מתפעל כתב:בחלק ז' יש קטע שמובא מקונטרס מרבה חיים מרבי חיים ברים זצ"ל וזה לשונו:
"דכירנא בשנת תש"ח בימי ההפגזות שהיו בעיה"ק ירושלים מהצוררים הישמעאלים שרבים חללים הפילה רח"ל, באותם ימים חפרו בעיר בני ברק בסלילת הדרכים בחוצות עיר וגם בשבת לא פסקו מלעבוד והעיר לא היתה אז בשליטת שומרי תורה ומצוות, אמר אז החזון איש שמפחד מהחפירות שנעשו בחילול שבת הרבה יותר ממה שמפחד מההפגזות שבירושלים".
חשבתי שמאז ומתמיד היה בבני ברק ראש עיר חרדי.
וגם, האם החזון איש סבר שהחפירות הללו לא היו פיקוח נפש? למה?
מתפעל כתב:"סיפר רבי שמואל וואזנר שליט"א, פעם ביקשתי מהחזון איש טובה מסויימת וסרב לעשותו. שאלתיו: ומה עם "ואהבת לרעך כמוך"? והשיב: גם לעצמי לא הייתי עושה דבר זה".
חידוש מעניין.
האם כשהתורה אומרת ואהבת לרעך כמוך, הכוונה כמוך בדיוק?...
מתפעל כתב:"סיפר רבי שמואל וואזנר שליט"א, פעם ביקשתי מהחזון איש טובה מסויימת וסרב לעשותו. שאלתיו: ומה עם "ואהבת לרעך כמוך"? והשיב: גם לעצמי לא הייתי עושה דבר זה".
חידוש מעניין.
האם כשהתורה אומרת ואהבת לרעך כמוך, הכוונה כמוך בדיוק?
מה אם יבוא אדם ויבקש משכנו הלוואה לקנות בשר. יכול לומר לו, אני בכלל לא אוהב בשר כך שגם לעצמי לא אקנה. מה זה קשור? הענין הוא להיטיב עם הזולת והזולת רוצה בשר. כמוך הכוונה כמו שכשאתה תרצה משהו ואתה תצטרך עזרה מאחר, כך תעזור לו במה שלו חשוב.
מתפעל כתב:למה לא אמר לו החזון איש שמה שהוא רוצה לא טוב עבורו במקום סתם לסרב?
מתפעל כתב:"סיפר הג"ר אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל מעשה נורא שהיה נוכח בה, היה זה בכולל חזו"א בליל יוהכ"פ לאחר אמירת כל נדרי ניגש מרן ז"ל אל חבר תלמידיו ואמר: בואו נדבר לשון הרע כשר ודיבר על רב אחד שדימה רח"ל את האוניברסיטה לבית השלישי וכו'. והנה התרומם מרן ז"ל ופתח פיו הקדוש כלפי שמיא בזה"ל: נו, רבונו של עולם, מספיק בשבילו מה שכבר קלקל עד כאן. [וכן שמענו מהגר"ח קניבסקי שליט"א]. עד כאן.
האם הכוונה להרב קוק? היה כבר כולל חזון איש בזמן הרב קוק?
מה הכוונה לשון הרע כשר? ולמה יש ענין דוקא ביום הקדוש לדבר על כך?
תוך כדי דיבור כתב:מתפעל כתב:"סיפר הג"ר אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל מעשה נורא שהיה נוכח בה, היה זה בכולל חזו"א בליל יוהכ"פ לאחר אמירת כל נדרי ניגש מרן ז"ל אל חבר תלמידיו ואמר: בואו נדבר לשון הרע כשר ודיבר על רב אחד שדימה רח"ל את האוניברסיטה לבית השלישי וכו'. והנה התרומם מרן ז"ל ופתח פיו הקדוש כלפי שמיא בזה"ל: נו, רבונו של עולם, מספיק בשבילו מה שכבר קלקל עד כאן. [וכן שמענו מהגר"ח קניבסקי שליט"א]. עד כאן.
האם הכוונה להרב קוק? היה כבר כולל חזון איש בזמן הרב קוק?
מה הכוונה לשון הרע כשר? ולמה יש ענין דוקא ביום הקדוש לדבר על כך?
לא מיניה ולא מקצתיה. הכוונה כנראה לעניינים סביב ההחלטה על הקמת אוניברסיטת בר אילן בשנת תשי"ב. לעצם הסיפור הלשון מגומגמת קצת, אם "ניגש מרן ז"ל" לדבר וכו', מהו פתאום "והנה התרומם מרן ז"ל ופתח פיו" וכו' שאחר כך? האם תרי מרן הוו?
תוך כדי דיבור כתב:נמצא כי: זה לא היה בכולל חזון איש אלא ברחוב, זה לא היה לאחר כל נדרי אלא אחרי ערבית, זה לא היה קשור לאוניברסיטה אלא [?], זה לא היה בפני חבר תלמידים אלא ביחידות (וגם זו לא עם הרב טורצ'ין אלא עם הרב שטיינברג).
רבינו, מה השארת לנו מהסיפור המקורי?
מתפעל כתב:באו להתייעץ עם החזו"א בשידוך שהכלה מבוגרת שנתיים מהחתן ואמר שאין בעיה.
וראיה מסוף מנחות ק"ט ע"ב "נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה". מדוע הדגישו ומחצה? וכי לא היה די לומר גדול בשנתיים? ולמדנו שעד שנתיים הם נחשבים עדיין באותו גיל ורק שנתיים ומחצה הביאום לדי הפער.
קודם כל להעיר, הרי אשת החזון איש היתה מבוגרת ממנו הרבה. בספר החוזה מליטא הפליג מאד וכתב שהיתה מבוגרת בעשרים שנה מהחזון איש שזה נשמע לי לא הגיוני. אבל אין אדם טועה עד כדי כך, ומסתמא היתה יותר משנתיים מבוגרת ממנו.
לעצם הענין, הדמיון לא כל כך מובן, שם מדובר בשני אחים ובקנאה. כאן מדובר בבני זוג. זה לא בדיוק אותו דבר.
מתפעל כתב:קראתי בספרו של חיים עמנואל קוליץ בספר החוזה מליטא, שאשתו של החזון איש היתה כמעט כפליים בגילה מבוגרת מהחזון איש. החזון איש היה כבן עשרים והיא לפי זה היתה נגיד 37. לא כותב כמה בדיוק רק כמעט כפליים ממנו.
האם זה נכון ?
זה נשמע לי כל כך משונה. למה שיעשו שידוך כזה מוזר ?
אמנם שמענו הפוך שבני ישיבות מבוגרים עשו שידוך עם כלה צעירה אבל הפוך ?
מדוע משפחתו של החזון איש לא בדקה דבר בסיסי שכזה ?
ותודה לאילפא שהפנה אותי לספר המיוחד הזה. אני עכשיו באמצע הקריאה ונהנה מאד מאד.
דיסקשיח כתב:הסיפור כשלעצמו מסופר אצל גראדה בחן מיוחד ובחריפות. אחת הדמויות בספר היא של בחור מבוגר, שכמו רבים מאוד, התקשה למצוא שידוך. הבחור הזה היה אדם מתון ושקול, מאוד ענייני וכמובן אוהב את עצמו. והנה יום אחד הציעו לו שידוך, ותוך כדי הבירורים נתברר לו שהמדוברת מבוגרת יותר ממנו, שהמחותן אינו בר יכולת כפי שהוצג ואינו מסוגל לסדר לו רבנות או משרת כלי קודש, וביותר, סופר לו שיש כמעט וודאות שגם מה שמבטיחים לו לא יקבל.
הלך אותו בחור להתייעץ עם החזו"א, שידוע היה כי ראה במורת רוח את הנוהג שהתפשט בין הבחורים להפר שידוכים בקלות.
בתוך הדברים פנה הבחור בקצת עזות, ואמר לחזו"א, רבי מה אתה היית עושה במצב כזה? השיב לו החזו"א: אני? אני התחתנתי אתה!
זה היה הסופר שהחמיץ.
אבל המחבר נשוא האשכול כאן שהיה יהודי דתי בעל סוכנות נסיעות, ואחיו של רבה של ירושלים [שבביתו היה נערך בשמח"ת קידוש לבני ישיבת חברון וראשיה] שהיה חביב כבן משפחה אצל החזו"א שהכיר את משפחתו ועזר להם, לא איכפת לו וסיפר את הפרשה עם אשתו בצורה מגונה.
ותיקון, הסיפור אצלו, הוא שלאחר עשר שנים לנישואים, רצה החזו"א לקיים את הדין ולגרשה. עמדו לילך לביה"ד, ואז אמרה האשה: דע לך לא אעשה כל בעיות ואקבל את הגט, אך בדרך חזרה, נעבור ליד הניימן, ואז אקפוץ לתוכו. מיד ביטל החזו"א את תכניתו ונשאר עמה עד הסוף.
הדברים דומים לספר מגילת ספר של היעב"ץ, שהמשכיל דוד כהנא שהוציאו בראשונה השמיט את הקטעים המביכים, אך בימינו בא אדם שפל ומושחת, שעשה עצמו כצאצא של היעב"ץ ועשה טובה לעולם והוציא לאור במוה"ק את הספר בשלימותו.
אגב, אותו שפל נבזה ומושחת היה בצעירותו כעין מזכיר או עוזר של הרב קוק, והתברר כיום, ממחקרים שנעשו בתולדות המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית פק"פ, שהשפל הזה היה כבר אז קומוניסט ושימש כמודיע מתוך מה שנודע לו על ענייני ההנהגה הלאומית מתוך ביתו של הרב.
כשחזר מארה"ב הופיע כבעל תשובה, אך לדעתי נשאר קומוניסט גמור ופירסם מאמרים בעתוני מפ"ם. ושימש מהעובדים המכובדים של מוה"ק.
מוישה גרוס כתב:האשכול הזה אינו ראוי כמו שחיים קוליץ עשה מעשה בלתי ראוי. חיים קוליץ לא ראוי להגנה כה תקיפה אחרי שפרסם דברים אישיים (שלא נזכרו כאן) שרק בזכות היותו מקורב ראו עיניו. אם לקדוש החזו"א היו ילדים הוא לא היה מעיז לעשות כדבר הזה, אלא היה נוטל את רשותם קודם. ולא משום שהחזו"א היה ערירי רח"ל חייו הפרטיים הם הפקר. היעב"ץ יכול לכותב על עצמו משהו רוצה אבל לבן בית אסור לספר דברים אישיים מן הסוג הזה ואיני רוצה להרחיב יותר.
אבל כיון שהוזכר אשלים הדברים ואכתוב מה ששמעתי מנכד של ר' מאיר קרליץ ששמע מסבתו שהיתה מעורבת בשידוך.
החזו"א הוצע לו את הבחורה ההיא, הבירורים העלו שהדבר מתאים, כי הבחורה הסכימה להקריב את חייה למען בעל המוכן ללמוד ללא משרת רבנות וכו'. וכל זה נעשה ע"י אנשי ביניים מבלי שמישהו מהמשפחה ראה אותה. לפני שישבו הצדדים בינהם נסעה אשתו של ר' מאיר קרליץ שהיתה ה'חברמנית' של המשפחה כדי לעמוד על טיבה, ולהכין את הענינים לקראת בואה של המשפחה והחתן. כשהיא נפגשה עם הבחורה היא נדהמה לראת ששיקרו על המשפחה אודות גילה. היא מיהרה לחזור למשפחה ואמרה להם שהשידוך הזה אינו יכול שיהיה משום שהמדוברת אינה בת בנים. המשפחה כולה החליטה כמובן שמבטלים הכל והחזו"א אחז שיש כאן שפיכות דמים שלה ואסור לבטל את השידוך. וכך הווה למורת רוחה של המשפחה.
המספר שאל את בן דודו הגר"ח קניבסקי, ומה חשב החזו"א על מצות פו"ר, והגר"ח אמר לו שהחזוא חשב להציע לה גט אחר י' שנים באם לא יזכה וכו'. וכך הווה ומכאן ואילך כמסופרא שם שהיא אמרה מהגט וכו'. והוא קיבל עליו את הדין. וידוע שעל צערו הכבוש זה שלא חננו ה' בפרי בטן כתב מרן הגה"ק זצוק"ל שאין לו תענוג מתענוגת העולם כלל.
ועתה זבובי מות מבאישי השמן הטוב, סורו סורו לכם לרגון באהליכם ובעסקי משפחותיכם והניחו לקדושים וטהורים אשר בארץ המה.
דער לץ כתב:מוישה גרוס כתב: "היא מיהרה לחזור למשפחה ואמרה להם שהשידוך הזה אינו יכול שיהיה משום שהמדוברת אינה בת בנים. המשפחה כולה החליטה כמובן שמבטלים הכל והחזו"א אחז שיש כאן שפיכות דמים שלה ואסור לבטל את השידוך. וכך הווה למורת רוחה של המשפחה".
המדוברת היתה בת בנים, ואף ילדה בשעה טובה לחזו"א שני בנים, אלא ששניהם מתו אחרי לידתם, מכיון שהיא היתה צריכה על פי הוראות הרופאים לשכב כל עת ההריון (הנקרא שמירה בלע"ז) אלא שהיה זה נוגד את טבעה. ולכן אמר אחד מתלמידיו שכששאלו בסוגיית "פיהק ומת" בסוף שבת (העוסקת בולד שפיהק ומת) לא יכל החזו"א להשיבו מרוב צער.
רוזס כתב:בענין גילה של הרבנית: "הכלה שנמצאה היתה אמנם חנונית אשת חיל,יראת שמים,טובת מזג בטבעה,נאמנה.אבל מיד לאחר התנאים ראתה המשפחה, כי מיקח טעות הוא. הכלה גדולה מן החתן בן העשרים לא בשנים אחדות בלבד,כפי שנאמר קודם; מנין שנותיה כפול משנותיו. גם המוצא פשוט למדי, והמחותן אין ידו משגת לפרוע אפילו שליש מן הנדוניה המובטחת. משפחת החתן דרשה ממנו שיחזיר את התנאים. אבל הוא הלם באגרופו על השולחן והכריז שלא יבייש בת-ישראל אם אמנם היא גדולה כל כך ממנו בשנים, תהיה בושת-פניה גדולה עוד יותר.והם באו בברית הנישואים. עכ"ל חיים גראדה במלחמת היצר (פרק 11).
גנזים ושות כתב:לפלא על ההתעסקות המיותרת בדבריהם של בני אדם כאלו [גראדה וקוליץ] שאף אחד מכאן לא היה סומך עליהם בעדות קידושין, זאת מלבד שהרבה מדברי קוליץ הינם ציטוט כמעט מדוייק מספרי האפיקורס גראדה שר"י.
גנזים ושות כתב:לפלא על ההתעסקות המיותרת בדבריהם של בני אדם כאלו [גראדה וקוליץ] שאף אחד מכאן לא היה סומך עליהם בעדות קידושין, זאת מלבד שהרבה מדברי קוליץ הינם ציטוט כמעט מדוייק מספרי האפיקורס גראדה שר"י.
יגל כתב:מתפעל כתב:בחלק ז' יש קטע שמובא מקונטרס מרבה חיים מרבי חיים ברים זצ"ל וזה לשונו:
"דכירנא בשנת תש"ח בימי ההפגזות שהיו בעיה"ק ירושלים מהצוררים הישמעאלים שרבים חללים הפילה רח"ל, באותם ימים חפרו בעיר בני ברק בסלילת הדרכים בחוצות עיר וגם בשבת לא פסקו מלעבוד והעיר לא היתה אז בשליטת שומרי תורה ומצוות, אמר אז החזון איש שמפחד מהחפירות שנעשו בחילול שבת הרבה יותר ממה שמפחד מההפגזות שבירושלים".
חשבתי שמאז ומתמיד היה בבני ברק ראש עיר חרדי.
וגם, האם החזון איש סבר שהחפירות הללו לא היו פיקוח נפש? למה?
ראש העיר בתש"ח היה ר' יצחק גרשטנקורן.
בור הגולה כתב:תוך כדי דיבור כתב:מתפעל כתב:"סיפר הג"ר אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל מעשה נורא שהיה נוכח בה, היה זה בכולל חזו"א בליל יוהכ"פ לאחר אמירת כל נדרי ניגש מרן ז"ל אל חבר תלמידיו ואמר: בואו נדבר לשון הרע כשר ודיבר על רב אחד שדימה רח"ל את האוניברסיטה לבית השלישי וכו'. והנה התרומם מרן ז"ל ופתח פיו הקדוש כלפי שמיא בזה"ל: נו, רבונו של עולם, מספיק בשבילו מה שכבר קלקל עד כאן. [וכן שמענו מהגר"ח קניבסקי שליט"א]. עד כאן.
האם הכוונה להרב קוק? היה כבר כולל חזון איש בזמן הרב קוק?
מה הכוונה לשון הרע כשר? ולמה יש ענין דוקא ביום הקדוש לדבר על כך?
בעל המעשה היה ר' שרגא פייבל שטיינברג ז"ל, מקורבו של החזו"א. שמעתי מבנו, שבצעירותו שאל את אביו על זה, האם נכון הדבר שהחזו"א דיבר נגד הגרא"י קוק לאחר כל נדרי? אביו התחמק מלענות. אבל כעבור זמן אמר לו בדרך אגב, שלא היה זה אחרי כל נדרי, אלא לאחר מעריב בעת טיולו אתו.
מתפעל כתב:"מעולם לא הניח מטפחתו בכיסו בשבת ואמר לי בשם הגר"א כי מי שמניח מטפחתו בכיסו בשבת עובר על הדין של חנניא בפועל. [היינו למה שאמר חנניא בשבת י"ב א' חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה]. מהספר שערי אהרון.
האם הכוונה בגלל שהחזון איש לא סמך על העירוב? אבל אם כך, יש עבירה יותר גדולה של טלטול בשבת. למה לומר שעבר על חנניא? ואולי הכוונה גם אם לא יטלטל ולא יצא מהבית, עבר על חנניא.
מתפעל כתב:מעניין היכן נמצא הגר"א הזה.
מתפעל כתב:"סיפר הג"ר אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל מעשה נורא שהיה נוכח בה, היה זה בכולל חזו"א בליל יוהכ"פ לאחר אמירת כל נדרי ניגש מרן ז"ל אל חבר תלמידיו ואמר: בואו נדבר לשון הרע כשר ודיבר על רב אחד שדימה רח"ל את האוניברסיטה לבית השלישי וכו'. והנה התרומם מרן ז"ל ופתח פיו הקדוש כלפי שמיא בזה"ל: נו, רבונו של עולם, מספיק בשבילו מה שכבר קלקל עד כאן. [וכן שמענו מהגר"ח קניבסקי שליט"א]. עד כאן.
האם הכוונה להרב קוק? היה כבר כולל חזון איש בזמן הרב קוק?
מה הכוונה לשון הרע כשר? ולמה יש ענין דוקא ביום הקדוש לדבר על כך?
יגל כתב:מתפעל כתב:
חשבתי שמאז ומתמיד היה בבני ברק ראש עיר חרדי.
ראש העיר בתש"ח היה ר' יצחק גרשטנקורן.
מתפעל כתב:"היה אומר כי מי שהולך בלי כיסוי ראש אין בזה משום פסול לצרפו למנין לתפילה. אמנם מי שהולך ללא כיסוי ראש הרי זו תמונה של מחלל שבת ולכן אי אפשר לצרף אותו" (ספר שערי אהרן על שו"ע או"ח ח"א).
לא הבנתי, הרי יש כאן סתירה מיניה וביה.
וגם, מה פירוש הרי זו תמונה של מחלל שבת?
מתפעל כתב:מתפעל כתב:"היה אומר כי מי שהולך בלי כיסוי ראש אין בזה משום פסול לצרפו למנין לתפילה. אמנם מי שהולך ללא כיסוי ראש הרי זו תמונה של מחלל שבת ולכן אי אפשר לצרף אותו" (ספר שערי אהרן על שו"ע או"ח ח"א).
לא הבנתי, הרי יש כאן סתירה מיניה וביה.
וגם, מה פירוש הרי זו תמונה של מחלל שבת?
אולי כוונתו כך:
אמנם מצד העבירה שהולך בלי כיסוי ראש, היה ניתן לצרפו למנין, אין זו עבירה חמורה כלל,
אבל אדם כזה שתמיד הולך בלי כיסוי ראש, הרי הוא דומה למחלל שבת, כי יש לו צורה של גוי, ולכן בפועל לא ניתן לצרפו.
הספר שערי אהרן לא נמצא באוצר.
רציתי לבדוק את הדברים בפנים.
אמנם הסברא הזו לא ממש מובנת. ממתי מסתכלים על צורה ומדמים למחלל שבת? למעשה יש מקילים לצרף למנין אפילו מי שמחלל שבת, בתנאי שזה לתיאבון.
מתפעל כתב:"סיפר הג"ר רפאל יצחק וסרמן זצ"ל, פעם בא לדבר עם החזו"א ואמר לו: בא נלך לבקר את ר' אלעזר (הצדיק הידוע) שהיה מתגורר בישיבת פונביז ונתלווה אליו בביקורו. ואמר החזו"א על ר' אלעזר כי מהשברי כלים רואים מה היה הכלי כשהיה שלם. מאחר שהנ"ל היה שבור ורצוץ ממאורעות המלחמה".
מה ידוע לכם על רבי אלעזר הנ"ל ומי זה הרב וסרמן הנ"ל?
.השוחט כתב:לפלא שלא ענה איש מיהו הרב וסרמן. (אפילו בויקי יש עליו ערך)
ובכן זכיתי להיות חתנו. בין השנים תשל"ג עד פטירתו בשנת תשס"ג שימש כראש ישיבת וכולל אהל יעקב בבני ברק.
מחבר ספר משנת יצחק.
בן הג"ר נחמן שמואל וסרמן אב"ד סטאוויסק.
וחתן המוהל הנודע הרב ישראל יצחק שקול.
בראש ספרו - במהדורה השניה שיצאה לאחר פטירתו - יש מעט ביוגרפיה וקוים לדמותו.
אתמול, א' אלול תשפ"א, נפטרה אשת חבר בשיבה טובה.
ואצרף כאן מאמר שרשמתי עבור העיתון, עוד לא התפרסם, ובו יש גם על מו"ח וגם מעט על ר' אלעזר.
(המאמר היה כפול וקיצצתיו לפי דרישת העיתון...).
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 206 אורחים