערות.

בנוסף, יום כ"ו אייר תק"ד חל ביום שישי ערב שבת בחוקתי. באותו הזמן, ארץ ישראל היתה מוכת מגיפות ורווית מלחמות.
אין מציאות שילינו מת שנפטר במגיפה בערב שבת עד ליום ראשון להוליכו לקבורה בטבריה (ראה להלן עדות ספר "חבת ירושלים").
אין שום אפשרות לטלטל גופה בערב שבת עד לטבריה – כברת דרך ארוכה מאוד מאוד בדרכי עפר משובשות ביותר באותם השנים.
ועוד פחות סביר, שיתירו השלטונות להעביר גופה שנספתה במגפה לחבל ארץ מרוחק מתוך חשש להרחבת המגיפה רח"ל. (ראה, טענת יערי)
כאמור לעיל, באותם השנים לא היה הרמח"ל דמות כל כך בולטת ומוכרת בארץ ישראל, וספק גדול אם בכלל אנשי טבריה המתחדשת הכירו אותו, ויותר מכך, גם הרב מלכי ז"ל הכירו ועמד על ענוותנותו רק בערוב ימיו מעצם היותם "שכנים" בעכו.

כשנה לאחר פטירת הרמח"ל זלה"ה, הסתלק הרב מלכי לבית עולמו וגם הוא נטמן בכפר יאסיף. כתובת המצבה על קברו מזוהה וברורה. ככל הנראה, המצבה הגדולה הצמודה אליו היא מצבת קברו של הרמח"ל זלה"ה. ב' המצבות הצמודות הן הגדולות ביותר בבית העלמין ובמרכזו. לצד מקום מנוחת הרמח"ל (דרומית אליו) נמצאים ב' שרידי קברים. האחת גדולה, מוגבהת בחגורת אבנים ונטולת לוח אבן, ואחת של ילד עם שקע עגול בפינתה. סביר להניח שב' הקברים הם מקום מנוחת אשתו צפורה ובנו (יוסף?) שנספו עמו במגיפה. על ציון הילד מונחת אבן מצבה נושאת שרידי כתובת חרוטה. ניתן לזהות בבירור את השם "יוסף" ולצידו חלקי אותיות שבורות שצורתן כאותיות ר' ס' יו' (ר=ל, ס, יו=ט) אולי שאריות שנותרו מהמילה "לֻסָטוֹ" (וכפי שנכתב באגרת "כפר יאסיף").



בתמונה: שמאל למטה – מצבת הרב מלכי ז"ל, לפניו מימין לשמאל – מצבות הרמח"ל, אשתו ציפורה ובנו יוסף (?).

הכרעת הרב גירונדי זצ"ל

כאמור מאמרו הראשון של הרב גירונדי ז"ל ו"אגרת טבריה" הודפס ב"כרם חמד" בשנת 1836 ובמקביל כתב במחברתו את הערכת כ"ו בניסן כדלעיל.

כעבור 17 שנה, כתב הרב גירונדי זצ"ל את ספרו "תולדות גדולי ישראל". בערך "הרב משה חיים לוצאטו" לא הביא הרב את תולדות חייו אלא מפנה את הקורא: "עיין מה שכתבתי עליו בכרם חמד חלק שני" וכו' (שם עמ' 226). אבל, במקום להביא את מאמרו שלו, צרף במקום את מאמרו של הרב ניפי זצ"ל העוסק בתולדות חיי הרמח"ל ז"ל.

מדוע בחר הרב גירונדי ז"ל להזכיר רק ברמז מראה מקום את מאמרו העוסק בתולדות הרמח"ל ז"ל (הכולל את אגרת טבריה) ובמקום זאת, בחר להביא בספרו הגדול את מאמר הרב ניפי זצ"ל, ועדות הרב מלכי? מדוע לא הזכיר כלל את ענין טבריה?

נראה, כי הרב שוכנע שתיעוד הרב ניפי ז"ל ובכללה עדות הרב מלכי זצ"ל אמינות ומבוססות יותר.

על כן: הרמח"ל זלה"ה ובני ביתו נקברו בכפר יאסיף בשנת תק"ד והוא בן 37 בלבד.



מצב בית העלמין

בגלל הזנחה, שוד אבנים והרס קברים, חרב בית הקברות בכפר יאסיף. מקום מנוחתו המשוער ע"פ החוקרים והנסיבות שהובאו לעיל בסמוך לקברו של ר' משה מלכי זצ"ל מצויין במצבת שיש מחודשת.

(ראה דיון בעניין האגרת בקישורים בתחתית העמוד ובפרט בחוברת של אורי כהנא).



הילולת הרמח"ל הקדוש שהתקיימה לראשונה בכפר יאסיף תשע"ו



תיעודים ועדויות השוללות סברת טבריה
תיאורי מסע, עדויות ראייה וסקירות רחבות שהובאו בספרים השונים שסקרו את טבריה מיום פטירת הרמח"ל ועד לראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת – לא הוזכר כלל עניין מקום מנוחת הרמח"ל בטבריה. בכל הספרים מכל התקופות השונות, מתארים העדים רק את קבר רבי עקיבא, ורובם מציינים שסביבו נמצאים קברי כ"ד אלף תלמידיו.

וחפשתי אני הכותב (דויד שלם) ימים ושעות רבות בכל ספרי המסעות שידי משגת שנכתבו עד לשנת תר"צ (1930) אחרי עדות ופיסת מידע שתתמוך בקיום ציון הרמחל לצד מערת ר' עקיבא – והעלתי חרס. ובפרט בספרים המאוחרים יחסית הבאים:

ספר "חבת ירושלים", ירושלים תר"ד (1884) מתאר המחבר (עמ' כב, ע"ב) את קברו של רבי עקיבא וסביבות המערה, ולא מזכיר כלל את קבר הרמח"ל. ולעומת זאת, מזכיר מחבר (עמ' ו, ע"ב) את "כפר יציב ב' רפויה וה' צ' כמו ס'" וכתב "שיש ב' שעות מעכו – כפר יציב. ושם מעט יהודים כמו ך', והם עובדי אדמה, והיא ארץ ישראל ממש. והמת, מולכים מעכו לכפר הנזכר. ואם אי אפשר להוליכו לשם, שמת בשבת (ה"ה: ויצטרכו להלינו עד ליום ראשון) או שאר אונס – קוברין אותו בבה"ק שבעכו". (ראה מפה לעיל).

ספר "טובת מראה" להרה"צ רפאל אוחנה זצ"ל משנת תרנ"ז (1897) המוקדש כולו לר' עקיבא, סוקר הרב בפרוטרוט את קברות הצדיקים שבאזור ולא מזכיר את כלל שיש קבר או ציון לרמח"ל, ויותר מכך, נותן הסבר "מוזר ביותר" לסיבת בנית קבר לרבי עקיבא. בעמוד ס"ז ע"ב הביא הרב "מעשה נורא" וזה לשונו:

"שמעו נא דברי אשר שמעתי מזה כמה שנים מפי זקן הכשר כה"ר אברהם סתהון נ"ע, אשר היה שמש לרבנים הראשונים כמלאכים. ומפיו ממש שמעתי מעשה שהיה בישמעאלי אחד בעיה"ק טבריה שהיתה, לו שפחה אחת חרשת שדברו בה חכמים – לא שומעת ולא מדברת. והישמעאלי הנזכר איש וביתו הכבידו עולם עליה בשירות והצוחות והכאות וכיוצא, וכל דבר הקשה יתנו לה, וכל דבר הקטון ישרתו אותו שאר המשרתים.

באופן פעם אחת הכתה אותה גבירתה מכות אכזריות, והיא אין לה פה לדבר, ותברח מפניה אל מחוץ לעיר. וכאשר נטו צללי ערב עלתה אל ההר חמד אלקים הנזכר וישבה בתוך המערה הנזכר, ויהי בחצי הלילה ותראה איש אלקים קדוש הוא רבי עקיבא זיע״א

– ויאמר לה, "מי את"?

ולא השיבה אותו דבר לבעבור שהיא חרשת כנזכר.

– ויען ויאמר לה, "דברי תכף".

– אזי פיה פתחה וענתה ואמרה, "אני שפחת פלוני ומפני שרי גברתי אנכי בורחת, כי הכבידו עלי הרבה ולא יכולתי לסבול".

– אזי אמר לה רבי עקיבא זיע״א, "באי לקטי אבנים".

ותכף עמדה ונשאת ולקטה משם אבנים.

– אמר לה, ״עשי שורת אבנים בכאן במקום הזה", וגם הוא זיע"א כנגדה עשה לו שורה אחרת.

– ויען ויאמר אליה, "שמעי בת וראי והטי אזנך, והיה בבקר השכם, תלך לאדונייך והשתחוי לו, ותאמרי לו שילך עמך אצל הרב של העיר, ויאמר לו יביא אומן ויבנה בכאן צורת קבר כי זה הוא המקום המכוון כנגד מקום מנוחתי למטה בתוך המערה.

ויהי בבקר, בטרם יכיר איש את רעהו ירדה מההר והלכה בזריזות גדולה לדפוק על שער חצר אדוניה, והמה קמו, עמדו ופתחו השער והנה היא לא״ה שפחתם. ותדבר אליהם כדברים האלה דבר אלי אדוני הארץ והוא גרמא למשיח אלמים, וכך וכך היה המעשה. ואזי תכף עמד על עמדו אדוניה והוליכה בידו אצל הרב, והיה קדוש ה׳ נורא מאד, שכל הגוים יודעים כי שפחתו אלמת, וזה ידוע לכל באי שער עירו. ותכף אחר תפילת שחרית עלה הרב בעצמו, ויעלו עמו כמה רבנים והאומן גם כן עמהם, ומצאו שתי שורות אבנים במקום ההוא כאשר אמרה, ותכף בנו המצבה הזאת הנראת בראש ההר. עד כאן שמעתי מפיו שזה היה בימיו".

סיפור זה, תמוה ככל שיהיה, הביאו הרב אוחנה זצ"ל בשם הרב סתהון זצ"ל, לסיבת בנית מצבת קבר רבי עקיבא מעל המערה – מכוון ממש כנגד מקום מנוחתו.

ספר "טבור הארץ" להרה"צ קליערס משה זצ"ל שנכתב בשנת תרס"ו (1914). תיעוד העיר טבריה בכלל וכל סביבותיה. בספר (עמ' צט' ב') מוזכר רק מקום קבורת רבי עקיבא ותלמידיו. גם כאן, לא נזכר הרמח"ל ואפילו ברמז.

לפי דברי השבח וההלל ש"באגרת טבריא" אין ספק שהמחברים הנ"ל תושבי המקום, לא היו מתעלמים מ"המקובל האלהי, רכב ישראל ופרשיו, אור שהיה בישראל, בוצינא קדישא, מרנא ורבנא" ובוודאי שלא ניתן היה להתעלם מהקבר ש"גודלו כקבר הרמב"ם" כעדותו המאוחרת של הרב טולידאנו להלן.

ספר "מסעות משה" משנת תרפ"ה (1925) להרה"ג טננבוים משה בן מנחם מנדל זצ"ל. תיעוד מסעותיו בא"י. וכך כתב בעמ' קל"ז: "רבי משה חיים לוצאטו, מ"ק בעיה"ק טבריא וקברו לא נודע כעת. יום פטירתו כ"ו אייר".



ספר טוב רא"י.

בשנת תרצ"ד (1933) הדפיס הרב יוסף חיים ילוז ז"ל את ספרו טוב רא"י. תוכנו מכיל קובץ "שמות אנשי שם, רבני טבריא וגאוניה וחכמיה וגדוליה" החל משנת ת"ק "מצבותם וקבורתם". הספר אינו תיאור עובדתי מדעי אלא מכיל גם ספורי מעשיות, פולקלור, ואגדות.

בערך האות ל', (עמ' סו) מופיעה לראשונה העדות והמקור להמצאת מצבת הרמח"ל לכאורה בטבריה. בראש הערך, מתאר הכותב:

"על תולדותיו של הרמח"ל וישיבתו "אור תורה"… הוא חיבר ספרים רבים בקבלה ושירים בעיר עכו…".

מידע זה שגוי, אינו נכון בעליל, ולכולי עלמא אין בו אפילו שמץ של אמת. לאחר מכן כתב:

"נפטר במגיפה… בעיר עכו, ומשם הובל לקבורה לעיה"ק טבריה בראש ההר המערבי, סמוך למערת רע"ק (רבי עקיבא) זיע"א. רבני אה"ק (ארץ הקודש) פרסמו אז את דבר מותו בעולם בכרוז זה…".

ובהמשך דבריו מביא את אגרת טבריה. (ראה כאן ובנספחים). מתוכן דבריו, ניתן להיווכח בוודאות, שהכותב הנכבד – כלל לא הכיר את תולדות חיי הרמח"ל.

באותו הספר – בערך האות ס' (עמ' פז) מספר הכותב בתולדות חייו של ר' אברהם סיטון, הוא הרב סתהון ע"ה דלעיל. לדבריו נולד הרב סטהון בבגדד, עלה וקבע את מושבו בטבריה. הרב ילוז מביא "מעשה נורא" ששמע "מרבני טבריה משמו, שספר ב' מעשיות", ומצטט את המעשה המוזר שהביא הרב אוחנה ז"ל בספרו "טובת מראה", תוך כדי עריכה קלה והתאמות לשון.

בתוך המעשיה שהביא כתב הרב ילוז הערה בסוגרים (ראה כאן נספחים) וזה לשונה:

"…ויען ויאמר לה שמעי בת וראי והטי אזנך בבקר השכם לכי אל אדוניך והשתחוי לו ואמרי לו שילך עמך אצל רב העיר ויאמר לו יביא אומן ויבנה במקום הזה צורת קבר [הוא הקבר של רמח״ל שנקבר בטבריה על ראש ההר המערבי מול עיה״ק טבת״ו ומכוון ממש נגד המערה הסגורה בתוך ההר שנטמן בה ר׳ עקיבא זיע״א], וזה המקום מכוון ממש כנגד מקום מנוחתי למטה בתוך המערה…".

במעשה הנורא שהביאו הרב אוחנה ז"ל נאמר מפורשות שזו היא מצבת רבי עקיבא הנראית בראש ההר. כעבור 36 שנה, הוסבה המצבה להיות ציון הרמח"ל. ההערה שכתב הרב ילוז ז"ל בסוגרים "הוא הקבר של רמח״ל שנקבר בטבריה על ראש ההר המערבי מול עיה״ק טבת״ו ומכוון ממש נגד המערה הסגורה בתוך ההר שנטמן בה ר׳ עקיבא זיע״א" היא התוספת שלו וראשית השיבוש!

לדבריו, מצבת הרמח"ל הגדולה בת יותר מאה השנה ונצבת "על ראש ההר המערבי מול עיה״ק טבת״ו ומכוון ממש נגד המערה הסגורה בתוך ההר שנטמן בה ר׳ עקיבא זיע״א" – אלא:

שמתועדת כמצבת רבי עקיבא במעשיה המקורית שציטט.
משום מה לא נזכרת המצבה כלל בשום ספר מסע ועדות שהבאנו בסקירת הספרים לעיל.
נעלמה מהתמונת הגלויה (להלן "הכרעת…) שצולמה כעשרים שנה בלבד – קודם הדפסת הטוב רא"י.
וכן נעלמה מעיני "מסעות משה" שהדפיס עדותו שמונה שנים קודם הדפסת הטוב רא"י.
ועוד תמוה, שהטוב רא"י "הרחיק עדותו" תרתי משמע, ולא רמז אפילו בקוצו של י' אודות "המעשה הנורא" בסקירת תולדות חייו של הרמח"ל (21 עמודים קודם לכן).



אגרות רמח"ל

בשנת תרצ"ז (1937) יצאו "אגרות רמח"ל" לראשונה לאור בספר "ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו" בהוצאת דביר (הודפס מחדש ע"י "מכון רמחל" ירושלים תשס"א). בשנות חקירת האגרות ופענוחם, ניסה המהדיר גינצבורג להתחקות אחרי אגרת שמועת טבריה והממצאים שבשטח, ולעמתם בסברת כפר יאסיף שטען החוקר יערי (החוקר הראשון שעימת בין תכני האגרות ונדרש להכרעה). בתום הבירור, כתב המהדיר בספרו (בכרך ב' עמ' תע):

"יערי מחליט… שמקום קברו של הרמח"ל אינו בטבריה אלא בכפר יוסף – דבר זה עדיין מוטל בספק גדול. מר ברוך טולידאנו מטבריה כותב לי בנדון זה במכתבו מיום ר"ח אב תרצ"ז:

קבר הרמח"ל ידוע כאן, על פי המסורה שכמעט אין לפקפק באמתותה, אצל המערה של ר' עקיבא במעלה ההר הנשקף על-פני העיר: וכיון שהקבר גדול בגודל קבר הרמב"ם בערך, הוא נראה היטב מן העיר. — על הקבר של הרמח"ל אין שום כתובת".

ומסיק גינצבורג:

"הדבר ברור איפוא, כי השאלה עודנה צריכה עיון".





"מכון רמח"ל" בירושלים, הדפיס בשנת תשס"א מחדש את האגרות. 15 שנה קודם לכן, הוציא המכון את ספרו הראשון "יסוד עולם" (ירושלים תשמ"ו), ושם מופיעה התייחסותו הראשונה של ראש המכון – הרב שריקי שליט"א לנושא:

"לגבי מקום קבורתו ע״י רבי עקיבא אין זה אלא מסורת חדשה במקורות שאינם מוסמכים. ובקודש חזיתי ספרו של החכם המקובל ר׳ סלאמן המוצפי, ולדעתו ספק גדול היא שנקבר בסמוך לרבי עקיבא כפי שאומרים העולם ולא נהג להשתטח שם על המצבה מעולם!
ואם ישאל הקורא מה עם המצבה שליד רבי עקיבא? אפשר לאמר שקודם כל המצבה היא חדשה ולפני כן הייתה מצבת אבנים הנזכרת במעשה שמובא בספר "טובת מראה". והמצבה הנ״ל שמשה ציון לעולים להר מכיוון העיר לדעת את מקום מערת רבי עקיבא וכנזכר ג״כ "באוצר מסעות" של מרן החיד״א" (יסוד עולם עמ' לו-לז).

כעבור מספר שנים, חזר בו הרב הנכבד מסיבה לא ברורה – ללא שהתגלו מסמכים או עדויות חדשות. ומשום מה, בהוצאה החדשה של האגרות (מכון רמח"ל ירושלים תשס"א) הועתקה העדות הנ"ל (בעמ' תמג) אבל הושמטה העובדה "על הקבר של הרמח"ל אין שום כתובת", וכן בכל פרסומי המכון.



מכלל העדויות הכתובות והמודפסות עולה: הציון בטבריה נבנה ככל הנראה לפני כתשעים שנה בלבד ע"י צדיקים תמימים (להלן), על סמך אגרת מזוייפת ושבוש סיפור מוזר על שפחה חרשת אלמת.

הכרעת מקום קבורת הרמח"ל
בגלויה נדירה משנת 1913 נראה צילום קבר רבי עקיבא. התמונה צולמה מדרום לצפון. מעל המערה נראה מבנה לבן ובפתחו עומד אדם, ונראה שהיא המצבה ו/או מבנה שהוקם מעל המצבה שתיאר "הטובת מראה" המכוונת כנגד המערה שלמטה. ברחבה שלפני המבנה – היכן שנמצא היום לכאורה ציון הרמח"ל – לא נראה דבר! בהסתמך על עדות "מסעות משה" דלעיל משנת 1925 רואים באופן חד משמעי כי לא היתה כל מצבה או ציון או סימון כל שהוא למצבת הרמח"ל ז"ל לפחות עד לשנת 1925.









הצעת פתרון תעלומת בנית הציון בטבריה
בשנות ה-20 של המאה הקודמת החלה התעוררות גאולת קרקעות בטבריה (הרבנים טולידאנו להלן). כבר בשנת 1927 החלו להוודע אגרות רמחל (שהודפסו כעשור לאחר מכן). מאן דהו, הזדרז והציב מצבה סמוך למערת רבי עקיבא, ובמקביל הרב ילוז חתם קיומה בשיבוש המעשייה. בגלויה נוספת שהתגלתה לאחרונה משנות השלושים נראה הציון ממש בימיו הראשונים. כהצעת החוקרים שהביאם הרב שריקי שליט"א להלן – לא מן הנמנע כי גל האבנים שציין את מיקום מערת רבי עקיבא – הפך להיות:

"ציון מצבת רבנו משה חיים לוצאטו, בעל מסילת ישרים".





סיכום:

נראה, כי סביב תחילת פענוח ועריכת האגרות שבהוצאת "דביר" והנסיון להתחקות אחרי אגרת שמועת טבריה, נבנה הציון, ולזה כיוון הרב טולידאנו בתשובתו למהדיר גינצבורג "קבר הרמח"ל ידוע כאן". הרב ברוך טולידאנו ז"ל ואחיו הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל, טרחו מאוד בגאולת קרקעות טבריה ושיקום קבריה, וכשהחלה האגרת להתעורר, האמינו בתום לב שיש בה אמת, והזדרזו באותן השנים (קודם יציאת הספר) לבנות מצבה, וזו היא המצבה המוכרת היום בטבריה. המצבה שבנו, זהה לאותה המצבה ששיקמו ובנו קודם לכן על קברו של הרמב"ם בטבריה (ואולי אפילו נבנתה ע"י אותו בנאי). לא בכדי כתב הרב במכתבו "שהקבר גדול בגודל קבר הרמב"ם בערך". הכיתוב הנמצא על המצבה הוא תוספת מאוחרת וכעדותו, הייתה נעדרת בשנותיה הראשונות של המצבה, "על הקבר של הרמח"ל אין שום כתובת".







למסקנה, ע"פ כל העדויות והמובאות דלעיל, נראה כי מצבת הרמח"ל בטבריה הוקמה בראשית שנות התר"צ (שנות ה-30 של המאה הקודמת) על סמך חשיפה לתעודה מזוייפת ושיבוש אגדה על שפחה ישמעאלית חרשת אילמת.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15519
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

בית העלמין בכפר יאסיף

הודעהעל ידי איש_ספר » ו' ינואר 24, 2020 7:39 am

אמש הוצרכתי לסדר משהו בעיר צפונית, ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי גם בבית הקברות שבכפר.
ראיתי עצמות מפוזרות, ככל הנראה מסחף של גשמים, ליד הגדר ראיתי משהו שנראה כמו גולגולת של נפל ומתחתיו עפר תיחוח שורץ תולעים.
עכ"פ ראיתי שם מחזה מתמיה, חשבתי שהוא חדש שכן בביקורי לפני שנתיים לא הבחנתי בו, אבל הנה אני רואה זכרו בתמונה המופיעה בלינק שלמעלה וכנראה לא מדובר בתמונה חדשה
כאן קברו של הרמח"ל שנקבע לפי השערה ובשל סמיכות הקבר לקבורת ר"מ מלכי שמצבתו והכיתוב שעליהם שרדו
בית-עלמין-מבט-לצפון.jpg
בית-עלמין-מבט-לצפון.jpg (209.39 KiB) נצפה 5686 פעמים

ועתה שימו לב לזה
רמחל-בית-קברות-כפר-יאסיף.jpg
רמחל-בית-קברות-כפר-יאסיף.jpg (143.78 KiB) נצפה 5686 פעמים

המצבה התכולה שאתם רואים את צידה בצד התמונה גם עליה רשום מצבת רמח"ל, ומע"ז אגודת אהלי צדיקים.
הקיצור שתי מצבות של רמח"ל בסמיכות של מטר ומחצה. מחזה כזה עוד לא ראיתי...

ברוז
הודעות: 1671
הצטרף: ו' מאי 12, 2017 12:10 am

Re: קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי ברוז » ד' אפריל 01, 2020 6:58 pm

מצאתי בנקיונות הפסח.
(איני יודע את שם העיתון ואת תיארוכו).
קבצים מצורפים
1.png
1.png (781.78 KiB) נצפה 4926 פעמים

משוש דורים
הודעות: 934
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי משוש דורים » ה' מאי 26, 2022 7:38 pm

חזרתי עתה מתפלה בביה"ח דכפר יאסיף לרגל הילולת הרמח"ל, ראיתי שהקימו אהל עראי על המקום המיוחס לציונו, אך מצב בית החיים נראה ירוד, קוצים וברקנים בכל סביבותיו, ומן הראוי שיהא מי שיטפח יותר את המקום.

וונדרבר
הודעות: 1671
הצטרף: ב' אוקטובר 06, 2014 3:04 pm

Re: קברו של רבי יהודה [זרחיה] אזולאי ז"ל

הודעהעל ידי וונדרבר » ו' מאי 27, 2022 12:20 am

ברוז כתב:מצאתי בנקיונות הפסח.
(איני יודע את שם העיתון ואת תיארוכו).

המאמר "השומר בבית הקברות היהודי בכפר יסיף"
התפרסם בעיתון הצופה 28 נובמבר 1969 עמוד 13
https://www.nli.org.il/he/newspapers/hz ... ?srpos=1&e

משה פרץ
הודעות: 263
הצטרף: ב' מאי 18, 2015 5:41 pm

Re: בית הקברות בכפר יאסיף והחכמים הקבורים בו

הודעהעל ידי משה פרץ » ו' מאי 27, 2022 7:54 pm

איש_ספר כתב:
משוש דורים כתב:https://ramhal.net/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%97%D7%9C/%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%97%D7%9C/



ספר "טובת מראה" להרה"צ רפאל אוחנה זצ"ל משנת תרנ"ז (1897) המוקדש כולו לר' עקיבא, סוקר הרב בפרוטרוט את קברות הצדיקים שבאזור ולא מזכיר את כלל שיש קבר או ציון לרמח"ל, ויותר מכך, נותן הסבר "מוזר ביותר" לסיבת בנית קבר לרבי עקיבא. בעמוד ס"ז ע"ב הביא הרב "מעשה נורא" וזה לשונו:

"שמעו נא דברי אשר שמעתי מזה כמה שנים מפי זקן הכשר כה"ר אברהם סתהון נ"ע, אשר היה שמש לרבנים הראשונים כמלאכים. ומפיו ממש שמעתי מעשה שהיה בישמעאלי אחד בעיה"ק טבריה שהיתה, לו שפחה אחת חרשת שדברו בה חכמים – לא שומעת ולא מדברת. והישמעאלי הנזכר איש וביתו הכבידו עולם עליה בשירות והצוחות והכאות וכיוצא, וכל דבר הקשה יתנו לה, וכל דבר הקטון ישרתו אותו שאר המשרתים.

באופן פעם אחת הכתה אותה גבירתה מכות אכזריות, והיא אין לה פה לדבר, ותברח מפניה אל מחוץ לעיר. וכאשר נטו צללי ערב עלתה אל ההר חמד אלקים הנזכר וישבה בתוך המערה הנזכר, ויהי בחצי הלילה ותראה איש אלקים קדוש הוא רבי עקיבא זיע״א

– ויאמר לה, "מי את"?

ולא השיבה אותו דבר לבעבור שהיא חרשת כנזכר.

– ויען ויאמר לה, "דברי תכף".

– אזי פיה פתחה וענתה ואמרה, "אני שפחת פלוני ומפני שרי גברתי אנכי בורחת, כי הכבידו עלי הרבה ולא יכולתי לסבול".

– אזי אמר לה רבי עקיבא זיע״א, "באי לקטי אבנים".

ותכף עמדה ונשאת ולקטה משם אבנים.

– אמר לה, ״עשי שורת אבנים בכאן במקום הזה", וגם הוא זיע"א כנגדה עשה לו שורה אחרת.

– ויען ויאמר אליה, "שמעי בת וראי והטי אזנך, והיה בבקר השכם, תלך לאדונייך והשתחוי לו, ותאמרי לו שילך עמך אצל הרב של העיר, ויאמר לו יביא אומן ויבנה בכאן צורת קבר כי זה הוא המקום המכוון כנגד מקום מנוחתי למטה בתוך המערה.

ויהי בבקר, בטרם יכיר איש את רעהו ירדה מההר והלכה בזריזות גדולה לדפוק על שער חצר אדוניה, והמה קמו, עמדו ופתחו השער והנה היא לא״ה שפחתם. ותדבר אליהם כדברים האלה דבר אלי אדוני הארץ והוא גרמא למשיח אלמים, וכך וכך היה המעשה. ואזי תכף עמד על עמדו אדוניה והוליכה בידו אצל הרב, והיה קדוש ה׳ נורא מאד, שכל הגוים יודעים כי שפחתו אלמת, וזה ידוע לכל באי שער עירו. ותכף אחר תפילת שחרית עלה הרב בעצמו, ויעלו עמו כמה רבנים והאומן גם כן עמהם, ומצאו שתי שורות אבנים במקום ההוא כאשר אמרה, ותכף בנו המצבה הזאת הנראת בראש ההר. עד כאן שמעתי מפיו שזה היה בימיו".

סיפור זה, תמוה ככל שיהיה, הביאו הרב אוחנה זצ"ל בשם הרב סתהון זצ"ל, לסיבת בנית מצבת קבר רבי עקיבא מעל המערה – מכוון ממש כנגד מקום מנוחתו.

יש לציין שבספר טובת מראה הביא דברי ס' שם הגדולים החדש שרמח"ל קבור בטבריא. וראה עוד בהוצאה החדשה עמוד רכח וב- https://gilyonot.blogspot.com/2020/04/blog-post_26.html ובס' חזון טברימון.


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 123 אורחים