מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

[.השוחט]

נזכרתי לפתע.

מד. נערה אחת, בת של ידיד שלי, ישבה בבית אביה עד גיל מבוגר מאד. הלכה אצל אוהבן של ישראל רבי יעקב איידלשטיין זצ"ל ובכתה לפניו. שאל אותה הרב, מה המקצוע שלך. ענתה, תופרת אני. אמר לה הרב, את צריכה לשמש תלמיד חכם אמיתי במקצוע שלך, וישועתך קרובה לבוא. על כן תלכי אצל הרבנית בת שבע קנייבסקי ותבקשי ממנה שתאפשר לך לתקן משהו בבגדיו של בעלה הקדוש.

הלכה אותה ריבה אצל הרבנית וביקשה כאשר הדריך אותה הרב איידלשטיין. אמרה הרבנית, את הבגדים של בעלי אינני נותנת לאף אחת לתקן חוץ ממני. זו הזכות שלי ואינני מוותרת על כך. למרות שכואב לי מאד מצבך ואני מאמינה לסגולה של ר' יעקב אבל לצערי הרב לא אוכל לוותר.

הנערה ישבה ובכתה מקירות ליבה. אמרה הרבנית ע"ה, ראי נא, יש לי בת יקרה וחשובה, אשת הגרי"ק שליט"א, ויש לה בית עם ילדים ויש צורך בהרבה תיקונים בבגדי בני הבית, לכי נא אליה וסייעי נא בידה, ואני אברכך שמשם תבוא ישועתך.

הלכה הנערה לבית הרבנית ק' שתחי', והציעה את עזרתה, ואכן ישבה שם כמה ימים ותיקנה את כל הטעון תיקון שנצטבר מימים ימימה על צד היותר טוב. באותן ימים ראה הגר"י נערה זרה יושבת זה כמה ימים בביתו, התעניין אצל הרבנית שלו לפשר הדבר וסיפרה לו את כל אותו הענין.

נפל בדעתו רעיון של שידוך להציעה לתלמיד מהכולל שלו, בחור מבוגר בעל תשובה יקר מאד. ואכן מה' יצא הדבר, ובנו בית נאמן בישראל באהבה ואחוה וכו'. נמצא שאכן משם באה ישועתה בפועל ממש כפשוטו.

לאותה נערה יש גיס ת"ח מופלג. הוא סיפר את כל אותו המעשה לרבו, א' מחשובי הת"ח בדור. אמר לו רבו, היודע אתה את עומק משמעותו של הסיפור הזה? זה אומר שר' יעקב אוחז, ומוכח שהוא צודק, שר' חיים קנייבסקי הוא ה"קמע" של הדור. [זה עתה הספיד הגרב"מ אזרחי שליט"א הספד גדול ואמר את ההגדרה הזו, שאיבדנו את הקמע של הדור. ואכמ"ל].

מה. שלח לי ידיד מה שרשם לעצמו דו שיח אופייני עם רבינו.
הייתי מסתובב הרבה בלדרמן בעיקר בחורף תשנ"ה כשלמדתי בפוניבז', אחרי משמר בליל שישי הייתי מתפלל שם ותיקין וגם בשבתות לפעמים, אני זוכר שהיה מוסר שיעור אחרי התפילה בשבת בחכמת אדם, לפעמים לא היה מנין להגיד קדיש...
זכיתי לדבר עם הגר"ח זצוק"ל פעם אחת בודדת, בשנה לפני זה בניסן תשנ"ד, וזה נצרב לי בעצמות.
הגעתי אותה שנה מחו"ל, בגיל 16. ימים בודדים לפני חג הפסח תשנ"ד, נסעתי לבני ברק, כולי תקוה לראות את רבינו ואולי לדבר אתו.
התפללתי מעריב בלדרמן, כנראה מפני הסמיכות לפסח לא היו כל כך הרבה שואלים, אחרי שהלכו כולם התחיל לצאת לבדו מבית הכנסת. נגשתי אליו והתחלתי לשאול, פתאום נעלם ונכנס לשירותים. משיצא והתחיל ליטול ידים, מרוב התרגשות ובלבול התחלתי מיד לדבר, הוא מיד התחיל כמובן לברך אשר יצר (אגב, תוך כדי ניגוב הידים). כשסיים אמר בשלוה "כן, מה רצית?"
שאלתי אותו איך משתחררים מתאות הכבוד. ענה "תלמד מוסר ותראה שהכל שטויות והבלים, הכל רק משחק ילדים."
עמד ללכת והבחין כנראה שברצוני להמשיך לשאול, אמר "עוד משהו?"
שאלתי עוד שאלה הקשורה לעבודת ה', הוא שאל "בן כמה אתה? אתה בחור או שהתחתנת כבר?" (עד היום אני לא מצליח להבין איך זה היה קשור למה ששאלתי).
השבתי "אני בן שש עשרה..."
אמר: "תלמד גמרא בהתמדה, ואז יפלו כל הבעיות."
פניתי ללכת, הוא תפס בזרועי ואמר "אבל לשמה!"
לפני שהספקתי לשאול "מה זה לשמה?", המשיך "לשמה זה על מנת לעשות ומשום שהקב"ה צוה."
והפטיר בחיות: "בהצלחה!"... והלך לדרכו.

[מלכיאל גרינוולד]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

אכן נוגע במהות, מתאר בלב רגש ובשפתיים דולקות את ייחודיותו התורנית של הגר"ח, דברים החודרים אל הלב ומרעידים את הנפש, והחי נותן אל לבו ומכה על קודקדו.
בנוסף, היטב חרה לו על הסטת המבט מן העיקר אל הטפל, כדבריו:

וקטני ורפי השכל והלב עלולים ח"ו לעשות הנחות לעצמם, ותחת לדבוק בעצמות דרכו ומהותו יערב להם לדבוק ולעסוק בענינים הטפלים ונלוים של "איזה מנהיג דגול" או של "איך שועי עולם שיחרו לפתחו" ו"ההלויה הגדולה ביותר" ועוד שאר ירקות, והרי זה ממש ח"ו כמו לדרוך על קברו של רבינו זללה"ה.

אולם באותה מידה, לענ"ד, הוא העיסוק במופתים החסידיים, למשל בקטע זה:

שהרי כולנו בעלי חוב גמורים לרבינו זללה"ה, שהרי בואו וניקח בכל ת"ת או ישיבה או כולל-אברכים ונעבור מאחד לשני, מי אינו בעל חוב דיליה? זה נתקבל לישיבה זו שרצה לילך אליה באופן פלאי בזכות ברכת רבינו זללה"ה, וזה לימינו היתה תקופה שנפשו לא חשקה בתורה כ"כ ואביו נכנס בדמעות שליש להתברך ולהזכיר תפילה קמי רבינו זללה"ה ונושע מברכות פי-קודש של רבינו זללה"ה שנעשה כביכול התורה בעצמה, וזה לשמאלו עוד כשהיה בבטן אמו הרופאים חששו לבריאותו ואחר ברכת רבינו זללה"ה היו ישועות ניסיות, וכך הלאה והלאה לכל אחד ואחד אם מעצמו ואם מאביו או מאמו ואם מאשתו ואם מבניו או מבנותיו וכו' וכהנה וכהנה.

[איש_ספר]

רשימת ספרי רבינו זצוק"ל לפי סדר שנת הדפסתם, (וכן גיל רבינו בשעת ההוצאה).

[ישנה שמועה שרבינו בדפיס ספרים בשנים מעוברות שבהם היו לו חודש פנוי מה'חובות', ברשימה צויין איזו שנה מעוברת באות מ]

אמת וצדק על מסכת גרים – שנת 'תנו רבנן' – תשי"ג (25)
קלף ודוכסוסטוס על מסכת ספר תורה - שנת 'תנו רבנן' – תשי"ג (25)
טעם ודעת על ברייתא דמלאכת המשכן – שנת 'ללמוד תורה' – תשכ"א (33)
תכלת וארגמן על מסכת ציצית – שנת 'תישבי' – תשכ"ב [מ] (34)
מצרף ומטהר על מסכת כותים – שנת 'להיות לו לעם סגולה' – תשכ"ח (40)
שיח השדה א' – בספר לא מצויין שנה, ובטעמא דקרא כתב שנדפס בשנת תשכ"ט (41)
קנין הגוף וקנין פירות על מסכת עבדים – שנת 'חד"ת בעניני עבדים' – תש"ל (42)
קונ' בשער המלך על הרמב"ם – שנת 'אשתחוה' - תש"ל (42)
טעמא דקרא – נדפס כקונ' בשנת תשכ"ט, ולאחמ"כ עם תוספות בשנת 'טעם ודעת למדני' - תשל"ג [מ] (45)
שיח השדה ב' - שנת 'עזרתני' – תשל"ז [מ] (53)
נחל איתן – שנת 'עזרתני' – תשל"ז [מ] (53)
קרית מלך – [הו' ראשונה בתשי"ח, שניה בתשכ"ו, ובמהדורה מורחבת] בשנת 'נשגב שמו לבדו' - תשמ"ג (55)
דרך אמונה א' – שנת 'תלויה בארץ' – תשד"מ [מ] (56)
שונה הלכות א' – שנת 'נר לרגלי דברך' – תשמ"ט [מ] (61)
דרך אמונה ב' – שנת 'תלוייה בארץ' – תשנ"ד (66)
דרך אמונה ג' – שנת 'תלוייה בארץ' – תשנ"ד (66)
דרך אמונה ד' – שנת 'הדרן עלך כל זרעים' – תשנ"ו (68)
שקל הקודש – שנת 'הל' שקלים ודין מולד הלבנה' - תשנ"ז [מ] (69)
ארחות יושר – שנת 'בדרכי היושר' – תשנ"ז [מ] (69)
שערי אמונה – שנת 'בד' הר"ש והר"מ' – תשס"ב (74)
דרך אמונה ה' – שנת 'מראי מקום דרך אמונה' – תשס"ג [מ] (75)
שונה הלכות ב' - שנת 'לכבוד שבת' – תשס"ד (76)
דרך חכמה – שנת 'לשם שבו ואחלמה - תשס"ח [מ] (80)
שונה הלכות ג' – שנת 'לא שכחתי' – תשס"ט – (81)
שיח השדה ג' – שנת ישועה ורחמים וחיים – תשע"א [מ] (83)
למכסה עתיק -

הראני הגאון ר' טוביה שולזינגר שליט"א: בשנת תשי"ז הדפיס הגרב"י זילבר זצ"ל את ארחות חיים שלו וצירף אליו חיבור מהגרח"ק 'השם ארחתיו'
ומעניינת התייחסותו של הגר"י סרנא בהסכמה לספר שם, כשהוא מתאר את הגרח"ק בביטוי לא שגרתי 'נקי הדעת' ואת החיבור 'טהור ונקי. לא ידוע מאין הכירו.

טהור ונקי.jpg (63.85 KiB) נצפה 5728 פעמים

---
קרית מלך נדפס לראשונה ברמב"ם הוצאת פרדס שהופיע בשנת?
בהרבה מקומות ובפרט בספר המדע ישנן הערות חתומות (רא"נ). לדברי הגאון ר' טוביה, פתרונן: ר' אביגדור נבנצאל.

[מלכיאל גרינוולד]

קרית מלך נדפס לראשונה ברמב"ם הוצאת פרדס שהופיע בשנת?
בהרבה מקומות ובפרט בספר המדע ישנן הערות חתומות (רא"נ). לדברי הגאון ר' טוביה, פתרונן: ר' אביגדור נבנצאל.

לדברי ר"ש ליברמן שהובאו לעיל, נדפס לראשונה כחיבור נפרד ורק אחר כך נצטרף למהדורת הרמב"ם.

ברשימתו של הטרקטור נפלו שגיאות. אחת הבולטות - שונה הלכות ח"ג לא נדפס לראשונה בתשס"ט (עשור אחר פטירת רא"צ טורצ'ין).

[דוב גרין]

---
קרית מלך נדפס לראשונה ברמב"ם הוצאת פרדס שהופיע בשנת?
בהרבה מקומות ובפרט בספר המדע ישנן הערות חתומות (רא"נ). לדברי הגאון ר' טוביה, פתרונן: ר' אביגדור נבנצאל.

החליפות מכתבים בענינים אלו נדפסו בספר תשובה מאהבה.

[שיף]

ומעניינת התייחסותו של הגר"י סרנא בהסכמה לספר שם, כשהוא מתאר את הגרח"ק בביטוי לא שגרתי 'נקי הדעת' ואת החיבור 'טהור ונקי. לא ידוע מאין הכירו.

בנו הגר"ח למד יחד עם מרן הגר"ח בבחרותו בלומז'א
viewtopic.php?f=19&t=7833&p=751519#p726218

[שיף]

ב' הזמנות לחתונת רבינו- מב' הצדדים
viewtopic.php?f=19&t=19117&p=751386#p751221

[נוטר הכרמים]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

קראתי בענין רב הדברים כדרבנות, רובם דברים נכוחים ואמיתיים, מיוחדים ומועילים.

רק יש כמה רעיונות שממש סותרים את כל האופי והסגנון, הרמה והתועלת,
ולמשל, כל הענין של ה'פרעון חוב' והחשבונות במה הועיל לדור,
בקורונה (שכידוע כמעט ולא נשמעו לו עד ממש לבסוף, וכהיום הזה משקרים ומסלפים את הידוע והזכור לכל) ובמלחמת המפרץ,
ובאמת יש כאן ממ"נ, שאם בדרך הסגולית השמיימית,
מה לנו יותר מאדם שדבוק בתורה הק' בצורה כה עילאית ונדירה,
ואם בדרך הטבעית, כמעט פשוט שבענין זיכוי הרבים נמצא עוד דמויות גם בדורינו,
בכל מיני בחינות.

וכן הפרשנות על ענין ה'שעון יד' משונה מאוד, וכי לוקחים לאו ד'לא ילבש' והופכים אותו לטקטיקה כיצד לעורר נגד חיצוניות הלבוש??,
מוטב להותיר הקושיות במקומם או להסביר נימוקים שעומדים במבחן הלכה.
לא שייך שורה אח"כ לצעוק על דקדוקי הלכה, הלכה כמאמרה בתמימות, וקודם לכן לומר שתוכחת לאו היא בשביל להילחם במודרניזציה.

ולא הייתי בא בביקורת לולי אהבת הביקורת של בעל הדברים, ת"ח מובהק, כנראה מכל סגנונו,
ובבחינת 'בקרו טלה'.

[הרואה]

סרטון יפה ביותר על חייו
בעיקר בנו ר' שלמה מספר על תולדות חייו
(בעיקר יידיש עם כתוביות באנגלית)
https://youtu.be/jZyAqe-uc_Y

[דודי צח]

כמדומה שרוב גדולי התורה בדור האחרון היה להם טלית קטן בחוץ:

מרנן ורבנן

הגריש"א
הגראי"ל
הגרש"א
הגרמ"ד ומשפ'

(בקיצור, מי שלא ענד עניבה?)

[עליך עיננו]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

קראתי בענין רב הדברים כדרבנות, רובם דברים נכוחים ואמיתיים, מיוחדים ומועילים.

רק יש כמה רעיונות שממש סותרים את כל האופי והסגנון, הרמה והתועלת,
ולמשל, כל הענין של ה'פרעון חוב' והחשבונות במה הועיל לדור,
בקורונה (שכידוע כמעט ולא נשמעו לו עד ממש לבסוף, וכהיום הזה משקרים ומסלפים את הידוע והזכור לכל) ובמלחמת המפרץ,
ובאמת יש כאן ממ"נ, שאם בדרך הסגולית השמיימית,
מה לנו יותר מאדם שדבוק בתורה הק' בצורה כה עילאית ונדירה,
ואם בדרך הטבעית, כמעט פשוט שבענין זיכוי הרבים נמצא עוד דמויות גם בדורינו,
בכל מיני בחינות.

וכן הפרשנות על ענין ה'שעון יד' משונה מאוד, וכי לוקחים לאו ד'לא ילבש' והופכים אותו לטקטיקה כיצד לעורר נגד חיצוניות הלבוש??,
מוטב להותיר הקושיות במקומם או להסביר נימוקים שעומדים במבחן הלכה.
לא שייך שורה אח"כ לצעוק על דקדוקי הלכה, הלכה כמאמרה בתמימות, וקודם לכן לומר שתוכחת לאו היא בשביל להילחם במודרניזציה.

ולא הייתי בא בביקורת לולי אהבת הביקורת של בעל הדברים, ת"ח מובהק, כנראה מכל סגנונו,
ובבחינת 'בקרו טלה'.

הלשון של 'חייבים לו' כבר אמר ר' גרשון בלוויה
ופשוט שרוב הציבור שמע לו בכל נושא הקורומה כל החיידרים כמעט נפתחו אחרי הוראותו,ועד היום החילונים מדברים על זה.
ופשוט שחייבים לו מכל הבחינות.
יש כאלה שקשה להם עם המציאות של חד בדרא!
אבל חזקה עלינו דברי הגר"ד לנדא בהספדו שידוע כאיש אמת ולא מגזים בכלל.. שאמר עליו שפשוט שהיה חד בדרא וגם עם היה בדורות קודמים היה מיוחד מאד זה לשונו.והוא הכיר אותו היטב.

[שיף]

כמדומה שרוב גדולי התורה לא ענדו עניבה

והיו עם פאות בחוץ?!

[ש. ספראי]

הספד על מרן רבינו הגר"ח קניבסקי זיע"א בישיבת משאת המלך

שמואל ברוך גנוט
https://drive.google.com/file/d/1cqktEM ... sp=sharing

הגאון רבי בנימין רימר
https://drive.google.com/file/d/1fK7458 ... sp=sharing

הרב יעקב קניבסקי נכדו חביבו של רבינו
https://drive.google.com/file/d/1B0qbqW ... sp=sharing

[פרנצויז]

רשימת ספרי רבינו זצוק"ל לפי סדר שנת הדפסתם, (וכן גיל רבינו בשעת ההוצאה).
...
קונ' בשער המלך על הרמב"ם – שנת 'אשתחוה' - תש"ל (42)

קונ' בשער המלך נדפס לראשונה בשנת תש"ך
http://uli.nli.org.il:80/F/?func=direct ... base=MBI01

קרית מלך – [הו' ראשונה בתשי"ח, שניה בתשכ"ו, ובמהדורה מורחבת] בשנת 'נשגב שמו לבדו' - תשמ"ג (55)

קרית מלך נדפס לראשונה ברמב"ם הוצאת פרדס שהופיע בשנת?

רמב"ם הוצאת פרדס נדפס בשנים תשט"ז-תשי"ח, וקרית מלך נדפס שם (בהוספות), ויש שם הסכמה מאביו מרן הסטייפלר מיום א' וירא תשי"ח.
http://uli.nli.org.il:80/F/?func=direct ... base=MBI01

[פרנצויז]

כמדומה שרוב גדולי התורה בדור האחרון היה להם טלית קטן בחוץ:
... (בקיצור, מי שלא ענד עניבה?)

הג"ר ברוך רוזנברג זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, היה לו טלית קטן בחוץ, ועליו עניבה.
[יש תמונות של הסטייפלר זצ"ל מתקופת היותו ראש ישיבה, שהיתה לו עניבה, האם אפשר לראות בתמונה אם הטלית קטן היה בחוץ?]

[אברך]

לפני כמה שנים בעשי"ת סיפר לי אברך שאחיו ממקורבי ר' חיים, היה אצל ר' חיים בראש השנה ביום, ור' חיים הפטיר לו, 'היו כמה אנשים שלא יכולתי לומר להם שנה טובה'.
מבהיל!

[וונדרבר]

נחל איתן – שנת 'עזרתני' – תשל"ג [מ] (49)

זוהי שנת הדפסת המהדורה הרביעית. ובהקדמה שם מוזכר שעיקרו נכתב בשנת תש"ט.

ועצ"ל ש'עזרתני' תרגומו תשל"ז!!!

מבדיקה מקיפה נראה שבהדפסת המהדורות החוזרות לא שונה שנת ההוצאה, [ויתכן שיש ספרים בודדים יוצאים מן הכלל] למעט בספרים שצויין בפירוש.

נראה שעיקר כתיבת ס' נחל איתן היתה בשנת תש"ט, ואח"כ עשה עוד שתי מהדורות בכת"י [כמבואר בהקדמה]. אולם הספר נדפס לראשונה בשנת תשל"ז [עזרתנ"י לפ"ק].
ואחר כך הדפיס הדפסות חוזרות ממהדורת תשל"ז [בדפוס צילום?], והמהדורה שלפנינו באוצה"ח היא המהדורה הרביעית [וכוללת קצת הוספות], ואע"פ שנדפסה [כנראה] אחרי תשל"ז, מ"מ לא שינה בה את שנת ההוצאה.

[באמונתו]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

...

הלשון של 'חייבים לו' כבר אמר ר' גרשון בלוויה
ופשוט שרוב הציבור שמע לו בכל נושא הקורונה כל החיידרים כמעט נפתחו אחרי הוראתו, ועד היום החילונים מדברים על זה.
ופשוט שחייבים לו מכל הבחינות.
יש כאלה שקשה להם עם המציאות של חד בדרא!
אבל חזקה עלינו דברי הגר"ד לנדא בהספדו שידוע כאיש אמת ולא מגזים בכלל.. שאמר עליו שפשוט שהיה חד בדרא וגם עם היה בדורות קודמים היה מיוחד מאד זה לשונו. והוא הכיר אותו היטב.

אמת!
לענ"ד, להדגיש עוד, עניין החיסונים נגד הקורונה בציבור החרדי;
אני, משפחתי ומכריי כמשל, התחסַנו פעמים מספר - בלי שום חששות כלל, מפני שרב חיים אמר.
מסתבר שרבים - רבים אצלנו בציבור כיו"ב.
אין לדעת כמה היו נמנעים מן החיסונים, אלמלי הוראתו הברורה והחוזרת שוב ושוב של רב חיים.
נמצא אפוא, אשר רב חיים למעשה הציל את הציבור החרדי מן הקורונה, ע"י תמיכתו בחיסונים החד משמעית!

[וונדרבר]

חנוכה תשל"א הגר"ח בן 42
רבי מיכל הומינר שולח לו סדרת מאמרים שאינו יודע את מקורם
ר' חיים משיב לו בו היום בסדרת מקורות מגמרות, בראשית רבה, ועוד

כיוצא בזה, הג"ר אברהם אברהם שליט"א מירושלים הוציא לאור, בשנת תשל"ב, ס' משך חכמה עם מראי מקומות, [ראה שם במבוא שצויינו קרוב לשבעת אלפים מראי מקומות].
ולפני שנים רבות, סיפר עד נאמן בשם המחבר שליט"א, שהוא פנה בשעתו לכמה ת"ח שיעזרו לו למצוא מקורות נעלמים, ובסוף נשארו כמה מראי מקומות שאף אחד לא מצא, ואז ייעצו לו לכתוב מכתב להג"ר חיים קניבסקי מבני ברק, ויומיים אח"כ הוא קיבל תשובה עם כל המקורות החסרים.
וראה במבוא שכותב: "תודתי נתונה בזה להרה"ג המפורסם רב חיים קניבסקי שליט"א מבני ברק בעד כמה מקורות שנעלמו ממני ... במקומות אלו הבאתי הדברים בשם אמרם".
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=7&book=153822
ויש ביניהם מקורות מעניינים. לדוגמה, ראה עמ' א', ד"ה תדשא הארץ, כתוב במשך חכמה "כמו שאמר המשורר", ועיי"ש שכתוב בהערה 13: שיר היחוד ליום ששי, (ר.ח.ק.).
וכן ראה מה שהובא באשכול ישן viewtopic.php?f=17&t=27879&p=285938&hilit=#p285938

[אפרים זלמן]

בענין לבישת הט"ק בחוץ, לכאו' יש בזה גם משום צניעות, וכפי שהזהיר החזו"א על מעיל ארוך

[בריה נמוכה]

ייש"כ להרבנים משוש ואברהם.
בכל זאת שונה, למשל על החזו"א מסופר איך שהיו רואים גם רואים את ההתרגשות בתפילה. כמו"כ בספריו אמו"ב ובקוב"א רואים הרבה רגש. וכן על זה הדרך אצל גדולים ליטאים אחרים. כאן היה נראה אחרת ממש. ועכ"ז יש את המעשים האלה של ההתרגשות. מעניין עד למאד לענ"ד.

כעת אני נזכר שקראתי פעם ראיון עם אחד מבניו של הגר"ח שמתייחס להעדר הרגש אצלו, וטוען שהוא דומה בזה לחזו"א וכל הקרליצים שלא הראו רגש בכלל.
לדבריו שם, החזון איש הביע רגשות עזים בכתיבה, אבל לא ראו עליו את זה בהתנהגותו (אהבת אדם ראו היטב, גם אצל החזון איש, וגם אצל הגרח"ק).
בתפילה של החזון איש ראו ריכוז, וגם ארך זמן רב, בשונה ממה שמספרים כאן על הגרח"ק, אבל לא ראו רגש (כמדומני שכשהיה ביחידות לא ידע שרואים אותו, זה היה קצת שונה).

מפי הרב ואזנר
על ביקור נוסף אצל ה'חזון איש' סיפר רבינו, כי הגיע פעם למעונו בתחילת הלילה, ומצאו כשהוא יושב בחצר הבית ועיניו נשואות אל על כשמבטו משוטט בין כוכבי הליל הנוצצים ברקיע השמים. משך דקות ארוכות ישב כך, כשהוא אחוז דבקות והתפעלות, ומעיניו זולגות דמעות התרגשות ומבלי שיבחין כלל בנוכחותו. לאחר מכן משהרגיש בו נענה ואמר: "כשמתבוננים במערכות השמים, אפשר לראות בנקל מעשי א-ל ונפלאותיו"…https://www.dirshu.co.il/205165-2/#:~:text=%D7%A2%D7%9C%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3,%D7%90%2D%D7%9C%20%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%22%E2%80%A6

[עקביה]

הספד על מרן רבינו הגר"ח קניבסקי זיע"א בישיבת משאת המלך

שמואל ברוך גנוט
https://drive.google.com/file/d/1cqktEM ... sp=sharing

יישר כח!

יפה, מעורר ומרגש.

[חשבה לטובה]

שמיני גיליון 98.pdf

(450.49 KiB) הורד 236 פעמים

דברי הגר''ד קוק שליט'''א
על דודו הגדול מרן הגר''ח זיע''א

עם מרנא שליט''א.jpg (280.63 KiB) נצפה 5185 פעמים

מרנא שליט''א.jpg (232.14 KiB) נצפה 5185 פעמים

[אברך]

הנני להמשיך עוד מעט.


מג. דובר הרבה על ההתמדה, על היגיעה, על הידיעה, על דקדוק ההלכה, על החסד עם הבריות, קצת על הקדושה הנוראה, ועדיין לא דובר מספיק על המידות המופלאות. ההליכה בתמימות, הענווה המוחלטת והפשטות, האמת, ועל כולנה המאור פנים והסובלנות.
מסתובבת שמועה שהרב שמואל מאיר אמר לרבינו שבגלללו הוא מפקפק בחכמת הגרפולוגיה למרות שהוא עושה בה שימוש רב לסייע. כי הראו לו את הכתב של רבינו בלי לומר לו מי זה והוא אמר שהכותב כעסן. והרי רבינו ממש ההיפך. רבינו אמר לו שאכן יש לו טבע של כעסן והוא צריך כל יום לעבוד על זה. אני לא בטוח שזה נכון, לא הסיפור ולא המציאות הזו. אבל מסתבר שמיום ברוא אלוקים אדם על פני האדמה עוד לא היה מי שסבל נודניקים כמוהו.
הרי בדרך כלל לאדם רגיל לא באים הרבה, ולגדולים אין גישה. אבל אצלו באו כל העולם, והדלת כמעט תמיד פתוחה. הטרידוהו בשטויות וזוטות שאין לתאר ואין לשער, ומימיו לא נראה בו קוצר רוח, ולא מילה תקיפה. לית דין בר נש כלל וכלל.

שאלתי את בנו של ר' שמואל מאיר, ואמר שהסיפור אכן אמת, אלא שהוא שמע מאביו את הסיפור על מדת העצלות ולא על מדת הכעס. הוא אמר שישאל שוב.

[מקדש מלך]

ייש"כ להרבנים משוש ואברהם.
בכל זאת שונה, למשל על החזו"א מסופר איך שהיו רואים גם רואים את ההתרגשות בתפילה. כמו"כ בספריו אמו"ב ובקוב"א רואים הרבה רגש. וכן על זה הדרך אצל גדולים ליטאים אחרים. כאן היה נראה אחרת ממש. ועכ"ז יש את המעשים האלה של ההתרגשות. מעניין עד למאד לענ"ד.

כעת אני נזכר שקראתי פעם ראיון עם אחד מבניו של הגר"ח שמתייחס להעדר הרגש אצלו, וטוען שהוא דומה בזה לחזו"א וכל הקרליצים שלא הראו רגש בכלל.
לדבריו שם, החזון איש הביע רגשות עזים בכתיבה, אבל לא ראו עליו את זה בהתנהגותו (אהבת אדם ראו היטב, גם אצל החזון איש, וגם אצל הגרח"ק).
בתפילה של החזון איש ראו ריכוז, וגם ארך זמן רב, בשונה ממה שמספרים כאן על הגרח"ק, אבל לא ראו רגש (כמדומני שכשהיה ביחידות לא ידע שרואים אותו, זה היה קצת שונה).

מפי הרב ואזנר
על ביקור נוסף אצל ה'חזון איש' סיפר רבינו, כי הגיע פעם למעונו בתחילת הלילה, ומצאו כשהוא יושב בחצר הבית ועיניו נשואות אל על כשמבטו משוטט בין כוכבי הליל הנוצצים ברקיע השמים. משך דקות ארוכות ישב כך, כשהוא אחוז דבקות והתפעלות, ומעיניו זולגות דמעות התרגשות ומבלי שיבחין כלל בנוכחותו. לאחר מכן משהרגיש בו נענה ואמר: "כשמתבוננים במערכות השמים, אפשר לראות בנקל מעשי א-ל ונפלאותיו"…https://www.dirshu.co.il/205165-2/#:~:text=%D7%A2%D7%9C%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3,%D7%90%2D%D7%9C%20%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%22%E2%80%A6

הכרתי את הסיפור, ואכן הערתי שכנראה שכשהיה ביחידות היו נראות אצלו התפרצויות רגש. אני מניח שהוא לא החצין את רגשותיו (אולי גם מצד הביישנות והעדינות שהיו בו). יש גם תיאור מעניין מרפאל הלפרין שראהו מתפלל ביחידות בצורה סוערת מאוד. גם כן, באין רואים. אם כי ודאי אין להשוות זאת עם עדותו של הרב וואזנר.

[קרית מלך]

בבחרותי ביקשתי מידידי המכונה כאן הרב ש. ספראי שישאל את מרן הגר"ח זצללה"ה באחד ממכתביו על הוראת החזו"א שהכיפה צריכה לכסות את רוב הראש מהמבואר בשו"ע דמהני שיניח ידו על ראש חברו והרי יד איננה מכסה את רוב הראש. הגר"ח השיב במכתבו "מיירי בראשו קטן או בב' ידיו". לאחר זמן הזדמן לי להיות בבית הגר"ח ושאלתי לפניו דלשון השו"ע הוא "ידו" ומשמע ידו אחת. והשיב לי "החזון איש אמר שצריכים לכסות את רוב הראש". ותו לא!

אם כי זוהי מילתא זוטרתא אך הרבה איכא למשמע מינה עד כמה היה דבוק כל כולו בתורת רבו המובהק החזו"א זצללה"ה, שכל הוראה שקיבל מפיו או שהיתה נאמנת אצלו שוב לא הזיזוהו כל רוחות שבעולם.

[דורשי יחודך]

זכור לי בסוף ימיו של הרב וולבה זצ"ל שהיתה כתבה בעיתון שהיה בבני ברק והחליט ללכת להגר"ח לקבל ברכה. היה שם תיאור מעניין של המעמד. האם יש למישהו יותר מידע בזה?

[ציפורן]

הראני הגאון ר' טוביה שולזינגר שליט"א: בשנת תשי"ז הדפיס הגרב"י זילבר זצ"ל את ארחות חיים שלו וצירף אליו חיבור מהגרח"ק 'השם ארחתיו'
ומעניינת התייחסותו של הגר"י סרנא בהסכמה לספר שם, כשהוא מתאר את הגרח"ק בביטוי לא שגרתי 'נקי הדעת' ואת החיבור 'טהור ונקי. לא ידוע מאין הכירו.

תמונה1.png (101.11 KiB) נצפה 5237 פעמים

[מ_יצחקי]

העומק שמאחורי "סיפור החגב" של הגר"ח קנייבסקי

שיעור נפלא מהמגיד הנודע רבי יוסף יצחק ג'ייקובסון שליט"א על עומקה וקדושתה של תורה והכח הנפלא של התורה להשפיע על המציאות בעולם:

https://drive.google.com/file/d/1KCMXXk ... p=drivesdk

[דודי צח]

כמדומה שרוב גדולי התורה לא ענדו עניבה

והיו עם פאות בחוץ?!

לקנטר ??

אתמהה מדוע עשה כזאת לצטט לשון שלא כתבתי,

גדוה"ת שכתבתי, התכוונתי כמובן לגדוה"ת הליטאיים, שכלל ישראל התפאר בהם בחיי חיותם.

ולא באתי להטיף, או לתת ציונים. סתם, מישהו שאל שהוא מצא בהגרח"ק דבר חריג, ועניתי שכך נהגו גדוה"ת דילן, אלה שמניתי. כך שאין צריך למצוא להם שורשים חסידיים וכדומה.

[מחצד חקלא]

כידוע, הגה"צ רבי ישראל אביחצירא (באבא סאלי) זצ"ל כתב הקדמה לס' פתח האהל, מלאה מליצות מיוחדות, ויש עליהם הערות מהג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל, שנתפרסמו בחוברת "השמש", (שיצאה לאור בעריכת רבי נתן בן סניור), גליון 6, ניסן תשמ"ד, (עמ' 36-42). ומשם הועתק בכמה ספרים.
viewtopic.php?f=19&t=23599&hilit=#p235935
viewtopic.php?f=19&t=23599&hilit=#p236096
viewtopic.php?f=7&t=58462&p=743035&hilit=#p743035
ויש להבהיר שהג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל לא עבר על כל הקדמת ס' פתח האהל וכתב מראי מקומות, אלא המשתדלים בזה (בשנת תשמ"ד) היו שני אברכים רבי משה מיימון ועקנין ואחיו רבי שלמה מ. ד. ועקנין מבני ברק, והם עשו את העיבוד והעריכה, [שמותיהם כתובים ברמז שם בחוברת "השמש", אך המעתיקים ממנה השמיטו את השמות].
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=36&book=162140
והם התחילו לכתוב את ההערות, ומפעם לפעם שאלו את הג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל בעל פה על מקורות למילים או ביטויים מסויימים שלא מצאו, וכן שאלו את הג"ר ישראל אלי' וינטרויב זצ"ל על לשונות שקשורים לזוהר ולקבלה.
ויש לשונות שלא כתוב עליהם מקורות, אך אין זה מפני שהגרח"ק לא מצא את המקור, אלא מפני שלא הספיקו לשאול אותו מפני קוצר הזמן, [ראה שם עמ' 36 הערה 8].

[ראש]

כמדומה שרוב גדולי התורה לא ענדו עניבה

והיו עם פאות בחוץ?!

לקנטר ??

אתמהה מדוע עשה כזאת לצטט לשון שלא כתבתי,

גדוה"ת שכתבתי, התכוונתי כמובן לגדוה"ת הליטאיים, שכלל ישראל התפאר בהם בחיי חיותם.

ולא באתי להטיף, או לתת ציונים. סתם, מישהו שאל שהוא מצא בהגרח"ק דבר חריג, ועניתי שכך נהגו גדוה"ת דילן, אלה שמניתי. כך שאין צריך למצוא להם שורשים חסידיים וכדומה.

הגרי''ג שליט''א לא גידל פאות הראש כלל כל ימיו.

[אשרי יושבי ביתך]

היש למי את הספדו של ר' דוב לנדו בכולל חזו"א?
הוא הרי מקריא מתוך הכתב

הנה:

נאספנו כאן לקשור מספד על עטרת ראשנו מאור עינינו גאון עולם להפליא, לא מדרונו אלא מדרי קמאי שגם בהם היה נחשב לעטרת תפארת ברוממות גאונותו מפליאה לבבות מורנו ורבנו חיים קנייבסקי בן למרן רבנו הקהלות יעקב וְאַחְיָנו‍ֹ של רבנו הגדול החזו"א זכר צדיקים יסודי עולם לברכה

ואתחיל בדברים שנשא הנוב"י במספד על אחד מגדולי דורו וזה לשון קדשו [בהשמטת דברים הבלתי נוגעים לענינו] מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק אלוקים מצא את עוון עבדיך, נאלמתי דומיה באין מצח להרים ראש אם מצד עוצם גדלותו וכבוד תורתו ועוצם מעשיו הנפלאים הנה איך אפתח פה לדבר קצת מגדלותו משל למרגניתא דלית בה טימא, ואם לעורר לב העם להודיע להם את אשר חסרו, גם בזה חדלתי לדבר כי אין צריך להתעוררות הזה לאשר שהחסרון ניכר יותר משמש בצהרים ומי עוד לא יראה בעיניו ולבבו יבין את שבר הגדול הזה הלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל ביום הזה ובגדול כזה הכל מרגישין בו, ואיך אדבר אני בהספידו ודומה ח"ו כפוגע בכבודו הגדול והנישא מאוד, ועל כיו"ב אמר הכתוב בחבירי איוב וישאו קולם ויבכו וכו' כי גדול הכאב מאוד הרי כשהכאב גדול מאוד אין דובר דבר ומעתה היש מכאוב כמכאובינו והכאב גדול מאוד מאוד ואיך אדבר דבר זולתי להרים קול בכי, ועוד ממשיך הנוב"י בזה בדברים מעוררי לבבות מזעזעי נפשות ומדמיעי עיניים לבכי גדול בל יעצר.

מה נאמר אנחנו הנאספים פה לקשור מספד ולעורר בכי ואם יבשו עינינו מבכי-עיניים הלא נבכה פנימה בכי-לבבות, בכי מר ומר, אוי נא לנו כי חטאנו, כי אבד הצדיק, אבד מאיתנו, ניתן לב, ולא נהי' כאיש לא שם אל לב.

ונתחיל במילי דהספידא. מורנו ורבנו, מי שהכירו אפי' מעט נדהם, תדהמה רבה, מעוצם גדלותו הנשגבה, נפלאה מאד, בידיעת התורה ולימודה, בבהירות ובברירות ידיעתו, המקיפה והברורה בעצמתה, בכל חדרי התורה, בכל דברי חז"ל בתלמודים, תלמוד בבלי וירושלמי, ספרא וספרי ומכילתא, וכל מדרשי חז"ל, ושקידתו הנפלאה לחזור וללמדם, שוב ושוב, עד כי ניתן להתבטא עד אין מספר, - בספריו הנפלאים עוד משחר נעוריו ועד זקנה וְשֵיבָה, מספר נחל איתן, קרית מלך על הרמב"ם, ביאוריו וחידושיו על מסכתות קטנות, ספרי הלכה החשובים מאד והנלמדים בכל אתר ואתר, ספר שונה הלכות על שו"ע או"ח, וספר "דרך-אמונה" על רמב"ם ספר זרעים, מלבד עוד ועוד חבורים במקצועות רבים ושונים בתורה, ועוד כהנה וכהנה. מה נפלא הדבר בהֵרָאו‍ֹת לפנינו עושר כבוד מלכות תורתו להפליא ולהִפָלֵא.

וְאַזְכִּיר כאן קשר גדול מקדמת-דנא ואח"כ שנים רבות שהיה לי עמו בהשיבו לי ברוּבֵּי מכתביו הנפלאים על ספקות ועיונים שנתעוררו בעת הלימוד. אוצרות גדולים מעֹשֶר ידיעותיו ויוֹשֶר עיוניו. ועוד יש להוסיף כהנה וכהנה.

יש להזכיר את אישיותו הזכה והטהורה בעַנְוַת-חן ובצניעות-הליכות, לוקחי לבבות רחוק רחוק מהמיית החיים, רחוק רחוק מכל הִתְעַרְבוּת במה שמחוץ ללימודיו ועבודתו בקודש, תורה ולימודה, תורה ומעשים טובים, תורה וקידוש שם שמים בכל תהלכותיו, ותו לא מידי.

אינני יודע אם זכיתי למצות הדברים כראוי להוד גדולתו, אבל זאת אשר עלתה בלבי בהיזכרי ובהעלותי על לב כעת מאשר חזיתי ושמעתי מִנִי אז ולאח"כ.

תהי' נשמתו צרורה בצרור החיים ותגן זכותו עלינו ועכב"י. אמן.

[בעל התפארת]

כמדומה שרוב גדולי התורה לא ענדו עניבה

והיו עם פאות בחוץ?!

לקנטר ??

אתמהה מדוע עשה כזאת לצטט לשון שלא כתבתי,

גדוה"ת שכתבתי, התכוונתי כמובן לגדוה"ת הליטאיים, שכלל ישראל התפאר בהם בחיי חיותם.

ולא באתי להטיף, או לתת ציונים. סתם, מישהו שאל שהוא מצא בהגרח"ק דבר חריג, ועניתי שכך נהגו גדוה"ת דילן, אלה שמניתי. כך שאין צריך למצוא להם שורשים חסידיים וכדומה.

הגרי''ג שליט''א לא גידל פאות הראש כלל כל ימיו.

הסתפר שם או שלא גדל לו?

[פלוריש]

בספר תשובה מאהבה, מלבד התוכן הגדוש והסוגיות, יש גם הרבה ביטויים מיוחדים מהגרח"ק לגר"א נבנצל ולהיפך.
* הרב נבנצאל תמיד מכנה אותו 'מורי ורבי', 'נר ישראל' וכו' (כבר לפני כ50 שנה), ולמרות שהרב קנייבסקי מבקש ממנו להפסיק, הוא חוזר ומסביר מדוע הוא ממשיך לכנותו כך. כתגובה מחקה הרב קנייבסקי את לשונות המתפייטת של הרב נבנצל וכותב לו בחרוזים, שלא כדרכו: "צ"ע על מעכ"ת ידיד שיחי' דלא חש, ובעקביו דש, לאיסור לועג לרש".
* יש מקום שהרב נבנצאל מפרש גמ' ע"פ הקבלה, והרב קנייבסקי מתפלא כיצד הוא כותב דברים כאלה. הרב נבנצל החזיר לו דברי התנצלות ומרחיב מה המקורות בזוהר לפירושו, והרב קנייבסקי השיב שהוא תמיה שהרב נבנצל כותב דברים שצריכים להיאמר בלחישה, ועוד דברים שמקבל המכתב אינו מבין בהם.
* במקום אחד הרב קנייבסקי נוזף בו שלא יחלוק על הראשונים. הרב נבנצל כותב לו בתגובה שאינו בא להכריע הלכה אלא להבין את דברי חז"ל, הוא עושה זאת לפי השכל אשר חנן אותו ה' ואין לו ברירה אחרת. הרב קנייבסקי ענה לו שבוודאי ניתנה רשות לשאול ולהקשות אבל לדעתי צריך לכתוב בלשון יותר עדינה.
* באחד המכתבים הרב נבנצל מתנצל שאינו מברך את רעהו בשנה טובה, כי אין לקבל ברכה מרשע...
* ואגב בקיאות, באחד המכתבים הרב נבנצל מציג הלכה ברמב"ם כשנויה במחלוקת, הרב קנייבסקי כותב שאינו זוכר מי חולק, והרב נבנצל מחזיק לו אבדתו שמדובר בבעה"מ.

[באופן כללי, רואים איך שני גאוני עולם אלו מסובבים את כל התורה ככדור תוך כדי כתיבה בהירה אך קצרה. ניכר גם ההבדל ביניהם. הגרח"ק מאופק יותר והגרא"נ מתפייט, תמיד יש למכתביו בחירת פסוק בתאריך, דברי פתיחה ודברי סיום, ואצל הגרח"ק כמעט שלא. גם רואים שהרב נבצל יוזם את הקשר, הגרח"ק עונה לו באריכות, לעיתים רחוקות נמשך לעניין חדש ('אגב אעיר מה שהתקשתי בו' וכו') אבל לעולם לא מתחיל את הדיון. הגרא"נ לפעמים מתפעל והגרח"ק תמיד ענייני ואדיש, רק פעם אחד כמדומני הוא כותב לרב נבנצל "דילידא אימיה כוותיה תיליד".]

מחילה שלא ציטטתי במדוייק או העליתי צילומים מהספר, כתבתי בחופזי ואולי מישהו ימצא שם עוד פנינים

[שיף]

כמדומה שרוב גדולי התורה לא ענדו עניבה

והיו עם פאות בחוץ?!

אתמהה מדוע לצטט לשון שלא כתבתי,
זהו שורת הסיכום שבדבריך. אמנם כתבת גם שלבשו טלית קטן בחוץ
גדוה"ת שכתבתי, התכוונתי כמובן לגדוה"ת הליטאיים, שכלל ישראל התפאר בהם בחיי חיותם. ולא באתי להטיף, או לתת ציונים. סתם, מישהו שאל שהוא מצא בהגרח"ק דבר חריג, ועניתי שכך נהגו גדוה"ת דילן, אלה שמניתי. כך שאין צריך למצוא להם שורשים חסידיים וכדומה.

אין כאן הטפה או ציונים, כלל ישראל גם הליטאים התפארו בגדולי ישראל מכל החוגים
במקרה [או שלא] בדיוק רשימת הרבנים שהבאת לא היו הליטאים הקלאסיים המקוריים אלא אם שורשים חסידיים, אנשי ירושלים, תלמידי חזו"א
ועל כן נהגו בג' דברים אלו

[בתוך הגולה]

יתומים היינו ואין אב.
שלא להתעצל, אחל לרשום מעט, מפוזר ומפורד ומבולבל. בל"נ אח"כ אסדר.

הרב השוחט,
תשואות חן.
אנא אל תמנע טוב.

הרה"ג השוחט,
יישר כוחך על הדברים היפים והמעצימים שכתבת!.

להרב השוחט דברים נפלאים ומחזקים
אולי כבודו יתאר לנו כיצד היה הלימוד של הגאון ר' חיים ישראל שפירא עם מרן הגר"ח האם מרן זצ"ל היה קורא במהירות את שמונת הדפים או שהיה איזה שיתוף פעולה עם החברותא בזה כעין מו"מ

[אשרי יושבי ביתך]

הספד.jpg

חוס נא עלינו, לבל יתפס צווארינו, וסובב התמונה לשמאלינו...

[באמונתו]

בענין לבישת הט"ק בחוץ, לכאו' יש בזה גם משום צניעות, וכפי שהזהיר החזו"א על מעיל ארוך

רב חיים רגיל היה לומר שאין להתבייש עם הפאות, ולכן נכון להראותם, לא להחביאם מאחורי האוזניים. (פעמים תכופות, אף בעצמו הוציא אצל צעירים פאותיהם מאחורי אוזניהם. פעם אחת, אחרי שאחד החזיר אותם מיד, הגיב רבינו, וכי אינך יכול להתאפק עד הדלת?!...).
מ"מ, אותו דבר בטלית קטן. לא להחביא שום מצווה, ולא להתבייש בהם, אלא אדרבה, נכון להתפאר בהם בפרהסיה, ועיין המצורף בזה, היום פורסם, בעניין הכובע והשעונים:

[.השוחט]

עוד מעט.

מו. בנוגע ל"מכה על קדקדו" שהיה רבינו עושה כמעט לכל יהודי, שלח לי תלמיד.

חבר שלי מהישיבה היה מעוכב שידוך, בגיל 27 הלך לר' חיים שאמר לו "תסיים את הש"ס, תמצא שידוך". בערך שנה וחצי לפני כן הצטרף הבחור הזה ללימוד דף היומי, וכשומעו את דברי רבינו נלחץ שיתחתן כ"כ מאוחר [אם ימשיך דף היומי בקצב הרגיל]. למעשה השתתפתי אצלו בסיום הש"ס באלול האחרון, "בסיום עצמו" הוצע לו שידוך, שאותו סגר בגיל 32.

מז. תלמיד שלי, שהוא היום ת"ח מופלג, עבר תקופה קשה בנעוריו. הוריו התייעצו ולקחוהו לרופא גדול שטען שהוא בסכנה נפשית גדולה וחייבים לאשפז אותו. כידוע אשפוז ממושך בגיל צעיר במקום פרוץ מהווה סכנה עצומה לכל היהדות. האבא התייעץ עם מרן, מרן אמר לו שלא נראה לו שיש סכנה כל כך גדולה, ושלא יתאשפז. והוסיף, תגיד לבן שיכין שאלות טובות בלימוד ושהוא יכול להיכנס אלי מתי שהוא רוצה. ומיד אמר לנהג המסור, ר' ישעיה, כשהבן שלו יבוא תכניסו אותו.

הבחור אכן ניצל את הרשות, והיה נכנס הרבה מאד לשאול, בלימוד ובהלכה ובהנהגה, והיה נענה בסבלנות ובנעימות מיוחדת. לפעמים אף הוזמן להתארח בסעודות שבת. כחלוף המשבר הוא יצא מחוזק מאד, וכאמור זה כמה שנים שהקים את ביתו והוא עולה במעלות מיוחדות של ת"ח.

צא ולמד את מדת החסד של רבינו. אדם שהוא לא מכיר, והיה בהחלט די בכך שענה על מה שנשאל, והוא נוטל על עצמו עול להקדיש זמן וסבלנות יקרים מפז כדי לסייע לבחור שאינו מכיר לצאת מבעיותיו.