צוואת הגאון רבי שלמה אסולין

[אברהם]

כתב לי ידידי, חתנו יבלחט"א:

חמי זצוק"ל סבל יסורים נוראים במשך שלש וחצי שנים, שלש שנים מתוכם דרש ברופאים ואף אחד לא ידע לפרש מה יש לו, עשו לו כל סודי הבדיקות והצילומים כולל סיטי אם אר איי ועוד ולא היה קצה חוט. רק בפסח התגלה בטעות (תוך כדי שניסו לבדןק משהו אחר בכלל) שחולה במחלה.
יסוריו היו נוראים ואיומים, הן בשלש השנים שלפני הגילוי, והן בשבעת החודשים הללו שבעצם גם כללו טיפולים קשים ואין לתאר את גודל יסוריו שהרופאה שלו שאחראית על כמה מחלקות אונקולוגיות בתל השומר אמרה ש"היסורים של האדם הזה זה בלתי נתפס ולא רואים דברים כאלה"

בחודש אדר כתב צוואה , לפני שגילו את המחלה. לא ידעו כלום מה יש לו גם הוא לא ידע כלום חוץ מזה שידע שכואב לו מאוד וגם - מחנוכה - הידיים שלו הפסיקו לפעול כראוי.

***
הצוואה מרטיטה, איך שהוא מתאר את ייסוריו. איך איננו מוכן להטריח את משפחתו עבורו, ובקשתו להוות עמוד משען לכל סובל.

לא ידעתי שבהדלקת הנר "יורד" הנפטר לשם, ואפשר "לשוחח" עמו. אבל כבר אני חורג בזה מהמסגרת המצומצמת של האשכול הזה.

רצ"ב צוואתו.

[ציטרון]

הצוואה הזו, בעיניי הדלות, היא מרפסן איגרא, במובן הכי מילולי.
מזעזעת ונוקבת עד שיתי הנשמה והלב.
מימי לא נתקלתי בפנייה שכזו, הפוכה 180 מעלות מהמקובל, כדי לא להטריח ולא להעיק על אף אחד, ואדרבה, שאם הנפטר רוצה בעילוי נשמתו, זו חובתו האישית בחייו, ולא אחריות אחרים אחרי מותו.
רבי אברהם, ממש הזלת דמעות מעיני, במיוחד בימים קשים ורגישים אלו.
יהיו הדברים לעילוי נשמה גדולה וטהורה זו, ויעמוד לכולנו מליץ זכות בעלמא דקשוט.

[צופה_ומביט]

הצוואה הזו, בעיניי הדלות, היא מרפסן איגרא, במובן הכי מילולי.
מזעזעת ונוקבת עד שיתי הנשמה והלב.
מימי לא נתקלתי בפנייה שכזו, הפוכה 180 מעלות מהמקובל, כדי לא להטריח ולא להעיק על אף אחד, ואדרבה, שאם הנפטר רוצה בעילוי נשמתו, זו חובתו האישית בחייו, ולא אחריות אחרים אחרי מותו.
רבי אברהם, ממש הזלת דמעות מעיני, במיוחד בימים קשים ורגישים אלו.
יהיו הדברים לעילוי נשמה גדולה וטהורה זו, ויעמוד לכולנו מליץ זכות בעלמא דקשוט.

כמה נכון.

לגבי עצם בקשתו, זה לא המקום אבל איני יודע היכן לציין זאת:
אם מחל על כל כיבוד אב שהוא לאחר מותו, לכאורה אינם צריכים לקיים דיני י"ב חודש [שלאחר השלושים], שמבואר בפוסקים שאינם אלא מדין כיבוד אב, [ועכ"פ בדברים שאומדנא דמוכח שהוא עצמו לא היה רוצה לצערם במניעה מהם או לא היה רוצה בהם כלל, כגון שלא ילכו לשמחות שירבו זה אצל זה בתוך השנה], וגם לעבור לפני התיבה ולומר קדישים רק היכא שמגיע להם בקלות וברוגע בלי טורח כלל, וצ"ע.

[קרית מלך]

כבר האריכו הפוסקים בכה"ג, ועי' בדברי סופרים שכדרכו בירר הדברים כשמלה המותר והאסור החיוב והפטור בכה"ג. [וצ"ע מש"כ שמיד לאחר השבעה ישובו לרגילותם כי בפוסקים מבואר שגם לאחר מחילת האב מחוייבים באבלות שלשים].

[צופה_ומביט]

כבר האריכו הפוסקים בכה"ג, ועי' בדברי סופרים שכדרכו בירר הדברים כשמלה המותר והאסור החיוב והפטור בכה"ג. [וצ"ע מש"כ שמיד לאחר השבעה ישובו לרגילותם כי בפוסקים מבואר שגם לאחר מחילת האב מחוייבים באבלות שלשים].

לכאורה כוונתו בזה מצד הרגשת הלב וסדר החיים [שמחוץ לדיני האבלות המחוייבים]. ועיין רש"י סוכה כה שצערא דאבלות הוא טירדא דרשות שאינו אלא להראות כבוד מתו, אבל אינו מחוייב להצטער - לחוש צער בלבו.

[משוש דורים]

צוואה נוקבת בתביעתה, ממש מעוררת לוהחי יתן אל ליבו.
למה תבקש מילדיך ללמוד עבורך כשאתה יכול ללמוד בעצמך, למה תבקש מצאצאיך שיוציאו אותך מהגהנום, תעשה תשובה אמיתית בעצמך.
כבר כמה שעות שאני מהרהר בדברים האלו הנוקבים בפשטותם.

אגב: השם למי שרוצה להשתמש בבקשתו - צוואתו של המנוח, רבי שלמה בן שמחה סימיטה

[בראנסוויל]

צוואה מענינת ולבבית אבל בפשטות אינו משנה אף כל שהוא להלכה

[עובדיה חן]

ב.ד.ה הגאון הגדול רבי שלמה אסולין מח"ס שלמי חגיגה ,שלמי שמחה ועוד הרבה ספרים ,[אפשר לראות אלפי שיעורים שלו בקול הלשון על כל חלקי התורה]
גאון ועניו צדיק וישר נפטר היום הלויה בשעה 8 מבית כנסת נאות יוסף רחוב יואל בני ברק לביה"ח אלעד.

היה הלוויה מרטיטה,אודה למי שיכול לעלות קישור להספדים.

[איש_ספר]

הצוואה באמת מופלאה, אבל העניין עם הנר והבקשות עלול להיות בכלל איסור דורש אל המתים ממש.

[עובדיה חן]

כבוד הרב איש ספר ,לא זכיתי להבין איך הגיע לזה, זה ידוע ויש מקורות מרבינו בחיי ועוד, שיש נחת לנשמה שמדליקים נר לעילוי נשמתו, ובזמן שעושים נחת לצדיק, ניתן לבקש שימליץ טוב בעדו.
מצ"ב ביאור על הצוואה וכן התייחסות לעניין הנר.

צוואת הגרש אסולין-לדפוס.pdf

(292.04 KiB) הורד 116 פעמים

[צופה_ומביט]

אגב: השם למי שרוצה להשתמש בבקשתו - צוואתו של המנוח, רבי שלמה בן שמחה סימיטה

שם האבא. [וכ"כ בצוואה: פלוני בן פלוני].
שלמה בן מאיר.

[מחצד חקלא]

צוואה נוקבת בתביעתה, ממש מעוררת לוהחי יתן אל ליבו.
למה תבקש מילדיך ללמוד עבורך כשאתה יכול ללמוד בעצמך, למה תבקש מצאצאיך שיוציאו אותך מהגהנום, תעשה תשובה אמיתית בעצמך.
כבר כמה שעות שאני מהרהר בדברים האלו הנוקבים בפשטותם.

גם מהחפץ חיים ידוע כן.
כתב מרן החפץ חיים בסוף ס' תורת הבית (חתימת הספר):
"איתא באבות, הוא היה אומר, אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי. וביאורו בפשוטו הוא, דהיצה"ר מטעה לאדם, לבטל מן התורה, בכמה אופנים. אחד, שחושב בנפשו שכל כחותיו הוא בשביל בניו להעמידם על כן בסיס והם בזכיותם יצילו אותו מן הגיהנם ויוליכוהו לג"ע. ובאמת הוא טעות מוחלט ... ועתה נתבונן באמת ולא נשקר בנפשותינו האם הבן חושב כלל אפילו בשנה הראשונה שאחר הפטירה שמא אבי נדון כעת בגהינם, עבור עון ביטול תורה כמאמרם כל הפורש עצמו מד"ת נידון בגיהנם, אזרז עצמי ללמוד בכל יום עבור נשמתו דף גמרא או פרק משניות ... ולזה אמר התנא אם אין אני לי שאראה בעצמי בחיי לתקן נשמתי, מי יחוס עלי אח"כ".

והגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל בס' נחלת אליהו (עמ' שצ"א) הוסיף בשם החפץ חיים שאמר דכיון דבזמן הזה אינו יודע האדם מה יהיה עם בניו אחריו, שלא יסמוך האדם על לימוד הבנים אחרי פטירתו, וצריך שכל אדם ילמד לכל הפחות פרק משניות ביום, לעילוי נשמת עצמו, בעודו בחיים.

תורת הבית עמוד קו.png (64.08 KiB) נצפה 5647 פעמים

תורת הבית עמוד קז.png (29.39 KiB) נצפה 5647 פעמים

נחלת אליהו דושניצר עמוד שצא.png (11.06 KiB) נצפה 5647 פעמים

[עזריאל ברגר]

וראו באשכול "שליח ציבור לעילוי נשמת עצמו" - viewtopic.php?f=17&t=27794

[אברהם]

לגבי עניין נר הנשמה וה"שיחה" עם המתייסרים, כתב לי ידידי חתנו יבלחט"א:

ברור לי שאם הוא כתב את הענין של הנר שיש לזה מקור ברור. כל התורה היתה פרושה לפניו כשמלה, ותמיד חיפש לכל דבר מקור ברור ומוצק.

והוסיף וסיפר על רגישותו לצרות אחרים:
כל פעם ששמע צעקות של חולה ממיטה אחרת, אפילו אם זה היה רק קרעכץ קטן היה בוכה עליו ממש, והיה אומר רבונו של עולם תרחם עליו תרחם ..

הקדושה שלו היתה נוראה ואין כאן המקום להאריך בזה. היה נראה שהוא רחוק מנסיונות בענינים אלו.

בחדר לידו בטיפול נמרץ היתה מאושפזת אשה עם רעלת הריון ואולי גם דלקת ריאות חריפה, והמשפחה היתה בלחץ גדול מהמצב שלה. אותה לא ראו כי זה היה בחדר נפרד ובטיפול נמרץ כמעט אי אפשר לזוז ימינה ושמאלה.

הוא שמע אותה בוכה, הוא אמר לי: אני מבקש ממך לעשות משהו שלא עשיתי מעולם, תגיד לה שבחדר ליד יש רב גדול שמתפלל ובוכה עליה ולא מרפה עד שהיא תצא מפה שמחה ובריאה. אף פעם לא קראתי לעצמי רב אבל פה כדי לחזק אותה זה שווה.

[אבני גזית]

פעם התבונן באמצע ברכות השחר, למה יברך שלא עשני גוי. אולי באמת טוב להיות גוי?!

ועל מחשבה זו ישב והתענה תקופה מאוד ארוכה (אביו אמר ד' מאות תעניות, ואיני יודע אם גוזמה נקט).

[וונדרבר]

ב.ד.ה הגאון הגדול רבי שלמה אסולין מח"ס שלמי חגיגה ,שלמי שמחה ועוד הרבה ספרים ,[אפשר לראות אלפי שיעורים שלו בקול הלשון על כל חלקי התורה]

מה מס' הטלפון הישיר לשיעורים שלו בקול הלשון?

[עובדיה חן]

מה מס' הטלפון הישיר לשיעורים שלו בקול הלשון?

אסולין, הרב שלמה 073-2951310

[קו ירוק]

רק בשעת ערב מאוחרת אור לח' חשון תשפד, לאחר הלוויתו, נודע לי על פטירתו והוכיתי בהלם וצער.
רבי שלמה זצ"ל ברבי מאיר אסולין יבדלחט"א היה מנעוריו משכמו ומעלה כפשוטו. כבר לפני 36 שנה, בצעירותי, ראיתי אותו בתקופה שלאחר חתונתו, בכולל שבישיבת פוניבז', וכולו טפח מעל הקרקע. על פניו היתה נסוכה יראת שמים עצומה. חלפו עשרות שנים שלא ראיתיו, ובבואי הביתה אמרתי שנפטר מישהו שזכרתיו רק כשהיה אברך צעיר, ומה שאני זוכר ממנו שהוא קדוש. עמל בתורה משוש חייו, ולא הסיר עיניו ממנה, ו'שויתי' לנגדו.
תנצב"ה וליאור באור החיים.

[וונדרבר]

מה מס' הטלפון הישיר לשיעורים שלו בקול הלשון?

אסולין, הרב שלמה 073-2951310

תודה רבה.

[וונדרבר]

ב.ד.ה הגאון הגדול רבי שלמה אסולין מח"ס שלמי חגיגה ,שלמי שמחה ועוד הרבה ספרים ,[אפשר לראות אלפי שיעורים שלו בקול הלשון על כל חלקי התורה]

מה מס' הטלפון הישיר לשיעורים שלו בקול הלשון?

אסולין, הרב שלמה 073-2951310

כניסה לשיעורים שלו בקול הלשון
https://www.kolhalashon.com/New/RavDaf/ ... ang=Hebrew

[מכיל: מעל 7000 שיעורים]

[אברהם]

אני התפעלתי מהצוואה הזאת, בעיקר מפני שהיא מספרת שני סיפורים ניגודיים: א' עוצם הייסורים שלו, ב' הדאגה שלו לייסורי הזולת.

בדרך כלל, אדם שמיוסר נמצא בתנועה נפשית של התכווצות פנימה, הוא לא "פנוי" להרגיש אחרים. ואילו כאן מצד אחד מתאר יסורים שאין לעלות על הדעת "נבחר מוות מחיים", ומאידך גיסא אכפת לו מכל עגמת נפש של בני משפחתו לאחר השבעה, ועוד יותר מכל מיני צער וכאב של כל אחיו בני ישראל.

תנצב"ה

[אברהם]

שמעתי מבני המשפחה, שהמצב הכלכלי שם לא משופר בלשון המעטה. הוקמה קרן ע"י קופת העיר, אבל ההיענות חלשה מאד. (גבאי קופת העיר הסבירו שזה מפני שבתקופה זו רבים תורמים לזק"א ולמפונים וכו')

מי שיכול להשתתף במצוה גדולה זו, יזכה בוודאי לרוב ברכה ושפע עצום

https://www.kupat.org.il/Project/1101

[גיזונטע קאפ]

אני תרמתי זה בוודאי זכות גדולה לתרום למשפחה של כזה צדיק

[אברהם]

ההערה שהעיר איש ספר על עניין "דורש אל המתים" - הערה נכבדה. אבל כפי הנראה יש ויש בזה כמה וכמה דרכים ושיטות בעם ישראל, וצריך בל"נ להרחיב את המקורות בעניין.

כבר עתה שמעתי על מעשים נפלאים של ישועות גדולות לבעלי יסורים שהדליקו את הנר כפי שביקש ושפכו ליבם שיעתיר בעדם לפני כסא הכבוד:

א. התקשרה אשה מהדרום ואמרה שהבת שלה לא נרדמת בלילות בכלל מחרדות, ובימים לפעמים נופלת שדודה לכמה דקות ומתעוררת . היא אומרת אני לא מכירה רק התגלגל אלי הצוואה שלו, הדליקה נר וביקשה ישועה והילדה נרדמה 8 שעות רצוף.

ב. אברך שסובל מכאבי גב חזקים מאוד, קם בבוקר אשתו שואלת אותו איך הכאבי גב, הוא מתמתח ומנסה להרגיש את הגב, ואין כלום... הוא אומר "לא יודע מה קרה אני לא מרגיש". היא השיבה לו: "בלילה עשיתי בשבילך את הסגולה עם הנר של הרב אסולין.." ויהי לפלא.


***

ובאמת אין זה פלא שהוא זוכה לעניין מופלא כזה של השתתפות בצערן של ישראל, יהיה מי שיהיה, כי מלבד גדלותו וקדושתו וענוותנותו ושאר מעלותיו שעוד יסופר בהן, הוא היה גדול מאד ב"הרגשת הזולת". היה רגיש מאד מאד לרגשותיהם של אחרים, הפלא ופלא.

אספר מעט ממה שקבלתי מחתנו שליט"א בעניינים אלו:

כשהיה חולה בבית החולים והיה מיוסר ביסורים קשים כידוע, אם היה שומע חולה שצועק היה ממש בוכה עליו ומתפלל ואומר רבונו של עולם תרחם עליו, תרחם עליו. לפעמים היה מבקש ללכת לאותו חולה ולומר לו שהוא בוכה עליו. כשהיה בטיפול נמרץ שמענו שבחדר הסמוך יש אשה צעירה לפני לידה שנמצאת בסכנה, לא ראינו אותה רק פגשנו את ההורים מודאגים בחוץ. באותו זמן שהיה שם, הגעתי אליו בשבת אחר הצהריים והוא סיפר לי בכאב ששמע מהחדר הסמוך צעקות, והוא מבקש "שתעשה משהו שלא עשיתי מעולם. תלך לחדר שם ותאמר לה שבחדר ליד יש רב גדול שמתפלל ובוכה עליה עד שהיא תבריא. אף פעם לא אמרתי על עצמי שאני רב אבל אולי זה יעודד אותה קצת".


בתקופת מחלתו היה תלמיד שלו שהתחתן, כיון שהיה קשור איתו אז הוא ניסה להתייעץ והיה לו הרבה מה להתייעץ, המצב היה שהוא שכב בחולשה עצומה וכמעט לא יכל לדבר, אז הוא אמר לבנו אליהו שידבר איתו על רמקול והוא ישמע, והיו שיחות ארוכות עם המון שאלות על כל פרט, והוא הקשיב בקשב רב, ואיפה שהיה צריך להתערב אמר בלחישה את התשובות שלו ואליהו אמר. בין הדברים אמר "תגיד לו שאני לא אעזוב אותו. אני עומד מאחוריו". אחר כך אמר אולי צריך לקנות לו מקרר. כמה עולה מקרר. ועוד כל מיני דאגות שדאג לו. היה נראה בחוש שממש מוטרד מכל פרט לגביו. וככה היה כל החיים שלו נושא בעול באופן המושלם ביותר.


בימי השבעה התוודענו לצדקות גדולות שעשה בסדר גודל בלתי מובן. בלילה אחרי שהמנחמים הלכו ישבו הבנים יחד ודיברו ואז בן אחד אומר דרכי אבא שלח במשך כמה שנים 800 ₪ כל חודש לאיזה אדם. והבן השני אומר כשהייתי לומד בישיבה בירושלים, אני הייתי אחראי במשך שנים לתת מידי חודש 3000 ₪ למישהו שגר בירושלים ע"מ לשלם לו את השכירות החודשית שלו.


על אף שהיה אדם עם סדרים קשוחים והספקים עצומים, לא היה מחזיק שעון, פעם הסביר את הסיבה "אנשים באים לדבר איתי, אני לא רוצה להרגיש שהזמן עובר, צריך להיות עם השני עד שהוא גומר". [א"ה, בינו נא זאת!!]

גם במחלתו, כל אדם שהיה בא לבקרו זה היה פרויקט בשבילו לשמח אותו. אפילו רבנים חשובים מאוד. היה אומר להם "עיני כל ישראל עליך. הקדוש ברוך הוא הועיד אתכם לתפקיד גדול. הציבור מיום ליום מתחבר אליכם יותר ורוצה לקבל את ההדרכה והכח ממכם. וכו' וכו'". היה אומר שאין מי שיפרגן לרבנים ואפשר לומר מילה טובה גם לגדולי ישראל. [א"ה, כעין זה שמעתי פעם בשיחה אישית מהגר"י זילברשטיין שליט"א איך הוא וכמה אברכים מבני ברק קנו לרב שך מתנה קטנה אחרי איזה התקפה שהיתה עליו בעקבות אחת ממלחמותיו. והוא אמר "אין לכם מושג כמה הוא התרגש", למדתי מזה שגם גדולי ישראל צריכים עידוד... ממש כדברי הקדוש הרב אסולין זי"ע]

היו לו תלמידים מכל הרמות עם כולם תקשר בגובה העיניים, מחד היה מוסר לבעלי בתים, והיו קשורים איתו בלב ונפש גם אנשים שלא סימפטי בדרך כלל להתעסק איתם, ומאידך למדו אצלו אברכים תלמידי חכמים גדולים בעלי שיעור קומה שרואים בו כמורם ורבם.

בזמן המחלה אמרתי לו על אברך שיש לו ילד עם בעיות התפתחותיות ורוצה לקבל ממנו ברכה, לא הארכתי רק אמרתי לו ככה בקצרה כדי לבדוק אם יש לו כח, אמר שאין בעיה ומתי שירצה יכול לבוא. פעמיים אמרתי לו את זה בקצרה ובדרך אגב באופן שאדם רגיל לא היה זוכר את זה בכלל, רק בכדי לדעת אם מסכים שאטריח אותו בשביל זה. יום אחד הזדמן לאברך הזה לבוא, מיד כשהוא הגיע הוא התחיל לומר לו "או איזה טוב שבאת, כמה חשבתי עליך, כמה חשבתי עליך בכל מה שאתה עובר. אחרי הרבה מחשבה, אני רוצה לומר לך שקודם כל בעזרת השם אני מברך שאותך שתוך שנה יהיה לכם ילד בריא ושלם, שמתפתח טוב ותהיו שמחים איתו שמחה מושלמת. זה קודם כל פיצוי על כל מה שעברתם. עוד מעט נגיע לילד הזה אבל קודם כל מגיע לכם פיצוי. לגבי הילד הזה, חשבתי על מישהו שיכול לעזור לכם, יש לי בן דוד שאשתו מתמחה בתחום הזה ואני חושב שהיא תוכל לעזור תיקח משמעון את הטלפון". גם אדם בריא לא היה זוכר את הבעיה של ההוא רק מהאמירה שלי בדרך אגב, וק"ו במצב כזה של חולשה ויסורים... אחרי הפטירה שמעתי מאותו בן דוד שגם איתו הוא דיבר על זה, עד כדי כך שהוא הרגיש שזה היה כעין צוואה, ביקש ממנו מאוד שינסו לעזור לו, וזה היה ממש ביום או יומיים לפני שהתנתק מאיתנו והפסיק לתקשר.

סיפר לי על הסבא שלו אבי אביו שהיה קרוי על שמו, שנפטר בגיל צעיר, אביו לא הכיר את הסבא ונפטר כשהיה כבן 3, ולכן הוא לא יודע כלום עליו. רק דבר אחד שמע מאיזה זקן מרוקאי שהכיר אותו וסיפר שהיה בקהילה מקום ששימש כעין חדר אוכל ששם היו הולכים אחרי התפילה לאכול, והסבא לא היה נכנס לשם כיון שהיה אדם אצילי וזה לא התאים לו להיות שם. ואמר שנראה לו שקבל גם משהו מזה, "אתה יודע שיש לא רחוק מאיפה שאנחנו גרים שתי אולמות גדולים של קניות, "שפע ברכת השם" ו"יש", שניהם נמצאים באותו מקום, ויש שם המון סוגי דברים לקנייה, מעולם לא הייתי שם למעלה מ-30 שנה, הרגשתי שזה לא מתאים לי להיכנס לכזה מקום. כנראה קבלתי את התכונה הזו מהסבא". (אגב זה שבח על הרבנית תבלחט"א שהיתה עושה את כל הקניות בבית היא לבד). והנה, בהזדמנות אחרת כשדיבר כמה צריך לעודד את השני ולחזק אנשים שבורים (שהיה מדבר על זה המון) סיפר שפעם היה בחור שהיה מאוד שבור, "וכל פעם ניסיתי לתמוך בו ולעודד את רוחו, פעם אחת היה שבור כל כך שלא הצלחתי להקל עליו בכלל, אז שאלתי אותו: תחשוב ותגיד לי מה אני יכול לעזור לך כרגע, איך אפשר לשמח אותך? הוא חשב ואמר לי רק אם תבוא לאכול איתי בצנעני (מסעדה ברחוב זבוטינסקי) אז הלכתי איתו...

סיפר אחד הדודים, שפעם היה חסר לו 2000 ₪ לעבור את החודש, היה גמ"ח שהסכים להלוות לו אבל בתנאים שהיו השפלה בשבילו ולא היה יכול לעשות את זה, אז החליט להתפלל שהשם ישלח לו. לא עברו 10 עשר דקות ומו"ח דופק אצלו בדלת נותן לו מעטפה ואומר לו שיהיה לך. במעטפה היה 2000 ₪. כמובן הוא כלל לא ידע מהצורך שלו בכסף.

באופן כללי דיבר הרבה על תשובה, אמר שאפשר לעשות תשובה בשביל אחרים, וכן לעשות תשובה בשביל הילדים. גם שמענו בשבעה שהעידו שהיה עושה תשובה ותיקונים עבור נשמות של אלו שאיבדו עצמם לדעת. אמר שהם מסכנים ביותר ובדרך כלל גם המשפחה שלהם מתנתקת מהם במידה מסויימת. [א"ה, איזו רגישות!]

כשהיה חולה מאוד, ממש בחודש האחרון אמר לי שאם יהיה בריא הוא מתכנן לעשות תשובה עבור אותם נשמות מסכנות שחטאו ונאמר עליהם כרוכה בו ככלב, ואמר שהמשמעות של זה בעולם העליון היא נוראה, והאריז"ל תיקן לזה תיקון, שהאדם יקשור עצמו בשרשראות כמ"ש עינו בכבל רגלי, וסיים: "צריך מישהו שידאג למסכנים האלו".


פעם רציתי לעודדו, אז הזכרתי בפניו שהיה הולך במשך שנים ארוכות כל שבת בבוקר לבקר את הרב הלפרין זצ"ל מנהל ת"ת באר יהושע, שהיה משותק לגמרי כידוע. והיה משמח אותו בדברי תורה ודברי חיזוק ושמחה, ואמרתי שזה בטח יעמוד לו מידה כנגד מידה שייצא בריא בקרוב. הוא אמר מיד בעצב: "על זה אני דואג, בתור אדם בריא אולי פעם הכאבתי לו בדברים שדיברתי ולא ידעתי להבין אותו". [בתקופת המחלה דיבר כמה פעמים שצריך לדעת להבין את החולה, ועכ"פ לא להכאיב לו].

אף פעם (שאני זוכר) לא נכנס בדברי השני. היה מחכה בסבלנות גם כשידע את הדברים מראש ולא היה לו בכך שום חידוש. ורק אז ענה את שהיה לו לומר.

פעם כשהתפרסם משהו על איזה אדם וכולם גינו אותו והוציאו אותו מחוץ למחנה, מאוד כאב לו ואמר שזו גישה חילונית שברגע שמגלים איזה גנות על מישהו גומרים אותו ואת משפחתו ופרנסתו לגמרי. ואמר שאם מישהו חושב אחרת שיבוא להתווכח איתי אבל שיידע לפני כן: אני למדתי למעלה מ-80 פעם חפץ חיים, וכעת בעקבות הסיפור הזה עברתי שוב על כל החפץ חיים במיוחד כדי לראות אם אפשר למצוא היתר לזה, ולא מצאתי שום היתר.

סיפר לי באחת ההזדמנויות שהיה רבה בחיידר של הילדים שלו, שהתנהג לא טוב עם הילדים. יום אחד קבל טלפון שמתארגנים ללכת משלחת אל המנהל להתלונן עליו, אז הוא שאל האם דיברו עם הרבה, התשובה היתה שלא. הוא אמר אם ככה אני לא הולך, לפי החפץ חיים קודם כל צריך לפנות אליו. לאחמ"כ התקשר לאותו רבה ודיבר איתו בעדינות על הענין ואמר שזה הפריע לעוד הורים וחבל שיילכו למנהל. אותו רבה זכר את זה שנים ארוכות והכיר טובה גדולה על כך, כיון שהכי קל היה ללכת למנהל ולא לדבר עם הרבה שזה כרוך באי נעימות מסויימת ודורש אומץ, הוא לא התבלבל מהזרם, כל דבר חשב לפי הלכה.

כשהיה חולה וכמעט לא היה יכול לזוז בכוחות עצמו, הוצרכתי להרימו מהספה לכסא גלגלים, התחלתי להרימו והוא החליק על הספה למצב שבין ישיבה לשכיבה (ספה שמשמשת לישיבה, לא לשכיבה), זה היה תנוחה מאוד לא נוחה והיה לי אי נעימות גדולה ממנו. ידעתי שאין בכוחי לבד להרים אותו לתנוחה של ישיבה והיינו לבד בבית הוא ואני. הייתי נבוך וחסר אונים, ותיכף ומיד תוך כמה שניות הוא סגר את העיניים כאילו הוא נרדם, וזה נמשך למעלה מחצי שעה ברציפות, (ראיתי ברור שהוא לא ישן העפעפיים זזו, וגם שהיה אחרי שינה אז). עד שהגיע חבר של אחד הילדים כדי לעזור לי וביחד הרמנו אותו לכסא. כל זה כדי לחסוך ממני את האי נעימות.



עד כאן מעט שבמעט ממה שזכיתי לקבל מחתנו ידידי יבלחט"א.

בהמשך אעלה כאן עוד זכרונות ממנו.


זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל!

[צופה_ומביט]

לא יאומן כי יסופר! שנזכה להתעורר מזה.

מה שאמר שאפשר לעשות תשובה עבור אחרים ועבור הילדים, פשט לי שאלה שהיתה לי לאחרונה, ובאמת שזה לכאורה מקור עצום לדבריו:
איוב א, ה:

וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם.

וממש בלשון הזה כתבתי לעצמי בזמנו, שנראה מכאן ששייך לעשות תשובה עבור אחרים, ועכ"פ עבור ילדיו שלו, ותמהתי מאד על זה. וכעת אני שומע מת"ח עצום זצ"ל שאכן כך. וא"כ אמנם עדיין איני יודע מה הביאור לזה, אבל עכ"פ נחה דעתי.
יהיה גם זה לטובת נשמתו.

[אברהם]

מיום ליום אני עומד ומשתהה מול עוד ועוד סיפורי גדולה וענווה באופן שלא יאומן כי יסופר.

הנה עוד סיפורים ש"גנבתי" מחתנו אודות קדושתו וצניעותו:


מגיל 16 היה טובל במקווה כל יום. על התקופה שהיה חולה בקורונה (שהיה חולה מאוד) אמר שמה שהיה הכי קשה לו זה ההרגשה הקשה מכך שלא טבל.


כשהיה הולך ברחוב לא היה רואה אף אחד, גם הקרובים ביותר וגם אשתו וילדיו שהיו עוברים לידו לא היה רואה אותם ולא מבחין בהם. ואם היו קוראים לו, היה נראה כמי שמתעורר משינה עמוקה.

היה כשבועיים בתקופת המחלה שאמר לאנשים שבאו אליו שרואה עליהם אור גדול של מצוות. ופעם אחת אמר לי "בזמן האחרון אנשים באים אלי ואני רואה עליהם אור גדול של מצוות, יש כאלה שמרוב אור אני לא יכול להסתכל עליהם, ממש מסנוורים אותי. לדוגמא פלוני וגם פלוני כשהגיע לא יכולתי להסתכל עליו...". באמת כאשר אחד מאלו שהזכיר היה אצלו אני גם הייתי, ושמתי לב שבמשך בערך שעה, שארך הביקור, הוא כמעט לא הסתכל עליו רק לידו. [א"ה, כמה טהור הוא הצדיק שרואה את אור המצוות ולא את חשיכת העוונות... שבוודאי גם לזה "זכו" קצת המבקרים השונים...]

בכ"ד אלול תשפ"ג אמרתי לו שהיום הייארצייט של רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל, אז אמר אני זוכר טוב מאוד את הזמן שהיה חולה לפני פטירתו, "הסתובב רמקול להתפלל עליו, וכמה בכיתי, כמה בכיתי שהקב"ה ישאיר אותו. כבר עליתי לישון ובכיתי המון זמן במיטה". אחר כך עשיתי חשבון באיזה גיל זה היה ראיתי שהשנה היה 47 שנה לפטירתו, כלומר היה אז בגיל 10...

אמר שאין לו נסיונות בשמירת העיניים, ואת זה קבל מאביו הצדיק שיבדלח"ט רבי מאיר שליט"א שתמיד היה הולך עם עיניים למטה בצידי דרכים.

כל מעשיו היו בצניעות. הכל היה עושה בשקט. לאחת הנכדות היה איחור מסויים בהתפתחות שלה. בתקופת המחלה פעם דיברנו עליה ובפליטת פה שהיה ניכר שזה בלי כוונה אמר שכל כך ריחם עליה שהיא כזאת קטנה אז הוא ביקש (וכנראה שילם) לתלמיד חכם אחד שיש לו יד בקבלה, שיתפלל עליה ויעשה לה פדיון נפש "כל לילה". כדי שהיא תתפתח כראוי. הוא כמובן לא סיפר על זה מעולם.

עוד מתקופת המחלה, הייתי אצלו והתקשר אחד התלמידים, הוא דיבר איתו בארוכה כמה צריך לחשוב על השני ולא להתייחס אליו כאדם בלי נשמה, "יש פה בן אדם עם רגשות, שצמא למילה טובה וכו'", וגם כלפי האשה צריך לשים לב מה היא עושה בבית כמה היא טורחת. ואז אמר "בליל שבת, שים לב כמה טירחה טרחו בבית. לא לקבל את זה במובן מאליו. אני בליל שבת סופר את הסלטים, לפחות סופר, להיות בן אדם לשים לב מה עשו פה. גם אם אני לא אומר כלום, לעצמי". ובאמת זו תנועה שהיתה מוכרת לי שכשנכנס לסלון בליל שבת עושה שני פסיעות פנימה, נעצר רגע, מתבונן בשולחן, וממשיך, תמיד חשבתי על העצירה הזו מה אני מבין בהנהגות שלו ובפרט בשבת, [וכמו עוד כמה וכמה דברים שבמשך הזמן כשלמדתי מצאתי מקורות למה עושה כך ולמה כך], והתברר שפשוט סופר את הסלטים ואף אחד לא יודע מזה…

כשהיה חולה רציתי לשמח אותו וסיפרתי לו על איזה ענין רוחני שהתחלתי להשתדל בו, הוא שמח מאוד, והמשיך להתעניין כל פעם איך הולך עם זה, אבל תיכף היה אומר כל פעם מחדש "אל תגיד לאף אחד, תמשיך לעשות את זה בשקט שלא יידעו".

פעם התעסקתי עם איזה ענין של צדקה, יום אחד הוא מתקשר אלי בשעה 11.30 בבוקר, ושואל אם אני יכול לבוא אליו עכשיו, אמרתי לו שמיד בסוף הסדר אגיע, אז הוא אמר התכוונתי לשאול אם תוכל להגיע עכשיו. היה נראה לי מוזר כי אף פעם לא ביקש דברים בפסקנות ולא קבע ודרש, ממש לא היה מתאים לו... מיהרתי להגיע, וכשהגעתי הביא לי מעטפה שמינה של כסף ואמר זה בשביל הענין ההוא שאתה מתעסק בו. הוסיף ואמר שאמנם זה סכום גדול אבל הוא מבקש "שלא תספר לא בחיי ולא אחרי מותי" (לכן לא אספר את הסכום שהיה שם), רק אגיד מה התברר לי למה קרא לי בכזו דחיפות, הוא הסביר שכשרוצים לתת כזה סכום לצדקה צריך להוציא את זה מיד אחרת היצר הרע יכול להרוס הכל. דבר ראשון לתת.

בתקופת המחלה שמעתי ממנו, שבעיקרון כשאדם רוצה לתת צדקה שיתן מיד כדי שלא יתחרט ויפסיד את המצווה. עכשיו שאני חולה ולא יכול מיד לקום ולעשות מעשה מה אני עושה כדי למנוע מהיצר הרע להרוס את המצווה, אני מכריז בקול שכולם ישמעו: אליהו תתן לפלוני 3000 ש"ח, ככה אי אפשר להתחרט כולם יודעים מזה.

היה אומר שכשאדם אוסף כסף, "אתה נותן לו 20 ש"ח מה זה יעזור לו, מה כבר הוא יכול לעשות עם זה, תן לו סכום, שיהיה לו, הוא אוסף בגלל שהוא צריך". שמענו ממתפללים בבית כנסת בעלזא שם היה מתפלל שחרית, שהיו רואים אותו נותן לאנשים סתם שאוספים 100 ש"ח. כאן המקום לציין שלא היה אדם עשיר בכלל... וכידוע שהיה חי בצמצום ובפשטות ולא היה לו כסף יותר מאברך פשוט. אבל בשביל השני היה לו הרבה מקום בלב.

היה מסדר את הנרות של שבת כבר מיום חמישי, והביא מספר "שם עולם" להחפץ חיים שכל אחד מתי שהיה מתחיל את הכנותיו לשבת אז יוציאו אותו מהגיהנום לשבת.



***

עד כאן לבינתיים

כשאתפנה אעלה כאן עוד ועוד סיפורים פשוטים ומתוקים ונוראים ונשגבים (כל אחד מהם כולל כל השבחים הללו) על שאר מעלותיו.

אני מתחיל לחשוב שהיתה זו טעות לאסור על פרסום צדיקים נסתרים, בחיי חיותם, בפורום הקדוש הזה. אני מכה על ראשי ואומר "אילו רק ידעתי מעוצם גדולתו!.."

[אברהם]

הגיעוני עוד דברים מפעימים. הפעם - אודות שליטתו הנדירה בכל חלקי התורה:


היה בקי בכל התורה כולה. תנ"ך, בבלי, ירושלמי, ספרא ספרי, תורת כהנים ותוספתא. זוהר וכל תורת הסוד. מדרשים. ובעצם כל התורה ממש.

בקיאותו העצומה לא באה מכשרון מיוחד. גם חביריו מהישיבה העידו שבצעירותו לא נודע כגאון כלל. הוא פשוט למד ולמד ולמד. בארון הספרים שלו כמעט כל ספר משמעותי היה בו סימנייה, והסימנייה היתה מתקדמת כל הזמן.

הגמרא בשבת קי"ד. אומרת: "איזהו תלמיד חכם וכו' זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו במסכת כלה". ופירש"י ד"ה בכל מקום: "בכל הש"ס ואפילו במסכת כלה, דלא רגילי בה אינשי וזה נתן ליבו וגרסה". נראה שזה בדיוק תיאור דמותו של מו"ח זצ"ל, הוא "נתן ליבו" לכל פינה שבתורה, לא היה משהו שחשב שזה לא שייך אליו. גם במה שלא רגילי אינשי.

סדר הלימוד שלו היה ממש כניהול עסק לכל דבר, היו לו מחברות מסודרות עם מאזנים ברורים כמה למד וכמה הספיק ברמה יום יומית. התייחס לסדרי הלימוד שלו כ"חובות", ולפעמים היה פורע מראש את חובותיו.

פעמים רבות שמענו ממנו תשובה על אתר מיד "אין זוהר כזה" או "אין גמרא כזו". אם הזכירו לפניו גמרא לא מדוייקת מיד היה אומר אני אגיד לך מה הגמרא אומרת בדיוק והיה מציע את דברי הגמרא המדוייקים.

מתוך בהירותו העצומה בחומש, הרבה ווארטים שהיה שומע היה מבטלם, ומראה שזה טעות בפשט או בחשבון של סדר המאורעות שבתורה.

בתקופת המחלה בחודש סיון תשפ"ג לאחר פטירתו של הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, סיפרו עליו שנפטר מתוך לימוד תורה עד זמן יציאת נשמתו. בעקבות כך אמו"ר ניסה להיזכר בתוספות שמביא בשם רבינו קלונימוס מה שאמר בשעת פטירתו. בדיוק הייתי בדרך לבית החולים לסעוד את מו"ח זצוק"ל, הצעתי שאשאל אותו, זה היה בזמן שהיה בחולשה גדולה ותחת השפעה של תרופות מטשטשות, כשהגעתי שאלתי על התוספות הזה ומיד אמר שזה בסוף מסכת מנחות בעמוד ב' של הדף באמצע העמוד, חשבתי שאולי זה ב"אזור" סוף מנחות כלומר בדפים האחרונים. למעשה פתחתי וראיתי שמסכת מנחות נגמרת בדף ק"י ע"א, והתוספות הנ"ל נמצא בדף ק"ט ע"ב, ובאמת באמצע העמוד כמו שאמר.. והנה, שתי דקות אחר שענה את מיקום התוספות נכנס לשם גיסי עם רעייתו, ועמדו בצד המיטה (אני הייתי בצד השני), והוא שואל אותי בלחש מי זה האשה הזאת, אמרתי לו אשתו של בנך פלוני, שאל איך קוראים לה, אמרתי לו את שמה בניגון של פליאה, אמר לי: "אני לא מאופס". באותו זמן לא הכיר את כלתו ולא זכר את שמה (והוא הכיר היטב את בני ביתו וידע לתת יחס חם מאוד לכל אחד), אבל את התוספות זכר במדוייק!

אחיו רבי ציון שליט"א מספר שהיה מספר לתלמידיו על אחיו מבני ברק שיודע ש"ס, ואומר להם תוציאו איזה גמרא שאתם רוצים, תבחרו שורה, נתקשר אליו ונקריא לו את השורה ותראו איך יגיד מיד איפה זה כתוב בדיוק. וכך היה, בכל פעם היה עונה מיד את המקור המדוייק.

היה אומר שמתפלל שלא יכנסו לו לראש דברים סתם. רוב ימיו לא היה קורא עיתונים כלל. פעם מישהו הגיע אליו עם גזיר עיתון והמליץ לו לקרוא משהו שנוגע אליו, אמר לו מעולם לא קראתי עיתונים, אם תרצה תקריא לי.

מעולם לא החזיק טלפון נייד.


אם היו שואלים אותו איזה פרט בתיק הרפואי הוא לא היה יודע, אבל בש"ס ובתורה כולה שום דבר לא נשכח ממנו.

כשהיה חולה ורציתי לשמחו הייתי אומר לו איפה אני אוחז ומה למדתי, תמיד שמח מאוד לשמוע, וכמה פעמים אמר לי בסמיכות לזה "כדאי לעשות תשובה כל פעם לפני הלימוד" (אפשר לעיין במעיין גנים דברים חלק ד' מאמר ראשון שם כתב ע"ז באריכות).

סיפר שכשחוזר הביתה הרבה פעמים דבר ראשון מוציא גמרא ופותח אותה, ורק אחר כך מוריד את הכובע והחליפה. "ככה כבר ברור לך מה אתה עושה עכשיו, זה ממעט את הנסיון".

אמר שכשאדם בא לעשות משהו רוחני, שזה יהיה בבחינת "ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם". (כך גם התבטא על אחד הבנים שכשהוא לוקח על עצמו משהו לעזור לו זה בבחינת "ולא אשוב עד כלותם").

כמה פעמים שמענו ממנו בתקופת המחלה: "כבר מאה ימים אני פה, לא התקדמתי כלום". "מה יוצא מכל זה, עוד יום ועוד יום עובר בלי שום התקדמות", "עם מה אני יוצא מכל התקופה הזו". ועוד כהנה וכהנה משפטים. תמיד חיפש להתקדם ולהתקדם.

פעם בתקופת המחלה, זה היה בזמן שהיה מטושטש מאוד מתרופות מסויימות שקבל, ישנתי איתו בלילה, בשעה 5 בבוקר, התחיל אז להתנוצץ אור בחוץ, הוא קרא לי, מיד התעוררתי והוא אומר באיטיות ובטשטוש: "תראה, מתחיל יום חדש, יום חדש זה התחלה חדש, דף חדש, אולי אפילו מסכת חדשה, צריך לחשוב איך מתכוננים לזה. הייתי עייף מאוד אמרתי לו בעדינות: אבל עכשיו 5 בבוקר, כדאי שתמשיך לישון לפחות עד 7 ככה יהיה לך כח ליום הבא. אז הוא אמר: מה שאתה אומר נכון, אבל צריך לדעת מעכשיו מה הולכים לעשות, לפחות שתהיה תוכנית. אחר כך הוא נרדם, ואחרי שעה ביקש שוב לחשוב איך מתחילים את היום בצורה הטובה ביותר. כל זה היה מתוך טשטוש משמעותי, שזה מראה מה היו מחשבותיו בכל זמן.

אחר פטירתו, ראה אחד הבנים בכתביו שאלות ששאל את הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, מהמשך המכתב מוכח שזה מלפני 35 שנה (כשהיה בן 23), הוא שאל אותו עצה איך מצליחים לא להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים. רבי חיים השיב לו שזה אכן קשה והביא לו את הגמרא ששיבחה את רבי יוחנן שלא הרהר במקומות המטונפים ורואים שזה דבר לא פשוט.

[פרנצויז]

במוסף שבת קדש של יתד נאמן עש"ק פ' מקץ תשפ"ד התפרסם מאמר על הג"ר שלמה אסולין זצ"ל.
אולי מישהו יכול להעלות לכאן.

[אברהם]

התבשרתי על הוצאתו הקרובה לאור של ספרו "תשובה שלמה" - דרשות לשובבי"ם. הדרשות בלולות כדרכו בקודש בדברי התעוררות מכל מרחבי התורה, בעצות מחכימות לתשובה והתחזקות במידת היסוד ובהדרכה נכונה לעריכת התיקונים בימי השובבי"ם. כרכא דכולא ביה.

אני מצרף דוגמא מההקדמה, תוכן העניינים, ושיחה ראשונה.

להשיג אצל המשפחה, במספר טלפון: 035790751 או: 0548474489

***

[פרנצויז]

במוסף שבת קדש של יתד נאמן עש"ק פ' מקץ תשפ"ד התפרסם מאמר על הג"ר שלמה אסולין זצ"ל.
אולי מישהו יכול להעלות לכאן.

הגאון רבי שלמה אסולין - מוסף שבת קדש מקץ תשפד.pdf

(4.92 MiB) הורד 142 פעמים