ראש הישיבה הגאון ר' יצחק ברטלר זצ"ל

[איש_ספר]

באשכול אלון בכות כתבו הרבנים גביר, בן ירושלים ורון כמה דברים לזכרו.
ביקשתי לכבדו ע"י קיבוץ ההודעות לאשכול מיוחד, אבל בדרך נעלם האשכול. ויקוו לעשות ענבים וכו'.
אבקש את סליחת הכותבים ואת סבלנותם לחזור על הודעותיהם בשנית.

[משוש דורים]

לא זכיתי להכירו אישית (חוץ ממפגשים אקראיים), אבל יצא לי לעיין בספריו ואני חושב שיש בהם חידוש.
הוא מקיף כל סוגיא באופן מאד יסודי, מוצא את ההגדרה לפי כל ראשון וראשון, מתפשט הרבה מכל הצדדים, והכל סביב רבותינו הראשונים.
ניכר שיש בספריו הרבה עמל ויגיעה, אך גם כשרון רב ומקוריות.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.

[שיף]

הגאון רבי יצחק אייזיק ברטלר זצ"ל מראשי ישיבת איתרי ומחבר סדרת הספרים 'בית יצחק', נולד בתל אביב בכ"ח תמוז תרצ"ח לאביו הרב החסיד ר' מנחם אשר ברטלר ז"ל מחשובי חסידי ויז'ניץ שהתגורר בקריה בבני ברק שהיה ממקימיה. בילדותו למד בתלמוד תורה 'סיני' בתל אביב ובבחרותו למד בישיבת סלבודקה בבני ברק שם היה חביב על רבותיו ראשי הישיבה והבתלט כאחד מגידלוי הפאר של הישיבה.
עת הגיע לפרקו בנה את ביתו עם רעייתו הרבנית מרת רבקה שתחי', לבית פריינד ויחד הקימו בית גדול של תורה, לאחר נישואיו נקרא לכהן כראש כולל עדת ישורון בתל אביב, ולאחר מכן השתכן בבני ברק. בשנת תשל"ב מונה לתפקיד ראש ישיבת איתרי על ידי ראש הישיבה הגאון רבי מרדכי אליפנט זצ"ל והחל לשמש בתפקיד לצד הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל. היה מוסר שיעור כללי בישיבה מדי יום רביעי בישיבה בירושלים שם העמיד המוני תלמידים בדרך התורה והישר. את עיקר ייעודו ראה בקירוב תלמידים רבים שהגיעו לישיבה ממוסדות תיכוניים.
ספריו 'בית יצחק' הפכו לספרי יסוד בעולם התורה והישיבות, רבי יצחק חיבר סדרת ספרים בת 12 כרכים על מסכתות הש"ס, בספרים נמצאים שיעוריו שמסר בישיבה עם חידושים נוספים. ספריו יצאו על מסכתות: שבת, פסחים, סוכה, יבמות, כתובות, נדרים, גיטין, קידושין, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, מכות. היה חבר נשיאות מפעל הש"ס במשך עשרות שנים.
הותיר אחריו את בניו: הגאון רבי רפאל, ר"מ בישיבת מאור יצחק במושב חמד, הגאון רבי עמנואל אהרון מראשי ישיבת תורת זאב, הגאון רבי ישראל ראש חבורה בישיבת מיר, חתניו: הגאון רבי ישראל עמיהוד הכהן קליין, ר"מ בישיבת איתרי ומחבר סדרת הספרים "עמודי הוד", הגאון רבי מרדכי זק"ש מר"י 'דרך חכמה' ומחבר ספרי "שמעתתא דשגגות" ו"שמעתתא דבן פקועה", הגאון רבי מנחם מנדל וולפא מחשובי האברכים בהר נוף ומחבר הספר 'טעם כעיקר'.
פטירתו השרתה אבל כבד בישיבת איתרי בשכונת בית צפפה בירושלים, שם אבלים עדיין על הסתלקותו ראש הישיבה הגאון רבי שלמה יהונתן יהודה פישר זצ"ל בחודש כסלו האחרון. וכן בחודש שבט על המשגיח הגאון הצדיק רבי זאב זליג גצל זצ"ל.
מסע הלוויה יצאה מבית הכנסת הגר"א ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן בירושלים ומשם לבני ברק לבית החיים ויז'ניץ.

[רון]

ביקשו ממני באיזה מקום לדבר על הגאון הנשגב בעל הבית יצחק זצ"ל
והקדמתי לדברים,
דאדם קטן אינו יכול להספיד אדם גדול,
הרי אין ההבדל ביניהם שהקטן יודע מעט, והגדול יודע הרבה,
כמו ההבדל שיש בין בקבוק קטן לבקבוק גדול,
רק ההבדל הוא כמו בין עפרון למכונית,
שכל אחד מבין שאין זה הבדל בכמות, רק זה משהו אחר לגמרי.

רק אספר מה שזכיתי לראות בין השיחים בתהלוכותיו של האדם הגדול הלזה זצ"ל.
זכיתי ושוחח עימי עשרות פעמים, וכמובן שהכל היה בלימוד חוץ מפעמיים.
והשאלה הנצחית "נו היכן אוחזים" ואני רק עונה היכן, ומיד על אתר כמו אשד שמתפרץ נוזלים להם הרשב"א והריטב"א ושאר הראשונים שהיו חביבים עליו עד למאוד. והכל כאילו למד את הדברים בזה הרגע. בפרט זכור לי כאשר עניתי לו שאוחזים בענין כדי אכילת פרס מיד פרס את הסוגיא בכריתות ואמר את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות על אתר ומה שיש למילף מיניה. הפלא ופלא, חבל על דאבדין!

בעיקר היינו נפגשים בשעה שהיינו מגיעים להתפלל מנחה - מעריב בבית הכנסת של החסידים מתחת לביהכנ"ס הגר"א בירידה למי שמכיר,
ורבים המקרים בהם היה מתחיל לדבר בלימוד וכבר מתחילים "אשרי" ואנשים פשוטים היו גוערים בו "כבר התחילו להתפלל" תפסיקו להרעיש ואני מרגיש כמו על קוצים, והוא לא חלי ולא מרגיש רק בתורת ד' חפצו שכל חפציך לא יישוו בה אפילו חפצי שמים!
וכל זה עד שמתחילים קדיש!
קדיש? זה כבר משהו אחר!
וכאן מתחילה עבודת התפילה הנפלאה שלו, שכל אחד יכול היה לחוש כי האיש נמצא גבוה מעל גבוה בשיחו עם הבורא ית', עת מתפלל שמונה עשרה. ועשרות פעמים ראינוהו מתפלל שמונה עשרה וכולם שוים לטובה בלי שום שינוי, אף שהאדם כולו נתון לשינויים.
ותפילתו מדי בוקר בשעה שבע וחצי באמשינוב במקום הקבוע שלו, וכל פסוקי דזמרה כמונה מעות ממש מילה במילה, והיה אומרם בהתרגשות כאילו לא אמרם מעולם! וקריאת שמע שלו, וקבלת העול ממנו ית', כל פעם מחדש היתה זו קר"ש מפעימה.
ובליל שבת היה מתפלל אצל החסידים ועקבתי אחריו, עת נפשו היתה מתלהטת בזמן קבלת שבת והיה מתרגש מאד בשירת לכה דודי והיה כמו מרקד במקומו. [נפשו הלא היתה חצובה בויז'ניץ]

חדר הלימוד שלו בביתו היה מלא וגדוש בכתביו, וכל פעם שהייתי אצלו היה מספר שיש לו שיעור חדש, והיו הדברים אצלו מוכרחים מצד אמיתותם והיה עמל עליהם רבות כידוע, וספריו מלאים מזן אל זן בבהירות ובהיקף ובעומק. שלושה דברים שלא תמיד הולכים ביחד.

לפני שלש שבועות נפגשנו פעם אחרונה - שאבל"א - בתפילת ערבית באמשינוב והיה נראה מאד לא טוב ולא היה מדבר בחודשים האחרונים כפי שאמרו בהספדים, ולכן מה מאד נפלאתי שמיד פנה אלי בשאלה האלמותית "נו, היכן אוחזים" ועניתי שנים אוחזין, ומיד התחיל לדבר על הרש"י בסוף ו' א' בענין רבנן וסומכוס וכו' הביאור שם ברש"י היה חביב עליו למאד.

לפני שלוש חודשים הבאתי לו קונטרס קטן שחיברתי בענין לפני עור, ואמרתי לו שיש שם הקדמה מדברי הנצי"ב, ולאחר חודש שהתראינו טרח לומר שעייין בהקדמה וכתוב טוב, וכ"כ חימם את הלב הפירגון הזה.

[קו ירוק]

מה שהעלו באשכול בקודם.

ברטלר 2.docx

(25.74 KiB) הורד 204 פעמים

[שי אבי דוד]

מתוך ראיון שנערך עמו לפני מספר שנים - לרגל ציון 50 שנה לישיבת איתרי, ופורסמו בשעתו בחוברת שהוציאה הישיבה לרגל המאורע. להם זכויות השמורות.



היה זה בחודש ניסן של שנת התשל"ב, כשראש הישיבה הגאון רבי יצחק ברטלר שליט"א, הצטרף לצוות הישיבה. הוא נמנה באותם ימים על אברכי הכולל בראשותו של הרב קפלן בבני-ברק.
מי שהמליץ עליו אצל רבי מרדכי היה מורנו המשגיח רבי זאב גצל שליט"א, ישלח לו הקב"ה דברו וירפאהו מהרה.
בתקופה הראשונה היה ראש הישיבה הגאון רבי יצחק שליט"א, נוסע מידי יום לחדרה על מנת למסור שיעור.
בהמשך החל לשמש כראש הכולל שפעל לצד הישיבה ונועד לחזק אותה. חיבור שיצר ריתחא דאוריתא גדולה.
"אותם ימים", שב ראש הישיבה שליט"א לאותם ימים, "מנתה הישיבה כשני שליש תלמידים ישראלים וכשליש אמריקאים, כשבשנים הראשונות השיעורים היומיים נמסרים לאלו בנפרד ולאלו בנפרד.
החיבור הזה הצליח. הישיבה הפכה אותם לבני תורה ממש.
צוות הישיבה היה ידוע כאחד המיוחדים בעולם הישיבות, דבר שתרם רבות להצלחה בקרב בוגרי התיכונים. הם ראו בראש הישיבה דמות מופת לשאפתנות ומעוף - מי שהמציאות שלו היתה לעשות כל דבר הכי טוב שאפשר.
לא היתה אצלו קטנות.
באותם ימים פעלה בישיבה קבוצת בני ישיבה מבתים בעלי רקע חסידי, שאמנם לא היו חסידיים ממש. מרנן כ"ק האדמו"ר 'הבית ישראל' מגור זצ"ל וכ"ק האדמו"ר 'הישועות משה' מויז'ניץ שצ"ל, הפנו רבים מהם לישיבה - אכן רובם ככולם הקימו בהמשך בתים בעלי אופי חסידי.
"בהקשר לכך", נזכר ראש הישיבה, "שח בפניי בהזדמנות כ"ק האדמו"ר ה'ישועות משה': 'אינני מחפש לעשות ויז'ניצע חסידים. אולם, כשאעלה לעולם האמת ואפגוש בסבים של אותם תלמידים - שהוריהם התרחקו מעט מן ההווי החסידי, אשר ישאלוני: 'מה עשית איתם', מוכרח אהיה להשיבם תשובה מספקת'.
בויז'ניץ השכילו לארגן את אותם תלמידים במסגרת ארגון 'חיים מאירים'.
במסגרת זו אף הגיעו משפיעים מטעם הארגון למסור שיחות בפני אותם תלמידים בהיותם בישיבה.
המעלה של איתרי בכלל ושל רבי מרדכי בפרט היתה - שאפשרה את הדבר. הוא ראה את הדברים בעין יפה. חלקם הפכו לתלמידי חכמים, החשים עצמם כבוגרי איתרי.
השתייכותו של ראש הישיבה הגאון רבי יצחק שליט"א לחסידות ויז'ניץ תרמה אף היא לענין, והפכה את הישיבה ליעד מבוקש עבור תלמידים שהוריהם הגיעו מרקע חסידי.
כאן הם חשו את עצמם רצויים ולא נתקלו בקשיים חברתיים שמנעו מהם להשתלב באווירת הישיבה.
"בכלל", סבור ראש הישיבה, "איתרי התייחדה מאז ומתמיד בענינים שבין אדם לחברו. הישיבה טפחה את הענין. האווירה היתה כזאת. לא היו הבדלי מעמדות. כולם הרגישו טוב.
הריחוק מהעיר גם הוא תרם להצלחת התלמידים.
החבורה שהתגבשה סביב הישיבה, מיוחדת מאד. פועל יוצא של החינוך בישיבה.
ממרחק השנים ניתן להיווכח כי גם אותם שכביכול לא נותרו ספונים בכולל, מכל מקום שלחו את ילדיהם לישיבות רגילות, ולא בהכרח לאיתרי - שהיתה ונותרה יעד מועדף עבור בוגרי ישיבות תיכוניות. זהו חלק בלתי נפרד מההצלחה של איתרי - שהפכה אותם לבני תורה.
אין ספק כי המציאות הזאת נזקפת לזכותו של רבי מרדכי. הוא הלא התחנך באמריקה. הוא יכול היה להקים מוסד שמשלב לימודי קודש ולימודי חול. אולם הוא חפץ בכל מאודו שהישיבה תישא אופי תורני לחלוטין.
כנראה הייעוד והייחוד של הישיבה הם התיכוניסטים.
ההווי שנרקם כאן במשך חמישים השנים שחלפו מאז יצאה הישיבה לדרכה, מדבר בעד עצמו.
האווירה המיוחדת, הצוות המיוחד ובראשם רבי מרדכי - שחיפש את קרבת הבחורים, אהבם כאב את בניו וקיבל בחזרה את אהבתם. המסרים שנקלטו אצל התלמידים. כל אלו הפכו את איתרי לסיפור של הצלחה", מסכם ראש הישיבה רבי יצחק שליט"א.

[שי אבי דוד]

הגאון רבי יצחק זצ"ל, שלישי משמאל. באסיפת מפעל הש"ס, ככל הנראה בחודש אב התש"ע. הזכויות שמורות למצלם!!!

[מיוזיק]

עוד בכינוס מפעל הש''ס

[גביר]

כמדומה שלשמאלו עמיתו רי"מ זילבר יבדלחט"א

[עני בן פחמא]

בהלויה הרב אריאב עוזר אמר משמו פעם הניסיון היה לא להיות כמו כולם אלא להיות בן תורה, היום הניסיון הוא לא להיות כמו כולם בני תורה, אלא להיות תלמיד חכם. אני זוכר איך שהיה אומר על התוס' בכתובות שהולך ללמוד יעשה ת"ח שצריך הולך ללמוד ולא די בללכת סתם, צריך ללמוד.

אני מאוד התרשמתי בהיכרות ממה שזכיתי להכיר אותו דבר ראשון, גדלות האדם אני זוכר את לשונו של ר' דוד כהן בהספד על ר' רפאל שמואלביץ: "ראינו אצלו מה זה גדלות האדם של סלבודקא", אז גם הרב ברטלר ממש אצילות של מלך, הכתיבה, ההליכה, הדיבור, ממש כמלך, אבל עם זאת כשאתה מדבר איתו, גם אם אתה שואל דברים פשוטים או שאלות של לא הבנתי הוא מתאמץ להסביר ולחזור, בלי שתרגיש שאתה מבזבז את זמנו, ממש ענווה מופלאה, זה גדלות האדם של סלבודקא גדלות וענווה במקום אחד.

[בן אליהו]

האם יש כתבות על הגאון זצ"ל בעיתוני סופ"ש'? אם כן, מי יעלה לנו?

[אשרי יושבי ביתך]

האם יש כתבות על הגאון זצ"ל בעיתוני סופ"ש'? אם כן, מי יעלה לנו?

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

[בן אליהו]

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

כבודו יכול להעלותן?

[גם זו לטובה]

הרב אריאב, הזכיר בהספד את דברי הגר"א -"התפילה מרוממת את האדם"
מישהו יודע היכן כתב כן הגר"א?

[צופה_ומביט]

האם יש כתבות על הגאון זצ"ל בעיתוני סופ"ש'? אם כן, מי יעלה לנו?

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

כבודו יכול להעלותן?

חלק נכבד מהן כבר עלה כאן.
רוצה לומר - הועתק מכאן מילה במילה.

[גביר]

א. עיתונים אלה אינם מגיעים לכאן וגם אני מצטרף לבקשה [למרות שלפי מה שנכתב הועתק מאתרא קדישא הדין, עדיין מעניין לראות איך העתיקו].

ב. היכן ניתן לשמוע או לקרוא את ההספדים?

[בעל התפארת]

חלק נכבד מהן כבר עלה כאן.
רוצה לומר - הועתק מכאן מילה במילה.

חלק ממה שעלה צויין מפורש בשם אומרם.

[בתוך הגולה]

אזכיר כאן 'הרגש' מעניין שאמר פעם הגאון הנז' לאבי שיבלחט"א.
היה זה בתפילת ערבית של מוצאי שבת שובה, אבי השתדל למצוא עשרה כדי לברך את הלבנה והגאון הנפטר שאל אותו ממנהג אשכנז הידוע שאין מקדשין עד אחר יוהכ"פ ואבי השיב לו שבשלמא בימי אבלות החורבן הרי שע"פ דין יש לנהוג אבלות וממילא אף מי שאינו אבל מ"מ אין נכון לנוהג בשמחה. משא"כ בעשי"ת אין הלכה להימנע משמחה אלא שהקדמונים שאימת הדין עליהם לא היו מסוגלים לשמוח ולכן נמנעו מלקדש את הלבנה אבל אנחנו, שאיננו בדרגה זו מדוע נמנע מעשיית מצווה בשעתה?
הגיב ע"כ הגרי"ב שאף אם צודק אתה בדבריך אבל אם יתרגל העם כולו לקדש את הלבנה בעשי"ת הרי תעקר מקרבם גם ההרגשה שראוי היה להיות בחרדה בימים אלו...

[איש_ספר]

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

כבודו יכול להעלותן?

[בן ירושלים]

נזכרתי בסיפור דברים שמעורר אצלי ספיקות בצורה רחבה מה הנכון לעשות.
הגר"י זצ"ל שאף להקים חבורה של "בני עליה", ולהפריד בינה לבין כלל הישיבה , למשל שבסדר שלישי ילמדו משהו נפרד כקדשים, ועוד הנהגות. למעשה רצה ליצור חבורת עילית בעלת מעמד חברתי מיוחד. הוא שכנע בחורים בלהט, מנגד היתה התנגדות עזה גם של חלק מהרמי"ם וגם בחורים חזקים יותר וחזקים פחות.
היו כאלה בחורים שנשארו פחות ישיבישער'ס ויותר "תיכוניסטים" למרות שלמדו היטיב, וזה היה מכוון גם נגדם.
באחת מהשיחות איתנו אמר שמקובלנו מרבותינו ראשי הישיבות שהישיבה מעצם מהותה נועדה ל10% מצויינים וכל השאר נועדו רק לצוותא ומה שיקבלו מהישיבה יקבלו, אבל טובת המצויינים היא שקובעת. לנו כבחורים היה קשה לקבל זאת אך הוא טען שבזמנו זה היה מושכל ראשון שלא צריך להביא בחשבון את כל השאר. (דומני שבזמננו רחוקים מאד ממושגים אלו).
הוא גם עמד רבות על "צורת הישיבה" ועל "טובת הישיבה", ואולי זה גם נגזר מהענין הקודם. (וגם זה גרם לחיכוכים מיותרים ואכ"מ). בענין זה דעתו של רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל היתה הפוכה. בדרך כלל שקל מה טובתו האישית של כל אחד ולא מה טובת הכלל.
בתקופת נישואי הוקם הכולל של הגרמ"פ שליט"א שבו דרך הלימוד היתה שונה לחלוטין מהמקובל בישיבות: ברור כל סוגיה לפרטיה ולימוד יסודי עד להלכה כשמעיינים בכל ס"ק בפוסקים ואפילו בכל פמ"ג וכמובן משנ"ב וחזו"א. לפעמים סוגיות "יבשות" נלמדו כמה חדשים. ראשי הישיבות נזעקו נגד זה (אחד מהם לגלג שלומדים חצי שנה איך לבשל שקדי מרק...). ובכן הגר"י זצ"ל כינס את הרמי"ם באיתרי והם "פסקו" שאשאסור לי ולעוד אברך לעבור לכולל הנ"ל כי אין היתר למי שהצליח ב"לומדעס" לעזוב את דרך רבותינו ראשי הישיבות וכו'. כדרכו הוא טען כל זאת בלהט ועמד על כך שהאחריות מחייבת לשמור על דרך רבותינו. הם גם לחצו על הגרמ"פ שאסור לו לפתוח דבר כזה והוא צעיר מדי בשביל לקבוע דרך חדשה בלימוד ולהוציא אברכים מהדרך המקובלת. ברור שהגר"ש ראה זאת אחרת ובברכתו הוקם הכולל שפרח מאד.

[בן אליהו]

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

כבודו יכול להעלותן?

תודה רבה

[בתוך הגולה]

בתקופת נישואי הוקם הכולל של הגרמ"פ שליט"א

[=הגאון ר' משה פטרובר?]

[תבא]

במוסף שבת קודש (ית"נ, פ' תצווה תשפ"ב) היה כמדו' שני כתבות נפלאות עליו.

כבודו יכול להעלותן?

הנ"ל מצורף לקובץ אחד

[מן הדרום]

[quote="בן ירושלים"]
הוא גם עמד רבות על "צורת הישיבה" ועל "טובת הישיבה", ואולי זה גם נגזר מהענין הקודם. (וגם זה גרם לחיכוכים מיותרים ואכ"מ). בענין זה דעתו של רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל היתה הפוכה. בדרך כלל שקל מה טובתו האישית של כל אחד ולא מה טובת הכלל.

שמעתי פעם אבחנה דומה מר' נתן קמינצקי שהבדיל בין אביו לר' אהרון קוטלר , שר' אהרון ראה עצמו כמנהיג/ כמצביא ואם אמא אמרה לו שלבנה מתאים ללמוד בערב מקצוע, הוא אמר אנחנו במלחמה ואי אפשר ללכת לפי מה שמתאים לכל אחד, ור' יעקב ראה כל אחד כלעצמו
אולי אני לא מדייק במילים אבל זה הכיוון

[כולי האי]

הרב בן ירושלים כתב "הוא גם עמד רבות על "צורת הישיבה" ועל "טובת הישיבה", ואולי זה גם נגזר מהענין הקודם. (וגם זה גרם לחיכוכים מיותרים ואכ"מ). בענין זה דעתו של רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל היתה הפוכה. בדרך כלל שקל מה טובתו האישית של כל אחד ולא מה טובת הכלל."

לא הבנתי למה זה נקרא הפוך מהגר"ש זצ"ל כשהוא אומר שצריך לדאוג לבני העליה גם כשזה על חשבון שאר ה90 אחוז הרי זה אומר שצריך לראות מה טובת בני העליה ולא טובת כלל הישיבה.
ואולי הכוונה של הרב בן ירושלים שדעת הגר"ש שלא שייך לומר על אף אחד בישיבה שלא דואגים לו בכל הכח גם כשהוא לא בן עליה.

[גביר]

הספדים במלאת שבעה [לא מצאתי מהלוויה, ננוחם מן השמים] -

https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... enus=False

[בן ירושלים]

הרב בן ירושלים כתב "הוא גם עמד רבות על "צורת הישיבה" ועל "טובת הישיבה", ואולי זה גם נגזר מהענין הקודם. (וגם זה גרם לחיכוכים מיותרים ואכ"מ). בענין זה דעתו של רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל היתה הפוכה. בדרך כלל שקל מה טובתו האישית של כל אחד ולא מה טובת הכלל."

לא הבנתי למה זה נקרא הפוך מהגר"ש זצ"ל כשהוא אומר שצריך לדאוג לבני העליה גם כשזה על חשבון שאר ה90 אחוז הרי זה אומר שצריך לראות מה טובת בני העליה ולא טובת כלל הישיבה.
ואולי הכוונה של הרב בן ירושלים שדעת הגר"ש שלא שייך לומר על אף אחד בישיבה שלא דואגים לו בכל הכח גם כשהוא לא בן עליה.

אנסה להסביר : ישנו דיון האם הישיבה נועדה לכולם וצריכים להתחשב בישיבה גם בנחשלים, בינונים, הפחות מתמידים, וכו'. בזה ציטטתי שהגר"י טען שבסלבודקה חינכו את למצויינות וכל מה שקשור להצלחת המצויינות והמצויינים זה הקנה מידה היחיד (למשל להקים "בני עליה" גם ע"ח כאלו שייפגעו, או ללמוד יבמות כשחלק מהבחורים יפלו באמצע).
דיון נוסף: האם טובת הישיבה מתגברת על טובת הפרט(בין אצל מצויינים וגם אצל כאלו שלא), אצל הגר"י טובת הישיבה היתה במוקד. כתבתי שלהבנתי זה תוצאה של הנקודה הראשונה. ציינתי שאצל הגר"ש נקודה זו היתה הפוכה.

[צופה_ומביט]

צ"ע אצלי איך ניתן להביא ראיה ולדמות מילתא למילתא ממה שנהגו בסלבודקא - דהיינו בזמן שלישיבות הלכו רק ציבור קטן מאד של מבקשי תורה ומצויינים מעיקרא, ותפקיד הישיבות היה להצמיח רבנים וראשי ישיבות ומשפיעים לדור הבא - לבין דורנו שכולם מוסעים לישיבות על סרט נע שנע בכיוון אחד בלבד, ותפקיד הישיבות הוא להיות "תיבת נח" שדואגת להרחיק מהרחוב ולתת השקפות דתיות ושיהיו שומרי תורה ומצוות וקשורים לתורה ומוקיריה, ולפחות שישלחו את בניהם אחריהם לישיבות ג"כ. ולומר שגם בישיבות שלנו - הישיבה נועדה עבור המצויינים - כמו שנהגו בסלבודקא.

אחדד עוד: אין לי בעיה עם תפיסה כזו, כלומר: כתפיסה של מוסד - היא לגיטימית. זכותו של בעל מוסד לנהל את המוסד שלו איך שהוא רוצה. רק שיהיו גלויים ויגידו אותה בפה מלא לכולם, לפני ואחרי שנכנסים לישיבה, ויפרסמו את הדעה הזו ברבים, שזו מהותה של "ישיבה", שזה מה שעושים שם וזה מה שהולך להיות שם, ויתנו לאנשים להחליט האם הם מעוניינים להיכנס למערכת שזו התפיסה שלה [ולקחת על עצמם להיות מהמצויינים האלה].

כל זה בנוגע לעמדת המוסד לכשעצמה. אבל מבחינה חברתית יש כאן בעיה. אתה לא יכול גם מצד אחד להכריח [חברתית-קהילתית-מגזרית] את כולם ללמוד דוקא בישיבות [ודוקא בנוסח אחד] - ומאידך לומר שאת הישיבה מעניינים רק המצויינים [לדוגמה: ללמוד יבמות גם אם רוב הישיבה יפלו. לאן יפלו מי שיפלו? בסלבודקא הם היו נופלים להיות יהודים טובים כמו כולם, בדורנו הם יפלו לרחוב]. והרי הגר"י לא אמר שרק הוא במוסד שלו רוצה לעשות כך, אלא אחז שזו השיטה בכלל, שזו "צורת הישיבה" בכלל.

עצם הנושא של "צורת הישיבה", מהו, ומתי התחיל, וכיצד נקבע, ולפי איזה דגם וכו' - הוא נושא לעצמו. מן הסתם כבר דשו בו כאן ממקורותיו התורניים וההיסטוריים, ואכמ"ל. ובנידו"ד אני רק אומר ש"צורת הישיבה" חייבת להתאים לעצם ההשקפה על תפקיד הישיבה בדור בכלל - שהוא הקובע את הפרקטיקה החברתית בענין. שתהיה הלימה בין הפנים לבין החוץ. בין מה שמביא אנשים לישיבה - לבין מה שקורה בתוך הישיבה. לא יתכן שהמניע-דחיפה ללימוד בישיבה יהיה אחד - וצורת הישיבה עצמה תהיה כזו שסותרת אותו.

אני אומר את כל זה לא כקושיה על הגר"י, אלא כטענה שלכאורה לא הוצגה כאן דעתו במלואה או כנכון.

[בן ירושלים]

צ"ע אצלי איך ניתן להביא ראיה ולדמות מילתא למילתא ממה שנהגו בסלבודקא - דהיינו בזמן שלישיבות הלכו רק ציבור קטן מאד של מבקשי תורה ומצויינים מעיקרא, ותפקיד הישיבות היה להצמיח רבנים וראשי ישיבות ומשפיעים לדור הבא - לבין דורנו שכולם מוסעים לישיבות על סרט נע שנע בכיוון אחד בלבד, ותפקיד הישיבות הוא להיות "תיבת נח" שדואגת להרחיק מהרחוב ולתת השקפות דתיות ושיהיו שומרי תורה ומצוות וקשורים לתורה ומוקיריה, ולפחות שישלחו את בניהם אחריהם לישיבות ג"כ. ולומר שגם בישיבות שלנו - הישיבה נועדה עבור המצויינים - כמו שנהגו בסלבודקא.

אחדד עוד: אין לי בעיה עם תפיסה כזו, כלומר: כתפיסה של מוסד - היא לגיטימית. זכותו של בעל מוסד לנהל את המוסד שלו איך שהוא רוצה. רק שיהיו גלויים ויגידו אותה בפה מלא לכולם, לפני ואחרי שנכנסים לישיבה, ויפרסמו את הדעה הזו ברבים, שזו מהותה של "ישיבה", שזה מה שעושים שם וזה מה שהולך להיות שם, ויתנו לאנשים להחליט האם הם מעוניינים להיכנס למערכת שזו התפיסה שלה [ולקחת על עצמם להיות מהמצויינים האלה].

כל זה בנוגע לעמדת המוסד לכשעצמה. אבל מבחינה חברתית יש כאן בעיה. אתה לא יכול גם מצד אחד להכריח [חברתית-קהילתית-מגזרית] את כולם ללמוד דוקא בישיבות [ודוקא בנוסח אחד] - ומאידך לומר שאת הישיבה מעניינים רק המצויינים [לדוגמה: ללמוד יבמות גם אם רוב הישיבה יפלו. לאן יפלו מי שיפלו? בסלבודקא הם היו נופלים להיות יהודים טובים כמו כולם, בדורנו הם יפלו לרחוב]. והרי הגר"י לא אמר שרק הוא במוסד שלו רוצה לעשות כך, אלא אחז שזו השיטה בכלל, שזו "צורת הישיבה" בכלל.

עצם הנושא של "צורת הישיבה", מהו, ומתי התחיל, וכיצד נקבע, ולפי איזה דגם וכו' - הוא נושא לעצמו. מן הסתם כבר דשו בו כאן ממקורותיו התורניים וההיסטוריים, ואכמ"ל. ובנידו"ד אני רק אומר ש"צורת הישיבה" חייבת להתאים לעצם ההשקפה על תפקיד הישיבה בדור בכלל - שהוא הקובע את הפרקטיקה החברתית בענין. שתהיה הלימה בין הפנים לבין החוץ. בין מה שמביא אנשים לישיבה - לבין מה שקורה בתוך הישיבה. לא יתכן שהמניע-דחיפה ללימוד בישיבה יהיה אחד - וצורת הישיבה עצמה תהיה כזו שסותרת אותו.

אני אומר את כל זה לא כקושיה על הגר"י, אלא כטענה שלכאורה לא הוצגה כאן דעתו במלואה או כנכון.

עקרונית מקבל דבריך (למעט פרטים שונים). למען ההגינות אומר שאת הדברים שמעתי ממנו לפני קרוב ל40 שנה שעה שעולם התורה היה נראה קצת שונה מהיום.
ב. לא היה דיון מסודר או הרצאת דברים מסודרת בענינים אלו , אלא משפטים שנאמרו פה ושם וע"ז מתבססת הבנתי.

[גביר]

דומה שיש להבין את הדברים גם על רקע המגמות הסותרות לכאורה ששררו לפחות בעבר [יתכן שהן שוררות גם היום, איני יודע] בישיבה"ק - הרצון לשמור על ייחודה מחד גיסא והשאיפה להשתלב בעולם הישיבות הקונבנציונלי מאידך גיסא.

[גביר]

הספדים מהלוויה -

http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 99%D7%94-4

הספדים במלאת שלושים -

http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

[יבנה]

הספדים מהלוויה -

http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 99%D7%94-4

הספדים במלאת שלושים -

http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

צ״ל
מהלוויה: https://beinenu.com/faceted_search/resu ... on%3A92815
כל ההספדים: https://beinenu.com/faceted_search/resu ... C%D7%A8%22

[בן אליהו]

האם היה לו רב שממנו התעצבה דרכו בלימוד?
אם כן, מי היה?

[משוש דורים]

האם היה לו רב שממנו התעצבה דרכו בלימוד?
אם כן, מי היה?

בגדול הוא טען שרבו המובהק היה רבי יחזקאל אברמסקי, אב למן הסתם הוא הושפע מעוד כמה.