פורום אוצר החכמה

ידוע לי כי הוציא לאור חלק מספרי ר מאיר שמחה מדווינסק לאחר מותו ושר' אליעזר פלצינסקי היה מתלמידיו.
בעקבות מאמר במוסף התורני של המבשר (אחד המאמרים הטובים שקראתי בעיתון זה) התברר לי כי נבחר למלא את מקומו של רי"ח זוננפלד ברבנות ירושלים
עוד בחיי חיותו של הרב זוננפלד אלא שבעקבות מחלוקות שונות חזר בו מהסכמתו.

האם למישהו יש פרטים על תולדותיו, גדלותו, מדוע ראו לבחור דווקא בו, קשריו עם האור שמח?

אשמח למקורות.

היה תלמיד של הגרמ"ש (במקור ברוך מזכיר באיזה מקום כתבי רמ"ש שראה אצלו)
יש עליו מאמר באלה אזכרה ח"ד המצוי באוצר.
גם הרב רבינר כתב עליו מאמר בספר יהדות לטביה (עדין אינו באוצר) והנני לעלותו בזה:




על הנסיונות להביאו לירושלים שלא צלחו, (ועל הרב קוק שהסכים ושוב חזר בו) יש חומר רב בכתובים, ראה המצוין בחברה ודת של פרידמן עמודים 346 - 347 

ראיתי פעם מכתב נדפס מביה"ד הירושלמי (פרושים וחסידים, כלומר שישה דיינים) של תומכי הראי"ה - הרצ"פ, ר' פישל ברינשטיין וכו' - המודים לרמ"מ זק על שנמנע מלבוא לירושלים למלא את מקום הרי"ח זוננפלד. וזמן הפרשה היה לאחר פטירת האחרון, בקיץ תרצ"ב וחורף תרצ"ג.

את הספר הנפלא משך חכמה על התורה הוא הוציא לאור מכת''י של האור שמח שהיו ברשותו .כיון שהאו''ש נפטר ל''ע בלי השאיר זש''ק

רבטוב כתב:את הספר הנפלא משך חכמה על התורה הוא הוציא לאור מכת''י של האור שמח שהיו ברשותו .כיון שהאו''ש נפטר ל''ע בלי השאיר זש''ק

לאו"ש היתה בת אשת ר' אברהם לופטביר.

איש_ספר כתב:

רבטוב כתב:את הספר הנפלא משך חכמה על התורה הוא הוציא לאור מכת''י של האור שמח שהיו ברשותו .כיון שהאו''ש נפטר ל''ע בלי השאיר זש''ק

לאו"ש היתה בת אשת ר' אברהם לופטביר.

ונטרפה דעתה כידוע. כך שבתכלית לא הי' כאן המשך.

מאוסף ר' צבי ביאלסטוצקי:

בעה"י ל"ה למב"י.
לחתני היקר מ' יצחק מאיר הכהן שי'
לפי עניות דעתי יוכל הרב ר"מ ז'ק מריגא לסמוך על הרבנים ובראשם הרה"ג רח"ע שליט"א שיכול לקבל הרבנות בירושלים תובב"א.
במקום הרה"צ רח"ז ע"ה.
ואולי יעלה בידו לאחד כל היראים באגודה אחת.
חותנך הדו"ש אברהם מרדכי אלטר

אאל"ט, בתו של האו"ש נפטרה בחייו, אחר שנתגרשה מבעלה הגאון.
כשנפטר האו"ש, ולא היה מי לשבת עליו שבעה (אשתו נפטרה זמן קצר לפניו כידוע המעשה על זה), צוה הראגוצ'ובר להושיב המטה בביתו, ואח"כ לנהוג שם כבבית האבל.

***************
הנה מכתב מרבי מנחם מענדל ז"ק, מתשרי תרצ"ב, שנשלח להנהלת ישיבת "תורת חיים" בירושלים, יחד עם כספי תרומת נדיבה וברכת גמר חתימה טובה.

חתנו של הרב ז"ק היה ר' ישראל משה כלאב, תלמיד הגרנ"ט והגרש"ש. הוא כיהן כר"מ בישיבה שייסד חותנו הרמ"מ ז"ק בריגה. שניהם נספו שם בריגה ע"י הנאצים ימ"ש.

יחד עמם היה הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך רבה של המבורג, שנשלח מקהילתו לריגה עם אשתו וילדיו הקטנים (אשר מהם ניצל רק בנו הג"ר שלמה שליט"א בעל 'משכיל לשלמה'. מילדיו הגדולים כמה מהם כבר היגרו לחו"ל לפני כן).

איש_ספר כתב:מאוסף ר' צבי ביאלסטוצקי:

הקובץ המצורף מכתב.JPG לא זמין יותר.

בעה"י ל"ה למב"י.
לחתני היקר מ' יצחק מאיר הכהן שי'
לפי עניות דעתי יוכל הרב ר"מ ז'ק מריגא לסמוך על הרבנים ובראשם הרה"ג רח"ע שליט"א שיכול לקבל הרבנות בירושלים תובב"א.
במקום הרה"צ רח"ז ע"ה.
ואולי יעלה בידו לאחד כל היראים באגודה אחת.
חותנך הדו"ש אברהם מרדכי אלטר

המדובר כמובן על טענתם של אנשי ועד הכללי, שאין לרב ז'ק לבוא לירושלים משום הסגת גבולו של הרב קוק, ולפי המובן האמרי אמת מחווה דעתו שאין לר' מענדל ז'ק להתחשב בטענתם ורשאי הוא לסמוך על הרבנים ועל צבאם הגרח"ע.
------------------
בקובץ פרי תמרים של סאטמער התפרסמה תשו' הרוגצ'בער בפרסום ראשון, לדבריהם היא נכתבה אל אנשי הרב קוק שביקשו למנוע את בואו של הרב ז'ק כאמור. ראו כאן
----------------------------

בור הגולה כתב:חתנו של הרב ז"ק היה ר' ישראל משה כלאב, תלמיד הגרנ"ט והגרש"ש. הוא כיהן כר"מ בישיבה שייסד חותנו הרמ"מ ז"ק בריגה. שניהם נספו שם בריגה ע"י הנאצים ימ"ש.
.

על ר' ישראל משה כלאב, ראו כאן: מתוך ספר יהדות לטביה (כאמור עדין אינו באוצר):

-----------------------------
וכאן על חתן נוסף, מתוך הספר הנזכר:

ייש"כ הרב אי"ס על ההבאות הנפלאות.

אוסיף רק בדרך אגב, שאחותו של הרב כלאב היתה אשתו של הג"ר בנימין יונתן כהן הי"ד, שכיהן כרב בדווינסק מבערך תרצ"ה, על מקום אביו הג"ר אלחנן כהן, שמילא מקומו של האו"ש בקהילת המתנגדים שם.
והנה קצת עליו (באדיבות יד"נ אי"ס):

תמונת הגרמ"מ ז'ק ה' יקום דמו, (והיא פחות ידועה מהתמונה שבאה במאמר המובא מעלה):
חותנו של הגרמ"מ היה ר' גרשון אב"ד וועגער שבליטא. (לפי הערך הקצר ביהדות ליטא ח"ג, על עיירה קטנה זו, נראה שר' גרשון נפטר בתרס"ג).
שנים מספר היה הגרמ"מ סמוך על שולחן חותנו, ובתשו' מענה אליהו לאדר"ת יש ב' תשובות הממוענות אליו מתקופה זו. סימן פ"א ( 'להאברך החריף ובקי הרב ר' מנחם מענדל דובער זאק נ"י בעיר וועגער בפלך קאוונא') וסימן פח ('בעה"י זאת חנוכה תרנ"ח. להרב החריף ובקי כו' כו' מו"ה מנחם מענדל דובער זאק נ"י בעיר וועגער')
----------------
בת נוספת היתה לר' גרשון אב"ד וועגער והיא נישאה להרה"ג ר' מרדכי שיף לימים מרבני ארה"ב, (עליו בתולדות אנשי שם ובספר וולוזין של ר"מ צינוביץ'), מח"ס עטרת מרדכי, (סט. לואיס תרפ"ד) ומחקרי מרדכי (שם תרצ"ה). בהקדמת עטרת מרדכי מספר ר' מרדכי שיף מעט על חייו ומזכיר את חמיו לשם ולתהילה: "...לקחתי לי לאשה את הכבודה בת מלך (מאן מלכי רבנן)היא אסתר ביילא תחי' בת הרה"ג כו' הצדיק יסוד עולם מוה"ר גרשון וועגער זצ"ל הגאב"ד דעיר וועגער מדינת ליטא. חותני היה מצוין בין רבני ליטא לפנים, איש קדוש יושב בתענית...".

איש_ספר כתב:בת נוספת היתה לר' גרשון אב"ד וועגער והיא נישאה להרה"ג ר' מרדכי שיף לימים מרבני ארה"ב, (עליו בתולדות אנשי שם ובספר וולוזין של ר"מ צינוביץ'), מח"ס עטרת מרדכי, (סט. לואיס תרפ"ד) ומחקרי מרדכי (שם תרצ"ה). בהקדמת עטרת מרדכי מספר ר' מרדכי שיף מעט על חייו ומזכיר את חמיו לשם ולתהילה: "...לקחתי לי לאשה את הכבודה בת מלך (מאן מלכי רבנן)היא אסתר ביילא תחי' בת הרה"ג כו' הצדיק יסוד עולם מוה"ר גרשון וועגער זצ"ל הגאב"ד דעיר וועגער מדינת ליטא. חותני היה מצוין בין רבני ליטא לפנים, איש קדוש יושב בתענית...".

ר' מרדכי ב"ר חיים צבי שיף היה גר בסינסינטי, אהייו, והתכתב עם גדולי דורו בארה"ב ובארץ, בספרו עטרת מרדכי הנ"ל כותב שהיה סוחר וכנראה שמעולם לא שימש כרב רשמי.
אחיו ר' אפרים שלמה זלמן שיף יסד שם ישיבה בשם 'עץ חיים' ועל מצבתו נחרת 'שהעמיד תלמידים הרבה' אחים נוספים היו להם גבירים ונדיבים בעם בשאר עיירות שבארה"ב.

מציבת ר' אפרים שלמה זלמן שיף:
http://kevarim.com/rabbi-ephraim-shlomo-schiff/
קונטרס 'הוספה לאגרת גלויה' לראש"ז הנ"ל:
http://www.hebrewbooks.org/31900
'הפרדס' על פטירת אשתו חי' שרה ראשיל שיף בשנת תרצ"ז
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=35

איש_ספר כתב:המדובר כמובן על טענתם של אנשי ועד הכללי, שאין לרב ז'ק לבוא לירושלים משום הסגת גבולו של הרב קוק, ולפי המובן האמרי אמת מחווה דעתו שאין לר' מענדל ז'ק להתחשב בטענתם ורשאי הוא לסמוך על הרבנים ועל צבאם הגרח"ע.

ובכן ר' ישראל זאב מינצברג (לדוגמא בעלמא, מביה"ד החסידים שהזכרתי) היה כנראה "איש הועד הכללי", בהיסח הדעת, מבלי להרגיש...
התמונה בעניין זה אינה מסובכת, לפי הבנתי: בני ירושלים "היישוב הישן" נפלגו מאז תחילת שנות העשרים בין אלה שתמכו בראי"ה לבין אלה שתמכו ברי"ח זוננפלד. האמרי אמת גרס לאורך כל הדרך (כפי שהתבטא בין השאר בפרשת סידור השחיטה בתרפ"ד ובעניין "כנסת ישראל" בתרפ"ח) שבהחלט יש זכות לקבוצה האחת להחליט שהיא נפרדת מן השאר ולקיים מוסדות וקהילה משלה, ואי אפשר לכפות עליה לקבל את מרותו של רב שאינו מקובל עליה. וזו גם עמדתו כאן; כשאדרבא, הוא סבר כנראה שאם יובא הרמ"מ זק מבחוץ, אולי יושכן שלום ואחדות בין החרדים לדבר ה' בירושלים, קודם כל בתוך הפלגים שבסיעה זו (אתם ודאי שמים לב שלא דובר על הבאת רב "מבפנים", וכידוע עניין זה) ואחר כך גם בינה לבין הסיעה האחרת.

האמרי אמת מתייחס כאן בלי ספק לתביעה הידועה שהגיש מי שהגיש כנגד הגרמ"מ ז'ק על הסגת גבולו של הרב קוק.
מי הגיש ? הרב מינצברג? הרב פראנק? או המוסדות של סייעת הרב קוק, קרי ועד הכללי?
איפה כאן הטעות?
העובדה שהרב מינצברג (למשל) בירך את הגרמ"מ על אי בואו, אינה אומרת בהכרח שהוא סבר שהיה אסור (!) לו לבוא למלא את מקומו של רב זוננפלד.

לא אמרתי שיש כאן טעות, רק שיש לדייק מלומר שהעניין היה שרצו לסדר את הרמ"מ זק בירושלים ורק "הועד הכללי" התנגד. אני מאמין שגם אתה לא התכוונת לכך, וכנראה מפני שאיני לגמרי בקיא בעניין הדבר היה נשמע לי כך ולא שהדברים נסובים ישירות על עניין התביעה, הרי הויכוח היה גם מעבר לשאלה של איסור.

כמובן שכל סייעת מרחמוהי של הרב קוק התנגדה לבואו של כל רב נוסף לירושלים, בעל שיעור קומה, שיש חשש להמעטת הדמות. (רק לרב מגלילות הונגריה, שאפשר להציגו מיד כפלגן שגדל על ברכי הקהילות הנפרדות, לזה התרצו) אבל מהתנגדות וחוסר רצון, עד לטענה על איסור ולהגשת תביעה וכו' (!) רחוקה הדרך. ומדברי האמרי אמת נראה ברור שהוא מתייחס לטענה שעלתה שיש בעיה הלכתית בבואו.  

במטותא מינייכו, ירושלים של אותן שנים היתה מלאה רבנים בעלי שיעור קומה שהגיעו מרוסיה ופולין, רבים מהם היו בחוג ידידיו של הראי"ה (הרא"ז מלצר, הרמ"מ עפשטיין, הרא"י בורוכוב וכו'), ואף כשנקלטו במחנה תומכי הרי"ח זוננפלד (הר"א קלצקין) לא נרשמה כלפיהם התנגדות מיוחדת ואדרבא. אלא שכאן לא היה מדובר בשאלת רבנים אלא בשאלת רבנות (ואולי לכך התכוונת גם אתה?). ורבים מאלה שלא השתייכו לסיעתו של הרב זוננפלד קיוו שהגיעה שעת הכושר לבטל את מעמדה של סיעה זו כבעלת הנהגה נפרדת. ולכן כשלבסוף לא הגיע הרמ"מ זק, בירכוהו משום שסברו שדווקא בכך הוא מסייע להפחתת המחלוקת בירושלים. עניין של השקפה...
ולשאלה מדוע לא התנגדו באותו אופן להרי"ץ דושינסקי? מסתבר שהסיבה אינה בדמות כשלעצמה אלא במקום ממנה באה ובקשריה שם: תומכי הראי"ה חששו כי מינוי רב נכבד אחד מן הגדולים מליטא, יתן לסיעה שכנגדם חיזוק משמעותי בקרב יהדות רוסיה ופולין, שכידוע לא היתה מוקד התמיכה הטבעי של סיעה זו. ואילו מינוי רב מהונגריה, הרי זה עולם כמנהגו נוהג כי כידוע יסוד התגבשותה של סיעת הרי"ח זוננפלד היה בכולל אונגרין.

לגוף העניין והאשכול, כמי שבאמת אינו בקיא הרבה בפרשה זו - היש מי יודע לתאר מדוע דווקא הרמ"מ זק מריגה הוא שנבחר (עוד בחיי הרי"ח זוננפלד כאמור כאן) לכהן כרב בבוא העת? מתי ובאיזה אופן נוצר הקשר בין הצדדים? מסתבר בכל אופן שהיה ממחזקי הקשר בין אגו"י הכללית לאגו"י ירושלים.

תוך כדי דיבור כתב:במטותא מינייכו, ירושלים של אותן שנים היתה מלאה רבנים בעלי שיעור קומה שהגיעו מרוסיה ופולין, רבים מהם היו בחוג ידידיו של הראי"ה (הרא"ז מלצר, הרמ"מ עפשטיין, הרא"י בורוכוב וכו'), ואף כשנקלטו במחנה תומכי הרי"ח זוננפלד (הר"א קלצקין) לא נרשמה כלפיהם התנגדות מיוחדת ואדרבא. אלא שכאן לא היה מדובר בשאלת רבנים אלא בשאלת רבנות (ואולי לכך התכוונת גם אתה?)..

כמובן שלכך התכוונתי.
ומה שכתבתי אודות הרב דושינסקי, דבר זה למדנו מתורתו של חיים וויצמן שסיפר לימים על הפעילות העניפה שנעשתה מאחורי הקלעים ותחת כל מיני מסכות כדי למנוע ביאת רב מרו"פ כמ"מ לרב זוננפלד, עד שלא תהיה ברירה אלא להביא רב הונגרי שמיד 'יקוטלג' כשש אלי מחלוקת.

בור הגולה כתב:אאל"ט, בתו של האו"ש נפטרה בחייו, אחר שנתגרשה מבעלה הגאון.
כשנפטר האו"ש, ולא היה מי לשבת עליו שבעה (אשתו נפטרה זמן קצר לפניו כידוע המעשה על זה), צוה הראגוצ'ובר להושיב המטה בביתו, ואח"כ לנהוג שם כבבית האבל.

ואני זכור שהחתן רבי אברהם לופטביר, הוא שנפטר בחיי החותן.
לפי איך שהדבר מצטייר כטרגדיה שהשתרגה על צווארו של רמ"ש, דומה שנפטר כחתנו.
מנא לך שפטרה לפני פטירתו?

בר ששת כתב:

בור הגולה כתב:אאל"ט, בתו של האו"ש נפטרה בחייו, אחר שנתגרשה מבעלה הגאון.
כשנפטר האו"ש, ולא היה מי לשבת עליו שבעה (אשתו נפטרה זמן קצר לפניו כידוע המעשה על זה), צוה הראגוצ'ובר להושיב המטה בביתו, ואח"כ לנהוג שם כבבית האבל.

ואני זכור שהחתן רבי אברהם לופטביר, הוא שנפטר בחיי החותן.
לפי איך שהדבר מצטייר כטרגדיה שהשתרגה על צווארו של רמ"ש, דומה שנפטר כחתנו.
מנא לך שפטרה לפני פטירתו?

רמ"ש רצה שיתגרשו כדי שר' אברהם יזכה לזש"ק, אבל ר"א לא הסכים לוותר על הזכות להיות חתנו.
עם הזמן נפרדה מבעלה כשמחלתה החמירה וחזרה אל בית אביה.
האו"ש הוצרך בשל כך להעתיק דירתו לקצה העיר ואכמ"ל.
ר"א נפטר בצעירותו.

קברו של רבי אברהם לופטביר בבית החיים בווארשא:

קבר אביו ר' לייבל (על מצבתו חרוט "אביו של הגאון ר' אברהם לופטביר"!):

בור ולייבלה,
וודאי שמתם לב שעל המצבה נכתב כי הוא חתן רבי מאיר שמחה,
האם אין זה מאשש את טענתי, שנפטר כחתנו?

בר ששת כתב:בור ולייבלה,
וודאי שמתם לב שעל המצבה נכתב כי הוא חתן רבי מאיר שמחה,
האם אין זה מאשש את טענתי, שנפטר כחתנו?

בהחלט. כתבתי שנפרדו בגלל המצב ר"לובכ"ז לא הסכים ר"א לגרשה!

איש_ספר כתב:כמובן שכל סייעת מרחמוהי של הרב קוק התנגדה לבואו של כל רב נוסף לירושלים, בעל שיעור קומה, שיש חשש להמעטת הדמות. (רק לרב מגלילות הונגריה, שאפשר להציגו מיד כפלגן שגדל על ברכי הקהילות הנפרדות, לזה התרצו) אבל מהתנגדות וחוסר רצון, עד לטענה על איסור ולהגשת תביעה וכו' (!) רחוקה הדרך. ומדברי האמרי אמת נראה ברור שהוא מתייחס לטענה שעלתה שיש בעיה הלכתית בבואו.  

רמ"מ ז"ק חשש אכן למה שכתבו לו מירושלים שהוא נכנס בגבולו של הראי"ה.
הבה ונזכור היטב כי שלא כהגרי"ח ושלא כהגרי"ץ דושינסקי, הרמ"מ ז"ק לא שלל את רבנותו של הראי"ה, עאכו"כ שלא את אישיותו. וע"כ הפנה שאלה הלכתית לרח"ע.
רח"ע השיב לו כי אין חשש, שכן קהילת הריח"ז כבר נפרדה מהקהילה הכללית, כך 'שלא עליך תלונותם כי אם על הגרי"ח זצ"ל', וכיון שכבר יש קהילה כזו ואין דיון להחזיר הגלגל אחורנית, אין שום בעי' של הסגת גבול.
האמרי אמת, כפי המבואר במכתב, הסכים בהחלט לדעה זו. וקיוה כי הרמ"מ ישכין שלום - מן הסתם כיון שהרמ"מ אכן לא שלל את הראי"ה ורבנותו.
למעשה הרמ"מ לא רצה לבוא כיון שרח"ע הורה לו שמותר ולא הורה לו קום ועלה. הוא לא רצה לסמוך על היתר, כיון שתמיד יוכלו לפלפל בו... כך מבואר במכתביו.

לפי דבריך לא כל כך מובן, וכי הרמ"מ זק לא ידע לאן הוא נכנס? וגם מעיקרא מה סברו אלו שהזמינוהו (אלא אם נאמר שדווקא מתוני אותה סיעה יזמו את הזמנתו, ולפי זה נניח גם שהקיצונים יותר התנגדו לו?). מכל מקום מסתמא ביטל את בואו גם כי לא רצה להכניס את עצמו למקום מחלוקת.

תוך כדי דיבור כתב:לפי דבריך לא כל כך מובן, וכי הרמ"מ זק לא ידע לאן הוא נכנס? וגם מעיקרא מה סברו אלו שהזמינוהו (אלא אם נאמר שדווקא מתוני אותה סיעה יזמו את הזמנתו, ולפי זה נניח גם שהקיצונים יותר התנגדו לו?). מכל מקום מסתמא ביטל את בואו גם כי לא רצה להכניס את עצמו למקום מחלוקת.

ידע גם ידע. לכן לא הגיע.
הוא מסביר במכתביו שכיון שמדובר בהיתר הרי תמיד יוכלו להתווכח ע"כ. מנימת דבריו שם עולה כיהוא ידע טוב שיש מי שיעשה זאת היטב... כדברי מר, היכרותו מרחוק את השטח די היה בה בכדי להוציא לו את החשק לבוא הנה.

[ובד"א, א' מגדולי ירושלים ממחנה הקנאים, נקט פעם בצעד שבעצמו לא היה שלם עמו. פשוט חשש מ...
והוא אמר:לא באתי לבלות שארית ימי בירושלים אחרי רבנות בת שנים בחו"ל, בכדי לזכות כאן בתואר 'אפיקורס'... ]

ראו ב"המבשר" את כל השתלשלות הענין בני מוספים שצאו לאור אחד על הגרח"ע זצ"ל ואחד על ר' משה בלוי
במוסף על רח"ע יש הרבה יותר חומר על הענין
אגב העיתון הזה מביא מידעים יפים שהיו ספונים עד היום בארכיוני אגו"י ועכשיו מאיר פרוש מוציא זאת לאור
גם השבוע היה על הלוצק"ר רב רבי זלמן סורוצקין הרבה חומר אוטנטי ומעניין קראו ותהנו

מירחון דגל ישראל שי"ל בארה"ב - שנת תרפ"ח

בספר אגרות קודש של האדמו"ר הריי"ץ מילובאוויטש חלק טו יש שטר מכירת חמץ לרב ז"ק

מצאתי כנראה כתב ידו בספריה הלאומית בירושלים ראה צילום

לעניין אחר לגבי הגרמ"מ ז"ק זצ"ל הי"ד.
באשכול סמוך נאמר שמרנא החכ"צ היה מגזע ז"ק.
האם יש קשר משפחתי?

גוראריה - היכן נתפרסמו 'מכתביו' של הרמ"מ זק?? אותם אלו שהזכרת

גוראריה כתב:[
[ובד"א, א' מגדולי ירושלים ממחנה הקנאים, נקט פעם בצעד שבעצמו לא היה שלם עמו. פשוט חשש מ...
והוא אמר:לא באתי לבלות שארית ימי בירושלים אחרי רבנות בת שנים בחו"ל, בכדי לזכות כאן בתואר 'אפיקורס'... ]

איזה דבר עשה?
ואיך ייתכן שרב גדול היה רך הלבב לחשוש מפני המלעיגיןם עליו

איש_ספר כתב:חותנו של הגרמ"מ היה ר' גרשון אב"ד וועגער שבליטא. (לפי הערך הקצר ביהדות ליטא ח"ג, על עיירה קטנה זו, נראה שר' גרשון נפטר בתרס"ג).
שנים מספר היה הגרמ"מ סמוך על שולחן חותנו, ובתשו' מענה אליהו לאדר"ת יש ב' תשובות הממוענות אליו מתקופה זו. סימן פ"א ( 'להאברך החריף ובקי הרב ר' מנחם מענדל דובער זאק נ"י בעיר וועגער בפלך קאוונא') וסימן פח ('בעה"י זאת חנוכה תרנ"ח. להרב החריף ובקי כו' כו' מו"ה מנחם מענדל דובער זאק נ"י בעיר וועגער')
----------------
בת נוספת היתה לר' גרשון אב"ד וועגער והיא נישאה להרה"ג ר' מרדכי שיף לימים מרבני ארה"ב, (עליו בתולדות אנשי שם ובספר וולוזין של ר"מ צינוביץ'), מח"ס עטרת מרדכי, (סט. לואיס תרפ"ד) ומחקרי מרדכי (שם תרצ"ה). בהקדמת עטרת מרדכי מספר ר' מרדכי שיף מעט על חייו ומזכיר את חמיו לשם ולתהילה: "...לקחתי לי לאשה את הכבודה בת מלך (מאן מלכי רבנן)היא אסתר ביילא תחי' בת הרה"ג כו' הצדיק יסוד עולם מוה"ר גרשון וועגער זצ"ל הגאב"ד דעיר וועגער מדינת ליטא. חותני היה מצוין בין רבני ליטא לפנים, איש קדוש יושב בתענית...".

מתוך הספר הנדיר (אינו מצוי במאגרים) הדרת צבי (פיעטקרוב תרע"ד)

אגב הדיון בהרמ"מ זק וברבנות דירושלים, יש עניין להזכיר שהוא והראי"ה קוק הכירו באופן אישי מהתקופה שהראשון הרב בקנדאו (והאחרון היה הרב בבויסק; עיירות במרחק של כ-110 ק"מ זו מזו), ובשלב מסויים בתחילת שנות התר"פ אף דובר באופן עקרוני על שידוך בתו של הרמ"מ עם בנו של הראי"ה - הרצי"ה קוק.