בח' מקומות בש"ס מצינו לשון חריפה, שלא נמצאה כמותה בכל הש"ס מימרות של תנאים או אמוראים אחרים בלשון זו, שאמר רב ששת כי ניים ושכיב אמר רב להאי שמעתתא. ובכולם התבטא כך רק כלפי רב (ועי' חות יאיר בביאור המימרא).
ובכל זאת מצינו בד' רבנו גרשום מנחות ק"ט ב': א"ל רב לרב שימי. שימי את. אתה הוא זה שימי. לפי שלא היה רואהו משום דהוי ביה ברב מילי דחסידות שלא היה מגביה עיניו מן הארץ ולפניו היה מביט מרוב ענוה וזו אחת היתה ממדותיו. ורצו לנהוג במדה זו רב יוסף ורב ששת תלמידיו ונעשו סגי נהורין.
ובמש"כ רבנו גרשום דרב ששת היה תלמידו דרב, צ"ע שבכל התלמוד בבלי לא נמצא מימרא של רב ששת בשם רב, ורק בירושלמי יש ג' מימרות בשמו, בירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ה: רב ששת בשם רב לחים אסורין אפילו בהנאה יבישין מותרין אפילו באכילה, ושם פ"ד ה"ד: תמן אמר רב ששת בשם רב בשהילכו להם המהלכים בדרך אחרת. ושם הי"א: רב ששת בשם רב והוא שיהיה לו עליו מלוה על אותו הבור אבל אין לו מלוה על אותו הבור שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות.